sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
3,200	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסד	ח	המובחר: ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והם קודמין לשעוה. ומ''מ נר שעוה קודם לנר חלב. מט''מ ושל''ה עי' סי' תרע''ג ס''א וב''ח כתב דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עינינו רואות שאורן צלול. ועי' סי' רע''ה:	ו	הלכות שבת
3,201	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסד	ט	זפת: ואם כרך שמן פסול ופתילה פסולה יחד אסור. טור:	ז	הלכות שבת
3,202	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסד	י	שיוצא: וה''ה בנר של שעוה צריך להדליק רוב היוצא. ש''ג:	ח	הלכות שבת
3,203	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסד	יא	בסמרטוטין: אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס. רש''ל פ''ה:	י	הלכות שבת
3,204	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסה	א	מהיכנו: שקודם לזה היה הכלי ראוי לטלטלו ועכשיו בשבת עושהו מוקצה אבל מותר לתת תחת נר של שעוה כיון דאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו עי' סי' רע''ז ס''ג. וכתב מהרי''ל דישים כלי מבע''י תחת השלחן ובשבת אחר אכילה יסיר השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר ומסיים המ''א שהוראה זו ברורה ויש לסמוך עליה ע''ש. ואם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב היתר כמ''ש בסי' ש''י ס''ח ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,205	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסה	ב	אסור: ואם לא נטף לתוכו שמן לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא. ש''ג:	ג	הלכות שבת
3,206	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסה	ג	ויטה: בנר של שעוה לא חיישינן כמ''ש סי' רע''ז ס''ג:	ג	הלכות שבת
3,207	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסה	ד	השמן: כתב המ''א ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים דהא מתכוין לכבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש עיין שם (אמר המגיה שמעתי מכמה גדולים שנהגו ליתן מים תוך הקנה ע''י עכו''ם בערב שבת)	ד	הלכות שבת
3,208	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	א	חמורו: ואם החמור של עכו''ם יניחנו עליו דאין מצווה על שביתתו ואם שכרו מהעכו''ם י''א דמצווה כמ''ש סי' רמ''ו ס''ג ודווקא כששכר החמור אבל אם שכר העכו''ם שיוליכנו למקום פלוני אם כן לא שכר החמור דהרי העכו''ם חייב במזונות ובאחריות החמור ולא שכר דוקא חמור זה מן העכו''ם א''כ פשיטא דאינו מצווה על שביתתו. מ''א:	א	הלכות שבת
3,209	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ב	לעכו''ם: ואם הוא משא כבד נ''ל דיתן החמור לעכו''ם או יפקירנו כמ''ש סי' רמ''ו ובלבד שלא יהא מחמר וכמ''ש ס''ב. מ''א:	א	הלכות שבת
3,210	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ג	עכו''ם: וה''ה אם אינו מאמין לעכו''ם מניחו על חמורו. סה''ת:	ב	הלכות שבת
3,211	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ד	מחמר: פי' המנהיג חמור טעונה מחייב אי עביד עקירה והנחה והא דלא קאמר משום שביתת בהמתו משום דאתא לאשמועינן אפי' אין הבהמה שלו צריך ליזהר בכך וכ''ש אם הבהמה שלו דאיכא תרתי מחמר ושביתת בהמתו. ר''ן וריב''ש:	ב	הלכות שבת
3,212	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ה	מבע''י מותר: המ''א הניח דבר זה בצ''ע:	ו	הלכות שבת
3,213	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ו	מד''א: כתב הט''ז דבר פשוט שזה אין מועיל אלא טלטול בר''ה או כרמלית שהאיסור הוא משום טלטול ד''א ע''כ מהני זה אבל מרה''י לכרמלית וכ''ש לרה''ר דהאיסור הוא משום הוצאה מרשות לרשות דאסור אפי' בחצי אמה לא מועיל זה וכ''כ רש''ל בתשוב' סי' נ''א ע''כ לא יפה עושים אותן שנושאין תינוק למול בפחות פחות מד''א דמ''מ יש איסור מה שמוציאין מרה''י לרחוב שהוא כרמלית אלא יוציאנו ע''י עכו''ם מרשות לרשות ואחר כך יטלטלנו בפחות מד''א. וכתב ב''י בשם רי''ו בהיתר פחות מד''א צריך לישב בכל פחות מד''א שאל''כ אע''פ שעומד חייב ונראה דזהו אם אחד נושא לבד אז צריך לישב אבל אם אחד נותן לחבירו בפחות מד''א א''צ לישב שום אחד דבכל אחד הוא מעשה חדש עכ''ל ט''ז ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סימן ק''ד דמתיר שם לעני העומד בחוץ בכרמלית ובעל הבית פושט ידו לחוץ ויטול העני ממנו ע''ש א''כ לפ''ז ה''נ מועיל הושטה שתקח אשה אחרת מידה ומנהג ישראל תורה שאין עושין זה ע''י עכו''ם רק לעשות ע''י הושטה מרה''י לכרמלית ועיין יד אהרן סי' שמ''ז שחולק על עבודת הגרשוני וכתב דבר קשה להתיר דהרי מצינו בכמה דברים שאסרו גזירה לגזירה דאמרינן כולה חדא גזירה הוא ע''ש וכ''כ המ''א סי' שמ''ח ס''ק ד' ועיין בט''ז סי' שמ''ט ס''ק א' ובמ''א סימן של''א ס''ק ה':	ז	הלכות שבת
3,214	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ז	מהיכנו: ואין לבטל כלי מהיכנו אפי' לפי שעה רק בהפסד מרובה ולבטל כלי לכל השבת בה''מ יש פלוגתא בין הפוסקים עיין מ''א:	ט	הלכות שבת
3,215	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ח	קאי: ואם עמד לתקן המשא פטור. רמב''ם:	יא	הלכות שבת
3,216	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	ט	לכיסו: היינו במקום שאין יכול להוליכה פחות פחות מד''א כגון שמתירא מלסטים. ולדידן דאין לנו ר''ה גמורה אפשר דלכ''ע שרי בכל ענין. ש''ג מ''א:	יב	הלכות שבת
3,217	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	י	לשומרו: ואם מתירא דהעכו''ם יקחהו בשוק רשאי לרוץ כמש''ל מ''א. ועיין בשבות יעקב ח''ב סי' ד':	יב	הלכות שבת
3,218	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסו	יא	ליטלו: ואסור לומר לעכו''ם ליטלו כמ''ש סס''א. כתב הבאר היטב אשר לפני ונ''ל דמותר לומר לעכו''ם לשומרו ע''ש ולדידי צ''ע הוא. (ובספר אליהו רבה התיר לומר לכותי ליטלו כיון דעדיין לא זכה בו ישראל והרמב''ם התיר לגמרי ע''ש):	יג	הלכות שבת
3,219	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסז	א	ולאכול מיד: כתב בשל''ה בשם ס''ח דמ''מ צריך לאכול כזית בלילה לקיים ג' סעודות בשבת וכ''כ הב''ח סימן תע''ב. אבל בתוס' ורא''ש משמע דיוכל לגמור הסעודה מבע''י וכ''כ הת''ה. ומ''מ טוב להחמיר מ''א והט''ז ס''ס רצ''א כתב דכיון דתוספת מחול על הקודש דאורייתא הוא ע''כ יצא שפיר אפי' גמר קודם הלילה ע''ש ועכ''פ הנוהגין להתפלל ערבית בע''ש מבע''י מ''מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק''ש אסורים להתחיל לאכול דלא נפקי בק''ש דיממא מ''א וע''ל סי' רל''ה ס''ק ג' מש''ש בשם המ''א:	ב	הלכות שבת
3,220	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסז	ב	ופרוס: משמע דא''ל כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו וכו' וכ''כ הטור הטעם שבשבת א''צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לומר הפסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת א''צ שמירה ע''כ. ואנחנו נוהגים לומר כי אל שומרנו וגו' ושמור צאתנו וגו' דאנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע''כ צריכים להתפלל על השמירה אלא דאין מסיימין. ט''ז ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,221	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	א	ברכה: דבדין הוא דבעי לצלויי י''ח בשבת אלא משום טרחא דכבוד שבת לא אטרחו רבנן וכיון שהתחיל גומר. ומי שאירע לו כן ידאוג כל השבת דהוא סימן רע לו ויפשפש במעשיו ויהרהר בתשובה. של''ה:	ב	הלכות שבת
3,222	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ב	דבמוסף: שהרי אין תפלת י''ח בחול במקום מוסף ע''כ ליכא למימר דמיבעי ליה לצלויי י''ח:	ב	הלכות שבת
3,223	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ג	חול: ודוקא בשחרית אבל דערבית ומנחה דגם תפלת שבת מתחיל באתה גומר בשל שבת מ''א ע''ש. צ''ל לעבדך באמת שבת קדשך אוהבי שמך ס''ח סי' תתפ''ב. ובשכנה''ג כתב מנהג לומר בליל שבת וינוחו בה וביום וינוחו בו ובמנחה וינוחו בם:	ג	הלכות שבת
3,224	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ד	אתה אחד: ומ''מ אינו גומר לא אתה קדשת ולא אתה אחד אלא יאמר ישמח משה ושפיר קאמר אתה קב''ה ישמח משה במתנת חלקו. ל''ח אות מ''ו:	ג	הלכות שבת
3,225	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ה	לא יצא: וה''ה ביום טוב וה''ה ביום טוב שני. ת''ד:	ד	הלכות שבת
3,226	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ו	יצא: כלבו נסתפק אם ספק לו אם הזכיר של שבת אם צריך לחזור:	ד	הלכות שבת
3,227	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ז	רגליו: דהיינו שרגיל לומר אחר תפלתו תחנונים עי' סי' קי''ז ס''ה וסי' תכ''ב סס''א:	ה	הלכות שבת
3,228	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ח	ומעומד: לפי שבזה אנו מעידים להקב''ה במעשה בראשית ודין העדים בעמידה וכתב הט''ז יחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכלו דאין עדות ליחיד ואם ירצה יחיד לאומרו לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה ע''ש ועיין מ''א:	ז	הלכות שבת
3,229	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	ט	וחתימה: דהיינו שיתחיל מגן אבות ויסיים זכר למעשה בראשית:	ח	הלכות שבת
3,230	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	י	של י''ט: דאפי' בשבת לא אמרינן ליה אלא משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבוא לבה''כ שיסיימו תפלתם בעוד שהש''ץ מאריך ומאי דתקון תקון ומה דלא תקון לא תקון:	ט	הלכות שבת
3,231	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	יא	חתנים: ר''ל שמתפללין בביתם במנין. וכן אותן שמתפללין לפרקים במנין בביתם. אבל אותן שקובעים מקום להתפלל על איזה ימים כמו שרגילין לעשות בירידים זה הוא דומה לבה''כ קבוע ואומרים שם ברכה זו ט''ז. ובשכנה''ג כתב דבמקום שאין בה''כ קבוע בס''ת אין לאומרו ע''ש:	י	הלכות שבת
3,232	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	יב	לדבר: כתב בס''ח מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד לאחר מותו ופניו מוריקות א''ל למה פניך מוריקות א''ל מפני שהייתי מדבר בויכולו בשעה שהציבור היו אומרים אותו ובברכת מגן אבות וביתגדל ולא הייתי נזהר ליטול הצפרנים בע''ש. כתב במט''מ פעם א' שכח ר' קלונימוס לומר ויכולו ונזכר בתוך הסעודה ולקח כוס בידו ואמר ויכולו עד לעשות ע''ש:	יב	הלכות שבת
3,233	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסח	יג	ועד סוף יצא: משום דתפלת ערבית רשות. וטוב לאומרה עם הש''ץ ואם כבר אמרה הש''ץ צריך להתפלל ז' ברכות דיחיד אסור לאומרה. ואם אמרה ביחיד יצא וא''צ להתפלל ז'. ל''ח מ''א:	יג	הלכות שבת
3,234	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסט	א	לקטן: ואם אין קטן טועם המקדש וישתה כשיעור. ב''ח ועיין מ''א: (ובספר אליהו רבה כתב דבטעימה בעלמא סגי ע''ש ראייתו):	א	הלכות שבת
3,235	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסט	ב	בבי כנישתא: היינו בבית הסמוך לבה''כ דבביה''כ אסור לאכול. תוס' מ''א:	א	הלכות שבת
3,236	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסט	ג	בבה''כ: ומ''א בשם כמה גדולים כתב שלא לבטל כי הרבה גאונים יסדוהו. ומהרי''ל היה נוהג לקנות יין לקידוש ולהבדלה בבה''כ. מותר לקטנים להאכילן בשבת בשחרית לפני הקידוש דהא י''א אפי' גדול מותר כמ''ש הראב''ד ואסור לענות הקטנים. מ''א:	א	הלכות שבת
3,237	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רסט	ד	לעמוד: הטעם בכלבו דמעלי לעייפות הברכיים:	א	הלכות שבת
3,238	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רע	א	במה מדליקין: כדי שאם איחר לבוא לבה''כ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א''א אותו בשבת חוה''מ שאין מאחרין כ''כ דאין עושין מלאכה כ''כ מנהגי מהרא''ק. וכתב הב''ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ''מ בטור. מ''א:	א	הלכות שבת
3,239	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רע	ב	בשבת: וכן בי''כ שחל בשבת א''א אותו. שכנה''ג:	ב	הלכות שבת
3,240	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	א	לאכול מיד: היינו לקדש כדי שיזכור שבת בכניסתו. כתב בתיקוני שבת שיקדש קודם לילה כי בתחלת ליל שבת הוא מזל מאדים וסמא''ל מושל עליו ובסוף יום ו' מזל צדק ומלאכו צדקיא''ל והם שני מלאכים אחד רע ואחד טוב לכן יקדש בצדק או ימתין עד שיעבור ממשלת מאדים ויקדש. ואם אינו תאב לאכול יכול להמתין שכבר זכר אותו בכניסתו בבה''כ מ''ע מ''א. (ובס' החינוך פ' יתרו משמע שנהגו שלא לקדש בבית עד חשיכה). כתב הרמב''ם פכ''ט קידוש היום דאורייתא בלא יין ורבנן תקנו על היין וכ''כ התוס' בסוכה דף ל''ח ול''נ דמדאורייתא בקידוש שאומר בתפלה סגי וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוהו. ודע דהקידוש בי''ט הוא דרבנן מ''מ יש לו כל דין קידוש של שבת. ואם אין לו אלא כוס אחד של שבת קודם. מ''א:	א	הלכות שבת
3,241	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ב	האנשים: רש''ל וב''ח פסקו דאין מוציאות את האנשים ואין דעת הט''ז כך. ופשוט דקטן אינו מוציא האשה ואפי' בן י''ג שנה שמא לא הביא ב' שערות לכן תקדש האשה לעצמה. או תאמר מלה במלה עמו ע''ל סי' קצ''ג ס''א:	ב	הלכות שבת
3,242	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ג	סעודה: דוקא כשיש לו פת דאם אין לו פת מוטב שיקנה פת ויקדש עליו דהא אין קידוש אלא במקום סעודה מ''א. ועיין ט''ז סי' תרע''ח:	ג	הלכות שבת
3,243	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ד	לטעום: נ''ל דשרי לרחוץ פיו כיון דאינו מכוון להנאת טעימה. ואם רוצה לקבל שבת מבע''י ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי מ''א ע''ש ועי' סי' רס''ז:	ד	הלכות שבת
3,244	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ה	מפה: ופשוט דא''צ להתפלל ערבית אם הוא פורס מפה ומקדש כיון שהתחיל בהיתר כדין כל תפלת ערבית. ט''ז:	ד	הלכות שבת
3,245	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ו	תחלה: ר''ל שהיו שותין ג''כ יין תחלה עם פת:	ד	הלכות שבת
3,246	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ז	היין: לפי שברכת היין הוא קודם קידוש ולא הוי קידוש הפסק. משא''כ בברכת המוציא הוי הקידוש הפסק לפיכך צריך לברך שנית. וה''ה דא''צ לברך על יין שבתוך המזון דהא אחר שתיית הכוס של קידוש לא הוי היסח הדעת לבין שתיה שאחריו:	ד	הלכות שבת
3,247	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ח	המוציא: דאז מברך המוציא קודם קידוש ולא הוי קידוש הפסק:	ד	הלכות שבת
3,248	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	ט	המוציא: דס''ל דקידוש לא הוי הפסק כיון דספק ברכות להקל ודאי לא יברך גם המוציא. ט''ז וכ''ד אחרונים:	ד	הלכות שבת
3,249	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	י	שאכל: פי' שלא אכל עדיין פרוסת המוציא. ומ''מ צריך להביא לפניו לחם משנה ולא הוי הפסק מ''א. וכתב ט''ז נראה פשוט דגם לאחר שאכל קצת הוי כן שיקדש ולא יצטרך לברך שנית המוציא ואפי' לאותה דיעה דסעיף ד' דצריך לברך המוציא היינו כיון שאכל כבר מבע''י אבל כאן שבירך המוציא אחר שנכנס שבת ולא זכר כאן קודם שאכל אלא משום סיפא דבהבדלה לא יבדיל קודם האכילה כיון דאין מבדילין על הפת ה''ל הבדלה הפסק בין המוציא לאכילה אלא יאכל פרוסת המוציא תחלה ואח''כ צריך להפסיק ולהבדיל ע''ש ועיין מ''א:	ה	הלכות שבת
3,250	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	יא	המוציא: קשה הא בס''ד הביא דיעה דא''צ לברך המוציא וצ''ל דהכא איירי שנטל ידיו ואז אפי' בפה''ג נמי צריך לברך ואם לא נטל הדין כמ''ש בס''ק ט':	ו	הלכות שבת
3,251	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	יב	מקדש: פי' כל אימת שנזכר אפי' בלילה. ט''ז מ''א דלא כב''ח:	ז	הלכות שבת
3,252	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	יג	ויכלו: לפי שבלילה היתה גמר מלאכת הש''י:	ח	הלכות שבת
3,253	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	יד	על גביו: בטור בשם הירושלמי שלא יראה הפת בשתו שאין מקדשין עליו אלא על היין ולפ''ז אם מקדש על הפת א''צ לכסות עליו מפה. אבל לטעם אחר שכתב הטור שמעתי זכר למן שהיה מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה ממילא גם במקדש על הפת צריך לכסות במפה וכן נוהגים ט''ז. ועי' סי' רס''ב ס''ק ג' מש''ש:	ט	הלכות שבת
3,254	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	טו	ויכולו: ואם שכח לאומרו אומרו תוך הסעודה על הכוס מט''מ וע''ל סימן רס''ח סקי''ב:	י	הלכות שבת
3,255	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	טז	מהכוס הב': ומ''מ כתב דטועם מכוס הראשון ואח''כ מוסיף עליו מהכוס השני עי' שם. (ובספר אליהו רבה דחה דברי מ''א בשתי ידים על מה שהקשה על ב''י מתוס' פסחים ע''ש):	יא	הלכות שבת
3,256	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	יז	להבדלה: התוס' והאגודה חולקין ע''ז וסוברים דקידוש עדיף ואפי' בקידוש דשחרית קודם להבדלה דהבדלה אפשר בשכר לכ''ע במקום דהוי חמר מדינא ונפשו של אדם קצה בשחרית בשכר לכן היכא דאית ליה יין עדיף טפי מהבדלה מיהו בבה''כ עדיף טפי להניחו להבדלה וטוב לקדש על כוס גדול שישאיר מאותו הכוס לקידוש היום ולהבדלה. שכנה''ג ע''ש:	יא	הלכות שבת
3,257	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	יח	לשנות: כתב הט''ז נ''ל אע''פ שכתב רמ''א ואין לשנות מ''מ מי שחרד לדבר ורוצה לעשות כדיעה ראשונה וליטול ידיו אחר הקידוש אין לומר עליו כל המשנה ידו על התחתונה ח''ו אלא הוא יוכל לומר אעשה כדברי הכל:	יב	הלכות שבת
3,258	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	יט	בליל פסח: משום שמפסיקין הרבה בהגדה:	יב	הלכות שבת
3,259	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	כ	רביעית: היינו באדם בינוני ובגדול לפי גדלו. ומ''מ לא בעי טפי מרביעית ב''ח מ''א וע''ל סי' ק''ץ ס''ג מ''ש בשם הט''ז:	יג	הלכות שבת
3,260	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	כא	כולם: אבל א''צ להם מלא לוגמיו ט''ז. ומיהו מי שיש לו יין מעט מוטב שיטעום א' כשיעור ויניח השאר למחר לקידוש או להבדלה. מ''א:	יד	הלכות שבת
3,261	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	כב	בדיבור: כתבו תוס' בברכות דף מ' אם שח בין קידוש לשתיה צריך לחזור ולברך אי לאו מלתא דשייכא לסעודה עכ''ל. משמע אע''ג דאינו שייך לקידוש כיון דשייך לסעודה לא הוי הפסק. מ''א:	טו	הלכות שבת
3,262	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	כג	נשפך: אבל אם לקח בידו כוס של מים בחושבו שהוא יין ובירך עליו בפה''ג וקידש צריך לחזור ולברך בפה''ג ולקדש שנית על כוס של יין פסקי מהרא''י סי' קט''ו. וכן הסכים הט''ז וחילק דאם היה יין בשעת הקידוש על הספסל או על השלחן מוכן לשתות אז ודאי א''צ לא בפה''ג ולא קידוש אלא ישתה המוכן לפניו ע''ש והמ''א כתב דאם דעתו לשתות יין יותר א''צ לברך שנית בפה''ג וה''ה בנשפך כו' עי' סי' ר''ט ס''ב בהג''ה וס''ס ר''ו. ואם קידש בשחרית על השכר ונשפך הכוס א''צ להביא אחר דהא י''א דדי בפת כמו שכתב סימן ער''ב. עיין מ''א וט''ז באורך:	טו	הלכות שבת
3,263	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעא	כד	פגומין: ע''ל סימן קפ''ב ס''ד:	יז	הלכות שבת
3,264	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעב	א	אין מקדשין: אם הוא בע''ש במקום שיש בו יין ויודע שבשבת לא יהיה לו יין כגון שאינו יכול להוליכו לביתו יקדש מבע''י על היין וישתה ואסור אחר כך לעשות מלאכה ש''ל בשם גאון מ''א עיין מ''א סימן רס''ז:	א	הלכות שבת
3,265	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעב	ב	מגולה: ואם עמד שעה מועטת מגולה אין קפידא אא''כ נמר ריחו וטעמו מ''א. בתשובת באר עשק סי' ק''ט מתיר לברך ולקדש ולהבדיל על סתם יינם שתקנת הברכות קדמה בזמן לתקנת וגזרת סתם יינם ע''ש ובהלק''ט ח''א סימן יו''ד חולק וכתב דאין זה מברך אלא מנאץ ע''ש:	א	הלכות שבת
3,266	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעב	ג	מגתו: ומ''מ מצוה מן המובחר ביין ישן. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,267	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעב	ד	קמחין: ומ''מ אם יש עליו קרום לבן שקורין קאני''ק אין מקדשין עליו ב''ח. בתשובת שער אפרים סי' י''ח אוסר לקדש על היין שמסריח קצת אחר החבית. ולענין הבדלה מורה פנים לאסור ולהתיר ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,268	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעב	ה	מצוה: ולא יקח מסתם יין שבמרתף. ט''ז:	ג	הלכות שבת
3,269	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעב	ו	לחלוחית: אבל אם הם יבשים לגמרי שאפי' ע''י דריכה לא יצא מהן לחלוחית כלל פסולים. ריב''ש ס''ט:	ו	הלכות שבת
3,270	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעב	ז	מצוי: אבל במקום שהיין מצוי ודאי יברך על היין אפי' ביום אלא דמ''מ אם היין ביוקר כגון במדינות אלו אין מהדרין אחר היין כיון שאין חיוב גמור כמו שיש חיוב בלילה ומש''ה לא נהגו אפי' גדולים במדינתינו לברך על היין ביום ואי מברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר ט''ז. כתב המ''א ונ''ל דאין מקדשין על יין שרף אא''כ במדינות שרוב שתיית ההמון הוא יין שרף בכל היום עי' סי' קפ''ב. ועי' סי' קע''ד ובתשו' נחלת שבעה סימן ל''ה כתב דמקדשין בשחרית של שבת על יין שרף. וכן כתוב בהלק''ט חלק א' סימן יו''ד:	ט	הלכות שבת
3,271	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	א	סעודה: כדכתיב וקראת לשבת עונג במקום עונג תהא הקריאה של קידוש:	א	הלכות שבת
3,272	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ב	לאכול שם מיד: ר''ל שהיה בדעתו לאכול שם מיד ואירעו אונס שלא אכל אלא לאחר זמן אבל עכ''פ היה נשאר במקום קידוש יצא וא''צ לחזור ולקדש. אבל בלא''ה וכו' ר''ל אם לא היה בדעתו לאכול מיד כגון שדעתו היה להפסיק בדברים אחרים והפסיק אפי' אכל אחר זמן במקום קידוש אינו יוצא:	ג	הלכות שבת
3,273	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ג	ונמלך ואכל: ר''ל שהי' בדעתו לאכול בבית אחר ונמלך ואכל במקומו מיד יצא:	ג	הלכות שבת
3,274	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ד	שחרית: ובשאר אכילות בשבת לא יברך להם המוציא ואם מקדש על היין לאינו בקי אינו יכול לברך המוציא. ט''ז ע''ש:	ד	הלכות שבת
3,275	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ה	מועט: היינו כזית:	ה	הלכות שבת
3,276	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ו	ברכה: פי' ששתה רביעית שחייב ברכה אחרונה. משמע מדברי רמ''א וב''י דהיינו ששתה כשיעור במה שטועם כוס של קידוש ומש''ה פסקו דמילה בשבת שרי למוהל לשתות אם שותה כשיעור. ולבוש וב''ח וט''ז כתבו דבעי שישתה עוד כוס מלבד כוס של קידוש והשתיה השניה נחשב לסעודה לפ''ז מדינא אסור למוהל לשתות מכוס של מילה בשבת ע''ש רק מ''ש הט''ז דא''כ כל קידוש לא יצטרך להיות במקום סעודה דהא צריך לשתות מלא לוגמיו ע''ש ליתא דמלא לוגמיו הוי בציר מרביעית והגאונים מצרכי לשתות רביעית פר''ח וכ''כ היד אהרן. ואפשר לומר דלשיטתו אזל לפי מ''ש בסי' ק''ץ ס''ק ג' ע''ש. (ובס' אבן העוזר השיג על הב''ח וט''ז הוכיח בראיות דבכוס של קידוש ששתה כשיעור רביעית דיצא ידי קידוש במקום סעודה):	ה	הלכות שבת
3,277	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ז	פירות לא: ומיני תרגימא מה' מינים יצא דהא עכ''פ חשיבי טפי לסעודת שבת מיין. ושכר אע''ג דהוי חמר מדינא לא יצא בו במקום סעודה דלא סעיד כמו יין מ''א לפ''ז נ''ל דכ''ש בקאוו''י דלא יצא:	ה	הלכות שבת
3,278	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ח	שכנו: ואפי' לכתחלה יכול לקדש בביתו כדי שישמעו ואפי' הוא אינו אוכל וכמ''ש סי' רס''ט. מ''א ע''ש	ו	הלכות שבת
3,279	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	ט	להוציא: ובזמן הזה שהש''צ אינו מקדש אלא משום מנהג לא יצא השומע אא''כ נתכוין להוציאו. ב''י מ''א:	ו	הלכות שבת
3,280	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעג	י	ולא לצער: היינו במצטער הרבה הא לאו הכי צריך לאכול במקום נר. מ''א בשם רש''ל:	ז	הלכות שבת
3,281	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעד	א	ככרות: וגם נשים חייבות לבצוע על ב' ככרות. מרדכי בשם ר''ת אבודרהם. אם יוצאין בעוגה שנשרפה קצת לענין לחם משנה עיין שער אפרים סי' א' ובתשובת חכם צבי סי' ס''ב:	א	הלכות שבת
3,282	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעד	ב	התחתונה: ב''ח כתב לבצוע על העליונה דאין מעבירין על המצות וט''ז כתב ואני נהגתי כשמברכין על התחתונה מניח אני אותה קרוב אלי יותר מהעליונה נמצא שפוגע אני תחלה בתחתונה ואין כאן מעביר על המצות ומ''א כתב ונ''ל להכריע דבתחלה יניחנה למעלה בשעת אמירת ויכולו ובשעת המוציא יקח העליונה בידו ויניחנה למטה ויבצע עליו. המדקדקים נוהגין לרשום בסכין קודם ברכה ב''ח מ''א ועיין בספר הכוונות מענין הככרות של שבת י''ב בכל סעודה:	א	הלכות שבת
3,283	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעד	ג	שחרית: ויכול לקיים ג' סעודות ביום השבת דהיינו אם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה של ליל שבת עד למחר ובלבד שיקדש היום וצריך לשתות יין אחר הקידוש כמ''ש סי' רע''ג ס''ה. מ''א ע''ש ועיין סימן רצ''א ס''א:	ד	הלכות שבת
3,284	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	א	ואין קורין: וה''ה שאין בודקין הציצית. מט''מ רש''ל:	א	הלכות שבת
3,285	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ב	בעששית: ואם היא סגורה במפתח מותר וכן עשו מהרא''ש ומהר''ם ותלמידיהם וכ''כ בהגמ''נ וב''ח וט''ז וע''ת אוסרים משום דלא פלוג ע''ש. אסור לקרות לאור הנר אפי' ביום במקום האפל. הלק''ט ח''ב סי' כ''ז:	א	הלכות שבת
3,286	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ג	שעוה: ב''ח כתב בשם רש''ל דנהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות ההגדה בנר של שעוה דליכא למיחש שמא יטה וראב''ן מיקל בנר של חלב כיון דמאיס עיין סעיף י''ב:	א	הלכות שבת
3,287	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ד	אבל שנים קורין: אבל אין פולין אם לא שאחד מפלה ושני משמרו. ט''ז וב''ח:	ב	הלכות שבת
3,288	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ה	פיוטים: וה''ה הזמירות שאומרים בבית אם לא מי שרגיל קצת ושאר התפלה מותר לקרות בסידור לאור הנר שהתפלה מצויה בפי הכל:	ב	הלכות שבת
3,289	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ו	להטות: פירוש שברור הוא אבל מסתמא לא. ט''ז:	ד	הלכות שבת
3,290	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ז	ולחתות: מטעם זה נ''ל אע''פ שמותר להתחמם נגד המדורה כמ''ש ס''ס רע''ו מ''מ אין לישב בסמוך כמש''ל סי' רנ''ה ס''ק ג' ע''ש:	ה	הלכות שבת
3,291	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ח	שאימת רבן: אפי' שלא בפני רבן שרי. ט''ז מ''א:	ו	הלכות שבת
3,292	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	ט	קצת: ומטעם זה יש להתיר למשכים בשבת לבה''כ ומתפלל לאור הנר הדולק שם מבע''י לפי שהתפלה ושאר דברים שהוא אומר ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח אבל ללמוד שם אסור כיון שצריך לעיין היטב אבל למה שהתרנו בסי' ער''ה בנר של שעוה אין כאן איסור. ט''ז ע''ש:	ט	הלכות שבת
3,293	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעה	י	לכסות: והוא סכנה גדולה אפי' בלא נר של שבת:	יב	הלכות שבת
3,294	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	א	בשבילו: הקשה ב''י בסי' שכ''ה גבי מילא נכרי מים לבהמתו דמחלקינן בין מכירו או לא וכאן לא חילק ותירץ דבזה אפילו לא מכירו מעולם עכשיו שיושב אצל אש שלו הוי כמכירו. וב''ח תירץ דמסתמא כשיושב אצל האש שלו הוי מכירו מקודם דאין העכו''ם מניח לישב איש נכרי אצל האש אבל אי ידוע שאין מכירו שרי ועיין ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דאם הסיק התנור כ''ע מודי דרשאי הישראל ליכנס לבית החורף דחימום לאחד חימום למאה והוי כמו נר דשרי:	א	הלכות שבת
3,295	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ב	לצאת: אבל מחויב למחות מכאן ולהבא כיון שהעצים של ישראל והוא רואה ושותק אדעתא דישראל קא עביד ואם העכו''ם עושה בע''כ חייב לגרש העכו''ם מביתו ואפי' בקבולת כגון ששכרו לכל השנה אסור דה''ל קבולת בבית של ישראל כמ''ש סימן רנ''ב ס''ב הגמ''ר. מ''א:	א	הלכות שבת
3,296	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ג	עכו''ם: ואם עשה לצורך שניהם אסור כמ''ש סימן תקט''ו סס''ו:	ב	הלכות שבת
3,297	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ד	שבת: פי' שיושב בחושך ואין יכול לאכול סעודת שבת אבל אם כבר אכל פשיטא דאסור כמ''ש ריש סי' זה. וה''ה אם יש לו נר א' אסור לומר לעכו''ם להדליק. ואם הדליק מותר ליהנות כמ''ש ס''ד. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,298	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ה	צורך גדול: ושל''ה החמיר אף לצורך גדול ושכן ראה נוהגים בקהילות חשובות שיושבים חשכה במ''ש אפי' בחתונה עד שאמרו הקהל ברכו וכן נהג הגאון הר''ש כשהיו סועדים אצלו סעודה ג'. (והקשה בס' אליהו רבה הא בין השמשות לא גזרו משום שבות וצ''ל דלא התירו אלא בע''ש ולא במוצאי שבת. ובמ''א מסתפק בזה בסי' שמ''ב):	ב	הלכות שבת
3,299	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ו	כבר: ואין להתיר אלא לבני תורה דילמא אתי למסרך. רדב''ז מ''א:	ג	הלכות שבת

3,200

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסד

ח

המובחר: ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והם קודמין לשעוה. ומ''מ נר שעוה קודם לנר חלב. מט''מ ושל''ה עי' סי' תרע''ג ס''א וב''ח כתב דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עינינו רואות שאורן צלול. ועי' סי' רע''ה:

ו

הלכות שבת

3,201

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסד

ט

זפת: ואם כרך שמן פסול ופתילה פסולה יחד אסור. טור:

ז

הלכות שבת

3,202

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסד

י

שיוצא: וה''ה בנר של שעוה צריך להדליק רוב היוצא. ש''ג:

ח

הלכות שבת

3,203

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסד

יא

בסמרטוטין: אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס. רש''ל פ''ה:

י

הלכות שבת

3,204

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסה

א

מהיכנו: שקודם לזה היה הכלי ראוי לטלטלו ועכשיו בשבת עושהו מוקצה אבל מותר לתת תחת נר של שעוה כיון דאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו עי' סי' רע''ז ס''ג. וכתב מהרי''ל דישים כלי מבע''י תחת השלחן ובשבת אחר אכילה יסיר השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר ומסיים המ''א שהוראה זו ברורה ויש לסמוך עליה ע''ש. ואם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב היתר כמ''ש בסי' ש''י ס''ח ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,205

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסה

ב

אסור: ואם לא נטף לתוכו שמן לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא. ש''ג:

ג

הלכות שבת

3,206

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסה

ג

ויטה: בנר של שעוה לא חיישינן כמ''ש סי' רע''ז ס''ג:

ג

הלכות שבת

3,207

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסה

ד

השמן: כתב המ''א ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים דהא מתכוין לכבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש עיין שם (אמר המגיה שמעתי מכמה גדולים שנהגו ליתן מים תוך הקנה ע''י עכו''ם בערב שבת)

ד

הלכות שבת

3,208

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

א

חמורו: ואם החמור של עכו''ם יניחנו עליו דאין מצווה על שביתתו ואם שכרו מהעכו''ם י''א דמצווה כמ''ש סי' רמ''ו ס''ג ודווקא כששכר החמור אבל אם שכר העכו''ם שיוליכנו למקום פלוני אם כן לא שכר החמור דהרי העכו''ם חייב במזונות ובאחריות החמור ולא שכר דוקא חמור זה מן העכו''ם א''כ פשיטא דאינו מצווה על שביתתו. מ''א:

א

הלכות שבת

3,209

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ב

לעכו''ם: ואם הוא משא כבד נ''ל דיתן החמור לעכו''ם או יפקירנו כמ''ש סי' רמ''ו ובלבד שלא יהא מחמר וכמ''ש ס''ב. מ''א:

א

הלכות שבת

3,210

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ג

עכו''ם: וה''ה אם אינו מאמין לעכו''ם מניחו על חמורו. סה''ת:

ב

הלכות שבת

3,211

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ד

מחמר: פי' המנהיג חמור טעונה מחייב אי עביד עקירה והנחה והא דלא קאמר משום שביתת בהמתו משום דאתא לאשמועינן אפי' אין הבהמה שלו צריך ליזהר בכך וכ''ש אם הבהמה שלו דאיכא תרתי מחמר ושביתת בהמתו. ר''ן וריב''ש:

ב

הלכות שבת

3,212

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ה

מבע''י מותר: המ''א הניח דבר זה בצ''ע:

ו

הלכות שבת

3,213

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ו

מד''א: כתב הט''ז דבר פשוט שזה אין מועיל אלא טלטול בר''ה או כרמלית שהאיסור הוא משום טלטול ד''א ע''כ מהני זה אבל מרה''י לכרמלית וכ''ש לרה''ר דהאיסור הוא משום הוצאה מרשות לרשות דאסור אפי' בחצי אמה לא מועיל זה וכ''כ רש''ל בתשוב' סי' נ''א ע''כ לא יפה עושים אותן שנושאין תינוק למול בפחות פחות מד''א דמ''מ יש איסור מה שמוציאין מרה''י לרחוב שהוא כרמלית אלא יוציאנו ע''י עכו''ם מרשות לרשות ואחר כך יטלטלנו בפחות מד''א. וכתב ב''י בשם רי''ו בהיתר פחות מד''א צריך לישב בכל פחות מד''א שאל''כ אע''פ שעומד חייב ונראה דזהו אם אחד נושא לבד אז צריך לישב אבל אם אחד נותן לחבירו בפחות מד''א א''צ לישב שום אחד דבכל אחד הוא מעשה חדש עכ''ל ט''ז ועיין בתשובת עבודת הגרשוני סימן ק''ד דמתיר שם לעני העומד בחוץ בכרמלית ובעל הבית פושט ידו לחוץ ויטול העני ממנו ע''ש א''כ לפ''ז ה''נ מועיל הושטה שתקח אשה אחרת מידה ומנהג ישראל תורה שאין עושין זה ע''י עכו''ם רק לעשות ע''י הושטה מרה''י לכרמלית ועיין יד אהרן סי' שמ''ז שחולק על עבודת הגרשוני וכתב דבר קשה להתיר דהרי מצינו בכמה דברים שאסרו גזירה לגזירה דאמרינן כולה חדא גזירה הוא ע''ש וכ''כ המ''א סי' שמ''ח ס''ק ד' ועיין בט''ז סי' שמ''ט ס''ק א' ובמ''א סימן של''א ס''ק ה':

ז

הלכות שבת

3,214

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ז

מהיכנו: ואין לבטל כלי מהיכנו אפי' לפי שעה רק בהפסד מרובה ולבטל כלי לכל השבת בה''מ יש פלוגתא בין הפוסקים עיין מ''א:

ט

הלכות שבת

3,215

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ח

קאי: ואם עמד לתקן המשא פטור. רמב''ם:

יא

הלכות שבת

3,216

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

ט

לכיסו: היינו במקום שאין יכול להוליכה פחות פחות מד''א כגון שמתירא מלסטים. ולדידן דאין לנו ר''ה גמורה אפשר דלכ''ע שרי בכל ענין. ש''ג מ''א:

יב

הלכות שבת

3,217

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

י

לשומרו: ואם מתירא דהעכו''ם יקחהו בשוק רשאי לרוץ כמש''ל מ''א. ועיין בשבות יעקב ח''ב סי' ד':

יב

הלכות שבת

3,218

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסו

יא

ליטלו: ואסור לומר לעכו''ם ליטלו כמ''ש סס''א. כתב הבאר היטב אשר לפני ונ''ל דמותר לומר לעכו''ם לשומרו ע''ש ולדידי צ''ע הוא. (ובספר אליהו רבה התיר לומר לכותי ליטלו כיון דעדיין לא זכה בו ישראל והרמב''ם התיר לגמרי ע''ש):

יג

הלכות שבת

3,219

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסז

א

ולאכול מיד: כתב בשל''ה בשם ס''ח דמ''מ צריך לאכול כזית בלילה לקיים ג' סעודות בשבת וכ''כ הב''ח סימן תע''ב. אבל בתוס' ורא''ש משמע דיוכל לגמור הסעודה מבע''י וכ''כ הת''ה. ומ''מ טוב להחמיר מ''א והט''ז ס''ס רצ''א כתב דכיון דתוספת מחול על הקודש דאורייתא הוא ע''כ יצא שפיר אפי' גמר קודם הלילה ע''ש ועכ''פ הנוהגין להתפלל ערבית בע''ש מבע''י מ''מ כשיגיע חצי שעה סמוך לזמן ק''ש אסורים להתחיל לאכול דלא נפקי בק''ש דיממא מ''א וע''ל סי' רל''ה ס''ק ג' מש''ש בשם המ''א:

ב

הלכות שבת

3,220

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסז

ב

ופרוס: משמע דא''ל כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו וכו' וכ''כ הטור הטעם שבשבת א''צ שמירה שהשבת שומר ונוהגין לומר הפסוק ושמרו בני ישראל וגו' לומר שאם ישמרו שבת א''צ שמירה ע''כ. ואנחנו נוהגים לומר כי אל שומרנו וגו' ושמור צאתנו וגו' דאנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע''כ צריכים להתפלל על השמירה אלא דאין מסיימין. ט''ז ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,221

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

א

ברכה: דבדין הוא דבעי לצלויי י''ח בשבת אלא משום טרחא דכבוד שבת לא אטרחו רבנן וכיון שהתחיל גומר. ומי שאירע לו כן ידאוג כל השבת דהוא סימן רע לו ויפשפש במעשיו ויהרהר בתשובה. של''ה:

ב

הלכות שבת

3,222

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ב

דבמוסף: שהרי אין תפלת י''ח בחול במקום מוסף ע''כ ליכא למימר דמיבעי ליה לצלויי י''ח:

ב

הלכות שבת

3,223

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ג

חול: ודוקא בשחרית אבל דערבית ומנחה דגם תפלת שבת מתחיל באתה גומר בשל שבת מ''א ע''ש. צ''ל לעבדך באמת שבת קדשך אוהבי שמך ס''ח סי' תתפ''ב. ובשכנה''ג כתב מנהג לומר בליל שבת וינוחו בה וביום וינוחו בו ובמנחה וינוחו בם:

ג

הלכות שבת

3,224

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ד

אתה אחד: ומ''מ אינו גומר לא אתה קדשת ולא אתה אחד אלא יאמר ישמח משה ושפיר קאמר אתה קב''ה ישמח משה במתנת חלקו. ל''ח אות מ''ו:

ג

הלכות שבת

3,225

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ה

לא יצא: וה''ה ביום טוב וה''ה ביום טוב שני. ת''ד:

ד

הלכות שבת

3,226

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ו

יצא: כלבו נסתפק אם ספק לו אם הזכיר של שבת אם צריך לחזור:

ד

הלכות שבת

3,227

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ז

רגליו: דהיינו שרגיל לומר אחר תפלתו תחנונים עי' סי' קי''ז ס''ה וסי' תכ''ב סס''א:

ה

הלכות שבת

3,228

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ח

ומעומד: לפי שבזה אנו מעידים להקב''ה במעשה בראשית ודין העדים בעמידה וכתב הט''ז יחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכלו דאין עדות ליחיד ואם ירצה יחיד לאומרו לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה ע''ש ועיין מ''א:

ז

הלכות שבת

3,229

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

ט

וחתימה: דהיינו שיתחיל מגן אבות ויסיים זכר למעשה בראשית:

ח

הלכות שבת

3,230

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

י

של י''ט: דאפי' בשבת לא אמרינן ליה אלא משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבוא לבה''כ שיסיימו תפלתם בעוד שהש''ץ מאריך ומאי דתקון תקון ומה דלא תקון לא תקון:

ט

הלכות שבת

3,231

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

יא

חתנים: ר''ל שמתפללין בביתם במנין. וכן אותן שמתפללין לפרקים במנין בביתם. אבל אותן שקובעים מקום להתפלל על איזה ימים כמו שרגילין לעשות בירידים זה הוא דומה לבה''כ קבוע ואומרים שם ברכה זו ט''ז. ובשכנה''ג כתב דבמקום שאין בה''כ קבוע בס''ת אין לאומרו ע''ש:

י

הלכות שבת

3,232

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

יב

לדבר: כתב בס''ח מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד לאחר מותו ופניו מוריקות א''ל למה פניך מוריקות א''ל מפני שהייתי מדבר בויכולו בשעה שהציבור היו אומרים אותו ובברכת מגן אבות וביתגדל ולא הייתי נזהר ליטול הצפרנים בע''ש. כתב במט''מ פעם א' שכח ר' קלונימוס לומר ויכולו ונזכר בתוך הסעודה ולקח כוס בידו ואמר ויכולו עד לעשות ע''ש:

יב

הלכות שבת

3,233

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסח

יג

ועד סוף יצא: משום דתפלת ערבית רשות. וטוב לאומרה עם הש''ץ ואם כבר אמרה הש''ץ צריך להתפלל ז' ברכות דיחיד אסור לאומרה. ואם אמרה ביחיד יצא וא''צ להתפלל ז'. ל''ח מ''א:

יג

הלכות שבת

3,234

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסט

א

לקטן: ואם אין קטן טועם המקדש וישתה כשיעור. ב''ח ועיין מ''א: (ובספר אליהו רבה כתב דבטעימה בעלמא סגי ע''ש ראייתו):

א

הלכות שבת

3,235

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסט

ב

בבי כנישתא: היינו בבית הסמוך לבה''כ דבביה''כ אסור לאכול. תוס' מ''א:

א

הלכות שבת

3,236

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסט

ג

בבה''כ: ומ''א בשם כמה גדולים כתב שלא לבטל כי הרבה גאונים יסדוהו. ומהרי''ל היה נוהג לקנות יין לקידוש ולהבדלה בבה''כ. מותר לקטנים להאכילן בשבת בשחרית לפני הקידוש דהא י''א אפי' גדול מותר כמ''ש הראב''ד ואסור לענות הקטנים. מ''א:

א

הלכות שבת

3,237

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רסט

ד

לעמוד: הטעם בכלבו דמעלי לעייפות הברכיים:

א

הלכות שבת

3,238

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רע

א

במה מדליקין: כדי שאם איחר לבוא לבה''כ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א''א אותו בשבת חוה''מ שאין מאחרין כ''כ דאין עושין מלאכה כ''כ מנהגי מהרא''ק. וכתב הב''ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ''מ בטור. מ''א:

א

הלכות שבת

3,239

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רע

ב

בשבת: וכן בי''כ שחל בשבת א''א אותו. שכנה''ג:

ב

הלכות שבת

3,240

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

א

לאכול מיד: היינו לקדש כדי שיזכור שבת בכניסתו. כתב בתיקוני שבת שיקדש קודם לילה כי בתחלת ליל שבת הוא מזל מאדים וסמא''ל מושל עליו ובסוף יום ו' מזל צדק ומלאכו צדקיא''ל והם שני מלאכים אחד רע ואחד טוב לכן יקדש בצדק או ימתין עד שיעבור ממשלת מאדים ויקדש. ואם אינו תאב לאכול יכול להמתין שכבר זכר אותו בכניסתו בבה''כ מ''ע מ''א. (ובס' החינוך פ' יתרו משמע שנהגו שלא לקדש בבית עד חשיכה). כתב הרמב''ם פכ''ט קידוש היום דאורייתא בלא יין ורבנן תקנו על היין וכ''כ התוס' בסוכה דף ל''ח ול''נ דמדאורייתא בקידוש שאומר בתפלה סגי וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוהו. ודע דהקידוש בי''ט הוא דרבנן מ''מ יש לו כל דין קידוש של שבת. ואם אין לו אלא כוס אחד של שבת קודם. מ''א:

א

הלכות שבת

3,241

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ב

האנשים: רש''ל וב''ח פסקו דאין מוציאות את האנשים ואין דעת הט''ז כך. ופשוט דקטן אינו מוציא האשה ואפי' בן י''ג שנה שמא לא הביא ב' שערות לכן תקדש האשה לעצמה. או תאמר מלה במלה עמו ע''ל סי' קצ''ג ס''א:

ב

הלכות שבת

3,242

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ג

סעודה: דוקא כשיש לו פת דאם אין לו פת מוטב שיקנה פת ויקדש עליו דהא אין קידוש אלא במקום סעודה מ''א. ועיין ט''ז סי' תרע''ח:

ג

הלכות שבת

3,243

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ד

לטעום: נ''ל דשרי לרחוץ פיו כיון דאינו מכוון להנאת טעימה. ואם רוצה לקבל שבת מבע''י ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי מ''א ע''ש ועי' סי' רס''ז:

ד

הלכות שבת

3,244

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ה

מפה: ופשוט דא''צ להתפלל ערבית אם הוא פורס מפה ומקדש כיון שהתחיל בהיתר כדין כל תפלת ערבית. ט''ז:

ד

הלכות שבת

3,245

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ו

תחלה: ר''ל שהיו שותין ג''כ יין תחלה עם פת:

ד

הלכות שבת

3,246

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ז

היין: לפי שברכת היין הוא קודם קידוש ולא הוי קידוש הפסק. משא''כ בברכת המוציא הוי הקידוש הפסק לפיכך צריך לברך שנית. וה''ה דא''צ לברך על יין שבתוך המזון דהא אחר שתיית הכוס של קידוש לא הוי היסח הדעת לבין שתיה שאחריו:

ד

הלכות שבת

3,247

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ח

המוציא: דאז מברך המוציא קודם קידוש ולא הוי קידוש הפסק:

ד

הלכות שבת

3,248

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

ט

המוציא: דס''ל דקידוש לא הוי הפסק כיון דספק ברכות להקל ודאי לא יברך גם המוציא. ט''ז וכ''ד אחרונים:

ד

הלכות שבת

3,249

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

י

שאכל: פי' שלא אכל עדיין פרוסת המוציא. ומ''מ צריך להביא לפניו לחם משנה ולא הוי הפסק מ''א. וכתב ט''ז נראה פשוט דגם לאחר שאכל קצת הוי כן שיקדש ולא יצטרך לברך שנית המוציא ואפי' לאותה דיעה דסעיף ד' דצריך לברך המוציא היינו כיון שאכל כבר מבע''י אבל כאן שבירך המוציא אחר שנכנס שבת ולא זכר כאן קודם שאכל אלא משום סיפא דבהבדלה לא יבדיל קודם האכילה כיון דאין מבדילין על הפת ה''ל הבדלה הפסק בין המוציא לאכילה אלא יאכל פרוסת המוציא תחלה ואח''כ צריך להפסיק ולהבדיל ע''ש ועיין מ''א:

ה

הלכות שבת

3,250

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

יא

המוציא: קשה הא בס''ד הביא דיעה דא''צ לברך המוציא וצ''ל דהכא איירי שנטל ידיו ואז אפי' בפה''ג נמי צריך לברך ואם לא נטל הדין כמ''ש בס''ק ט':

ו

הלכות שבת

3,251

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

יב

מקדש: פי' כל אימת שנזכר אפי' בלילה. ט''ז מ''א דלא כב''ח:

ז

הלכות שבת

3,252

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

יג

ויכלו: לפי שבלילה היתה גמר מלאכת הש''י:

ח

הלכות שבת

3,253

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

יד

על גביו: בטור בשם הירושלמי שלא יראה הפת בשתו שאין מקדשין עליו אלא על היין ולפ''ז אם מקדש על הפת א''צ לכסות עליו מפה. אבל לטעם אחר שכתב הטור שמעתי זכר למן שהיה מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה ממילא גם במקדש על הפת צריך לכסות במפה וכן נוהגים ט''ז. ועי' סי' רס''ב ס''ק ג' מש''ש:

ט

הלכות שבת

3,254

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

טו

ויכולו: ואם שכח לאומרו אומרו תוך הסעודה על הכוס מט''מ וע''ל סימן רס''ח סקי''ב:

י

הלכות שבת

3,255

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

טז

מהכוס הב': ומ''מ כתב דטועם מכוס הראשון ואח''כ מוסיף עליו מהכוס השני עי' שם. (ובספר אליהו רבה דחה דברי מ''א בשתי ידים על מה שהקשה על ב''י מתוס' פסחים ע''ש):

יא

הלכות שבת

3,256

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

יז

להבדלה: התוס' והאגודה חולקין ע''ז וסוברים דקידוש עדיף ואפי' בקידוש דשחרית קודם להבדלה דהבדלה אפשר בשכר לכ''ע במקום דהוי חמר מדינא ונפשו של אדם קצה בשחרית בשכר לכן היכא דאית ליה יין עדיף טפי מהבדלה מיהו בבה''כ עדיף טפי להניחו להבדלה וטוב לקדש על כוס גדול שישאיר מאותו הכוס לקידוש היום ולהבדלה. שכנה''ג ע''ש:

יא

הלכות שבת

3,257

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

יח

לשנות: כתב הט''ז נ''ל אע''פ שכתב רמ''א ואין לשנות מ''מ מי שחרד לדבר ורוצה לעשות כדיעה ראשונה וליטול ידיו אחר הקידוש אין לומר עליו כל המשנה ידו על התחתונה ח''ו אלא הוא יוכל לומר אעשה כדברי הכל:

יב

הלכות שבת

3,258

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

יט

בליל פסח: משום שמפסיקין הרבה בהגדה:

יב

הלכות שבת

3,259

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

כ

רביעית: היינו באדם בינוני ובגדול לפי גדלו. ומ''מ לא בעי טפי מרביעית ב''ח מ''א וע''ל סי' ק''ץ ס''ג מ''ש בשם הט''ז:

יג

הלכות שבת

3,260

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

כא

כולם: אבל א''צ להם מלא לוגמיו ט''ז. ומיהו מי שיש לו יין מעט מוטב שיטעום א' כשיעור ויניח השאר למחר לקידוש או להבדלה. מ''א:

יד

הלכות שבת

3,261

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

כב

בדיבור: כתבו תוס' בברכות דף מ' אם שח בין קידוש לשתיה צריך לחזור ולברך אי לאו מלתא דשייכא לסעודה עכ''ל. משמע אע''ג דאינו שייך לקידוש כיון דשייך לסעודה לא הוי הפסק. מ''א:

טו

הלכות שבת

3,262

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

כג

נשפך: אבל אם לקח בידו כוס של מים בחושבו שהוא יין ובירך עליו בפה''ג וקידש צריך לחזור ולברך בפה''ג ולקדש שנית על כוס של יין פסקי מהרא''י סי' קט''ו. וכן הסכים הט''ז וחילק דאם היה יין בשעת הקידוש על הספסל או על השלחן מוכן לשתות אז ודאי א''צ לא בפה''ג ולא קידוש אלא ישתה המוכן לפניו ע''ש והמ''א כתב דאם דעתו לשתות יין יותר א''צ לברך שנית בפה''ג וה''ה בנשפך כו' עי' סי' ר''ט ס''ב בהג''ה וס''ס ר''ו. ואם קידש בשחרית על השכר ונשפך הכוס א''צ להביא אחר דהא י''א דדי בפת כמו שכתב סימן ער''ב. עיין מ''א וט''ז באורך:

טו

הלכות שבת

3,263

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעא

כד

פגומין: ע''ל סימן קפ''ב ס''ד:

יז

הלכות שבת

3,264

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעב

א

אין מקדשין: אם הוא בע''ש במקום שיש בו יין ויודע שבשבת לא יהיה לו יין כגון שאינו יכול להוליכו לביתו יקדש מבע''י על היין וישתה ואסור אחר כך לעשות מלאכה ש''ל בשם גאון מ''א עיין מ''א סימן רס''ז:

א

הלכות שבת

3,265

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעב

ב

מגולה: ואם עמד שעה מועטת מגולה אין קפידא אא''כ נמר ריחו וטעמו מ''א. בתשובת באר עשק סי' ק''ט מתיר לברך ולקדש ולהבדיל על סתם יינם שתקנת הברכות קדמה בזמן לתקנת וגזרת סתם יינם ע''ש ובהלק''ט ח''א סימן יו''ד חולק וכתב דאין זה מברך אלא מנאץ ע''ש:

א

הלכות שבת

3,266

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעב

ג

מגתו: ומ''מ מצוה מן המובחר ביין ישן. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,267

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעב

ד

קמחין: ומ''מ אם יש עליו קרום לבן שקורין קאני''ק אין מקדשין עליו ב''ח. בתשובת שער אפרים סי' י''ח אוסר לקדש על היין שמסריח קצת אחר החבית. ולענין הבדלה מורה פנים לאסור ולהתיר ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,268

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעב

ה

מצוה: ולא יקח מסתם יין שבמרתף. ט''ז:

ג

הלכות שבת

3,269

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעב

ו

לחלוחית: אבל אם הם יבשים לגמרי שאפי' ע''י דריכה לא יצא מהן לחלוחית כלל פסולים. ריב''ש ס''ט:

ו

הלכות שבת

3,270

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעב

ז

מצוי: אבל במקום שהיין מצוי ודאי יברך על היין אפי' ביום אלא דמ''מ אם היין ביוקר כגון במדינות אלו אין מהדרין אחר היין כיון שאין חיוב גמור כמו שיש חיוב בלילה ומש''ה לא נהגו אפי' גדולים במדינתינו לברך על היין ביום ואי מברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר ט''ז. כתב המ''א ונ''ל דאין מקדשין על יין שרף אא''כ במדינות שרוב שתיית ההמון הוא יין שרף בכל היום עי' סי' קפ''ב. ועי' סי' קע''ד ובתשו' נחלת שבעה סימן ל''ה כתב דמקדשין בשחרית של שבת על יין שרף. וכן כתוב בהלק''ט חלק א' סימן יו''ד:

ט

הלכות שבת

3,271

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

א

סעודה: כדכתיב וקראת לשבת עונג במקום עונג תהא הקריאה של קידוש:

א

הלכות שבת

3,272

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ב

לאכול שם מיד: ר''ל שהיה בדעתו לאכול שם מיד ואירעו אונס שלא אכל אלא לאחר זמן אבל עכ''פ היה נשאר במקום קידוש יצא וא''צ לחזור ולקדש. אבל בלא''ה וכו' ר''ל אם לא היה בדעתו לאכול מיד כגון שדעתו היה להפסיק בדברים אחרים והפסיק אפי' אכל אחר זמן במקום קידוש אינו יוצא:

ג

הלכות שבת

3,273

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ג

ונמלך ואכל: ר''ל שהי' בדעתו לאכול בבית אחר ונמלך ואכל במקומו מיד יצא:

ג

הלכות שבת

3,274

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ד

שחרית: ובשאר אכילות בשבת לא יברך להם המוציא ואם מקדש על היין לאינו בקי אינו יכול לברך המוציא. ט''ז ע''ש:

ד

הלכות שבת

3,275

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ה

מועט: היינו כזית:

ה

הלכות שבת

3,276

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ו

ברכה: פי' ששתה רביעית שחייב ברכה אחרונה. משמע מדברי רמ''א וב''י דהיינו ששתה כשיעור במה שטועם כוס של קידוש ומש''ה פסקו דמילה בשבת שרי למוהל לשתות אם שותה כשיעור. ולבוש וב''ח וט''ז כתבו דבעי שישתה עוד כוס מלבד כוס של קידוש והשתיה השניה נחשב לסעודה לפ''ז מדינא אסור למוהל לשתות מכוס של מילה בשבת ע''ש רק מ''ש הט''ז דא''כ כל קידוש לא יצטרך להיות במקום סעודה דהא צריך לשתות מלא לוגמיו ע''ש ליתא דמלא לוגמיו הוי בציר מרביעית והגאונים מצרכי לשתות רביעית פר''ח וכ''כ היד אהרן. ואפשר לומר דלשיטתו אזל לפי מ''ש בסי' ק''ץ ס''ק ג' ע''ש. (ובס' אבן העוזר השיג על הב''ח וט''ז הוכיח בראיות דבכוס של קידוש ששתה כשיעור רביעית דיצא ידי קידוש במקום סעודה):

ה

הלכות שבת

3,277

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ז

פירות לא: ומיני תרגימא מה' מינים יצא דהא עכ''פ חשיבי טפי לסעודת שבת מיין. ושכר אע''ג דהוי חמר מדינא לא יצא בו במקום סעודה דלא סעיד כמו יין מ''א לפ''ז נ''ל דכ''ש בקאוו''י דלא יצא:

ה

הלכות שבת

3,278

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ח

שכנו: ואפי' לכתחלה יכול לקדש בביתו כדי שישמעו ואפי' הוא אינו אוכל וכמ''ש סי' רס''ט. מ''א ע''ש

ו

הלכות שבת

3,279

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

ט

להוציא: ובזמן הזה שהש''צ אינו מקדש אלא משום מנהג לא יצא השומע אא''כ נתכוין להוציאו. ב''י מ''א:

ו

הלכות שבת

3,280

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעג

י

ולא לצער: היינו במצטער הרבה הא לאו הכי צריך לאכול במקום נר. מ''א בשם רש''ל:

ז

הלכות שבת

3,281

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעד

א

ככרות: וגם נשים חייבות לבצוע על ב' ככרות. מרדכי בשם ר''ת אבודרהם. אם יוצאין בעוגה שנשרפה קצת לענין לחם משנה עיין שער אפרים סי' א' ובתשובת חכם צבי סי' ס''ב:

א

הלכות שבת

3,282

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעד

ב

התחתונה: ב''ח כתב לבצוע על העליונה דאין מעבירין על המצות וט''ז כתב ואני נהגתי כשמברכין על התחתונה מניח אני אותה קרוב אלי יותר מהעליונה נמצא שפוגע אני תחלה בתחתונה ואין כאן מעביר על המצות ומ''א כתב ונ''ל להכריע דבתחלה יניחנה למעלה בשעת אמירת ויכולו ובשעת המוציא יקח העליונה בידו ויניחנה למטה ויבצע עליו. המדקדקים נוהגין לרשום בסכין קודם ברכה ב''ח מ''א ועיין בספר הכוונות מענין הככרות של שבת י''ב בכל סעודה:

א

הלכות שבת

3,283

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעד

ג

שחרית: ויכול לקיים ג' סעודות ביום השבת דהיינו אם יש קצת אונס יכול לדחות הסעודה של ליל שבת עד למחר ובלבד שיקדש היום וצריך לשתות יין אחר הקידוש כמ''ש סי' רע''ג ס''ה. מ''א ע''ש ועיין סימן רצ''א ס''א:

ד

הלכות שבת

3,284

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

א

ואין קורין: וה''ה שאין בודקין הציצית. מט''מ רש''ל:

א

הלכות שבת

3,285

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ב

בעששית: ואם היא סגורה במפתח מותר וכן עשו מהרא''ש ומהר''ם ותלמידיהם וכ''כ בהגמ''נ וב''ח וט''ז וע''ת אוסרים משום דלא פלוג ע''ש. אסור לקרות לאור הנר אפי' ביום במקום האפל. הלק''ט ח''ב סי' כ''ז:

א

הלכות שבת

3,286

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ג

שעוה: ב''ח כתב בשם רש''ל דנהגו להקל לבדוק כלים וציצית ולקרות ההגדה בנר של שעוה דליכא למיחש שמא יטה וראב''ן מיקל בנר של חלב כיון דמאיס עיין סעיף י''ב:

א

הלכות שבת

3,287

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ד

אבל שנים קורין: אבל אין פולין אם לא שאחד מפלה ושני משמרו. ט''ז וב''ח:

ב

הלכות שבת

3,288

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ה

פיוטים: וה''ה הזמירות שאומרים בבית אם לא מי שרגיל קצת ושאר התפלה מותר לקרות בסידור לאור הנר שהתפלה מצויה בפי הכל:

ב

הלכות שבת

3,289

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ו

להטות: פירוש שברור הוא אבל מסתמא לא. ט''ז:

ד

הלכות שבת

3,290

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ז

ולחתות: מטעם זה נ''ל אע''פ שמותר להתחמם נגד המדורה כמ''ש ס''ס רע''ו מ''מ אין לישב בסמוך כמש''ל סי' רנ''ה ס''ק ג' ע''ש:

ה

הלכות שבת

3,291

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ח

שאימת רבן: אפי' שלא בפני רבן שרי. ט''ז מ''א:

ו

הלכות שבת

3,292

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

ט

קצת: ומטעם זה יש להתיר למשכים בשבת לבה''כ ומתפלל לאור הנר הדולק שם מבע''י לפי שהתפלה ושאר דברים שהוא אומר ודאי שגורים בפיו יותר מן ההגדה בפסח אבל ללמוד שם אסור כיון שצריך לעיין היטב אבל למה שהתרנו בסי' ער''ה בנר של שעוה אין כאן איסור. ט''ז ע''ש:

ט

הלכות שבת

3,293

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעה

י

לכסות: והוא סכנה גדולה אפי' בלא נר של שבת:

יב

הלכות שבת

3,294

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

א

בשבילו: הקשה ב''י בסי' שכ''ה גבי מילא נכרי מים לבהמתו דמחלקינן בין מכירו או לא וכאן לא חילק ותירץ דבזה אפילו לא מכירו מעולם עכשיו שיושב אצל אש שלו הוי כמכירו. וב''ח תירץ דמסתמא כשיושב אצל האש שלו הוי מכירו מקודם דאין העכו''ם מניח לישב איש נכרי אצל האש אבל אי ידוע שאין מכירו שרי ועיין ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דאם הסיק התנור כ''ע מודי דרשאי הישראל ליכנס לבית החורף דחימום לאחד חימום למאה והוי כמו נר דשרי:

א

הלכות שבת

3,295

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ב

לצאת: אבל מחויב למחות מכאן ולהבא כיון שהעצים של ישראל והוא רואה ושותק אדעתא דישראל קא עביד ואם העכו''ם עושה בע''כ חייב לגרש העכו''ם מביתו ואפי' בקבולת כגון ששכרו לכל השנה אסור דה''ל קבולת בבית של ישראל כמ''ש סימן רנ''ב ס''ב הגמ''ר. מ''א:

א

הלכות שבת

3,296

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ג

עכו''ם: ואם עשה לצורך שניהם אסור כמ''ש סימן תקט''ו סס''ו:

ב

הלכות שבת

3,297

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ד

שבת: פי' שיושב בחושך ואין יכול לאכול סעודת שבת אבל אם כבר אכל פשיטא דאסור כמ''ש ריש סי' זה. וה''ה אם יש לו נר א' אסור לומר לעכו''ם להדליק. ואם הדליק מותר ליהנות כמ''ש ס''ד. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,298

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ה

צורך גדול: ושל''ה החמיר אף לצורך גדול ושכן ראה נוהגים בקהילות חשובות שיושבים חשכה במ''ש אפי' בחתונה עד שאמרו הקהל ברכו וכן נהג הגאון הר''ש כשהיו סועדים אצלו סעודה ג'. (והקשה בס' אליהו רבה הא בין השמשות לא גזרו משום שבות וצ''ל דלא התירו אלא בע''ש ולא במוצאי שבת. ובמ''א מסתפק בזה בסי' שמ''ב):

ב

הלכות שבת

3,299

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ו

כבר: ואין להתיר אלא לבני תורה דילמא אתי למסרך. רדב''ז מ''א:

ג

הלכות שבת