Unnamed: 0
int64 0
42.6k
| bookname
stringclasses 9
values | siman
stringlengths 1
4
| sek
stringlengths 1
1.63k
⌀ | text
stringlengths 2
18.1k
| seif
stringlengths 1
3
| topic
stringlengths 10
32
⌀ |
---|---|---|---|---|---|---|
3,000 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמא
|
א
|
ערום: ל''ד אלא אורחא דמילתא מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין. מ''א:
|
א
|
הלכות צניעות
|
3,001 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמא
|
ב
|
בה: שהקילוח הולך וניתז למרחוק רש''י. משמע דבאשה אסור. מ''א:
|
א
|
הלכות צניעות
|
3,002 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמא
|
ג
|
במנא: ומ''מ ת''ח צריך שיכפה עליו כלי דא''א לו בלא הרהור תורה. מ''א:
|
א
|
הלכות צניעות
|
3,003 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמב
|
א
|
השבת: ולא יפחות משני תבשילין זוהר בראשית. ובתיקוני שבת איתא שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים ע''ש ונ''ל דכל אחד לפי טבעו כמ''ש סי' רפ''ח. אם המוכרים הדגים מיקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות וראיה ממשנה ספ''ח דכריתות צמח צדק סי' כ''ח וכ''כ הפר''ח במנהגי איסור ס''ק ס''ו ובית הילל י''ד סי' רי''ח כתב דדוקא כשנתייקר השער יותר משליש כמו שהיה מקדם אבל אם נתייקר פחות משליש או שליש כמו שהיה מקדם אין לעשות תקנה וחייבים לקנות דגים לכבוד השבת דהידור מצוה עד שליש ע''ש. לווין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה ירושלמי. כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר''ה חוץ מתשר''י ר''ת ת''ת שבת ראש חדש יו''ט. והוצאת ר''ח ר''ל מה שמביאים התינוקת להרב שלהם בר''ח עטרת זקנים בשם הר''ן מקראקא וכ''כ המ''א בסי' ת''ט בשם הב''ח ע''ש. אם שלחו לו דבר מאכל שיאכל בשבת אסור לאוכלו בחול ב''ח סי' תתס''ו:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,004 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמב
|
ב
|
ביותר: היינו מי שיש לו מזון י''ד סעודות לאכול כל ימות השבוע בכל יום ב' סעודות לא יטול מהצדקה לאכול סעודה ג' וזהו פירושו עשה שבתך חול ר''ל כמו חול ב' סעודות. מ''א ט''ז:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,005 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמב
|
ג
|
בבית: אסור לאכול פת גוי בשבת. ויאכלו מהחלות בשבת. מ''א ועי' סי' שכ''ה ס''ד:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,006 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמג
|
א
|
שמו: דע שלשה חלוקים יש בדין שכירות. אחד בשוכר לגוי שיעשה המלאכה בשדה או במרחץ ורווחים או הפירות יחלוקו. ב' שהגוי נוטל כל הרווחים או הפירות ויתן לישראל דבר קצוב כל שנה. והב' חילוקים אלו מותרים בשדה ובמרחץ מדינא דנכרי אדעתא דנפשיה עביד רק חכמים אסרו אלו הב' חילוקים במרחץ משום מראית עין מפני דנקראת על שמו וכו'. אבל חלוקה ג' דהיינו שיהיה כל הרווחים לישראל רק שישראל נותן לנכרי דבר קצוב לכל שנה זה ודאי אסור מדינא אפי' בשדה כ''ש במרחץ דהוי הגוי שלוחו של ישראל וישראל נהנה ממלאכה בשבת דאף אם לא עשה הגוי מלאכה בשבת יטול שכרו הדבר קצוב כל שנה וליכא למימר דנכרי אדעתא דנפשיה עביד. ממילא אם מנהג רוב אנשי המקום להשכירם או ליתנם באריסות כמבואר בסעיף ב' חזר להיות המרחץ כשדה. הב' חילוקים ראשונים מותר והחלוקה ג' אסור. ודע דכל היתר שכירות דכאן היינו שהוא שוכרו דרך הבלעה עם ימות חול. אבל ליום השבת לחוד אסור בכל גווני עי' ט''ז:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,007 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמג
|
ב
|
מעכו''ם: בב''י כתב אפי' קנאו מנכרי שרי להשכירו כיון שעדיין לא ישב בה ולא נקרא שמו עליו ע''כ נראה להתיר אף בקנה. מ''א:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,008 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמג
|
ג
|
שבביתו: צ''ע הא כתוב בסי' רמ''ד דאפי' דר בין העכו''ם יש לחוש לאורחים הבאים שם ה''נ ניחוש לזה ועוד הא קי''ל דכל שאסרו רז''ל משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור ט''ז ע''ש. והמ''א האריך והעלה דתרתי בעינן דעומד ברשות אחר בפני עצמו. ושלא יהא רוחצין בו אלא שכניו ע''ש (ובס' אליהו רבה מתרץ קושית מ''א והעלה כדעת רמ''א ע''ש):
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,009 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמג
|
ד
|
וי''א שאסור: ב''ח כתב דלא פליגי דבמקום דמותר מדינא אלא משום מראית עין אסרו שכרו מותר ומ''מ דוקא בהבלעה אבל אם הביא שכר שבת לבדו אסור כמ''ש ס''ס רמ''ה:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,010 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
א
|
לעצמו: פי' דאין קפידא לישראל בזה דאם לא יעשהו היום יעשהו למחר:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,011 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ב
|
העכו''ם: כלומר ששכרו לימים וזה אסור מדינא:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,012 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ג
|
חצירו: התוס' ספ''ק דע''א בשם ר''ת כתב דר''ת היה מתיר לבנות בית ע''י נכרי בקבלנות כיון דאין שבח לישראל במה שבונה בשבת כמו בשדה דאריס אריסותיה עביד ה''נ בזה דעכו''ם עושה קבלנות שלו. אבל ר''י אוסר מטעם שנזכר בסעיף זה ור''ת בעצמו לא סמך על הוראתו כשבנה ביתו. וכתב הגהת (מיימון) [מרדכי] דהשפחות אסורות לעשות מלאכה בבית ישראל בשבת והטעם מפני הרואים שלא יאמרו מלאכה של ישראל היא עושה:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,013 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ד
|
לקצור: אע''ג דדרך שדה לאריסות וא''כ יסברו שלקחה באריסות כמ''ש סי' רמ''ג י''ל דש''ה כשיחקרו יוודע להם האמת שקבלו באריסות אבל הכא שיראו בעת הקציר שאין העכו''ם נוטל בריוח ידעו דלאו אריס הוא ויחשדוהו ששכיר יום הוא:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,014 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ה
|
לב''ב: עיין סי' רמ''ג ס''ק ג' שסותר זה ויש להחמיר כהך דהכא ט''ז. ומ''א מיישב ע''ש. פה בעירנו נוהגין היתר לשכור עכו''ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו''ם עושים המלאכה בשבת נ''ל משום דבשל רבים ליכא חשדא אבל בשכיר יום פשיטא דאסור וא''כ היה נראה להתיר לבנות בית הכנסת בשבת בקבלנות ומ''מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתירו כי בזמן הזה אין העכו''ם מניחים לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם אבל תיקון הרחוב אין נקרא ע''ש ישראל כ''כ ומ''מ במקום שאין נוהגין היתר ברחוב אין להקל מ''א ונ''ל שאם ח''ו יש חשש שיתבטל הבית הכנסת מלבנות שרי בקבלנות עיין סימן תקמ''ד ס''א ודוק:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,015 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ו
|
נכון להחמיר: וב''ח כתב דבקבלנות יש לסמוך על ר''ת ומותר בדיעבד וה''ה כשתיקן האבנים דמותר לשקעם. מ''א ט''ז: (ובס' אליהו רבה הוכיח כמשמעות הב''ח דנכון להחמיר כדעת ש''ע):
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,016 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ז
|
שיכתוב לו: זהו דעת הרמב''ם ונ''ל כוונת הרמב''ם כדרך השרים שיש להם סופר מיוחד שבכל עת שצריך השר לכתוב מחויב לו לכתוב ובעת שאין צריך יושב בטל לכן מותר לכתוב בשבת שהוא עושה בכל עת שירצה שהרי הישראל אינו אומר לו לעשות בשבת ואם רצה עושה למחר ואין הישראל מרויח במה שעושה בשבת. והיש מי שאוסר הוא הראב''ד דס''ל דישראל מרויח במה שעושה בשבת דשמא יצטרך גם למחר לכתוב ולא יוכל לעשות שניהם כאחד:
|
ה
|
הלכות שבת
|
3,017 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ח
|
לכ''ע אסור: דקרוב הדבר לודאי שיצטרך למחר למלאכה אחרת ואם כן מרויח ישראל במלאכת הנכרי בשבת. וה''ה אם שכרו לכתוב לו תמיד זהו פשיטא דאסור לכתוב לו בשבת. מ''א:
|
ה
|
הלכות שבת
|
3,018 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
ט
|
בקבולת: דאז שרי מדינא ואע''ג דיש חילוק בין קבולת שאין ישראל קובע מלאכתו לנכרי בשבת כמ''ש ר''ס רנ''ב ובמכס קובע לו דוקא בשבת מ''מ שרי משום פסידא ומה''ט שרינן הכא אע''ג דהוי בפרהסיא. וא''ל למה לא התירו נמי במרחץ בסי' רמ''ג משום פסידא דלא התירו אלא בהפסד גדול עיין ט''ז. יהודי ששכר המלח מותר להשכיר לו פועלים בקבולת שאם יעשו לו כך וכך מלח יתן להם כך וכך רש''ל סימן ק'. עיין יד אהרן מה שמביא בשם ס' נחלת יהושע ומס' דת ודין סי' ו':
|
ו
|
הלכות שבת
|
3,019 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
י
|
דינו כדין: ומותר ליתן כסף לעכו''ם לתקן לו מעות כיון שאין כאן שמיעת קול שהוא של ישראל ואין לחוש כיון שהעכו''ם עביד בשכרו. הג''מ מ''א:
|
ו
|
הלכות שבת
|
3,020 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמד
|
יא
|
במלאכתו: לא מבעיא כשהמכס הוא לישראל אלא אפילו השכירו לעכו''ם לשבתות ואין לו עסק בכך אפ''ה אסור שלא יאמרו לצורכו הוא עושה. כתב הט''ז הא דאסור לישב שם היינו כדי לידע מה הוא התעסקות שעושה העכו''ם כדי לקבל ממנו חשבון ע''ז למחר אבל אם אינו יושב שם אלא כדי לשמור את העכו''ם שלא יגנוב מותר ובזה ניחא מה שנהגו מחזיקי ריחיים מהשר להושיב שם ישראל אפי' בשבת רק יזהרו שלא ידברו כלום בהעסק עכ''ל. והיד אהרן חולק דבכל גווני אסור לישב שם ע''ש. אין לישראל לקבל דבר מאכל במכס אפילו לא הובא מחוץ לתחום ואין בו חשש צידה ומחובר מ''א ע''ש. ועיין בתשובת מהר''א ששון סי' קנ''ז. ובס' דת ודין סי' ו'. ובספר משנה למלך בפ''ו מהלכות שבת ובתשובת פנים מאירות סי' ל''ח:
|
ו
|
הלכות שבת
|
3,021 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמה
|
א
|
בשותפות: דע ההיתר גמור הוא באם הישראל שיש לו שדה בשותפות עם הנכרי שיתנו מתחלה קודם שלוקחין השותפות. טול אתה בשבת ואני בחול אם רב או מעט. ובשעת חלוקה יטול הנכרי שכר שבת וישראל יטול יום א' כנגדו הן רב או מעט אבל אם לא התנו מתחלה ובשעת חלוקה אומר טול בשבת ואני בחול זהו ודאי אסור. ואם לא התנו מתחלה ובשעת חלוקה לקח העכו''ם בשבת בלא אמירת ישראל זהו נקרא לא התנו וחלקו סתם ובעיא היא בגמרא ולא איפשטא ופסק הרא''ש לקולא והרמב''ם לחומרא דפירש בגמרא דאסור ואם באו לחשבון אסור זה קאי אלא התנו וחלקו סתם. אבל אם התנו ובשעת חלוקה חולקין בשוה כמ''ש בסעיף ב' זה ודאי מותר אף להרמב''ם דאל''כ ליפרש הרמב''ם ואם באו לחשבון אסור אפי' אם התנו רק דחלקו בשוה אלא ודאי דמותר. לפ''ז אם אומר בשעת חלוקה שקילנא בשבת נו''ן זוזי ואת בחד בשבת ק' זוזי מלא לי כתב ב''י בשם הגאונים דאסור דהרמב''ם לא ס''ל הכי אלא בכל צד יש היתר אחר שהתנו ורש''י ג''כ כהרמב''ם ס''ל ט''ז. ומ''א בס''ק ב' לא כ''כ ועיין ב''ח וביד אהרן. אם הם אין עושין כלום רק שהעכו''ם מסיק התנור ואופין בו ונותנין שכירות אע''ג דהישראל אסור לקבל השכירות משום שכר שבת מ''מ רשאי לחלוק סתם בהבלעה מ''א. ע''ש. (ויש שם טעות סופר במ''א שכתוב אפי' התנור ליתסר וצ''ל אפילו התנו ולא התנור ע''ש ובא''ר במה שהשיג על מ''א במה שכתב דאיירי בהבלעה):
|
א
|
הלכות שבת
|
3,022 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמה
|
ב
|
ביומו: כיון דהישראל עושה נגד מה שעשה העכו''ם בשבת ה''ל העכו''ם שלוחו וה''ה כשישראל מחויב לעסוק הכל והעכו''ם מתעסק בשבת. כתב ב''י בשם (רי''ו) [תוס'] ואם אין לאופה נכרי חלק בגוף התנור רק שישראל אומר לו מתחלה טול אתה לעצמך כך וכך ימים ובתוכו שבת כדי שתסיקנו גם בחול דמותר ג''כ בהתנו. וכ' המ''א דדוקא לומר לאופה ב' ג' ימים דהוי שכר שבת בהבלעה זהו מותר בהתנו אבל לומר טול אתה בשבת כדי שתסיקנו בחול אסור אפי' בהתנו דהוי כמשכיר תנורו בשבת ונוטל שכר שבת ע''מ שתסיקנו בחול דלא דמי כשיש לנכרי חלק בו הו''ל שלו לגמרי בשבת עיין מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,023 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמה
|
ג
|
בשבת: ט''ז חולק וכ' שאין לסמוך על היתר זה להשכיר לו לשבתות לחוד שלא בהבלעה דהיתר זה לא מצינו רק במכס דלעיל מטעם פסידא כמש''ל ע''ש ועיין מ''א:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,024 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמה
|
ד
|
מעות: ואם העכו''ם נותן מעות לישראל להתעסק בהם ועוסק הגוי בשבת ודאי אסור כיון דמלאכה זו של שבת היתה ומוטלת על ישראל לעשותה הרי זה הגוי שליחותיה קא עביד שכנה''ג ע''כ. כשיש יום השוק בשבת אסור ליתן לגוי מעות מע''ש לקנות לו בשבת כמ''ש סי' ש''ז ס''ג ע''ש ודלא כמו שעושין הסוחרים בספינה שמוסרים הפשתן שלהם כשבאים לאיזה מקום לערלים למכור בשבת וזה איסור גמור:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,025 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
א
|
בהבלעה: אבל ליטול שכר שבת לחוד אפי' בכלי שאין עושין בו מלאכה אפי' בחדר לדור בו אסור כמ''ש סימן ש''ו ס''ד. מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,026 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ב
|
להוציאו: ואם העיר מוקפת חומה דמותר לטלטל בכולה יש להקל בעת הצורך עיין. מ''א וט''ז:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,027 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ג
|
מלאכה בשבת: דזהו אסור מדאורייתא דקי''ל דשכירות לא קניא. ודוקא מלאכה אבל לרכוב הנכרי על בהמת ישראל אין להקפיד. דחי נושא את עצמו כמ''ש סי' ש''ה סעיף כ''ב ע''ש. ואם הישראל שכר מעכו''ם בהמה מצווה על שביתתה דשכירות קניא לחומרא. ואם חזר והשכירה לעכו''ם שרי ממ''נ. מ''א:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,028 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ד
|
על כך: ואין בכלל זה מה שמוסרין בהמה לרועה דמירתת להשתמש בהן כמ''ש סי' ש''ה סכ''ג:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,029 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ה
|
יפקירנה: דד''ת הפקר בפ''ע הוי הפקר. אבל לכתחלה אסור להשכירה ע''ד שיפקירנה בשבת וגם במכירה אין היתר אלא כשמוכר כל ימי השבת ולא בשבת לחוד. עיי' תשובת צמח צדק סי' ל''ה. וב''ח מתיר לכתחלה להפקיר בפני ג'. וט''ז כתב דאפי' דיפקיר בפני ג' אין היתר בזה ברור לכתחלה אלא יש היתר כפי הדרכים שזכר בסעיף ה':
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,030 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ו
|
בהמתי: ודוקא בפניו צריך לומר כדי שיתכוין לקנות מ''א. (ובספר אליהו רבה פסק דאפי' בינו לבין עצמו מהני כדעת ש''ע בדיעבד עכ''פ):
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,031 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ז
|
לזכות בה: כתב ט''ז שמעתי בשם רב א' שסמך ע''ז להתיר להלוות ברבית על משכון דרך מכירה אעפ''י שאינה מכירה ממש כגון שחייב להחזיר לו אפ''ה מותר שלא עשה מכירה זו אלא כדי להפקיע איסור רבית כדרך שאמרינן כאן לענין שבת. ואני אומר חלילה לעשות כן בישראל דכל שאין כאן מכירה הוי שם הלואה עליו דאסור וכאן הוי הפקר כראוי רק שלזמן הוא דהיינו ביום השבת ובשבת עצמו הוי הפקר גמור משא''כ במשכון הנ''ל שגוף הענין צריך להיות נמכר שיעשה הלוקח בו מה שלבו חפץ וזה אינו שם ע''ש:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,032 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ח
|
מצווה: וביש''ש פ''ק דביצה חולק ואוסר ויש להחמיר כדבריו. מ''א:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,033 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
ט
|
בהמת ישראל: ישראל שיש לו סוס ובא המושל המכירו להשאילו או להשכירו והוא אינו יכול למאן נגדו מפני איבה ימכרנו לו בדבר מועט ואז יכול המושל לעשות בו כרצונו ואם אח''כ יחזור ויתן לו הסוס וגם השכירות מתנה בעלמא יהיב. תשובת שבות יעקב ח''ב סי' ל''ט ע''ש. והמחבר יד אהרן חולק עליו וכתב ול''נ שאם הגוי יכול למוכרו אף שמכרו לו בדבר מועט מותר ואם אינו יכול למוכרו אסור שנקראת בהמת ישראל בכל מקום וכ''כ בתשובת צמח צדק ע''ש והיותר טוב שיפקירנה:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,034 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
י
|
עם העכו''ם וכו': ואז מותרין אח''כ לחלוק בשוה כמ''ש סי' רמ''ה ס''ק א' ועיין מ''א:
|
ה
|
הלכות שבת
|
3,035 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
יא
|
בערכאותיהם: לפרסומי מלתא:
|
ה
|
הלכות שבת
|
3,036 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמו
|
יב
|
ישראל: אם הסוסים של ישראל וגם העכו''ם הוא עבדו ומוליך סחורתו אין היתר במכירה דהרי אסור להניח לו לעשות מלאכתו אא''כ הוא מושכר לו רק ליסע עם הסוסים אז שרי להרמב''ם כמ''ש סי' רמ''ד ס''ה ועכ''פ אסור לומר לך בשבת כמ''ש סי' רנ''ב. כתב הב''ח ואלו שיש להם סוסים ועגלות ומוליכין משאות בשבת בשכר ומוכרין בכוונה לעכו''ם כדי להפקיע איסור שבת עוברים על דברי חכמים וראוי לקונסם עיין צמח צדק סימן ל''ה. אבל לדבר מצוה להוליך אתרוגים מותר:
|
ה
|
הלכות שבת
|
3,037 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
א
|
שקצץ: דאז בדידיה קא טרח ולא בשביל ישראל וה''ה בכל מלאכות בעינן קצץ כמ''ש סי' רנ''ב. ובספר אליהו רבה השיג על מ''א בזה והעלה בכתב עכו''ם או כלי ומעות אפי' בלא קצץ מותר כיון דל''ל ר''ה בזמן הזה ע''ש:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,038 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
ב
|
שילך בשבת: גם צריך שיוציאו מפתח ביתו של ישראל קודם חשכה ואסור לומר ראה שתהא שם ביום א' או ב' וידוע שא''א להיות שם אא''כ שילך בשבת ואפי' קצץ אסור. מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,039 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
ג
|
בי דואר: פי' שכל שאין בי דואר אלא צריך שיגיע הכתב אל ידי עצמו של מי שנשלח לו יש לחוש שמא הוא אינו בביתו וילך אחריו בשבת אבל הבי דואר הוא עצמו קבוע תמיד למלאכה זו וזהו שקורין פאס''ט מיינשט''ר:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,040 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
ד
|
לחומה: לעיר שנשתלח שם כלומר לבית ראשון. ב''ח מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,041 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
ה
|
ביום ה': ואפי' יודע שלא יוכל להגיע לשם קודם שבת ונ''ל דאף לסברא ראשונה אם דרך קרוב כגון מהלך יום א' ומשלחו ביום ב' או ג' שרי שאף שלא ימצאנו בביתו יש לו שהות הרבה ללכת. מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,042 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
ו
|
אסור: ט''ז חולק ע''ש. (ובס' אליהו רבה פסק לאיסור ע''ש):
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,043 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
ז
|
גוונא: אפי' לא קבוע בי דואר במתא אף דלא ימצאנו בביתו לא ילך העכו''ם אחריו דהא הישראל לא שלחו אבל לשלחו בידו בע''ש אם אין שהות מבע''י שיגיע לשם אסור דהא מוליכו בשבילו בשבת ומוציא ד''א בר''ה בשביל ישראל. ומכ''ש שאסור ליתנו בשבת כמ''ש סי' רמ''ו ס''ב עיין מ''א ובשבות יעקב ח''ב סי' מ''ב:
|
ה
|
הלכות שבת
|
3,044 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמז
|
ח
|
ע''ש באגרת: ובד' וה' מותר כיון די''א דזה מיקרי קצץ כמ''ש סי' רמ''ד. מ''א:
|
ו
|
הלכות שבת
|
3,045 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
א
|
מצוה: אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות עס''ג. (ובס' אליהו רבה חולק על מ''א בזה והוכיח דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת והטור דוקא לכתחלה קאמר שיפסוק עמו שישבות ואם אינו אפשר מותר בלא פיסוק ע''ש):
|
א
|
הלכות שבת
|
3,046 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ב
|
ימים: דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עיין סעיף ד'. וה''ה בי''ט שני אין מפליגין עיין יד אהרן שהאריך ובחות יאיר סי' קי''ב:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,047 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ג
|
ג' ימים: היינו ביום ג':
|
א
|
הלכות שבת
|
3,048 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ד
|
י': דה''א יש איסור תחומין קמ''ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,049 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ה
|
שם: כלומר כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אעפ''י שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע''ש. ב''י ד''מ:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,050 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ו
|
ובלבול: ולדבר מצוה שרי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,051 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ז
|
הספינה: פי' אע''פ שהמים עמוקים י' אם הספינה משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למטה מי' ואפי' יושב למעלה אסור כיון שהספינה רחבה ד' כמ''ש סי' ת''ד ע''ש עיין מ''א:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,052 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ח
|
לתחום: ותוך התחום שרי ולא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום. מ''א:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,053 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
ט
|
שאסור: דבקרון אסור שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן ט''ז. ומ''א כתב דבקרון אסור משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמות הולכין למרחוק ולא שייך שמא יחתוך זמורה:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,054 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
י
|
שביתה: אפי' חל י''ט ע''ש שרי לקנות שביתה עי' סי' תי''ו:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,055 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
יא
|
קידוש: לפרסומי מילתא. ובעינן דוקא שישב שם בין השמשות מ''א. כתב משפטי צדק נתפשט המנהג בזמנינו להפליג בספינה בשבת ואין להתיר כשהספינה הולכת בשביל ישראל דלכ''ע אסור ואין לחלק באיסור זה בין יו''ט לשבת אפי' ביו''ט שני ואפילו בצינעה אסור וכ''כ מהר''א ששון עיין כנה''ג (וע''ת) [עולת שבת] ומ''א:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,056 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
יב
|
שבת: אפי' באיסור דרבנן ריב''ש סי' י''ח:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,057 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
יג
|
מותר: ומהריב''ל כתב כיון דיודע בודאי שיחלל שבת אסור וכ''כ הרדב''ז כנה''ג מ''א וכן נוהגין:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,058 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
יד
|
והעולה לא''י: דוקא להתיישב שם. וי''א אפי' ע''מ לחזור כיון דאפי' מהלך ד' אמות בא''י מצוה היא. כנה''ג:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,059 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
טו
|
פקוח נפש: פן יגזלו ממונו או בהמה או מלבושים בימות הקור מיקרי פקוח נפש. (רמ''ג) [שו''ת הר''מ גאלאנטי סי' ק''י] מ''א:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,060 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
טז
|
לסחורה: אפילו יש לו מזונות והולך לסחורה להרווחה ולגבות מעות מעכו''ם שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידא ודאית. מ''צ ור''י הלוי. ועיין במ''א סי' של''ט ס''ק י''ג. אי רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב''ז ח''א סי' מ''ז ובתשובת חות יאיר סימן קט''ו ובתשובת עבודת הגרשוני סימן קכ''ג ובתשובת מהר''ם רוטונבורג סימן א' ב' וע''ל סימן צ' ס''ק י''ב:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,061 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמח
|
יז
|
שיירא: ונראה לי דבשיירא אין להקל. מ''א:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,062 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
א
|
מג' פרסאות: ואם הוא יושב בעגלה או רוכב על הסוס יכול ללכת יותר ומכל מקום יזהר שיהיה יכול להגיע בעוד היום גדול. ב''ח:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,063 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
ב
|
להכין: ובמדינות האלו רוב בני אדם מכינין בריוח ולכן אין נזהרין בזה. אגודה מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,064 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
ג
|
אירוסין: וה''ה סעודת נשואין ב''ח. וצ''ע דבסי' תמ''ד ס''ז כתב דסעודת אירוסין סעודת מצוה היא אפי' בע''פ כ''ש בע''ש דקיל טפי ועו''ק דבסי' תקמ''ו כתב דמותר לישא ערב הרגל. ועו''ק דכיון דאירס בע''ש ה''ל זמן סעודה בע''ש. וברוקח סי' למ''ד הביא הירושלמי הזה ונ''ל דה''פ אסור ליארס בע''ש הדא דאתמר סעודת אירוסין פי' אם אירס קודם לכן אסור לעשות בע''ש סעודת אירוסין אבל לארס מותר ר''ל מותר לארוס בע''ש שמא יקדמנו אחר ואז מותר ג''כ לעשות סעודה מ''א ע''ש ועיין סי' תמ''ד ס''ו. ועיין תשובת חות יאיר סי' ע' מה נקרא סעודת מצוה באורך. והקובר את מתו בע''ש אם חייב בהבראה עיין י''ד סי' שע''א: (ועיין בספר אבן העוזר שמתרץ קושית המ''א על פסק הש''ע) ובספר אליהו רבה פוסק דאירס בע''ש אם אפשר לדחות למחר או ליום אחר אסור לעשות הסעודה בע''ש ולקמן מיירי בא''א לדחות:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,065 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
ד
|
פדיון הבן: ופדיון הבן שעבר זמנו אסור לעשותו בע''ש. ומילה אע''פ שעבר זמן כגון שהיה חולה בשמיני מיקרי זמנה קבוע דכל שעתא ושעתא זמניה הוא דאסור להניחו ערל כ''מ מתוס' דמ''ק דף ח' עיין מ''א. ועיין בי''ד סי' רס''ו בש''ך ובט''ז דיש אוסרים למול מילה שלא בזמנה בע''ש:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,066 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
ה
|
מותר כנ''ל: ואם א''א להתקיים שניהם תדחה סעודת שבת לבוש. וב''ח כתב דמצוה להתחיל קודם שעה עשירית ושל''ה כתב מורי מהר''ש מלובלין היה סנדק בע''ש ולא רצה לילך על הסעודה מאחר שהיה שם מנין בלעדו ושל''ה השיב לו ע''ש:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,067 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
ו
|
להתענות: וב''ח כתב בשם הפוסקים דאסור להתענות בע''ש אם לא שאם אוכל ביום אינו תאב לאכול בלילה:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,068 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
ז
|
ובת''צ ישלים: משמע דבת''צ לא מהני תנאי דלאו בדידיה תליא מלתא וכ''מ סי' תקע''ב:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,069 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רמט
|
ח
|
תענית חלום: נראה דגם הי''א מודים דבתענית חלום יש להשלים דהא אפי' בשבת עצמו מתענין אחרונים ועיין שכנה''ג ויד אהרן. ונ''ל דאם מתענה בכל ע''ש והשלים פעם ראשון צריך לנהוג כן לעולם. וה''ה מי שמתענה תעניתים הכתובים בסי' תק''פ וה''ה ער''ח שחל להיות בע''ש וכ' סיון שחל בע''ש מ''א. ולענין יאר צייט בע''ש כתב הב''ח דאם בתחלה כשהתחיל להתענות אירע יום ו' יזהר שיקבל עליו שלא ישלים דיא''צ הוי כמו נדר וכיון שלא השלים בתחלה שוב א''צ להשלים אבל אם אירע בתחלה בימות החול והשלים נעשה כנדר וצריך להשלים אף אם יחול אח''כ ביום ו' עכ''ל נמצא למידין אם חל פעם הראשון היא''צ ביום ו' אם לא השלים אז א''צ להשלים כל ימיו אם חל היא''צ ביום ו'. ואם השלים אז או שחל היא''צ ראשון באמצע השבוע דאז חייב להשלים מדינא אז צריך להשלים כל פעם שחל יא''צ שלו ביום ו'. וט''ז חולק וכתב דלא מקרי דרך נדר אא''כ דעתו שינהוג כן לעולם ע''כ המיקל לא הפסיד ובפרט מי שמצטער ע''ש ועיין ביו''ד סי' ת''ב ס''ק י''ב מש''ש והעולם נהגו כהב''ח ועיין בתשובת נחלת שבעה סי' (נ''ז) [נ''ח]:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,070 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנ
|
א
|
ישכים: ויותר טוב לקנות ביום ו' מביום ה' ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת כתבים. ומצוה להכין צרכי שבת מחד בשבתא כי גם הלל מודה בזה ד''מ עיין מ''א. ויחזור בתשובה בכל ע''ש כי דומה לעה''ב מי שטרח בע''ש וכו' ויש לפנות קורי עכביש שבבית. תוצאות חיים. ומצוה לטעום מכל התבשילין בע''ש. האר''י ז''ל:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,071 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנ
|
ב
|
בעצמו: וה''ה בכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,072 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנ
|
ג
|
הסכין: מדכתיב והכינו את אשר יביאו הך את נרמז בו סכין מלשון לאתים ולמזמרות:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,073 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנא
|
א
|
מלאכה: ופרקמטיא שרי. מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,074 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנא
|
ב
|
מנחה גדולה: היינו משש ומחצה. ופסקו הט''ז ומ''א כמ''ד מנחה קטנה ע''ש:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,075 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנא
|
ג
|
שכר: ואם יש עני ורוצה להוציא השכר שיטול לצורך שבת מותר דהא אפי' בחול המועד מותרים כל המלאכות עד''ז. ט''ז:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,076 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנא
|
ד
|
ישראל: והאר''י ז''ל היה נזהר שלא לגלח אחר מנחה אפי' בע''ש. מ''א:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,077 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנא
|
ה
|
בלימודו: לכן אין קובעין ישיבה בקונסטנטינ''א בע''ש כנה''ג. ובסדה''י כתב דאם רגיל ללמוד דבר שיש לו קצבה או שלומד עם רבים אל יבטלנו ולימוד הישיבה מיקרי דבר שאין לו קצבה. ופירוש רש''י על הסדרה שרי ואם לא ימצא אח''כ לקנות אז לא יקבע הלימוד בבוקר ואם לא ימצא לקנות אחר התפלה אז יקנה ואח''כ יתפלל שזו מצוה עוברת וגם היא דאורייתא ובלבד שיקרא ק''ש קודם ואם הציבור מתפללין לא יפרוש מהם ואם הכין ביום ה' יוכל ללמוד כדרכו ע''כ:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,078 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
א
|
שמא יחתה: נשאלתי משורפי יין שרף מתבואה וסמוך לשבת לא נגמר היין שרף אי חייב לעקור הכיסוי מהיורה ולהפסיד ממונו או כיון דיי''ש הולך ממילא ואינו עושה שום מעשה א''כ אין חשש איסור בזה העלה בתשובת פנים מאירות סי' פ' דאינו מחויב ליקח הכיסוי מהיורה להפסיד ממונו ואין בו שום נדנוד איסור ע''ש:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,079 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ב
|
ויש להחמיר: ועיין סי' רמ''ו ס''ב דבשאלה יש להקל אבל במכירה יש להחמיר אפי' בעיר המוקפת חומה והעכו''ם דר בעיר דהא כשיודע שהוא מכרו לא יאמרו שמכרו לו בשבת משא''כ בשאלה ובפרט בסחורות דאין דרך להשאיל כלל פשיטא דאסור ואפשר דבעכו''ם אלם יש להקל כשייחד לו מקום מ''א. וט''ז כתב ראיתי מורים לאיסור אף בחפץ של עכו''ם וכן מסתבר כיון שאסור משום דהרואה סבור שנתן לו ע''מ להוציא אין לחלק כי הרואה אין מכיר של מי החפץ ע''כ אין להתיר אלא לצורך גדול והפסד ואם העכו''ם אלם יש להתיר אפי' בלא ייחד לו מקום דבכה''ג לא גזרו ע''ש ועיין בתשובת באר עשק סי' למ''ד שהתיר שם להחזיר לגוי משכונו בשבת ע''י גוי אחר שיקח המעות אשר לוה עליו היהודי מאחר שהיה אלם והוי בדבר ספק נפשות ע''ש. כתב ע''ת נראה דאם השכיר את החדר לכותי בפרוטה במשך יום השבת אין להחמיר כלל ע''ש. ומ''א כתב דאפי' בשכירות החדר אין לסמוך להקל ע''ש:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,080 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ג
|
אם קצץ: נ''ל דבזמן הזה כלים לכובס מסתמא היינו קציצה דקצבתן ידועה דאטו בכל פעם יקצץ עמו ולכן המנהג פשוט ליתנם ע''ש סמוך לחשיכה מ''א. ואם נותן סמוך לשבת ואמר לכובס ראה שאני צריך להם במוצאי שבת כגון שרוצה ליסע מיד במוצאי שבת. זהו אסור דה''ל כאומר בפי' שיכבס בשבת ט''ז סי' ש''ז ס''ק ג' וכ''כ כל האחרונים וכ''כ בתשובת פנים מאירות סימן ל''ח:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,081 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ד
|
בע''ש: אא''כ יש שהות לעשותם מבע''י ובד' וה' מותר אפי' מלאכה שאין יכול לגומרה קודם שבת ואינו דומה לשולח אגרת בסי' רמ''ז עיין מ''א:
|
ב
|
הלכות שבת
|
3,082 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ה
|
ולאסור: פירוש שאם רואהו עושה בשבת צריך למחות בידו אפי' קצץ עיין מ''א:
|
ג
|
הלכות שבת
|
3,083 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ו
|
בע''ש: ונ''ל דאם היה המנעל מתוקן מע''ש רק שתקנו והחליקו בשבת שרי דהא היה יכול ללובשו בלא''ה. מ''א:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,084 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ז
|
ליקח: אפילו לצורך שבת אסור ב''י ואפי' ע''י עכו''ם אסור להביאו. מ''א ע''ש:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,085 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ח
|
מותר: עיין מ''א שהעלה דלכתחלה אסור לילך וליקח ממנו אם לא בעכו''ם חנוני שאינו אומן כלל אפשר דמותר ע''ש ועב''ח:
|
ד
|
הלכות שבת
|
3,086 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
ט
|
קול: ואיכא זילותא דשבת. ואם הרחיים של עכו''ם פשיטא דשרי ליתן לתוכה מבע''י ואם הישראל נותן לעכו''ם החטים מע''ש אפי' העכו''ם טוחנו בשבת שרי כמ''ש ס''ב ובלבד שלא יעמוד הישראל אצלו דאז מיחזי כשלוחו אבל אם השעה צריכה לכך כגון סמוך לפסח רשאי הישראל לשמור הרחיים שלא יתחמץ דהא שבות דשבות הוא דהא אפי' נותן הישראל לרחיים בשבת ליכא חיוב חטאת עד שיטחן ברחיים של יד וכ''מ מתוס' דף י''ח ע''א ד''ה ונימא מר כו' דטעמא דב''ש דגזרינן וכו' וקשה דמ''מ לימא גבי רחיים נמי משום גזירה אע''כ אפילו נתנו בשבת ליכא חיוב חטאת עכ''ל מ''א ע''ש ולא דק בזה דלא מצי למימר משום גזירה דא''כ קשיא רישא דברייתא מוגמר אמאי שרי וכ''כ מהרש''א ע''ש ודו''ק. (וכן בס' אליהו רבה תמה בזה על מ''א וסיים מ''מ לדינא נ''ל דמותר לשמרו אף שלא במקום מצוה כדלעיל ס''ס רמ''ד:
|
ה
|
הלכות שבת
|
3,087 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
י
|
בידו: ובבגדו שרי. מ''א ועט''ז:
|
ו
|
הלכות שבת
|
3,088 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנב
|
יא
|
בכליו: ויתיר חגורו ויקח כל התלוי בו. ד''מ כלבו. ואפי' לדידן דליכא רה''ר מצוה למשמש דשמא יש אצלו דבר המוקצה. מ''א:
|
ז
|
הלכות שבת
|
3,089 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
א
|
חי: פי' אז שרי ליתנו סמוך לחשיכה ממש אבל אם נתנו מבע''י אסור דכבר נתבשל קצת קודם שבת וצריך לסלקו משחשיכה אא''כ נתבשל כל צרכו קודם שבת עי' סי' רנ''ד:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,090 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ב
|
באפר: ואין צריך לקטום עד שאינו ניכר שם אש כלל רק בקטימה כל שהוא סגי ר''ן ב''י. ואפי' הובערה אח''כ שרי כיון דגילה דעתו דלא בעיא לגחלים סגי:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,091 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ג
|
חיה: דוקא חתיכת בשר אבל ירק לא מהני. ב''י:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,092 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ד
|
לסמוך לה: אפי' בשבת כמ''ש רמ''א ס''ס זה:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,093 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ה
|
ותנור: מתוך שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,094 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ו
|
כ''ז שהיד סולדת בו: עיין ס''ה בהג''ה:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,095 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ז
|
עד מוצאי שבת: לכל אדם כמו שכתב הטור וכן כתב בד''מ מ''א:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,096 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ח
|
עכו''ם: לצורך ישראל והתבשיל מצטמק ויפה לו:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,097 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
ט
|
ושהה: דלא נהנה ממנו כ''כ כיון שכבר היה ראוי לאכול:
|
א
|
הלכות שבת
|
3,098 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
י
|
ישראל: ובשבת אפי' בשוגג דינו כעבר ושהה ואסור אם מצטמק ויפה לו ומיהו נ''ל בזה דלאחרים שרי מ''א. (ובס' אליהו רבה אוסר גם לאחרים במצטמק ויפה לו לדעה זו ע''ש:)
|
א
|
הלכות שבת
|
3,099 |
באר היטב - על שלחן ערוך או''ח
|
רנג
|
יא
|
ע''י עכו''ם: בתשו' רמ''א סי' ק''ב מתיר לפתוח התנור בליל שבת והעכו''ם חוזר וסותם אם נתבשל המאכל כמב''ד אבל אסור לומר לו לטוח בטיט וכתב בדרשות מהרי''ל פעם א' הטמינו בתנור לצורך שבת ונכבה האש וקראו לגוי בליל שבת והוציא הקדירות והדליק האש והטמין שנית והתיר מהרי''ל ז''ל החמין לאותה שבת והזהיר מלעשות עוד דאיסור קא עביד עכ''ל וכתב הע''ת ונראה דמיירי כשכבר נתבשלו הקדרות כמאכל ב''ד. ואפ''ה לפע''ד הפריז על מידותיו להקל יותר מדאי ע''ש:
|
א
|
הלכות שבת
|
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.