Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
6,500
מגן אברהם
ב
א
מיושב. דמיד כשישב עצמו הוא מגולה אמרי' בגמרא חלוק של ת"ח כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח והאידנ' אין נזהרין בזה ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקים ואין בשרו נראת:
א
null
6,501
מגן אברהם
ב
ב
מי רואני. ואף על גב דאמרי' בשבת ד' מ"א המניח ידיו כנגד פניו של מטה כשיורד לרחוץ כאלו כופר בבריתו של א"א דנראה שהוא בוש בדבר שאני התם דמוכרח לגלות עצמו לרחוץ וא"כ גם הברית צריך להיות בגלוי משא"כ כאן (של"ה) ואמרי' בגמרא כשפניו כלפי העם צריך לשחו' או להניח ידיו על פניו של מטה ובלבד שלא יגע כדאי' ס"ס ג' ע"ש מ"ש וע' בא"ע סי' כ"ג:
ב
null
6,502
מגן אברהם
ב
ג
לחוץ. ויראו התפירו' המגונות ויתגנה בעיני הבריות, ויזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפעם א' כי קשה לשכחה (הכוונות) וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל (כתבים):
ג
null
6,503
מגן אברהם
ב
ד
ימין. וכשהוא רוחץ וסך ימין תחלה ואם רוחץ כל גופו ראש תחלה (גמ') ובד"מ לא ראיתי מדקדקי' בזה וע' בה' דיעות להרמב"ם עכ"ל:
ד
null
6,504
מגן אברהם
ב
ה
בקומה זקופה. אפי' פחות מד"א (ב"ח):
ו
null
6,505
מגן אברהם
ב
ו
ד' אמות. ומדת חסידות אפי' פחות מד"א וע' תשובת רש"ל סי' ע"ב (ב"ח) וע' בפסקי מהרא"י סי' כ"ג ובנדרים דף ל"ו משמע דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש ועבי"ד סימן רי"ז סל"ז ומ"מ נכון לכסות ראשם דתהוי עליהם אימתא דשמיא כדאיתא בסוף שבת עסי' רפ"ב ס"ג והע"ש לא עיין סי' צ"א סק"ו:
ו
null
6,506
מגן אברהם
ב
ז
יחף. אי' בשבת דף קכ"ט ובפסחים דקי"ב וברבה פ' מצורע שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו:
ו
null
6,507
מגן אברהם
ב
ח
ונקיות. אפי' במקום שא"צ להתרחק (שם):
ו
null
6,508
מגן אברהם
ג
א
ולא ילכו. ואם מפחד יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון (גמרא):
ב
null
6,509
מגן אברהם
ג
ב
לא ידבר. איתא בסנה' התקינו שיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום יחוד ועיין בא"ע סימן כ"ב ס"ו ובמקום שהן בעיר אין לחוש:
ב
null
6,510
מגן אברהם
ג
ג
למשמש. אם אינו יכול לפנות ילך ד"א וישב ויעמוד וישב עד שיפנה או יסיח דעתו מדברים אחרים (גמרא שבת):
ג
null
6,511
מגן אברהם
ג
ד
טפחים. דמתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים וצריך טפחיים משום קילוח של מי רגלים הבא למרחוק בספרי פ' כי תצא איתא שלא יפנה בעמידה:
ד
null
6,512
מגן אברהם
ג
ה
מגולה. אבל בחצר בכל ענין שרי (ב"י) ומ"מ נ"ל דעיר המוקפת חומ' לא מקרי מחיצו' לענין זה בב"י ולבוש כתב דמחיצה א' לצד מערב סגי ע"כ ומדנקט בש"ע מחיצות משמע דב' מחיצות בעי דהא י"א גם למזרח אסור שהוא רוח שכנגד מערב עב"י ובגמרא דב"ב פ"ק אמרינן דמזרח נקרא אויר יה ומ"מ לפי מ"ש בהג"ה דלהטיל מים שרי א"כ לא חיישינן בפירועו לפניו וא"כ שרי במחיצה שלאחריו:
ה
null
6,513
מגן אברהם
ג
ו
לדרום. דוקא פניו לדרום ואחוריו לצפון אבל איפכא לא (היכל הקדש) ע"ש הטעם:
ה
null
6,514
מגן אברהם
ג
ז
בין מזרח למערב. פירש"י יכוין שיהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום וכ"כ ס"ס ר"מ ובמ"ע סימן ג' פסק כמ"ש הזוהר פ' במדבר שיהא ראשה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב ותהא מטה בין צפון לדרום וכתב שיהא הראש למערב והטעם ע"פ סוד ע"כ: וכתב הלבוש אף על גב דישן במקום מחיצות אסור דגנאי גדול הוא ע"כ וצ"ע דאטו מי איכא גנאי טפי בשינה מב"ה ול"נ דבשינה ליכא הכירא במחיצות דדרכו בכך משא"כ בב"ה דדרך לפנות בשדה ואי איכא מחיצות איכא היכרא ועי"ל דבחדר ששוכב שם ג"כ מקום השראת שכינה ולאפוקי בב"ה שאפילו מלאכים אין נכנסין שם כמ"ש ס"א:
ו
null
6,515
מגן אברהם
ג
ח
ביד ימין. מפני שבימין מראה טעמי התורה ועוד ט"א בגמרא ולכולהו טעמא איטר יד מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין דעלמא אך רבא אמר מפני שהתור' נתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו א"כ לפ"ז אפילו איטר אין לקנח בימין דעלמא וצ"ע אי הלכה כמותו דהוא בתרא או שמא כיון דכולהו תנאי דלא כוותיה לית הלכתא כוותיה וכנ"ל, ומ"ש הט"ז דאיטר מקנח בשמאל דעלמא כמ"ש הב"י סימן מ"ג ליתא דלא הוזכר שם איטר ועוד נ"ל דאם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין דיש לקנח בימין דאיכא תרי טעמי שכותב בשמאל וקושר בה תפילין, וכתב בשל"ה שלא יקנח באצבע אמצעי שכורך עליה רצועה של תפילין כמ"ש סי' כ"ז ס"ח:
י
null
6,516
מגן אברהם
ג
ט
בעשבים. ואפי' האידנ' דלא חיישי' לכשפי' אסור מפני שמחתכים הבשר ועסי' שי"ב ס"ד:
יא
null
6,517
מגן אברהם
ג
י
תחתוניות. ואם קנח הוא עצמו בו או שיבש או שקנח מצד אחר לית לן בה (הג"א) עסי' שי"ב ס"א:
יא
null
6,518
מגן אברהם
ג
יא
וכן נהגו. וטעמא ע"ז לא ידענא וכיון דדשו בה רבים שומר פתאים ה', (ד"מ) ול"נ דטעמא משום שעושין בו כישוף ששיניו נושרות. והאידנא לא חיישינן שיבא הדבר לידי המכשפים:
יא
null
6,519
מגן אברהם
ג
יב
בלילה. פי' שלא יגלה עצמו יותר מביום אבל א"צ להתרחק ואם אין שם אדם מפנה ברחוב אבל לא בפני עכו"ם (ע"א דף מ"ז) וכל זה לפנות אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים אם צריך לכך משום דאיכא סכנה ואיתתא לא תקום להדי' בפני תינוק אבל לצדדין לית לן בה (בכורות מ"ד):
יב
null
6,520
מגן אברהם
ג
יג
ניצוצות. ואף על גב דמצו' לשפשף הניצוצו' דכשעומד ואין אוחז באמה איכא רוב ניצוצות ולא סגי בשפשף (תוס'):
יג
null
6,521
מגן אברהם
ג
יד
נשוי. נ"ל דאם אין אשתו עמו או שהיא נדה אסור וכ' התוס' והא דקאמר דקרי ליה רבינו הקדוש שלא הניח ידיו למט' מאבנטו היינו רבות' שהי' נשוי והיה מחמיר על עצמו עכ"ל משמע דס"ל דלמטה מאבנטו לאו דוק' אלא ר"ל שלא היה מניח ידיו על אמתו דאי ס"ל למטה מאבנטו ממש היינו רבותא דרבי אלא ע"כ כמ"ש (ומדברי הט"ז שם בי"ד סי' קפ"ב משמע שלא ראה דברי התוס' אלו) וכ"מ שם ע"ב דקאמר יד לאמה תקצץ על שהניח ידו למטה מטיבורו א"ל ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנה והלא כריסו נבקעת וכתבו התוס' אם לא יסיר הקוץ תבקע מילתו ע"כ. משמע דס"ל דכריסו ר"ל מילתו וכ"מ בגמ' דפתח באמה וסיים בכריסו אבל בא"ע סי' כ"ג פסק כהרמב"ם ע"ש: אמרי' בגמ' היכא דבעית מותר לאחוז כיון דבעית לא אתי להרהורי והפוסקים השמיטוהו דלא בקיאי בהי ביעתותי לא אתי' להרהורי דהכל לפי מה שהוא אדם (ב"י) וצ"ע דבי"ד סי' קפ"ד ס"ה /ס"ח/ פסק דחרדה מסלקת הדמים ולא אמרי' דלא בקיאי בהי ביעתותי ודוחק לחלק בין פחדא לביעתותא וצ"ל דווסתות דרבנן מקילין משא"כ הכא דעון חמור הוא וע' שבת דף מ"א:
יד
null
6,522
מגן אברהם
ג
טו
להשתין. אי' בנדה דף י"ג ומ"ג במטלית עבה מותר לאחוז באמ' שאינו מחמם והביאו הרי"ף פי"ד דשבת ועבי"ד סי' קפ"ב ס"ג דלא כל"ח פ"ב דנדה שכתב דדוקא לתרומה אתמר דלפי זה לא הוה ליה להרי"ף להביאו:
טז
null
6,523
מגן אברהם
ד
א
ויברך ענט"י. לפי מאי דקי"ל אפי' עשה צרכיו ועומד להתפלל אינו מברך ענט"י ובשחרית מברכין צ"ל הטעם כמ"ש הרשב"א דבבוקר נעשה כבריה חדשה וצריכים אנו להודות לו ועד"ז תקנו כל ברכות השחר לפיכך צריכין אנו להתקדש בקדושתו וליטול ידיו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו: כתב ב"ח בשם תולעת יעקב כל ההולך ד"א בלא נט"י שחרית חייב מיתה ובסדה"י כתוב שלא יגע במלבושיו עד שיטול ובג' לא משמע כן עסי' מ"ו ובברכות דף נ"א אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, ומשמע בכתבי' שיברך נ"י תיכף ואח"כ יעשה צרכיו ויאמר אשר יצר ול"נ דטוב לעשות צרכיו תחלה כדי לברך א"י תיכף כדי לצאת מן הספק די"א דמברך א"י בלא עשיית צרכיו ומכ"ש אם צריך לנקביו שאסור לו לברך, אמרי' בגמ' רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו כ"כ הרמב"ם פ"ד מה' תפלה וכ"כ בהגמ"נ:
א
null
6,524
מגן אברהם
ד
ב
ואפי'. הטעם הואיל וקודם נט"י אסור ליגע בנקבי' לסותמן ולפותחן ועכשיו מותר ליגע מברך אשר יצר (ד"מ) ול"נ משום דנעשה כבריה חדשה כמש"ל:
א
null
6,525
מגן אברהם
ד
ג
סי' ק"ס. כוונת רמ"א דדוקא מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכ' המוזכרים בסי' ק"ס:
א
null
6,526
מגן אברהם
ד
ד
כשרים. ואפי' כלי וכח גברא אינו מעכב ומברך כמ"ש ס"ז:
א
null
6,527
מגן אברהם
ד
ה
דלא מברך. ולבוש כ' לברך על נקיות ידים וכמ"ש סכ"ב עמש"ש ואפשר דמיירי כאן שאין רוצה להתפלל עתה וב"ח פסק דלעולם מברך ענ"י:
א
null
6,528
מגן אברהם
ד
ו
לא כלי. פי' בדיעבד היכא דא"א בע"א אבל היכא דאפשר טוב להקפיד עמ"ש ס"א וניגוב ג"כ אינו מעכב (ברכת אברהם ח"ב) וע"ש ח"ט מסי' רפ"ח עד סי' רצ"ה:
ז
null
6,529
מגן אברהם
ד
ז
כלי. אבל ע"ג קסמין אסור עסי' קפ"א ס"ב, כתב בסדה"י שטוב שיהא כלי התחתון מאוס ואין צריך ליטול אלא האצבעות ויגביהם למעלה ובכתבים אי' לא ישפוך על יד אחד ג' פעמים רצופי' אלא פ"א ע"י ימין ופ"א ע"י שמאל ויטלם עד הפרק הזרוע, וצריך לפשוט הכפות לקבל הטהרה כמי שרוצה לקבל דבר ויגביהם כנגד הראש ועסי' תרי"ג:
ח
null
6,530
מגן אברהם
ד
ח
לא יטול. פי' שלא ישפוך לו על ידיו אבל להביא לו מים מותר וכ"מ בב"י בשם הזוהר שהטעם משום והזה הטהור על הטמא:
יא
null
6,531
מגן אברהם
ד
ט
ולתפלה. ויברך ענ"י כמ"ש סכ"ב ועמש"ש:
יב
null
6,532
מגן אברהם
ד
י
בשלש מימות. וה"ה בנהר דקמא קמא אזדי להו והני אחריני נינהו, וכ"מ בחולין דף כ"ה ובע"א דף מ"ו: ופשוט דלא בעי מ' סאה דלא גרע מצרור בסכ"ב ועסי' קנ"ט דלא כע"ת וסי' ק"ס ס"ז:
יב
null
6,533
מגן אברהם
ד
יא
ולהעביר. דבניעור לא חיישינן שנגע במקום מטונף וגם לא נעשה בריה חדשה:
יג
null
6,534
מגן אברהם
ד
יב
בלא ברכה. וב"ח כתב דיברך משום דלא פלוג רבנן והוכיח כן מתשובת הרא"ש ומ"מ אינה ראיה כ"כ דהרא"ש סובר דאף לתפלת המנחה צריך לברך בנטיל' וא"כ ה"נ אף ע"פ שלא הגיע זמן תפלה כיון שסופו להתפלל מברך אבל לדידן עיקר הטעם משום בריה חדשה וזה אינו אלא בישן:
יג
null
6,535
מגן אברהם
ד
יג
רוח רעה. הכא לא נקט להתפלל כמ"ש סעי' י"ג דודאי כיון שקידש ידיו פ"א שוב א"צ לקדש ידיו שנית אפי' ישן שנית דפעם א' נעשה בריה חדשה ולא ב"פ אלא הספק הוא משום ר"ר ולכן אפי' ישן שנית א"צ ברכה דלר"ר א"צ ברכה:
יד
null
6,536
מגן אברהם
ד
יד
ישן ביום. דוקא ס' נשמין (לבוש וסדה"י):
טו
null
6,537
מגן אברהם
ד
טו
שלא לישן. ובכתבים אי' שלא לישן ביום, ועסי' רל"א ס"א ובעמק המלך מביא שבשבת יש לישן ביום ועסי' ר"צ:
טז
null
6,538
מגן אברהם
ד
טז
פ' הישן. וצ"ע דלא נמצא שם כן אלא על האמוראים וגם לכ"ע אסור לישן ביום יותר כמ"ש סי' רל"א אבל דוד אפי' בלילה היה נזהר כמ"ש הרב"י בשם הזוהר ובברכות דף ג' אי' בהדיא עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס והוא ס' נשמי והא דאמרי' דהיה לו כנור לאתעורי' משנתי' היינו אם הגיע חצו' תוך הס' נשמי דבאמ' היה ישן כמה פעמים ס' נשמי בחצות לילה הראשון וצ"ל דק"ל לרמ"א למאי נ"מ כ' הרב"י דוד היה נזהר וכו' אלא שבעל נפש יחמיר לעצמו וע"ז קאמר ובגמ' פ' הישן וכו' פי' דלא יחמיר בעל נפש אלא ביום:
טז
null
6,539
מגן אברהם
ד
יז
במים. ולא במידי דמנקי (מרדכי) וא"צ ג"פ (סדה"י):
יח
null
6,540
מגן אברהם
ד
יח
מבית הכסא. ירחץ תכף כמו בשחרית [שם]:
יח
null
6,541
מגן אברהם
ד
יט
מנעליו. פי' בידיו:
יח
null
6,542
מגן אברהם
ד
כ
בין המתים. היינו בית הקברות (תשובת מהרי"ל סי' כ"ג) וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות ורוחצין שנית בשובו לחצר בה"ק שהשדים מלוין החוזרים ויש לרחוץ גם הפנים עכ"ל ע"ש:
יח
null
6,543
מגן אברהם
ד
כא
שנגע במת. משמע דאם הלך אצל מת א' א"צ נטילה מיהו נהגו ליטול אפי' נכנס למת א' וה"ה המלוין אותו:
יח
null
6,544
מגן אברהם
ד
כב
שמפליא כליו. אפי' לא נגע בכנה שלא מצא:
יח
null
6,545
מגן אברהם
ד
כג
אין להקפיד. מותר ליגע בידו עד הפרק הנקרא קובד"ו ובצוארו עד החזה (ב"י סי' צ"ב בשם כל בו וס' היראים):
כא
null
6,546
מגן אברהם
ד
כד
או בעפר. או בקורה (ס"ח) בין שהם מלוכלים בין שהם בהיסח הדעת (טור סי' צ"ב):
כב
null
6,547
מגן אברהם
ד
כה
על נקיות ידים. צ"ע דבס"ס קנ"ט פסק דלעולם מברך על נט"י וכ"מ בתשוב' רשב"א סי' קצ"א ובסי' תשנ"ד ע"ש דעיקר הציווי ליטול מן הכלי ולכן אין אנו מברכין ענ"י לתפלת מנח' משום דדי בנקיון עפר וא"כ למה פסק כאן על נקיות ידים עמ"ש ס"א ועסי' קכ"ח ס"ו:
כב
null
6,548
מגן אברהם
ד
כו
קודם נטילה. דסתם ידים אינן פסולות לברכה דהרי מברכין על הפירות וא"צ נ"י:
כג
null
6,549
מגן אברהם
ד
כז
ערום. שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעו' בית הסתרים כמ"ש סעיף כ"א:
כג
null
6,550
מגן אברהם
ד
כח
שינקה אותם. בצרורות ובכל מידי דמנקי (כ"ז ברשב"י סי' קנ"ג) ומ"מ בקומו יאמר מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמל' רבה אמונתך שאין בזה לא שם ולא כינוי (סדה"י):
כג
null
6,551
מגן אברהם
ה
א
ביו"ד ה"א. אבל כשכתוב באל"ף דל"ת אין לכוין אלא שהוא אדון הכל וצריך לקרותו בפת"ח וקמ"ץ תחת הנו"ן וכשנכתב ביו"ד ה"א מקצתן קורין בפת"ח ומקצתן קורין נוטין לציר"י וכן מנהג האשכנזי' (ב"ח) ובתשובת ר"מ מלובלין אי' שגם כשנכתב באל"ף דל"ת יקרא בענין שלא תהא הברת הפת"ח ניכרת ע"ש בשם ציוני:
א
null
6,552
מגן אברהם
ה
ב
ויהיה. כי מצינו וי"ו במקום היו"ד ע' תי"ט פ"ד דסוכה:
א
null
6,553
מגן אברהם
ו
א
חלולים. פי' איברים חלולים ולא יאמר חללים דבחלל לא שייך בריאה:
א
null
6,554
מגן אברהם
ו
ב
כלומר. משום דגירס' א"א להתקיים אפי' שעה אחת וקשיא ליה דאדם סותם פיו הרבה שעות ולזה קאמר כלומר וכו' אבל מנהגנו שלא לומר אפי' שעה אחת כמ"ש הר"מ וכ"מ באגוד' שכתב שיש בו מ"ג תיבות ומשמע נמי דגריס וידוע לפני כסא וכו' ול"ג לפניך וע"ש ובכתבים כתב דיש בו מ"ה תיבות:
א
null
6,555
מגן אברהם
ו
ג
חולי. וב"ח בשם רמ"פ ושל"ה ומט"מ כתבו שאין לומר חולי רק רופא כל בשר וכ"מ באגודה:
א
null
6,556
מגן אברהם
ו
ד
רוחני. ובכוונות כתוב דהנשמה נהנית מרוחנית המאכל והגוף נהנה מגשמיות המאכל ומכח זה קשורים זה בזה ע"י המאכל:
א
null
6,557
מגן אברהם
ו
ה
להמתין. קבלה מר"י חסיד היוצא מביתו לב"ה קודם שיתפלל יאמר פ' שמע ישראל (מ"מ):
ב
null
6,558
מגן אברהם
ו
ו
לברך. ודוקא כשהולך מיד לב"ה (ב"ח) ובע"ה כ' דאותן שאומרים תהלים קודם ענ"י לא יפה הם עושים דהוי הפסק גדול ע"ש ועססי' מ"ז, כתב הלבוש שאותם שאומרי' תהלים יאמרוהו קודם התפל' ע"ש הטעם:
ב
null
6,559
מגן אברהם
ו
ז
לא נהגו. כתב בד"מ ואני בעצמי נוהג מנהג ספרד וכ"כ מהרי"ל בתשו' שנהג לומר בסליחות הברכות מיד בקומו, וכתב בע"ה שש"ץ יברך בביתו קודם התהלים ואח"כ יברך בב"ה להוציא מי שאינו בקי, ואף על פי שעכשיו כלם בקיאים מ"מ תקנת הקדמונים לא זזה ממקומה ע"כ. ול"נ דל"ד דדוקא גבי שמונה עשרה תקנת קדמונים ז"ל הוא ועוד משום קדושה כמ"ש הב"י סי' ס"ט בשם הרא"ש אבל הברכות הללו נתקנו לומר כל א' מיד בביתו אלא שנוהגין לאומרה בב"ה ובב"ז סי' קע"ז כתב שהוא תיקן שיאמרם הש"ץ בב"ה ויש שהיו חולקים עליו ע"ש, וא"כ למה יאמר ברכה לבטלה במקו' שאין ע"ה ואפי' למ"ש סי' ס"ט דאותו ששמע יכול לפרוס על שמע למי שלא שמע שאני התם דחבירו שומע ושותק ויוצא בברכתו אבל הכא כל א' מברך לעצמו וא"כ הוי ברכתו לבטלה וכ"מ בד"מ שכתב בימי הסליחות ראוי לברך ענ"י קודם הסליחות ותימא למה נהגו לברך אח"כ פעם שנית וי"ל דאפש' דס"ל דצריך נטילה שנית ומ"מ אינו נכון דא"צ לברך כמ"ש סי' ד' סי"ד וכו' עכ"ל א"כ ס"ל דאסור לברך שנית בצבור ואם אין שם אדם שלא ברך לא יאמרו הברכות כלל כמנהג ספרד. ומכ"ש לפי מ"ש ס"ס זה דאין מכוונין לצאת:
ב
null
6,560
מגן אברהם
ו
ח
ברכת הודאה. ואינה ברכה הסמוכ' לחבירתה ולכן רשאי לומר בבקר בקומו עד אלהי נשמה ובב"ה יתחיל אלהי נשמה (טור) והב"ח כתב דמ"מ יאמר תכף אלהי נשמה כמו תפלת הדרך סי' ק"י ס"ו וכ"כ הלבוש וע"ה כתב לומר כל הברכות עד לעמו ישראל משום דענ"י קאי דוק' על תפל' ע"ש ואינו מוכרח גם לא ראיתי לרבנן קשישאי דעבדי הכי דהא בגמ' אומר תחלה כל הברכות ואח"כ ענ"י ומשמע אפי' אינו מתפלל תכף כדאי' דף י"א גבי רב וכ' בסדה"י דהמשכים לקום ויצטרך לישן שנית יאמר אלהי נשמה והמפיל חבלי וכו' בלא חתימה וכשיקום שנית יאמר בחתימה דהא י"א דאפי' ביום כשישן יאמר אלהי נשמה כמ"ש ב"י סי' רל"א:
ג
null
6,561
מגן אברהם
ו
ט
עושין. נ"ל שעושין כן כדי לענות צ' אמני' וכדאיתא בזוהר חדש ובתשובת מ"ע ע"ש:
ד
null
6,562
מגן אברהם
ו
י
שלא לצאת. והלבוש כתב מפני שרוב פעמים אין עשרה בב"ה ואין הש"ץ מוציא בפחות מי' וע' סי' נ"ט ס"ד בהג"ה:
ד
null
6,563
מגן אברהם
ז
א
לברך ב"פ. והב"ח כ' דברכת הודאה היא וסגי בפעם א' כמו שאוכל ב"פ ומברך ב"ה א' על שתיהן וכ"כ בש"ה בשם רבו ע"ש ויש להקל בספק ברכו' ועסי' קע"ח ובהג"ה, וכתוב בס' היכל הקדש היוצא מבית הכסא צריך לערות עליהן ג"פ וכ"ה בז"ב ד' ט' ומיהו דוקא ברוח רע דשחרית אמרי' בת חורין היא ומקפדת על ג"פ א"כ אין ראיה מזוהר:
ג
null
6,564
מגן אברהם
ח
א
יתעטף וכו'. מיד אחר נט"י [טור]:
א
null
6,565
מגן אברהם
ח
ב
מעומד. פי' הברכה והעטיפה שתיהן יהיו בעמידה וצ"ע דבי"ד ר"ס שכ"ח משמע דמותר לברך מיושב והוא משנה שלימה וי"ל דהפרשת חלה אינו מצו' כ"כ דאינו עושה אלא לתקן מאכלו דומיא דשחיט' כנ"ל עמ"ש סי' תקפ"ה ואותן המניחין הטלית המקופל ומשלשלין אותו סביב הצואר על כתפיהן לא יצאו י"ח [מ"ב] ובכתבים כתוב שצריך להתעטף עד פיו כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד"א ואחר כך יתעטף עד החזה פנים ואחור וכ"כ בל"ח שעיקר העיטוף בגוף עסי' י' ס"י:
א
null
6,566
מגן אברהם
ח
ג
בטלית. וכתוב בכוונות שהאר"י היה מכסה הטלית על התפילין ש"ר ועססי' כ"ז דעכ"פ לא יכסה לגמרי: משמע בקדושין דף כ"ט שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו בטלית אפילו הוא ת"ח, ובדף ח' איתא דמי שאינו ת"ח אפילו נשוי לא היה מכסה ראשו ע"ש:
ב
null
6,567
מגן אברהם
ח
ד
ויעמוד. די"א דבעי דוקא עיטוף ועיטוף בכל דוכתא משמע עטיפת הראש (ת"ה) ונ"ל דזהו דוקא בבגד שעושים כעין חתיכה א' מרובעת ובית הצואר באמצע וא"כ כשמתעטף בארכו כמ"ש ב"י בשם הרי"א דדוק' זהו מיקרי עיטוף ה"ל ב' ציצי' מצד זה וב' ציצי' מצד זה אבל אם הבגד תפור אז באין כל הציצית מצד א' ועסי' י' ס"ו, ומיהו אין קפידא כ"כ בזה דרוב הפוסקים ס"ל דא"צ עיטוף וכ"ש לדידן דמברכין על מצות ציצית פשיטא דא"צ עיטוף וכ"כ רמ"מ סי' ק"י:
ג
null
6,568
מגן אברהם
ח
ה
ואחר כך. דעיקר הקפידא בשעת לבישה דהא אי בעי היה מסירה אח"כ ומה"ט לא בעי מעומד אלא לבישה [ת"ה]:
ג
null
6,569
מגן אברהם
ח
ו
וילבישנו. ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי לסי' שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ"ש קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון [של"ה], וכתוב בכתבים האר"י לא היה מקפיד בלבישת הטלית לשום תמיד על צד א' כמו שנוהגין הרבה ובכוונ' הגיר' האר"י לא היה מקפיד לשום תמיד צד א' על הראש כמו שנוהגין הרבה עכ"ל ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל שיהיו מסובבין וכ"מ סי' ש"א ס"ל:
ג
null
6,570
מגן אברהם
ח
ז
בציצית. בשו"א (לבוש) וב"ח סי' י"ד כתב על פי הדקדוק לומר בפת"ח:
ה
null
6,571
מגן אברהם
ח
ח
שלשה. כתב בהג"מ /בהג"א/ ספ"ג דר"ה שאם אחד מתעטף בציצית יכול חבירו לברך לו ובת"ה סי' ק"מ כתב מי שקושר תפילין לחבירו בראשו מסתמא לא יברך אלא הלובש וכו' ע"כ וצ"ל דהג"מ מיירי שהמתעטף אינו בקי בברכה ועסי' תקפ"ה ס"ב:
ה
null
6,572
מגן אברהם
ח
ט
והאחרים. ועפ"ז נהגו שיברך הש"ץ בקול רם להוציא רבים י"ח (ד"מ):
ה
null
6,573
מגן אברהם
ח
י
צריך. כתב ב"ה בעידן תכלת קאמר להפריד תכלת מצד א' ולבן מצד א' ויפה לדקדק ולעשות זכר לתכלת ע"כ אם נשתהה לבא לב"ה ובעוד שיפריד הציצי' יתבטל מלהתפלל עם הצבור א"צ לדקדק בזה:
ז
null
6,574
מגן אברהם
ח
יא
יעיין. הרא"ש כתב דנהגו שלא לבדקן דאוקי אחזקתייהו אלא שהחרד על דבר ה' יש לו לבדוק והב"ח כ' דלא אוקמי' אחזקתי' כיון שאין החזק' בטבע ממילא אלא מכח אדם שתיקן הציצית [ורובא עדיף מחזקה] כדאמרי' ר"פ האשה בתרא [ובבכורות מסקי'] דרובא דתליא במעשה לא חשיב רוב ע"כ, ולא ידענא מאי קאמר דהתם אמרי' שמא לא בא עליה זכר ואת"ל בא עליה שמא לא נתעברה משא"כ כאן דנתקנו הציצי' כהלכתן אוקמיה אחזקתייהו כמו מקוה שהמשיכו לתוכה מ' סאה שא"צ לבודקה בכל עת שטובל בה אך נ"ל דמ"מ חייב לבודקן משום דאין סומכין על החזקה במקום דיכולים לבררו כמ"ש בי"ד סי' א ולפי טעם זה אם בתוך שיתעסק בבדיקתו לא יוכל להתפלל עם הצבור רשאי ללובשו בלא בדיק' אך נ"ל ט"א דלא מקרי חזקה דעשויה ליפסק בכל שעה וכמ"ש בי"ד סי' ר"א סי' ס"ה בשם תשובת הר"ן ומה"ט לא נהגו לבדוק החוטין שלמעלה מן הגדיל שמונחין על הבגד משום דאין עשוין ליפסק ואף על גב דכתב הב"י סי' י"ג בשם הרא"ש דלא חייש' כ"כ דאף אם יפסקו אין נפסלין מיד לשיטתיה אזיל דס"ל דלא מיפסלו עד שיפסקו כולן אבל לדידן חיישינן ועסי' י"ב ומ"מ יש לסמוך ע"ז בשעת הדחק אם יודע שהיו כל החוטין שלמים מאתמול וכ"מ בב"ח כאן, ובסי' י"ז כתב דאם בדקו כשגנזו א"צ לבדוק בשעת הברכה וכמ"ש בי"ד סי' י"ח ע"ש:
ט
null
6,575
מגן אברהם
ח
יב
ויברך להתעטף. אעפ"י שכבר לבשו תוספות סוכה דף ל"ט וכ"כ במנהגי מהרא"ק:
י
null
6,576
מגן אברהם
ח
יג
ויזכור. ובכתבים דטלית קטן דוקא תחת בגדיו ע"ש, ונ"ל דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות וזו היא מ"ש בגמ' אין ציצית אלא יוצא אך מל' התו' בברכות דף י"ח משמע דיוצא בזה בדיעבד ויש לדחות דאף אם המתים חייבים לא שייך גבייהו וראיתם אותו משא"כ בחי מיהו י"ל אם איתא דגבי חי כה"ג אינו יוצא א"כ היה לועג לרש עמ"ש סי' כ"ג ס"ב, לכן נ"ל דהאנשים ההולכים בין העכו"ם יוצאין בזה אך בשעת ברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד"א עמ"ש ס"ב:
יא
null
6,577
מגן אברהם
ח
יד
צריך. פי' אם סח ביניהם כמ"ש סי"ג עיין ב"י ונ"ל דהרא"ש לשיטתי' אזיל שכתב בי"ד סי' י"ט דשיחה בין שחיטה לשחיטה הוי הפסק כיון שהן ב' מצות ה"ה כאן אבל תקיעת שופר דהוי מצוה א' אם סח בנתיים א"צ לחזור ולברך אבל הפוסקים שם דא"צ לברך ה"ה כאן דדוקא בתפילין שהם שתי מצות של חובה צריך לברך אבל הכא רשות דאי בעי לא ישחוט הוי כמו שסח באמצע סעודה שא"צ לברך לכן יזהר כל אדם שלא ישיח בנתיים כמ"ש אך אם השיח בנתיים הכריעו האחרונים שם דא"צ לברך [עמ"ש סי' רט"ו ור"ס קס"ז] ואם הפסיק הפסק גדול לכ"ע צריך לברך דהוי היסח הדעת אבל לכתחלה לא יפסוק דאסור לגרום ברכה שא"צ וכמ"ש:
יב
null
6,578
מגן אברהם
ח
טו
אם לא. אף על גב דגבי שחיטה י"א דא"צ לברך היינו משום דסוברין יש קבע לשחיטה כל זמן שעוסק בה דרגילין להביא יותר [עמ"ש סי' ר"ו דגבי מילה נמי מה"ט צריך לברך דלא כש"כ סי' רס"ה] משא"כ בלבישה דהוי נמלך ועסי' קע"ו:
יב
null
6,579
מגן אברהם
ח
טז
אם פשט. צ"ע דאף דהת"ה צידד לומר כן הלא סיי' אמנם בתשובת הר"ח לא משמע הכי וכו' ע"ש, ועוד דמ"ש משחיטה כששחט א' דמי לפשט הראשון ואפ"ה לכ"ע א"צ לברך כשהיה דעתו מתחלה על השני כדאיתא בגמרא פ"ו דחולין וכ"מ בתשובת מהרי"ל סי' י' דדוקא כשהסיח צריך לברך וכ"כ הלבוש, ולא דמי למ"ש סי"ד דהתם לא היה דעתו בשעת ברכ' שיפשיטנו ויחזור וילבישנו אבל הכא הי' דעתו לכך [דלא כע"ת] וגם הת"ה לא כתב מעיקר' כך אלא לפי מ"ש לעיל מיני' דברי מהר"ם דאפי' בירך על הטלית והלך לבית הכנסת וחזר ולבש טלית קטן אין צריך לברך כל שלא הסיח בנתיים דכולה חדא מצוה היא וע"ז קאמר דאם פשט הטלית גדול ודאי מקרי היסח הדעת כיון שהפסיק בתפלה וצריך לברך אבל לפי מ"ש הרב"י בסי"ג דצריך שלא יפסוק כלל אין חילוק בן פשט ולא פשט וכ"פ באגודה פ' התכלת וז"ל שעל טלית של משי נהגו שלא לברך אלא מברך על של צמר ומסירו ולובש של משי ע"כ וכ"כ ב"י בסי' ל"ד בשם ס"ה גבי ב' זוגות תפילין ע"ש:
יב
null
6,580
מגן אברהם
ח
יז
חשיבה הפסק. נ"ל דאם שניהם בבית א' לא חשיב הפסק מחדר לחדר וכמ"ש סי' קע"ח ורע"ג ואם יצא מביתו וחזר מיד צריך לברך דהוי מדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן דשינוי מקום הוי הפסק כמ"ש סי' קע"ח ודעת מהר"מ נ"ל דס"ל דשאני ציצית כיון שעדיין עליו לא הוי שינוי מקום הפסק דל"ד לאכילה שהראשונה אזדא ליה ואף על גב דכתב בת"ה שמסתמא פשט טליתו היינו אחר בואו לביתו וא"כ לא שינה מקומו אחר שפשט כנ"ל, ובע"ת דימה זה לברכות ק"ש ול"ד להדדי כי עוכלא לדנא דבאמצע מצוה א' לא שייך הפסק עסי' ק"ד:
יג
null
6,581
מגן אברהם
ח
יח
צריך לברך. צ"ע דכתב בסי' תרל"ט בשם המ"מ דאם יצא מן הסוכה אדעתיה לחזור מיד דא"צ לברך ומ"ש הכא דצריך דהא בגמ' יליף סוכה מתפילין לענין זה ובאמת דעת האחרונים כרמ"א ואם שינה מקומו לא הוי הפסק כיון שחזר ולבש אותו טלית עצמו כמ"ש סי' ר"ו וכ"ה בד"מ דלא כע"ת ועסי' קע"ח, מ"מ נ"ל אם לא היה בדעתו ללובשו מיד צריך לברך וכמ"ש גבי סוכה וכ"ה בטור כאן דלא כע"ת ס"ק כ"ג:
יד
null
6,582
מגן אברהם
ח
יט
טלית קטן. משמע דעת רמ"א אפי' היה דעתו לחזור ולהתעטף לא מהני אא"כ נשאר עליו טלית קטן, והקשה ל"ח דבסי' כ"ה סי"ב פסק דא"צ לברך ותי' דמ"ש כאן והכי נוהגין קאי אדלעיל בי"א הראשון ולישנא לא משמע הכי וב"ח כ' דמהר"ח מיירי כשהסירו סתם ולכן כשנשאר עליו טלית קטן עדיין לא הסיח דעתו מן המצוה וכ"מ בד"מ וז"ל הרר"י ספ"ק דברכות התפילין והציצית כשחולצן נגמרה מצותן ולפיכך כשחוזר ומניחן מצוה אחרת היא וצריך לברך, אבל בתורה כשקרא פעם א' לא נגמרה עדיין מצות הקריאה ולפיכך כשחוזר וקורא למצותו הוא חוזר וא"צ לברך עכ"ל וזהו ג"כ כוונת מהר"ח אבל לשון רמ"א שבש"ע א"א ליישבו אלא בדוחק, ולענין הלכה דברי הב"ח עיקר וכ"כ בד"מ:
יד
null
6,583
מגן אברהם
ח
כ
נפלה. ובזה כ"ע מודו דהא נפלה בלא דעת ואזדא ליה מצותה כמ"ש סימן כ"ה, ונ"ל דאם נפלה מעל כל הגוף אף על פי שנשארה בידו צריך לברך דאזדא לה מצותה דמצו' עיטוף בגוף כדאמרינן גבי תפילין שנשמטו ממקומן:
טו
null
6,584
מגן אברהם
ח
כא
צריך לברך. דקי"ל לילה לאו זמן ציצית הוא והוי הפסק, וב"ח פסק דא"צ לברך וטוב לפטור אותה בטלית גדול:
טז
null
6,585
מגן אברהם
ט
א
צמר רחלים. וצמר אלים עבי"ד סי' רצ"ח ונ"ל דצמר רחלים ושאר מינין שטרפן זה בזה אזלינן בתר הרוב וכ"מ פ' בתרא דכלאי' ע"ש, רחל בת עז צמרה פסול לציצית (רמב"ם פ"ב) וא"כ אינו פוטר אלא במינו (ב"י):
א
null
6,586
מגן אברהם
ט
ב
כלל. הטעם דיש צמר שנראית כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בטלית של צמר שיסברו שהוא משי, וכתב ב"י לפ"ז גם בטלית של קנבו' אין להטיל ציצית צמר דיבאו להטיל גם בטלית של פשתן ואינו מוכרח דבין קנבוס לפשתן מגמר גמירי אינשי כמ"ש בי"ד ר"ס ש"ב ורוב העולם אין משתמשין בו אלא בחקירה משא"כ בגדי צמר הבאים מחוף הים רוב העולם סוברים שהוא משי כגון פורשט"ט בל"א ודומיהן ועבב"י עוד ט"א:
ב
null
6,587
מגן אברהם
ט
ג
אין פוטרין. וב"ח כתב דאין לברך רק על טלית צמר וציצית צמר כי י"א דבמשי דוקא משי פוטר ולא צמר, ובת"ה כ' דנהיגי עלמא לעשות צמר למשי עמ"ש סי' ח' סי"ב:
ג
null
6,588
מגן אברהם
ט
ד
ממינו. וטלית שהשתי של צמר וערב משי או איפכא פטורה מן התורה וחייבת מדרבנן אפי' אם הרוב צמר, ול"ד לטרף זה בזה [רדב"ז ז"ל סי' קצ"ט] וסוף דבריו שלדעת הר"מ מרוטנבור"ק אין לטלית זו תקנה, ומזה הטעם נהגו באשכנז איסור גמור בבגד שהוא מעורב בצמר גפן ופשתן מ"מ לדעת המקילין לעשות טלית של משי יטיל חוטין של צמר ולא של משי ולא יסמוך ע"ז רק יעשה טלית קטן שכולו צמר מלמטה כדי לצאת בו ובזה יתנאה למעלה [ע"ש סי' רמ"ד ובהג"מ ד"ב ע"א ע"ש]:
ד
null
6,589
מגן אברהם
ט
ה
יש להסתפק בו. דלא הכנף מין כנף הוא ולא גדילים תעשה לך מהם אינם לגמרי כן כתוב בת"ה ולשיטתי' אזיל דסבר דשאר מינין מדאורייתא וכדרבא אבל לר"נ דשאר מינים דרבנן למה יגרע כשמטיל בו קצת ציצית דאורייתא וע' ברא"ש בשם בעל העיטור דסובר דמדאוריי' בעי צמר ואפ"ה בשיראין לא בעי כלל דנפטרי בכל דהו ע"ש ואם כן צ"ע על הרב"י דבס"א פסק שהם מדרבנן והכא כתב דיש להסתפק בו וצ"ע:
ד
null
6,590
מגן אברהם
ט
ו
מצבע הטלית. וכתב ב"ח ולכן יש לעשות הטלית לבן, ובסי' כ"ד כתב משום ודכתיב לבושיה כתלג חיור:
ה
null
6,591
מגן אברהם
ט
ז
של פשתן. אפי' לדברי האוסרין דעיקר הגזירה משום תכלת והאידנא ליכא תכלת ולא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין אין לו היתר אלא ע"י ב"ד גדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ממילא דל"ד לתקנת ריב"ז וכו' ע"ש דהיתה ביצה אין הטעם ידוע כ"כ וכו' אבל בנדון זה אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרין משום גזירה וכיון דהשתא לא שייך הך גזירה שרי ועבי"ד רסי' קי"ו וברמב"ם פ"ב מסנהדרין עמ"ש סי' תס"ח:
ו
null
6,592
מגן אברהם
ט
ח
וציצית. ול"נ דיעשה כנפות של עור ויטיל בו ציצית צמר ע' סי' יו"ד ס"ד:
ו
null
6,593
מגן אברהם
י
א
חייבת. ויש פוטרין ולכן אין לעשות בת ה' [ב"ח] ובבה"ז פ"ב דזבחים נוטה ג"כ לדעת זה:
א
null
6,594
מגן אברהם
י
ב
בארבע. ואם עשה ה' עובר משום בל תוסיף [רש"י פ' ואתחנן וע"ש ברא"ם] ועס"ו אם חתכן אח"כ:
א
null
6,595
מגן אברהם
י
ג
א'. ה"ה ב' ונעשי' בעלת ו', עב"ח:
ב
null
6,596
מגן אברהם
י
ד
כפל. משמע בתו' פ' הקומץ דאם כפל הקרנות ותפרם בענין שנשאר בו הקרן והטיל ציצית על הכפל שרי כמ"ש ס"ו:
ג
null
6,597
מגן אברהם
י
ה
חייבת. דאזלי' בתר עיקר הבגד משמע בס"ז דאם רוב הטלית של בגד והשאר של עור דחייבת וה"ה איפכא דאזלי' בתר רובא, ונ"ל דאם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד דפטור' וה"ה איפכא דחייבת דהא שתחתיו טפל לעיקר הבגד ועב"י ס"ס זה וססי' י"א דאם תפר עור על הכנף שרי ע"ש דמשמע כדברי:
ד
null
6,598
מגן אברהם
י
ו
ג' ציציות. לאו דוקא שעשה ג' ציציות בפיסול דהיינו קוד' שנעשי' בת ד' שנעשה הרוב בפיסול אלא אפילו לא קשר אלא קשר א' בפסול ואח"כ השלים הד' כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציציות שנעשית בפיסול קודם שיעשה שאר הציציות, אבל אם השלים הטלית והציציות קודם שהתיר הקשר או הציציות שנעשו בפסול ואח"כ התיר הפסול וחוזר וקשרו לא מתכשר בכך שהרי כל הציציות נעשו בפסול ובאיסור תעשה ולמ"ה [לבוש] ולא ידעתי למה דהא האחרים נעשו בכשרות דאטו משום דציצית א' פסולה יפסלו כלם וכ"כ בס' לחם רב וכ"מ סי' ט"ו ס"ד:
ה
null
6,599
מגן אברהם
י
ז
וטוב. צ"ע דבשלמא אם הרמב"ם היה סובר שפטורה היה אומר דטוב וכו' ויוצא ידי שניה' אבל הרמב"ם סובר שמטילין בפשוטה, והרא"ש סובר שמטילין בכפולים וא"כ אנן היאך נעביד, ובאמת בד"מ חלק על הב"י וכתב מדקאמר ר"ש פוטר משמע דפוטר לגמרי וגם בלבוש השמיט הג"ה ראשונה אך המרדכי כתב להטיל בפשוטים, לכן יזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אא"כ תפרה, ונ"י פי' טלית כפולה היינו שארוך פי שנים כקומת איש ואינו יכול ללבוש אא"כ כפלו ולכן פטור דלאו בגד הוא:
ו
null