sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
1,500	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	יט	לסרב: ש''ץ שלא רצה להיות עוד ש''ץ וקבלו אחר במקומו א''צ רשות כיון דבידו עוד להיות ש''ץ. ודוקא מהקהל א''צ ליטול רשות אבל מש''ץ השני צריך ליטול רשות יד אליהו סי' ל' ע''ש:	טז	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,501	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כ	כלל: דאין מסרבין לגדול. וכתבו התוס' ספ''ז דפסחים דבדבר גסות ושררה אפילו האומר לו הוא אדם גדול יסרב:	טז	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,502	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כא	גר: לפי שלא יוכל לומר אלהי אבותינו ונדחו דבריהם. דכתיב כי אב המון גוים נתתיך. ש''ץ ממזר תלוי במחלוקת אם ממזר כשר לכתוב תפילין. שכנה''ג הגהת ב''י:	יט	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,503	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כב	מתחלה: ואם קבלוהו לזמן ונשלש הזמן לא מיקרי השכים עליו תחלה דעכשיו הוי קבלה חדשה וכאלו לא היה שם עדיין ט''ז. וכתב המגן אברהם נ''ל דוקא בזמניהם שהיה הש''ץ מוציא הרבים י''ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע''כ משא''כ עתה שכולם בקיאים רק הש''ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כ''כ קפידא. ראובן שהיה ש''ץ שכיר שנה והשלים שנתו והתחיל להתפלל עוד ימים מספר מהשנה חדשה ומקצת אנשים מיחו בו באמרם שכבר נשלם השנה שהשכירוהו ושאינם רוצים אותו עוד והש''ץ טען שמאחר שכבר התחיל להתפלל בהימים נוראים שהם מהשנה חדשה ולא מיאנו בו שלהיותו שכיר שנה מקצתו ככולה ושיפרעו לו משלם פסק בתשובת מ''צ דהדין עם הש''ץ עיין לקט הקמח דף י''ד ע''א:	יט	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,504	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כג	עליו: אבל אם נעשה שונאו לאחר שהסכים עליו אין יכול למחות אלא הש''ץ מחויב לומר בפירוש שיסיר הקנאה מלבו ויוציאנו בתפלתו מהר''ם פאדוואה שם. וכתב מהרש''ל פ''ק דחולין סי' (נ''ד) [נ''א] הא דיחיד יכול למחות דוקא אם הוא מהנושאים עולים ומסים ואע''פ שאינו חשוב כ''כ ודוקא שיש ש''ץ אחר שיוכלו הקהל להשכירו בדמיו אבל אם אינו בנמצא או שיש בנמצא אלא שבא להוסיף בדמים יכולין הקהל לומר לו אין בידינו להוסיף בעבור שנאתו אלא הוא יוסיף משלו ואף אם יברר טענתו שזה הש''ץ מעולה מן הראשון כנגד התוספת הדמים אפ''ה יכולין הקהל לומר אין יכולת בידינו להוסיף כ''כ בדמים עכ''ל. וכ''כ השכנה''ג וע''ת ע''ש. וט''ז כתב וכבר יש מנהג ברוב הקהלות בענין קבלת הש''ץ שהוא ע''פ רוב פורעי המס או קרואי עדה ואין השאר יכולין למחות ע''ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י'. כתב בד''מ בשם א''ז דאין ש''ץ צריך להחניף לציבור ובמילי דשמיא צריך להוכיחן ובשם ר''י חסיד כתב דש''ץ צריך להיות אהוב להקהל שאל''כ כשקורא התוכחה סכנה היא למי שאינו אוהבו ואמר שאם הוא שונאו לא יעלה אף כשקורין אותו ע''ש. וכנה''ג כתב שיותר טוב לעלות משיכנס לעונש ועוזבי ה' יכלו וכתב המ''א דבין גברא לגברא מותר לצאת דדוקא כשקוראין אותו ואינו עולה מקצר ימיו ע''ש:	יט	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,505	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כד	אביו: ר''ל שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבלים:	כ	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,506	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כה	הקהל: דדוקא קדיש יוכל לומר בשביל אביו אבל לא יוכל להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם. ומצוה להניח לאבל להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינו של גיהנם ויאר צייט קודם להמוהל אם אין הקהל מקפידין. עמ''א:	כ	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,507	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כו	עדיף: כי אז נזהר יותר בתפלתו בשביל שכירתו:	כב	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,508	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כז	הקהל: ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים. ד''מ מט''מ מ''א:	כב	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,509	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כח	הקהלות: ובמקום שאין מנהג יגבו לפי ממון. עמ''א:	כג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,510	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	כט	קודם: כתב כנה''ג בשם תשוב' א' דלמינוי חכם מרביץ תורה אפילו המיעוט יכול לכוף לרוב. ובמי שאינו ראוי להיות חכם אפילו יחיד יכול למחות וכ''פ הרשד''ם חלק א''ח סי' ל''ו ועיין ע''ת:	כד	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,511	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	ל	פסול: ואז אין מקבלין אותו ואפי' אם נשבע שלא ילך בדרכים אלו עד שישוב בתשובה שלימה. הרשד''ם חא''ח סי' ל''ב מ''א וע''ת:	כה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,512	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	לא	רינון: אבל למנותו לכתחלה אפי' ברינון בעלמא אין למנותו לכתחלה וזהו שכתב המחבר לעיל סעיף ד' ושלא יצא עליו שם רע ע''ת וע''ל ס''ק ז' מש''ש:	כה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,513	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	לב	הנכרית: ומ''מ יש להושיב ב''ד על ככה מהרי''ט כנה''ג. ש''ץ שבתו זנתה תחת בעלה אם אי אפשר באחר חשוב כדיעבד וכשר. מהר''י מברונא שכנה''ג וכתב ע''ת משמע דאפילו אם כבר נתקבל לש''ץ קבוע מסלקין אותו אי איכא אחר וכ''ש שאין למנותו לכתחלה ע''ש וע''ל סי' (קכ''ט) [קכ''ח] ס''ק ע''א מ''ש בשם שכנה''ג ובשם שבות יעקב לענין כהן. ש''ץ שנפסל קולו שנשמע כאלו הוא מירתת ושכור פסול לש''ץ. מהר''י מברונא שכנה''ג:	כה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,514	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	לג	מעבירין אותו: ואם עשה תשובה אין מעבירין אותו. ע''ת ע''ש:	כה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,515	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	לד	הצואין: ש''ץ שמתוך חוליו לאנסו א''א לנקות מהיותו טהור מקר' לילה ואין מטהר עצמו כלל והוא ש''ץ אפשר בימים נוראים יש לגעור בו שיטבול ועכ''פ שיוציא הבגדים הצואים מעליו ואם לא ישמע לדברי חכמים לרחוץ יפה יפה ולהסיר הבגדים הצואים מעליו ראוי להעבירו מהרי''א יצחקי ז''ל בתשובתו זרע אברהם חלק א''ח ס''ס ו' ע''ש:	כה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,516	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	לה	בשירי העכו''ם: ר''ל בניגון שמנגן בו לע''א מ''א בשם ת''ה. וב''ח בתשובה ס''ס קכ''ז כ' דוקא ניגון שמיוחד בבית ע''ז. כ' רש''ל בתשובה סי' כ' ש''ץ שהיה שוחט ונמצא שמכר טרפה בחזקת כשרה בשוגג או שהיה מנקר ונמצא אחריו חלב אע''פ שמעבירין אותו מאומנתו אין מסלקין אותו מש''ץ וע''ל ס''ק ז' מה שכתבתי בשם משפטי צדק ח''ב סי' ע''ה וכתב כנה''ג דמהרש''ל מודה דאין למנותו לכתחלה. מי שהלך בערכאות של גוים אין ראוי להיות ש''ץ בראש השנה ויום כיפור אא''כ עשה תשובה תורת אמת סי' קנ''ז. קהל שחלקו תפלת ר''ה ויה''כ כנהוג. אם חלה אחד מהם ולא יוכל להתפלל אינו רשאי להעמיד איש אחר במקומו וביד הקהל דוקא להעמידו תשובת שער אפרים סי' ל''א ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י''ג. ראובן שהיה מוחזק להתפלל תדיר בימים נוראים ואח''כ נתאלמן וקמו עליו קצת מערערים לומר שלא יכול להתפלל מפני שאין לו אשה בתשובת פני משה סי' נ''ד מצדד פנים לכאן ולכאן ולבסוף העלה דאין להעבירו מפני דבר זה שאין בו חטא משפטי הדברים המעכבים ועוד צירף שם לסניף דהאיש ההוא כבר אירס ע''ש ועי' בלקט הקמח דף י''א ע''ב:	כה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,517	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	לו	ערב: ובלבד שלא יהא קולו משונה וכלל גדול בכל המינויים הבן קודם והמינויים שהם כתר תורה אין בניהם קודמים רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים. אין להעביר ש''ץ בשביל אחר שקולו ערב ואם הרוב חפצים באחר ישמשו שניהם כאחד. עיין כנה''ג ובמ''א ובע''ת:	כה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,518	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נג	לז	לשמו: בסידורים הנדפסים אין חילוק ט''ז וקורין ש''ץ חזן שצריך לראות האיך יקרא ותרגום וירא וחזי. רד''א:	כו	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,519	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נד	א	בתשבחות: ונוסחתינו אל מלך גדול בתשבחות. בתשבחות בחירק תחת התי''ו האר''י ז''ל וכ''כ השכנה''ג בשם רד''ק וע''ל סי' נ''א ס''ק א'. חי העולמים בצירי תחת החי''ת. כ''כ ר' שבתי ועי' תוי''ט במסכת תמיד פרק ז' ואינו כן דעת מהר''ל מפראג רק בפתח עט''ז:	ב	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,520	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נד	ב	ליוצר: בכתבים כתוב לומר ביו''ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ''ע. מ''א:	ג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,521	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נד	ג	דזמרה: ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש''ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י''ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י''ח אבל אח''כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ''פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע''פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר''א אר''ח ת''ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ''א ע''ש וע''ל סי' נ''ה ס''ק א' מש''ש:	ג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,522	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נד	ד	ברכו: לאחר שהתחיל הש''ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס''ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ''א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ''ש שלא יפסיק וכו'. מ''א:	ג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,523	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	א	קדיש: כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין כה''ג וכן בתשו' דבר שמואל סי' קפ''ג קורא ג''כ תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמ' ע''ש ועיין בפירוש המשנה להרמב''ם סוף מסכת אבות ובספר מטה יוסף ח''ב סי' י''ב ולעיל סי' נ''ד ס''ק ג' עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י''ח יוכל אחד מהם להיות ש''ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע''ז. תשובת דבר שמואל סי' שכ''א עי' שם עוד בסי' ש''א שמערער על היתומים קטני קטנים שאומרים קדיש וברכו והקהל עונים אחריהם דשלא כדין הם עושים וכן הרב פר''ח בסי' ס''ט קורא תגר על זה ע''ש כשב' או ג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באים כל א' תוך כדי דיבור יענה על הראשון או האחרון אמן ויעלה לכולם ואם יש הפסק יענה על כל א' וא' הלק''ט ח''ב סי' מ''ח:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,524	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ב	זכרים: כל שיש מנין בבה''כ אין לש''ץ להמתין לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא בנימין זאב סי' (קס''א) [קס''ח] וכ''כ רמ''א סי' קכ''ד ס''ג ע''ש. אדם הנוצר ע''י ספר יצירה אם מצטרף לעשרה ולכל דבר שבקדושה עי' בתשו' ח''צ סימן צ''ג:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,525	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ג	בני חורין: וכל הקדישים שוין אפי' קדיש דרבנן שאחר הלימוד. שכנה''ג בשם מ''מ:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,526	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ד	קדושה: וכל תפלות י''ח והקדיש שלם שלאחריה כמבואר ברמ''א שאח''ז. וכתב בשכנה''ג דיאמר ג''כ ברכה דאלקנו ברכנו בברכה המשולשת בתורה דכל שהתחיל בתפלת י''ח גומרה אף ע''ג דתנן אין נושאין כפיהם פחות מעשרה היינו דוקא נשיאת כפים אבל תפלת אלהינו יאמר מאחר שהתחיל בתפלת י''ח וברכת אלהינו שייך לתפלת י''ח ע''ש וכ''כ ע''ת:	ג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,527	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ה	וקדושה: לאו דוקא דאפי' עדיין לא אמרו קדושה כיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים אף הקדיש שלם ת''ה מ''א. כ' בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' י''ב דמ''ש דאם יצאו מקצתן לאחר להתפלל יוצר וכו' הוא לאו דוקא אלא אפי' אמרו קדיש וברכו בעשרה והלכו קודם שהתחילו ברכה יוצר אור שמשלימין עד תפלת י''ח ע''ש:	ג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,528	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ו	וברכותיה: ומש''ה אם התחילו ערבית בי' והלכו מקצתן יגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת ק''ש אבל לא יאמרו הקדיש אחר תפלת י''ח לפי שהתפילה אינו חיבור לברכות של ק''ש דתפלת ערבית רשות וכ''ש סדד קדושה וקדיש כמ''ש ואם אמרו עלינו ויצאו מקצתן אין אומרים קדיש דאינו אלא מנהג ומכ''ש לשיר היחוד או למזמור עמ''א. כ' הט''ז מתוך דברי הפוסקים שכתבו ואומר קדיש וא''א אותו בפחות מי' משמע דהפסוקי דזמרה א''צ י' דאפי' אם אומרן ביחידות כל שיש י' בשעת אמירת הקדישים די בכך וכ''מ ממ''ש רמ''א בסי' נ''ג ס''ג שאם אין מנין בב''ה ימתין הש''ץ עם ישתבח וכו' ובתשו' ר''מ מינץ סי' ח' כ' דיוכל ג''כ להמתין אחר אמירת ישתבח על מנין וכן נ''ל בכל למוד שאדם לומד פסוקים ואגדות שאם נזדמן לו תיכף מנין שיוכל לומר קדיש ומכ''ש בעלינו לשבח שאמרוהו בפחות מי' ונזדמנו אח''כ י' שיש לומר קדיש וכן נוהגים בכל יום באמירת תהלים בבוקר בלא מנין שאומרים אח''כ קדיש כשיבואו מנין ט''ז ע''ש ומ''א בסי' רל''ד ס''ק א' לא כ''כ ע''ש. והעולם נהגו באם אומרים תהלים בלא מנין ישיירו מזמור א' לאומרו אחר שבאו עשרה ומדברי תשובת שער אפרים סי' ס''ז נראה כדברי ט''ז ע''ש:	ג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,529	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ז	הדחק: אפי' בלי חומש ודוקא א' ולא ב' ובלבוש כ' שלא ראה נוהגין לצרפו אפי' בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרפו ע''י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו מ''א. וכ' ב''ח הא דמצרף ע''י חומש דוקא שנכתב על הגויל כס''ת אבל חומשין שלנו לד''ה אין מצטרפין וא''ז בשם זקינו הגאון ז''ל הלכה למעשה שלא לצרף קטן: אונן אינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה כנה''ג ושכה''ג סימן זה וכ''כ פר''ח ח''א סימן י''ט ובתשובת שבות יעקב ח''ב סימן כ''ה ופרי חדש כ' דאם יש לו מי שישתדל בשבילו דאם רצה לקרות אין מוחין בידו מסתברא ודאי דמצטרף ע''ש ועיין בלקט הקמח דף י' ע''ב:	ד	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,530	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ח	מסתמא: ר''ל לענין תפלה שהיא מדדבנן. וע''ל סימן נ''ג ס''ק י''ג מש''ש בשם הסמ''ע והש''ך:	ה	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,531	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	ט	לבדו: דוקא א' ולא שנים דלא כהרלנ''ח. וכן גבי ישן דוקא אחד ולא שנים או ג' עמ''א וט''ז חולק וס''ל דישן אפי' אחד אינו מצרף ע''ש וכ''כ הפר''ח שדבדי הט''ז עיקר ע''ש. ובהלק''ט ח''א סי' ע''ר כתב הא דישן עולה למנין היינו כשפניו מגולה ע''ש והיד אהרן חולק עליו ע''ש ועסי' קכ''ד ס''ד:	ו	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,532	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	י	קדיש: ואם הוא ישן מעירים אותו ואם לא רצה לעמוד א''צ להמתין. מ''א:	ז	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,533	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	יא	מעוברת: כ' המ''א ל''ד אלא ה''ה אם שנת י''ג מעוברת אותו שנולד באדר ראשון נעשה בר מצוה באדר השני כמ''ש בהג''ה ע''ש. ולא עיין במקור הדין דהגהת רמ''א הוא מתשוב' מהר''י מינץ סי' ט' דכתב בפשיטות ופסק דאף אם הנולד בשנה מעוברת באדר ראשון ונעשה בר מצוה בשנה פשוטה הוא נעשה בר מצוה אחר מי שנולד באדר שני וכן מי שנולד באדר בשנה פשוטה ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר שני מ''מ כתב בזה''ל ונ''ל פשוט במי שנולד בשנת העיבור באדר ראשון ואחר נולד באדר שני ובשנת י''ג הי' ג''כ עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והשני באדר שני האי בדידיה והאי בדידיה תשובת שבות יעקב ח''א סי' ט' וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה וכן הסכים להלכה למעשה הגאון מהו' דוד אופנהיים זצ''ל דלא כמ''א וכ''כ א''ז וכ''פ הפר''ח ע''ש. עוד כ' המ''א מי שנולד ביום א' דר''ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשוון חסר ור''ח כסליו אינו אלא יום א' לא נעשה בר מצוה עד ר''ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ''ט יום מחשוון דבעינן י''ג שנים שלמות ע''ש גם זה גרם שלא ע''ש בתשו' כי שם ביאר דין זה להדיא ע''ש ועי' סי' תקס''ח ס''ו לענין יא''צ ועי' ט''ז בי''ד ס''ס ש''ו:	י	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,534	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	יב	מצרפין: דוקא אם נתנדה מחמת עבירה אבל אם נתנדה מחמת ממון מותר לצרף לכל דבר שבקדושה כמ''ש בסי' של''ד ס''ק ג' וס''ק י' ע''ש. ופר''ח פסק דאפילו על עסקי ממון אין מצטרפין אותו לכל דבר שבקדושה ע''ש:	יב	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,535	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	יג	אחד: היו ט' בבית וא' תוך הסוכה בחג מצרפין מהריק''ש ופר''ח חולק עליו כשיש ט' במקום א' וא' אחר הוילון שפורשין לצניעות מצטרפין מהריק''ש. וכתב הפר''ח ומיהו מסתברא דדוקא שפירשו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ס''ת ופירשו סדין כי היכא דלהוי מחיצה לשמש מטתו הוי נמי מחיצה לצירוף עשרה ולא מצטרפין ע''ש:	יג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,536	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	יד	פנימית: פי' דמקום סגירת הדלת הוי כלחוץ. ובספר תניא פסק דהוי כלפנים עמ''א. ובספר אבן העוזר פסק אם עומדים בב''ה ששה ובתוך עובי הפתח יש ד' מצטרפין אבל אם יש ה' בב''ה וה' בתוך עובי הפתח אין מצטרפין אבל בעזרת ב''ה אפי' אחד אין מצטרף. עיין באריכות בס' מגיני ארץ דפוס פרופס:	יג	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,537	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	טו	בית: עיין בשכנה''ג:	יד	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,538	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	טז	לענות: יחיד שנכנס לבה''כ ומצא צבור שכבר התחילו לענות קדושה או איש''ר כל שלא השלימו מותר לו לענות עמהם באר שבע והרמ''ע וכ''כ הרמ''א סי' נ''ו ע''ש:	כ	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,539	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	יז	עכו''ם: ר''ל שלא יהא ע''א מפסקת אבל עובד ע''א אינו מפסיק מ''א וכ''כ דבר שמואל סי' קפ''ט:	כ	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,540	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	יח	ממון: המעיין בהג''מ יראה שט''ס הוא דבזה פורעין בשוה שכל אחד מחוייב להעמיד איש במקומו ואם אין דרים בישוב אלא ח' אז שוכרין שנים ופורעים חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כי העניים יכולין ללכת לעיר הסמוכה והעשירים אין יכולים להניח ביתם ורכושם מ''א ע''ש. כתב מהרי''ל בתשו' סי' קי''ד אם הוא אנוס שאינו רשאי לבוא במדינה פטור אפילו הגיע כבר זמן הרגל ודוקא אם הוא אנוס ממש אבל אם מחמת חובת ממון או פשיעה לא יוכל לבא לא יפסידו חביריו חלקם וכל זה לענין מנין אבל לענין אתרוג ע''ל סי' תרנ''ח סעיף ט' עמ''א. ישובים הצריכים לשכור מנין וחזן ויש סביבות שרגילים לבא גם כן שם עם בני ביתם א''צ ליתן כלום להישוב דאי בעי ישבו במקומן או ילכו לעיר אחרת עמ''א:	כא	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,541	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נה	יט	כופין זה את זה בקנסות: אע''פ שיתבטלו מלימוד בשביל זה מהר''ש וע''ל סימן כ''ה ס''ק ב' מש''ש בשם מהר''ם מלובלין:	כב	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,542	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נו	א	הקדיש: כתב בספר חסדים מעשח בחסיד א' שראח לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א''ל למח פניף מוריקות א''ל מפני שחייתי מדבר בשעח שחש''ץ חיח אומר ויכולו ובברכת מגן אבות וביתגדל ע''כ ובספר מטח משח סי' תי''א חביא בשם מדרש שחכם אחד נתראח לתלמידו בחלום וראח חתלמיד שחיח לו כתם על מצחו וא''ל מפני מח אירע לף כף א''ל מפני שלא חייתי נזחר מלדבר כשחחזן חיח אומר קדיש:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,543	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נו	ב	למברך: מברף בקמץ תחת חבי''ת ופת''ח תחת חרי''ש. לעלם בקמץ תחת חעי''ן. של''ח. ולעלמי בו' עי' ב''י וחבאר חיטב אשר לפני כתב לעלמי בלא ו' בשם כוונות חאר''י ז''ל ואינו כן ע''ש. יתברף בלא ו'. די ברא ב' תיבות. מן כל ברכתא עיין בכוונת וביד אחרן:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,544	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נו	ג	קדיש: איש''ר עדיף טפי מקדושח ומודים ע''כ אם שמע קדיש וקדושח או מודים וא''א לו לענות שניחם יענח איש''ר. באר שבע וכ''כ בתשובת שי למורא סימן ט' וכתב חמ''א נ''ל דאם יש שתי בתי כנסיות לפניו בעיר באחד מגיעים לקדושח ובאחד לקדיש שאחר י''ח ילף ויענח קדושח כי שם ישמע גם כן קדיש אתר חתפלח עיין סי' ק''ט. ואם חתחיל לענות קדושח לא יפסיק בו לענות איש''ר. פרי חדש סי' קכ''ח:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,545	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נו	ד	קדיש: בד''מ כתב שמחרי''ל לא חיח עומד לקדיש אף כל קדיש שתפסו מעומד חיח נשאר עומד עד אחר איש''ר וכ''כ חשכנח''ג אני נוחג נמי כמחרי''ל עיין סי' נ''ח וכ''כ בספר כוונות דחאר''י וז''ל שם מח שנראית מחירושלמי שצריף לקום בעניית איש''ר טעות חוא כי אינו מחירושלמי ממש רק חכם א' עשאח ע''כ ועיין מ''ש חמ''א ובכוונת איתא שם חג''ח וז''ל מח שמורי ז''ל חיח נוחג חוא כי בכל חקדישים של אחר חעמידח דשחרית מנחח ערבית חיח נשאר עומד. ובשל תתקבל ושל חזרת ס''ת חיח עונח ואח''כ חיח יושב ע''ש. ועיין בספר נגיד ומצוח. ומחר''י סרוק ז''ל כתב דבקדיש ערבית של שבת יש לעמוד:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,546	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נו	ה	כח: והאר''י ז''ל לא היה רוצה לאומרו וכמעט הוא מגמגם ואומר שאינו מהתיקונים וכתב המ''א ולכן אין לאומרו בין ישתבח ליוצר או בין גאולה לתפלה ובכל מקום שאסור להפסיק של''ה וב''ח. החזן חוזר ואומר אמן יש''ר אף שכבר אמר ואמרו אמן תשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' י''ח. ועיין בתשוב' נאמן שמואל סי' א'. אבל בשיורי כנה''ג כתב דלאו שפיר עביד אלא דהש''ץ חוזר לענות יש''ר ולא אמן יש''ר דהוי כעונה אמן ב' פעמים. עיין סימן ס''א סעיף י''ב בהג''ה ובמש''ש. ועיין הלק''ט ח''א סי' ט''ז:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,547	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נו	ו	יתברך: ובכוונות חשיב ה' אמנים דצריך לפנות בקדיש וכ''כ היד אהרן:	ב	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,548	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נו	ז	לעילא: כתב ט''ז שמעתי רבים טועים בשעה שהש''ץ אומר ברוך הוא עונים גם הם תיבות אלו בריך הוא לעילא וזה ודאי חירוף הוא דמשמע דמברך רק לעילא ולא לתתא ח''ו אלא יש להם לומר גם מכל ברכתא ושירתא. ובשל''ה כתב שיאמר עד דאמירן בעלמא וכ''כ בכוונות: אבל המ''א כתב ול''נ מנהג הקדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד ע''ש הטעם:	ב	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,549	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נז	א	ועונים: ואם הש''ץ אומר בלחש ולא שמע ממנו ברכו רק שמע הקהל עונים אומר אחריהם אמן כמ''ש בסי' קל''ט סעיף ו' בהגה. הטעם שאומר הש''ץ ברכו ולא נברך כמו בזימון עיין תו' י''ט בפ''ז דברכות משנה ג'. ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' ט''ו:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,550	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נז	ב	וחוזר הש''ץ ואומר: ואם אין שם י' בלא הוא אם לא ענה עמהם לא יצא י''ח. אגודה מ''א:	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,551	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נז	ג	מאריך: דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום. ואם אין החזן מאריך בברכו מוטב שישתוק ויכוין מה שאומר הש''ץ כדי שיענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. לבוש והגהת י''נ (הנוהגין לומר את ה' אלהיך תירא כשיגיע הש''ץ לאת כתב רש''ל שאינו מקבלה ולא מיסוד החכמה):	א	הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
1,552	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	א	ג' שעות: והכא לכ''ע מנינן מעלות השחר מ''א. והמאחרים ק''ש בשביל ציצית ותפילין טועים אלא יקרא ק''ש בזמנה בברכותיה וכשיהיה לו ציצית ותפילין יניחם ויקרא בהם ק''ש או פרשה אחרת או מזמור תהלים לבוש. וכתב ע''ת ודוקא אם יעבור זמן ק''ש אז לא ימתין על טלית ותפילין שאינו מעכב זו את זו אבל בלא''ה ימתין דכל הקורא ק''ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו:	א	הלכות קריאת שמע
1,553	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ב	אחת: ויש גורסין כמו עישור שעה אחת וכן עיקר. פר''ח ומנחת כהן ועמ''א:	א	הלכות קריאת שמע
1,554	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ג	במהרה: מכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאוד ק''ש:	ב	הלכות קריאת שמע
1,555	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ד	אנוס: וה''ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמי יוכל לקרותה משעלה ע''ה. הר''מ מג''א:	ג	הלכות קריאת שמע
1,556	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ה	אור: ומ''א העלה דא''ל יוצר כ''כ בהשכמה עד שיכיר עכ''פ בין תכלת ללבן ע''ש:	ג	הלכות קריאת שמע
1,557	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ו	בדיעבד: ודוקא באקראי בעלמא אבל אם רגיל לעשות כן לא יצא אפילו בדיעבד וצריך לחזור ולקרותה. ב''ח:	ד	הלכות קריאת שמע
1,558	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ז	קראה: אפילו בפשיעה. ט''ז:	ו	הלכות קריאת שמע
1,559	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ח	קראה: אפי' באונס. ט''ז:	ו	הלכות קריאת שמע
1,560	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נח	ט	בערבית: ומבעי ליה לאקדומי חובת שעתה ברישא מ''א עיין בס' מ''ל בפ''ג מהל' תפלה שהקשה שם ותימא לי שהרי לימוד ערוך הוא בידנו מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל קריאת שמע ע''ש וכוונתו להקשות על הי''א דס''ל דיש לו תשלומין ואחר המחילה לא עיין יפה בסוגיא תחלת פ' תפלת השחר דשם מסקינן שביטל במזיד וקריאת שמע שוה לתפלה מדקאמר זה שביטל קריאת שמע או תפלה ועל זה משני דביטל במזיד ודו''ק עיין יד אהרן ועיין בפר''ח:	ז	הלכות קריאת שמע
1,561	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נט	א	יוצר אור: צריך להפסיק בין יוצר ובין אור כי היכא דלא ישתמע יוצרור. משרתים ואשר משרתיו ר''ת מו''ם והוא שם אחרון משם ע''ב לכן יש לדקדק שלא ידלג וא''ו של ואשר. כשאומר יוצר אור ימשמש בתפלה של יד וכשאומד ובורא חושך ימשמש בתפלה של ראש: מעריצים ומקדישים כולם במ''ם ויש גורסין בנו''ן והאומרים במ''ם צריכים להפסיק בין ממליכים לאת שם האל המלך. רצון קוניהם ולא רצון קונם לחם רב סי' א' וכ''כ האר''י ז''ל וע''ת ורוב פוסקים ויש אומרים רצון קונם עיין עט''ז. אהובים ברורים גבורים ר''ת אב''ג והוא שם א' משם מ''ב: עושים באימה ר''ת ע''ב וכל המכוין שמות אלו אינו ניזוק כל אותו היום עטרת זקנים. לאל ברוך נעימות הלמ''ד בקמ''ץ. ולמלך אל חי הלמ''ד בפתח והאר''י ז''ל כתב כולם בקמץ. עיין יד אהרן:	א	הלכות קריאת שמע
1,562	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נט	ב	אור: פי' אע''פ שסיים כדינו כיון שתחלתו ואמצעו שלא כדין לא יצא וכתב מ''א ונ''ל שאם לא נזכר עד שגמר אהבה רבה לא יפסיק אלא אומר יוצר אור אחר י''ח דסדר ברכות אינו מעכב כמ''ש סי' ס':	ב	הלכות קריאת שמע
1,563	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נט	ג	רם: כתב רמ''ע סי' ק''ב בקדושה זו אם היה יושב ועומד הרי זה טועה אבל אם היה עומד וישב ניכר שאינו חכם ע''ש: ומ''א כתב בשם הקנה דוקא מיושב. בשפה ברורה ובנעימה קדושה הדל''ת בחול''ם שכנה''ג ופר''ח ועולת תמיד והיד אהרן. כשמגיע לארבע כנפות הארץ. יקח הד' ציצית בידו השמאלית ויניחם על לבו עד פרשת ויאמר ואז יקחם ביד ימינו עד שיגיע לחיים וקיימים ינשקם ויניחם:	ג	הלכות קריאת שמע
1,564	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נט	ד	מיו''ד: דוקא בק''ש ותפלה אבל בשאר ברכות כגון ברכת הנהנין ודומיהן לא בעי עשרה דאיתא בברכות סופר מברך ובור יוצא. מגן אברהם:	ד	הלכות קריאת שמע
1,565	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נט	ה	ס''א: דשם נתבאר דעונין אחריו אמן:	ד	הלכות קריאת שמע
1,566	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נט	ו	שפסק: אבל לא מראש דהוי ברכה לבטלה. מ''א:	ה	הלכות קריאת שמע
1,567	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	נט	ז	ואילך: טעה מאופנים ואילך א''צ לחזור אלא מלאל ברוך ואילך דמשם ואילך כתחלת ברכה. טעה באופנים מתחיל מאופנים ואילך כיון שסיים קדוש סיים הברכה עמ''א:	ה	הלכות קריאת שמע
1,568	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ס	א	הברכות: ואפי' לא קראן כלל יצא ידי חובת ק''ש עיין סי' נ''ח סעיף ו'. כתב בספר הכוונות ד' זכירות הם. והם א' זכירת מתן תורה כמ''ש זכור את יום אשר עמדת וגו'. ב' זכור את אשר עשה לך עמלק. ג' זכור את אשר עשה ה' למרים וגו'. ד' זכירת מצרים: והד' זכירות אלו יכוין כשיאמר ובנו בחרת יכוין במעמד הר סיני שאז בחר בנו מכל עם וקרבנו לקבל תורתו: לשמך הגדול יכוין מעשה עמלק כי אין השם מלא עד שימחה שם עמלק: להודות לך. יכוין שהפה והלשון נבראו כדי להודות ולהלל שמו ולא לדבר לשון הרע ובזה יזכור ממעשה מרים. וזכירת מצרים יכוין בפרשת ציצית על פסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים עכ''ל: וכתב המ''א שצריך ג''כ לכוין זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך וגו'. ויכוין זה באומרו באהבה לאפוקי באותו פעם שלא היה באהבה ע''ש. וקודם ק''ש יכוין לקיים מ''ע של ק''ש. מי שהיה מברך ברכת ק''ש ומצא עצמו בהאל הגדול ונסתפק לו אי קאי בשם קדשך הגדול בטחנו שבאהבת עולם או בהגיבור והנורא קדוש הוא שבברכת יוצר אור חוזר לברכה ראשונה. פרי הארץ חלק א''ח סי' ג' אבל בתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סימן י''א פסק שאינו חוזר לברכה ראשונה דספק ברכות להקל ומהיות טוב יחזור לראש ברכה שניה. ע''ש וכ''פ היד אהרן ע''ש וע''ל סי' ס''ז:	ב	הלכות קריאת שמע
1,569	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ס	ב	וכן הלכה: ודוקא במצוה דאורייתא אבל מצוה דרבנן א''צ כוונה. רדב''ז מ''א:	ד	הלכות קריאת שמע
1,570	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ס	ג	ראשון: אע''ג דבסעיף ד' פסק דמצוה בעי כוונה. היינו שיכוין לצאת אבל כוונת הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א''צ אלא בפסוק ראשון עמ''א ועיין סי' ס''ג ס''ד ועיין כ''מ:	ה	הלכות קריאת שמע
1,571	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	א	בכוונה: תוס' בספ''ק כתבו דבירושלמי אמרו דאותם ג' פרשיות שתקנו בק''ש לפי שבהן עשרת הדברות. ע''כ צריך האדם לכוין בהם באמירת ק''ש אם עבר על אחת מהם. בה' אלהינו. יקבל דיבור אנכי ה' אלקיך. ה' אחד. דבור לא יהי' לך. ובפסוק ואהבת יקבל דיבור לא תשא. ובפסוק וכתבתם דיבור לא תחמוד. ובפסוק ואספת דיבור לא תגנוב. ובפסוק ואבדתם מהרה דיבור לא תרצח. ובפסוק למען ירבו ימיכם דיבור כבד את אביך. ובפסוק ולא תתורו דיבור לא תנאף. ובפסוק למען תזכרו דיבור זכור את יום השבת ששקול ככל התורה. ובפסוק אני ה' אלהיכם דיבור לא תענה ברעך עד שקר. (ועיין בכל בו הביאו בס' אליהו רבה עוד רמזים אחרים):	א	הלכות קריאת שמע
1,572	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ב	אלהיכם אמת: ובמקום שלא נהגו לחזור אין מוחין בידם ובס' עשרה מאמרות כתב דש''ץ אינו אומר בלחש אמת. ויחיד אומר בלחש אמת ואינו חוזר ואומר אמת. אבל מהר''ם אלשקר כתב שי''ל גם בפעם הראשון אמת שלא להפריד ביניהם ואמת השני אינו מן המנין. וכ''כ הרדב''ז ח''א סי' נ''ה ומהרא''ם ח''א סי' ב' ועיין בפר''ח ובמ''א ועיין בתשובת נחלת שבעה ח''ב סי' כ''ו שכתב שיש לגעור בש''ץ כשחוזר ה' אלהיכם אמת שלא יחזור ג''כ תיבת אני ע''ש ועיין יד אהרן:	ג	הלכות קריאת שמע
1,573	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ג	בדבר: אבל אינו אומר אמת לחודיה עם הש''ץ דהוי כשמע שמע ד''מ ועיין כנה''ג:	ג	הלכות קריאת שמע
1,574	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ד	בט''ו ווי''ן: ובערבית יכוין שאמת עולה במקום ג' שמות הנ''ל. י''מ מ''א:	ג	הלכות קריאת שמע
1,575	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ה	שמע: ובמט''מ כתב שרש''ל לא רצה להפסיק ובב''י משמע שמנהג קדמונים הוא וכ''כ הב''ח ועיין שכנה''ג:	ג	הלכות קריאת שמע
1,576	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ו	ידיהם: ר''ל יד ימין:	ה	הלכות קריאת שמע
1,577	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ז	המחשבה: אע''ג דאמרינן הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו וכו'. דהתם הקריצה והרמיזה לצורך דבר אחר ומבטלין הכוונה. אבל הכא הרמיזה היא צורך הכוונה הרא''ש. והטייה צריכה להיות מזרח צפון מערב דרום ולא יטו הראש מזרח מערב צפון דרום דהוי ח''ו שתי וערב עט''ז:	ו	הלכות קריאת שמע
1,578	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ח	בדלי''ת: ולא ידגיש יותר מדאי שנראה כאלו הד' נקודה בשוא או בצירי אלא הכוונה שיטעימנה בפה יפה. ב''ח מ''א פר''ח:	ז	הלכות קריאת שמע
1,579	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	ט	ב''פ: ואם לא כוון יחזור ויקרא בלחש ויש לדייק מדברי הגמ' דאמרינן משתקין אותו משמע בדאיכא אחרים דשומעין אותו אבל בליכא אחרים דשומעין אותו דהיינו אם הוא בציבור ובלחש או ביחיד אפילו בקול רם לית לן בה ב''ח וכ''כ בס' חסידים סי' י''ח ועיין ט''ז ס''ק ג' ואין להקשות דא''כ מאי פריך הש''ס בברכות דף ל''ג ע''ב מהקורא את שמע וכופלה דלמא איירי בלחש או ביחיד דא''כ אפילו מגונה ליכא ע''ש. ובסליחות שמפסיק הרבה בנתיים מותר לומר בכל פעם שאומר ויעבור. של''ה מ''א. וה''ה על ב' ענינים חלוקים מותר לכפול כדאמרינן בפרק החליל אהא דתנן אנו ליה וליה עינינו דמסקינן שם דה''ק ליה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות וכתב רש''י שם כיון דאתרי מילי קמדכיר לית לן בה ע''ש. וסוגיא זו אישתמיטתיה מהב''ח במה שפסק היכא שכל הקהל אומרים ליכא קפידא דהא התם כל הקהל היו אומרים אותו ואפ''ה הקשה שם והאמרינן האומר שמע שמע משתקין אותו. עמ''א ס''ק ט':	ט	הלכות קריאת שמע
1,580	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	י	אמן: וב''י חולק וכתב דמותר דהא כתיב קרא אמן ואמן ואין לחלק בין אומר בוי''ו או בלא וי''ו וכ''כ הבחיי פ' בשלח והמכוין וכופל אמן אמן זוכה לשני עולמות וכן אמר דוד בסוף מזמור מ''א ובירושלמי פרק הקורא את המגילה איתא דלאו דוקא מודים מודים משתקין אותו אלא ה''ה שמע שמע אמן אמן ע''ש. א''כ ע''כ מוכרחים אנו לומר דקרא דאומר אמן ואמן וא''ו הפסיק הענין ותימא על הב''י דאשתמיט מיניה הירושל'. יד אהרן ועיין פר''ח. מי שנזדמן לו לענות אמן על ב' דברים אפשר דאחד יעלה לכאן ולכאן ואם יאמר אמן ואמן עדיף טפי. הלק''ט א' סי' פ''ה וע''ל סי' נ''ו ס''ק ה' מש''ש:	יב	הלכות קריאת שמע
1,581	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	יא	בשכמל''ו: ואם לא אמר בשכמל''ו אין מחזירין אותו. ש''ג ב''ח אבל בלבוש כ' שאפי' אמרו ולא אמרו בכוונה צריך לחזור כ''מ ריש סי' ס''ו:	יג	הלכות קריאת שמע
1,582	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	יב	בכל לבבך: פי' שיקרא בענין שישתמע שהם שני למדי''ן אבל מ''מ צריך מקף בנתיים כי בלא מקף צריך לקרות בכל בחולם ובמקף בקמץ. והטעם כי לעולם לא באה הנח נראה אחר ת''ג אם לא שבאה הנגינה תחת הת''ג כמבואר אצל המדקדקים מש''ה במקף לא באה לעולם הנגינה אלא תחת תיבה השניה ממילא משתנה החולם לקמץ חטף שהוא ת''ק כדי שיכול לבא אחריה נח נראה. ואעפ''כ אינו זז מגזרתו כמ''ש רש''י בחומש פרשת יתרו פסוק כ''ד פן יפרץ בם ע''ש וכן נמי את בצירי וכשבאה במקף משתנה לתולדתו בסגול מן הטעם הזה:	כ	הלכות קריאת שמע
1,583	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	יג	הנח: שוא הנחטפת כגון בסוף תיבה או באמצע תיבה הבאה אחר ת''ק ושוא נד נקרא המתנועעת כגון בראש תיבה או באמצע תיבה אחר ת''ג וסי' ת''ג פתוח''י חותם. רק החיריק כשיש יו''ד אצלה נקראת ת''ג וכשאין יו''ד אצלה נקראת ת''ק:	כג	הלכות קריאת שמע
1,584	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סא	יד	בכך: ובלבד שיכוין כי הנגינה למי שלא הורגל בה מפסיד הכוונה. ד''מ:	כד	הלכות קריאת שמע
1,585	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סב	א	לשון: ודוקא שמבין הלשון וה''ה בתפילה ובה''מ. אבל קידוש וברכת הפירות וברכת המצות והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון תוס' רפ''ז דסוטה מ''א וע''ל סי' קצ''ג ס''א ועיין בשכנה''ג:	ב	הלכות קריאת שמע
1,586	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סב	ב	יצא: וכ''ש דיוצא בשומע ק''ש מאחר ע''ת וכ''כ מהרא''ם ח''א סי' מ''א ועיין מ''א סי' ס''א ס''ק ט''ז וכתב ע''ת ונראה דדוקא במבין הלשון ואפילו בלשון הקודש בעינן דוקא שיבין השומע עיין סי' קצ''ג ס''א ובשכנה''ג הביא בשם ברכת אברהם דדוקא ביחיד המוציא את היחיד אבל יחיד המוציא את הרבים. או יחיד המוציא את השנים בברכת המזון אפילו אינם מבינים בלשון הקודש יוצאים ע''ש. כתב הפר''ח ומסתברא כשיסתלק האונס אם עדיין לא עבר זמן ק''ש מחויב לחזור ולקרות דהא קיי''ל הרהור לאו כדיבור דמי ע''ש והיד אהרן חולק עליו ופסק דאינו חייב לחזור ולקרות ק''ש כיון שכבר יצא י''ח כשהגיע זמן ק''ש בהרהור דבאותה שעה שהיה אנוס הרהור כדיבור דמי ע''ש:	ד	הלכות קריאת שמע
1,587	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סב	ג	כן: מזה יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא''א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה ט''ז: (ובספר אליהו רבה חולק עליו ע''ש והביא ג''כ בשם פרישה שחולק על הרב''י דבכל מקום שאינו נקי אסור להרהר נוסח הק''ש רק שיהרהר שמחויב לקרות ק''ש וברכותיה ויצטער על שאינו יכול לעשות כן ויש לו שכר על זה):	ד	הלכות קריאת שמע
1,588	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	א	לעמוד: תמוה הוא דהרמב''ם שהוא מריה דהאי דינא ס''ל אפילו לכתחלה מותר כשנוטה לגמרי על צדו. ט''ז מ''א ע''ת. מיהו היינו דוקא על צדו ממש אבל בנוטה מעט על צדו אסור אא''כ הוא בעל בשר:	א	הלכות קריאת שמע
1,589	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	ב	להחמיר: כ' ביש''ש פ''ז דב''ק סי' מ''א מי שמחמיר בפני רבים בדבר שמותר ואיכא למיחש ליוהרא מנדין אותו ואם ידוע שעושה לש''ש אין מנדין אותו ואם מחמיר בפני רבו ורבו מיקל מנדין אותו אפילו עביד לש''ש ואפילו אין פשוט כ''כ להתיר לא יחמיר נגד רבו אם לא שיש לו ראיות לסתור דבריו עכ''ל:	ב	הלכות קריאת שמע
1,590	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	ג	עבריין: כדאמרינן בפרק כירה מי שעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא:	ב	הלכות קריאת שמע
1,591	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	ד	ראשון: וה''ה רוכב כמהלך דמי אבל אם יושב בעגלה או בספינה שפיר יוכל לכוין ט''ז ופר''ח. אבל הב''ח כ' דלא אמרן אלא במהלך ברגליו אבל רוכב על בהמה או יושב בקרון יוכל לכוין היטב ואינו צריך לעמוד דלכוונת פסוק ראשון בלחוד לא אמרינן רוכב כמהלך דמי ע''ש. עוד למד הב''ח מדסיים הרמב''ם והשאר קורא כשהוא מהלך דקמ''ל דאסור לעמוד כל הפרשה ונראה כעושה כב''ש. וט''ז חולק עליו וכ' דליכא קפידא אלא ביושב ועומד משא''כ במהלך ועומד דבזה ב''ה נמי מודה דשפיר עביד. וכ''כ המ''א דאין איסור במי שעומד כל הפרשה ופשוט דבשכמל''ו בכלל פסוק ראשון הוא לבוש. והב''ח כ' דצריך לעמוד עד על לבבך וע''ל סי' נ''ח סעיף ג':	ג	הלכות קריאת שמע
1,592	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	ה	וקורא: ר''ל בלחש כמש''ל סי' ס''א ס''ק ט' או ממתין איזה זמן ואח''כ חוזר וקורא דלא משתקין אותו אא''כ קורא ב''פ רצופים עיין ט''ז. ואם ניכר שלא קרא פסוק ראשון בכוונה לאחר שסיים ק''ש צריך לחזור לראש מ''א ועיין במ''א סי' ס''ד ס''ק א':	ד	הלכות קריאת שמע
1,593	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	ו	מתנמנם יצא: וה''ה אונס אחר עיין בספר מנחת כהן. ובפר''ח סי' ס''ז ובמ''א סי' זה אי קריאת שמע דאורייתא הוי רק פסוק ראשון או פרשה ראשונה ושנייה או ג' פרשיות ע''ש. ועיין בהמבי''ט בס' קרית ספר:	ה	הלכות קריאת שמע
1,594	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	ז	ירמוז: משמע קצת ביומא דף י''ט דאפילו לצורך מצוה אסור לרמוז. מ''א:	ו	הלכות קריאת שמע
1,595	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סג	ח	ראשונה: והרמב''ם לא כ' בפרשה ראשונה דגם בפרשה שנייה איכא איסורא אלא דלא הוי מגונה אלא בפרשה ראשונה כ''כ הר''מ מ''א ונראה לי דלצורך מצוה מותר לרמוז בפרשה שנייה אף להרמב''ם דאל''כ קשה על רב היאך היה מחוי בידיה בן קבוטל בפרשה שניה כדמסקינן ביומא דף י''ט מאחר דאיכא עכ''פ איסורא אלא ודאי דלדבר מצוה שרי. וק''ל. ועל פי זה לא מקשה מידי המחבר יד אהרן על הרמב''ם ודו''ק:	ו	הלכות קריאת שמע
1,596	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סד	א	בה: דוקא טעה אבל בהזיד או במתכוין חוזר לראש. פר''ח:	ב	הלכות קריאת שמע
1,597	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סד	ב	פסוק אחד: לאו דוקא פסוק א' אלא אפי' תיבה אחת נמי חוזר לשם כ''כ הרא''ש:	ב	הלכות קריאת שמע
1,598	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סד	ג	הפרשה: פי' אם יודע אם אמר שמע בכונה חוזר לואהבת. ואם אינו יודע אם אמר שמע בכוונה פשיטא דחוזר לראש ב''ח מ''א. וט''ז כ' נראה פשוט דאם אירע לו כן בפרשה ראשונה דאינו חוזר דמתחיל שמע ישראל דהא לחד פירוש הוי איסור באומר הפרשה וכפלה אלא מתחיל ואהבת עכ''ל. נ''ל דאיירי ג''כ בידוע שקרא פסוק ראשון דאם אינו יודע אפי' פסוק ראשון א''כ אפי' את''ל דקרא פסוק ראשון בודאי שלא בכוונה קרא אותו וצריך לחזור מפסוק ראשון ואילך דאל''כ הו''ל קורא למפרע ומאי אריא דאינו יודע היכן טעה אפילו יודע מ''מ כיון שלא קרא פסוק ראשון בכוונה צריך הוא לחזור מתחלת שמע ואילך אלא ע''כ מיירי דבפסוק ראשון היה מכוון ואח''כ קרא שלא בכוונה וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לואהבת זהו כוונת ט''ז וכמ''ש הב''ח ומ''א והמחבר יד אהרן הבין דהט''ז הוא מתנגד עם הב''ח חמיו בזה ע''ש ולא דק:	ב	הלכות קריאת שמע
1,599	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	סד	ד	בוכתבתם: והא דלא אמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הראשון הוא בקמץ שהוא לשון יחיד והשני הוא בסגו''ל שהוא לשון רבים עיין תוספות יום טוב וט''ז כתב הטעם דוכתבתם הוא סוף הפרשה יוכל לטעות ע''ש:	ד	הלכות קריאת שמע

1,500

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

יט

לסרב: ש''ץ שלא רצה להיות עוד ש''ץ וקבלו אחר במקומו א''צ רשות כיון דבידו עוד להיות ש''ץ. ודוקא מהקהל א''צ ליטול רשות אבל מש''ץ השני צריך ליטול רשות יד אליהו סי' ל' ע''ש:

טז

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,501

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כ

כלל: דאין מסרבין לגדול. וכתבו התוס' ספ''ז דפסחים דבדבר גסות ושררה אפילו האומר לו הוא אדם גדול יסרב:

טז

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,502

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כא

גר: לפי שלא יוכל לומר אלהי אבותינו ונדחו דבריהם. דכתיב כי אב המון גוים נתתיך. ש''ץ ממזר תלוי במחלוקת אם ממזר כשר לכתוב תפילין. שכנה''ג הגהת ב''י:

יט

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,503

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כב

מתחלה: ואם קבלוהו לזמן ונשלש הזמן לא מיקרי השכים עליו תחלה דעכשיו הוי קבלה חדשה וכאלו לא היה שם עדיין ט''ז. וכתב המגן אברהם נ''ל דוקא בזמניהם שהיה הש''ץ מוציא הרבים י''ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע''כ משא''כ עתה שכולם בקיאים רק הש''ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כ''כ קפידא. ראובן שהיה ש''ץ שכיר שנה והשלים שנתו והתחיל להתפלל עוד ימים מספר מהשנה חדשה ומקצת אנשים מיחו בו באמרם שכבר נשלם השנה שהשכירוהו ושאינם רוצים אותו עוד והש''ץ טען שמאחר שכבר התחיל להתפלל בהימים נוראים שהם מהשנה חדשה ולא מיאנו בו שלהיותו שכיר שנה מקצתו ככולה ושיפרעו לו משלם פסק בתשובת מ''צ דהדין עם הש''ץ עיין לקט הקמח דף י''ד ע''א:

יט

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,504

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כג

עליו: אבל אם נעשה שונאו לאחר שהסכים עליו אין יכול למחות אלא הש''ץ מחויב לומר בפירוש שיסיר הקנאה מלבו ויוציאנו בתפלתו מהר''ם פאדוואה שם. וכתב מהרש''ל פ''ק דחולין סי' (נ''ד) [נ''א] הא דיחיד יכול למחות דוקא אם הוא מהנושאים עולים ומסים ואע''פ שאינו חשוב כ''כ ודוקא שיש ש''ץ אחר שיוכלו הקהל להשכירו בדמיו אבל אם אינו בנמצא או שיש בנמצא אלא שבא להוסיף בדמים יכולין הקהל לומר לו אין בידינו להוסיף בעבור שנאתו אלא הוא יוסיף משלו ואף אם יברר טענתו שזה הש''ץ מעולה מן הראשון כנגד התוספת הדמים אפ''ה יכולין הקהל לומר אין יכולת בידינו להוסיף כ''כ בדמים עכ''ל. וכ''כ השכנה''ג וע''ת ע''ש. וט''ז כתב וכבר יש מנהג ברוב הקהלות בענין קבלת הש''ץ שהוא ע''פ רוב פורעי המס או קרואי עדה ואין השאר יכולין למחות ע''ש. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י'. כתב בד''מ בשם א''ז דאין ש''ץ צריך להחניף לציבור ובמילי דשמיא צריך להוכיחן ובשם ר''י חסיד כתב דש''ץ צריך להיות אהוב להקהל שאל''כ כשקורא התוכחה סכנה היא למי שאינו אוהבו ואמר שאם הוא שונאו לא יעלה אף כשקורין אותו ע''ש. וכנה''ג כתב שיותר טוב לעלות משיכנס לעונש ועוזבי ה' יכלו וכתב המ''א דבין גברא לגברא מותר לצאת דדוקא כשקוראין אותו ואינו עולה מקצר ימיו ע''ש:

יט

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,505

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כד

אביו: ר''ל שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבלים:

כ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,506

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כה

הקהל: דדוקא קדיש יוכל לומר בשביל אביו אבל לא יוכל להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם. ומצוה להניח לאבל להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינו של גיהנם ויאר צייט קודם להמוהל אם אין הקהל מקפידין. עמ''א:

כ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,507

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כו

עדיף: כי אז נזהר יותר בתפלתו בשביל שכירתו:

כב

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,508

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כז

הקהל: ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים. ד''מ מט''מ מ''א:

כב

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,509

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כח

הקהלות: ובמקום שאין מנהג יגבו לפי ממון. עמ''א:

כג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,510

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

כט

קודם: כתב כנה''ג בשם תשוב' א' דלמינוי חכם מרביץ תורה אפילו המיעוט יכול לכוף לרוב. ובמי שאינו ראוי להיות חכם אפילו יחיד יכול למחות וכ''פ הרשד''ם חלק א''ח סי' ל''ו ועיין ע''ת:

כד

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,511

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

ל

פסול: ואז אין מקבלין אותו ואפי' אם נשבע שלא ילך בדרכים אלו עד שישוב בתשובה שלימה. הרשד''ם חא''ח סי' ל''ב מ''א וע''ת:

כה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,512

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

לא

רינון: אבל למנותו לכתחלה אפי' ברינון בעלמא אין למנותו לכתחלה וזהו שכתב המחבר לעיל סעיף ד' ושלא יצא עליו שם רע ע''ת וע''ל ס''ק ז' מש''ש:

כה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,513

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

לב

הנכרית: ומ''מ יש להושיב ב''ד על ככה מהרי''ט כנה''ג. ש''ץ שבתו זנתה תחת בעלה אם אי אפשר באחר חשוב כדיעבד וכשר. מהר''י מברונא שכנה''ג וכתב ע''ת משמע דאפילו אם כבר נתקבל לש''ץ קבוע מסלקין אותו אי איכא אחר וכ''ש שאין למנותו לכתחלה ע''ש וע''ל סי' (קכ''ט) [קכ''ח] ס''ק ע''א מ''ש בשם שכנה''ג ובשם שבות יעקב לענין כהן. ש''ץ שנפסל קולו שנשמע כאלו הוא מירתת ושכור פסול לש''ץ. מהר''י מברונא שכנה''ג:

כה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,514

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

לג

מעבירין אותו: ואם עשה תשובה אין מעבירין אותו. ע''ת ע''ש:

כה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,515

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

לד

הצואין: ש''ץ שמתוך חוליו לאנסו א''א לנקות מהיותו טהור מקר' לילה ואין מטהר עצמו כלל והוא ש''ץ אפשר בימים נוראים יש לגעור בו שיטבול ועכ''פ שיוציא הבגדים הצואים מעליו ואם לא ישמע לדברי חכמים לרחוץ יפה יפה ולהסיר הבגדים הצואים מעליו ראוי להעבירו מהרי''א יצחקי ז''ל בתשובתו זרע אברהם חלק א''ח ס''ס ו' ע''ש:

כה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,516

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

לה

בשירי העכו''ם: ר''ל בניגון שמנגן בו לע''א מ''א בשם ת''ה. וב''ח בתשובה ס''ס קכ''ז כ' דוקא ניגון שמיוחד בבית ע''ז. כ' רש''ל בתשובה סי' כ' ש''ץ שהיה שוחט ונמצא שמכר טרפה בחזקת כשרה בשוגג או שהיה מנקר ונמצא אחריו חלב אע''פ שמעבירין אותו מאומנתו אין מסלקין אותו מש''ץ וע''ל ס''ק ז' מה שכתבתי בשם משפטי צדק ח''ב סי' ע''ה וכתב כנה''ג דמהרש''ל מודה דאין למנותו לכתחלה. מי שהלך בערכאות של גוים אין ראוי להיות ש''ץ בראש השנה ויום כיפור אא''כ עשה תשובה תורת אמת סי' קנ''ז. קהל שחלקו תפלת ר''ה ויה''כ כנהוג. אם חלה אחד מהם ולא יוכל להתפלל אינו רשאי להעמיד איש אחר במקומו וביד הקהל דוקא להעמידו תשובת שער אפרים סי' ל''א ועיין בתשובת כנסת יחזקאל סי' י''ג. ראובן שהיה מוחזק להתפלל תדיר בימים נוראים ואח''כ נתאלמן וקמו עליו קצת מערערים לומר שלא יכול להתפלל מפני שאין לו אשה בתשובת פני משה סי' נ''ד מצדד פנים לכאן ולכאן ולבסוף העלה דאין להעבירו מפני דבר זה שאין בו חטא משפטי הדברים המעכבים ועוד צירף שם לסניף דהאיש ההוא כבר אירס ע''ש ועי' בלקט הקמח דף י''א ע''ב:

כה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,517

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

לו

ערב: ובלבד שלא יהא קולו משונה וכלל גדול בכל המינויים הבן קודם והמינויים שהם כתר תורה אין בניהם קודמים רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמים. אין להעביר ש''ץ בשביל אחר שקולו ערב ואם הרוב חפצים באחר ישמשו שניהם כאחד. עיין כנה''ג ובמ''א ובע''ת:

כה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,518

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נג

לז

לשמו: בסידורים הנדפסים אין חילוק ט''ז וקורין ש''ץ חזן שצריך לראות האיך יקרא ותרגום וירא וחזי. רד''א:

כו

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,519

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נד

א

בתשבחות: ונוסחתינו אל מלך גדול בתשבחות. בתשבחות בחירק תחת התי''ו האר''י ז''ל וכ''כ השכנה''ג בשם רד''ק וע''ל סי' נ''א ס''ק א'. חי העולמים בצירי תחת החי''ת. כ''כ ר' שבתי ועי' תוי''ט במסכת תמיד פרק ז' ואינו כן דעת מהר''ל מפראג רק בפתח עט''ז:

ב

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,520

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נד

ב

ליוצר: בכתבים כתוב לומר ביו''ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ''ע. מ''א:

ג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,521

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נד

ג

דזמרה: ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש''ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י''ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י''ח אבל אח''כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ''פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע''פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר''א אר''ח ת''ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ''א ע''ש וע''ל סי' נ''ה ס''ק א' מש''ש:

ג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,522

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נד

ד

ברכו: לאחר שהתחיל הש''ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס''ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ''א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ''ש שלא יפסיק וכו'. מ''א:

ג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,523

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

א

קדיש: כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין כה''ג וכן בתשו' דבר שמואל סי' קפ''ג קורא ג''כ תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמ' ע''ש ועיין בפירוש המשנה להרמב''ם סוף מסכת אבות ובספר מטה יוסף ח''ב סי' י''ב ולעיל סי' נ''ד ס''ק ג' עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י''ח יוכל אחד מהם להיות ש''ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע''ז. תשובת דבר שמואל סי' שכ''א עי' שם עוד בסי' ש''א שמערער על היתומים קטני קטנים שאומרים קדיש וברכו והקהל עונים אחריהם דשלא כדין הם עושים וכן הרב פר''ח בסי' ס''ט קורא תגר על זה ע''ש כשב' או ג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באים כל א' תוך כדי דיבור יענה על הראשון או האחרון אמן ויעלה לכולם ואם יש הפסק יענה על כל א' וא' הלק''ט ח''ב סי' מ''ח:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,524

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ב

זכרים: כל שיש מנין בבה''כ אין לש''ץ להמתין לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא בנימין זאב סי' (קס''א) [קס''ח] וכ''כ רמ''א סי' קכ''ד ס''ג ע''ש. אדם הנוצר ע''י ספר יצירה אם מצטרף לעשרה ולכל דבר שבקדושה עי' בתשו' ח''צ סימן צ''ג:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,525

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ג

בני חורין: וכל הקדישים שוין אפי' קדיש דרבנן שאחר הלימוד. שכנה''ג בשם מ''מ:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,526

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ד

קדושה: וכל תפלות י''ח והקדיש שלם שלאחריה כמבואר ברמ''א שאח''ז. וכתב בשכנה''ג דיאמר ג''כ ברכה דאלקנו ברכנו בברכה המשולשת בתורה דכל שהתחיל בתפלת י''ח גומרה אף ע''ג דתנן אין נושאין כפיהם פחות מעשרה היינו דוקא נשיאת כפים אבל תפלת אלהינו יאמר מאחר שהתחיל בתפלת י''ח וברכת אלהינו שייך לתפלת י''ח ע''ש וכ''כ ע''ת:

ג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,527

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ה

וקדושה: לאו דוקא דאפי' עדיין לא אמרו קדושה כיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים אף הקדיש שלם ת''ה מ''א. כ' בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' י''ב דמ''ש דאם יצאו מקצתן לאחר להתפלל יוצר וכו' הוא לאו דוקא אלא אפי' אמרו קדיש וברכו בעשרה והלכו קודם שהתחילו ברכה יוצר אור שמשלימין עד תפלת י''ח ע''ש:

ג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,528

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ו

וברכותיה: ומש''ה אם התחילו ערבית בי' והלכו מקצתן יגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת ק''ש אבל לא יאמרו הקדיש אחר תפלת י''ח לפי שהתפילה אינו חיבור לברכות של ק''ש דתפלת ערבית רשות וכ''ש סדד קדושה וקדיש כמ''ש ואם אמרו עלינו ויצאו מקצתן אין אומרים קדיש דאינו אלא מנהג ומכ''ש לשיר היחוד או למזמור עמ''א. כ' הט''ז מתוך דברי הפוסקים שכתבו ואומר קדיש וא''א אותו בפחות מי' משמע דהפסוקי דזמרה א''צ י' דאפי' אם אומרן ביחידות כל שיש י' בשעת אמירת הקדישים די בכך וכ''מ ממ''ש רמ''א בסי' נ''ג ס''ג שאם אין מנין בב''ה ימתין הש''ץ עם ישתבח וכו' ובתשו' ר''מ מינץ סי' ח' כ' דיוכל ג''כ להמתין אחר אמירת ישתבח על מנין וכן נ''ל בכל למוד שאדם לומד פסוקים ואגדות שאם נזדמן לו תיכף מנין שיוכל לומר קדיש ומכ''ש בעלינו לשבח שאמרוהו בפחות מי' ונזדמנו אח''כ י' שיש לומר קדיש וכן נוהגים בכל יום באמירת תהלים בבוקר בלא מנין שאומרים אח''כ קדיש כשיבואו מנין ט''ז ע''ש ומ''א בסי' רל''ד ס''ק א' לא כ''כ ע''ש. והעולם נהגו באם אומרים תהלים בלא מנין ישיירו מזמור א' לאומרו אחר שבאו עשרה ומדברי תשובת שער אפרים סי' ס''ז נראה כדברי ט''ז ע''ש:

ג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,529

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ז

הדחק: אפי' בלי חומש ודוקא א' ולא ב' ובלבוש כ' שלא ראה נוהגין לצרפו אפי' בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרפו ע''י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו מ''א. וכ' ב''ח הא דמצרף ע''י חומש דוקא שנכתב על הגויל כס''ת אבל חומשין שלנו לד''ה אין מצטרפין וא''ז בשם זקינו הגאון ז''ל הלכה למעשה שלא לצרף קטן: אונן אינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה כנה''ג ושכה''ג סימן זה וכ''כ פר''ח ח''א סימן י''ט ובתשובת שבות יעקב ח''ב סימן כ''ה ופרי חדש כ' דאם יש לו מי שישתדל בשבילו דאם רצה לקרות אין מוחין בידו מסתברא ודאי דמצטרף ע''ש ועיין בלקט הקמח דף י' ע''ב:

ד

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,530

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ח

מסתמא: ר''ל לענין תפלה שהיא מדדבנן. וע''ל סימן נ''ג ס''ק י''ג מש''ש בשם הסמ''ע והש''ך:

ה

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,531

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

ט

לבדו: דוקא א' ולא שנים דלא כהרלנ''ח. וכן גבי ישן דוקא אחד ולא שנים או ג' עמ''א וט''ז חולק וס''ל דישן אפי' אחד אינו מצרף ע''ש וכ''כ הפר''ח שדבדי הט''ז עיקר ע''ש. ובהלק''ט ח''א סי' ע''ר כתב הא דישן עולה למנין היינו כשפניו מגולה ע''ש והיד אהרן חולק עליו ע''ש ועסי' קכ''ד ס''ד:

ו

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,532

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

י

קדיש: ואם הוא ישן מעירים אותו ואם לא רצה לעמוד א''צ להמתין. מ''א:

ז

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,533

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

יא

מעוברת: כ' המ''א ל''ד אלא ה''ה אם שנת י''ג מעוברת אותו שנולד באדר ראשון נעשה בר מצוה באדר השני כמ''ש בהג''ה ע''ש. ולא עיין במקור הדין דהגהת רמ''א הוא מתשוב' מהר''י מינץ סי' ט' דכתב בפשיטות ופסק דאף אם הנולד בשנה מעוברת באדר ראשון ונעשה בר מצוה בשנה פשוטה הוא נעשה בר מצוה אחר מי שנולד באדר שני וכן מי שנולד באדר בשנה פשוטה ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר שני מ''מ כתב בזה''ל ונ''ל פשוט במי שנולד בשנת העיבור באדר ראשון ואחר נולד באדר שני ובשנת י''ג הי' ג''כ עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והשני באדר שני האי בדידיה והאי בדידיה תשובת שבות יעקב ח''א סי' ט' וכן המנהג פשוט אצל כל בעלי ההוראה וכן הסכים להלכה למעשה הגאון מהו' דוד אופנהיים זצ''ל דלא כמ''א וכ''כ א''ז וכ''פ הפר''ח ע''ש. עוד כ' המ''א מי שנולד ביום א' דר''ח כסליו וכשנעשה בר מצוה חשוון חסר ור''ח כסליו אינו אלא יום א' לא נעשה בר מצוה עד ר''ח דהא עדיין לא מלאה לו שנה עד שיעברו כ''ט יום מחשוון דבעינן י''ג שנים שלמות ע''ש גם זה גרם שלא ע''ש בתשו' כי שם ביאר דין זה להדיא ע''ש ועי' סי' תקס''ח ס''ו לענין יא''צ ועי' ט''ז בי''ד ס''ס ש''ו:

י

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,534

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

יב

מצרפין: דוקא אם נתנדה מחמת עבירה אבל אם נתנדה מחמת ממון מותר לצרף לכל דבר שבקדושה כמ''ש בסי' של''ד ס''ק ג' וס''ק י' ע''ש. ופר''ח פסק דאפילו על עסקי ממון אין מצטרפין אותו לכל דבר שבקדושה ע''ש:

יב

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,535

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

יג

אחד: היו ט' בבית וא' תוך הסוכה בחג מצרפין מהריק''ש ופר''ח חולק עליו כשיש ט' במקום א' וא' אחר הוילון שפורשין לצניעות מצטרפין מהריק''ש. וכתב הפר''ח ומיהו מסתברא דדוקא שפירשו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ס''ת ופירשו סדין כי היכא דלהוי מחיצה לשמש מטתו הוי נמי מחיצה לצירוף עשרה ולא מצטרפין ע''ש:

יג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,536

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

יד

פנימית: פי' דמקום סגירת הדלת הוי כלחוץ. ובספר תניא פסק דהוי כלפנים עמ''א. ובספר אבן העוזר פסק אם עומדים בב''ה ששה ובתוך עובי הפתח יש ד' מצטרפין אבל אם יש ה' בב''ה וה' בתוך עובי הפתח אין מצטרפין אבל בעזרת ב''ה אפי' אחד אין מצטרף. עיין באריכות בס' מגיני ארץ דפוס פרופס:

יג

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,537

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

טו

בית: עיין בשכנה''ג:

יד

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,538

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

טז

לענות: יחיד שנכנס לבה''כ ומצא צבור שכבר התחילו לענות קדושה או איש''ר כל שלא השלימו מותר לו לענות עמהם באר שבע והרמ''ע וכ''כ הרמ''א סי' נ''ו ע''ש:

כ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,539

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

יז

עכו''ם: ר''ל שלא יהא ע''א מפסקת אבל עובד ע''א אינו מפסיק מ''א וכ''כ דבר שמואל סי' קפ''ט:

כ

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,540

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

יח

ממון: המעיין בהג''מ יראה שט''ס הוא דבזה פורעין בשוה שכל אחד מחוייב להעמיד איש במקומו ואם אין דרים בישוב אלא ח' אז שוכרין שנים ופורעים חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כי העניים יכולין ללכת לעיר הסמוכה והעשירים אין יכולים להניח ביתם ורכושם מ''א ע''ש. כתב מהרי''ל בתשו' סי' קי''ד אם הוא אנוס שאינו רשאי לבוא במדינה פטור אפילו הגיע כבר זמן הרגל ודוקא אם הוא אנוס ממש אבל אם מחמת חובת ממון או פשיעה לא יוכל לבא לא יפסידו חביריו חלקם וכל זה לענין מנין אבל לענין אתרוג ע''ל סי' תרנ''ח סעיף ט' עמ''א. ישובים הצריכים לשכור מנין וחזן ויש סביבות שרגילים לבא גם כן שם עם בני ביתם א''צ ליתן כלום להישוב דאי בעי ישבו במקומן או ילכו לעיר אחרת עמ''א:

כא

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,541

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נה

יט

כופין זה את זה בקנסות: אע''פ שיתבטלו מלימוד בשביל זה מהר''ש וע''ל סימן כ''ה ס''ק ב' מש''ש בשם מהר''ם מלובלין:

כב

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,542

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נו

א

הקדיש: כתב בספר חסדים מעשח בחסיד א' שראח לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א''ל למח פניף מוריקות א''ל מפני שחייתי מדבר בשעח שחש''ץ חיח אומר ויכולו ובברכת מגן אבות וביתגדל ע''כ ובספר מטח משח סי' תי''א חביא בשם מדרש שחכם אחד נתראח לתלמידו בחלום וראח חתלמיד שחיח לו כתם על מצחו וא''ל מפני מח אירע לף כף א''ל מפני שלא חייתי נזחר מלדבר כשחחזן חיח אומר קדיש:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,543

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נו

ב

למברך: מברף בקמץ תחת חבי''ת ופת''ח תחת חרי''ש. לעלם בקמץ תחת חעי''ן. של''ח. ולעלמי בו' עי' ב''י וחבאר חיטב אשר לפני כתב לעלמי בלא ו' בשם כוונות חאר''י ז''ל ואינו כן ע''ש. יתברף בלא ו'. די ברא ב' תיבות. מן כל ברכתא עיין בכוונת וביד אחרן:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,544

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נו

ג

קדיש: איש''ר עדיף טפי מקדושח ומודים ע''כ אם שמע קדיש וקדושח או מודים וא''א לו לענות שניחם יענח איש''ר. באר שבע וכ''כ בתשובת שי למורא סימן ט' וכתב חמ''א נ''ל דאם יש שתי בתי כנסיות לפניו בעיר באחד מגיעים לקדושח ובאחד לקדיש שאחר י''ח ילף ויענח קדושח כי שם ישמע גם כן קדיש אתר חתפלח עיין סי' ק''ט. ואם חתחיל לענות קדושח לא יפסיק בו לענות איש''ר. פרי חדש סי' קכ''ח:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,545

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נו

ד

קדיש: בד''מ כתב שמחרי''ל לא חיח עומד לקדיש אף כל קדיש שתפסו מעומד חיח נשאר עומד עד אחר איש''ר וכ''כ חשכנח''ג אני נוחג נמי כמחרי''ל עיין סי' נ''ח וכ''כ בספר כוונות דחאר''י וז''ל שם מח שנראית מחירושלמי שצריף לקום בעניית איש''ר טעות חוא כי אינו מחירושלמי ממש רק חכם א' עשאח ע''כ ועיין מ''ש חמ''א ובכוונת איתא שם חג''ח וז''ל מח שמורי ז''ל חיח נוחג חוא כי בכל חקדישים של אחר חעמידח דשחרית מנחח ערבית חיח נשאר עומד. ובשל תתקבל ושל חזרת ס''ת חיח עונח ואח''כ חיח יושב ע''ש. ועיין בספר נגיד ומצוח. ומחר''י סרוק ז''ל כתב דבקדיש ערבית של שבת יש לעמוד:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,546

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נו

ה

כח: והאר''י ז''ל לא היה רוצה לאומרו וכמעט הוא מגמגם ואומר שאינו מהתיקונים וכתב המ''א ולכן אין לאומרו בין ישתבח ליוצר או בין גאולה לתפלה ובכל מקום שאסור להפסיק של''ה וב''ח. החזן חוזר ואומר אמן יש''ר אף שכבר אמר ואמרו אמן תשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' י''ח. ועיין בתשוב' נאמן שמואל סי' א'. אבל בשיורי כנה''ג כתב דלאו שפיר עביד אלא דהש''ץ חוזר לענות יש''ר ולא אמן יש''ר דהוי כעונה אמן ב' פעמים. עיין סימן ס''א סעיף י''ב בהג''ה ובמש''ש. ועיין הלק''ט ח''א סי' ט''ז:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,547

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נו

ו

יתברך: ובכוונות חשיב ה' אמנים דצריך לפנות בקדיש וכ''כ היד אהרן:

ב

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,548

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נו

ז

לעילא: כתב ט''ז שמעתי רבים טועים בשעה שהש''ץ אומר ברוך הוא עונים גם הם תיבות אלו בריך הוא לעילא וזה ודאי חירוף הוא דמשמע דמברך רק לעילא ולא לתתא ח''ו אלא יש להם לומר גם מכל ברכתא ושירתא. ובשל''ה כתב שיאמר עד דאמירן בעלמא וכ''כ בכוונות: אבל המ''א כתב ול''נ מנהג הקדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד ע''ש הטעם:

ב

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,549

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נז

א

ועונים: ואם הש''ץ אומר בלחש ולא שמע ממנו ברכו רק שמע הקהל עונים אומר אחריהם אמן כמ''ש בסי' קל''ט סעיף ו' בהגה. הטעם שאומר הש''ץ ברכו ולא נברך כמו בזימון עיין תו' י''ט בפ''ז דברכות משנה ג'. ובתשובת מטה יוסף ח''ב סי' ט''ו:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,550

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נז

ב

וחוזר הש''ץ ואומר: ואם אין שם י' בלא הוא אם לא ענה עמהם לא יצא י''ח. אגודה מ''א:

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,551

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נז

ג

מאריך: דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום. ואם אין החזן מאריך בברכו מוטב שישתוק ויכוין מה שאומר הש''ץ כדי שיענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. לבוש והגהת י''נ (הנוהגין לומר את ה' אלהיך תירא כשיגיע הש''ץ לאת כתב רש''ל שאינו מקבלה ולא מיסוד החכמה):

א

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

1,552

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

א

ג' שעות: והכא לכ''ע מנינן מעלות השחר מ''א. והמאחרים ק''ש בשביל ציצית ותפילין טועים אלא יקרא ק''ש בזמנה בברכותיה וכשיהיה לו ציצית ותפילין יניחם ויקרא בהם ק''ש או פרשה אחרת או מזמור תהלים לבוש. וכתב ע''ת ודוקא אם יעבור זמן ק''ש אז לא ימתין על טלית ותפילין שאינו מעכב זו את זו אבל בלא''ה ימתין דכל הקורא ק''ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו:

א

הלכות קריאת שמע

1,553

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ב

אחת: ויש גורסין כמו עישור שעה אחת וכן עיקר. פר''ח ומנחת כהן ועמ''א:

א

הלכות קריאת שמע

1,554

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ג

במהרה: מכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאוד ק''ש:

ב

הלכות קריאת שמע

1,555

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ד

אנוס: וה''ה כשיש קבורת מת בעיר או מילה או יום ערבה דמפשי ברחמי יוכל לקרותה משעלה ע''ה. הר''מ מג''א:

ג

הלכות קריאת שמע

1,556

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ה

אור: ומ''א העלה דא''ל יוצר כ''כ בהשכמה עד שיכיר עכ''פ בין תכלת ללבן ע''ש:

ג

הלכות קריאת שמע

1,557

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ו

בדיעבד: ודוקא באקראי בעלמא אבל אם רגיל לעשות כן לא יצא אפילו בדיעבד וצריך לחזור ולקרותה. ב''ח:

ד

הלכות קריאת שמע

1,558

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ז

קראה: אפילו בפשיעה. ט''ז:

ו

הלכות קריאת שמע

1,559

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ח

קראה: אפי' באונס. ט''ז:

ו

הלכות קריאת שמע

1,560

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נח

ט

בערבית: ומבעי ליה לאקדומי חובת שעתה ברישא מ''א עיין בס' מ''ל בפ''ג מהל' תפלה שהקשה שם ותימא לי שהרי לימוד ערוך הוא בידנו מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל קריאת שמע ע''ש וכוונתו להקשות על הי''א דס''ל דיש לו תשלומין ואחר המחילה לא עיין יפה בסוגיא תחלת פ' תפלת השחר דשם מסקינן שביטל במזיד וקריאת שמע שוה לתפלה מדקאמר זה שביטל קריאת שמע או תפלה ועל זה משני דביטל במזיד ודו''ק עיין יד אהרן ועיין בפר''ח:

ז

הלכות קריאת שמע

1,561

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נט

א

יוצר אור: צריך להפסיק בין יוצר ובין אור כי היכא דלא ישתמע יוצרור. משרתים ואשר משרתיו ר''ת מו''ם והוא שם אחרון משם ע''ב לכן יש לדקדק שלא ידלג וא''ו של ואשר. כשאומר יוצר אור ימשמש בתפלה של יד וכשאומד ובורא חושך ימשמש בתפלה של ראש: מעריצים ומקדישים כולם במ''ם ויש גורסין בנו''ן והאומרים במ''ם צריכים להפסיק בין ממליכים לאת שם האל המלך. רצון קוניהם ולא רצון קונם לחם רב סי' א' וכ''כ האר''י ז''ל וע''ת ורוב פוסקים ויש אומרים רצון קונם עיין עט''ז. אהובים ברורים גבורים ר''ת אב''ג והוא שם א' משם מ''ב: עושים באימה ר''ת ע''ב וכל המכוין שמות אלו אינו ניזוק כל אותו היום עטרת זקנים. לאל ברוך נעימות הלמ''ד בקמ''ץ. ולמלך אל חי הלמ''ד בפתח והאר''י ז''ל כתב כולם בקמץ. עיין יד אהרן:

א

הלכות קריאת שמע

1,562

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נט

ב

אור: פי' אע''פ שסיים כדינו כיון שתחלתו ואמצעו שלא כדין לא יצא וכתב מ''א ונ''ל שאם לא נזכר עד שגמר אהבה רבה לא יפסיק אלא אומר יוצר אור אחר י''ח דסדר ברכות אינו מעכב כמ''ש סי' ס':

ב

הלכות קריאת שמע

1,563

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נט

ג

רם: כתב רמ''ע סי' ק''ב בקדושה זו אם היה יושב ועומד הרי זה טועה אבל אם היה עומד וישב ניכר שאינו חכם ע''ש: ומ''א כתב בשם הקנה דוקא מיושב. בשפה ברורה ובנעימה קדושה הדל''ת בחול''ם שכנה''ג ופר''ח ועולת תמיד והיד אהרן. כשמגיע לארבע כנפות הארץ. יקח הד' ציצית בידו השמאלית ויניחם על לבו עד פרשת ויאמר ואז יקחם ביד ימינו עד שיגיע לחיים וקיימים ינשקם ויניחם:

ג

הלכות קריאת שמע

1,564

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נט

ד

מיו''ד: דוקא בק''ש ותפלה אבל בשאר ברכות כגון ברכת הנהנין ודומיהן לא בעי עשרה דאיתא בברכות סופר מברך ובור יוצא. מגן אברהם:

ד

הלכות קריאת שמע

1,565

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נט

ה

ס''א: דשם נתבאר דעונין אחריו אמן:

ד

הלכות קריאת שמע

1,566

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נט

ו

שפסק: אבל לא מראש דהוי ברכה לבטלה. מ''א:

ה

הלכות קריאת שמע

1,567

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

נט

ז

ואילך: טעה מאופנים ואילך א''צ לחזור אלא מלאל ברוך ואילך דמשם ואילך כתחלת ברכה. טעה באופנים מתחיל מאופנים ואילך כיון שסיים קדוש סיים הברכה עמ''א:

ה

הלכות קריאת שמע

1,568

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ס

א

הברכות: ואפי' לא קראן כלל יצא ידי חובת ק''ש עיין סי' נ''ח סעיף ו'. כתב בספר הכוונות ד' זכירות הם. והם א' זכירת מתן תורה כמ''ש זכור את יום אשר עמדת וגו'. ב' זכור את אשר עשה לך עמלק. ג' זכור את אשר עשה ה' למרים וגו'. ד' זכירת מצרים: והד' זכירות אלו יכוין כשיאמר ובנו בחרת יכוין במעמד הר סיני שאז בחר בנו מכל עם וקרבנו לקבל תורתו: לשמך הגדול יכוין מעשה עמלק כי אין השם מלא עד שימחה שם עמלק: להודות לך. יכוין שהפה והלשון נבראו כדי להודות ולהלל שמו ולא לדבר לשון הרע ובזה יזכור ממעשה מרים. וזכירת מצרים יכוין בפרשת ציצית על פסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים עכ''ל: וכתב המ''א שצריך ג''כ לכוין זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך וגו'. ויכוין זה באומרו באהבה לאפוקי באותו פעם שלא היה באהבה ע''ש. וקודם ק''ש יכוין לקיים מ''ע של ק''ש. מי שהיה מברך ברכת ק''ש ומצא עצמו בהאל הגדול ונסתפק לו אי קאי בשם קדשך הגדול בטחנו שבאהבת עולם או בהגיבור והנורא קדוש הוא שבברכת יוצר אור חוזר לברכה ראשונה. פרי הארץ חלק א''ח סי' ג' אבל בתשובת גינת ורדים חלק א''ח כלל א' סימן י''א פסק שאינו חוזר לברכה ראשונה דספק ברכות להקל ומהיות טוב יחזור לראש ברכה שניה. ע''ש וכ''פ היד אהרן ע''ש וע''ל סי' ס''ז:

ב

הלכות קריאת שמע

1,569

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ס

ב

וכן הלכה: ודוקא במצוה דאורייתא אבל מצוה דרבנן א''צ כוונה. רדב''ז מ''א:

ד

הלכות קריאת שמע

1,570

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ס

ג

ראשון: אע''ג דבסעיף ד' פסק דמצוה בעי כוונה. היינו שיכוין לצאת אבל כוונת הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א''צ אלא בפסוק ראשון עמ''א ועיין סי' ס''ג ס''ד ועיין כ''מ:

ה

הלכות קריאת שמע

1,571

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

א

בכוונה: תוס' בספ''ק כתבו דבירושלמי אמרו דאותם ג' פרשיות שתקנו בק''ש לפי שבהן עשרת הדברות. ע''כ צריך האדם לכוין בהם באמירת ק''ש אם עבר על אחת מהם. בה' אלהינו. יקבל דיבור אנכי ה' אלקיך. ה' אחד. דבור לא יהי' לך. ובפסוק ואהבת יקבל דיבור לא תשא. ובפסוק וכתבתם דיבור לא תחמוד. ובפסוק ואספת דיבור לא תגנוב. ובפסוק ואבדתם מהרה דיבור לא תרצח. ובפסוק למען ירבו ימיכם דיבור כבד את אביך. ובפסוק ולא תתורו דיבור לא תנאף. ובפסוק למען תזכרו דיבור זכור את יום השבת ששקול ככל התורה. ובפסוק אני ה' אלהיכם דיבור לא תענה ברעך עד שקר. (ועיין בכל בו הביאו בס' אליהו רבה עוד רמזים אחרים):

א

הלכות קריאת שמע

1,572

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ב

אלהיכם אמת: ובמקום שלא נהגו לחזור אין מוחין בידם ובס' עשרה מאמרות כתב דש''ץ אינו אומר בלחש אמת. ויחיד אומר בלחש אמת ואינו חוזר ואומר אמת. אבל מהר''ם אלשקר כתב שי''ל גם בפעם הראשון אמת שלא להפריד ביניהם ואמת השני אינו מן המנין. וכ''כ הרדב''ז ח''א סי' נ''ה ומהרא''ם ח''א סי' ב' ועיין בפר''ח ובמ''א ועיין בתשובת נחלת שבעה ח''ב סי' כ''ו שכתב שיש לגעור בש''ץ כשחוזר ה' אלהיכם אמת שלא יחזור ג''כ תיבת אני ע''ש ועיין יד אהרן:

ג

הלכות קריאת שמע

1,573

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ג

בדבר: אבל אינו אומר אמת לחודיה עם הש''ץ דהוי כשמע שמע ד''מ ועיין כנה''ג:

ג

הלכות קריאת שמע

1,574

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ד

בט''ו ווי''ן: ובערבית יכוין שאמת עולה במקום ג' שמות הנ''ל. י''מ מ''א:

ג

הלכות קריאת שמע

1,575

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ה

שמע: ובמט''מ כתב שרש''ל לא רצה להפסיק ובב''י משמע שמנהג קדמונים הוא וכ''כ הב''ח ועיין שכנה''ג:

ג

הלכות קריאת שמע

1,576

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ו

ידיהם: ר''ל יד ימין:

ה

הלכות קריאת שמע

1,577

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ז

המחשבה: אע''ג דאמרינן הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו וכו'. דהתם הקריצה והרמיזה לצורך דבר אחר ומבטלין הכוונה. אבל הכא הרמיזה היא צורך הכוונה הרא''ש. והטייה צריכה להיות מזרח צפון מערב דרום ולא יטו הראש מזרח מערב צפון דרום דהוי ח''ו שתי וערב עט''ז:

ו

הלכות קריאת שמע

1,578

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ח

בדלי''ת: ולא ידגיש יותר מדאי שנראה כאלו הד' נקודה בשוא או בצירי אלא הכוונה שיטעימנה בפה יפה. ב''ח מ''א פר''ח:

ז

הלכות קריאת שמע

1,579

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

ט

ב''פ: ואם לא כוון יחזור ויקרא בלחש ויש לדייק מדברי הגמ' דאמרינן משתקין אותו משמע בדאיכא אחרים דשומעין אותו אבל בליכא אחרים דשומעין אותו דהיינו אם הוא בציבור ובלחש או ביחיד אפילו בקול רם לית לן בה ב''ח וכ''כ בס' חסידים סי' י''ח ועיין ט''ז ס''ק ג' ואין להקשות דא''כ מאי פריך הש''ס בברכות דף ל''ג ע''ב מהקורא את שמע וכופלה דלמא איירי בלחש או ביחיד דא''כ אפילו מגונה ליכא ע''ש. ובסליחות שמפסיק הרבה בנתיים מותר לומר בכל פעם שאומר ויעבור. של''ה מ''א. וה''ה על ב' ענינים חלוקים מותר לכפול כדאמרינן בפרק החליל אהא דתנן אנו ליה וליה עינינו דמסקינן שם דה''ק ליה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות וכתב רש''י שם כיון דאתרי מילי קמדכיר לית לן בה ע''ש. וסוגיא זו אישתמיטתיה מהב''ח במה שפסק היכא שכל הקהל אומרים ליכא קפידא דהא התם כל הקהל היו אומרים אותו ואפ''ה הקשה שם והאמרינן האומר שמע שמע משתקין אותו. עמ''א ס''ק ט':

ט

הלכות קריאת שמע

1,580

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

י

אמן: וב''י חולק וכתב דמותר דהא כתיב קרא אמן ואמן ואין לחלק בין אומר בוי''ו או בלא וי''ו וכ''כ הבחיי פ' בשלח והמכוין וכופל אמן אמן זוכה לשני עולמות וכן אמר דוד בסוף מזמור מ''א ובירושלמי פרק הקורא את המגילה איתא דלאו דוקא מודים מודים משתקין אותו אלא ה''ה שמע שמע אמן אמן ע''ש. א''כ ע''כ מוכרחים אנו לומר דקרא דאומר אמן ואמן וא''ו הפסיק הענין ותימא על הב''י דאשתמיט מיניה הירושל'. יד אהרן ועיין פר''ח. מי שנזדמן לו לענות אמן על ב' דברים אפשר דאחד יעלה לכאן ולכאן ואם יאמר אמן ואמן עדיף טפי. הלק''ט א' סי' פ''ה וע''ל סי' נ''ו ס''ק ה' מש''ש:

יב

הלכות קריאת שמע

1,581

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

יא

בשכמל''ו: ואם לא אמר בשכמל''ו אין מחזירין אותו. ש''ג ב''ח אבל בלבוש כ' שאפי' אמרו ולא אמרו בכוונה צריך לחזור כ''מ ריש סי' ס''ו:

יג

הלכות קריאת שמע

1,582

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

יב

בכל לבבך: פי' שיקרא בענין שישתמע שהם שני למדי''ן אבל מ''מ צריך מקף בנתיים כי בלא מקף צריך לקרות בכל בחולם ובמקף בקמץ. והטעם כי לעולם לא באה הנח נראה אחר ת''ג אם לא שבאה הנגינה תחת הת''ג כמבואר אצל המדקדקים מש''ה במקף לא באה לעולם הנגינה אלא תחת תיבה השניה ממילא משתנה החולם לקמץ חטף שהוא ת''ק כדי שיכול לבא אחריה נח נראה. ואעפ''כ אינו זז מגזרתו כמ''ש רש''י בחומש פרשת יתרו פסוק כ''ד פן יפרץ בם ע''ש וכן נמי את בצירי וכשבאה במקף משתנה לתולדתו בסגול מן הטעם הזה:

כ

הלכות קריאת שמע

1,583

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

יג

הנח: שוא הנחטפת כגון בסוף תיבה או באמצע תיבה הבאה אחר ת''ק ושוא נד נקרא המתנועעת כגון בראש תיבה או באמצע תיבה אחר ת''ג וסי' ת''ג פתוח''י חותם. רק החיריק כשיש יו''ד אצלה נקראת ת''ג וכשאין יו''ד אצלה נקראת ת''ק:

כג

הלכות קריאת שמע

1,584

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סא

יד

בכך: ובלבד שיכוין כי הנגינה למי שלא הורגל בה מפסיד הכוונה. ד''מ:

כד

הלכות קריאת שמע

1,585

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סב

א

לשון: ודוקא שמבין הלשון וה''ה בתפילה ובה''מ. אבל קידוש וברכת הפירות וברכת המצות והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון תוס' רפ''ז דסוטה מ''א וע''ל סי' קצ''ג ס''א ועיין בשכנה''ג:

ב

הלכות קריאת שמע

1,586

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סב

ב

יצא: וכ''ש דיוצא בשומע ק''ש מאחר ע''ת וכ''כ מהרא''ם ח''א סי' מ''א ועיין מ''א סי' ס''א ס''ק ט''ז וכתב ע''ת ונראה דדוקא במבין הלשון ואפילו בלשון הקודש בעינן דוקא שיבין השומע עיין סי' קצ''ג ס''א ובשכנה''ג הביא בשם ברכת אברהם דדוקא ביחיד המוציא את היחיד אבל יחיד המוציא את הרבים. או יחיד המוציא את השנים בברכת המזון אפילו אינם מבינים בלשון הקודש יוצאים ע''ש. כתב הפר''ח ומסתברא כשיסתלק האונס אם עדיין לא עבר זמן ק''ש מחויב לחזור ולקרות דהא קיי''ל הרהור לאו כדיבור דמי ע''ש והיד אהרן חולק עליו ופסק דאינו חייב לחזור ולקרות ק''ש כיון שכבר יצא י''ח כשהגיע זמן ק''ש בהרהור דבאותה שעה שהיה אנוס הרהור כדיבור דמי ע''ש:

ד

הלכות קריאת שמע

1,587

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סב

ג

כן: מזה יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא''א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה ט''ז: (ובספר אליהו רבה חולק עליו ע''ש והביא ג''כ בשם פרישה שחולק על הרב''י דבכל מקום שאינו נקי אסור להרהר נוסח הק''ש רק שיהרהר שמחויב לקרות ק''ש וברכותיה ויצטער על שאינו יכול לעשות כן ויש לו שכר על זה):

ד

הלכות קריאת שמע

1,588

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

א

לעמוד: תמוה הוא דהרמב''ם שהוא מריה דהאי דינא ס''ל אפילו לכתחלה מותר כשנוטה לגמרי על צדו. ט''ז מ''א ע''ת. מיהו היינו דוקא על צדו ממש אבל בנוטה מעט על צדו אסור אא''כ הוא בעל בשר:

א

הלכות קריאת שמע

1,589

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

ב

להחמיר: כ' ביש''ש פ''ז דב''ק סי' מ''א מי שמחמיר בפני רבים בדבר שמותר ואיכא למיחש ליוהרא מנדין אותו ואם ידוע שעושה לש''ש אין מנדין אותו ואם מחמיר בפני רבו ורבו מיקל מנדין אותו אפילו עביד לש''ש ואפילו אין פשוט כ''כ להתיר לא יחמיר נגד רבו אם לא שיש לו ראיות לסתור דבריו עכ''ל:

ב

הלכות קריאת שמע

1,590

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

ג

עבריין: כדאמרינן בפרק כירה מי שעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא:

ב

הלכות קריאת שמע

1,591

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

ד

ראשון: וה''ה רוכב כמהלך דמי אבל אם יושב בעגלה או בספינה שפיר יוכל לכוין ט''ז ופר''ח. אבל הב''ח כ' דלא אמרן אלא במהלך ברגליו אבל רוכב על בהמה או יושב בקרון יוכל לכוין היטב ואינו צריך לעמוד דלכוונת פסוק ראשון בלחוד לא אמרינן רוכב כמהלך דמי ע''ש. עוד למד הב''ח מדסיים הרמב''ם והשאר קורא כשהוא מהלך דקמ''ל דאסור לעמוד כל הפרשה ונראה כעושה כב''ש. וט''ז חולק עליו וכ' דליכא קפידא אלא ביושב ועומד משא''כ במהלך ועומד דבזה ב''ה נמי מודה דשפיר עביד. וכ''כ המ''א דאין איסור במי שעומד כל הפרשה ופשוט דבשכמל''ו בכלל פסוק ראשון הוא לבוש. והב''ח כ' דצריך לעמוד עד על לבבך וע''ל סי' נ''ח סעיף ג':

ג

הלכות קריאת שמע

1,592

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

ה

וקורא: ר''ל בלחש כמש''ל סי' ס''א ס''ק ט' או ממתין איזה זמן ואח''כ חוזר וקורא דלא משתקין אותו אא''כ קורא ב''פ רצופים עיין ט''ז. ואם ניכר שלא קרא פסוק ראשון בכוונה לאחר שסיים ק''ש צריך לחזור לראש מ''א ועיין במ''א סי' ס''ד ס''ק א':

ד

הלכות קריאת שמע

1,593

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

ו

מתנמנם יצא: וה''ה אונס אחר עיין בספר מנחת כהן. ובפר''ח סי' ס''ז ובמ''א סי' זה אי קריאת שמע דאורייתא הוי רק פסוק ראשון או פרשה ראשונה ושנייה או ג' פרשיות ע''ש. ועיין בהמבי''ט בס' קרית ספר:

ה

הלכות קריאת שמע

1,594

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

ז

ירמוז: משמע קצת ביומא דף י''ט דאפילו לצורך מצוה אסור לרמוז. מ''א:

ו

הלכות קריאת שמע

1,595

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סג

ח

ראשונה: והרמב''ם לא כ' בפרשה ראשונה דגם בפרשה שנייה איכא איסורא אלא דלא הוי מגונה אלא בפרשה ראשונה כ''כ הר''מ מ''א ונראה לי דלצורך מצוה מותר לרמוז בפרשה שנייה אף להרמב''ם דאל''כ קשה על רב היאך היה מחוי בידיה בן קבוטל בפרשה שניה כדמסקינן ביומא דף י''ט מאחר דאיכא עכ''פ איסורא אלא ודאי דלדבר מצוה שרי. וק''ל. ועל פי זה לא מקשה מידי המחבר יד אהרן על הרמב''ם ודו''ק:

ו

הלכות קריאת שמע

1,596

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סד

א

בה: דוקא טעה אבל בהזיד או במתכוין חוזר לראש. פר''ח:

ב

הלכות קריאת שמע

1,597

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סד

ב

פסוק אחד: לאו דוקא פסוק א' אלא אפי' תיבה אחת נמי חוזר לשם כ''כ הרא''ש:

ב

הלכות קריאת שמע

1,598

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סד

ג

הפרשה: פי' אם יודע אם אמר שמע בכונה חוזר לואהבת. ואם אינו יודע אם אמר שמע בכוונה פשיטא דחוזר לראש ב''ח מ''א. וט''ז כ' נראה פשוט דאם אירע לו כן בפרשה ראשונה דאינו חוזר דמתחיל שמע ישראל דהא לחד פירוש הוי איסור באומר הפרשה וכפלה אלא מתחיל ואהבת עכ''ל. נ''ל דאיירי ג''כ בידוע שקרא פסוק ראשון דאם אינו יודע אפי' פסוק ראשון א''כ אפי' את''ל דקרא פסוק ראשון בודאי שלא בכוונה קרא אותו וצריך לחזור מפסוק ראשון ואילך דאל''כ הו''ל קורא למפרע ומאי אריא דאינו יודע היכן טעה אפילו יודע מ''מ כיון שלא קרא פסוק ראשון בכוונה צריך הוא לחזור מתחלת שמע ואילך אלא ע''כ מיירי דבפסוק ראשון היה מכוון ואח''כ קרא שלא בכוונה וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לואהבת זהו כוונת ט''ז וכמ''ש הב''ח ומ''א והמחבר יד אהרן הבין דהט''ז הוא מתנגד עם הב''ח חמיו בזה ע''ש ולא דק:

ב

הלכות קריאת שמע

1,599

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

סד

ד

בוכתבתם: והא דלא אמר בוקשרתם משום דיש הפרש דוקשרתם הראשון הוא בקמץ שהוא לשון יחיד והשני הוא בסגו''ל שהוא לשון רבים עיין תוספות יום טוב וט''ז כתב הטעם דוכתבתם הוא סוף הפרשה יוכל לטעות ע''ש:

ד

הלכות קריאת שמע