Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
8,000
מגן אברהם
קסח
יא
מיסב עמו. דאז אינו יכול לסלקו מפני האורח:
ה
null
8,001
מגן אברהם
קסח
יב
יבצע מן היפה. כלומר אם רוצה בו לאכול יברך עליו דהא נפשו חשקה בו רק שמניח משום פרישות ולכן אם יוכל למצוא עילה שיאכלם בהיתר ולא יצטרך לפרישות כגון הכא שמחבב המצוה שרו ליה רבנן (ת"ה) עבי"ד סימן קי"ב שהאריכו בזה:
ה
null
8,002
מגן אברהם
קסח
יג
לקבוע עליו. נ"ל דאם הוא קבע סעודתו עליו אף על פי שאכל עמו בשר ודברים אחרים ואלו אכלו לבדו לא היה שבע ממנו אפ"ה מברך המוציא וג' ברכות וכ"מ הל' בגמ' כל שאחרים קובעין עליו וכ"מ קצת בתו' שכתבו גבי לחמניות אם קבע עלייהו כמו בפורים עכ"ל, ובסמ"ק כתוב בליל פורים ובליל ברית מילה, ומסתמא בפורים אין קובעין לבדם ואם אכלו לבדו בעינן שיאכלו כל כך שאחרים רגילים לשבוע ממנו לבדו דאם נשער שיעור שאוכלים עם ד"א נתת דבריך לשיעורין ועפ"ח דערובין דאפשר לשער וצ"ע, ואם הוא שבע ממנו וגם אחרים רגילין לשבוע ממנו כשמלפתין עמו דבר אפילו אכלו לבדו מברך המוציא כיון ששבע ממנו כנ"ל:
ו
null
8,003
מגן אברהם
קסח
יד
יברך עליו ב"ה. משמע אף על גב דנמלך באמצע לאכול יותר א"צ לברך המוציא דהא לית ביה שיעורא בנותר וכ"כ רש"ך ח"א קס"ג ופשוט דאם לאחר שאכל מעט נמלך לאכול עוד כשיעור קביעות צריך ליטול ולברך המוציא:
ו
null
8,004
מגן אברהם
קסח
טו
י"מ פת שעשו כמין כיסים כו'. ואף ע"ג דמוליתא עיקר ואין מכוונין לאכול העיסה מ"מ מין דגן חשוב ולכן מברך במ"מ כמ"ש סימן ר"ח ס"ג (של"ה) ונ"ל שאם אינו אוכל העיסה רק הפירות שבפנים מברך על הפירות וכמ"ש סי' קע"ז ס"א ע"ש:
ז
null
8,005
מגן אברהם
קסח
טז
שעירב בה דבש. ק' דהרמב"ם בעצמו פסק פ"ו מחמץ מצה שלשה במי פירות יוצא בה י"ח בפסח ובגמרא משמע קצת דאם מקרי לחם לענין מצה ה"ה לענין המוציא וכ"מ ברמב"ם פ"ו דין ז' ע"ש ובברכות דף ל"ז עמ"ש סי' קצ"ו, וע"ק דאם כן יאכל בפסח ולא יצטרך לברך ב"ה ולא משמע כן בסי' קפ"ח ואפשר לומר דהרמב"ם דוקא נקט כאן דבש שמן וחלב דמברך במ"מ דגם להרמב"ם אין יוצא בו י"ח בפסח דהוי מצה עשירה אבל בשאר מי פירות אה"נ דמברך המוציא וב"ה דלא מפקי להו מידי פת ולפ"ז יין הוי כדבש כמ"ש שם ועי"ל דהכא מיירי שאין בה מים כלל שכתב שלשה בדבש או שעירב בה תבלין ואפאה שלשה כולה בדבש אבל התם מיירי שיש בה מעט מים כמ"ש המ"מ שם וצ"ע על הרב"י ששינה ל' הרמב"ם פ"ה וכתב שעירב וכו' ודברי רמ"א עיקר:
ז
null
8,006
מגן אברהם
קסח
יז
וכוססין אותן כו'. לתאבון שנקראו רעסליך:
ז
null
8,007
מגן אברהם
קסח
יח
שלכל אלו כו'. דספק דרבנן הוא ונקטי' להקל (ב"י) וכתב הב"ח ותימא הלא אם אינו מברך ברכה הראוי לו בין כך וב"כ איכא חומרא ולכן נראה עיקר דכל הני כעבין יבשין אפילו אית בהו תבלין או דבש לא יאכלם אלא תוך הסעודה אא"כ הדבש הוא הרוב מיהו מצאתי דגם בזה יש חולקין לכן אין לאכלו אא"כ הדבש והתבלין הם מרובין מהקמח וה"ה קרעפליך שממולאין או הוזי"ן בלאזי"ן לכ"ע יש להם דין כסנין עכ"ל. ודוקא כשנילושו ההוזי"ן בלאז"ן בשומן ועסי"ג ועמ"ש ס"ח אימתי פטר להם פת:
ז
null
8,008
מגן אברהם
קסח
יט
לחם גמור. דאין עשוי' כאותן כעבין שכתב בס"ז דאותן אינן אלא לקנוח בעלמא:
ח
null
8,009
מגן אברהם
קסח
כ
ודקין מאד. כגון אותן שקורין ברוסי' נאלסינק"י [של"ה] אבל אם אינם רכים כ"כ מברך המוצי' כמ"ש סי"ג בהג"ה:
ח
null
8,010
מגן אברהם
קסח
כא
שלא מחמת הסעודה. פי' שאין אוכלים לשובע אלא לתענוג להקל מכובד המאכל [ברכות מהר"מ]:
ח
null
8,011
מגן אברהם
קסח
כב
טעונין ברכה. כ"כ רי"ו והטור והרא"ש, ונ"ל שיצא להם זה ממ"ש בגמ' אין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד וס"ל דמיירי תוך הסעוד' לקנוח ולחמניות בכלל (וכ"כ הג"מ ספ"ד) וא"כ כל מיני פת הנזכרים בס"ז טעונים ברכה תוך הסעודה כשאוכלין לקינוח וכ"כ תר"י והא דכתב תר"י במשנה בירך על הפת פטר את הפרפרת פי' ניבלא"ש ופירות וכיוצא בהם כו' ולחמניו' הם ניבלא"ש וא"כ ש"מ דפטר להו פת היינו כשבאין להמשיך תאות המאכל דהא פירות ע"כ מיירי בהכי דאל"כ לא פטר להו פת כמ"ש סי' קע"ז: כללא דמלתא כל שאוכל למזון ולתבשיל כמעשה קדירה שקורין עפי"ל פלאדי"ן ופאויד"לי פלאדין תמיד מחמת הסעודה הם באים וא"צ לברך עליהם תוך הסעודה כי הפירי נעשה תבשיל תוך המולייתא וקימחא עיקר ואין להחמיר וליקח קצת תפוחים מבפנים ולברך עליה בפה"ע דהוי ברכה לבטלה דקימח' עיקר [עמ"ש סי' קע"ז] [של"ה] ודבר שבא לקינוח כגון עוגות דקות כעבין יבשין או מיני מתיקה שכתב ס"ז צריכה ברכה ואין הפת פוטרתן דומי' דלחמניו' ועסי"ג בהג"ה מ"ש ועב"י סימן קע"ז שיש להרשב"א שיטה אחרת אך לא קי"ל כוותי':
ח
null
8,012
מגן אברהם
קסח
כג
רקיקים דקים. דאין מתכוונים לאכול הרקיקים רק שעושים הרקיקים שלא יטנפו הידים מהמרקחת:
ח
null
8,013
מגן אברהם
קסח
כד
שנדבקים. לאו דוקא דאפי' רק שרויים בתוכו דינא הכי כמ"ש סי"א וסי"ב אלא לרבות' נקט דאע"פ שנדבקו אם אין בכל פרוסה כזית מברך במ"מ:
י
null
8,014
מגן אברהם
קסח
כה
נתבשל. דהיינו שנתן הלחם בכלי ראשון אבל אם הניח הפירורין בקערה ועירה עליה רותחין לא מקרי נתבשל [ב"י מרדכי] נ"ל מאחר שיש מחלוקת בי"ד סי' ס"ח אם עירוי מבשל מכ"ר לכן יש למנוע שלא לאכול פירורין שעירה עליהם מכ"ר ונרא' שיש בו תואר לחם וכ"ש כשאוכל הרבה עד ששבע ממנו דהוי ספק דאוריית' אם יברך ב"ה לכן יברך על פת אחר תחל' כמ"ש סי' קע"ז:
י
null
8,015
מגן אברהם
קסח
כו
יש בהם כזית. פי' שבכל פרוס' בפ"ע הוי כזית:
י
null
8,016
מגן אברהם
קסח
כז
שנרא' כו'. דכיון שנתבשל אינו חשוב תואר לחם [טור] ועסי"ג לענין טיגון:
י
null
8,017
מגן אברהם
קסח
כח
ניכר וידוע כו'. והמרדכי מסיים שלא נימוח לגמרי והרב"י השמיטו בכונה דהמרדכי ס"ל כרש"י דאע"פ שנתבשל מקרי תואר לחם אא"כ נימוח לגמרי אבל לדידן דס"ל אפי' לא נימוח לא הוי תואר לחם כשנתבשל א"כ ה"ה בלא נתבשל אם אינו ניכר שהוא לחם לא מקרי תואר לחם ועסי"ב: ודע דכל הני אפי' קבע סעודתו עליו מברך במ"מ כיון דלאו פת הוא כלל ועס"ו, אמרי' בגמ' אם פירר הלחם עד שמחזירו כסולת ואח"כ חזר וגבלם יחד וחזר ואפאם צריך לברך המוציא אפי' ליכא תוריתא דנהמא דהא מקרי פירורין שיש בהם כזית לר"י ובכזית לא בעי תואר לחם ומשמע שם אפי' מטוגנים בשמן בתחלה דומיא דמנחות וכמ"ש התוספות בברכות דף ל"ז וא"כ אותם שעושין פרימזלי"ך מלחם מפורר או מלחם שרוי במים צריך לברך המוציא כיון שתחילתו היה לחם לא נפק מתורת פת עד שאין בכל אחד כזית ואף על גב דלפי מ"ש הב"י להרמב"ם אם עברה צורת הפת לגמרי בבישול אפי' אם יש בהן כזית אינו מברך המוציא מ"מ הא לא קי"ל הכי כמ"ש בש"ע ומ"מ אם עירב בהן קמח וטגנן בשומן או לשו בהן צ"ע [ועסי"ג] אם נלך אחר הרוב, ומיהו אותן המטגנים פרוסות שלימות פשוט דמברך המוציא וכמ"ש פה בש"ע, ובכ"ה כתב בשם רש"ך ח"א קס"ב הסופגנים שעושין ממצה כתוש מעורבים בבצים מטוגנים בשמן אף על פי שבעודה כתוש צריך לברך המוציא מ"מ כשחברו במים ובבצים נשתנה ומברך במ"מ וכ"ש אחר הטיגון עכ"ל וצ"ע:
י
null
8,018
מגן אברהם
קסח
כט
במים. וה"ה הנותנים חתיכות פת שמייבשין על הגחלים בשכר וקורין פעני"ץ נמי דינא הכי (של"ה):
יא
null
8,019
מגן אברהם
קסח
ל
ואין מברכין. צ"ע דבסי' תס"א ס"ד כ' דיוצאין במצה שרויה שלא נימוחה משמע אף על פי ששרויה הרב' וא"כ לא יצטרך לברך ב"ה וכמ"ש ס"ז וי"ל דצריך לשרות כל הכזית ביחד ולאכלו כמ"ש ר"ס תע"ה וא"כ מברך המוציא וב"ה כמ"ש סי"ב, כת' רש"ל השורה פתו ביין או בשום משקה שקורין זו"פא בלע"ז כ' רבינו שלמה ז"ל שהפת פוטרת ולעולם אינו חייב לברך בפה"ג או שהכל עד ששת' המשקה דרך שתיה וכ"מ בש"ג דף כ"ט וכ"כ התני' בשמו ומסיים לפיכך טוב לברך תחלה על המשקה ואח"כ ישרה בו פתו וכן נמי כשנותנין היין בקערה עם המלח (שיצ"א בלע"ז) כדי לטבל בו הבשר א"צ לברך דה"ל בשר עיקר והבשר כבר נפטר בברכת המוציא עכ"ל, ולשיטתיה אזל דס"ל דמשקין צריכין ברכה בתוך הסעודה ונ"מ לדידן אם אין בו תואר לחם ומברך במ"מ וא"כ לא פטר פת להמשקה ולכן צריך שיברך על המשקה וכן יש לנהוג, אח"כ מצאתי בתוספו' פ"ד אורז ויין מברך על האורז ופוטר את היין דה"ל אורז עיקר מיהו אם עיקר כוונתו על הזופ"א ה"ל יין עיקר ואם כוונתו על שניהם יברך על שניהם עמ"ש סי' קע"ז, ומהרי"ל כתב בשם מהר"ש פת שנפל ליין תוך הסעוד' יש לברך עליו בפה"ג עכ"ל, נ"ל דיצא לו ממ"ש התו' בברכות דף מ"א דלפירש"י כששרה פתו ביינו לא פטר ליה פת ע"ש, ומיהו אנן ס"ל דהפת פטר ליה כששורה בתוכו ואוכל הפת כפי' התוספות ע"ש ועסי' רי"ב, נ"ל דאם מפרר מעט לחם דק דק לתוך השכר חם כדי שיתן בו טעם אינו מברך רק שהכל על השכר ועסי' ר"ח ס"ו וז"ל הרמב"ם פ"ג כל תבשיל שעירב בו א' מה' מינים בין קמח בין פת מברך במ"מ ובלבד שלא יהא טפילה כו' ועססי' ר"ד והכא הלחם טפל דעיקר כוונתו לשתות השכר והלחם אין בו ממשו' ודבר חשוב:
יא
null
8,020
מגן אברהם
קסח
לא
תוריתא דנהמא. פי' כגון שאפאו באילפס אפ"ה לא הוי לחם ול"ד למ"ש בס"י דהתם הוי לחם מעיקרא ולכן כל זמן שיש בו תואר לחם לא נפיק מתורת לחם ועסי"ד בהג"ה דמעט משקה לא מקרי משקה:
יג
null
8,021
מגן אברהם
קסח
לב
ואפילו נתחייבה. פירוש אפילו למאן דאמר דמחייב בחלה אבל אנן קי"ל דפטורה כמ"ש בי"ד סי' שכ"ט, וכ' הב"ח דאם היה דעתו לאפותה ונמלך לבשלה מודה ר"ש דמברך המוציא וכו' ע"ש ולעד"נ שזה אינו דבשלמא בחלה מחייב דבחלה החיוב בשעת לישה ואז היה דעתו לאפות אבל המוציא בא בשעת אפייה ולא עוד אלא אפה ממנו מעט ובישל השאר אין מברך המוציא על המבושל כ"כ רי"ו שמהר"ם אפה ממנו מעט לחייב בחלה ואכלו תוך הסעודה משום ספק ברכה ע"ש וכ"ד מהר"ש שמביא ראיה מרקיק המבושל שאע"פ שהיה לחם גמור כיון שבשלו נפק מתורת לחם כ"ש כשהיה רק בדעתו לעשות ממנו לחם ע"ש וגם גבי הא דמייתי חביצה, ונ"ל של' הרב"י אטעיתיה לב"ח שכ' ססי' זה בשם ר"ש בעשאה כעבין נמי לא מחייב בחלה אלא היכא דשקיל מינה חררה ואפה לה דגזרי' דילמא ממליך אכולה עיס' ע"כ ומשמע דה"ה לענין המוציא עכ"ל ב"י וסבר הב"ח דה"ה לענין המוציא אם אפה מעט מברך על השאר המוציא וזה דבר שאין לו טעם דהיכי שייך למיגזר בשעת המוציא ועוד דא"כ למה כ' בסט"ז בסתם דמברך במ"מ ולא חילק אע"כ כוונת הרב"י דה"ה לענין המוציא דפטור' אפי' עשאה כעבין כי היכי דפטורה לענין חלה ומה שמחייב בחלה אם אפה מעט היינו משום גזירה וזה לא שייך בהמוציא ע"ש:
יג
null
8,022
מגן אברהם
קסח
לג
ויש חולקים. ס"ל כיון דבלילתו עבה ואית ביה תואר לחם מברך המוציא:
יג
null
8,023
מגן אברהם
קסח
לד
ונהגו להקל. פי' שאין מברכין המוציא רק במ"מ וכ"מ ססי' זה דלא כב"ח וע' בלבוש: ומ"מ נ"ל שאם שבע ממנו הוי ספק דאוריתא וצריך לברך ב"ה מספק כמ"ש סי' קפ"ד ס"ד:
יג
null
8,024
מגן אברהם
קסח
לה
שיברך על לחם. כיון דבלילתן עבה ואין ממלאין בשום דבר וגם לא נילושין עמו פת פוטרתן (של"ה) מיהו בס"ז כ' דבעבין יבשין הוי ג"כ כסנין אלא העיקר דהכא מיירי בפשטי"ד ממולא בבשר או קרעפליך כמש"ל והן באים לתבשיל ולמזון ולא לקינוח ולכן פת פוטרתן כמ"ש ס"ח:
יג
null
8,025
מגן אברהם
קסח
לו
לאחר אפייה. נ"ל דנקט אפייה משום דהכא מיירי שאפה הפשטי"ד במחבת במשקה או במים דאם בשלו בקדירה פשיטא דלא הוי תואר לחם אפילו לחם גמור שבשל אחר כך כמ"ש ס"י ולכן נקט אפייה (ועמ"ש סימן תע"א) ובשל"ה הגיה בחנם:
יג
null
8,026
מגן אברהם
קסח
לז
פשטי"ד וקרעפלי"ך. פי' שממולאין בבשר כמ"ש ססי' זה דאלו ממולאים במיני פירות הוי כסנין כמ"ש ס"ז אפי' נאפה בתנור:
יג
null
8,027
מגן אברהם
קסח
לח
נילוש בהן כו'. מ"מ נ"מ דהתם אם קבע סעודתו עליו מברך המוציא לכ"ע ואם טגנו במשקה איכא פלוגתא אי מהני קביעות דלאו לחם הוא כלל לדעת הראשון כיון דמבושל הוא או מטוגן וכ"כ התניא מעשה קדרה מקמח ודבש או בחלב ושאר משקה אפי' קבע עליו מברך במ"מ:
יג
null
8,028
מגן אברהם
קסח
לט
חלוט. ואפי' בלילתו רכה שחלטה ברותחין ואח"כ אפאה בתנור מברך המוציא (טור סי' תנ"ד) וברי"ו משמע שאפי' טגנו בשמן ואפאו אח"כ מברך המוציא ואם נילש בשמן עס"ז ומ"ש ס"י:
יד
null
8,029
מגן אברהם
קסח
מ
קמח ומים. ובלילתן רכה מאד כמ"ש ס"ח, ומ"מ אותן שאופין בדפוס ברזל אף על פי שהן מכונסין בדפוס שקורין בפראג ואפלטק"ס מ"מ כיון שהן רקיקין דקין מאוד אחר האפייה אפי' קבע עלייהו לא הוי קביעות ומברך במ"מ (של"ה ב"ח):
טו
null
8,030
מגן אברהם
קסח
מא
ואפי' קבע. בטור כתוב דאם קבע עליו מברך המוציא והרב"י חולק עליו ול"נ דהדין עם הטור דהא הרא"ש והרמב"ם והרי"ף לא חלקו לענין המוציא וגם לא הקילו בטריתא אלא לענין חלה דלא מקרי לחם כיון ששופכין אותו אבל לאחר אפייה לחם גמור הוא אי קבע עליו דדמי לעיסה שנילושה במי פירות דפטורה מחלה להרא"ש ואפ"ה אי קבע עליו מברך המוציא, והרב"י העתיק דברי רי"ו שלא כהוגן וז"ל רי"ו טרוקנין מברך במ"מ ואי קבע עלייהו מברך המוציא דהוי כדבר שתחילתו סופגנין וסופו סופגנין שפטור מחלה ומברך במ"מ אבל טרית' פטו' מחלה ומברך במ"מ עכ"ל, ופשוט דט"ס היא דתלמוד ערוך דטרוקנין חייב וכ"כ רי"ו בהל' חלה אלא כצ"ל שתחילתו סופגנין וסופה עיסה שחייב בחלה אבל דבר שתחילתו סופגנין וסופו סופגנין פטור מחלה וכו' וכ"ה ברא"ש בהדי' וידוע דרי"ו תלמידו הוא והעתיק דבריו כהוויתן וא"כ אין חילוק בין טרוקנין לטריתא אלא לענין חלה אבל לענין ברכה שוין כנ"ל דוק ותשכח ובפרט אם אוכל לשבעו דהוי ספק דאורייתא כמש"ל:
טו
null
8,031
מגן אברהם
קסח
מב
והוא לחם. כלומר בצק וכ"ה בי"ד סימן שכ"ט ס"ה דלחם שאופין בשפוד לחם גמור הוא וכמ"ש סי"ג בהג"ה:
טז
null
8,032
מגן אברהם
קסח
מג
לחם העשוי לכותח. ברי"ו כתבו עם טריתא בחד בבא ועמ"ש סט"ו והא דפסק בי"ד סי' שכ"ט דאם עשא כעבין חייבת בחלה דהתם לחומרא אבל הכא פסק להקל ועמ"ש ס"ז, ומ"מ צ"ע דאם שבע ממנו הוי דאורייתא עמ"ש סי"ג:
טז
null
8,033
מגן אברהם
קסח
מד
בבשר או בדגים. וכיוצא בזה אפילו לא קבע עליו דהנהו לא מבטלי תורת לחם דהם עצמן מזון ערסי' קע"ז משא"כ פירות דהוי קינוח עס"ז וכ"מ בש"ג כ"כ של"ה וצ"ע דבתניא כתב עלה ודוקא כשקבע סעודתו עליו ע"ש וא"כ דינו כפת כיסנין וצ"ע וכ"מ מסתימת הפוסקי', מיהו בש"ל כ' סתם דה' המינין עיקר כמו במעשה קדירה ע"ש, ואפשר דכל דממולאים בפירות נמי דינא הכי, ונ"ל דה"ה עיסה שנילושה במי בצים בלא שומן ונאפית לחם גמור הוא דבצים נמי מזון נינהו ולא מבטלי להו מתורת פת וכ"מ בביצה דף ט"ז בתוס' ד"ה קימחא עיקר, מכאן נוהגין ליקח פת עכו"ם שקורין קנעווי"ט ואובליא"ש דקמח' עיקר והוא עב ומעשה תנור וכו' ואותן נילוש מדלא מברכי עלייהו ברכת המוציא יש בהן משום בישולי עכו"ם וכו' עכ"ל ש"מ דפת הנילוש בבצים מברכין עליו המוציא ועבב"י בי"ד סי' קי"ג מיהו בש"ל כ' כשנילוש בבצים הוי כמו שנילוש בדבש: כללי סימן זה: א עיסה שנלושה במי פירות ונאפית אחר כך בסעיף ז': ב אם נטגנה במי פירות או בישלה במים בסי"ג: ג ואם ממולא בפירות בס"ז: ד ואם ממולא בבשר ודגים בסט"ז וכ"ז בבלילתו עבה ה בלילתו רכה בס"ח ובסי"ד וסט"ו: ו לחם גמור ששראו ובשלו אח"כ בס"י:
יז
null
8,034
מגן אברהם
קסט
א
לשמש מיד. פי' דבר מועט וכ"מ ס"ג וסי' ק"ע ס"ג ואם התנה עמו בשעת שכירות שיתן לו מזונות כשאר בני הבית אין צריך ליתן לו מכל מין ומין רק ממין שיש לו ריח ומה"ט אין אנו נוהגין ליתן לשמש מכל מין ומין גם אנו מניחים לעבדים להוליך כלינו אחרינו לבית המרחץ ולנעול מנעלינו דהוי כאלו התנו על כך (של"ה) אבל בספרי דריש בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בבן חורין בפרך עכ"ל ועבדי' שלנו כב"ח דמי ויכולין לחזור בחצי היום דאין להם דין עבד ונ"ל דבענין המאכל ל"מ תנאי כיון שהטעם משום צערא ודוקא בשמש שעומד ומשמש בסעודה כמ"ש רש"י אבל אם הוא מיסב בשלחן לית לן בה כנ"ל:
א
null
8,035
מגן אברהם
קסט
ב
בידו. פי' ביד השמש דמתוך שהוא טרוד בפרוסה ישפך הכוס וי"מ בזמן שהכוס ביד האורח שמא יעיין בע"ה באורח שלא יחסר לאורחים וישפך הכוס:
א
null
8,036
מגן אברהם
קסט
ג
ביד בע"ה. שמא יסתכל בע"ה וישפך הכוס:
א
null
8,037
מגן אברהם
קסט
ד
מותר ליתן. דאין בע"ה מקפיד אם אורח אחד נותן לחבירו מאחר שזימן כולם עכ"ל משמע דלאחר שלא זימן אסור ליתן:
א
null
8,038
מגן אברהם
קסט
ה
שנטל ידיו. משמע דוקא גבי שמש חיישינן מתוך שטרוד ישכח מליטול וכ"מ ברש"י אך בתר"י משמע שאפילו באחר חיישינן עיין ס"ב:
א
null
8,039
מגן אברהם
קסט
ו
ויש מקילין. ונ"ל דאם יודע בודאי שלא יברך אסור, ועיין ב"י והב"ח כ' וז"ל דוקא בנטילת ידים אסור דתיכף בשעה שנותן ידו כדי לאכול עובר משום לפני עור וגו' אבל בברכה בשעה שנתנו אינו עובר ואם אחר כך לא יברך מה עלינו לעשות:
ב
null
8,040
מגן אברהם
קסט
ז
שהוא כנמלך. נ"ל דאם היה דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שיתנו לו אין צריך לברך וכמו שכתב סוף סי' קע"ז וכ"מ סימן קע"ט ס"ה וכן כתב הרב"י סי' קע"ד גבי שתיית מים:
ג
null
8,041
מגן אברהם
קע
א
אין משיחין. אפילו בד"ת (כ"ה בגמ') כל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים, וכתב בשל"ה דילמוד ממש ולא יסמוך על ברכת המזון:
א
null
8,042
מגן אברהם
קע
ב
ידו א' ששפשף. וצריך לברך ענ"י כמ"ש ססי' קס"ד דלא כאגודה, ומיהו אם אינו רוצה לאכול רק לשתות א"צ ברכה דמשום חששא א"צ ברכה:
א
null
8,043
מגן אברהם
קע
ג
אינו נוטל כלל. ובלבוש כתב דוקא לאכילה אבל לשתי' צריך ליטול דיחשדוהו ששיפשף ולא נטל ול"נ דא"כ אפי' יצא לחוץ ולא השתין יהא צריך ליטול מפני החשד אלא ע"כ ה"ק דלמ' איכא דחזי ליה ששיפשף ולא חזי שנטל ויחשוד אותו משא"כ כשלא שיפשף ליכא למיחש להא וכ"מ בב"ח, ובקצת נוסחאות כתבו הג"ה למטה אאכילה וליתא וכ"כ האגודה דקאי גם אשתיה:
א
null
8,044
מגן אברהם
קע
ד
והפליג. ומ"מ א"צ לברך המוציא כמ"ש רמ"א סי' קע"ח:
א
null
8,045
מגן אברהם
קע
ה
נוטל ב' ידיו. ולשתיה נוטל בפנים כדלעיל כ"ה בגמ' ובטור וברמב"ם ולא ידעתי למה היפך הרב"י לשונם, ואפשר שס"ל דבהפליג לעולם נוטל בפני' דליכא אנינות דעת וכ"כ בת"ה:
א
null
8,046
מגן אברהם
קע
ו
שמא יאכל. מ"מ נוטל בפנים כיון שהעיקר השתיה חיישינן שיאמרו שלא נתן אל לבו ליטול ידיו (של"ה) ועסי' רי"ב מ"ש:
א
null
8,047
מגן אברהם
קע
ז
לשתות. נ"ל דלאו דוקא לשתות ה"ה לד"א מחויב להמתין עליו וכ"מ מדסתמו הפוסקים ובגמ' ע"ש דלא כלבוש: איתא בתוס' בכורות דף מ"ד אין שותין מים בפני רבים אלא יהפוך פניו ושלא בשעת הסעודה אפי' בשאר משקין יהפוך, בכתובות דף ס"ה אשה שאין בעלה עמה אין לה לשתות יין ואכסנאי אפי' בעלה עמה אסור ואם היא רגילה לשתות יין בפני בעלה מותרת לשתות מעט שלא בפני בעלה ועיין בא"ע ס"ע, ונ"ל דהוא הדין בשאר משקין המשכרין:
ב
null
8,048
מגן אברהם
קע
ח
מאכל השמש. ומ"מ מדת חסידות ליתן לו מיד דבר מועט כמ"ש סימן קס"ט ואפילו אינו משמש בסעודה רק מבשל המאכל אפי' אין מזונו עליו:
ג
null
8,049
מגן אברהם
קע
ט
מערה מן האילפס. ובתוס' עירובין דף נ"ג ע"ב פירש בענין אחר ע"ש, ובס' ב"ש דף צ"א:
ג
null
8,050
מגן אברהם
קע
י
בעל הבית יעשה. אמרי' בפסחים ספ"ז א"ל מ"ט כי א"ל תיב אפוריא ישבת (ולא ישבת על גבי קרקע) א"ל כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא מאי טעמא כי יהבו לך כסא קבלת בחד זימנא א"ל מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול וכתבו התו' אמאי דיתיב אפרי' ל"ש לו' אין מסרבין לגדול דדבר גסות ושררה הוא לא היה לו לישב אי לאו משום כל מה שיאמר בעל הבית עשה עכ"ל, וקשה מאי א"ל בסוף מאי טעמא כי יהבו וכו' הא כבר א"ל כל מה שאמר לך בע"ה עשה וי"ל דאף דמחויב לעשות מ"מ אין דרך ארץ שיעשה מיד עד שיפציר בו, אבל לגדול עושין מיד וכ"מ מקצת ברש"י ע"ש, ומ"ש חוץ מצא פי' הב"ח כגון שאמר לי' הבה"ב שילך בשוק לעשות לו איזה עסק א"צ לעשות כי אין זה כבודו לילך לשוקים שאינו מכיר בהן, ובמט"מ פי' ואם א"ל הבעל הבית לצאת מהאכסני' לא יצא כדאמרינן בעירוכין עד שיפשילו כליו וכן נכון, ואית' שם דאפי' אכסני' דאקראי אסור לשנות:
ה
null
8,051
מגן אברהם
קע
יא
לא יאכל. פי' שלא יאחזנו בידו אף על פי שאינו אוכלו בבת אחת (ב"י):
ז
null
8,052
מגן אברהם
קע
יב
בבת אחת. ואם משייר מעט לא הוי גרגרן אבל כששותיהו בשני פעמים הוי דרך ארץ:
ח
null
8,053
מגן אברהם
קע
יג
כוס קטן. פי' שהוא קטן מרביעית (של"ה) ואמרו בגמרא דיין מתוק או מי שכריסו רחבה מותר לשתותו בבת אחת והשמיטו רמ"א משום דמשמע ברש"י דדוקא ר' ישמעאל שהיה כריסו רחבה מאוד, וביין מתוק נמי נתת דבריך לשיעורין, מיהו נ"ל דאין שיעור לכוס רק הכל לפי מתיקת היין ורחבת כריסו, ולכן השמיט רמ"א דהכל נכלל בכוס קטן ומיהו בשכר שלנו בודאי שיעורו יותר מרביעית:
ח
null
8,054
מגן אברהם
קע
יד
מראשו. פי' שלא יתחיל לאוכלו מראשו ובשבת יתחיל לאכול מראשו (אגודה שבת סי' ק"מ עסי' רע"ד ס"ב):
ט
null
8,055
מגן אברהם
קע
טו
לא ישוך. משום מאיסותא:
י
null
8,056
מגן אברהם
קע
טז
לא ישתה. דנראה כעושה לשרות המאכל שאוכל הרבה (לבוש ועב"ח ובל"ח):
יא
null
8,057
מגן אברהם
קע
יז
הגדול. אפי' כל א' קערה שלו לפניו או במיני פירות שיש לכל אחד לפניו (ב"ח):
יב
null
8,058
מגן אברהם
קע
יח
תנו לי. ואם נתנו לפניו לאכול א"צ שיאמרו לו שיאכל וראיה מאליעזר שאמר לא אוכל כו' והרי עדיין לא א"ל אלא א"צ אמירה (שלחן ארבע):
יג
null
8,059
מגן אברהם
קע
יט
משום ריבית. כלומר דמחזי כריבית עבי"ד סימן קס"ב ס"א בהג"ה. בענין דברים המשכחים את האדם כגון זתים וכיוצא בהם אין זה אלא בע"ה אבל המאכל בכונה כנודע מוסיפין לו זכיר' כי הוא מתקן אותה אך צריך ליזהר מאוד שלא לאכול לב בהמה חיה ועוף, האר"י היה אוכל עשבי המדבריות שאין נזרעים ע"י אדם לקיים ואכלת עשב השד' (כתבי'):
יג
null
8,060
מגן אברהם
קע
כ
פרוסה. שמא תפול לתוך הקערה ותמאס, אל יחתוך בשר על גבי היד אלא על גבי השלחן (גמר'):
יד
null
8,061
מגן אברהם
קע
כא
ויתן לחבירו. שמא מחמת הבוש' יקבל חבירו ממנו וישתה בע"כ וימות:
טז
null
8,062
מגן אברהם
קע
כב
לא יקח חלקו. דהוי כאלו מואס במה שנתן לו בע"ה לפיכך יניחנו תחלה (ב"י), בחולין ד' ו' מביא (רשב"א) תו' עבד שאוכל משל רבו קוצה ונותן פרוסה לבנו ולבתו ולעבדו של אוהבו ואינו חושש משום גזל בע"ה שכן נהגו עכ"ל ונ"ל דהכל לפי מה שהוא המנהג ובאתרא דקפדי אסור, כשעושה סעודה ד"א להשקות בעצמו למסובין כדאי' בקדושין דף ל"ב:
יח
null
8,063
מגן אברהם
קע
כג
אורחים. ל' הרמב"ם אין לאורחים ליטול כלום ממה שלפניהם וליתן ביד בנו וכו' שמא יתבייש בע"ה שהרי אין לו אלא מה שהביא לפניהם כו' עכ"ל משמע דאם הרבה לחם על השלחן שלא יחסר להם רשאים ליתן להם וכמ"ש סי' קס"ט ס"א, וביש"ש פג"ה ס"כ כתב דדוקא לעבדו אסור אבל לשמש המשמש בסעודה שרי:
יט
null
8,064
מגן אברהם
קעא
א
איתא בשבת דף ק"ח שורה פת ביין ומניחה ע"ג העין ש"מ אפילו מידי דממאיס אם עושה לרפואה שרי ומוכח בגמ' בכמה דוכתי דשרי לזלף הקרקע ביין ולעשות ממנו משרה וכבושה ולסוך הגוף ביין אפי' שלא לרפואה וטעמא כמ"ש הרמב"ם אין מפסידין האוכלין דרך ביזוי ובעיטה ע"כ משמע דדבר שהוא צורך האדם ליכא ביזוי ובעיטה, וכ"מ בשבת דף נ"ג, דטעמא משום הפסד אוכלין, וא"כ כל היכי שעושה לצרכו ליכא פסידא ומה"ט נוטלין לידים במשקין אי ליכא מים וכמ"ש סי' ק"ס סי"ב ע"ש ובזה א"צ לדברי הב"ח: ואין זורקין הפת. אפי' לא ממאס בכך (ב"ח ב"י), כשרואין אוכלים מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם אם לא במקום דאיכא למיחש לכשפים כגון ככר שלם (עירובין דף ס"ד): איתא בשבת דף נ' דאסור לפצוע זתים אפילו כוונתו למתוקי פירא מפני שנמאסים ע"י כך והרי"ף פירש שמיירי שרוצה ליטול בו ידיו ומשום זה נמאסין ואסור דאפשר ליטול בבורית עבי"ד ס"ס ש"נ דאסור לגרום לאוכלין שיאסרו בהנאה, בתענית דף כ' אי' מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה פירש"י משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקדוש ברוך הוא בעולם:
א
null
8,065
מגן אברהם
קעא
ב
לא ישב. דוקא בקופה של נצרים שהי' נכפפת והאוכלין נמאסות אבל בקופה של עץ שאינה נכפפת אפי' היו בתוכה ספרים מותר לישב עליהם וכ"ש אוכלים (ב"ח) ובתשובת רמ"א כתוב דאסור לישב על תיבה שהספרים בתוכה וביו"ד סי' רפ"ב כתב הט"ז דאם היה קבוע בכותל שרי וכן נוהגין בבה"כ עמ"ש סימן ר"מ:
ב
null
8,066
מגן אברהם
קעא
ג
והמדקדקים. נ"ל דביזוי היא להשתמש מעשה עץ באוכלין לכן אוכלין כל פעם מעט כאלו בא ללפת הפת ונשאר אוכלין בעצמן דלאחרים הוא נמאס:
ג
null
8,067
מגן אברהם
קעא
ד
שנמאסי'. אף על פי שהן בקליפתן ואין האוכל נמאס מ"מ הם נמאסי' (ב"י ב"ח תוס'):
ד
null
8,068
מגן אברהם
קעב
א
בולען. משום דאדחי להו מתורת משקין דאין ראוים לשתות לכל אדם הלכך אין להקפיד אפי' יכול לברך ע"י הדחק והראב"ד כ' דוקא כשאין לו משקין יותר לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפליט ולא יהנה בלא ברכה משום מעט משקין וכן ראוי לנהוג שלא להכניס עצמו במחלוקת וכמש"ל וכך כתב הב"ח:
א
null
8,069
מגן אברהם
קעב
ב
ראשונה. אבל ברכה אחרונה יברך:
א
null
8,070
מגן אברהם
קעב
ג
וי"א דמברך. ול"ד למ"ש סי' קס"ז ס"ח דשאני הכא מאחר שנזכר בעודן בפיו דומה קצת עובר לעשייתן וצ"ע אם יברך ג"כ ברכה אחרונה דלא מצינו ב' ברכות סמוכות זה לזה ונ"ל דעל ז' המינין יברך די"א דהוי דאוריי' אבל המים ושאר מינים יש חולקין כדאי' ס"פ כ"מ אפשר שבזה אין לברך וצ"ע ולכן יש לנהוג שיפלוט אותן כמש"ל:
א
null
8,071
מגן אברהם
קעב
ד
יפלטנו ויברך. דכתיב ימלא פי תהלתך:
ב
null
8,072
מגן אברהם
קעג
א
דיני בשר וגבינה נתבארו בי"ד כי שם מקומם אך ראיתי שכ' הב"ח כאן וז"ל משמע דכשאין מכירים זא"ז יכולין לאכול על מפה א' ותימ' וכו' דנדבק בשר במקום גבינה יחד במפה כו' ול"נ דהכא מיירי במפה חדשה או שנתכבסה יפה וזה אוכל בקצהו וזה אוכל בקצה האחר דאין נוגעין זה בזה ופשוט הוא, עוד כ' כשמשים קערה של בשר על השלחן ואח"כ משים קדירה של חלב במקומה בולעת טעם הבשר הנבלע בשלחן וכו' ואוסרת כדי קליפה עכ"ל, לא קי"ל הכי כמ"ש בי"ד ס"ס צ"ב דאין הבליעה הולכת מכלי אל כלי: ויש נוהגים ליטול בין גבינה לדגים ויצא להם ממ"ש הב"י בי"ד סי' פ"ז דסכנה לאכול גבינה ודגים (כ"ה) וכבר כ' בד"מ שט"ס הוא שם בב"י וצ"ל דגים בבשר ע"ש וכ"כ האחרונים: דקשה לד"א. ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועבי"ד סי' שט"ז ס"ג ובא"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם:
ב
null
8,073
מגן אברהם
קעג
ב
מהיסח הדעת. ק"ק דבסי' צ"ב ס"ה פסק דלכתחלה יש ליזהר מהיסח הדעת לתפלה ונ"ל דתפילה חמירא טפי מב"ה ועמ"ש סי' קנ"ח ס"ה:
ג
null
8,074
מגן אברהם
קעג
ג
וחוץ מניגוב. צ"ע דלפי מ"ש ס"ס קנ"ח דבמטביל א"צ ניגוב משום דאין שם מים טמאים א"כ כ"ש באמצעים וצ"ל דמ"מ איכא משום מיאוס כמ"ש שם:
ג
null
8,075
מגן אברהם
קעג
ד
דוקא מים. ששאר משקין אינן מנקין השומן והמאכל, ויש"ש ס"י פסק כהרשב"א דמותר ליטל אמצעים בשאר משקין:
ג
null
8,076
מגן אברהם
קעד
א
ואין הפת פוטרו. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אף על פי שא"צ לשתיה כגון קידוש והבדלה:
א
null
8,077
מגן אברהם
קעד
ב
מניחו לאחר המזון. בתשובת הרשב"א סי' שמ"ב כתב דלמ"ד ב"ה אינה טעונה כוס רשאי לשתותו קודם ב"ה וב"ש סברי דמחוייב לשתותו קודם דושבעת זו שתיה וכו' ועוד מפרש בירוש' טעם אחר וכו' ע"כ והמחבר סתם כאן דס"ל כיון דפליגי הפוסקים כמ"ש סי' קפ"ב א"כ אם יש לו כוס מוטב שלא לשתות דהרב"י לשיטתיה אזיל שכתב ס"ס קצ"ז דאין קפידא בשתיה אבל לפי מ"ש רמ"א שם דאינו חייב מדאורייתא לברך אם צמא ולא שתה א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשיטא דמחויב להניחו לב"ה:
ג
null
8,078
מגן אברהם
קעד
ג
אם קבע. וה"ה דאם בירך לפני המזון א"צ לברך על יין שלאחר הסעודה קודם ב"ה אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבמזון בא לשרות המאכל ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתיה ועסי' קע"ז סס"ב שאין דין זה מצוי ע"ש:
ד
null
8,079
מגן אברהם
קעד
ד
יין של קידוש. פוטר גם יין שלאחר המזון [ב"ח רשב"א] וכן עיקר:
ד
null
8,080
מגן אברהם
קעד
ה
יין הבדלה. משמע דוקא יין הבדלה כיון שאינו בא אלא לצורך מצוה ואינו צורך סעודה וכ"מ בתו' אבל כששותה לצמאו יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וכ"כ בת"ה אף על גב שיש חולקין גם בזה פסק הרב"י דלא כוותי' וכ"מ סי"ז וכ"מ סי' תע"ד:
ד
null
8,081
מגן אברהם
קעד
ו
נטל ידיו. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה וכ"מ בתו' בד"ה בא להם יין ע"ש דאע"ג דלא נטלו אלא ידו א' וצריכין לחזור וליטול אפ"ה פוטר וע"ש גבי אותן שקדשו בב"ה וכו' וכ"מ בב"ח וא"ת היאך שרי להפסיק ולהבדיל בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול [הגמ"ר פ' ע"פ עסי' קס"ו מ"ש]:
ד
null
8,082
מגן אברהם
קעד
ז
ומושיטין לו. כלומר אחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר:
ה
null
8,083
מגן אברהם
קעד
ח
דב"ה פוטרתו. דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה כיון דבא לשרות המאכל [הרא"ש] ועסי' קע"ז:
ו
null
8,084
מגן אברהם
קעד
ט
שלפני המזון. כיון שבא לפתוח בני מעיים להמשיך אדם לתאות המאכל הוי מחמת הסעודה [ב"י הרא"ש] ועוד הא מסעיד סעיד [ע"ל סי' תע"א] וגם יין שלאחר המזון פת פוטרו מברכה אחרונה כיון דסעיד ופריך בגמרא דליברך עליה ג' ברכות ומשני לא קבעי אינשי עלייהו אלמא אי הוי קביעותי' קביעות מברכין עליה ג' ברכות וכיון שכן כיון ששותיהו בתוך הסעודה של קבע מיגו דהוי קביעות לאכילה הוי קביעות לשתיה [ב"י רשב"א וכ"כ תר"י] וא"כ משמע דעל שאר המשקין אחר הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה דלא עדיף מדברים הבאים מחמת הסעודה לאחר הסעודה וכמ"ש סי' קע"ז וכ"ש משקין די"א דאפי' תוך הסעודה מברך כמ"ש ס"ז וכ"מ בהג"מ ספ"ד בהדי' דכייל להו בהדי שאר דברים וכ"מ ברא"ש דדוקא משקין הבאים בתוך הסעודה פת פוטרתן וכ"מ בתוס' פסחים דף קי"ג דדוקא יין א"צ ברכה אחרונה וכונתן למש"ל בשם הרשב"א ומיהו אין דין זה מצוי בינינו וכמ"ש סי' קע"ז, כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרת עכ"ל. ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה כמ"ש התוס' דכשבירך על פירות גינוסר פטרי למליח ולפת דהפת טפל למליח והמליח לפירות ועסי' רי"ב:
ו
null
8,085
מגן אברהם
קעד
י
עסי' רצ"ט. דשאני יין הבדלה שאינה באה לצורך סעודה לכן מברך אחריה לי"א דלא פטר וכמ"ש ס"ז:
ו
null
8,086
מגן אברהם
קעד
יא
לפי שאין דרך וכו'. משמע דיין שרף דאין דרך לשתותו תמיד לא חשיב כבא מחמת הסעודה וצריך לברך עליו, ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו [מט"מ ול"ח רש"ל] ואף אם שותה לפני המזון לעורר תאות המאכל לא עדיף מפירות שצריך לברך וכ"ש השותין אותו באמצע הסעוד' או אחריה שאינו בא אלא לחמם האצטומכא שיוכל לעכל אין זה נקרא מחמת הסעודה ומילתא אחריתא היא (לבוש סי' קע"ז) אבל בטור ססי' ער"ב כ' דמה שבא להמשיך תאות המאכל חשוב כבא מחמת הסעודה כמש"ל ס"ו וכ"כ התוס' פסחים ד' קט"ז וז"ל פרפרות היינו דברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים ותמרים וירקא היו רגילין לאכול בין מאכל למאכל לפיכך פטר להו פת לפי שבא לצורך סעודה שעל ידי כן אוכל יותר וכ"כ הב"ח סי' קע"ו וכ"כ רש"י בגמרא ועסי' קס"ח ס"ח, וכ"כ המרדכי דמאי דאמרינן בגמרא יין נפטריה פת משום דמחמת כחו אדם מתאוה לאכול, והא דכתו' במרדכי ובהג"מ פ"ד פר"י דברים שאין באים מחמת הסעודה כגון פירות שאין באים להשביע אלא בא לעכל המאכל עכ"ל צ"ל דיש חילוק כשבא לעורר תאות המאכל הוי צורך סעודה שע"י כן אוכל יותר וא"צ ברכה משא"כ כשבא לעכל אין בו צורך סעוד' עתה ובעי ברוכי אבל בספר החינוך להרא"ה כתוב וז"ל אם אוכל תוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל מברך לפניו ולא לאחריו עכ"ל, וא"כ ה"ה מי שאומכל לימוני"ש מלוחים בתוך הסעודה צריך לברך להרא"ה, ומיהו נ"ל לנהוג כהתוספות כמ"ש המרדכי פרק נערה דלעולם פוסקין כהתו' ע"ש, ובמהר"מ פדואה סכ"ה, ומ"מ נראה לי דצריך לברך על יין שרף ואם שותיהו לפני האכילה דאין כוונת רוב בני אדם לעורר תאות המאכל שהרי רגילים לשתותו בכל בוקר אף בלא סעודה ובעי ברוכי אבל באמצע הסעודה כוונתו לפתוח ולא בעי ברוכי ואחר סעודה כוונתו לעכל ובעי ברוכי ומיהו בשבת א"צ לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב, ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל כמ"ש ס"ד ועסי' קע"ז ס"ד וסי' ר"ו ס"ה וסימן קע"ו:
ז
null
8,087
מגן אברהם
קעד
יב
בסבת הפת. ודוקא כשאוכל סעודת קבע אבל אם אכל פת מעט עסי' רי"ב:
ז
null
8,088
מגן אברהם
קעד
יג
בכל פעם. נראה לי דוקא במים שאין אדם שותה אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך, ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו:
ז
null
8,089
מגן אברהם
קעד
יד
קודם נטילה. דס"ל דלאחר נטילה הוי הפסק ועמ"ש ס"ד דלא חש לאותם שאומרים דקודם נטילה לא פטר. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה דלכאורה למ"ד דאין צריך ברכה תוך הסעודה א"כ צריך ברכה אחרונה מ"ד איין הבדלה כמ"ש סימן רצ"ט ס"ז דדוקא יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וכמ"ש ס"ו אבל שאר משקין צריכין ברכה אחרונה וכ"מ בטור סי' תע"ג ועמ"ש סי' קע"ז ס"ג ולדעת בעל המאור שם א"צ ברכה אחרונה אם שותה ג"כ משקין בתוך הסעודה דב"ה פוטר הכל ואם אין לו משקין תוך הסעודה צריך ברכה אחרונה על שתיה שלפני הסעוד' עסי' רצ"ט ס"ח מ"ש, ואם יש לו כוס לב"ה אין צריך לברך ברכה אחרונה על משקין שלפני הסעודה דהא מברך ברכה אחרונה על כוס ב"ה שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו כ"כ ר"ן והרמב"ן במלחמות ועסי' קע"ח ותע"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעית (מכזית) לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ע"ש ומ"ש בכוונות שאם שותה רביעית ה"ל ברכה לבטלה נ"ל דהיינו כשעשה ברכה אחרונה, ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן והרמב"ן עסי' קע"ט דיש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק:
ז
null
8,090
מגן אברהם
קעד
טו
ויברך ע"ד לשתות. ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו:
ז
null
8,091
מגן אברהם
קעד
טז
אחר מברך לכלם. ולפמ"ש סי' קס"ז ס"י צריכין שיטעום כל אחד תכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה ע"ש:
ח
null
8,092
מגן אברהם
קעד
יז
כל מקום. ואפי' בחופה בברכת אירוסין ונשואין (ב"ח בשם מהר"ם שור) והאידנא לא נהיגי הכי ונ"ל דוקא במקום שנוטלים רשות אומרים על היין סברי במקום ברשות אבל בחופה ומילה שאין נוטלין רשות אין לומר סברי כלל, כת' הטור אותו שבירך על יין שלאחר המזון מברך על המוגמר שמביאין אחר הסעודה עכ"ל אף על פי שרגילין להביא המוגמר לאחר ב"ה מ"מ אם הביאו קודם ב"ה זכה בו אותו שבירך על היין אף על גב דאיכא עדיף מיניה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן (רש"י ותר"י) והגאונים פירשו אותו שבירך המוציא מברך על המוגמר שבתוך הסעודה אף ע"פ שרגילין לאחר האכילה קודם ב"ה ובאותו שעה היה אחר יכול לברך דכסעודה אחרת היא מ"מ כיון שהביאוהו תוך הסעודה אותו שניתן לו כבוד לברך המוציא ניתן לו כבוד ג"כ עד תשלום הסעודה (ואפשר דגם הוא מברך על יין שבתוך המזון) ואף על גב דאין יכולין לענות אמן מ"מ כיון שמריחין תיכף א"א להמתין עד שיברך כל אחד לעצמו שבתוך כך יהיו בלא ברכה לכן מוטב שיברך אחד לכולם אף על פי שלא יענו אמן עכ"ל תר"י, ונ"ל שכ"ד הראב"ד דלא כמו שנדחק בכ"מ ע"ש, ועל המוגמר שלאחר ב"ה הגדול מברך אף על פי שנתן רשות לאחר לברך ב"ה כבר עברה רשותן וחזר' להגדול כ"כ הראב"ד והמאו' כ' דאותו שבירך ב"ה מברך עליו ויש ללמוד מזה לדברי' כיוצ' באלו ועסי' רי"ג מ"ש:
ח
null
8,093
מגן אברהם
קעה
א
כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל, ונ"ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא להדיא ועסי' תע"ב ס"ז ובטור שם, ואגודה כתב וזה חומרא יתירה וכ"כ אבודרהם בשם מהר"מ וכ"כ בטור סימן תע"ג שיברך, ונ"ל כשבירך ב"ה על היין אחר אין צריך לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בב"ה: שאין לו עוד. וכ"ה כתב שהראב"ד ורי"ו ס"ל דאין מברכין ובעל נתיבות מסתפק בדבר, ורדב"ז סי' קכ"ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ואם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו ואין מברכין עכ"ל:
א
null
8,094
מגן אברהם
קעה
ב
שלא היו. או שעבר וברך על הגרוע תחלה:
א
null
8,095
מגן אברהם
קעה
ג
יותר גרוע. אבל גרוע הרבה מן האדום אין מברך לדידן ומיהו אם שתה לבן תחלה ואח"כ אדום שהוא משובח יותר מברך (ב"ח) משמע דבסתם אינו מברך:
ב
null
8,096
מגן אברהם
קעה
ד
אין לברך וכו'. כתב הל"ח מ"כ ראובן ושמעון שותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ"ע אם יברך כיון שגם ראובן נהנה ממנו או כיון שאין שינוי יין אלא לדידיה לא יברך עכ"ל כתו' במרדכי ס"פ הרואה וז"ל האלפסי פסק דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו עכ"ל ופירש הרב"י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע"ה והוא חולק עליו והב"ח פסק כמרדכי וכ"פ הש"ג פ' ע"פ ולענ"ד קשה למה נקט האכסנאי והאורח הל"ל האורח לחודי' ונ"ל דאכסנאי פי' הבע"ה כמ"ש התוס' פ"ב דע"א והרי"ף לשיטתיה אזיל דכת' הטור סי' רכ"א בשמו דאין מברך על הגשמים אא"כ יש לו שותף באותה שדה הא לא"ה מברך שהחיינו אף על גב דאחרים נהנים ג"כ מהגשמים מ"מ בעי' שיהיו הוא וחבירו שותפין באותו דבר ה"נ בעי' שיהיו שותפין ביין משא"כ באורח שאין לו חלק בו אף הבע"ה אינו מברך דהיאך יאמר המטיב לאחריני דליכא הטבה לאחריני שאינו שלו וכן משמע מלשון הגמרא דקאמר כגון דאיכא בני חבורה דשתי בהדיה משמע דוקא בני חבורה ואשתו ובניו נמי כיון שחייב במזונותיהן הוי כאלו יש בהם חלק בו כנ"ל ולכן יש להחמיר דהא פסק בסי' רכ"א כהרי"ף ע"ש (עמ"ש שם ס"ה) ובפרט בספק ברכות אף על גב דאפשר לומר כשנותן לו ה"ל כאלו יש לו חלק בו מ"מ יש להחמיר דמ"מ אותו כוס שהוא שותה אין לחבירו חלק בו משא"כ בשותפין דקיי"ל אין ברירה מ"מ נ"ל דאם הבע"ה נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות א"כ כולן שוין לטובה הוה כיש להן חלק בו ומברכין הטוב והמטיב ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחד פשיטא דאין לברך ומ"ש התוס' דף מ"ג דכשאמ' ליה ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב אף על פי שאין אשתו עמו היינו משום שהם שותפים בדבר א' דהיינו הבן משא"כ הכא דיין ששתה האי לא שתה האי לכן בעינן שישתו בחבורה א' רק שהתוס' מביאין ראיה מזה דמברך כל אחד לעצמו ע"ש:
ד
null
8,097
מגן אברהם
קעה
ה
הטוב לו. ובתשב"ץ כ' שאם הוא שותה היין השני לבדו י"א שלא יברך וי"א שיברך ע"ש, ובמרדכי משמע דאינו מברך וכן עיקר:
ד
null
8,098
מגן אברהם
קעו
א
פירורי פת. דאין בהם תואר לחם שצריך לברך במ"מ ופת פוטרתן דבאים להמשיך תאות המאכל (ב"ח) ועסי' קס"ח ס"ח וסי"ג דאפי' אינן באים להמשיך פת פוטרתן כיון שהן עצמן מזון ועיין סי' קע"ד ס"ז:
א
null
8,099
מגן אברהם
קעז
א
בלא פת אין טעונין. דהן טפלים לפת וכמ"ש סי' רי"ב ולכן נ"ל דאם אין חפץ לאכול פת ואוכל מעט פת ומברך עליו המוצי' אין פוטר המאכלים דהא לא קי"ל כר"ח דאמר פת פוטר כל מיני מאכל אלא דוקא בקובע סעודתו על הפת אמרי' דכל המאכלים מחמת הפת הן באים אבל כשאין חפץ לאכול פת אינו פוטר וכ"ש אם אוכל פחות מכזית כנ"ל ואפשר לו' כיון דדרך לקבוע סעודה עליהם הפת פוטרתן וצ"ע לכן לא יברך עליהם ולא על הפת אם לא בשבת וי"ט:
א
null