Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
6,900
מגן אברהם
מג
ג
הואיל ואינו כו'. ולכן בב"ה עראי מותר דלא גזרינן שמא יפנה בהם:
א
null
6,901
מגן אברהם
מג
ד
חולצן ברחוק ד' אמות. לכאור' משמע דגם כשרוצה להשתין בב"ה עראי נמי צריך לחולצן ברחוק ד' אמות, וצ"ע דהא אפי' כשהן בראשו שרי להשתין וגם בידו אין האיסור אלא מפני השפשוף וא"כ למה יחלוץ ברחוק ד"א וגם ברי"ו וברמזים משמע דחולץ ומשתין לאלתר לכן נ"ל דה"פ אסור להשתין בהן מעומד כו' מיירי בין בעראי בין בקבוע וכמ"ש בהג"ה ומ"ש אלא חולצן ברחוק ד"א מיירי בקבוע ועמ"ש ס"ה וכ"מ מדקתני חולצן א"כ ע"כ מיירי בקבוע דבעראי מותר להשתין כשהם בראשו כנ"ל:
א
null
6,902
מגן אברהם
מג
ה
בין בב"ה עראי. דגזרי' שמא יפיח בהם כדאי' בגמרא וכ"כ בש"ג וכ"מ:
א
null
6,903
מגן אברהם
מג
ו
בלא חפיר'. אבל בחפיר' כסתום דמי כמ"ש סי' פ"ג ס"ד וכ"כ הרב"י בשם רש"י ומשמע לכאור' דס"ל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו דהא קאי אדלעיל וצ"ע דהא רש"י קאי בגמרא אדלעיל מיניה [ע"ש בגמרא] דקאמר חולצן ברחוק ד' אמות ועל זה פירש"י דוקא כשהוא בלא חפירה אבל כשהוא בחפירה הוי כבית הכסא עראי דאמרי' בגמרא חולץ ונפנה לאלתר דרש"י ס"ל הטעם דצריך לחלוץ משום הכניס' א"כ כשהוא בחפיר' ליכא איסורא בכניס' דהא אפי' ק"ש שרי לקרות בתוכו אבל הרא"ש והרב"י דסבירא להו דלא משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרצה לעשות צרכיו ואפי' בבית הכסא עראי כשרוצה לפנות צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות וכן כתוב בחי' הרשב"א וז"ל וקשה היאך מותר בבית הכסא עראי לחלוץ ולפנות לאלתר הא בעינן והיה מחניך קדוש וליכא כל שכן כשרוצה לפנות בבית הכסא שהוא בחפירה וגם אסור להשתין בו בתפילין שבראשו דמ"מ איכא למיגזר שמא יפנה בהם ולפי מ"ש לעיל דמ"ש אלא חולצן ברחוק ד' אמות קאי כשרוצ' להשתין בבית הכסא קבוע א"כ אתי שפיר דעל זה קאמר דוקא כשהוא בלא חפירה אבל כשהוא בחפירה חולץ ומשתין לאלתר ואין צריך להרחיק ד' אמות כנ"ל, אבל בב"י מוכח דשגג בזה וסבר שרש"י פי' כן על האיבעי' ע"ש:
ב
null
6,904
מגן אברהם
מג
ז
בית הכסא עראי. פי' הא דאמרי' לעיל דמותר להשתין בו בתפילין שבראשו היינו במקום שאין רגילות לפנות שם:
ג
null
6,905
מגן אברהם
מג
ח
בבגדו בידו. צ"ע דבס"א כ' אפי' תופס אותם בבגדו אסור וי"ל דהכא מיירי שקשורים בבגדו שאף אם ישפשף בידו לא יפלו התפילין:
ד
null
6,906
מגן אברהם
מג
ט
וי"א אפי' וכו'. משמע דלסברת הרא"ש מותר ליכנס בתפילין לב"ה בלא צרכיו וק' וכי עדיף ממרחץ דחולץ כמ"ש סי' מ"ה ס"ב ואדרבה ב"ה חמור דמרחץ חדש מותר לקרות בו וב"ה חדש אסור לקרות בו, וקושיא זו הבנתי מגליון ש"ע של הגאון בעל ש"ך שרשם וע"ל סי' מ"ה ס"ב לכן נ"ל דודאי לכ"ע אסור ליכנס לב"ה בתפילין שלא להשתין ולא איבעיא להו אלא אי שרי ליכנס להשתין הואיל שהוא חייו של אדם ופשוט ליה דאסור חיישי' שמא יפנה בהן, והא דנקט הטור והש"ע ס"א אסור ליכנס וכו' להשתין לרבותא נקט דאפי' להשתין אסור ליכנס וכ"ש שלא לצורך תדע דהא צריך לחלוץ ברחוק ד"א ולדעת רש"י הטעם משום הכניס' כמ"ש ס"א אבל במרחץ אסור ליכנס בתפילין דכשרוחץ בלא"ה פושט בגדיו ולכן לא הביא הטור דעת רב האי משום דמילתא דפשיטא היא וכ"מ ס"ז וס"ח ודו"ק:
ה
null
6,907
מגן אברהם
מג
י
בימינו. אבל לא בשמאלו מפני שצריך לקנח בה כמ"ש סי' ג' ס"י:
ה
null
6,908
מגן אברהם
מג
יא
רצועה. דברצועה נמי איכא קדושה שהרי השם קבוע בהן, כתב ב"י ובנכנס לקבוע לא כ' רבינו נותנן לחבירו ונראה שטעמו וכו' דמצוה לשמור בעצמו עכ"ל אבל בס"א מיירי שרוצה להשתין מעומד בקבוע וא"כ א"א להכניסן בידו מפני שצריך לשפשף ובראשו אסור דחיישי' שמא יפנה בהם וע"כ צריך ליתנן לחבירו והכא מיירי שעושה צרכיו מיושב דמותר לאחזן בידו ליתנם לחבירו וכמש"ל ובב"ה עראי מותר להשתין כשהן בראשו, כתב מ"ע בתשו' סי' נ"ט מותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות אפילו יש מקום מטונף להדיא וטוב לכסותו בכובע ואם רוצה לחלצן ולחזור ולהניחן ש"ד עכ"ל וכ"מ בברכות דף כ"ד ר' אבהו הוי אזיל וקרי ק"ש כי מטא במבואות המטונפות אשתיק ובודאי לא קרא ק"ש בלא תפילין וא"כ הל"ל שחלץ תפילין אלא ע"כ דמותר ליכנס בהן במבואות המטונפות ומיהו י"ל דעכ"פ כשיודע שיכנס דרך מבואות המטונפות לא יניחם בביתו אלא בבה"כ וגדול' מזו איתא בשבת דף קכ"ז שלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית עכו"ם אמר אל יכנסו דברי קדושה במקום טומאה, ובע"ה כתב שיניחם בביתו ויכסם במבואות המטונפות:
ה
null
6,909
מגן אברהם
מג
יב
ואפי' להשתין. פי' אפילו להשתין מיושב כמ"ש ס"א:
ו
null
6,910
מגן אברהם
מג
יג
אם היה בו טפח. אבל אם אין בו טפח בטל לגבי התפילין כיון שהוא כליין והקשה בחי' הרשב"א דהא בפ"ז דשבת משמע דאי לאו שי"ן של תפילין עור של תפילין מציל אף על פי שמחובר בהן וכ"ש כיס פחות מטפח וכ"ה בי"ד סי' רפ"ב ס"ו ורש"י פי' דמיירי כשחולץ סמוך ללילה בביתו דכשהכלי הוי טפח חשיב אהל להפסיק בינם לקרקע ומותר להניחם ע"ג קרקע:
ו
null
6,911
מגן אברהם
מג
יד
לא יכניסם כלל. כ"כ רי"ו ומשמע אפי' בכיס לא יכניס' וסיים בה אם נכנס לפנות ואם נכנס שלא לעשות צרכיו רבי' האי אוסר והתוס' מתירין עכ"ל ומשמע דהתו' מתירין אפי' בב"ה שבבית ומיהו משמע מלשונו דוקא כשהן בידו ע"ש גבי ב"ה עראי אבל בראשו אסור וא"כ ל"ק ממרחץ דמרחץ הוי כב"ה שבבית שהוא בעיר עמ"ש ס"ה ואם רוצה להשתין בב"ה עראי אם הם בכיסן שרי אף להרמב"ם דהא טעמא שמא יפיח בהן וכשהן בכיסו לא איכפת לן בהפח' כמ"ש ב"י ס"ס מ"ד בשם העיטור ומשמע בגמ' דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה וא"א להטריח בכל פעם להשיבן לביתו וגם א"א להניחם בחורין וסדקין מפני מעש' שהי' שנטלתן זונה ואמרה פלוני נתן לי באתננ' אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפילו בב"ה שבשדה דיכול להניח אותם בביתו וכ"ה בגמרא דר"י יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן כמ"ש בי"ד סי' רפ"ב ס"ח וכ"מ מל' הרמב"ם פ"י מהס"ת שכתב וז"ל כל כתבי הקדש אסור לזרקן, הקמעים שיש בהן ענינים של כתבי הקדש אין נכנסין בהן לב"ה אא"כ היה מחופין עור, לא יאחוז אדם ס"ת בזרועו ויכנס בו לב"ה אף על פי שכרוך במטפחת וכו' משמע דכתבי הקדש שרי במטפחת כמו קמיע:
ז
null
6,912
מגן אברהם
מג
טו
עד שיגמור. דעמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן וסילון החוזר מביא האדם לידי ירקון:
ח
null
6,913
מגן אברהם
מד
א
ולא היתה עמו אשה. אבל אם אשתו עמו, אסור גזירה שמא ישמש בהן [גמרא פ"ב דסוכה]:
א
null
6,914
מגן אברהם
מד
ב
ישן בהם. ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש [טור] ומ"מ מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהם כלל [ב"ח] עסי' רנ"ב ונ"ל דלפי מ"ש הטור א"כ בשעת תפילה א"צ למשמש בהם דבלאו הכי אסור בשחוק וקלות ראש עסי' קנ"א:
א
null
6,915
מגן אברהם
מד
ג
שינת עראי. ואין שיעור לזה וי"א כדי הילוך ק' אמה והוא חלק ס"ז משעה בקירוב:
א
null
6,916
מגן אברהם
מד
ד
אסור לישן. דחיישי' שמא יפלו מידו:
א
null
6,917
מגן אברהם
מד
ה
בנרתקן. העיטור לא כתב אלא דלא חיישי' להפחה כשהן בנרתקן ורמ"א חידש דלשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתקן ועמ"ש סי' מ"ג ס"ז ובמשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת ע"ש וצ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עסי' מ':
א
null
6,918
מגן אברהם
מה
א
בבית הקברות. ואפי' תוך של ביה"ק אסור וכ"ה בי"ד סי' רפ"ב ס"ד ושס"ז ס"ג ושע"ו ס"ד ולזה נתכוון הב"י בסי' כ"ג וכ"ה כוונת הגמרא כנ"ל:
א
null
6,919
מגן אברהם
מה
ב
בבית המרחץ. כתב רי"ו נ"ב ח"ב מעשה שרקם א' פסוק ויאמר על טליתו וכו' כ' הרמב"ם כו' שהעושה כן מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית אין בו קדושת הגוף ולכן יבא בהן לב"ה ולבית הטבילה וכו' ואיך יביא כתבי התורה במקום הטנופת וזלזול עכ"ל משמע דאסור ליכנס בתפילין למקום שטובלין שם ובכ"מ פ"ג מק"ש כתב בשם הר"ר מנוח איכא מ"ד כיון דאיסור מרחץ מפני שעומדים שם ערומים ה"ה להנך מקואות שטובלין בהם הנשים אסור לברך בתוכן ולא מסתבר דעיקר איסור המרחץ משום זוהמא והבלא דאית ביה על ידי שתשמישו בחמין אבל צוננין מותר וצ"ע דהא לענין מזוזה בית הטבילה כבית המרחץ עכ"ל ובי"ד סי' ר' איתא דהנשים מברכות במקוה אך נ"ל דמ"מ אסור לכנס לתוכה בכתבי הקדש דאסור לעמוד לפני השם ערום כדאיתא בשבת דף ק"כ ומה"ט פטור ממזוזה וכשאין שם אדם מותר דדוקא במרחץ החמירו אף על פי שאין שם אדם אבל לא במקוה כנ"ל:
ב
null
6,920
מגן אברהם
מו
א
קודם בואו לבה"כ יאמר ואני ברוב חסדך וכו' ובכניסתו יאמר בבית אלהים נהלך ברגש (כתבים) קודם תפלת שחרית יקבל עליו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך [הכוונות]: כשיניח ידיו. פי' ע"י מפה דאסור להניח ידיו על עיניו קודם נטילה כמ"ש סי' ד':
א
null
6,921
מגן אברהם
מו
ב
כל צרכי. וי"א צרכי לשון רבים ול"נ דאין לשנות הנוסחא דהא אי' בטור דקאי אנעילת מנעלים שהם צורך האדם: בב"ח בגמ' שלנו כתוב איפכא המכין מצעדי ואח"כ שעש' וכו' וכ"כ הרבה פוסקים וכן היה כתוב בכל סידורים שלנו ועכשיו שינו המדפיסים בסדורים וכתבו כמ"ש בש"ע ע"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ועתידים הן ליתן את הדין עכ"ל ול"נ דהכל לפי הזמן והמקום דעכשיו הכל נועלים מנעלים קודם שילכו:
א
null
6,922
מגן אברהם
מו
ג
המכין. ובאגודה כתוב אשר הכין וכן נוהגין:
א
null
6,923
מגן אברהם
מו
ד
ויהי רצון. יש בו נ"ח תיבות [אגודה] שתרגילני בתורתך כ"ה בטור ובספר א"ח כתב שצ"ל לשון רבים כמ"ש סי' ק"י ס"ד וע' תשו' מ"ע סי' כ"ט [כ"ה] ועמש"ש בשם הרשב"א:
א
null
6,924
מגן אברהם
מו
ה
שהכל ברכ' א'. דאלו היו ב' ברכות היו פותחות בברוך דלא סמוכות הם שכל א' נתקנה בפ"ע ואף על גב דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה י"ל דתגמלני חסדים טובים היינו החסד שעושה הקדוש ברוך הוא שמעביר חבלי שינה מעיניו:
א
null
6,925
מגן אברהם
מו
ו
וגם מפני. דאלו משום ידים שאין נקיות די בכל מידי דמנקי כמ"ש סוף סי' ד':
ב
null
6,926
מגן אברהם
מו
ז
חייב אדם. ואם היא מ"ע ע' ברמב"ם ורמב"ן ובספר שתי ידות דף ק"א ע"ב:
ג
null
6,927
מגן אברהם
מו
ח
מאה ברכות. כתב הרב"י אנן מברכין בכל יום ק"ה ברכות אך בתענית חסרו ח' ברכות נמצא יש צ"ח ברכות עכ"ל וטעות סופר הוא דאינן אלא צ"ז ולדידן שמברכין גם הנותן ליעף כח ועל תפילין ב' ברכות הרי צ"ט וגם ברכת יראו עינינו לא מנה הרב"י וא"כ הוי ק' אף ביום התענית ומי שמפסיק מבעוד יום התעני' חסר עוד ח' ברכות מסעוד' א' אפשר שיוצא כששומע חזרת התפלה מהש"ץ, ובשבת חסר מג' תפלות ל"ו ברכות וב' ברכות מתפילין וברכת יראו עינינו, וכתב הרב"י דאנו מוסיפין ברכת מעין ז' וצ"ע דא"כ נחשב כל חזרת הש"ץ של ג' תפילות וי"ל דשאני ברכת מעין ז' דהיחיד לא אמרה ודוחק דהא עכ"פ אומר אלקינו וכו' רצה דהוא עיקר הברכה. ועוד דהרב"י חשיב קידוש חדא ובאמת הוא ג' למי שמברך על היין תרי דלילה וחד דיממא, לכן נ"ל דשבת חשבי' ג' דקידוש וז' דמוסף וט"ז ברכות בשני הסעודות דהא גם ביום התענית יש ק' ברכות לדידן הרי כ"ו חסרו י"ג וממלא להו בפירות כמ"ש סי' ר"ץ ומ"ש סי' רפ"ד ס"ג דיוצא כששומע ברכת התורה והמפטיר היינו מי שאין לו פירות תדע דאטו ר' אבהו דממלי להו באספרמקי ומגדי לא היה בחבר עיר מקום שקורין בתורה ומפטיר אלא כדאמרן וגם צריך שיכוין וישמע וכמ"ש סי' רפ"ד דהא דמי למי שמחויב בברכה דצריך שישמע כמ"ש סי' קכ"ד ע"ש דלא כמ"ש ב"י כאן. אח"כ מצאתי בכ"ה בשם מהר"מ מטראני ח"א סי' קי"ז וק"פ ג"כ דאין יוצא בשמיעת הברכות אלא מי שאין לו פירות ומיהו כתב דביה"כ מוטב לצאת בעניית אמן מלהריח א"כ ביה"כ שחסר ל"ט ברכות כמו בשבת וגם סעודה א' הרי מ"ז ברכות נגד זה יש ברכת שהחיינו ומוסף ונעילה הרי ט"ו ובשחרית קורין ז' עם מפטיר ובמנח' ג' הרי כ' וברכת הפטרה שחרית ומנחה הרי י' הרי מ"ה יחסרו ב' ברכות יאמר ברכת מקדש שמך ברבים בשם ומלכות וגם ברכת מודים דרבנן יאמר בשם ומלכות עכ"ל כ"ה ול"נ דאין להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה בשביל להשלים ק' ברכות גם מ"ש לברך על טלית קטן בפ"ע אין נ"ל להרבות בברכות עמ"ש סי' רט"ו ולמנהגנו שא"א במנחה על התורה חסר עוד א' ובשבת שקורין ז' לבד ממפטיר א"כ ניתוספו ב' ברכות וגם בשל"ה כתוב שלא להריח אבל בסדה"י כתוב דיש להריח ועבי"ד סי' רס"ה איתא בהדיא דמותר להריח ביה"כ מדקאמר ובט"ב לא מייתי אסא משמע דביה"כ שרי אך א"א לברך כל פעם אם לא בהיסח הדעת עסי' רי"ז:
ג
null
6,928
מגן אברהם
מו
ט
שלא עשני גוי. כצ"ל וגירסת שעשני יהודי שינוי מן המדפיסים וכתב ב"ח יש מקשי' אמאי לא מברך שעשני ישראל כמו שאר ברכות שמברכין על הטובה פוקח עורים וכדומה ומתרצים משום דנוח לאדם שלא נברא משנברא ולכן קאמרי' הלואי שלא עשני ועכשיו שעשני אני מברך שלא עשני עכו"ם או עבד או אשה ול"נ דאם היה מברך שעשני ישראל לא היה יכול לברך שעשני בן חורין שעשני איש שהכל בכלל וכוונתו לברך על כל דבר בפ"ע כו' עכ"ל ב"ח ומשמע מדבריו דאם טעה ובירך שעשני ישראל שוב לא יאמר שלא עשני עבד או אשה, ול"נ דאע"ג שאמר ישראל או יהודי אשה בכלל דכל התורה נאמרה בלשון זכר ואפ"ה אשה בכלל כמ"ש התוס' דדוקא היכא דכתיב בני ישראל אמרי' ולא בנות ישראל, מיהו בסנהדרין דף פ"ד משמע דהיינו מטעם דהשוה הכתוב אשה לאיש ע"ש ובב"ק דף ט"ו ובמנחות דף צ"ג וריש עירכין וכב"י דיש להקדים עבד לאשה כדאי' בגמרא דעבד זיל טפי ומשמע בב"ח דלפמ"ש ס"ה גבי מתיר אסורים ה"ה הכא אם בירך שלא עשני אשה בראשונה לא יברך שוב על עכו"ם ועבד ע"ש:
ד
null
6,929
מגן אברהם
מו
י
ואפי' גר. פי' שיאמר שעשני גר דמקרי עשיה כדכתי' ואת הנפש אשר עשו בחרן [ד"מ] ושל"ה וב"ח כתבו דלא שייך לומר כן דמה שנעשה גר היה מצד בחירתו שבחר בדת ישראל לכן לא יברך ברכה זו אלא השנים עבד ואשה עכ"ל. ולדידהו צ"ל שלא עשני עבד קאי אתחלת בריאתו ואף על גב דתחלת בריאה היה גרוע מעבד מ"מ אלו היה עבד לא היה יכול להתגייר אא"כ שחררו רבו ולפי מ"ש המקובלים שהברכות הללו מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמת עכו"ם או עבד א"כ גם גר יכול לברך כן:
ד
null
6,930
מגן אברהם
מו
יא
לא יברכנה. שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ורש"ל סי' ס"ד כ' שיברכנ' וכ"כ הב"ח ול"נ להקל בספק ברכות:
ה
null
6,931
מגן אברהם
מו
יב
ואין דבריהם נראין. ובכ"ה כתב חכם אחד העיד שחזר הרב"י בסוף ימיו וצוה לאומרו בשם ומלכות ואני מחיתי שלא לשנות מנהג קדמונים לאומרו בלא שם ומלכות עכ"ל, ובכוונות כתב לאומרו וכ"כ הב"ח וסמ"ג:
ו
null
6,932
מגן אברהם
מו
יג
יש נוהגין. ובלבוש כתוב ברכת מגביה שפלים, וכב"ח דכך היתה נוסחתו בגמ' ולכן האומרו אין גוערין אותו אבל אם אמר ברכת סומך נופלים גוערין אותו:
ז
null
6,933
מגן אברהם
מו
יד
וי"א דאפי' לא נתחייב כו'. וה"ד בגמ' כי שמע קל תרנגולא בא למעוטי לן במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים א"נ לאפוקי חרש וכן סומא לא יברך פוקח עורים כיון שהדבר חסר בגופו [הג"מ פ"ז מתפלה בשם התו'] ודעת הפוסקים משמע דאפי' במדבר וסומא וחרש מברך וצ"ע, לכן נ"ל דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי וכו' עססי' ס"ט, ובע"ה כתב שטוב שיביא עצמו לידי חיוב שישמע קול תרנגול וכן כולם:
ח
null
6,934
מגן אברהם
מו
טו
לא יקרא פסוקים. ובלבוש כ' סי' תקפ"א וז"ל דוקא בני אשכנז שנוהגין לומר ברכת התורה קודם פרשת התמיד א"כ ס"ל דמותר לומר פסוקים קודם ברכת התורה אבל לדידן שאומרים ברכת התורה מיד אחר אשר יצר א"כ ס"ל דאסור לומר פסוקים קודם ברכת התורה א"כ גם בימי הסליחות יאמר ברכת התורה קודם הסליחות ולדלגה אח"כ עכ"ל וכנ"ל לנהוג וכמ"ש סי' ו' ס"ב ואם יש א' שלא אמרה ירד לפני התיבה ויאמר' אח"כ:
ט
null
6,935
מגן אברהם
מו
טז
כי לפעמים כו'. פי' משום דלפעמים שוהין הציבור לכן יאמרו בכל פעם אך לא יכוון לצאת אלא א"כ ירא שהצבור יעברו זמן ק"ש אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור ולקרות אותה כדינה בברכותי' ולסמוך גאולה לתפל' ועססי' נ"ו ובזה מתורץ קושי' הב"י [ב"ח] ואף על פי שהוא כתב שלא יאמר בשכמל"ו נ"ל דאין בכך כלום כיון שאין מתכוון לצאת בזה ורש"ל בתשו' כ' לו' ג"כ פ' ראשונה של שמע ונ"ל דדוקא כשירא שיתעכבו הצבור, יאמר אתה הוא עד שלא נברא העולם ולא יאמר עד שלא בראת העולם (של"ה ב"ח):
ט
null
6,936
מגן אברהם
מז
א
כתב הב"ח לומר וצאצאינו וצאצאי צאצאינו דאמרי' כל שהוא ובנו וב"ב ת"ח אין תורה פוסקת מזרעו לעולם עכ"ל ול"נ דצאצאינו היינו יוצאי חלצינו וכן תרגום באיוב כ"א על וצאצאיו בניא ובני בניא לכן אין לשנות הנוסחא: הכותב. נראה דוקא בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב א"צ לברך דאין זה לימוד ואפי' בכותב דרך לימודו צ"ע דהא עכ"פ הרהור הוא ובאגודה סיים וכתב ובלבד שלא יכתוב אגרות רשות וכ"כ התשב"ץ וצ"ל דה"פ אף על פי שכותב פסוקים באגרות רשות א"צ לברך:
ג
null
6,937
מגן אברהם
מז
ב
המהרהר. דהרהור לאו כד"ד [עסי' ס"ב ס"ג]:
ד
null
6,938
מגן אברהם
מז
ג
על ד"ת. נוסחא אשכנזית לעסוק בד"ת דקאי על עסק התורה אבל על דברי תורה משמע דקאי נמי על עסק המצות [ב"ח טור ואבודרהם] גר יכול לברך ג"כ אשר בחר בנו וכו'] אגרת הרמב"ם סימן ט' כ"ה]:
ה
null
6,939
מגן אברהם
מז
ד
עם וי"ו. דברכה א' היא דאלו הית' ברכה בפ"ע היתה פותחת בברוך ואף על גב דסמוכה לחברת' היא מכל מקו' כיון דברכו' קצרות הן ה"ל לפתוח בברוך מידי דהוה אברכת הבדלה שפותחת בברכות אף על פי שהם סמוכות כיון שהם קצרות והי"א ס"ל דשאני ברכות הבדלה שאינן סמוכות שאם רצה אומר על כל א' בפ"ע על הנר ועל הבשמים:
ו
null
6,940
מגן אברהם
מז
ה
יותר טוב וכו'. משום שהרי לסוברים דברכה א' היא אם אמרה בלא וי"ו מפסיק באמצע הברכה [ב"י] ובכוונות כתב שהאר"י נהג לענות אמן בנתים דס"ל ברכה בפ"ע היא עכ"ל:
ו
null
6,941
מגן אברהם
מז
ו
אם למד מיד. [עסי' ס'] ואז פוטרת לימוד של כל היום:
ז
null
6,942
מגן אברהם
מז
ז
אין בכך כלום. ול"ד לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכו' למצוה כמ"ש סי' ר"ו שאני הכא דמצוה להגות יומם ולילה וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת:
ט
null
6,943
מגן אברהם
מז
ח
ברכת כהנים. וכיון דאמרי' להו מטעם לימוד אומרים אותן ואפי' קודם אור הבקר [ל"ח] דלא כרש"ל שכתב בתשובה לומר קודם אור הבוקר פסוקים אחרים כיון שאין נשיאות כפים בלילה:
ט
null
6,944
מגן אברהם
מז
ט
כיון שדעתו לחזור. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ב':
י
null
6,945
מגן אברהם
מז
י
ומרחץ. דהא צריך ללמוד דיני ב"ה ומרחץ:
י
null
6,946
מגן אברהם
מז
יא
שינת קבע. ול"ח כ' שרבו מהר"י גינצבורג נהג לברך כשישן ביום:
יא
null
6,947
מגן אברהם
מז
יב
כל זמן שלא ישן. משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך בבקר וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דס"ל דבשינה תליא מילתא אם לא ישן א"צ לברך אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א"כ דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר תדע דהא לר"ת כשעומד קודם עלות השחר א"צ לברך וכשמאיר היום צריך לברך א"כ לדידן נמי אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך שלא היה דעתנו לפטור רק ליום א' כתקנת חז"ל ואם ישן והשכים קודם עלות השחר צריך ג"כ לברך מידי דהוה כשאר ברכות השחר שמברך אותם קודם היום ועמ"ש ס"ס תרל"ט:
יב
null
6,948
מגן אברהם
מז
יג
חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה. ובכתבים איתא שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות לילה וכ"מ בזוהר ויקהל ע' שמ"ב ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול ע"ס מ"ו ס"ח ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה:
יג
null
6,949
מגן אברהם
מז
יד
נשים וכו'. דהא חייבות ללמוד דינין שלהם כמ"ש בי"ד סימן רמ"ו ס"ו ועוד דחייבות לומר פ' הקרבנות כמו שחייבות בתפלה וא"כ קאי הברכה ע"ז [ב"י בשם אגור] עמ"ש סי' קע"ז ס"ג:
יד
null
6,950
מגן אברהם
מח
א
פ' הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיו בעמידה [ע"ה]: ויכוין בפעם כו'. לרווחא דמלתא שלא יהא כמקריב ב' תמידין:
א
null
6,951
מגן אברהם
מח
ב
פסוקי מוסף. אף על גב שעדיין לא התפללו שחרית ואסור להקדים מוסף לתמיד מ"מ הרי כבר אמרו פ' התמיד ואם תחשב אמירת הפסוקים להקרבה גם אמירת פסוקי תמיד נחשב להקרב':
א
null
6,952
מגן אברהם
מח
ג
כדי לפרסם. וסמך לזה במשנה סוף שקלים שהיו נותנים אברי ר"ח למעלה במזבח לפרסם שהוא ר"ח ע"ס סוכה:
א
null
6,953
מגן אברהם
מח
ד
להתנועע. היינו בפסוקי דזמר' אבל בתפילה אין להתנועע [מ"ע בתשו' סי' קי"ג] ובס' י"מ מאכ"ח ח"א סי' ל"ג כתב שקצת פרושים נהגו להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי"ל כתוב שהי' מתנועע בתפילה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע"ש ובד"מ כתב שהרקנ"ט פ' יתרו נתן טעם ע"ד קבלה להתנועע בתפל' וכ"כ בזוהר עכ"ל ודעביד כמר עביד וכמר עביד ובלבד שיכוין:
א
null
6,954
מגן אברהם
מט
א
בפי הכל. אבל אם לא שגור בפי הכל אף על גב ששגור בפיו אסור דהא דאמרי' בתפילין דנכתבין בע"פ משם דמגרס גריסין נמי ה"פ שכל הסופרים רגילין בהם (ד"מ א"ז) וב"ח פסק כמ"ש הטור דלהוציא אחרים לא יאמר ע"פ וכ"מ בתענית דף כ"ח ע"א ולכן נוהגין שאומרים הקהל פ' מי כמוך וה' ימלוך בעצמם משום דבזמניהם הי' החזן מתפלל ע"פ ולא היה יכול להוציאן בפסוקים ויש דיעות שונות ועבב"י. ולכן נ"ל דיש ליזהר שלא לומר שום דבר בע"פ כי אם מה שנזכר פה בש"ע. איתא בתו' מס' ב"ק סומא מותר לקרות בע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. לקרות הפ' בע"פ בשעה שש"ץ קורא אני נזהר אבל איני מוחה לאחרים [רדב"ז ח"א סי' קל"ה] וע"ש דלטעם א' דוקא שמו"ת אסור לקרות בע"פ [כ"ה]:
א
null
6,955
מגן אברהם
נ
א
איזהו מקומן. יש מקומות שנהגו שלא לאמרו בבית האבל ואין נכון (כ"ה) ועסי' תקנ"ד ס"ד:
א
null
6,956
מגן אברהם
נ
ב
ללמוד בכל יום. נ"ל דוקא בזמניהם שהיו מבינים לשון תרגום אבל עכשיו שאין מבינים צריכים ללמוד להבין דאל"כ אינו נחשב ללימוד ואף בתפילה מוטב להתפלל בל' שמבין כמ"ש ס"ס ק"א מ"מ י"ל שאף שהוא אינו מבין הקדוש ברוך הוא יודע כוונתו ומבין אבל אם אומר המשנה ואינו מבין אינו נקרא לימוד לכן צריכים ללמוד הפי':
א
null
6,957
מגן אברהם
נא
א
אומרים ברוך שאמר. מעומד אפי' ביחיד [ב"ח תולעת יעקב], בפה עמו בסגו"ל, בתשבחות בחיר"ק, ויאחוז בב' ציציות שבטלית שהם כנגד פניו בשעת אמירת ב"ש [בכוונות]:
א
null
6,958
מגן אברהם
נא
ב
קודם שיסיים. אבל אם סיים עם החזן בבת א' לא יענה אמן דהוי עונה אמן אחר ברכותיו ולכאורה נראה דזה לא מקרי עונה אמן אחר ברכותיו כיון שעכ"פ הוא עונה על ברכת הש"ץ ומה אעשה וכבר הורה זקן ומ"מ נ"ל דאם סיים ישתבח ודכוותייהו עם הש"ץ עונה אמן דהא הרבה פוסקים ס"ל דעונה עליהם אמן אחר ברכת עצמו כמ"ש סי' רט"ו ואף דאנן לא נהיגין הכי מ"מ בכה"ג שרי וה"ה אם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת מותר לענות אמן:
ב
null
6,959
מגן אברהם
נא
ג
צריך ליזהר. דב"ש הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח הוי ברכה אחרונה ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"ד וביוצר הוי ברכת ק"ש עסי' ס"ו, כתב בכוונות דמותר לענות אמן אחר ב"ש ונ"ל דאפילו באמצע הברכ' מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא עסי' ס' בטור וכתב רש"ל סי' ס"ד שאסור לומר פ' מי ימלל וגו' אחר ב"ש ובכ"ה כתב יש נוהגין לומר קדיש קודם ב"ש ויש נוהגין לאומרו קודם הודו כו':
ד
null
6,960
מגן אברהם
נא
ד
בין המזמורים כו'. כשצריך להפסיק יאמר ברוך ה' לעולם וגו' עד ויברך דוד וכשיחזור למקום שפסק יאמר ג"כ אלו הפסוקי' דהוי כמו ברכ' לפניהם ולאחריהם [ב"י אבודרהם ב"ח]:
ה
null
6,961
מגן אברהם
נא
ה
צריך להפסיק כו'. גם בין כי לכל יש פסיק ולכן הכ"ף דגוש' ובין העמים לאלילים ובין שמים לעשה צריך ג"כ להפסיק שלא תבלע המ"ם [של"ה]:
ו
null
6,962
מגן אברהם
נא
ו
צריך לחזור. ואף על גב דהאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונ' כמ"ש סי' ק"א הכא דאינו אלא פ"א חוזר דיכול לכוון ע' סי' ס"ג ס"ד:
ז
null
6,963
מגן אברהם
נא
ז
ואומרים פ' כו'. כב"י בשם הכל בו הטעם שאנחנו אומרים שנזכה לברך יה גם לעה"ב כמ"ש חז"ל כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב עכ"ל ולכן אומרים אותו גם במנח' ורש"ל כתב בתשוב' דהטעם לשלשולי הללוי' בתר הללויה לכן כתב דא"ל במנחה ובשחרית א"ל אשרי יושבי רק יתחיל תהלה לדוד אבל המנהג כמ"ש. מי כמוך תנינא הכ"ף דגושה אבל מי כמוך קמא וכן כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך הכ"ף רפויה, עם זו גאלת הגימ"ל דגושה ועבב"י בשם א"ח קצת רמז טעם לדבר, כ' בע"ה בשבת וי"ט יאמרו פ' ה' מלך ה' מלך וגו' בעמידה והאר"י כשהצבור אמרו ה' מלך וגו' היה עומד עמהן אף שהוא לא הגיע לשם [הכוונות] וכשאמר ואתה מושל בכל נתן צדקה מעומד [כתבים]:
ז
null
6,964
מגן אברהם
נא
ח
אין לשחות. ומהרי"ל השתחוה מיושב פניו כלפי מזרח ואפשר דאין קפידא אלא כשמשתחוה מעומד [ע"ה] עמ"ש סי' קי"ג ס"ג:
ז
null
6,965
מגן אברהם
נא
ט
ויברך דוד. בויברך דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלקים ויכוין ר"ת אהי"ה ואח"כ ישב [הכוונות]. טוב לומר עם השירה פ' כי בא סוס פרעה וגו' [כתבים]: תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרי' ספ"ק דברכות כל פ' דלא פסקי' משה באורייתא לא פסקי' עמ"ש סי' תכ"ב ס"ג ונ"ל הטעם דאמרי' בסוטה פ"ה משה אמר אשירה לה' והם אמרו אשירה לה' א"כ מתחלה נאמרה פסקי פסקי לכן אנן נמי אמרי' אותה כך והרוקח סי' שי"ט כתב תמה אחי ר' יחזקיה על שחולקים פ' יהללו את שם וגו' כשמכניסים הס"ת וכן פסוק וקרא זה אל זה ואמר ונתן שם טעם לדבר ע"ש וצ"ע מנ"ל לחלק מאחר דבגמרא מפורש לאיסור ולמצוא טעם מלבינו עמ"ש ר"ס רפ"ב:
ז
null
6,966
מגן אברהם
נא
י
מזמור לתודה. יש מקומות שאומרי' מזמור לתודה בר"ה וי"כ משום דכתיב בו הריעו' לה' כל הארץ [כ"ה]:
ט
null
6,967
מגן אברהם
נא
יא
ולא בע"פ. שמא לא יוכלו לאכלו ויצטרכו לשרפו ומה"ט א"א אותו בעי"כ ובכ"ה כתב יש נוהגין לאומרו בעי"כ ובהג"מ כתב שיש שא"א אותו בעט"ב ולא בט"ב, וכתב רש"ל בתשו' סי' ס"ד דטעות גדול הוא דהרי בזמן המקדש היה י"ט בט"ב והיו מקריבין תודה:
ט
null
6,968
מגן אברהם
נב
א
ז"ל הסמ"ג אומר ב"ש ומדלג עד תהלה לדוד וכו' ומדלג עד הללו אל בקדשו עד לשם תפארתך ומדלג עד ישתבח עכ"ל אבל בשאר פוסקים משמע דכל הללויה קודמין לויברך דוד: יאמר הודו לה' וכו'. משמע דהודו לה' קראו וכו' קודם לשאר הללויה וכ"כ הסמ"ק בהדיא, אבל הרי"ף כ' דעיקר פסוקי דזמרה הם מתהלה לדוד עד כהתי"ה משמע דכל הללויה קודמין להודו לה' וכ"מ בטור וכן יש לפרש מ"ש רמ"א ואם יש שהות יותר פי' אחר שאמר כל הללויה שהרי לא הזכיר אח"כ משאר הללוי' כלום ועוד נ"ל דויברך דוד קודם להודו לה' מאחר שהסמ"ג הקדימו: אם התחילו הקהל ישתבח ישמע ישתבח מהש"צ (מט"מ) ואם בא סמוך לק"ש שאם יכול להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הצבור יעשה דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הצבור (הגהות י"נ):
א
null
6,969
מגן אברהם
נג
א
כל הט"ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימ' אחת (של"ה): מעומד. כדי שיסמוך לו הקדיש מיד משמע דכשמתפלל ביחיד א"צ לעמוד וה"ה בשבת שהחזן מנגן בא"י א"צ היחיד לעמוד כשאומר ישתבח (ב"ח) אבל בס"ס נ"א משמע דצריך לעמוד:
א
null
6,970
מגן אברהם
נג
ב
אין לומר. דהיא ברכה אחרונה על פסוקי דזמרה כמ"ש ר"ס נ"א:
ב
null
6,971
מגן אברהם
נג
ג
אין לברך. דהרי אפילו לצורך מצוה אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"א ס"ד:
ג
null
6,972
מגן אברהם
נג
ד
ימתין הש"ץ. אבל היחיד יאמר ישתבח מיד וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרה קודם הש"ץ יאמר ישתבח מיד:
ג
null
6,973
מגן אברהם
נג
ה
וישתוק. פי' שלא יפסיק בדבור וכתב ר"מ מינץ סי' ח' בשם מהרי"ל דיכול להמתין חצי שעה עם ישתבח דזהו שיעור כדי לגמור כולה דא"צ לחזור לראש לכ"ע וער"ס ס"ה, ומ"מ נ"ל דאפילו שהה מחמת אונס כדי לגמור כולה א"צ לחזור לראש עמ"ש סי' קפ"ג:
ג
null
6,974
מגן אברהם
נג
ו
ש"צ צריך כו'. עסי' תקע"ט גבי תענית בעינן עוד דברים כהנה והכל לפי הענין:
ד
null
6,975
מגן אברהם
נג
ז
אפי' בילדותו. היינו שלא למנותו לכתחלה אבל אין מעבירין אותו מפני זה וכשיוצא עליו ש"ר עתה והוא קלא דלא פסק אפי' יחיד יכול למחות להעבירו (ראב"ח ח"ב סי' מ"א) ע"ל סכ"ה כל שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחלת קבלה ואפי' מיעוט יכולין למחות (ראב"ח ח"ב סי' כ"ז ורשד"מ ומ"צ ח"י סי' ע"ז) אם המוחים הם המנהיגים הוי כאלו מוחים כל הקהל אם לא במקום שיש בוררים ויש חרם שלא לשנות גזירתם אז אין מועיל מחאת הפרנסי' [מ"צ שם] ראוי שש"ץ יהי לו בגדים ארוכים שלא יראה רגליו ויכנס לב"ה ראשון ויצא אחרון (רמ"מ סי' ח'):
ד
null
6,976
מגן אברהם
נג
ח
מותר להיות ש"ץ. דלא מקרי אין פרקו נאה אלא דוקא שהיה מועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל מי שבאה לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל (ד"מ א"ז) ומזה הלשון משמע דאפי' עבר פעם א' במזיד ושב שרי עד שיהא מועד לכך ועבי"ד סי' ב' וצ"ע למה כ' רמ"א דבמזיד לא ור"א ששון סי' קנ"ז כ' בשם רא"ם סי' פ"ז דאפי' המיר ושב יכול להיות ש"צ קבוע וכ"כ בכ"ה בשם מהר"א בתשו' ב"י סי' ג ועיין ראב"ח ח"ב סי' מ"ב והרי"ט ובמ"צ ח"א סי"ח כ' דמי שנעשה תוגר וחזר יכול להיות ש"ץ לכ"ע ורש"ל בתשו' סי' כ' כתב דלא בעינן כל המדות אלא בת"צ ע"ש ועיין בתשו' ר"ש הלוי חי"ד סי' נ"ה ורש"ך ח"ב סי' ק"ז ש"ץ שיצא פעמים רבות טריפה מתחת ידו מסלקין אותו מש"ץ (מ"ץ ח"ב סי' ע"ה) ועיין ברש"ל סי' כ' ונ"ל דאם עבר עבירה באונס לכ"ע מותר וכמ"ש סי' קכ"ח, טוב לחזור אחר ש"ץ בן צדיק כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' (ב"ח רש"ל) מי שנפלו זרועותיו מותר להיות ש"ץ שדרך הקדוש ברוך הוא להשתמש בכלים שבורים כדאמר במדרש ויראו שלא יהיה ש"ץ טיפש (רש"ל פ"ק דחולין) אבל בזוהר אמור ע' קע"ג אי' דהא דקב"ה משתמש בכלים שבורים היינו דכא ושפל רוח אבל מי שיש בו מום הוא פגום ע"ש שהאריך בזה ולכן כהן בעל מום פסול לעבודה וא"כ גם בש"ץ יש ליזהר, ועוד הקריבהו נא לפחתך וגו':
ה
null
6,977
מגן אברהם
נג
ט
מפני כבוד הצבור. ואם רצו הצבור למחול על כבודם רשאים (ש"ג וכ"כ הר"י לדעת הרמב"ם) אבל ממ"ש בסמוך שלא יתמנה מפי הצבור משמע אפי' הצבור מוחלין אסור וכ"כ הב"ח עב"י ומ"מ לכתחלה אין לעשות כן ולענין תענית משמע בסימן תקע"ט דבעי' זקן ממש דלא כדמשמע בתו' דמגילה דבנתמלא זקנו סגי:
ו
null
6,978
מגן אברהם
נג
י
משהביא ב' שערות. וכל שבא לכלל י"ג אין מדקדקין בשערות כמ"ש סי' נ"ה ס"ה:
ו
null
6,979
מגן אברהם
נג
יא
סריס. נ"ל דוקא שנראו בו סימני סריס כמ"ש סי' נ"ה ס"ה ורש"ל כ' בחולין סי' מ"ה שאין זה כבוד צבור למנות סריס:
ט
null
6,980
מגן אברהם
נג
יב
ערבית במ"ש. דהא אינו מוציא הרבים ידי חובתן דהא אין מחזירין התפלה רק שאומר קדיש וברכו:
י
null
6,981
מגן אברהם
נג
יג
אין לו י"ג. פי' דבמדינתנו מתפללין ערבית מבע"י והוא לא נכנס בשנת י"ד עד תחילת ליל שבת שהוא יום שנולד בו, אבל אם מתפללים ערבית בלילה מותר לעבור לפני התיבה, והא דאמרי' בכ"מ י"ג שנה ויום אחד פי' דבעי' י"ג שנה שלמים וכיון שמתחיל היום שנולד בו יום א' קרינן ביה (ב"ח) ונ"ל שגם דעת רמ"א כך היא עמ"ש סי' נ"ה ס"ט וכ"כ הש"ך בח"מ סי' ל"ה באורך ובסמ"ע:
י
null
6,982
מגן אברהם
נג
יד
ש"ץ שמאריך כו'. מי שיש לו קול נעים ירנן להקב"ה ולא שאר רננות ואם רק יקנח ואח"כ יתפלל (ס"ח סי' רנ"א):
יא
null
6,983
מגן אברהם
נג
טו
לאלפי"ן עייני"ן. פי' הברת העיי"ן בחוזק ועמוקה יותר מהברת האל"ף וה"ה למי שקורא חית"ן ההי"ן, ואם כולם מדברים כך מותר להיות ש"ץ (רדב"ז ח"ב סימן מ"ה ורי"ט ח"א סי"ו וע' בס"ח סימן י"ח) (כ"ה):
יב
null
6,984
מגן אברהם
נג
טז
סומא חייב בכל המצות. דאין הלכה כר"י פ' החובל וכ"פ הב"ח דלא כנ"ץ:
יד
null
6,985
מגן אברהם
נג
יז
אינו מסרב לו כלל. דאין מסרבין לגדול וכתבו התו' ספ"ז דפסחים דבדבר גסות ושררה אפילו האומר לו הוא אדם גדול יסרב ועמ"ש סי' ק"ע ס"ה:
טז
null
6,986
מגן אברהם
נג
יח
אמתלא לדבריו. כגון שאומר שעושה כן לכבוד המקום דרך ענוה וללבוש לבנים מ"מ כיון שהצבור מבקשים ממנו להתפלל להם כך אין ראוי להיות סרבן (שם):
יח
null
6,987
מגן אברהם
נג
יט
ונדחו דבריהם. דגר יכול לומר אלהי אבותינו דאברהם נקרא אב המון גוים:
יט
null
6,988
מגן אברהם
נג
כ
אפילו יחיד. וגם בכל המינוים יכול למחות ואפילו במרביץ תורה (רשב"ם סי' מ' ור"ב סימן כ"ה ומ"צ סי' ע"ה ע"ו) מיהו דוקא כשרוצה לקבל אחר ע"ש (כ"ה) וביש"ש פ"ק דחולין סי' נ"א כתב דוקא שיש אחר לשכור בדמיו של זה אז יחיד יכול למחות, ובלבוש כתב ועכשיו הולכין אחר רוב פורעי המס אפי' פסולי קורבה ביניהם ויש מקומות שממנין י"א או י"ג אנשים על זה והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד וכ"כ בכ"ה בשם רשד"מ ומהר"א די ביטין סי' ב', ונ"ל דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים י"ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכלם בקיאין רק הש"ץ הוא לפיוטים אף על פי שאומר קדיש וברכו אין כ"כ קפידא, וכ' ראב"ח ח"ב סי' מ"א אפי' למ"ד יחיד יכול למחות אם בא בטענת פסול אין יכול למחות דיש לחוש לפגמו:
יט
null
6,989
מגן אברהם
נג
כא
שכבר הסכים עליו. ורבים יכולים למחות אפי' אחר שהסכימו (כ"ה) אפי' מיעוט כופין את הרוב לקבל מרביץ תורה (ר"ש הלוי כ"ה):
יט
null
6,990
מגן אברהם
נג
כב
קודם שהסכים עליו. אבל אם נעשה שונאו לאחר שהסכים עליו אין יכול למחות אלא הש"ץ מחוייב לו' בפירוש שיסיר הקנאה מלבו ויוציאנו בתפלתו [מהרמ"פ שם] ועסי' תקפ"א: בד"מ בשם א"ז אין ש"ץ צריך להחניף לצבור במילי דשמי' וצריך להוכיחן ובשם ר"י חסיד כ' ש"ץ צ"ל אהוב לקהל שאל"כ כשקורא התוכחה סכנה היא למי שאינו אוהבו ואמר שאם הוא שונאו לא יעלה וכו' ועיין במהרי"ל סי' ק"ב שכתב אף כשקורין אותו לא יעל' ע"ש ול"נ שיותר טוב לעלות משיכנס לעונש ועוזבי ה' יכלו [כ"ה] ול"נ דדוק' היוצ' מביה"כ בשעת קריאת התורה עליו נאמר זה אבל בין גברא לגברא מותר לצאת אלא כשקוראים אותו ואינו עולה מקצר ימיו כדאית' פ"ט דברכות:
יט
null
6,991
מגן אברהם
נג
כג
בשביל אביו. פי' שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבילים:
כ
null
6,992
מגן אברהם
נג
כד
מי שירצה הקהל. הטעם דדוק' קדיש יכול לומר בשביל אביו אבל לא יכול להיות שליח הקהל להתפלל על כרחם (שם) ומה"ט נ"ל מ"ש בהג"מ בהלכו' עשרה בטבת שהמוהל דוחה האבל מלהתפלל דלא כרמ"מ מ"מ אם הקהל רוצים שיתפלל האבל זכה האבל ונ"ל דיאר צייט קודם להמוהל אם אין הקהל מקפידין בכך דהא לדברי רמ"מ אף אבל קודם:
כ
null
6,993
מגן אברהם
נג
כה
בשכר עדיף. שאז אין אחר שאינו הגון רשאי להתפלל וגם הש"ץ נזהר בתפלתו ובתיקונו הואיל ושכיר הוא:
כב
null
6,994
מגן אברהם
נג
כו
בלא רצון. ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים את ידיהם מלחם הפנים [ד"מ ב"ז מט"מ]:
כב
null
6,995
מגן אברהם
נג
כז
שכר ש"ץ. וכל מה שהוא תקנת הצבור ונעשית ע"י ממון נותנים לפי ממון, בד"מ מנהג מדינתינו דל ועשיר נותנין בשוה אך יש לו קצבה מכל נשואין וזה לפי ממון, ולבוש כתב דבמקום שאין מנהג יגבו לפי ממון עבח"מ סי' קס"ג סס"ג בהג"ה:
כג
null
6,996
מגן אברהם
נג
כח
נמצ' בו פסול. ואז אין מקבלין אותו בדברי חבירות ואפילו נשבע שלא ילך בדרכים אלו עד שישוב בתשובה שלימה [רשד"מ סי' ל"ב ובי"ד סי' קי"ג וע' מ"צ ח"ב סי' ע"ה]:
כה
null
6,997
מגן אברהם
נג
כט
שנתפס עם הכותית. ומ"מ יש להושיב ב"ד על ככה [כ"ה בשם רי"ט]:
כה
null
6,998
מגן אברהם
נג
ל
להחליף. וטוב שיחלוף בגדיו כל היום בין הבריות שלא יהא בכלל המשניאים [ד"מ כל בו]:
כה
null
6,999
מגן אברהם
נג
לא
בשירי הנכרים. כלומר בניגון שמנגנין בו לע"א ס"ח סי' רל"ח:
כה
null