Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
7,100
מגן אברהם
סו
יא
וי"א דעונין כו'. והמדקדקים ממתינים בצור ישראל כדי לענות אמן ובס"ט משמע שיש להמתין בשירה חדשה, ונ"ל דאם ירצה יוכל לכוין לסיים עם הש"ץ ואז אינו מחויב לענות אמן ע' סי' נ"ט ס"ד:
ז
null
7,101
מגן אברהם
סו
יב
אירעו אונס וכו'. והיה מתיר' שיעבור זמן ק"ש וקרא [רש"י] וה"ה אם מתיר' שיעבור זמן תפלה מתפלל בלא תפילין וכשיבואו אח"כ לידו יניחם במנחה או יניחם באמצע היום ויאמר איזה מזמור עססי' ל': צ"ע מי שאין לו תפילין אם טוב יותר להתפלל עם הצבור בלא תפילין או מוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור להשאיל תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין. וקצת משמע בתוס' דתפלת צבור עדיף, אך יש להוכיח מדאמרי' ס"ס קי"א דסמיכת גאול' לתפלה עדיף מתפלה עם הצבור ותפילין עדיף מסמיכת גאולה לתפלה כמ"ש כאן א"כ ק"ו שתפילין עדיפי מתפלת צבור וגם יש להוכיח קצת מדפירש"י רב נתייר' שיעבו' זמן ק"ש ולא פי' שרב קרא בלא תפילין כדי להתפלל עם הצבור אע"כ צ"ל דמוטב להתפלל בתפילין מלהתפלל עם הצבור כנ"ל:
ח
null
7,102
מגן אברהם
סו
יג
לא יניח אז. דהנחה הוי הפסק עסי' צ"ז:
ח
null
7,103
מגן אברהם
סו
יד
לא יצא י"ח המצוה כתקנה. אבל ידי ק"ש יצא [טור] עסי' ס"ב ומ"ש סי' קי"ג:
י
null
7,104
מגן אברהם
סו
טו
ואין לו פנאי. צ"ע וכי מי התיר לו לפסוק מפני שאין לו פנאי ובאמת משמע ברוקח דמי שאין לו פנאי יקרא קריאת שמע לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם קריאת שמע ויתפלל וכ"ה בירושלמי שהביא ראיה משם שקרא ק"ש שנית אחר ג' שעות וכ"ה לעיל ססי' מ"ו ע"ש ובב"י וכ"ה סי' ס' ס"ב ודברי רמ"א צ"ע:
י
null
7,105
מגן אברהם
סז
א
ומברך לפניה. אף על גב דפסוק ראשון לבד הוא דאורייתא והשאר הוא דרבנן וכ"ש הברכות וספק דרבנן אינו חוזר י"ל כך היתה התקנה שכל זמן שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה בברכותיה אם לא מפני ביטול תורה די בפסוק ראשון (כ"מ והרשב"א בתשו' סי' ש"ך) עבטי"ד סימן כ"ח, ומשמע בל"ח סימן מ"ד אם יודע שאמר פסוק ראשון וספק אם קרא השאר אין צריך לחזור ולקרות מיהו בסי' ס"ד ס"ג משמע שצריך לחזור ע"ש, ונ"ל דמעיקרא כך תיקנו שיחזור ואם מסופק לו אם אמר פ' ציצית וגם אמת ויציב צריך לחזור לכ"ע דיציאת מצרים חייבים להזכיר מדאוריית' (ב"ח וש"ג בשם פוסקים) ועיין בכ"ה שהאריך בזה ועיין בספר תומת ישרים סי' י"ג וע' בברכות דף י"ד ע"ב ודף כ' ע"ב בתו' בד"ה בעל קרי משמע דמוטב שיאמר ק"ש שנית משיאמר אמת ויציב דאית בה תרתי קבלת מצות ויציאת מצרים אבל בדף כ"א בד"ה ספק וכו' משמע דאומר אמת ויציב שנית משום דאי איתא שאמר אמת ויציב א"כ מסתמא גם קרא ק"ש. אבל אם אמר ק"ש עדיין יש ספק אם אמר אמת ויציב ע"ש אבל לפי' הר"ש משמע שיאמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב שכולם חדא מילתא היא. ואיתא בגמ' דף י"ג ע"ב שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא. ונ"ל דכ"ש אם אמר שירת הים דיצא ופשוט בגמ' דגם בלילה צריך להזכיר יציאת מצרים:
א
null
7,106
מגן אברהם
סח
א
האר"י ז"ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסדרו הראשונים כגון הקלירי שנתקנו ע"ד האמת, אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל (הכוונות) וז"ל הגמרא ירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל וכ"כ בס"ח סי' רנ"ו וכתב שגם הפסוקים שאומרים על הפיוטים צריך לנגן כמו שמנגנים הקרוב"ץ - ובש"ל האריך בשם גאונים שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר"א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו עכ"ל: אין לאדם לפרוש כו. וכ"כ רמ"מ סי' פ"ז רק כתב שמנהגו לומר הפייט ואח"כ מתחיל בברכת יוצר אור שלא להפסיק באמצע הברכה ואם התפלל ביחיד לא יאמר שום פיוטים באמצע הברכה עכ"ל, מיהו בסוף סימן נ"ד כתב רמ"א דאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר דבשלמא כשאומר אותו באמצע הברכה הוי מעין הברכה ועיין סי' קי"ט ס"א בהג"ה מיהו בפסח שהחזנים מאריכין הרבה בניגונים מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה דהרוב הוי שלא מעין הברכה כנ"ל, ונ"ל דאם שכח לומר הפיוט עד שגמר הברכה אסור לאומרו דלא עדיף מעל הניסים בחנוכה ופורים עסי' רצ"ד ועוד דבשלמ' כשאומרו באמצע הברכה הו"ל מעין הברכה אבל בין ברכה לברכה אסור להפסיק:
א
null
7,107
מגן אברהם
סט
א
כתב הרמ"ע סי' פ"ד דרבנן קשישי לא הנהיגו כלום בבה"כ מפני המחלוקת אלא כה משפט' ביני עמודי היכי דיתבי וגרסי שבשביל י' הראשונים וכל הנמצא אתם בשעת ברכה ראשונה של ברכת יוצר אור שוב א"א ברכו אף אם היה א' מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה ומבעי ליה למימר יוצר אור באפי' נפשיה ואי איכא עשרה דאזדמין גביה שרי ליה למפתח ברכו אף על פי ששמע וענה בתחלה איברא דלאו שפיר עביד דניחא טפי לצלוליי בהדי צבור' מיהו כיון שהוא סומך ברכו ליוצר אור שפיר דמי ובשביל יחיד שלא שמע ברכו כלל ה"נ שהתירו לו' ברכו בשבילו אפי' בלא סמיכות יוצר אור אבל אם שמע מא' מן העולין לקרות בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו אלא היכא דלא בריך על שמע כדאמרן ובכל גווני שרי לי' למפתח ברכו איהו לנפשיה ובלבד בצבור או אחרינא בגיניה עכ"ל, והרב"י כ' בשם מהרי"א שיש ליזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע שאל"כ יהיה נראי' ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך עכ"ל וכתוב בד"מ ע"ז וצ"ע דא"כ אסור לאותו שלא שמע ברכו לפרוס שמע שהרי אין אחד מהשומעים שיאמר ברכות ק"ש עכ"ל ולא הבינותי דהא לסברתם אף על פי שכל אחד אומר בפ"ע ברכות ק"ש חוזרים ואומרי' ברכה ראשונה שלא יהא נראה ככופר וז"ש מהרי"א שאם אין בהם א' שרוצה לברך על שמע כגון שרוצים ללכת לדרכם לא יפרסו שמע כלל: ועכשיו לא נהגו כו'. דכיון שאומרים ברוך ה' הל"ו תו לא מחזי ככופר מידי דהוה אברכת התורה (ד"מ):
א
null
7,108
מגן אברהם
סט
ב
כמו בשחרית. ולהרב"י צ"ל גם ברכה ראשונה:
א
null
7,109
מגן אברהם
סט
ג
דליכא קדיש. ומשום ברכו לחודי' לא קפדינן כ"כ:
א
null
7,110
מגן אברהם
סט
ד
וקדושה. וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל א' שלא התפלל (ד"מ ב"י פסקי רקנ"ט בשם שאלתות וד"מ ואגוד' והג"מ פ"ח וכ"כ הרמב"ם וסמ"ק דלא כר"י מינץ) מיהו נ"ל דאם אין שם ו' שלא התפללו לא יתפלל הש"צ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדוש', וכתב בכ"ה בשם רדב"ז ח"א סי' רמ"א שאם כולם התפללו ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה אין חוזרין ומתפללים לצאת ידי קדיש וקדושה, כתוב בל"ח ה"ה בלימוד אפי' ב' וג' לומדים אומרים קדיש כשיש שם י' עכ"ל דאם לא היו שם י' בשעת הלימוד אף על פי שבאו אח"כ לב"ה א"א קדיש כמ"ש סימן רל"ד, כ' הב"ח המנהג מי שלא שמע ברכו הולך לפתח בה"כ ששם פורסין שמע ובלבד שיזהר שלא יעבור נגד המתפללין כמ"ש סימן ק"ב ס"ד:
א
null
7,111
מגן אברהם
סט
ה
מוטב שיפרוס וכו'. עסי' רע"ג ס"ד ועכשיו נהגו שלעולם האבילים פורסים שמע אפי' שמעו ויש אחר שלא שמע ואינו נכון:
א
null
7,112
מגן אברהם
סט
ו
ולא יסמוך כו'. מ"מ לכתחלה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יפרוס שמע אם יהיו י' ועב"י בשם מהרי"א שמסתפק בזה לכן נ"ל להחמיר עססי' פ"ט:
א
null
7,113
מגן אברהם
סט
ז
והתחיל כו'. אבל אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה"כ (ב"י לובש):
א
null
7,114
מגן אברהם
סט
ח
יכול להפסיק בין גאולה לתפלה. דבלא"ה מפסיקין בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק:
א
null
7,115
מגן אברהם
סט
ט
יוכל לעמוד החזן. אפי' החזן הראשון (לבוש) וכתב בס' משפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרו' בה:
א
null
7,116
מגן אברהם
ע
א
נשים וכו'. נ"ל דנשים פטורות ג"כ מברכת ק"ש דיש להם ג"כ זמן קבוע כמ"ש ס"ס נ"ח וכ"מ ממ"ש תר"י וז"ל ואף על פי שהתפל' יש לה זמן קבוע מ"מ כיון שאמרו הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו כמצוה שאין הז"ג דיינ' לה א"נ מפני שהוא רחמים עכ"ל וכ"ה בגמר' משמע דפטורין מברכות אלו גם מברכת הלבנה הם פטורין כמ"ש סי' תכ"ו אך נ"ל דמ"מ מחוייבים לומר אמת ויציב דזכירות י"מ הוא דאוריית' כמ"ש סי' ס"ו וא"כ צריכי' לסמוך גאולה לתפלה:
א
null
7,117
מגן אברהם
ע
ב
ג' ימים. ואם נכנס לחופה עד שלא קרא ק"ש של שחרית פטור ד' ימים (ב"י) ואם רצה להחמיר על עצמו ולקרות אינו רשאי דמיחזי כיוהרא הרא"ש והרי"ף ורמב"ם כתבו דלא חיישינן ליוהרא, וכתב הרב"י דלכ"ע הלכה כרשב"ג במשנתינו וצ"ע דבח"מ סי' קס"ג פסקו דלא כרשב"ג ע"ש וכ"כ בכ"ה בשם הג"ה ועבתי"ט פ"ד דפסחים משנה ה' ובהר"י הלוי סי' מ"ו ובב"י בח"מ סי' רל"א ובתשוב' הרשב"א סי' מ"א:
ג
null
7,118
מגן אברהם
ע
ג
קורא ומתפלל. (ת"ה סי' ו') עמ"ש סי' ל"ח ס"ז:
ג
null
7,119
מגן אברהם
ע
ד
בצרכי רבים. כ' הכ"מ בשם הר"מ ודווק' בדורות הראשונים שהיו עוסקים עמהם לש"ש ומיהו השתא נמי אם עוסקים עמהן אפי' בהצלת ממונ' ואין מי שישתדל אלא הוא אינו פוסק דעוסק במצוה הוא עכ"ל:
ד
null
7,120
מגן אברהם
ע
ה
לא יפסיק. ועכ"פ יקר' פ' ראשון ובשכמל"ו אם אפשר ואם פטור מלקרות וקורא נקרא הדיוט (ל"ח) ובד"מ משמע דאם מתכוין כקורא בתורה שפיר דמי ועסי' ס"ג ס"ד, ובב"י בשם הרמב"ם עמ"ש ססי' ק"ו דלא כע"ת, ונ"ל דמ"מ יאמר פרשה שיש בה יציאת מצרים אפי' עבר זמן ק"ש עמ"ש סי' ס"ז:
ד
null
7,121
מגן אברהם
ע
ו
היה עוסק באכילה וכו'. צ"ל דמיירי שהתחיל באיסור דאילו התחיל בהיתר פסק בסי' רל"ה ס"ב דא"צ להפסיק אלא מיירי שהתחיל באיסור ואפ"ה להרמב"ם א"צ להפסיק כיון שדבר שאינו מצוי להתחיל סמוך לשחרית לא גזרו וכמ"ש סימן פ"ט ס"ז ומוכח מכאן דהרמב"ם ס"ל דאף לתפלה א"צ להפסיק דאם היה צריך להתפלל אף ק"ש היה צריך לקרות כדי שיסמוך גאולה לתפלה אלא ודאי א"צ להפסיק ולכן כתב הטור סימן פ"ט בשמו דס"ל דא"צ להפסיק והרב"י כתב שם שט"ס הוא בטור ול"נ כמ"ש, ואף על גב דבלולב צריך להפסיק כמ"ש סימן תרנ"ב שאני לולב דזמנו כל היום ובאמצע היום שכיח' אכילה ושתיה משא"כ בקריאת שמע כנ"ל, והב"ח פסק דהרמב"ם מיירי בהתחיל בהיתר והראב"ד מיירי שהתחיל באיסור ולא פליגי וכן יש להורות:
ה
null
7,122
מגן אברהם
עא
א
פטור מק"ש. ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל וכן עשה מהרי"ל ונ"ל דקודם חצות יתפלל שחרית כמ"ש סימן פ"ט אבל ברכות השחר נ"ל דלא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש בי"ד סי' שמ"א ס"ב לענין הבדלה:
א
null
7,123
מגן אברהם
עא
ב
אין מוחין בידו. הקשה בלבוש מ"ש באחותו נשואה שמוחין בו מלקרות אף על פי שהבעל מתעסק בקבורתה וי"ל דשאני הכא כיון שהוא העמיד איש אחר במקומו הוי כאלו הוא מתעסק בעצמו ועוד אפשר דאפילו באחותו נשואה אם רצה לקרות אין מוחין:
א
null
7,124
מגן אברהם
עא
ג
חייב גם לעת ערב. וב"ח פסק דפטור מק"ש דנקראת באימה, וצ"ע דהא כתב הרב"י ממ"נ אי מיירי בק"ש של שחרית כבר עבר זמנה וק"ש של ערבית עדיין לא הגיע זמנה בשבת דהרי זמנה אחר צ"ה וע"כ מיירי בשאר מצו' ואפשר דמיירי למנהגנו שנוהגין לקרות ביום ומ"מ במ"ש הכל קורין ומתפללין בלילה:
ב
null
7,125
מגן אברהם
עא
ד
תוך ד"א כו'. עמ"ש סי' מ"ה דלא כע"ת וכ"מ ברמזים פ"ג דגבי קברות לא הזכיר ד"א:
ז
null
7,126
מגן אברהם
עא
ה
לא יצא. דקנסוהו חכמים הואיל ועבר על דבריהם אפילו היה שוגג [כ"מ]:
ז
null
7,127
מגן אברהם
עב
א
שלמטה צורך בהם. פי' שיש חבורות מזומנים לכך [ל"ח] דלא כלבוש שפירש דהיינו הסמוכים למטה ועבב"י בשם תר"י:
א
null
7,128
מגן אברהם
עב
ב
סמוך לק"ש. מדסתם כאן ש"מ דס"ל דאפילו סמוך לק"ש של ערבית אסור ומ"מ נ"ל דיש להקל בשל ערבית כמ"ש תר"י דאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין ונ"ל דאם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא ק"ש ויקברנו אח"כ עיין סימן רל"ה:
ב
null
7,129
מגן אברהם
עב
ג
יתחילו. ויגמרו כולה [ב"י בשם מהרי"א] אבל ביו"ד סי' שע"ו כ' שיקראו מה שיוכלו [ב"ח]:
ד
null
7,130
מגן אברהם
עב
ד
אם יש שהות. ואם לאו יקרא ק"ש קודם כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין:
ד
null
7,131
מגן אברהם
עג
א
בחזרת פנים. פי' שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה [כ"מ]:
ב
null
7,132
מגן אברהם
עג
ב
ובשנת י"ג כו' מותר. כ"כ בטור וצ"ע דבטור א"ע סי' כ"א כתוב דאם יש לבת י"א שנים ולבן י"ב שנים זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה ואסורים לשכב ערומים יחד ולא חילק בין ב' שערות כמ"ש הרא"ש שם כלומר שהם קרובים להיות שדים נכונו ושערך צמח והכא כתב דאם לא הביאו ב' שערות מותר והרא"ש למד שם מכאן מק"ש וא"כ צריכין שיהיו שוים לדינ' ועוד דאם היא אסורה לישן אצלו בקירוב בשר א"כ מה צ"ל דאסור לקרות ק"ש וגם דברי הרא"ש קשין אהדדי וצ"ע רב:
ד
null
7,133
מגן אברהם
עג
ג
ומשנ' י"ג ואילך. משמע דא"צ י"ג שנים ויום א' וכ"מ ביבמות דף ל"ד ע"א בפירש"י ע"ש ועמ"ש סי' נ"ה ס"ט:
ד
null
7,134
מגן אברהם
עד
א
כתב הרב"י סי' ר"ו בשם הרא"ש פרק הרואה ירוש' ר' ירמיה בעי היה יושב בתוך מגדל של עצים מהו שיעשה כמו מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלון ויברך מספקא ליה אם לבו רואה את הערוה אסור או מותר ולמעלה פסקנו דאסור עכ"ל הרא"ש, ופליאה בעיני על המאור הגדול איך פי' כן דא"כ ל"ל למבעי במגדל דהוא מלת' דלא שכיח ה"ל למבעי כשלובש טלית או חלוק ופשוט דאישתמיטתי' הגמרא בסוכה דף י' ע"ב דאמרי' היה ישן בכילה מוציא ראשו חוץ לכילה וקור' ואם היתה גבוה י' אסור ופירש"י דאהל לא חשיב הפסק כמו העומד בבית ומוצי' ראשו חוץ לחלון דשדי ראשו בתר רובו ואם אינו גבוה י' הו"ל כמוציא ראשו חוץ לחלוק עכ"ל וא"כ דבר ברור שהירו' מבעיא ליה אם המגדל של עץ חשוב אוהל או ה"ל ככלי וה"ל כחלוק או כטלית וז"ל רי"ו ני"ג ח"ב היה יושב בתוך מגדל של עצים ועשאו כמין מלבוש יוצא ראשו חוץ לחלון ויברך ואם לבו רואה את הערוה אסור כ"ה בירושלמי עכ"ל הנה פסק הבעי' לקולא, אך ק' למה השמיטו הפוסקים ההי' דסוכה לכן נ"ל דס"ל דהירוש' והגמ' דסוכה ס"ל לבו רואה את הערוה מותר אבל לדידן דס"ל אסור א"כ ממ"נ אף את"ל דהאהל חשיב הפסקה מ"מ הרי לבו רואה הערוה ואם מוציא גם לבו חוץ לחלון א"כ הרי ראשו ורובו בחוץ והוי כאלו הוא כלו בחוץ ואפשר דרי"ו מוקי לה שלבו מכוסה בבגד וא"כ אין לבו רואה ערוה אך כדי שיהא הפסק בין ראשו לערוה בעינן שיוציא ראשו חוץ לחלון אבל בבית כה"ג לא חשיב הפסק, ונ"ל דה"ה אם צואה בבית והוציא ראשו חוץ לחלון אסור לקרות דשדינן ראשו בתר רובו ואם הכניס ראשו לחדר שיש שם צואה אסור ג"כ לקרות דעכ"פ הצואה נגדו: ערות חבירו. פי' שאין הפסק בין לבו לערות חבירו:
א
null
7,135
מגן אברהם
עד
ב
יכסה בבגד ממטה ללבו. אבל ראשו כיון שהוא למעלה מן המיס שרי כמ"ש בהג"ה:
ב
null
7,136
מגן אברהם
עד
ג
בידים לא. ואף על גב דאמרינן בשבת דף ק"כ אם שם כתב על בשרו ורוצה לעמוד ערום מכסהו בידו, שאני התם דהיד מין אחד ושם מין אחר משא"כ יד וגוף כולהו חד מינא הוא ומין במינו אינו חוצץ (ת"ה) ועוד דבגמ' נמי גזרינן דילמא מישתלי ושקיל לידיה:
ב
null
7,137
מגן אברהם
עד
ד
עכורין. ואם הם צלולין עוכרן ברגליו (תר"י) ודוקא במעין שייך זה אבל לא בכלי שאין בו עפר וטיט:
ב
null
7,138
מגן אברהם
עד
ה
למעלה מן המים. כיון שעיניו חוץ למים ואינו מסתכל בערוה (ב"י רשב"א עס"ס ע"ה):
ב
null
7,139
מגן אברהם
עד
ו
דיינין ליה כהפסק'. דנהי דכיסוי לא מקרי הפסקה מיהו הוי [ב"י]:
ג
null
7,140
מגן אברהם
עד
ז
אף על פי שאינם מפסיקות. דהא אין לבן רואה ערותן והב"ח חולק ע"ז וע"ס ר"ו:
ד
null
7,141
מגן אברהם
עד
ח
דאז אין לבן וכו'. ט"ס הוא וכצ"ל דאז אין נראית ערוה שלהן וכמ"ש סימן ר"ו וכן מ"כ דלא כל"ח שנדחק בזה פי' דאשה לעולם אין לבה רואה את הערוה אך צריך שיה' טוחות בקרקע כדי שלא תהא ערותה נראית כלל, וא"ל תסתכל במקום אחר כמ"ש ססי' ע"ה דוקא בערות חבירו אבל כשערותו מגולה אפי' אינו רואה אותה אסור וכמ"ש ס"א דאפי' מוציא ראשו חוץ לחלון אסור ול"ד למ"ש בס"ב בהג"ה דהתם עכ"פ ערותו מכוסה במים אלא שהם צלולים לכן אם אינו רואה אותה שרי וכ"כ תר"י בהדיא עמ"ש ססי' ע"ה:
ד
null
7,142
מגן אברהם
עד
ט
בין בערות חבירו. כתב הרב"י זה נלמד במכ"ש מדין שנים ישנים בטלית אחד דאפי' בשר שניהם נוגעים זה בזה אסור כמ"ש רסי' ע"ג עכ"ל. וקשה דא"כ למה הוצרך לכתוב דין זה לכן נ"ל דהתם דוקא כששניהם נוגעים זה בזה ממתניהם למטה אבל אם שאר איבריו נוגעים במתניהם שרי להכי איצטריך למיכתב כשאבריו נוגעים בערות חבירו אסור דלא כב"י, כ' הג"א בבניו הקטנים אפי' נוגעים ערותן זה בזה שרי לקרות ודבר תימה הוא להתיר כלוי האי וקצת יש לדקדק לאסור ממ"ש תר"י גבי עכו"ם ערום עכ"ל ב"י וכתוב בד"מ והמדקדק בדברי תר"י ירא' שיש ראיה יותר להתיר מלאסור עכ"ל ול"נ לאסור מידי דהוה ארוא' ערות קטן עסיק ע"ה ס"ד:
ה
null
7,143
מגן אברהם
עה
א
אם לבוש' דק ומתחזי בשר מתוכ' אסור כמ"ש ס"ה (ה"ג): וי"א דוקא באשתו כו. עי' בל"ח ודבריו צ"ע:
א
null
7,144
מגן אברהם
עה
ב
שער של אשה. שער של ערוה של איש יוצא דרך הבגד מותר (גמר' דף כ"ד):
ב
null
7,145
מגן אברהם
עה
ג
בתולות שדרכן כו'. ק' דבא"ע סי' כ"א ס"א כ' לא תלכנה בנות ישראל פרועו' ראש בשוק א' פנויות וא' אשת איש וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהא"ב ועוד דאי' בכתובות רפ"ב אם יצאה בהינומ' וראשה פרועה זהו סי' שהיתה בתולה ודוחק לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה דא"כ ה"ל לפרש וי"ל דפרוע' ראש דכתב בא"ע היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור אפי' בפנויה וכן פירש"י פ' נשא על ופרע ראש האשה ומ"מ צ"ל דפנויה לא מתסרי מדאוריי' דא"ת דקרא איירי גם בפנויה א"כ גם בגילוי הראש תהא אסור' לילך דמהכא ילפינן בכתובות פ"ז שלא תלכנה בנות ישראל בגילוי הראש אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן:
ב
null
7,146
מגן אברהם
עה
ד
שרגילים לצאת מחוץ. וכתב ר"מ אלשקר סי' ל"ה אותן נשים הבאים מארצות שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן מותרים לגלותן אם אין דעתן לחזור (עיין סימן תס"ח) ועסי' קט"ו בא"ע שם משמע דוקא בשוק אסור אבל בחצר שאין אנשים מצויים שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה וכן ראוי לנהוג:
ב
null
7,147
מגן אברהם
עה
ה
וכ"ש שער נכרי' וכו'. כצ"ל וכ"ה בש"ע ד"ו וכ"כ בש"ג דמותר לכתחלה כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער וכו' דלא כב"ש שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחוים עסי' ש"ג ס"ד:
ב
null
7,148
מגן אברהם
עה
ו
זמר אשה. אפי' פנויה (ב"ש) וע' בא"ע סימן כ"א דקול זמר א"א לעולם אסור לשמוע אבל קול דבור' שרי (ל"ח):
ג
null
7,149
מגן אברהם
עה
ז
ערות קטן. ובמגילה דף כ"ד ריש ע"ב כתב רש"י דהקטן בעצמו יכול לקרות אפי' הוא ערום דלא הוזהר על כך ולי צ"ע דליתסר מדרבנן מידי דהוה אכל עבירות שבתורה ועסי' שמ"ג ולהפוסקים דערות קטן לא מקרי ערוה א"ש טפי' וצ"ע:
ד
null
7,150
מגן אברהם
עה
ח
ויש מתירין וכו'. שאינו ראוי לביאה כ"ז שאינו בן ט' שנים, ונ"ל דמ"מ לא יאחוז המוהל בערוה בשעת ברכה עמ"ש ססי' ע"ד:
ד
null
7,151
מגן אברהם
עה
ט
והחזיר פניו. וב"ח פסק דוקא החזרת פנים מהני דהוי מחנהו קדוש דומיא דצואה מאחריו אבל עצימת עינים או לילה או סומא לא מהני וכ"כ בהדיא במרדכי וברוקח ובירושלמי ומ"ש הרב"י שכ"מ ברשב"א כמש"ל סי' ע"ד סס"ב אינה ראייה דהתם עכ"פ ערותו מכוסה במים דהא מקרי חציצה לגבי לבו ה"ה לגבי עיניו ואפילו הכי אסור להסתכל בה מידי דהוה אערוה בעששית אבל כשהערוה מגולה לא מהני עצימת עיניו כמ"ש סימן ע"ד ס"ד:
ו
null
7,152
מגן אברהם
עו
א
וכיון שאין ריח רע. ואפילו למ"ד בסי' ע"ט ס"ב דהפסקה מועלת לריח רע דוקא מחיצה אבל כפיית כלי לא וכ"ה בל"ח:
ב
null
7,153
מגן אברהם
עו
ב
לקרות כנגדה. וב"ח פסק דאפי' מלפניו די בד"א כמ"ש ב"י בשם מהרי"א:
ג
null
7,154
מגן אברהם
עו
ג
ומכוס' בבגדיו. ואם היא על ידו ואין בה ממשות אלא לכלוך בעלמא והלך ריחה והיא על ידו דומיא דמלמולי זיעה שרי לקרות כנגדה [ב"י תר"י ורשב"א]:
ד
null
7,155
מגן אברהם
עו
ד
דרך חור. כתב רש"י מחיצה יש בינו לב"ה ופשט ידו לפנים מן המחיצה וכתב המאור דאל"ה אסור לקרות כנגד ב"ה, עסי' פ"ג מ"ש:
ד
null
7,156
מגן אברהם
עו
ה
יש מתירין. דכתיב כל הנשמה תהלל יה דהיינו הפה והחוטם בכלל ולא שאר איבריו ואפי' אינם נקיים שרי:
ד
null
7,157
מגן אברהם
עו
ו
ויש אוסרין. דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך בעי' שיהיו כלם נקיים [כ"ה בגמ'] משמע דאם היא על בגדיו ומכוסה שרי לכ"ע וכ"מ סי' ע"ח, וקשה מ"ש מנוגע בסנדלו דאסור כמ"ש ס"ב וברא"ש משמע קצת דהסנדל בטל לגבי הגוף ושאר בגדים אין בטלים לגבי הגוף ועי"ל כיון שדרך להלוך ומתגל' הצואה קצת דרך הלוכו כמ"ש תר"י לפי דרכם ע"ש, וכ"כ המאור בהדי' החילוק זה:
ד
null
7,158
מגן אברהם
עו
ז
דינו כצואה. משמע דאם היא על בשרו ומכוסה שרי וכן לסברא קמייתא ובשבת דף קי"ד אמרי' כל ת"ח שנמצא ש"ז על בגדו חייב מיתה משום משניאי משמע קצת דלענין תפילין ולימוד אין קפידא, וז"ל הג"ה פ"ג מהי"כ וכן הורה הר"מ על כהן שראה קרי ביו"כ לרחוץ הלכלוך וה"ה לשאר בני אדם שרגילין לרחוץ אותו בכל יום בשאר ימות השנה שגם בי"ה מותר לרחצו עכ"ל משמע שאין איסור בדבר משום תפלה רק שמותר לרחצו מידי דהוה אמי שמלוכלך בטיט וכ"מ ברש"י שכתב ישפשף הקרי משום חציצה משמע דמשום תפלה לא קפדינן מיהו בס"ח סי' תק"ט אי' דאפילו על בגדיו אסור עמ"ש סימן ר"מ ס"ח:
ד
null
7,159
מגן אברהם
עו
ח
צואה בפי טבעת. מי שיש לו חולי הטחורים וזב ממנו דם תמיד ואגב הדם יוצא ממנו ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אסור בכל דבר שבקדושה כל זמן שליחה סרוחה שותת ממנו ואם אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא דרך דחיה בסרוגין הוי מן המעי ויש לו תקנה ברחיצת מקום הזוהמ' ואם שותת ויורד תדיר מעצמה אזי הוי מפי הטבעת ואין לו תקנה (רדב"ז ח"ב סימן ל' כ"ה):
ה
null
7,160
מגן אברהם
עו
ט
הרוק עבה. אבל אם נותן מים ע"ג לא מהני וכמ"ש סי' פ"ז ס"א אא"כ הם עכורים שאין הצוא' נראית מתוכה (כ"ה הגהות הרי"ף פ"א) ול"ד לצואה בעששית דהתם כסוי מעלי' הוא:
ו
null
7,161
מגן אברהם
עו
י
ספק. וה"ה אם היה ספק אם הוא צואת אדם או צואת כלבים בבית שרי באשפה אסור (ש"ג ריא"ז) ולי נראה דאזלינן בתר המצוי כמ"ש ביו"ד סי' נ"ז סעיף י"ג דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר הכי נמי אם מצוים תינוקות יותר מכלבים אפי' בבית אסור וה"ה איפכ' אם באשפה מצוים כלבים יותר תלינן בכלבים:
ז
null
7,162
מגן אברהם
עו
יא
כנגד עמוד. כ' הרא"ש דשותת לא חשוב נגד העמוד ושרי מדאורייתא:
ז
null
7,163
מגן אברהם
עו
יב
צריך לחזור. דזבח רשעים תועבה דהוה ליה לבדוק המקום:
ח
null
7,164
מגן אברהם
עו
יג
ומי רגלים. כיון דאינן אסורים אלא מדרבנן אין צריך לחזור והעולת תמיד לא עיין ס"ס קפ"ה:
ח
null
7,165
מגן אברהם
עז
א
פעם אחד. ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט, [כ"מ]:
ב
null
7,166
מגן אברהם
עח
א
כיון שהם מכוסי'. אבל אם הם מגולים צריך להסיר בגדיו אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפי' הם מגולין כיון דאינן אסורים רק מדרבנן (ב"י בשם הפוסקים) ועמ"ש ס"ס צ':
א
null
7,167
מגן אברהם
עח
ב
או ממתין עד שיבלעו בקרקע. כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב וכ"מ בש"ע מוגה של בעל ש"ך וקשה דבס"ס צ' פסק דלא ימתין עד שיביאו מים דשמא ישהה כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש וכ"ש הכא דימתין עד שיבלעו דשיעור גדול הוא וי"ל דגבי ק"ש י"א דאף אם שהה כדי לגמור כול' אין צריך לחזור כמ"ש ר"ס ס"ה לכן לא חיישינן שמא ישהה אבל בתפל' לכ"ע צריך לחזור לראש לכן חיישינן שמא ישהה מ"מ קשה אפכא מסתברא דבק"ש לא ימתין דאם ישהה יהיה ספק אם יחזור לראש משא"כ בתפלה לכן נ"ל דבק"ש לא קפדי' אם יחזור לראש דהוי כקורא בתורה, וע' בתר"י עס"ס קפ"ב: כתב רמ"א בתשו' סי' צ"ח מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו וא"כ לא יוכל להתפלל לעולם יש להתיר לעשות לו בגד סביב איברו והבגדים העליונים יהיו נקיים ויכנס לב"ה ויתפלל ובשע' הטפת מי רגלים יפסיק ואח"כ יתפלל ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשע' שמתחיל להתפלל ואף על פי שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו' ע"ש שהאריך בטעמו ועבסי' פ' ועמ"ש סי' ע"ו ס"ה וס"ו בשם הרא"ש:
א
null
7,168
מגן אברהם
עט
א
אפילו בלילה כו'. דבעי' מחניך קדוש עס"ס ע"ה:
א
null
7,169
מגן אברהם
עט
ב
מצדו דינו כלאחריו. כ' בכ"מ בשם הר"מ נר' דצדדין כלפניו דמי כדאי' גבי לולב עקום והרמב"ם מיירי היכא דלא אפשר עכ"ל ועס"ס פ"א ומ"ש שם ונ"ל דצדדין שלפניו כלפניו דמי כמ"ש סי' קכ"ח סכ"ד ע"ש:
א
null
7,170
מגן אברהם
עט
ג
בתוך ד"א. משמע דאם שום אדם אינו יושב בתוך ד"א של הצואה מותר להתפלל אף על פי שהצואה מפסקת ביניהם ובין הש"ץ יכולים להחזיר פניהם מיהו בסי' נ"ה ס"ך י"א דלא יענה אמן כשיש צואה מפסקת ביניהם:
א
null
7,171
מגן אברהם
עט
ד
של הצואה. ובעי' דעת שומע ומשמיע (שם) ונ"ל דאם הוא בפסוקי דזמרה שאינו מוצי' רבים י"ח מותר הש"ץ לומר כדרכו אם הוא חוץ לד"א:
א
null
7,172
מגן אברהם
עט
ה
במקום גבוה י'. ודוקא שהוא רחב ד' דהוי מקום חשוב (ב"ח):
ב
null
7,173
מגן אברהם
עט
ו
בבית אחר. פי' בחדר אחר:
ב
null
7,174
מגן אברהם
עט
ז
בצדה. פי' אצל הפתח:
ב
null
7,175
מגן אברהם
עט
ח
כשאינו רואה אותה. ונ"ל דאם מעצים עיניו או בלילה שרי בזה לכ"ע:
ב
null
7,176
מגן אברהם
עט
ט
וי"א כי היכי וכו'. צ"ע אם העבירו צואה בבית ונשאר עדיין ריח רע בבית אם מותר לקרות דלכאורה נראה דשרי להי"א וק"ו הוא מה כאן שעדיין הצואה מונחת במקומו מותר לקרות אף על פי שהריח בא לו ק"ו שהצואה חלפה ועברה, ועוד דבצואה עוברת פליגי אמוראי ואף דקי"ל לאיסור היינו כשהוא עומד ברחוב כנגדה אבל הכא היא חוץ לחדר לכ"ע שרי מיהו י"ל דשאני הכא כיון שהצואה היתה בחדר זה אסור לקרות עד שיכלה הריח וכמ"ש ס"ט וגם הרשב"א מפ' ריח רע שאין לו עיקר היינו צואה מכוסה עמ"ש סימן ע"ו ס"ב, ולכן יש להחמיר, מיהו נ"ל דמי שאינו מריח מותר לקרות בזה:
ב
null
7,177
מגן אברהם
עט
י
אם אין מגיע לו וכו'. ולהי"א בס"ב שרי בכל ענין:
ג
null
7,178
מגן אברהם
עט
יא
ריח רע. כל שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח [כ"מ]:
ג
null
7,179
מגן אברהם
עט
יב
צואת חמור הרכה. נ"ל דהני מסתמן ריחן רע ולכן אפי' יזדמן פעם א' שאין מריחין אסור דה"ל כצואת אדם:
ה
null
7,180
מגן אברהם
עט
יג
אם אין הריח בא לו. משמע אפי' יש להם ריח כל שאין הריח בא לו שרי וצ"ע דבס"ד כ' אם יש בהם ריח דינם כצואת אדם משמע דצריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח ובאמת בטור כ' לעיל נמי ואם יש בה ריח מרחיק עד מקום שיכלה הריח אך שהרב"י כ' דלאו דוקא קתני אלא ר"ל ד"א ממקום שכלה הריח ע"כ ול"נ דדוקא קתני דכיון שאין דינם כצואה א"צ להרחיק אלא עד מקום שיכלה הריח וכ"מ בתר"י גבי צואת תרנגולים ולפ"ד הרב"י צ"ל דה"פ אם אין ריח בא לו א"צ לבדוק אם יש לה ריח רע דמסתמא אין בהם ריח רע ומ"ש נלע"ד עיקר:
ה
null
7,181
מגן אברהם
עט
יד
אדומה. מלשונו משמע שר"ל הצואה אדומה כמו שכתב תר"י והרשב"א פי' שהתרנגולים אדומים הוא מה שקורין ענגלי"ש הא"ן בל"א [ב"ח] ובתשב"ץ פי' תרנגולים של ארץ אדום שמאכילין אותן שעורים וכ"כ האגודה ובכתובות פ"ד אית' ששעורים אדומים רעות:
ו
null
7,182
מגן אברהם
עט
טו
לקרות ק"ש אסור. דאפשר לצאת לחוץ ולקרות (רש"י) ולפ"ז גם בד"ת אם לומד ביחיד ואפשר לו לצאת למקום אחר אסור ללמוד כאן ואפשר כיון דלא גזרו רבנן א"צ לצאת וכמ"ש הרב"י לענין טלית בסימן י"ג ע"ש:
ט
null
7,183
מגן אברהם
פא
א
לכלל שאחר כיוצא בו. מלשון זה משמע אפי' הוא אינו יכול לאכול כגון שחלוש בטבע מ"מ כיון שאחרים שגדולים בשנים כמותו יכולים לאכול צריך להרחיק, וצ"ע דלא מצינו זה בשום פוסק ועוד דהא קאמר בגמ' ובגדול אף על פי שאינו יכול לאכול כזית בכדי אכיל' פרס מרחיקין מצואתו משמע דבקטן אם אין יכול לאכול שרי, לכן נ"ל דה"ק אם אחר כיוצא בו יכול לאכול מסתמא גם הוא יכול לאכול ואם אינו יכול לאכול כגון דחליש אפי' הוא בן ג' או ד' שנים א"צ להרחיק ובגדול אף על פי דאין יוכל לאכול צריך להרחיק, וב"ח כ' דבקטן א"צ להרחיק אי' ידעי' דצואה זו אינה באה מדגן כגון שלא אכל כמה ימים דגן כמ"ש רש"י וכ"כ הפוסקים ואם ידעינן שלא אכל כזית דגן מעולם אפי' בן כמה שנים א"צ להרחיק עכ"ל, וכ' רש"י כל ה' מינים קרוים דגן וצואתם מסרחת, ובי"ד סי' רס"ה ס"ח משמע דטוב וישר להרחיק מצואת קטן אפי' בן ח' ימים ע"ש: כתב רש"ל אין נכון לקרות ק"ש אצל תינוק דסתם תינוק מטפח באשפה עכ"ל. ונ"ל מטעם אחר שאינן מקנחי' עצמם וצואה בפי טבעת אפי' היא מכוסה אסור כמ"ש סי' ע"ו ס"ד:
א
null
7,184
מגן אברהם
פא
ב
כזית דגן. כתב הגהת סמ"ק גם במאכל שעושין לתינוק שקורין פפ"א צ"ע ול"נ דבפפ"א משערין כפי מה שיכול גדול לאכול פרס פפ"א ושיעור פרס עסי' תר"ב ס"ד ושיעור כזית בסי' תפ"ו:
א
null
7,185
מגן אברהם
פא
ג
ואם א"א כגון כו'. קשה יהפוך פניו ותהיה הצואה לאחריו בשלמא בגמרא אתמר לענין תפלה דצריך לעמוד נגד ירושלים אבל הכא גבי ק"ש קשה ונ"ל דמיירי שיש בשני צדדין צואה ולפניו נהר וא"ת ילך לאחריו עד שיעבור הצואה ויחזור פניו ממנה י"ל דלא הטריחוהו לחזור לאחוריו כיון שאפשר להניחה לצדדין:
ב
null
7,186
מגן אברהם
פא
ד
למקום שפסק. כיון שלא היה בתוך ד"א שלו לא אמרינן דהו"ל לבדוק ואם שהה כדי לגמור כולה ערסי' ס"ה:
ב
null
7,187
מגן אברהם
פב
א
תתפרך. אבל אם תשבר לשנים לא מהני [כ"מ הר"מ]:
א
null
7,188
מגן אברהם
פב
ב
וי"א דלא וכו'. וסברא קמייתא ס"ל דיותר בקל נפרכת ע"י גלילה מע"י זריקה וזה וזה דעתם לחומרא, ונ"ל דבזמן הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן שרי לקרות כנגדה אף על פי שתחזור אח"כ לקדמות' בזמן החום מ"מ בתר השתא אזלינן וכ"מ קצת בטהרות פ"ג ומ"מ צ"ע דמשמע צואה כחרס אף על פי שאין בה ריח אסורה דעדיין שם צואה עליה עד שתזרק' ונפרכת אם כן הכא נמי אף ע"פ שנקרשה עדיין שם צואה עליה כיון שיכולה לחזור לקדמותה מידי דהוה אב"ה ישן אף על פי שאין בה צואה אסור כיון שהיה מתחלה אסור' מן התור' כמ"ש הרב"י בשם תר"י עסי' פ"ג וצ"ע:
א
null
7,189
מגן אברהם
פב
ג
בטופח על מנת להטפיח. פי' כשמניחין דבר אחר עליה אותו דבר הוא טופח ויכול להטפיח אחרים:
ב
null
7,190
מגן אברהם
פג
א
יש לו מחיצות. אפי' אין גבוהות י' כל שאין קרקע של הבית הכסא נראה מידי דהוה אכפה כלי על הצואה [ב"י] וב"ח פסק דבעינן דוקא מחיצות גבוהות י' ע"כ ויש להחמיר כדבריו כי נ"ל פשטא תלמודא דמחיצות ב"ה לא מהני דהמחיצות עצמן הוי כגרף של רעי דכי היכי דאסרי' ב"ה חדש שאין בו צואה ה"ה המחיצות של ב"ה ישן וכ"מ מלשון רש"י והמאור שכתבו מחיצות יש בינו לב"ה ופשט ידיו לפנים מן המחיצה ולא כתב מחיצות יש לב"ה משמע דמחיצות ב"ה עצמן לא מהני [עמ"ש סי' ע"ו ס"ד] וכ"כ בחי' הרשב"א והוא שיהא דבר חוצץ בינו לב"ה דאל"כ תיפוק ליה משום ב"ה עצמו עכ"ל, וכ"כ התו' בסוכה דף ל"ו בכמה הוכחות שבכל מקום שהוזכר ב"ה היינו במחיצות א"כ ש"מ דאף שיש בו מחיצות אסור לקרות כנגדו, אמרי' דף כ"ג הנכנס לב"ה חולץ תפילין ברחוק ד"א משמע אפילו יש לו מחיצות מדקתני הנכנס ומיהו זה יש לדחות כמ"ש הרב"י סי' מ"ג, וע"ק דאי מיירי בלא מחיצות דלא נקרא ב"ה אלא מקום המושב א"כ בחדש מותר לקרות בתוך המחיצות נגד מקום המושב וא"כ מאי בעי רבינא בנדרים דף ז' ע"א אמר הדין ביתא לב"ה והדין נמי מהו הא הבית לא מיתסר כלל רק מקום מושב ובזה לא שייך תשמיש בעלמא וא"ל דאם יש לו מחיצות אסור לקרות בתוכו אפי' בחדש א"כ מאי פריך בגמרא דלמא ר"ח מיירי כשאין לו מחיצות ורבינא ע"כ מיירי ביש לו מחיצות ואז אסור לקרות נגד מקום המושב תוך המחיצות דאילו חוץ למחיצות אפי' בישן שרי, ועוד דאם המחיצות מועילין לאסור לקרות בתוכם אפילו בחדש א"כ מנלן להקל בישן לקרות כנגדם לכן נ"ל לאסור אפי' המחיצות גבוהות י' והא דמייתי הרב"י ראיה מדפריך מרבא דאמר צריך להרחיק מלא עיניו אהא דאמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ומתפלל ומאי פריך הא מחיצות מפסיקין אע"כ מיירי שאין לו מחיצות עכ"ד, אינה ראיה דתקשי ולטעמיך דלמא אף על גב שאין לו מחיצות מ"מ איירי שאין בו צואה אלא ע"כ המקשן ס"ל דדין ב"ה וצואה שוין כדפריך אח"כ מרב יוסף א"כ אפילו יש לו מחיצות ס"ל דדין צואה יש להם לכן נ"ל דאין להקל והמיקל עכ"פ יראה שיהיו גבוהות י' כנ"ל ואם מגיע לו ריח רע נ"ל דאסור לכ"ע עסי' ע"ט ס"ב וכ"כ הל"ח דמחיצות ב"ה אין מועילות לריח:
א
null
7,191
מגן אברהם
פג
ב
לא בתוכו. פי' בתוך המחיצות אם יש לו עמ"ש ס"א:
ב
null
7,192
מגן אברהם
פג
ג
ספק אם הזמינו. דשמא בית זה לתשמישא בעלמא קאמר:
ג
null
7,193
מגן אברהם
פג
ד
כסתום דמי. פי' דה"ל כאלו אין המקום הזה ב"ה:
ד
null
7,194
מגן אברהם
פג
ה
בני אדם כו'. ז"ל הרב"י כ' המרדכי אמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ברחוק ד' אמות וקורא ומפרש לה בב"ה שאין בו צואה ומכאן הבאתי ראיה על בני אדם שיש להם ספסל נקוב וכו' עד מכוסה תדיר בדף עכ"ל, ונראה מדבריו דספסל נקוב דין ב"ה יש לו ולפ"ז צריך להרחיק ממנו ד"א עכ"ל ב"י, וצ"ע דא"כ גם לפניו אסור מלא עיניו ולמה כ' כאן בש"ע מותר לקרות ק"ש כנגדו וע"ק דהמרדכי כתב בדברי רפרם ברחוק ד"א וקורא ובגמ' ליתא, וע"ק שכתב ומפרש לה בב"ה שאין בו צואה ובאמת במסקנ' מוקי לה בחדתי והנה גם רש"י פי' בדברי רפרם ברחוק ארבע אמות וז"ל הגמ' וכמה ירחיק מהם ומן הצואה ארבע אמות אמר רבא ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו מלא עיניו והאמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ומתפלל הב"ע שאין בו צואה והא"ר יוסף ב"ה שאמרו אף על פי שאין בו צואה הב"ע בחדתי והא מבעי ליה רבינא הזמינו לב"ה מהו התם למיקם בגויה לצלויה אבל כנגדו שרי עכ"ל והנה קשה לרש"י למה פריך מרבא על רפרם ולא פריך ממתניתין אלא ס"ל דרפרם מיירי שעומד ברחוק ד"א ולהכי פריך על רבא שאסור מלא עיניו והנה קשה להמרדכי מאי קמבעי' לרבינא תפשוט מדאמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ומתפלל וע"כ בחדתי מיירי ש"מ שבתוכו אסור ודוחק לומר דרפרם גופיה מבעי ליה וצ"ל דרבינ' מספק' ליה דלמא רפרם מיירי בישן שאין בו צואה ולהכי א"צ להרחיק מלא עיניו רק ד"א ורבא קאי אמתני' ואם יש בו צואה צריך להרחיק מלא עיניו והמרדכי פסק הבעי' לקולא כדעת קצת הפוסקים לכן ס"ל דבחדש אפי' בתוכו מותר ולכן אמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה מרחוק ד"א וקורא ומפרש לה בב"ה שאין בו צואה דביש בו צואה אפי' מלא עיניו אסור ולכן פסק דספסל זה דין ב"ה שאין בו צואה יש לו וא"צ להרחיק מלא עיניו רק ד"א כנ"ל וא"כ דלדידן דס"ל בעי' דרבינ' לחומרא ובב"ה ישן שאין בו צואה צריך להרחיק מלא עיניו ה"ה בספסל זה צריך להרחיק מלא עיניו כמ"ש ב"י בשם הג"מ דאין לחלק בין ב"ה המגולה למכוסה וכ"מ פשט הפוסקים שהשוו דין צואה וב"ה שאין בו צואה ודוק:
ה
null
7,195
מגן אברהם
פד
א
ובישן. אף על פי שעכשיו אין שם אדם (גמ' וב"י):
א
null
7,196
מגן אברהם
פד
ב
שאלת שלום אסור. דשלום שמו של הקדוש ברוך הוא וה"ה במבואות המטונפות אסור בשאלת שלום ואדם ששמו שלום אסור לקרותו בשמו אבל בלשון לעז שרי לקרותו (ב"ח): אם שאל לו אדם הלכה אסור לומר לו אין משיבין במרחץ ובבית האמצעי שרי לומר כך (גמרא ע"א):
א
null
7,197
מגן אברהם
פה
א
אפי' להרהר וכו'. ולכן יחשוב שם חשבונותיו שלא יבא לידי הרהור [ס"ח]:
ב
null
7,198
מגן אברהם
פה
ב
בלה"ק. ומדת חסידות הוא להחמיר [ס"ח סי' תתקנ"ד]: איתא בשבת דף ק"ן שמותר להרהר בד"ת נגד ערוה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר דבור אסור הרהור מותר ועיין ברא"ש תר"י במשנה בעל קרי וכו' וצ"ל דהא דאסור להרהר במרחץ היינו משום דנפיש זוהמיה וכמ"ש סי' מ"ה מיהו בי"ד סי' א' ס"י משמע כשהוא ערום וחבירו מברך אסור לכוון לשמוע הברכות לצאת בברכתו דליכא למימר ביה שומע כעונה דהא אסור לענות ע"ש בט"ז וש"ך:
ב
null
7,199
מגן אברהם
פה
ג
שאינם נמחקי'. לאו דוקא דהא איכא שלום דאסור להזכיר שם כמ"ש סי' פ"ד:
ב
null