Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
8,100
מגן אברהם
קעז
ב
כגון תאנים. ה"ה כל דבר שבא לקנוח ואפי' היו לפניו בשעה שבירך המוציא ואפילו פירות מבושלין דאין פת פוטרתן כיון שאין שייכים לפת וכ"כ של"ה:
א
null
8,101
מגן אברהם
קעז
ג
ואם בתחלת. דין זה הוא מדברי תר"י וז"ל ומיירי כגון שהיו עומדין באמצע הסעוד' והתחלת קביעו' סעודתן היה בבשר וכיוצא בו ובאמצע סעודתן הביאו להם פירות כדי ללפת בהן את הפת ואכלו מהם עם הפת ועכשיו אוכלין אותם בלא פת וכונתם ג"כ עדיין לאכול מהם עם הפת אח"כ א"צ ברכה מפני שמאחר שמתחלה הביאו אותן כדי ללפת בהן את הפת ואוכל אותו תחלה וסוף עם הפת א"צ לברך שמצטרף עם שאר הסעוד' כיון שהביאו אותן מתחל' לצורך הסעודה ומלפת בהן הפת תחל' וסוף כו' ואם מתחלה לא היו לו דברים אחרים ללפת בהם הפת ואח"כ אוכל מהן בלא פת אף על פי שבסוף אינו אוכל עמהן פת אינו מברך עליהם כיון שמזה עשה עיקר לפתן שלו ואם לא הביאו אותן מתחלה ללפת עמהם ואוכל אותן בפ"ע מברך עכ"ל כלומר כשבאין לקנוח ולא ללפת אף על פי שאכל תחלה וסוף עם הפת אם אוכל באמצע בלא פת צריך לברך כיון שלא באו ללפת הפת ובזה מודו רוב הפוסקים אלא שיש עוד דעות אחרות ולכן כתבו הג"מ דירא שמים כשמביאין לו פירות באמצע סעודתו ללפת הפת יאכל מהם מעט בלא פת ויברך ואח"כ יאכלם בין בפת בין בלא פת משמע דס"ל דאף כשאכל תחלה וסוף (עם) פת יש להסתפק וכן כתב הב"ח וכ"פ האגוד' היכ' דבאמצע סעודה אוכל פירות עם הפת או פשטיד"א של תפוחים טוב שיאכל מעט בלא פת ויברך עליהם כיון שאין הפירות עיקר סעודתו עכ"ל וכ' בהגה' תשב"ץ בפנים ר"ל שצריך להוציא מעט פירות מן המוליתא ולברך עליו ומהר"ף או' שא"צ לברך על הפירות שבמוליתא ואפילו בירך עליה ברכת המוציא כי הקמח עיקר עכ"ל כלומר לא מבעיא כשמברך במ"מ כמ"ש סימן קס"ח דא"צ לברך על הפירות אלא אפילו בירך המוציא על הפת אין צריך לברך על הפירות בפ"ע כי הקמח עיקר ופטר ליה פת כ"ה בתשב"ץ עמ"ש סי' קס"ח ומיהו בפירות מבושלין בעינייהו אפי' עם הבשר אם אין התחל' קביעות סעודתן עלייהו יש ספק אם יברך וגם י"א אפי' עם הפת צריך לברך כמ"ש האגודה וכל בו ועב"י ולכן טוב לאכול בתחלה בלא פת ולברך עליהם וכ"כ סמ"ק ואגור סי' רל"ב שכן נהג אביו וכ"כ בכ"ה בשם הר"ש בשם הרשב"ץ אך בקיצור פסקי הרא"ש מסתפק אם צריך ברכה כיון שבאין לצורך סעודה ולא לקינוח ולכן כתב שישב קודם שיטול ידיו ויברך על הפירות עכ"ל וצ"ל שיאכל פחות מכשיעור שלא יצטרך ברכה אחרונה כמ"ש סי' קע"ד ס"ז וע"ש וכ"כ הטור סימן תע"ג דלמ"ד דא"צ ברכה תוך הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה על אותם שלפני הסעודה ומיהו בטור כת' בפשיטות דאם אוכל בלא פת דצריך לברך כיון שלא היה עיקר סעודה עלייהו בתחלת הסעודה ועס"ג:
א
null
8,102
מגן אברהם
קעז
ד
ודברים הבאים. ואם התחיל לאכול פירות תוך הסעודה ונמשכה אכילתו אחר הסעודה מסתפק בת"ה אם צריך לברך ע"ש ובב"י:
ב
null
8,103
מגן אברהם
קעז
ה
מחמת הסעודה. כגון בשר ודגים:
ב
null
8,104
מגן אברהם
קעז
ו
ובין לפניהם. ותמרים ב"ה פוטרתן (רשב"א ע"ב רמב"ן כ"ה) עסי' ר"ח סי"ז וסי' קע"ד ס"ו עמ"ש סי' רי"ב, איתא בתוספת' פ"ד מליח הבא לפני המזון ופת הבא עם המליח לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה עכ"ל:
ב
null
8,105
מגן אברהם
קעז
ז
שאין אנו וכו'. כתוב לבוש ובסעודות גדולות למשוך ידיהם מן הפת ואף על פי שמניחין פרוסות על השלחן מ"מ אין דעתן לאכול מהן וכן משמע בטור אבל הב"ח כתב דמנהגינו כדברי התו' דלעולם דעתינו על הפת ע"כ ול"נ שהטעם כמ"ש תר"י וז"ל דוקא בימיהם שהיו נוהגין לעקור השלחנות קודם ב"ה וע"כ נראה כסעודה אחרת אבל אנו שאין מסלקין השלחן אף על פי שסיימו מלאכול כל זמן שלא ברכו כתוך הסעודה דיינין ליה:
ב
null
8,106
מגן אברהם
קעז
ח
קובע ליפתן סעודתו. פי' שלא היה לו דבר אחר ללפת הפת רק הפירות וכמו שכתב ס"א:
ג
null
8,107
מגן אברהם
קעז
ט
כיון דללפת וכו'. ודוקא כשאוכלן עם הפת ועמ"ש ס"א וס"ג:
ד
null
8,108
מגן אברהם
קעז
י
דסתם דעת. וכ"מ במרדכי פ' כ"מ גבי יין ע"ש, ופשוט דבפירות לא מהני דעתו אלא א"כ מלפת בהן הפת וכמ"ש ס"א וס"ג:
ה
null
8,109
מגן אברהם
קעח
א
צריך לברך למפרע. פירוש לכתחלה צריך לברך ב"ה קודם שיעקור כמ"ש ס"ב ואם לא בירך קודם שעקר צריך לחזור למקומו ולברך ב"ה ואחר כך יאכל במקום שירצה רק שיברך המוציא תחלה ועסי' קפ"ד:
א
null
8,110
מגן אברהם
קעח
ב
דעתו לאכול. וה"ה כשרואה מקומו (הראב"ד) עסי' רע"ג:
א
null
8,111
מגן אברהם
קעח
ג
וכן אם היו. הקש' הכ"מ הא ק"ו הוא זה דהא בשתיה או באכילת פירות כ"ע מודו דצריכין ברכה וא"כ מאי וכן דקא' ותירץ דאתא לאשמועי' דלא נימא דאכילה דרישא איירי בדברים שאין טעונין ברכ' כו' ע"ש, ודוחק הוא דה"ל לפרש בהדיא ברישא לאכול פת ול"נ כפשט' דאתא לאשמועינן אפי' בשתיה אם הניחו מקצתן אין צריך ברכה וכמ"ש בהג"ה וכ"מ בכל הפוסקים כרבי ששת שדין שתיה ואכילה שוין וכ"מ ברי"ף ורי"ו וכ"כ בש"ג בהדיא דלא כהב"ח שחולק ופי' פירוש דחוק בהגה' סמ"ק, ול"נ שדברי הסמ"ק כפשטן שהג"ה קאי על מ"ש בסמ"ק והניח מקצת א"צ ברכה וקאמר ההג"ה דזה קאי אכל מילי אפי' בדברים שאין טעונים ברכה במקומן דאלו בדברים שטעונים ברכה במקומן אפילו לא הניח א"צ ברכה כן הוא ברור וכן משמע בגמ' דאי סלקא דעתך דפשוט היא דלר"ח אין חילוק בין הניח ללא הניח כמ"ש הב"ח א"כ ל"ל להמקשן להוכיח מדקתני עקרו ונדחקו בפי' הר"ן והרמב"ן הו"ל להקשות מדחלק בין הניח ללא הניח קשיא לר"ח אלא ע"כ גם לר"ח יש חילוק כמ"ש רמ"א מסמ"ק וא"ז:
ב
null
8,112
מגן אברהם
קעח
ד
בבית א'. פי' בחדר א' עסס"ח בהג"ה:
ב
null
8,113
מגן אברהם
קעח
ה
צריך לברך. כיון שאינו רואה מקומו הראשון ועס"ג ונ"ל אם הוא בחדר אחד אף ע"פ שיש מקום גבוה באמצ' כגון אחורי התנור שאינו רואה מקומו הראשון אין צריך לברך כיון שמוקף מחיצות חשיב הכל א' עב"י:
ב
null
8,114
מגן אברהם
קעח
ו
דברים שצריכין. ואז אפי' הלך למקום אחר בתוך הסעודה ושתה יין או מים אינו צריך לברך דלקבעי' קמא הדר. (ב"י תוס'):
ב
null
8,115
מגן אברהם
קעח
ז
ואין חילוק. אבל בהניח מקצת חברים בשאר דברים בעינן דוקא שחזר למקומו אבל כשאוכל במקום אחר צריך לברך דשם ה"ל כיחיד וכ"מ בגמ' דקאמר היכא ששמעו קידוש בב"הכ צריכים לברך שנית על יין שבביתם אף על פי שהניחו שם אורחים האוכלים בב"ה:
ב
null
8,116
מגן אברהם
קעח
ח
דחיישינן שמא ישכח. לפי טעם זה אם מזמינים אותו לאכול למקום אחר שרי דלא שייך האי טעמא וכן המנהג פשוט אבל הב"ח כ' דוקא כשהיה דעתו בשעת ברכת המוציא לעקור אבל בלא"ה אסור לעקור דלכתחילה צריך לברך במקומו כמ"ש סי' קפ"ד וכ"מ בר"ן בהדיא וכ"כ רמ"א בתשו' סי' א' ע"ש, מיהו מהני דעת כמ"ש סס"א:
ב
null
8,117
מגן אברהם
קעח
ט
א"צ לברך. אפי' אין רואה מקומו כיון שמוקף מחיצות עס"ב:
ג
null
8,118
מגן אברהם
קעח
י
וחזר ואכל. פי' דלכתחלה אסור לאכול במקום השני עד שיברך כמ"ש ס"א אלא דאם עבר ואכל מברך במקום השני דגם זה מקרי ברכה במקומו:
ד
null
8,119
מגן אברהם
קעח
יא
כמו שנהגו. דהם מותרים לאכול דרך הילוכם כיון שלא קבעו מקום לאכילתם כמ"ש הרמב"ם פ"ד ע"ש:
ד
null
8,120
מגן אברהם
קעח
יב
י"א שז' המינים. ולכתחלה יחמיר לברך במקומו וכן לענין שינוי מקום א"צ לברך על כל ז' המינים וכמ"ש ס"ב דספק ברכות להקל:
ה
null
8,121
מגן אברהם
קעח
יג
לא הוי הפסק. מ"מ נ"ל דנ"י בעי דהוי היסח הדעת וכ"מ בגמ' פ' ע"פ (וכ"מ בטור) נטל ידיו בטבול ראשון צריך שיטול ידיו בטבול שני מ"ט איידי דבעי לומר אגדתא והלילא אסח דעתיה ועסי' צ"ב ס"ה אלא א"כ שמר ידיו שאז פטור וערסי' קע"ט מ"ש:
ו
null
8,122
מגן אברהם
קעט
א
אינו יכול לאכול. אבל להפסיק בדבור מותר וכ"מ סי' קפ"ג ס"ו (כ"מ) ועסי' קס"ו מ"ש דאסור וגם הראיה אינה ראיה דהתם מיירי שנתנו לו הכוס קודם נט"י כמ"ש ס"א:
א
null
8,123
מגן אברהם
קעט
ב
עד שיברך ב"ה. אפי' רוצה לברך תחלה אסור כ"כ הרב"י מל' הרא"ש פ' כ"מ שכ' וז"ל ולית הלכתא וכו' דתכף לנט"י ברכה ואי אמר הב לן ונברך כנטל דמיו דמי לפרש"י כו ע"כ משמע דבנטל ידיו לכ"ע לא מצי אכיל עכ"ל הב"י וצ"ע דבקיצור פסקיו בהדיא כתב דאם מברך בתחלה אחר נט"י מצי אכיל וכמ"ש הטור ואיך יהי' סותר בקיצור מ"ש באורך וכ"מ ברי"ו שאין חילוק בין הב ונברך לנט"י והוא תלמיד הרא"ש, ועוד דהרא"ש עצמו כ' בפ' ע"פ בהדיא וז"ל אף ע"ג דמשהו ידיהו ואיתסר להו למיכל הא ק"ל דהב לן ונברך א"צ ב"ה וסגי בהמוציא ע"כ וכ"כ בסי' י' וז"ל דהא מכי אמר הב לן ונברך אסור לשתות בלא בפה"ג ק"ו כשנטל הכוס לברך והתם כשנטל ידיו איירי וכ"מ בב"י סי' תע"ז ודוחק לומר דצורך מצוה שאני דה"ל לפרש ועוד דהא מדמי לי' להב לן ונברך לכן נראה דדעת הרא"ש דנט"י נמי אם רוצה לברך יכול לחזור ולאכול ויכול ליטול ידיו שנית סמוך לברכה ומ"ש פ' כ"מ ה"פ תיכף לנט"י ברכה וא"כ אסור להפסיק ביניהם בשום עסק והב לן ונברך כנטל ידיו דמי לפירש"י וכו' דס"ל אפי' רוצה לברך תחלה אסור לאכול דבעי לברוכי תכף א"כ אסור להפסיק בעסק אחר אבל להרא"ש רשאי להפסיק בעסק אחר דהב לן ונברך אינו אלא היסח הדעת ויש מחלקין כו' היינו שס"ל שיש עוד חילוק בין נט"י והב לן ונברך דהיינו בין אכילה לשתיה וכו' ע"ש כנ"ל ברור בדעת הרא"ש והרב"י קיצר בהעתקתו, ולכן פי' פירוש אחר והב"ח פי' ג"כ פי' אחר והרואה יבחר מ"מ סובר דנ"י והב לן ונברך שוין ומ"מ כתב דבעל נפש יחמיר לעצמו לברך תכף אחר נט"י וכ"כ תר"י ועמ"ש סי' קצ"ז: משמע בתו' דף מ"ב ובפסחים דף ק"א ובטור סי' תע"ז וברא"ש פרק ז' דחולין דכל מקום שצריך לברך משום היסח הדעת צריך ליטול ידיו ג"כ והטעם דכל שהסיח מלאכול מסתמא לא נזהר משמירת ידיו ועיי' ססי' קס"ד לענין ברכה:
א
null
8,124
מגן אברהם
קעט
ג
לא הוי היסח. דודאי דעתו אם ירצה בעל הבית לאכול ולשתות עמו יאכל וישתה עמו ולכן נ"ל אם בשעת אמירתו הסיח דעתו בבירור שאף שיאכל וישתה בע"ה לא יאכל וישתה עמו ונמלך אחר כך צריך לברך וכ"ש כשנוטל ידיו:
ב
null
8,125
מגן אברהם
קעט
ד
שיאמר בע"ה. ואז כולן אסורין (תוספ') ונ"ל דוקא כששתקו והסכימו לדבריו:
ב
null
8,126
מגן אברהם
קעט
ה
משנטל הכוס. נ"ל דדינו כנט"י ועמ"ש ס"א בשם הרא"ש:
ג
null
8,127
מגן אברהם
קעט
ו
כל אחד מושיט. ואפילו עדיין לא שתה כל כוס הראשון צריך לברך כמ"ש בי"ד סימן י"ט ס"ז ועסי' ר"ו ס"ה וכ"מ סימן קע"ד ס"ה:
ד
null
8,128
מגן אברהם
קעט
ז
אינו צריכים לברך. דאתכא דבע"ה סומכין שיודעים שיתנו להם כל צרכן מה שא"כ בשמש ס"ס קס"ט שנמלך הוא בכל פעם:
ה
null
8,129
מגן אברהם
קעט
ח
אכל כל מאכל. והאידנא נשתנו הטבעים:
ו
null
8,130
מגן אברהם
קפ
א
אין להסיר. דהברכ' אינה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין אלישע ושונמית:
א
null
8,131
מגן אברהם
קפ
ב
לא יביא פת שלימה. מלשון זה משמע דאם מונח כבר על השלחן אין צריך להסירה וכ"כ ב"ש וכ"כ בהג"ה בב"י בשם זוהר תרומה וכן דקדק מלשון רש"י, ובס' עסיס רמונים להרמ"ע שער ח' כתוב וז"ל וזהו סוד שיור פתיתין לאחר המוציא למי שא"א להכין בתחלת הסעודה ככר שלם לב"ה כמבואר בזוהר דבכה"ג עדיף טפי עכ"ל והוא בזוהר יתרו עמוד קנ"ז ומיהו מלשון הגמרא דקאמר הא דאיכא שלימה בהדיה משמע דאפילו מונחת מקודם יסירנה וכ"כ מהרי"ו וכתב מט"מ שיש לחוש לדבריו אבל הוא לא ראה דברי הזוהר ואפשר שהזוהר מפרש הגמרא הא דאיכא שלימה בהדיה כלומר אם יש לו שלימה ומביא פתיתין הוה ליה כאלו עע"א ובזה מדוקדק הלשון יותר בגמרא דפירש"י אינו מתיישב אחר הלשון ומכל מקום מודה הזוהר דאסור להביא שלם בשעת ב"ה ובשבת לא יסיר השלם עד אחר ב"ה:
ב
null
8,132
מגן אברהם
קפ
ג
קשה לעניות. כ"כ הרב"י בשם התוס' וצ"ע דאטו ב"ה לא חייש לעניות ואמאי קאמר שיטול ידיו תחלה אלא ע"כ דלא קשה לעניות אלא כשדורס עליהם אבל אם משליכן למים שרי וכדאיתא בחולין פכ"ה בהדיא והביאו בתוספות שם ע"ש וזה כוונת התוס' דקשה להו ל"ל לב"ה להזכיר כיבוד הבית כלל הל"ל דאין צריך לכבד הבית אלא עכצ"ל אף ב"ה מודה דצריך לכבד הבית אח"כ שלא ידרסו על הפירורין וק' לעניות ואף ע"פ שמפסידן במים של נטילה כיון שאין בהם כזית לית לן בה ואם יש בהם כזית אסור לאבדן אפי' אין דורס עליהן כמ"ש סימן קע"א כנ"ל ברור: ובזה מיושב קושיות התוספות ספכ"א דשבת על רש"י דגריס התם אסור לאבדן ביד דהתם מיירי כשמשליכן במקום שדורסין עליהם כמ"ש רש"י מדלא קתני זורקן ע"ש:
ד
null
8,133
מגן אברהם
קפ
ד
שלא לכסותו. דהטעם משום ששלחן דומה למזבח ובמזבח כתיב לא תניף עליהם ברזל ובשבת אין בונין מזבח וליכא רמז למזבח ולפי זה דוקא בסכין של ברזל צריך לכסותו (שלחן ארבע) ובלבוש כתוב דאין נוהגין במדינתנו לחלק בין שבת לחול, כתוב בש"א שיש לכסות הפת בשעת ברכת המזון שלא יראה בושתו עסי' תע"ג:
ה
null
8,134
מגן אברהם
קפא
א
כתב ב"י ר"ס קנ"ח בשם א"ח מים ראשונים מצוה אחרוני' חובה למאי נ"מ לבטולי הא מקמי הא שאם אכל ויש לו מים אחרונים והוא צריך לאכול סעודה אחרת ביום כגון ג' סעודות בשבת ולא יהיה לו מים מבטל הסעודה האחרת ונוטל ידיו לברכ' מפני שכבר נתחייב בברכה ואם יש לו שמן ערב או יין מנקה בו ידיו ומברך עכ"ל משמע מדבריו דאם רוצה לאכול ויש לו רק מים ליטול פעם א' נוטל ראשוני' ולא אחרונים כיון שאסור לאכול עד שיטול ידיו וצ"ע א"כ מאי חומרא דאחרונים מראשונים וצ"ל דאסור לו לאכול אא"כ יש לו מים ראשונים ואחרונים לסעודה זו וערסי' קפ"ב וצ"ע ול"נ דקושיא מעיקרא ליתא דנ"מ להולכים במחנ' שפטורי' מראשונים וחייבים באחרונים כדאי' ספ"ק דעירובין וכן כתב התוס' בחולין דף ק"ה ועסי' קס"ג דאם אין מים א"צ לבטל הסעודה ונ"ל דעכשיו ראשונים עדיפי אפילו למי שנזהר באחרונים דאינה חובה כ"כ דהא ליכא מלח סדומית, כתב רי"ו מוזגין הכוס ואח"כ נוטלין לידים ועסי' קס"ו מיהו מסידור הטור והש"ע משמע דנוטלין קודם מ"מ בגמרא משמע כמ"ש רי"ו ואין סדר למשנת הטור: אלא בכלי. ומ"מ אין לרחוץ ידיו מתוך הכלי ובאמצעיי' שרי (יש"ש):
ב
null
8,135
מגן אברהם
קפא
ב
עצים דקים. וה"ה כל דבר שחוצץ בינו לקרקע [החינוך] ומשמע דאפילו כשיש רצפה שרי דאין רוח רעה שורה אלא על גבי קרקע, כ' החייט דבמקום שאין עוברים ושבים שם יכולים ליטול על גבי קרקע ולכן נ"ל דתחת השלחן שרי ואף על גב שלפעמים מסלקין השלחן מ"מ יתנגבו ביני ביני:
ב
null
8,136
מגן אברהם
קפא
ג
שהיד נכוית. וצ"ע אטו בשוט' עסקי' שיכוה ידיו ובגמ' איתא שהיד סולדת בהן והוא כל שכריסו של תינוק נכוית הימנו כמ"ש סי' שי"ח סי"ד ורש"ל פסק דוק' בצוננין:
ג
null
8,137
מגן אברהם
קפא
ד
עד פרק ב'. שלמעלה מהפרק אין מגיע לכלוך המאכל:
ד
null
8,138
מגן אברהם
קפא
ה
לה' אחרוני'. ושיערו חכמים בשיעור נטילת ד' יכול לעיין בד' ברכות של ב"ה וכן נמי בשיעור זה ליכא הפסק בין נטיל' לברכה ומשמע מהא דאמרי' תכף לנט"י ברכ' לאו דוקא תכף ממש אלא בכדי שיעור זה ומיהו אפשר דבכדי לא מפסקינן כלל (ב"י רשב"א עסי' קס"ו):
ו
null
8,139
מגן אברהם
קפא
ו
מנגב. ביש"ש כתב דוקא המברך צריך לנגב ולא האחרים:
ח
null
8,140
מגן אברהם
קפא
ז
בכל מיני משקין. וה"ה במים הפסולים לראשונים:
ט
null
8,141
מגן אברהם
קפא
ח
יש שאין נוהגין. דליכא מלח סדומית האידנא ומשום ידים מזוהמות ליכא דאין מקפידין על כך:
י
null
8,142
מגן אברהם
קפא
ט
הוי ידים מזוהמות. אפי' רוצה לברך על היין וידיו מלוכלכות צריך לקנחם קודם [ס"ח נ"ח ותתנ"ו]:
י
null
8,143
מגן אברהם
קפא
י
וצריך ליטול. משמע בטור דוקא המברך ומיהו המקובלים כתבו דכל אדם יזהר במים אחרונים וכ"כ היש"ש שנהג לשטוף הכוס ורחץ ידיו במים וע' מה שכתבתי ס"א בשם רי"ו:
י
null
8,144
מגן אברהם
קפב
א
ולא יאכל. דבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור וז"ל כדחזי' באמימר שלן בתענית מפני שלא הי' לו כוס להבדיל דכיון שב"ה טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל, וצ"ע דבשלמא התם אסור לטעום קודם הבדלה ומיתתו באסכרה אבל גבי ב"ה בשעה שמתחיל עדיין לא חל חיוב ב"ה ואפי' אם היה חל חיוב ב"ה אין איסור לטעום קודם ולמה יאסר מלאכול, וע"ק דאמרי' בפסחים דף ק"ה אם אין לו אלא כוס א' אומר עליו קידוש היום משמע דאוכל בלא כוס וא"ל דמיירי כשאין מצפ' שיהי' לו למחר מ"מ קשה דלקדש אריפתא ויברך על הכוס וע"ק דאמרי' בעירובין דף מ' מ"מ כוס בעינן ופרש"י סתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס ובח"ה לכ"ע לית להו משמע שאוכלין בלא כוס וא"ל משום כבוד שבת וי"ט שרי לאכול בלא כוס דהא להבדלה מדמי' ליה ובהבדלה אפי' במוצ"ש ליו"ט אסור לאכול כמ"ש הרי"ף פרק א"ד לכן נ"ל דהמיקל לא הפסיד דאפי' בהבדלה יש מקילין כמ"ש סימן רצ"ו, וע"ש ס"ג וק"ו בב"ה די"א דאינה טעונה כוס כלל:
א
null
8,145
מגן אברהם
קפב
ב
יין מצוי. ובטור סי' ער"ב כתוב דאם אין יין גדל מהלך יום סביב כל העיר מקרי אין יין מצוי ע"כ ואף על גב שמצוים יין הרבה אצל החנוני אין בכך כלום. [ב"ח] ומשמע דאם גדל מעט יין סמוך לעיר אין בכך כלום: כתב הב"ח בסעודות גדולות שותין בתוך הסעודה שכר ואחר המזון קובעין לשתות מי דבש יברך על מי דבש דגם הוא חמר מדינה ועוד דהוא חביב ואפי' למ"ד מין ז' עדיף היינו כשרוצה לאכול משניהם כמ"ש סי' רי"א ס"ה עכ"ל, ונ"ל דשכר לא הוי בכלל ז' מינים דהא מברכין עליו שהכל עסי' רי"א וכ"כ בשל"ה ועסי' תפ"ג ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים, כ' רש"ל הלכה ב"ה טעונה כוס אפי' ביחיד ובשעת הדחק שאין לו שכר שהוא חמר מדינה יכול לברך על משקה כל דהו כגון קווס"י או בארש"ט דרוב שתית ההמונים מהם ואסור להורות כן בפני ההמון שלא יבואו להקל אף שלא בשעת הדחק, ודוקא במדינות רוסיא דרגילים לשתות מינים אלו ונ"ל דמשקין שרגילין לשתות בפסח כגון מי תפוחים ומי לאקרי"ץ אינן חמר מדינה כיון שאין רגילין לשתותו כל השנה וה"ה לכל כיוצא בזה עסי' תפ"ג:
ב
null
8,146
מגן אברהם
קפב
ג
חוץ מן המים. אף על פי שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו:
ב
null
8,147
מגן אברהם
קפב
ד
וקובעין הסעודה. פי' די"א דאם קבע סעודתו על שאר משקין מברך עליהם אפי' במקום דאיכא יין:
ב
null
8,148
מגן אברהם
קפב
ה
וא"א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו דאין זה מקרי הדור [ב"ח] ונ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמיר מב"ה:
ב
null
8,149
מגן אברהם
קפב
ו
שלא לאחוז. ולא ידעתי למה ואף דמדרש הנעלם סובר דא"צ כוס ביחיד מ"מ עדיף טפי לברך על הכוס לכן נ"ל שיאחזנו בידו ועוד נרא' דאף המדקדקים לא אמרו אלא ביין אבל בשאר משקין דהוי חמר מדינה מודו דיאחזנו בידו וכ"נ מל' ב"י ורמ"א [ב"ח] ומהרי"ו סי' קצ"ג כ' להגביהו טפח ואפשר דמיירי כשנוטלו ואח"כ יניחנו [כ"ה] מיהו בכתבים כתבו שלא ליטלו בידו ויתן ימינו על שמאלו נגד החזה ויסגור עיניו:
ב
null
8,150
מגן אברהם
קפב
ז
לתוך ידו. וצ"ל דאח"כ עירה אותו לכוס קטן מזה דהא בעינן שיהא מלא (ב"י רשב"א):
ג
null
8,151
מגן אברהם
קפב
ח
אין להקפיד. ומיהו ברי"ו אוסר ולכן יש ליזהר לכתחל' (כ"ה):
ג
null
8,152
מגן אברהם
קפב
ט
אם החזיר. דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתוקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג, ומשמע בב"ח דוקא כששופך ממנו מעט מעט אמרי' קמא קמא בטיל אבל כששופך בבת אחת לא ול"נ דאין להחמיר דאפילו ביין נסך יש מקילין עבי"ד סי' קל"ד וכאן אין להחמיר כלל ובלבד שיהי' היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס:
ה
null
8,153
מגן אברהם
קפב
י
יכולין לתקן. דעיקר הפגם משום ששתה ממנו מעט וכשחוזר ומוסיף עליו מתקן בכך דומיא דפגימת המזבח כשחוזר וסותמו מתקן וכ"מ בב"ח בשם מהר"מ מ"ץ ומ"ש הב"ח דלדבריו אם החזיר מן הכוס לקנקן נעש' הכל פגום ל"נ דהתם בטל היין הפגום ביין הקנקן ברוב אבל הכא מתקן הכל בכל וכצ"ל בטור ועוד דבנפל התירא לגו איסור' לא אמרי' קמא קמא בטיל כמ"ש ב"י בשם הר"ן גבי יין במים:
ו
null
8,154
מגן אברהם
קפב
יא
מים מתקן. אפשר דדוק' יין מתקן מים שרגילין למוזגן בכך אבל שאר משקין לא ואפשר דכל שאינו מקלקלן בכך שרי וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג:
ו
null
8,155
מגן אברהם
קפב
יב
בשעת הדחק. פי' שאין לו אחר [רשב"ם] כלומ' דה"א דמוטב לברך בלא כוס, כתוב בטור יש נותנין פירורי פת ביין פגום לתקנו ומנהג שטות הוא עכ"ל, והע"ת לא ע"ש, ויש נוהגין להקפיד כשיש בתוכו פירורי פת ואפשר דסוברים דבעי' שיהא מלא מיין דוקא ובטור לא משמע כן דהא לא כתב איסור בדבר:
ז
null
8,156
מגן אברהם
קפג
א
שיורי כוסות. פי' שיורי יין ששרה בו פת (רש"י ביצה פ"ב) וה"ה כשקנחו במפה שרי:
א
null
8,157
מגן אברהם
קפג
ב
מוזגו. כ' הרב"י שנוהגין כן במדינתו אף שאין היינות חזקים כי יש בזה סוד הקבלה ועוד טעמים אחרים ע"ש:
ב
null
8,158
מגן אברהם
קפג
ג
לשם ברכה. כי חי פי' פרישק"ו בלע"ז, וז"ל רי"ו ויוציאנו מהחבית מיד סמוך לברכ' וא"כ לדידן נמי ישלח לחנוני לקנות סמוך לברכה כדי שיהיה חי:
ב
null
8,159
מגן אברהם
קפג
ד
מלא על כו'. דלא כי"מ עטור שלא יהא מלא כ"כ שיהיה למעלה בכוס עטר' סביביו:
ב
null
8,160
מגן אברהם
קפג
ה
כוס שלם. ואפי' נשבר בסיס שלמטה פסול אא"כ בשעת הדחק (מהרי"ל) כתבו המקובלים להצריך כל הי' דברים חוץ מעיטוף בח"ל, וב"ח כ' הירא שמים לא יברך במצנפת רק ישים הכובע על ראשו ויתעטף בבגד העליון:
ג
null
8,161
מגן אברהם
קפג
ו
תחת הימין. ז"ל ש"ל בב"י אבל לסייעי' ליה בשמאלית תחת ידא ימינא מותר דקיי"ל מסייע אין בו ממש וכו' כשאין נוגעת בכוס אלא יד ימין אם הניח יד שמאל תחתיה לסייעה מותר עכ"ל, מבואר ממ"ש כדברי רמ"א דלא כהב"ח ע"ש דכ' דהש"ל סובר שמותר להניח' תחת הכוס, ונ"ל ראיה לש"ל משבת דף צ"ג דאמרי' קבל בימין ושמאל מסייעתו כשר דמסייע אין בו ממש בטור כתוב שמאל מהו שתסייע לימין פי' לסומכה בשמאלו ע"כ נ"ל דק"ל מאי קמבעי' להו הא כשתסייע שמאל לימין ה"ל אוחזו בב' ידיו, וכבר אמרנו שמקבלו בב' ידיו ואוחזו בימינו ולכן פי' לסומכה בשמאלו, ר"ל לסמוך יד הימין בשמאל וא"כ ג"ז אסור ולכן יש להחמיר אם לא לצורך כמ"ש התו' בכוס גדול, ובשל"ה כתו' בשם המקובלים שיעמיד הכוס על כף ימינו והאצבעות יהיו זקופים סביב הכוס וכ"מ בזוהר בראשי' ומ"מ אינו מוכח כ"כ די"ל דיקיפם באצבעותיו כדרך אחיזה: ולא יטול הכוס בבתי ידים רק יסירם קודם (הגה בברכות מהר"ם):
ד
null
8,162
מגן אברהם
קפג
ז
וע"כ אין לוקחים כו'. ובד"מ כתב עוד טעם בשם ר"א מפראג משום דאמרינן רבא אכסא דברכתא מגמע גמוע וכשפיו צר אין יכול לגמוע הרבה בבת אחת ע"כ עסי' תע"ב סט"ו ומהרש"א פירש בסוכה פירוש אחר ע"ש ועל טעם רמ"א קשה דמנ"ל שיתן עיניו ביין דלמא די כשיתן עיניו בכוס כי היכי דלא לסח דעתיה מיניה וכ"מ הל' בגמ':
ד
null
8,163
מגן אברהם
קפג
ח
לאשתו. ואפי' לא אכלה עמהם כ"מ בגמ' גבי עובדא דילתא:
ד
null
8,164
מגן אברהם
קפג
ט
אטר יד. צ"ע דבסי' תרנ"א סתם הרב"י דאזלינן בתר ימין דעלמא הואיל ונטילת לולב בימין הוא דרבנן וכ"ש הכא דכוס של ברכ' עיקרו מדרבנן דיש לנו לילך בתר ימין דעלמא ובאמת בש"ל שלפנינו לא כתוב כלום מזה בב"ה וגבי לולב פסק ליטול בימין דעלמא ע"ש ואולי איזו פוסק אחר פוסק כן בב"ה ומ"מ נ"ל לנהוג כן כמ"ש רמ"א גבי לולב:
ה
null
8,165
מגן אברהם
קפג
י
לא יסיח המברך. משמע דהמסובין רשאים להסיח עד שיתחיל המברך (ב"י וב"ח) ומ"מ נ"ל להחמיר מאחר שתר"י ורי"ו מחמירין:
ו
null
8,166
מגן אברהם
קפג
יא
יצאו. דדמי לשמע ט' תקיעות בט' שעות ביום דיצא (תוס' ורא"ש) וא"כ לפי מ"ש רסי' ס"ה אם הי' ההפסק מחמת אונס צריך לחזור לראש ואפשר דב"ה קילא וכמ"ש ססי' קפ"ה לענין צואה ועמ"ש סי' תכ"ב ותפ"ח ונ"ל דאם שח במזיד חוזר לראש וכמ"ש סי' קי"ד ס"ז ובתו' דף מ"ו ע"ב סוף ד"ה להיכן הוא חוזר וכו' שהרי לא ספר בנתיים עכ"ל משמע דאם ספר חוזר לראש מיהו נ"ל דט"ס הוא בתו' וצ"ל שהרי לא סעד בנתיים ע"ש ועמ"ש ססי' קצ"ד בשם הרמב"ן ועססי' ר':
ו
null
8,167
מגן אברהם
קפג
יב
בלחש עם המברך. כדי שיברכו יחדיו ולא יאמר כל אחד בפ"ע רק בסיום הברכה והב"ח כתב דטוב יותר לשמוע ועמ"ש סימן קצ"ג סס"א ובתשב"ץ כתוב דצריכים לשמוע עד הזן את הכל שהוא ברכת הזימון ועסי' ר' וכ"נ עיקר:
ז
null
8,168
מגן אברהם
קפג
יג
לטוב עין. פי' לשונא בצע וגומל חסד בממונו (רש"י שם):
ז
null
8,169
מגן אברהם
קפד
א
קודם שיעקור. ועסי' קע"ח דמפינ' לפינה לא חשיב שינוי מקום וכ"כ בב"י סימן קצ"ג וה"ה כשרואה מקומו ואם אכל בחדר זה ודעתו לברך במקום אחר בבית זה אפשר דמהני כמ"ש סי' קע"ח ויש לסמוך על זה כשאותו מקום אינו נקי:
א
null
8,170
מגן אברהם
קפד
ב
במזיד יחזיר. ונ"ל דאם הוא רחוק דעד שלא יחזיר למקומו יתעכל המזון יברך כאן:
א
null
8,171
מגן אברהם
קפד
ג
אם יש לו פת. כ' הרב"י סי' קע"ח דזהו להפוסקי' בסי' קע"ח כר"ח דאלו להרמב"ם וסיעתו כיון שאינו יכול לאכול עד שיברך תחלה א"כ ודאי שצריך לחזור למקומו לברך על מה שאכל עכ"ל, וצ"ע מאחר שפסק בסימן קע"ח כהרמב"ם היאך כ' כאן בד"א וכו' וי"ל כיון דיצא בשוגג לא ה"ל היסח הדעת ומותר לאכול בלא ב"ה ונ"ל דה"ק אם יש לו פת יאכל כאן ויברך מקודם ואחר האכיל' יברך שנית ובזה יוצא אליבא דכ"ע דלהרא"ש יצא בברכ' המזון שבאחרונ' ולהרמב"ם יצא בב"ה שבראשונ' וכיוצא בזה כת' בת"ח כלל ל' די"ג וא"ת להרא"ש הוי ב"ה בראשונ' ברכה לבטלה הא כבר הכריע הרב"י בסי' קע"ח כהרמב"ם אבל בדין זה לא הכריע:
ב
null
8,172
מגן אברהם
קפד
ד
מעט. אפי' לא אכל כאן כזית [ל"ח] ועמ"ש סי' ר':
ב
null
8,173
מגן אברהם
קפד
ה
רק שלא יהא רעב. דאם הוא רעב א"צ לאכול עוד דהא לא מהני לאכילה הראשונ':
ב
null
8,174
מגן אברהם
קפד
ו
במקומם. ואם יצא ממקומו הוי דינו כמ"ש סא"ב:
ג
null
8,175
מגן אברהם
קפד
ז
צריך לברך מספק. וצ"ל גם ברכה ד' דלא לזלזולי בה (הר"ש חיון מ"ב הלוי מ"ד):
ד
null
8,176
מגן אברהם
קפד
ח
מן התור'. ודוקא כששבע כצ"ל:
ד
null
8,177
מגן אברהם
קפד
ט
עד שיתעכל. ובאבודרהם כתוב ושיעור עיכול באכילה מועטת הוא כדי הילוך ד' מילין והוא שעה וחומש והוא כפי' התו' דלפירש"י הוי באכילה מרובה ד' מילין ובאכילה מועטת הוי פחות ובאמת כל הפוסקי' לא חלקו בין רב למעט דס"ל דזהו איתמ' אליב' דר"ל אבל אנן קי"ל כר"י, ונ"ל דהאי עיכול תחלת עיכול הוא דסוף עיכול הוי עכ"פ ו' שעות כמ"ש צ"ה פ' משפטים ובשבילי אמונה כתוב שיעור מרוב' ע"ש, ובסעודות גדולות לפעמים יושבים ד' או ה' שעות קודם שמברכין ואינו נכון לדע' רש"י ולכן יש לברך מיד וי"ל כיון שעוסקין בשתיה ובפרפראות כלא נתעכל דמי: וצ"ע מי שאכל מעט ולא שבע ממנו היאך ישער דהא מתחלה ג"כ היה רעב ונ"ל דמשער אם הוא רעב כ"כ כמו שהי' קודם שאכל ונ"ל דאין אנו בקיאים לשער זה ואם אירע ששהה אחר אכילתו יאכל מעט קודם ב"ה ואם הסיח דעתו יברך המוצי' תחלה, נ"ל דמי שרוצה לפטור שני אכילות או שני שתיות בברכה אחת ושהה בנתיים כדי שיתעכל צריך לחזור ולברך ברכה ראשונ' עיין סי' קע"ח ומ"ש סי' ק"ץ ס"ב:
ה
null
8,178
מגן אברהם
קפד
י
לאותם פירות. לאו דוקא אלא שאינו תאב לשום פירות [ב"ח]:
ה
null
8,179
מגן אברהם
קפד
יא
בכזית. ומדאוריית' בעינן דוק' שאכל ושבע ממש דלא כע"ת ולבוש דוק ותשכח:
ו
null
8,180
מגן אברהם
קפה
א
ובלבד שיוציא. אבל אם הרהר בלבו לא יצא, ונ"ל דאם מחמת חולי או אונס אחר קרא בלבו יצא כמו בעל קרי:
ב
null
8,181
מגן אברהם
קפה
ב
יש מי וכו'. צ"ע למה כתב יש מי שאומר שהרי מילתא דפשיט' כיון שאינם יודעים לברך שצריך להוציאם בברכתו כמ"ש רסי' קצ"ג ע"ש ועמ"ש שם:
ג
null
8,182
מגן אברהם
קפה
ג
שאינו יכול לדבר. ונ"ל דמ"מ יכול לדבר לפני המלך דאל"כ ס"ל להרב"י אסור לברך לכתחלה וכמ"ש בס"ה דאפי' בדיעבד יש ספק וכ"ה בתו' פרק הדר והוא הדין בכל הברכות ועיין ברא"ש שם ובפ' א"ע, ומיהו ברמזים פרק הדר משמע דיש להסתפק אם רשאי לברך לכתחלה כשהוא שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך וברמזים פ' א"ע משמע קצת דפשיט' ליה דרשאי לברך לכתחלה לכן נ"ל דלכתחלה יברך קודם שיבא לידי כך ואם אירע שנשתכר אעפ"כ יברך דהא דאורייתא הוא וגם פשט הירוש' משמע דיברך וכ"מ בזוהר תרומ' ע' רע"ג וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונים כ"כ וכמ"ש סי' צ"ט ע"ש:
ד
null
8,183
מגן אברהם
קפו
א
וספק אם הם. דכתיב על הארץ הטובה ונשים לא היה להם חלק בארץ מצד עצמן אבל כהנים ולוים היה להם ערי מגרש בהג"א וכ"כ בכ"ה דלא כש"ג ועסי' קפ"ז ס"ג וז"ל זוהר תרומה עמוד רצ"ח דנשים פטורות מברכת המזון לאפקא להון ידי חובה דהא לית בהו תורה וברית עכ"ל וזה כפירוש התוס':
א
null
8,184
מגן אברהם
קפו
ב
ועסי' קצ"ט. הלכך אין מוציאו' אחרים [טור]:
א
null
8,185
מגן אברהם
קפו
ג
כדי שביעה. ואפי' אם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי תרי דרבנן אפ"ה מוציא לאביו כ"מ סוף פסחים והתו' ספ"ב דמגילה חולקין בזה וכן כ' האגודה ומשמע שם דוקא במגיל' דינא הכי עמ"ש סי' תרפ"ט ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה:
ב
null
8,186
מגן אברהם
קפז
א
לא יאמר כי לעולם חסדו עמנו כי חסדיו הם עם כל חי [טור] כ' הב"ח סי' קצ"ב אם אמר בריך רחמנא מרא מלכא דעלמ' דיהיב האי פיתא ובטובו בגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו חלב חטה בריך רחמנא דזן כולה בעתה יצא בדיעבד ולא לכתחלה כלל כי אם לקטנים פחות מח' שנה עכ"ל: שיחתום. כי כל המשנה ממטבע שטבעו כגון במקום שאמרו שלא לחתום והוא חתם או איפכא לא יצא, (רשב"א כ"מ ועמ"ש סי' רי"ד):
א
null
8,187
מגן אברהם
קפז
ב
אם לא הזכיר. ואם לא אמר בה הודאה תחלה וסוף מחזירין אותו [כ"מ בטור], י"ל בכל עת ובכל שעה כי עתים הם קור וחום והמשנה טועה [ד"מ וכ"כ במט"מ] ואין עונין פה אמן כי איננה סוף הברכה רק שרגילין להפסיק בעל הנסים עסי' רפ"ד מ"ש:
ג
null
8,188
מגן אברהם
קפז
ג
ונשים כו'. צ"ע דפתח בתרתי וסיים בחדא, ובתו' ר"פ מ"ש אית' בהדיא דלא יאמרו ברית ותור' וכן כתבו התו' ורש"י בערכין וכ"ה בברכות דף מ"ח וז"ל ברית לפי שאינה בנשים תור' ומלכו' אינה לא בנשים ולא בעבדים עכ"ל וצ"ע דלא כע"ת ולבוש וצ"ע על מה סמכו עכשיו הנשים לאומר' והל"ח נדחק לתת טעם לדבר ובבד"ה כתב דנשים הוי כגברים שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה ואם כן ה"ל שניהם גוף א' עכ"ל נדחקו כדי ליישב המנהג ולע"ד קשה דהא אמרי' ססי' מ"ז דנשים מברכו' ברכת התורה משום דחייבות ללמוד מצו' שלהם וכ"פ בי"ד סי' רמ"ו ס"ו ואמרינן כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים א"כ למה לא יאמרו על תורתך שלמדתנו ועוד אמרי בע"א ד' כ"ח ע"א למ"ד המול ימול איתתא כמאן דמהילי דמי ולמ"ד ואתה את בריתי נשים לאו בני ברית נינהו וא"כ אפשר דעל בריתך שחתמת בבשרינו יכולין לומר דכמאן דמהילי דמי והא דקאמר בגמ' דרב חסדא [לא הי' אומר ברית ותורה משום דר"ח] [גי' נה"ח] הי' מזמן ומוצי' אף הנשים ולכן לא אמר ברית ותורה שאינ' שוה לנשים כאנשים דעכ"פ האנשים נימולים ממש ולומדי' כל התורה דלכן ס"ל אם לא אמרו יצא ידי חובתו ע"ש, יש לומר לא חיסר לנו בחיר"ק תחת החי"ת ואל יחסר לנו שב"א תחת היו"ד ופתח תחת החי"ת וצירי תחת הסמ"ך שאתה זן קמץ תחת השי"ן בפי כל חי לפי שהוא סמוך ועמ"ש סימן נ"א, של"ה כתב לומר חסר יחסר שהנקודות עולים כמנין לחם:
ג
null
8,189
מגן אברהם
קפח
א
ויזלזלו בה. וב"ח כתב דס"ל דדוקא בזמניהם שהיו הפועלים הולכים למלאכתם איכא למיחש שיזלזלו בה מה שא"כ עכשיו:
ב
null
8,190
מגן אברהם
קפח
ב
לא ראיתי נוהגין. גם התוס' כתבו דיש נוהגים לומר מלכות בבונה ירושלים ע"ש, ומכ"ש ביעלה ויבוא דמילת' בפ"ע היא לכן אין למחות ביד הנוהגין כן וגם בלבוש השמיט הג"ה זו:
ג
null
8,191
מגן אברהם
קפח
ג
נוסח כו'. ומהר"י גינצבורג אמר בונה ירושלים ברחמים (ל"ח), וברקנט פר' עקב שהרב ר' יצחק בן הרב ז"ל הי' חותם ברוך ה' אלהי דוד ובונה ירושלים ועיין פ"ב דביצה: כתב ב"י ד"יל זונינו בשור"ק במשקל שובנו אלהי ישענו כמ"ש ש"ל והרד"א דהשתא אינו שם התואר אלא מתפלל שיזון אותנו וגם רעינו היה ראוי לפרש לפי זה רעה אותנו בחסרון וי"ו ושב"א תחת הרי"ש ובימי חורפי שמעתי שהיו המדקדקים אומרים כך אבל בכל הספרים כתוב רועינו עם וי"ו עכ"ל ובד"מ כתב בשם א"ז י"א רועינו ע"ש ה' רועי לא אחסר ולכן אין לזוז מהמנהג וכ"כ מהר"ן אבל מט"מ כתב לומר בשב"א וכ"כ בש"ג במרדכי ובשל"ה ואף על גב דאסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת הכא שאני דטופס ברכות כך היא (טור):
ד
null
8,192
מגן אברהם
קפח
ד
הנוסחא משבת. והאומרים בשבת ותבנה ירושלים מנהג שטות הוא [ב"ש סוף הספר]:
ד
null
8,193
מגן אברהם
קפח
ה
אומר בה. ואם אומרו בברכת אחרת אפי' בדיעבד לא יצא כ"מ בגמרא דקי"ל כחכמים ולא כת"ק כמ"ש הרא"ש פ"ז דב"מ משום דחכמים נשנו בלשון רבים אבל ת"ק אשכחנ' טובא דיחידים הם וכ"מ בנדה דף ל' אבל במע"מ ספ"ב דנדה כתב דהרא"ש הוצרך להבי' ראיה דהלכה כחכמים משום דקי"ל ס"פ מקום שנהגו דת"ק עדיף מחכמים עכ"ל וצ"ע דדברי הרא"ש סתרי אהדדי ואפשר דבב"מ סמוך על טעם אחר שכ' שם ול"נ דכ"מ שמחלוקת החכמים בצדו קי"ל כחכמים אבל בפרק מקום שנהגו אין המחלוקת שנויה בצדו רק אחר כמה משניות לכן מקרי סתם גמור ועדיף מחכמים ובנדה מייתי הרא"ש ראיה לרווח' דמלתא כנ"ל:
ה
null
8,194
מגן אברהם
קפח
ו
ואינו מזכיר. והא דסי' תפ"ז ס"ג י"א דמזכיר כיון דעתיד לחתום בשל שבת עדיין לא סיים מילתא דשבתא:
ה
null
8,195
מגן אברהם
קפח
ז
אשר נתן. ובר"ה א"א בזה ודברך מלכנו כו' דסגי לן בהזכרת זכרון לחוד ולא דמי להפטרה דהתם נתקנה הברכה לשם חובת קדושת היום וגם צ"ל מעין חתימה סמוך לחתימה אבל ב"ה עיקר קדושת היום יעלה ויבא וזו נתקנה דוקא לשכח ויש שם מעין חתימה סמוך לחתימה כמו בשאר י"ט ושבת (תשובת מהרי"ל עיין סי' תקצ"ז) ונ"ל דבר"ה א"א לששון ולשמחה ומ"מ צ"ע דנראה לכאורה דאין מחזירין אותו דהא י"א דמצוה להתענות בר"ה וצ"ל דלא חיישינן להך סברא כלל ועסי' תקצ"ז דסומכין אהאי סברא אפי' לקולא דא"צ ליתב תענית לתענית' ולכן נ"ל דאומר בר"ה בלא חתימה כמו בר"ח ופשוט דחולה שאכל בי"ה ושכח יעלה ויבוא דאין מחזירין אותו ואם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ימים קדושים לישראל את יה"כ ואינו חותם דהוי כר"ח כנ"ל דלא כמ"ש בכ"ה דחותם:
ו
null
8,196
מגן אברהם
קפח
ח
לראש ב"ה. דכולהו ג' ברכות חשובות כא' (הרא"ש), ולכן בכ"מ שטעו בהם חוזר לראש כמ"ש סימן קי"ד סס"ו, אבל אם טעה בברכה רביעית אינו חוזר אלא להטוב והמטיב:
ו
null
8,197
מגן אברהם
קפח
ט
שאינו חייב לאכול פת. דיכול לאכול פירות ערסי' תי"ח אבל בשבת וי"ט חייב לאכול פת ומדסתם הרב"י ש"מ דס"ל דאפי' בכל הימים והלילות חייב לחזור דחייב לאכול ב' סעודות א' ביום וא' בלילה והא דאמרינן בפסח רק לילה הראשון חובה היינו דבשאר הימים רשאי לאכול מצה עשירה וגם בסוכו' רשאי לאכול כזית פת ובסוכה אינו חייב עד יותר מכביצה כ"כ הר"ן פרק הישן ותר"י פ' ג' שאכלו כתבו דבשבת וי"ט אין חיוב דאוריית' אלא משום דאין קידוש אלא במקום סעודה צריך פת ועסי' רע"ג ס"ה דלא משמע כן ועסי' קס"ח ס"ז מ"ש:
ז
null
8,198
מגן אברהם
קפח
י
וח"ה דינו כר"ח. זהו דעת הרמב"ם וכמ"ש סי' תקפ"ב ס"ב עמ"ש רסי' תק"ל:
ז
null
8,199
מגן אברהם
קפח
יא
ואין לאמרו לבטלה. צ"ע דאומרים כל היום תחינו' שיש בהן הזכרת שמות ולמה יגרע זה דדוקא ברכה לבטלה אסור וצ"ע:
ז
null