Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
6,700
מגן אברהם
כה
ז
ויניח וכו'. הע"ת לא עיין סי' כ"ח:
ה
null
6,701
מגן אברהם
כה
ח
תפילין. הלמ"ד בדגש (לחם חמודות):
ה
null
6,702
מגן אברהם
כה
ט
על מצות. בפת"ח תחת הוי"ו דהא לא קאי רק על של ראש לחוד כדאי' סימן כ"ו ואפי' למ"ש הטור דקאי ג"כ על של יד מ"מ אני נוהג לומר בפת"ח דשניהם כחדא חשיבי עכ"ד ל"ח, וכנ"ל דהא פסקינן בסוכה דף מ"ו כר"י דאסור לברך על המצות על שנים כא' אלא ע"כ שניהם כא' חשישי /חשיבי/ ועוד מצינו בקרא מצות ה' ברה וקאי על כל המצות משא"כ כשיאמר מצות בחול"ם לא אתי שפיר לאידך פירושי':
ה
null
6,703
מגן אברהם
כה
י
בשכמל"ו. משום ספק ברכ' לבטל' כמ"ש סי' ר"ו:
ה
null
6,704
מגן אברהם
כה
יא
להעביר. כיון דכתיב בקרא דיד קודם משא"כ בס"א גבי ציצית ותפילין:
ו
null
6,705
מגן אברהם
כה
יב
עובר. פירוש סמוך לעשייתן לפיכך מברך אחר הנחתם דקודם לכן אין ראוי לברך כמ"ש סי' קס"ז ס"ג ותרנ"א ס"ה:
ח
null
6,706
מגן אברהם
כה
יג
קודם שמהדקן. היינו ג"כ אחר הנחה על הראש וקודם ההידוק דלא כמו שנוהגין העולם שמברכין קודם הנחה, (ב"ח):
ח
null
6,707
מגן אברהם
כה
יד
אסור להפסיק. דגורם ברכה (עסי' רט"ו) ואפי' לאותן המניחין בח"ה בלא ברכה אפי' הכי עבירה היא להסיח (ב"י מהרא"י):
ט
null
6,708
מגן אברהם
כה
טו
להניח וגם על מצות. כתב הר"ן וממשמש בשל יד ומחזק הקשר ומברך על ש"ר שניהן וכו' עכ"ל וטעמו כיון די"א דחייב לברך כשממשמש והכא י"א דא"צ לברך להניח לכן ימשמש בש"י ועסי"ב:
ט
null
6,709
מגן אברהם
כה
טז
אם סח לצורך. אבל לכתחלה אסור להסיח אפי' לצורך תפילין כמ"ש סי' קס"ז ס"ו מיהו היכא דלא סגי בלא"ה מותר להסיח כמ"ש סי' תקצ"ב ס"ג:
י
null
6,710
מגן אברהם
כה
יז
לא יפסיק. ואם פסק וענה חוזר ומברך (הרא"ש ורשב"א ואגור) ומ"מ משמע דהמניח בחה"מ בלא ברכה רשאי לענות דליכא איסורא בזה אלא משום שגורם ברכה:
י
null
6,711
מגן אברהם
כה
יח
אחר שקשר. ובכוונות איתא שהאר"י כרך קודם שהניח של ראש שסובר שהכריכה מצוה היא ועשאה מעומד:
יא
null
6,712
מגן אברהם
כה
יט
לא יתקן. דכשנוטלה בידו ואינו מניחה הוי כמעביר על המצות:
יא
null
6,713
מגן אברהם
כה
כ
לא נהגו כן. ונ"ל דההנחה תהא מיושב והברכה והקשירה תהיה מעומד כמ"ש הרב"י רסי' ח' דכל ברכות המצות בעמידה, כתב בכ"ה בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים (רדב"ז ח"א סי' מ"ט פ' וספר יוחסין ור"י הלוי סי' מ"א וכ"כ הרב"י כאן) מיהו אם בעלי הקבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ וכל דבר שלא הוזכר בגמרא ובפוסקים אף על פי שנזכר בקבלה אין אנו יכולים לכוף לנהוג כן (רא"ם ח"א ס"א) עכ"ל:
יא
null
6,714
מגן אברהם
כה
כא
נשמטו. כתב של"ה הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומם משום דבשעת תפלה מסתמ' אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן ע"מ להחזירן:
יב
null
6,715
מגן אברהם
כה
כב
וי"א שלא לברך. אבל אם חולצן ליכנס לב"ה צריך לברך לכ"ע דהא אין רשאי לילך בהם לב"ה ואידחי ליה וכמ"ש רסי' ס"ה (כ"מ בגמרא ד"מ ב"ח דל"ח) וה"ה אם לא הי' בדעתו להחזיר מיד צריך לברך כמ"ש ס"ס תרל"ט ואפשר לומר דכשב"ה אינו רחוק כמו ב"ה שלהם שהיו בשדה א"צ לברך וא"כ אין חילוק בין ב"ה למקום אחר ולכן סתם רמ"א כאן:
יב
null
6,716
מגן אברהם
כה
כג
ובתחלת ההידוק. משמע דאם הדקן ואחר כך נפסק הקשר צריך לברך דכבר נגמר מעשה המצוה והוי ליה כנשמטו ממקומם דצריך לברך לכ"ע וכ"מ דעת רמ"א שלא הגי' כאן כלום ואף דבב"י וד"מ משמע דלהי"א דלעיל גם כאן א"צ לברך נ"ל שחזר פה בש"ע מטעם שכתבתי מיהו לפמש"ל בשם של"ה אף בנשמטו אין צריך לברך לדידן:
יב
null
6,717
מגן אברהם
כה
כד
קודם הנחת ש"ר. משמע אף על פי שכבר הדקן ול"ד לדלעיל דהתם מפסיק בעשיית הקשר משא"כ כאן:
יב
null
6,718
מגן אברהם
כה
כה
מהדק ומברך. דה"ל כנשמטו ממקומם:
יב
null
6,719
מגן אברהם
כה
כו
ולא על גזולין. דה"ל מצוה הבאה בעבירה עסי' תרמ"ט ס"ה דלא כע"ת:
יב
null
6,720
מגן אברהם
כה
כז
נהגו. ויש שאין משהין עליהם יותר מן החיוב דצריכים גוף נקי (מהר"ש ומהר"מ ומהר"י) ולא נהירא (מט"מ) והכל לפי מה שהוא אדם עסי' ל"ז ס"ב:
יג
null
6,721
מגן אברהם
כה
כח
ג' קדושות. ובשל"ה ד' קט"ז כ' דט"ס הוא ואיפכא הוא בספר המוסר ג' קדישים וד' קדושות דברכו נחשב ג"כ לקדושה ע"ש, ובכוונות איתא האר"י לא חלץ עד שאמר ע"כ נקוה לך וכו'. וכתב בהגמ"נ ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה:
יג
null
6,722
מגן אברהם
כה
כט
שיחזירו ס"ת. והחולצן קודם לכן לא יחלוץ בפני ס"ת אלא יסלק לצדדין (מט"מ רש"ל) עסי' ל"ח סי"א:
יג
null
6,723
מגן אברהם
כה
ל
קודם תפלת מוסף. אחר חזרת ס"ת בהיכל (כוונות וכתבים) דלא כלבוש שכתב לחלוץ קודם קריאת התורה דהא בר"ח אינו אלא מנהג לחלצם:
יג
null
6,724
מגן אברהם
כה
לא
וה"ה בח"ה. ועסי' ל"א די"ח שלא להניחם כלל בח"ה והזוהר מחמיר מאד בדבר לכן כתב הרמ"ע בתשובה לחלצן קודם הלל והש"צ אחר הלל וכ"כ הלבוש סי' ל"א וכן ראוי לנהוג ועי' סי' תרנ"א ס"ז בהג"ה: ונ"ל בח"ה של סוכות אף הש"ץ יחלוץ קודם הלל בעוד שמוכרין האתרוג:
יג
null
6,725
מגן אברהם
כה
לב
כתר יתנו לך. כן מנהג הספרדיים ולכן אין ראוי להיות כתר של תפילין עליו:
יג
null
6,726
מגן אברהם
כו
א
שום אונס. כגון שצריך לצאת לדרך ואין יכול לעכב להניח של יד מניח ש"ר לבד ולא חיישינן למ"ש כל זמן שבין עיניך יהיו שתים (הרא"ש) וקשה מנ"ל הא דלמא דוקא באונס גמור כגון שיש לו מכה ביד אבל משום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין וי"ל דמ"מ יניחם אחר כך אלא דקמ"ל דאע"ג דאין יכול להניח עתה של יד מ"מ יניח של ראש לבד ועמ"ש סי' ל"ח ס"ט:
א
null
6,727
מגן אברהם
כז
א
הקובד"ו. בל"א עלינבו"גין:
א
null
6,728
מגן אברהם
כז
ב
בראש העצם. פי' בחצי העצם ובבד"ה כ' ואין לסמוך ע"ז להכשיר להניח בכל חצי הזרוע כ"א בבשר התופח כל' הרמב"ם והטור ובלשון הגמרא זו קיבורת עכ"ל וצ"ע למה כתבו בס"ז לכן נ"ל דאף הסמ"ק כוונתו שיניחנה דוקא בבשר התופח אלא שבא למעט שלא להניחו בחציו השני כלפי בית השחי שהוא ג"כ תופח:
א
null
6,729
מגן אברהם
כז
ג
גידם. ז"ל ד"מ בא"ז כ' גידם פטור אף על פי שנשאר לו זרוע להניח שם אבל בתו' סוף פ' הקומץ דף ל"ז משמע דהלכה כמ"ד חייב אם יש לו זרוע עכ"ל וכונתו להא דאי' התם אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומרים ידכה לרבות את הגידם וכתבו התו' מר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ עכ"ל פי' הא דאחרים מחייבים מיירי ביש לו זרוע וכ"כ האגודה אך צ"ע דהא"ז פסק כאן דלא כמאן וצריך לומר דגירסתו היתה אין לו אלא זרוע פטור מן התפילין וכו' וכ"ה בספר יראים וכ"כ במרדכי ישן כתוב בקלף והב"ח כתב אף את"ל דפליגי היינו בנחתכה גם הקיבורת אבל אם נשארה הקיבורת לכ"ע חייב ויברך עכ"ל ובס' היראים ובמרדכי משמע דס"ל שאעפ"כ פטורים ונפלאתי על רמ"א שכתב בתשו' סי' קכ"ב דמי שנקטעה ידו שמאלית פטור מלהניח בימין כמו בחליצה ועוד דאין לו יד כהה עכ"ל הלא תלמוד ערוך הוא אין לו זרוע פטור מן התפילין: גם הנני יוסיף להפליא על התו' שפי' דאחרים מיירי שנשאר לו זרוע הלא אי' בספרי פ' ואתחנן רי"א מצינו שאף ימין קרוי יד וכו' א"כ מה ת"ל ידכה להביא הגידם שהוא נותן בימין עכ"ל והיינו ממש דברי אחרים אם כן משמע דאין לו זרוע כלל דאי יש לו זרוע יניחנו בשמאל וא"ל דהתו' ס"ל דאחרים לא ס"ל כר"י דק' מנ"ל הא וי"ל דס"ל דלא מקרי יד אף על פי שיש לו זרוע ועיין בערכין רפ"ה ומ"מ מקרי יד לענין זה שמניחו בימין אבל אין לו זרוע פטור לגמרי כנ"ל לדחוק וליישב דברי התו' ומ"מ צ"ע דרב אשי משני דר"י ס"ל ידכה יד כהה ובספרי דריש לרבות הגידם ואפשר דע"ז סמכו התו' דלא קי"ל כההוא דספרי ומ"מ צ"ע די"ל דרב אשי טעמא דנפשי' קאמר ועמ"ש ס"ו דקי"ל כמאן דדריש יד כהה ובמרדכי שלנו אי' דתרתי שמעי' מידכה ע"ש: ובע"ת לא ראה בגמ' דמאן דדריש הא לא דריש הא ואין להאריך בזה כי קי"ל כת"ק דפוטר מליתן בימין אך לפי' התוס' דלא פליגי כשיש לו זרוע יניחנו בימין בלא ברכה:
א
null
6,730
מגן אברהם
כז
ד
דבר חוצץ. בזבחים דף י"ט מבעי' אם כנה חי' ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה ונ"ל שמפני זה כתב הרוקח שיש לגלח השער שעל הצואר שלא יהא חוצץ וכתב עליו האגור סי' נ"ה ולא נהגו כן, ומיהו בכנה מתה ועפר יש ליזהר דבזה לא איבעיא לן כלל, ובשל"ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין:
ד
null
6,731
מגן אברהם
כז
ה
ברצועות אין להקפיד. צ"ע דהא הרשב"א מסיים בה כנ"ל להלכה אבל למעשה בין בש"י בין בש"ר רואין מה שרבים נוהגין וכמ"ש בירושלמי כל הלכה שהיא רופפת בידך הלך אחר המנהג ע"ש סי' תתכ"ז דקאי על הרצועות ונ"ל דס"ל דהרשב"א לא כ"כ אלא שלא לכורכה על הבגד וכמ"ש בתחלה אבל בדבר מועט החוצץ אין להקפיד ברצועות, ולולי דמסתפינא ה"א דהגהה זו צ"ל סס"ה על מי שהוא עלול לנזילו' דמותר להניח הרצועות על הבגד דק ויברך עס"ח:
ד
null
6,732
מגן אברהם
כז
ו
תש"ר על הכובע. עבב"י דכולם נקטו ש"ר דוקא אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות כמ"ש ססי' זה כנ"ל דלא כהב"ח ומה"ט נרא' דמותר להניחו על הסמרטוטין שע"ג המכה אם לא סגי בלא"ה דהא לבוש בגד אחר ע"ג והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר ע"ג:
ה
null
6,733
מגן אברהם
כז
ז
הכובע דק הסמוך לראש. אבל על כובע עבה אסור להניחם דלא מקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס כדאמרי' גבי עטרה של בית דוד שאסור להניח תפילין ע"ג:
ה
null
6,734
מגן אברהם
כז
ח
לא יברך. ואם מניח של יד כדרך זה לא יברך על ש"י דהא י"א דחציצה פוסלת ועסי' כ"ו:
ה
null
6,735
מגן אברהם
כז
ט
ואיטר יד. כתב ב"י בשם המרדכי דאם הרגיל עצמו לעשות איטר הוי דינו כאיטר שנולד כך עכ"ל ומיהו במרדכי שם יש חולקים ע"ש:
ו
null
6,736
מגן אברהם
כז
י
שהיד שכותב בה. ומשמע בסמ"ק אפי' כותב גם בשמאלו ועושה כל מלאכתו בשמאלו אפילו הכי מניח בשמאלו כיון שכותב גם בימינו והב"ח חולק על הש"ע וס"ל דאם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו כ"ע מודו דמניח בשמאלו דימין עיקר ולא נחלקו אלא בכותב בימינו ועושה כל מלאכתו בשמאלו עכ"ל ואנו אין לנו אלא דברי הש"ע מיהו כשלא נולד כך רק אח"כ הרגיל עצמו לכתוב בשמאלו ועושה כל מלאכתו בימינו נ"ל דיניח בשמאל דבזה יש לסמוך על הב"ח:
ו
null
6,737
מגן אברהם
כז
יא
מכה. ובתשו' מהר"מ ד"ק אי' מכוה וש"מ דאם המכוה גדולה פטור מתפילין עסי' ל"ח ס"ט ועמ"ש ס"א בהג"ה:
ז
null
6,738
מגן אברהם
כז
יב
ג' כריכות. ב' בפרק התחתון וא' בפרק העליון (כוונת ושל"ה) והעולם נהגו בדרכים אחרים ואין להם עיקר בגמ' ובפוסקים:
ח
null
6,739
מגן אברהם
כז
יג
שבעה. ובכוונות כתוב לעשות ז' כריכות וכ"כ של"ה:
ח
null
6,740
מגן אברהם
כז
יד
התיתורא. רק יהא תלוי כעין של ראש (ד"מ מהרי"ל) ומ"מ בשעת הנחה יניח הרצועה עליה שלא תזוז ממקומה עד שיניח ש"ר ואח"כ יסירנה ויכרוך (ע"ה):
ח
null
6,741
מגן אברהם
כז
טו
בעורף. שהוא סוף הגלגולת (רמב"ם) והו' נגד הפנים כדאי' פ"ק דחולין:
י
null
6,742
מגן אברהם
כז
טז
כעין דל"ת. מכאן משמע שאין עושין ד' אלא מצד א' דלא כמו שנוהגים קצת לעשות ב' דלתי"ן מב' צדדין ואף על גב שי"מ פי' אחר על ונוייהן לבר דלא קאי על הד' רק על השחור התו' בעירובין דף צ"ז כתבו שזה הפי' עיקר וכן מוכח שם בגמרא:
י
null
6,743
מגן אברהם
כז
יז
ולא יתהפכו. ואם נתהפכו מדת חסידות הוא להתענות ומשמע מטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אח"כ ליכא קפידא וכ"מ מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל:
יא
null
6,744
מגן אברהם
כז
יח
כאורך שעורה לפחות. ובתו' ומרדכי ואגודה כתבו רוחב מאורך חטה ופחות מכשעורה:
יא
null
6,745
מגן אברהם
כז
יט
אם פיחת משיעור. משמע דעכ"פ צריכים להיות משולשים לפניו מעט הא לאו הכי פסולין לגמרי:
יא
null
6,746
מגן אברהם
כז
כ
אין ד"א לגלות. שלא ישוה עצמו לרבו ונראה כעזי פנים עמ"ש סי' ל"ב סמ"א והא דכתב בי"ד סי' רמ"ב סי"ט דתלמיד רשאי להתיר לרבו המנעל ולא חיישי' שמא יאמרו עבד הוא כיון שיש לו תפילין בראשו משמע דראשי לגלות התפילין י"ל אף על פי שאין מגל' אותן כ"כ מ"מ ניכר שיש לו תפילין בראשו שבולטים בכובע:
יא
null
6,747
מגן אברהם
כז
כא
אם הם גלוים. פי' נקרעו בגדיו לית לן בה שעכ"פ מונחים תחת בגדיו אבל אסור להניחם על הבגדים משום לך לאות ולא לאחרים לאות עמ"ש ס"ה:
יא
null
6,748
מגן אברהם
כח
א
בכל שעה. פי' בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש שלא ישכחם [ב"ח] ועמ"ש סי' כ"ה סי"ב:
א
null
6,749
מגן אברהם
כח
ב
תש"ר. חולץ תש"ר אחר שמסיר הרצוע' מהאצבע [גלי רזיא]:
ב
null
6,750
מגן אברהם
כח
ג
מעומד. וה"ה הכריכות של אצבע וש"י מיושב דכהנחתן כך חליצתן כמ"ש סי' כ"ה סי"א בהג"ה (כתבי האר"י) וא"כ למנהגנו שמניחין של יד ג"כ מעומד צריך ג"כ לחלצן מעומד, כ' בשל"ה שראה רבו שחלץ תש"ר ביד שמאל והטעם שמראה שקשה עליו חליצתן מפני שמצותן כל היום אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצן אחר התפלה ולכן חולץ בשמאל ועמ"ש סי' קכ"ג ס"ג:
ב
null
6,751
מגן אברהם
כח
ד
בתיק. כתב הב"ח שיעשה תיק צר שיהיו מונחים זה ע"ג זה ול"נ כיון דש"ר קדושתו חמור' כמ"ש סי' מ"ב אסור להניח ש"י עליו כמ"ש בי"ד ססי' רפ"ב ואפשר דלא קפדינ' אלא בתורה ובנביאים שתורה קדושתה חמורה ביותר אבל בדבר אחר לא קפדי דהא מותר להניח כתובים ע"ג נביאים ונביאי' ע"ג כתובים אף על גב דאין קדושתן שוה וכמ"ש סי' קנ"ג מ"מ נ"ל דמ"ה נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה ומ"ש כאן ועליו פי' שיתנו קצת לצד מעלה ונהגו לסמן איזה ש"ר ואיזה ש"י דכיון דש"ר קדושתו חמורה אסור לשנות אח"כ הכיס ליתן בו ש"י מיהו אם התנה בתחלה שרי כמ"ש סי' מ"ב: נהגו לכורכן ככנפים ע"ש כנפי יונה [מט"מ בשם ס' המוסר] ואין להניח הרצועות על הבתים [גלי רזיא] ואף על גב דלכאורה משמע דשרי מידי דהוה אמטפח' שכורכים סביב הס"ת ועוד דהתו' כתבו בב"ב פ"ק דכשמדבק תנ"ך בכרך א' גולל מתחלתו לסופו דגנאי הוא לס"ת שיכרך סביב לנביאים דנעשה כשומר לנביאים עכ"ל אם כן ה"נ הרצועות נעשו שומרים לתפילין מ"מ דבריהם צל"ע דהא איתא במגילה דף כז מברך היכי כרכי' הא קיתיב דפא אחברי' פי' כשגוללין ס"ת מניחין דף א' על חבירו אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי ע"כ פי' שרי להניח חומשין ע"ג חומשין או תורה ע"ג תורה ולדבריהם ק' מאי ראיה מייתי דגבי כריכה נעשה א' שומר לחבירו ולשנא דקאמר הא קיתיב דפא אחבריה משמע דעיקר הקפידא מה שא' מונח על חבירו ומי הגיד להם סברא זו דנעשה א' שומר לחבירו ובחידושי הרשב"א פ"ק דב"ב דף י"ד כ' דוקא היכא דלא אפשר מניחים חומש א' ע"ג חבירו אבל היכא דאפשר בענין אחר אסור להניח א' ע"ג חבירו וכ"מ הכא דאסור לכרוך הרצועות על התפילין ואפשר לומר דבהנחה כיון דלא נעשה שומר אסור להניח א' עג"ח אלא היכא דלא אפשר אבל בכריכ' דנעש' שומר היכא דאין הקדושות שוות מוטב שיהיה הקדושה קלה מבחוץ כדי שיעשה שומר לחבירו דיותר קפדי' אשומר ממה שיהיה מונח תחת חבירו, ובגמרא דמגילה ה"פ הא קיתיב דפא אחברי' פי' ונעשה אחד שומר לחבירו אלא כיון דא"א שרי ה"נ כו' ומ"מ נ"ל דברצועות כיון דאפשר להניחם על הצדדין אסור להניח למעלה: לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין כמ"ש סי' קמ"ז ס"ה ולא ינערם מן התיק אלא יוציאם בידו [מט"מ ס"ח]:
ב
null
6,752
מגן אברהם
כט
א
ע"ש ב"ה. בב"י הטעם דהא אין איסור להניחם בשבת אלא משום שמא יצא בהם לר"ה ולכן לא שייך ברכה ע"כ, וצ"ע דבסי' ל"א כתב בשם מ' הנעלם דמזלזל בחותם המלך וחייב מיתה וגם סותר למ"ש רסי' ש"ח בשם התו' ורש"י והר"ן דאין איסור כלל להניחם בשבת וצ"ל דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם כנ"ל:
א
null
6,753
מגן אברהם
ל
א
שמא ישכחם. אבל מדאוריי' מותר להניחם:
ב
null
6,754
מגן אברהם
ל
ב
שתשקע החמה. היינו צאת הכוכבים [ב"י בשם מרדכי] ובסי' כ"ה כ' בשם הג"מ שחולצן כשמגיע בק"ש של ערבית לכימי השמים על הארץ והיינו כשמתפלל ערבית מבע"י:
ב
null
6,755
מגן אברהם
ל
ג
ואין מורין כן. ואם כן ברבים צריך לחלצן כמ"ש סי' י"ח:
ב
null
6,756
מגן אברהם
ל
ד
כדי לשומרן. וצריך שיאמר שעושה כדי לשומרן [כ"מ בגמ']:
ב
null
6,757
מגן אברהם
ל
ה
כיון שהשכים ויצא לדרך. ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור להניחן דחיישי' שמא ישן בהם (לבוש) ועמ"ש סי' כ"ו:
ג
null
6,758
מגן אברהם
ל
ו
יניח ידו עליהן. אף על גב דלילה זמן תפילין הוא מ"מ הרוא' סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י) ואף על גב דכתב בס"ב שא"צ לחלצן היינו בינו לבין עצמו אבל לא ברבים עמ"ש סי' י"ח:
ד
null
6,759
מגן אברהם
ל
ז
התפלל תפלת ערבית. אבל אם הוא לא התפלל ערבית אף על פי שהציבור התפללו מותר להניח תפילין כ"מ בי"ד בס"ס שע"ה דהא תפילין בלילה נמי אינן אלא דרבנן ע"ש בש"כ ובא"ע ססי' קכ"ג:
ה
null
6,760
מגן אברהם
לא
א
בשבת וי"ט אסור. ואם הניחן בשבת לשם מצוה עובר משום בל תוסיף (רשב"א סי' ס"א) ע' בעירובין דף צ"ז:
א
null
6,761
מגן אברהם
לא
ב
בח"ה ג"כ אסור. והמניחן בחול המועד אינו עובר משום בל תוסיף כיון שאינו מכוין להוסיף (סמ"ק) פי' שעושה משום ספקא שמא ח"ה חייב בתפילין ע"ש בעירובין ועסי' תרס"ח עמ"ש סי' כ"ט וססי' כ"ה:
ב
null
6,762
מגן אברהם
לא
ג
גם הם אות. בפסח אכילת מצה ובסוכ' ישיבת הסוכ' והי"א ס"ל כיון שמותרין בעשיית מלאכ' ליכא אות:
ב
null
6,763
מגן אברהם
לא
ד
בקול רם. ונ"ל שלא לילך בהם בר"ה רק יניחם בבה"כ:
ב
null
6,764
מגן אברהם
לב
א
ופ' שמע. צריך לכתוב ד' דאחד כל כך גדולה כמו ד' דלתי"ן קטני' (כתבי האר"י):
א
null
6,765
מגן אברהם
לב
ב
מעשן עצים. לא ראיתי לא' מהגדולים שנהג כן, וכן בי"ד כתב שלכתחלה יעשה דיו מדבר הבא מן העץ משמע דלא קפדי' על עשן, והרמב"ם כתב מצוה לכתוב מדיו שנמחק, ובתשו' מהרי"ל ד"ה סי' קכ"ז כתב שדיו שלנו כמה רבוותא אכשרו לה ותמצא בהג"מ אמנם הואיל ור"ת פוסל עפצי' ורש"י פוסל אדרמינ"ט ויתר רבותינו פסלו גלוטשטיי"ן נכון להחמיר לצאת ידי כולן ולכתוב בשטופטינ"ט שהוא של קוצים או בדיו של עשבים כמ"ש המיימוני עכ"ל וע' פ"ב בשבת דמשמע שהיו עושין דיו מעשן שמני':
ג
null
6,766
מגן אברהם
לב
ג
שלא תדבק. אם האות גדול ונדבק בסופו באופן שאם נגרר מה שדבוק מ"מ ישאר צורת אות כשר (רד"ך בא"ח ל"ב) ואם אינו דבוק בעצמו רק התג א' דבוקה בחברתה כשר (הרב המאירי) וכתב הרלב"ח שנראה שהרמב"ם חולק ועיין בב"י בד"ה וא"ת והיכי מכשרי וכו' (כ"ז בכ"ה) ונ"ל דגם בדין הראשון יש להחמיר עסי' ל"ו עסי"ח ובב"י שם דלא כע"ת ועמ"ש ס"ק ל"ה:
ד
null
6,767
מגן אברהם
לב
ד
בשמאל פסול. היינו בשולט בימין אבל שולט בב' ידיו אם כ' בשמאל כשר:
ה
null
6,768
מגן אברהם
לב
ה
ואיטר כו'. ואיטר שכתב בימין נמי פסול, כ' הרמ"ע בתשו' סי' ל"ח מעשה היה במצרים שכתב אחד בפיו שתפס הקולמוס בשפתיו ופסלו אפי' א"א למצוא אחרים:
ה
null
6,769
מגן אברהם
לב
ו
אין לשרטט. פי' לפי שתפילין א"צ שירטוט והפטור מן הדבר ועושיהו נקרא הדיוט ובמקצת ספרים כתוב כאן הג"ה א"צ לשרטט וכ"כ בב"ח שרמ"א הגיה מלת צריך והוא חלק עליו וכ' שאין לשרטט:
ו
null
6,770
מגן אברהם
לב
ז
שטה עליונה. משום דאסור לכתוב פסוק בלא שרטוט וכשמשרטט שטה עליונה דיו, והקשה בס' ברכת הזבח במנחות דף ל"ב א"כ למה שירטט מר זוטרא לכולהו פרשתא כדאיתא ספי"ב דיבמות עכ"ל, ול"נ שהטור והרא"ש נזהרו מזה שכתבו שסתם בני אדם יודעים לאמן ידם אחר שכתבו שטה עליונה ומר זוטרא לא היה בקי לאמן ידיו אחר שטה עליונ' לכן שירטט הכל ועוד דלישנ' דתלמוד' ה"פ מר זוטרא משרטט וכ' לכולה פ' י"ל שלא שרטט רק שטה עליונה וכ' לכל הפ' לאפוקי ממ"ד דלא כתבי' כולה: ועוד הק' על מ"ש הרא"ש ביבמות שם הא דכ' אביי בגט חליצה ואקרינוהו לדידי' מן לא עד לקחתה לא ידענא למה דהא ק"ל ג' כותבין עכ"ל, והקשה דהא הרא"ש גופיה כ' במגילה ב' כותבין בלא שירטוט ג' אין כותבי' וכו' ע"ש, ול"נ דהרא"ש ס"ל דהא דלא כתב אביי הכל דס"ל כמר בר רב אשי דלא ניתן לכתוב אפילו בשירטוט ע"ש בגמרא ולזה הקשה הרא"ש דהא ק"ל ג' תיבות כותבין בשירטוט עכ"פ וא"כ למה לא כתב אביי לא חפצתי לקחת':
ו
null
6,771
מגן אברהם
לב
ח
ואם אינו יודע וכו'. ולא אמרו בירושלמי הפטור מן הדבר ועושיהו נקרא הדיוט אלא כשעושה אותו בדרך חומרא אבל הכא שאינו מכוין לכך שהרי אינו דבר איסור דשייך ביה חומרא ואינו משרטט אלא כדי לכתוב ביושר יותר אינו הדיוט (ב"י) עסי' תרל"ט ס"ז ובאמת צריך להתיישב בדין זה דמצינו הרבה חומרות שמחמירין על עצמינו ולא אמרינן דנקרא הדיוט וגם בספר ב"ש תמה ע"ז עיין ביש"ש פ"ח דחולין בענין אכילת בשר אחר גבינה שכתב בשם מהר"מ שנראה כחולק על התלמוד אא"כ עושה משום גדר ופרישות עמ"ש סי' ס"ג ס"ב וסי' רל"ב:
ו
null
6,772
מגן אברהם
לב
ט
צריך הקלף כו'. יניח העור בסיד עד שיפול השער מאליו ואם מוציא' קודם לכן לא יכתוב עליו דהוי דיפתרא [ב"ש]:
ח
null
6,773
מגן אברהם
לב
י
או לשם ס"ת. ז"ל ב"י אם עבד לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפילין דקדושת ס"ת חמירא מקדוש' תפילין עכ"ל, וכתב הלבוש אף על גב דאסור לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה כמ"ש סי' מ"ב הכא שאני שאינו אלא הזמנה ומותר לשנותו לקדושה קלה אבל לדבר חול אסור לשנותו עכ"ל וכ"מ רסי' מ"ב שכתב מותר לעשות מתפילין חדשים של ראש לש"י אף על גב שנכתבו לשם ש"ר:
ח
null
6,774
מגן אברהם
לב
יא
וסייעו קצת. דוקא כשסייעו בעיבוד עצמו אבל אינו מועיל אם סייעו להשחיר הרצועות [ט"ז בי"ד סי' רע"א] ובדיעבד אפי' לא סייעו כלל כשר [ש"כ ב"ח שם] ועל כל פנים צריך שיאמר לעכו"ם ליתן לתוך הסיד לשמה:
ט
null
6,775
מגן אברהם
לב
יב
שנקל לעכו"ם לזייף. שמניח העור ע"ג עור אחר ועושה ג"כ נקבים כעין אותיות:
י
null
6,776
מגן אברהם
לב
יג
בטביעת עין. שנתן בסימנין [ב"י הג"מ] או מפני שאלו הנקבים נעשו יותר מחדש משלו [הג"מ פ"א] וצ"ע דבי"ד סי' קי"ח ס"ג כתב שבמקום שמצוי מומרים היודעים לכתוב אין הכתב סי' אלא למי שמכיר הכתב ולא אמרינן דמירת' עכו"ם פן יכיר הכתב ואפשר לומר דגם התם לא החמיר אלא בשולח דבר לחבירו שיודע העכו"ם שלא יכיר הכתב א"נ יש לומר דבדבר מאכל החמירו טפי עבי"ד סי' ק"ל בב"י, כתב בהג"מ אם נותנו מתחלה בעבוד לשם קדושה מניח העכו"ם להוציא לתקנו וא"צ לסייעו עוד, ובס' ב"ש כתב שיכתוב בראש בפני' ולא יסמן במרצע:
י
null
6,777
מגן אברהם
לב
יד
הטהורים. בתו' סוטה דף י"ז ע"ב כתבו בשם הירושלמי דאפילו שאר ספרים שיש בהם שמות אסור לכתוב על עור בהמה טמאה:
יב
null
6,778
מגן אברהם
לב
טו
דהיינו שלא וכו'. ואז אפי' ניכר הנקב נגד השמש כשר [ב"ח] עסט"ו:
יג
null
6,779
מגן אברהם
לב
טז
אות קטנה. היינו יו"ד וה"ה אם נפסק קצת עוביו אם נשתייר חוט דק כמו וי"ו או יו"ד דקה כשר [ב"י הר"מ]:
טו
null
6,780
מגן אברהם
לב
יז
הפשוטות. כגון וכו' שאם נפסק נשאר כמלא יו"ד א"כ נראית כיו"ד:
טז
null
6,781
מגן אברהם
לב
יח
רגל האחד. וכיוצא בה [כ"ה הגי' הנכונה] וכ"ה בד"א, ובמ"ס כתב רגל האל"ף וט"ס הוא כמש"ל:
טז
null
6,782
מגן אברהם
לב
יט
וא"צ לכסות. מהרי"ט בי"ד סי' ל"ב כ' דצריך לכסות מה שלפניו אבל מה שלאחריו א"צ לכסות:
טז
null
6,783
מגן אברהם
לב
כ
שלא נשאר צורת. כגון שיו"ד של האל"ף אינו נוגע שאין מועיל קריאת התינוק אלא באורך האות [ב"י סימן ל"ו בשם מוהרי"ק ות"ה סימן מ"א ותשובת מהרי"ל סי' קכ"ז ועסכ"ה]:
טז
null
6,784
מגן אברהם
לב
כא
ונפסק בו. אפי' בלא נקב [ב"ח] ור"י הלוי כתב בתשובה אם יש שריטה דקה בתוך האות ואינו עובר מעבר לגויל כשר כיון שאינו נרא' כאות חלוק' לשתים:
טז
null
6,785
מגן אברהם
לב
כב
בלי היקף קלף. אעפ"י שהיא ארוכה כראוי ועמ"ש ס"ד:
טז
null
6,786
מגן אברהם
לב
כג
ואינה נכרת האות. ואם היא מחסרה קוצ' של אות או שנראה כאלו היא גופה של אות אף על פי שהאות ניכרת להדיא פסול (רד"ך ב"א ח"ל ל"א ל"ב ל"ג ל"ד) (כ"ה) אפי' מחק הטיפה לגמרי וגמר האות על ידי כתיבה פסול דבעינן שיהא כל האות על ידי כתיבה (רד"ך) ע' ר"מ אלשקר סי' ה' ובכ"ה כתב נפל' טיפת דיו והיא עשוי' כמין חצי אות לא אשכחן מאן דשרי להשלים האות על ידי כתיבה אבל הב"י בא"ע סי' קכ"ה מכשיר וכ"פ רמ"א שם ס"ד וע"ש כמה דינים: אם נפלה טפה תוך חלל ב' ונראית כפ' או שאין שם ב' עליה או שנפלה לתוך אות אחרת ואין שמה עליה אין תקנה למחוק (ב"י בה"ת): ונ"ל דאם נטף שעוה וסילקה מותר עמ"ש סי' ש"מ ס"ג:
יז
null
6,787
מגן אברהם
לב
כד
בי"ת במקום כ"ף. וה"ה איפכא (ר"מ אלשקר כ"ה) ואם כתב דל"ת דומה לרי"ש מותר לתקנה בקולמוס כל זמן שלא כתב יותר (ב"י הרי"א וכך כתב הריב"ש סי' ז') וה"ה מבי"ת כ"ף:
יז
null
6,788
מגן אברהם
לב
כה
אין מועיל. ורא"מ ח"א סי' צ"ו כתב לגרור הדבק ור"מ אלשקר כתב לגרור כל המ"ם לכן יש לנהוג כש"ע וע' הרמ"ע סי' ל"ו (כ"ה) אם כתב מתחילה רי"ש ואח"כ טעה ועשה בו תג כעין דלי"ת סגי ליה כשיגרור הגג או הירך עם התג ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש כנ"ל להלכה והמחמיר תע"ב עכ"ל (לבוש ול"ח ה' ס"ת ספ"ב):
יח
null
6,789
מגן אברהם
לב
כו
כחק תוכות. כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות הנשאר אלא גורר הסתימ' ואין מועיל העברת קולמוס על האות (סה"ת וסמ"ג כ"ה), כתב ר"מ גלאנטי בתשובו' סי' קכ"ד כ"ף פשוט' שעשאה למעל' כעין ד' ולא עגולה כשר' ואף שהרב"י סי' ל"ו כתב בשם הראי"ס דפסול ואין מועיל תיקון מ"מ כיון דהרב' קהלו' וסופרים מובהקים כותבין כעין ד' נהרא נהרא ופשטי' דכל דבר שאין לו שורש בגמרא כשר בדיעבד ע"כ ע"ש, אבל בתשובת מהרי"ל סי' קכ"ג משמע דפסול וכתב שם סי' ק"ד צריך רגל הכ"ף להיות כפלים כגג שלא תדמה כרי"ש וכתב ר"י לוי סי' פ"א אם עשה גג רחב צריך תיקון למחוק כל הגג אפי' במלת אלקיך יכול למחקו אך יזהר שלא ימחוק הרגל (כ"ה) ונ"ל שאם יכול למשוך הרגל שיהי' כפלים כמו הגג ש"ד וכתב רי"ל שם דאף להרא"ש דאוסר לקדור האזכרות מותר לקלפו ולכתוב במקומו או ימחוק התיבה שלפניה ויכתוב במקומה השם עכ"ל אבל התו' בערכין דף ו' וכתבו כשגרר השם אסור לכתוב דבר אחר במקומו עכ"ל:
יח
null
6,790
מגן אברהם
לב
כז
והפריד' כשר. ונראה לי דה"ה אם רגל הכ' מגיע לסוף בלי היקף קלף רשאי לגרר קצת דלא גרע מנדבק אות לאות וכ"מ בב"י ע"ש כ' הב"ח בא"ע סי' קכ"ה דאם כל אורך האות דבוקה לחברתה לא מהני גריר' ואם נשתנ' צורת האות על ידי הדביקות הוה כמ"ם שנסתמה (רד"ך באח"ט כ"ה) אם נדבק רגל הה"א כחוט השערה באופן שהתינוק יודע שהוא ה"א מי שיקל להפריד לא אמחה בידו (רלב"ח סי' נ"ז והרד"ך ב"א רל"א חולק בזה כ"ה) עמ"ש סוף סי' ל"ו וע' בי"ד ססי' רע"ו:
יח
null
6,791
מגן אברהם
לב
כח
בגג האל"ף. דאין להם ליגע אלא בדקות שבהם (ב"י סי' ל"ו):
יח
null
6,792
מגן אברהם
לב
כט
פסול. נ"ל דוקא שנגעה היו"ד עצמ' באל"ף אבל אם קוצה השמאלית של יו"ד נוגעת באל"ף כשר כמ"ש בא"ע סי' קכ"ה סי"ו דהא אפי' בלא הקוצ' מקרי יו"ד ע"ס כ"ה ובמהרי"ו סי' קי"ז:
יח
null
6,793
מגן אברהם
לב
ל
כל מה שנעשה בפיסול. היינו מה שכתב באותו אות אחר שעשה הנגיעה:
יח
null
6,794
מגן אברהם
לב
לא
והפ"א אם נגעו כו'. ה"ה רגלי התוי"ן (לבוש):
יח
null
6,795
מגן אברהם
לב
לב
ובתחלת הכתיב'. כשיכתוב השם יעיין בקולמוס שיטבול הקולמוס טרם שיכתוב אות אחרונ' שלפני השם כי כשיטבול הקולמוס צריך לקדש הדיו שעל הקולמוס באות א' טרם שיכתוב השם ולא יתחיל מיד שטבל הקולמוס אך צריך לקדש, ואם צריך דיו טרם שיגמור השם אזי יטבול באותיות שלפני השם שהם לחים עדיין ויגמור השם ואם שכח ולא הניח אות לפני השם אז יעיין אם ימצא אות או תג שצריכה דיו כדי לקדש בדיו קודם שיכתוב השם (ב"ש):
יט
null
6,796
מגן אברהם
לב
לג
חסר או יתר אות א' וכו'. ויש להסתפק אם כתב מצות מלא ומחק הוי"ו אם מועיל אריכת הצד"י למטה או דלמא כל עוד שאינו מאריך האות למעלה נחשבת כשתי תיבות אף על פי שנדבק' למטה וכן תיבת נתן. ומ"מ כל שנראית כשתי תיבות פסול', (ב"י) וכתב הלבוש שיש להחמיר בזה ומשמע דאם בתחילת הכתיב' ממשיך רגל התחתון של הנו"ן והצד"י וכותב האות הסמוך בתוכ' כזה /במקור מופיע דוגמא/ מותר דהא הוי ממש תיב' א' וכ"מ בב"י סי' ל"ז אות ג' שכ' שיכתוב ארצנו הוי"ו תוך הנו"ן ע"ש, ובכ"ה כתב בשם ראב"ח ח"ב סי' ע"ח דאם אות א' מובלע בחבירו כגון שאות א' נכנס לתוך הג' והנו"ן לכ"ע פסול וצ"ע עיין סכ"ח וכתב עוד שם כ' הרדב"ז ח"א פ"ב מצא ווי"ו או יו"ד יתיר' יגרור אותה ויעבה קצת האות שלפניה או שלאחריה שאין בזה משום שינוי האות ואם כתב תיבה אחת יתירה ימחקנה דאין לחוש לר"ת דס"ל דשיעור פרשה ג' אותיות אבל אין למשוך האות שלפניה כגון ה"א או קו"ף דהוי שלא כסדרן ע"כ ול"נ דלא הוו שלא כסדרן הואיל והאות עצמה כתוב כתקנה [כ"ה] ול"נ דה"ק אם מושך גג ה"א ומניח הרגל במקומו כזה /במקור מופיע דוגמא/ לא הוי תמונת ה"א דבעינן שיהא רגל הה"א בסופה כמ"ש הב"ח סי' ל"ה בשם ספר ב"ש ואם ימחק הרגל ויכתבנו לבסוף ודאי הוי שלא כסדרן ומ"מ נ"ל דאם היה חלק כמו ט' אותיות דכשיגררנה יהיה פרשה במקום שאין פרש' ויפסלו התפילין לכן נ"ל דמות' למשוך הה"א אף על פי שלא יהי' רגל בסופ', וכתב עוד הראב"ד הכשיר תפילין שנמצאו בהן תיבות כפולות ולבי מגמגם אלא שאיני כדי לחלוק ע"ש סי' ק"ך, כ' לאבותינו מלא יכול לגרור ולמשוך הבי"ת:
כ
null
6,797
מגן אברהם
לב
לד
הגרר. מקרי כשגררו יבש והמחק מיירי שמחקו לח:
כד
null
6,798
מגן אברהם
לב
לה
רגל האל"ף. דאז צריך לגרר' כולה כמ"ש סי"ח:
כה
null
6,799
מגן אברהם
לב
לו
יו"ד נו"ן וכו'. ובכל הני אפי' תינוק יכול לקרות' פסול כיון שנראית כב' אותיות וה"ה אם לא עשה רגל הימין של יו"ד אבל אם לא עשה לה רגל שמאל יכול לתקנ' דשם יו"ד עליה (ב"י סי' ל"ו):
כה
null