Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
6,600
מגן אברהם
י
ח
הראשונ'. אפשר דדוקא נקט אבל אם חתך השניו' פסול כיון דכבר ביטל הראשונות:
ו
null
6,601
מגן אברהם
י
ט
הראשונות. נקט הראשונות דקאי אמ"ש הרב"י חותך הראשונות ולזה כתב וקודם שחתך הראשונות וכו' אבל באמת להרא"ש אפילו חתך שניות כשר כמו בראשונות וכ"כ ב"י בהדיא וע"ש ודברי הב"ח צ"ע ע"ש ודוק:
ו
null
6,602
מגן אברהם
י
י
רובו סתום. דאזלינן בתר עיקר הבגד כמ"ש ס"ד ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח רובו פסולים כמ"ש ס"ה:
ז
null
6,603
מגן אברהם
י
יא
ואין יוצאין. נ"ל דה"ה דאין מברכין עליו ונ"ל דאפי' לכרמלי' דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה כנ"ל דלא כע"ת:
ז
null
6,604
מגן אברהם
י
יב
כסתומה. ולכן אין לעשות בטלית קטן קרסי' למטה מהחגור דהוי כסתום [לבוש] ובת"ה סי' רצ"ז כתוב דקרסים לא חשיבי חיבור לענין כלאים אם לא שנכפפין מאוד שאינו יכול להתירן אלא ע"י מעשה וע"ש ועבי"ד סי' ש' ס"ג, ואפשר דמ"מ אסור מפני מראית העין, וז"ל תשו' מהר"מ סי' רפ"ז טליתות העשויו' כמין קאפטני"ש זהו טליתות של חסידי אשכנז ויש להם ד' כנפים וכשפושט' מעליו שוטחן ומתכסה בו אבל אותן קוטלי"ש שיש להן בית זרוע אין כאן מיחוש וכנף דידהו לאו כנף:
ח
null
6,605
מגן אברהם
י
יג
פטורים. שאין עיקר הנחת בגדים אלו להנאת כיסוי אלא לתשמיש לצרור בו מעות [ב"י] וכתב עוד יש לדקדק במלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות סמוך לצואר וב' כנפות סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית שהרי אין חוגרין אותם בחגור, ונ"ל משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום וקור והגלימא אין לובשין אותה אלא מפני הכבוד ופטורה א"נ אם היו עושין בו ציצית היו נפסקין בכל עת מפני דריסת הרגל והיה צריך בכל עת לתקנם ואיכא למימר דלא חייבה התור' בכך עמ"ש ס"ס כ"א עכ"ל, וכתוב בד"מ דעל תי' הראשון קשה דא"כ טליתות שלנו שאינם להגן כלל רק לצאת בהם י"ח ציצית יהיו פטורים ואם כן אנו מברכין ברכה לבטלה ועל תי' השני קשה מבן ציצית הכס' שהיו הציצית נגררין אחריו ולא חשבו שהוצרכו לתקנם, ול"נ דמאחר דמצות ציצית הוא שיחזור ב' לפניו וב' לאחריו כדאיתא במדרש לכן ס"ל להאנשים דלא חייבה התורה אלא בכה"ג אבל במלבושי' שלנו שכל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בע"א אין חייבין בציצית ולכן נהגו להקל ומלבוש שקורין רא"ק שמחובר למעל' חתיכת בגד מרובעת ומונח על כתיפו מאחוריו שקורין קאלנ"ר פשוט שהוא פטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקאלנ"ר המונחין לו קצת מאחוריו ואין זה קרנות הואיל ואין השני קרנות שמאחוריו מכוונות כנגד הכנפות שלפניו כמ"ש ב"י ס"ס זה עכ"ל ד"מ, ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול כמה שכתב ב"י בשם זקני הקדמונים עמ"ש ס"ח:
יא
null
6,606
מגן אברהם
יא
א
החוטין. ל' הרמב"ם המוצא חוטי ציצית בשוק אפי' פסוקים ושזורים פסולים דטרח אינש לעשות חוטין כעין ציצית ועי' [בב"י] סי' ש"א סמ"ב דהמ"מ חולק וגם בכ"מ כתב דהרמב"ם בתשו' חזר בו ועב"י סי' ב': ומ"כ דתפילין לא חיישי' בזמנינו לקמיע:
א
null
6,607
מגן אברהם
יא
ב
עכו"ם. ולענין אם טוואן חש"ו וגדול עע"ג תליא בפלוגתא שכתוב בסי' ת"ס בב"י:
ב
null
6,608
מגן אברהם
יא
ג
לשמן. ואפילו בדיעבד פסולים אם לא היו שזורין לשמן:
ב
null
6,609
מגן אברהם
יא
ד
כדי עניבה. ואף על גב דיש פוסלים אם נפסקו כולן אפי' נשתייר בו כדי עניבה כמ"ש סי' י"ב, מ"מ בשזירה מודו דכשר דהא להרמב"ם לא בעי כלל שזורין:
ג
null
6,610
מגן אברהם
יא
ה
מארבע גודלים. ומודדין במקום הרחב [מרדכי ד"מ] וב"ה כתב והתו' פ' התכלת נסתפקו בדבר, שיעור גודל של אדם בינוני והוא כרוחב ז' שעורות זו בצד זו בדוחק והן באורך ב' שעורות בריוח [רמב"ם פ"ט מס"ת]:
ד
null
6,611
מגן אברהם
יא
ו
אין להם שיעור. ור"י הי' עושה ארוכין משום גרדומין [מרדכי]:
ד
null
6,612
מגן אברהם
יא
ז
יהיה יותר ארוך. נ"ל דאם א' אינו ארוך כ"כ לכרוך בו הכל יכרוך בו קצת כריכו' מחוט אחד וקצת כריכו' מהחוט השני כי בזמן התכלת הי' עושין קצת הכריכות מתכלת וקצת הכריכות מלבן:
ד
null
6,613
מגן אברהם
יא
ח
לאחר שנקשר. כתב ב"י משום הקשירה בעי אצבע יתירה דהיינו י"ג מלבד מה שמונח על הבגד:
ד
null
6,614
מגן אברהם
יא
ט
בזוי מצוה. זה כתב הרב"י מדעתו ולא ראה ספר המאור שכתב בפ"ק דסוכה הטעם דבעינן הכנף מין כנף ואין מינים הללו ראוים לעשות מהם בגד שהם פסולת הצמר ואין בגד נעשה מכמותן עכ"ל, ואם כן כל מיני צמר שהן גרועין שאין בגד נעשה מהם פסולים לציצית:
ה
null
6,615
מגן אברהם
יא
י
כשרים. משמע דקנאן בשינוי מעשה ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאפילו קודם יאוש כשר וכ"ה ר"ס תרמ"ט, אבל בנ"י כתוב דקני' ביאוש ושינוי הגוף ואפשר דס"ל דהוי שינוי החוזר לברייתו וכמ"ש ב"י ולהכי לא קנה אלא עם יאוש וכמ"ש בח"מ סי' שנ"ג ס"ב דקני בכה"ג וע"ש סי' ש"ס ס"ו דהוי שינוי גמור, והע"ת לא ע"ש לכן כתב בסק"ז ג"כ שלא כהוגן, ואם מכר הגזלן הציצית לאחר ערסי' תרמ"ט:
ו
null
6,616
מגן אברהם
יא
יא
וכדידיה דמי. משמע דאם שאל לו ציצית שיחזירם לו בעין אין מברכין עליהם דלא הוי משלהם וצ"ע דבסי' י"ד פסק כהרא"ש דשאל טלית עם ציצית מברך עליהם וי"ל דשאני התם דע"מ כן השאילן לו שיברך משא"כ הכא אם השאילן לו שיחזירן לו בעין לא ה"ל להניחן בבגדו, וצ"ע דלמאי נ"מ השאילן לו אלא להניחן בבגד א"כ הוי כמתנ' ע"מ להחזיר ועמש"ש וי"ל דהי' סבר שיעש' בו מלאכ' אחרת להכי נקט חוטים אבל ציצית מתוקנת אה"נ דשרי ועמ"ש סי' תרמ"ט:
ז
null
6,617
מגן אברהם
יא
יב
פסול. ואף על גב דנשתנה דמעיקרא צמר והשתא חוטין מ"מ עדיין חזותיה עליו ונראה שהוא צמר משא"כ בפשתן נטועה דהוי כעץ בעלמא ונקרא עץ וכיון שעשאו חוטין מראיהו הראשון חלף והלך לו ובהכי מתיישב קושיות התוס' בע"א דף מ"ז בד"ה היינו בעיא דר"ל כנ"ל לדעת הרמב"ם ועסי' תקפ"ו ס"ג ותרמ"ט ס"ג:
ח
null
6,618
מגן אברהם
יא
יג
נקב. כתב ב"י בס"ס בשם ב"ה די"א דיעשה ב' נקבים ויטיל ציצית בתוכם ויוציא אותן לצד א' כו' והבא להחמיר על עצמו בכיוצ' בזה אינו מן המחמירים אלא מן המתמיהים דמיחזי כיוהרא עכ"ל ב"י, והב"ח כתב דבטלית קטן יעשה ב' נקבים דבזה לא מיחזי כיוהרא כיון שאינו נראה לכל וכ"כ בכוונות שהאר"י נהג כן, ולי צ"ע דאמרינן בגמ' ש"מ קשר העליון דאורייתא דאי ס"ד לאו דאורייתא כלאים בציצית דשרי רחמנא היכי משכחת לה הא ק"ל התוכף תכיפה א' אינו חיבור ע"כ, ואי ס"ד דעושין ב' נקבים ה"ל שתי תכיפות כדאיתא סוף כלאים וכ"כ הרמב"ם ואפילו לדעת הטור בי"ד סי' ש' דב' תכיפות אין חיבור עד שיקשור מ"מ היאך קאמר תלמודא הא קי"ל התוכף תכיפה א' אין חיבור הכי הל"ל הא קי"ל דאינו חיבור עד שיקשור וע"ק לדעת הטור שפי' שם אם אינו מעביר המחט אלא פעם א' אף על פי שקושר ב' ראשי החוטין על שפת הבגד אינו חבור עכ"ל, א"כ כלאים בציצית היכי משכחת לה דהא הוא פוסק שעושה נקב אחד וצ"ל דכשקושר ב' קשרים אפילו תוחב המחט פ"א הוי חיבור בב' תכיפות אפילו בקשר א' הוי חיבור וכ"מ מהראיה שמביא הרא"ש משבת דבתוכף ב' תכיפות לא חייב אא"כ קושר וכתב הר"ן שם דמיירי בקשר א' ע"ש אבל בתי"ט כתב דמוכח בגמ' כפי' הברטנורא דדוקא ב' קשרים חייב ע"ש ויוצא לנו זה דלכ"ע בב' נקבים לא בעי אלא קשר א' ולא ב' קשרים זה על זה וא"כ העושי' ב' נקבים וב' קשרים זה עג"ז סתרי אהדדי ומ"מ י"ל אף על גב דדי בקשר א' אם רצה לעשות ב' קשרים רשאי:
ט
null
6,619
מגן אברהם
יא
יד
לא למעלה. נ"ל דאם עשה הנקב למעלה מג' אף על פי שכשקשר הציצית עשה חוטין שעל הבגד קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול וה"ה איפכא בקשר גודל כשר:
ט
null
6,620
מגן אברהם
יא
טו
שאינו נקרא כנף. ואם לאחר שעשה בו ציצית חתך בנקב שיתלו הציצית למטה פסול משום תעשה ולמ"ה:
ט
null
6,621
מגן אברהם
יא
טז
האורך. אורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו ורחבו היינו קומתו מראשו לרגליו:
י
null
6,622
מגן אברהם
יא
יז
בלא הגדיל. ואם הגדיל רוחב ב' אצבעות או ג' יחתוך מקצתו וה"ה אם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי מסתפק במרדכי וסמ"ק אם עולין למנין:
יא
null
6,623
מגן אברהם
יא
יח
ויתחבם. כלומר לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם, כ' בשל"ה ומט"מ שאל יחתוך בסכין אלא ינשכם בשיניו ע"ש:
יב
null
6,624
מגן אברהם
יא
יט
קשר א'. פי' שאם עשה חוליא וקשר אחד יצא י"ח מדאוריית' ואם כן הוי תעשה וכו' דלא כע"ת דפשוט דכריכה בלא קשר לא מהני עמ"ש ס"ק י"ג, וכב"י בשם מהרי"א דאם אין לו פנאי כגון בע"ש עם חשיכה די בחוליא וקשר א' עמ"ש סי' שי"ז [חוליא היינו החלק מהציצית שבין קשר לקשר]:
יג
null
6,625
מגן אברהם
יא
כ
אין שיעור. אפי' כרך רובה או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשירה [רמב"ם] ואם כרך כולה פסולה [ב"י]:
יד
null
6,626
מגן אברהם
יא
כא
ארבעה גודלי'. עם הקשרים [הרא"ש] ובר"מ פ' פנחס ע' תי"ט כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל, כ' הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי לציצית ואם כן באויר ראשון יעשו הכריכות רחוקים זה מזה ואחר כך בכל אויר יותר מקורב עסי' ל"ב סי"ד:
יד
null
6,627
מגן אברהם
יא
כב
ובשני ט'. ובשל"ה כתב לעשות בשני ח' ואז הוא מכוון כמנין ה' אחד וכ"כ הלבוש וכ"כ בכוונות ובלחם חמודות סי' מ"ח כתב שבציצית של ר"ש מלכו היה באויר ראשון י' כריכות ואח"כ ה' וכו' כשם ההוי"ה וכתוב בכתבים שצריך לעשות הגדיל חוליות ובכל חוליות ג' כריכות כלומר שלאחר שעשה ג' כריכות ירחיק מעט וכמ"ש הרמב"ם:
יד
null
6,628
מגן אברהם
יא
כג
קשר כו'. ובלבוש כתוב שאין נוהגין כן באלו הארצות וכן שמעתי דהוי כמוסיף על הקשרי' ובפרט אם הם שזורי' יפה דלא שכיח שיתפרקו:
יד
null
6,629
מגן אברהם
יא
כד
לאורך. אבל אין קפידא כ"כ לפוסלו בכך מ"מ עכ"פ יזהר מאוד שלא יהו הציצית תלוין באלכסון על קרן זוית [ב"י] ולבוש כתב הטעם דאסור מפני שנראה שצריך ח' ציצית מפני זה עושה באלכסון כדי לצאת בזה לב' צדדים ע"ש ול"נ דאסור מפני שהוא מנהג הקראים שעושין כן באלכסון וק"ל:
טו
null
6,630
מגן אברהם
יא
כה
שאין לתת וכו'. ויש מתירין ולפ"ז אפי' של עור מותר ועיין סי' י' ס"ד ומש"ש ובב"י כאן:
טו
null
6,631
מגן אברהם
יא
כו
וכן נהגו. הטעם עסי' ט"ו:
טו
null
6,632
מגן אברהם
יב
א
כדי עניבת. פי' וירכסו את החושן תרגום ויענבון:
א
null
6,633
מגן אברהם
יב
ב
כל החוטים. בגמרא איבעי' לן כדי לענבן כול' ובהדדי או דלמא כל חד וחד לחודיה ורש"י פי' כדי לענבן החוטין אהדדי דהיינו שיעור גדול עכ"ל ולכן פסקו לחומר' אבל המרדכי פי' כל חד וחד לחודי' פי' שצריך ליענב חוט א' הנפסק על כל אחד מהחוטין הפסוקים בפ"ע וזהו שיעור ארוך מלענב כל החוטי' הפסוקים יחד כנ"ל פירוש המרדכי אף על פי שהרב"י לא פי' כן נ"ל מ"ש הוא אמת ולכן יש להחמיר כמ"ש שצריך כדי עניבה על כל חוט בפ"ע:
א
null
6,634
מגן אברהם
יב
ג
שנפסק כולו. כלומר שבשני הראשי' לא נשתייר כ"ע ואפילו ע"י צירוף אז ודאי פסול ואם נשאר בשניהם כ"ע ע"י צירוף יש להסתפק אם פסול:
א
null
6,635
מגן אברהם
יב
ד
שני ראשי'. ולא נשתייר כ"ע ואם נשתייר כ"ע אפילו נפסקו כלם כשר כמ"ש ראש הסי' דלא כע"ת סק"ב:
א
null
6,636
מגן אברהם
יב
ה
אם לא דקדק. קשה דהא כ"ש אם דקדק כדמסיק בהג"ה וי"א דנקט לא דקדק משום סיפא דמסיים אבל אם לא נחתכו אלא ב' ראשים מכשירים בכדי עניבה דזהו דוקא בלא דקדק אבל דקדק אם נחתכו ב' ראשים מצד א' כשר אפילו לא נשתייר כ"ע דהא נשתייר ראש השני כמש"ל אבל אם נפסקו ב' מב' צדדים ולא נשתייר בכ"ע פסולים דשמא חוט א' הן ומיהו יש גם תקנה לזה לעשות סימן בעת עשיית הציצית להיו' ניכר השני ראשים שהם מחוט א' ע"י הקשרים שעושין בסוף כל חוט ואפשר דמשום זה נקט הרב"י אם לא דקדק:
א
null
6,637
מגן אברהם
יב
ו
בינוני'. צ"ע למה חלק על בעל העיטור שאפי' אין בו אלא כדי לכרוך על ח' שערות דיו ולא מצאתי מהפוסקים הראשונים מי שחלק עליו: אמרי' בגמרא היכא שהם עבים כ"ש דכשרים דמנכר' מצותייהו ולכאור' יש ללמוד מזה שמצוה לעשות חוטי' עבי', ויש לדחות דדוקא כשנפסקו אז מנכר מצותייהו יותר כשהם עבים אבל בתחלה יותר נאה לעשות בינונים שהם נאים יותר משום זה אלי ואנוהו:
ב
null
6,638
מגן אברהם
יב
ז
יש לסמוך על ר"י. לעיל סס"א כתב היכא דאפשר טוב לחוש לסברת ר"ת פי' היכא דאפשר למצוא בקל ציצית אחרים אבל א"צ לחזור אחריו והכא כתבה והיכ' דלא אפשר היינו במקום שאין נמצאים ציצית כלל יש לסמוך על ר"י, מ"מ נ"ל דלא יברך עליהם וגם אסור לצאת בו בשבת לר"ה:
ג
null
6,639
מגן אברהם
יג
א
מותר לצאת. אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי הן לבגד [ב"י סי' י"ח]:
ב
null
6,640
מגן אברהם
יג
ב
קטן. בתשו' רמ"א סי' ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט"ז ע"ש:
ב
null
6,641
מגן אברהם
יג
ג
תכלת. דהא קי"ל התכלת אינה מעכבת את הלבן:
ב
null
6,642
מגן אברהם
יג
ד
על כתפיו. היינו שלא כדרך לבישתו בחול עסי' ש"א ס"ל:
ב
null
6,643
מגן אברהם
יג
ה
אחזקתיה. וא"ת הא פסק דבעי בדיקה בשעת ברכה ולא מוקמיה אחזקתי' כמ"ש סי' ח' ס"ט וי"ל דשאני התם דאם לא יבדקו בשעת ברכ' לא יבדקנו לעולם ובודאי א"א לעול' לאוקמי' אחזקתו כיון דעשוי ליפסק אבל הכא שבדקו בשעת ברכה ולכן א"צ לבדקו בכל פעם שיוצ': ומזה יש ללמוד דמי שיצא מב"ה והסיר טליתו אפי' הסיח דעתו וצריך ברכה כשחוזר ולובשו אפילו הכי א"צ לבדקו:
ב
null
6,644
מגן אברהם
יג
ו
דגדול וכו'. שדוח' איסור דרבנן וכרמלית נמי דרבנן ובזמן הזה אין לנו ר"ה כמ"ש סי' ש"ג סי"ח:
ג
null
6,645
מגן אברהם
יג
ז
ואפי' טלית וכו'. פי' אף על גב דלא מינכרא מילתא אם הולך בלא טלית קטן מ"מ הפשיט' גנאי הוא לו, וכתב ב"י אפי' טלית גדול שלנו שאין לובשין אותו למלבוש וליכא ביזוי בהסרתו אפ"ה א"צ להסירו כיון דלא גזרו רבנן:
ג
null
6,646
מגן אברהם
יג
ח
כבוד הבריות. ואף על גב דציצית מ"ע דאורייתא ואיסור דאורייתא לא דחינן מפני כבוד הבריות מ"מ שרי דלא אמרה תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שאינו יכול להטיל בו ציצית בשבת אינו עובר ופשוט דעכ"פ אסורא דרבנן איכא ולכן לא שרי אלא משום כ"ה דלא כע"ת אבל בחול ודאי עובר כל שעה בעשה דהטיל בו ציצית כשלובשו ותדע דאטו במזוזה ומעקה אסור ליכנס לבית שאין בו מזוזה [ומעקה] אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל בב"י בשם המרדכי וק' דבשבת דף קל"א רע"ב אמרי' למ"ד ציצית חובת טלית הוא אם קיימו בביתו בלא ציצית עובר בעשה אפי' בשבת וא"כ למ"ד דציצית חובת גברא הוא למה יהא מותר ללובשן בשבת מן התורה בלא ציצית וצ"ל דהתם קאי דוקא אליבא דר"א דס"ל ציצית דחי שבת וא"כ חל המצוה אפי' בשבת ע"ש אבל לדידן דק"ל ציצית לא דחי שבת וא"כ לא חל בשבת המ"ע כנ"ל, ולכאור' ק' למה יהא אסור ללובשו בחול הא אמרי' בברכו' ד' כ' דכבוד הבריות דוחה עשה דאורייתא בשב ואל תעשה ע"ש ומוכח שם דאם לובש סדין בלא ציצית מקרי שב ואל תעש'. וכ"ה בתו' יבמות דף צ' דאי מקרי קום ועשה ה"ל כמו כלאי' דפושטו אפי' בשוק אלא ע"כ הוא שב וא"ת כמ"ש המרדכי דבלבישתו אינו עובר כמש"ל בשמו וא"כ אף בחול לישתרי מפני כ"ה וגם המרדכי לא הזכיר שבת אלא ברישא דהר"ש אסר אפי' בשבת אבל הוא י"ל שהתיר אפי' בחול רק שס"ל שעובר בעשה אם אינו מתקנו ומ"מ אינו מחויב לפשטו מפני זה שהרי כ' אח"כ ובחול כו' ותדע וכו' כמש"ל בשמו משמע דבחול נמי אין איסור בלבישתו וכן התשו' שמביא הרב"י מיירי נמי בחול והיא תשוב' מהר"מ מרונטבורק ד"פ סי' רפ"ו וצ"ל כמ"ש בפסקי תוספות מנחות סימן קכ"ט ובאגור סי' כ"ד דדוקא בשבת שרי אבל בחול אסור. ונ"ל הטעם כמ"ש התוס' בשבועות דף ל' לחד שינויי' דדוקא בגנאי גדול שרי לעבור איסור דאורייתא בשב ואל תעשה אבל גנאי קטן לא כמ"ש בח"מ סי' כ"ח ס"ה דת"ח צריך לילך לב"ד להעיד משום דבר איסור אף על גב דגנאי הוא לו וס"ל דלישב בלא טלית הוי גנאי קטן ומ"מ נ"ל אם נפסק ציצית בר"ה בטלית קטן א"צ לפשטו אפי' בחול דהפשיט' הוי גנאי גדול והא דנקט בש"ע בשבת לרבותא דאע"ג דיש בו ג"כ איסור שבת א"צ להסירו ובשבת א"צ למהר לצאת מב"ה עמ"ש בי"ד סימן ש"ג אבל בחול צריך למהר לילך לביתו לפושטו והרואה בחבירו שנפסקו ציצית לא יאמר לו עד שיבא לביתו ומשמע שם בסימן שע"ב דיקראנו לבא לביתו ושם יאמר לו שיפשיטנו ומשמע בשבת דף פ"ב דאם ידע מאתמול שהוא פסול אסור ללובשו בשבת דה"ל לתקוני מאתמול וכ"מ מל' התשו' הנ"ל וכ"מ סי' שנ"ה סס"ב וע"ש בהג"ה ס"ג ומ"ש סי' שי"ב ונ"ל דבחול אם אין ציצית נמצאים בעיר דינן כמו בשבת: הקשה אחי המנוח מהר"ר יודא סג"ל זצ"ל מק"ק קראקא למה שרינן ללובשו בשבת מפני כ"ה הלא יש תקנה שיתננו לאחר במתנ' ויחזור וישאלנו לו ואז הוא פטור מציצית וכמש"ל סי' שכ"ג לענין טביל' כלים ונ"ל דמ"מ חייב מדרבנן שנרא' כשלו כמ"ש סי' י"ד ס"ג בטלית שאול' לאחר ל' יום וכ"ש הכא שבאמת הוא שלו וא"ת ומה בכך מ"מ בשבת יעשה כן י"ל דא"כ אף בחול יעשה כן ויעשה טצדקי למיפטר נפשי' מציצית אבל כשיושב כך בלא ציצית ידע דלא שרינן ליה אלא בשבת משום כ"ה כנ"ל דלפי מ"ש בסי' ש"ו דאסור ליתן מתנה בשבת אלא לצורך שבת א"כ ה"נ אסור ליתנו במתנה וכ"מ בשבת דף קל"א דקאמר הואיל ובידו להפקירן ולא אמר הואיל ובידו ליתנן לעכו"ם או לקטן ע"ש:
ג
null
6,647
מגן אברהם
יד
א
שעשאו וכו'. פי' שהטילן בבגד פסול אפי' ישראל עע"ג דאלו בטויה כשר להרא"ש כמ"ש סי' י"ד ס"א:
א
null
6,648
מגן אברהם
יד
ב
כשרה. צ"ע דהא בכל דוכתי דרשי' בני ישראל ולא בנות ישראל כדאי' בקדושין ד' ל"ו ובמנחו' ד' ס"א ממעטי' עכו"ם ונשים מבני ישראל:
א
null
6,649
מגן אברהם
יד
ג
ויש מחמירין. ולדידהו כל מצות שאין האשה מחויבת בהן כגון לולב וסוכה אינה רשאי לעשות' ועמ"ש סי' תרמ"ט סס"א ונ"ל דקטן דינו כאשה עסי' ל"ט:
א
null
6,650
מגן אברהם
יד
ד
ציצית אחרים. וא"ת יתירם מהבגד ויחזור ויתלם בבגד בכוונה וצ"ל דמיירי בשבת א"נ כגון שנפסק א' מהראשים ואם יתירם יהא אסור לחזור וליתנם בבגד כמ"ש רסי' ט"ו:
ב
null
6,651
מגן אברהם
יד
ה
פטור. ואם הטיל בה ציצית כתבו התו' והרא"ש דהמברך לא הפסיד כמו נשים שמברכות על מ"ע שה"ג ע"ש:
ג
null
6,652
מגן אברהם
יד
ו
מברך. ויש"ש בחולין פ"ח סימן נ"ג כתב דאם לובשו לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה אינו מברך כיון שאינו לובשו לשם מצוה אבל ברא"ש ריש ה' ציצית משמע שהעובר לפני התיבה מברך וכ"כ במנחות בפסקי תו' סי' קס"א דכהנים המתעטפים בטלית שאינו שלהם כשעולים לדוכן מברכין:
ג
null
6,653
מגן אברהם
יד
ז
טלית חבירו. כתב הב"ח דוקא באקראי אבל בקביעות אסור וכ' היש"ש דאסו' ליקח אותן מביתו לב"ה או אפכא:
ד
null
6,654
מגן אברהם
יד
ח
ולברך. וצ"ע בשלמא ליטלו שרי דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוני' אבל למה יברך עליו בשלמ' כששאלו מדע' ה"ל כאלו נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר וכמ"ש הרא"ש וה"ה בלולב אם השאילו לצאת בו יוצא וכמ"ש בא"ע סי' כ"ח סי"ט ובח"מ סי' קצ"ה סס"ד אבל ליקח בלא דעתו אסור, כמ"ש שם וכ"כ לקמן סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה וא"כ למה שרי כאן וצ"ל כמש"ל דאע"ג דפטור מציצית רשאי לברך כמו הנשים:
ד
null
6,655
מגן אברהם
יד
ט
שיקפיל. אפי' שלא כסדר קפולו הראשון ובשבת אפי' אין מקפלו כלל שרי כנ"ל ע' בכ"ה סי' ש"ב:
ד
null
6,656
מגן אברהם
יד
י
דחיישי'. שמא יקרא בהן הרבה עד שיקרען מרוב תשמישו עכ"ל נ"י ומשמע מזה דאפי' באקראי אסור ללמוד מהם ואף על גב דבסי' תל"ז ס"ג אמרינן דניחא ליה למיעבד מצוה בממוני' אפי' בחסרון כיס שאני התם דדבר מועט הוא ועבח"מ סי' רצ"ב ס"כ בהג"ה ובסמ"ע שם אפי' הפקיד ספרים אצל ת"ח אסור ללמוד הימנו אי ידעי' דהמפקיד מקפיד ע"ז, והש"ך שם חולק עליו וכתב דשרי ודבריו נראים בפי' דברי המרדכי אבל ממ"ש הב"י כאן בשם הפוסקים משמע דהוי שואל שלא מדעת ועבח"מ סי' ע"ב ס"א וסי' קס"ג ס"ו ובי"ד סי' קע"ב ס"א:
ד
null
6,657
מגן אברהם
טו
א
מותר להתיר. ואם נפסק חוט א' אפי' נשתייר בו כ"ע אסור לכתחל' לעשותו בבגד אחר (ב"י גמ') ומשמע דאם ירצה לקשור בו חוט עד שיהי' י"ב גודלי' רשאי מדאיצטריך למכתב גבי תפילין וקשרתם שתהא קשיר' תמה שאם נפסק אינו רשאי לקשור כדאיתא ס"ס ל"ג מכלל דבעלמא קשירה חיבור מעליית' הוא וכ"מ במשנ' ח' פי"א דנגעים דקשיר' חשיב חוט א' לענין נגעים דהלכ' כת"ק ע"ש וכ"מ בסי' זה בס"ד שכתב ויוסיף עליו ז' חוטין וכו' וזה א"א כי אם ע"י קשירה ואף שבקצת ספרים כתוב ו' חוטין מ"מ ברוב הספרים כתוב ז' חוטין וכ"ה בב"י א"כ מוכח דמותר לקשור והא דכתב ב"י ר"ס י"א בשם הרמב"ם יש לטוות חוט א' מקצתו תכלת ומקצתו לבן וכו' היינו לכתחל' אבל אם נפסק חוט א' מותר לקושרו לכתחלה כנ"ל:
א
null
6,658
מגן אברהם
טו
ב
לא. ומשמע בתו' הטעם דאסור לבטל מצות טלית זה ונ"ל דאם רצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות מותר ליטלן וכ"מ בגמ' דף מ"ג דמותר ליטלן אם מוכר הטלית לעכו"ם כיון דאז אינו בר חיובא ע"ש. וכתוב בשאלתות פ' שלח לך כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקבעו בטלית אחר וה"ה במזוז' כשרוצה לקבע' בפתח אחר שרי ליטלה עכ"ל אבל התוס' אוסרי' במזוז' וכתב הלבוש אם רוצה לעשות בו ציצית יותר יפים מותר ליטלן ונ"ל דה"ה אם נפסק מהראשון אף על פי שכשרי' רשאי להתירן ולעשות בהן שלמין וכ"מ בתשו' הרא"ש כלל ב':
א
null
6,659
מגן אברהם
טו
ג
לא היה. מתוך דברי הב"י משמע דעיקר הטעם משום תעשה ולמ"ה דמיד כשנחתך הכנף נפסלו הציצית ואף על פי שחזר ותפרו הוי תולמ"ה אלא דקשה למה קי"ל אם נקרע הטלית חוץ לג' יתפור כמ"ש בסמוך ס"ד לזה אמר כנף זה לא היה מבגד זה בשעת עשי' א"כ הוי תחלת עשייתו בפסול משא"כ כשתפרו בטלי' עצמו דשרי דהוי תחל' עשייתו בבגד זה בכשרו' וכ"מ בסמ"ג ובנ"י וכ"מ בס"ג:
ב
null
6,660
מגן אברהם
טו
ד
אין בו. והב"ח כ' דפסול כשתופר' באחר' דכשמתחיל לתפור נתבטל הכנף ואין לכל חלק אלא ג' כנפות וכשחוזר ותופר כולה ה"ל תולמ"ה עכ"ל ול"נ דכשר דהא בהדיא אמרי' בגמ' נקרע חוץ לג' יתפור כמ"ש בס"ד ומ"ל נקרע חתיכה ממנ' ותופר או חלוק לשנים וכ"כ הב"י בשם הרשב"א והטעם דכשמתחיל לתפור נעשו שניהם בגד א' ועוד הא אמרינן סימן י' ס"ג אף ע"פ שתפר כנפות טליתו לא נפטרה משמע דהתפיר' אינה מבטלת הכנף ועבנ"י לכן נ"ל דמותר לתופרה:
ג
null
6,661
מגן אברהם
טו
ה
התפירה. שלא נטוה לשמה עסי' י"ד ס"ב:
ד
null
6,662
מגן אברהם
טו
ו
לתפור. והכל יודעים ששאר מינים אין פוטרי' בצמר משמע דבמקום שדרכן לתפור בצמר אפי' בשאר מינים אסור לתפור גזיר' אטו צמר וקשה דבס"ו כתב דוקא כשתופר בחוט משי לבן משמע דבשאר מינים מותר לתפור ולא גזרי' אטו משי, וי"ל דבטלית של משי לא מחמרי' כולי האי כיון די"א דאין חייב אלא מדרבנן מיהו ה"נ י"ל בדוחק דאפי' במקום שדרכן לתפור בצמר מותר לתפו' בשאר מיני':
ד
null
6,663
מגן אברהם
טו
ז
לא פטר'. כ"כ הרא"ש דאפי' ציצית שעשה אח"כ פסולים דכמאן דפסיק חשיב ועסי' י' ס"ג וס"ו:
ד
null
6,664
מגן אברהם
טו
ח
שתפרו. משום תולמ"ה:
ד
null
6,665
מגן אברהם
טו
ט
מנקב. ולא נשאר שיעור קשר גודל עסי' י"א ס"י:
ה
null
6,666
מגן אברהם
טו
י
לא יתפור. ודוקא כשהקרע למעלה מקשר גודל וכמ"ש ס"ו:
ה
null
6,667
מגן אברהם
טו
יא
נקרע'. פי' שנקרע כולה:
ה
null
6,668
מגן אברהם
טו
יב
לספוקי. משום דלרע"מ כמאן דפסיק חשיב ולא נשאר קשר גודל ומ"ש ב"י לכולהו פירושים היינו לנ"י והרא"ש אבל לרש"י תפירה הוי חבור:
ה
null
6,669
מגן אברהם
טו
יג
לבן. זהו מדברי הת"ה ורי"ו ואזיל לשיטתיה שכתב שאין נוהגין לעשות ציצית משאר צבעונים כמ"ש סי' ט' ס"ה אבל הרב"י פסק שם לעשות הציצית מצבע הטלית א"כ קשה למה כתב הכא משי לבן דאפי' משאר צבעונים אסור וי"ל אורחא דמלתא נקט שרגילין לעשות טליתות לבנים:
ו
null
6,670
מגן אברהם
טו
יד
למטה מג'. אבל כשהתפיר' למעלה מג' ולמטה מקשר גודל אין לחוש שיקחנו לציצית כמ"ש סי' י"א וסביב הנקב אסור לתפור בחוט לבן (ת"ה) עמ"ש ס"ד: ונ"ל הטעם שנוהגין לתפור חתיכות הבגד בכנפות הטלית אף על גב דיש אוסרין כמ"ש ס"ס י"א נוהגין כן משום דרוב בגדים אפי' חדשים יש תפירה תוך ג' ולר"ע כמאן דפסיק חשיב לכן נותנין חתיכ' של שלש על שלש שאין בה שום תפיר':
ו
null
6,671
מגן אברהם
טז
א
בתשובת רמ"א /מהר"ם מינץ/ סימן ק"י מפלפל היאך יוצאין בד' כנפות הקטנים מזה השיעור ותורף דבריו דמוטב לילך בהם מלילך כל היום בלא ציצית וכתב ד"מ סימן ט' ללמד העם שיברכו בבקר על טלית גדול ויפטרו את הקטן וילכו בו כל היום ומ"מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב ומה נעים עכ"ל, וכתב מט"מ בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבי' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה: קטן. ובטור כתוב בן ט' שנים ונ"ל דס"ל דזהו שיעור חינוך כמ"ש התו' ריש ערכין דלא כמ"ש הב"ח דהטור חולק על הסמ"ק:
א
null
6,672
מגן אברהם
טז
ב
כשהגדול לובשו. משמע מלשונו דאם הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק פטור דא"ל שבא להורות שאין חיוב לקטן רק לגדול שלובשו לפעמים עראי כמ"ש בב"י ע"ש זה אינו צריך לפרש דהא הב"י נקט כאן לשון הרמב"ם שיעור טלית וכו' להורות דמשערין בקטן ובאמת החיוב על הגדול וא"כ מה חידש רמ"א בהג"ה אלא בא לומר דבהכי נמי תליא מלתא שהגדול לובשו וכו' וכ"מ בטור אלא שבד"מ לא העתיק אלא דברי הב"י וצ"ע, והב"ח כתב דאם יוצא בה בקבע אף על פי שאין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו חייב ואם הגדול מתבייש לצאת בה לשוק אפי' באקראי אפי' לובש אותה בבית פטורה אפילו הקטן מתכסה בה ראשו ורובו עכ"ל וכ"מ בגמ' דאי כפי' הר"י חביב והרב"י הל"ל והגדול לובשה למה הזכיר יציאתו לשוק ואף הרמב"ם שלא הזכיר מגדול כלום י"ל דס"ל דמסתמ' כשקטן מתכסה ראשו ורובו אין הגדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ"מ בראב"ד ע"ש לכן יש להחמיר שלא לברך עליו אם מתבייש לצאת בו עראי לשוק וכ"מ בל"ח ולבוש ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בו בטלה דעתו:
א
null
6,673
מגן אברהם
יז
א
ולברך עליו. דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וצונו כיון שהאנשים נצטוו וגם הם יש להם שכר:
ב
null
6,674
מגן אברהם
יז
ב
ואינו. פי' שאינו חייב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד:
ב
null
6,675
מגן אברהם
יז
ג
ציצית. פי' ליקח לו טלית (ב"ח מרדכי) וערסי' כ"ד דאינה חובה כ"כ:
ג
null
6,676
מגן אברהם
יח
א
ולהרא"ש. ע' ברא"ש שהקש' דא"כ למה מקרי מ"ע שה"ג הואיל וחייב גם בלילה ע"ש והע"ת לא ע"ש: כתב הב"ח אפי' היה טלית עליו יסירנו כשמתחילין ברכו מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית אם יהיה עליו יראה כאלו סובר לילה זמן ציצית הוא וכ"מ סי' ל' ס"ד:
א
null
6,677
מגן אברהם
יח
ב
ובליל יה"כ יתעטף. בב"ח כתב הטעם להדמות למלאכים, וכת' הלבוש סי' תקפ"ה /תקפ"א/ אין לו' י"ג מדות בלא עטיפה ול"נ דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף כדאמרי' מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ, ובל"ח כתב דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד צבור:
א
null
6,678
מגן אברהם
יח
ג
סדינים כו'. כתוב בהג"מ דלהרמב"ם שסובר כסות לילה ביום חייב א"כ הסדינים חייבים בציצית ורבינו אליה היה עושה להם ציצית כו' עכ"ל, ומנהג פשוט שלא להטיל בסדינים בין שהם פשתים או צמר עכ"ל ב"י וטעמא לא ידענא למה יפטרו של צמר ובס' יראים כתוב ג"כ שחייבים, ובמרדכי כתוב איתא בספרי כסות פרט לסדין, ונ"ל שאין חייבים בציצית כלל אלא אותן שהן דרך לבישה ואשר תכסה בה נמי משמע דרך מלבוש ואפי' דרך העלאה שחייב בכלאים הדעת נוטה לפטור דלא אתקש אלא ללבישה וכרים וכסתות נמי משמע בספרי דממעט מאשר תכסה בה ולא הודה לו ר' ע"ש בתוס' עכ"ל, ולדידי' צ"ל הא דאיפלגי בית שמאי ובית הלל בסדין בציצית היינו כשמתעטף בו כמו שעשה ר"י בר אלעאי, ובתו' דף מ"א כתבו דגבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה, ונ"ל דבסדין של צמר יעשה קרן א' עגולה לפטור מציצית אליב' דכ"ע:
ב
null
6,679
מגן אברהם
יח
ד
מעלות השחר. ונ"ל דה"ה בערב עד צאת הכוכבים:
ג
null
6,680
מגן אברהם
יט
א
על עשיית הציצית. שאין בעשייתה מצוה אלא בלבישתה עיין בגמ' פ"ד דמנחות, וצ"ע מ"ש במזוזה דק"ל שצריך לברך כשקובעה כמ"ש בי"ד סי' רפ"ט דהתם נמי קי"ל חובת הדר הוא דכ"ז שאינו דר בתוכה פטור ממזוזה וכ"כ התוס' במנחות דף מ"ד ולכן נ"ל דסתמא דמילתא במזוזה קובעה כשדר בתוכה לכן מברך על עשייתה אבל טלית מסתמא קובע בו ציצית עד שלא לובשו לכן אינו מברך על עשייתו ואה"נ אם היה לבוש ציצית ונפסקו לו והטיל בו ציצית אחרים מברך אקב"ו לעשות ציצית כמו במזוזה מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב לפשטו ולתקנו וע' בשבת דף קי"ח משא"כ במזוזה לא הטריחו רבנן לעקור דירתו ואפשר דה"ה במזוזה אם קבע בו מזוזה קודם שדר בתוכו כשנכנס לדור בתוכו מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה כנ"ל:
א
null
6,681
מגן אברהם
יט
ב
פטור. כיון שאין עיקר עשיית' לאכסויי מחיים ה"ל כסות לילה שפטורה אפי' ביום (נ"י) ואפי' להרמב"ם דמחייב כסות לילה ביום שאני הכא כיון דכתיב על כסותך משמע דוקא כסות המיוחד לאדם חי אבל זה לא מקרי כסות כלל ופטור (ב"י) וק' דבגמרא אמרי' דשמואל סבר ציצית חובת טלית הוא ומוד' שמואל בזקן שעשא' לכבודו פירוש לתכריכיו שפטור מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והא לאו לכסויי עבידא ולהרב"י הל"ל כסותך אמר רחמנא והוי פטור אפי' למ"ד חובת גברא הוא לכן נ"ל דדוקא אליבא דמ"ד כלי קופסא חייבים בציצית אפי' אינו לובשה ע"ז קאמר בגמ' דאם עשוי לתכריכין ואינו לובשה בחייו פטור מ"ט אשר תכסה בה וכו' אבל למ"ד חובת גברא הוא דהיינו כשלובש' א"כ אפי' עשוי לתכריכין אם לובש' בחייו חייב דעכ"פ לובש' וכ"ד הרמב"ם שהשמיט הא דאמרי' בתכריכין שפטור ומיהו אפשר דלהרא"ש דס"ל דכסות לילה פטורה אפי' ביום א"כ תכריכין פטורים אפי' לובש אותן בחייו עסי' י"ח, כתבו התוס' בנד' דף ס"א מוכרי הבגדי' שלובשין הבגדים ומכוונים להראותן לקונים פטורים ואם לובש אותן להעביר המכס אפשר דחייב בציצית כמו גבי כלאים ועבי"ד סימן ש"א:
ב
null
6,682
מגן אברהם
כ
א
מתגר. אפי' הוא תגר בשאר סחורות נאמן דאם ימצא בדאי בדבר א' שוב לא יאמינוהו בד"א [ב"י] ועב"י סי' קי"ד ס"ה דגם בשאר איסורים סמכינן אתגר היכא דאיכא קפידא טובא במלתא ומ"מ צ"ע דמשמע התם דוקא בדבר דאיכא קפידא באומנתו כגון מורייס שמערבין בו חומץ דהוי זיוף אפי' לעכו"ם אבל הכא יש לחוש שנטוה שלא לשמה ולא מרע נפשיה בזה תדע דאטו מי שרי לקנות בשר מעכו"ם תגר כשאומר שהיא כשר' משום דלא מרע נפשי' ועיין בחולין פרק ג"ה לכן נ"ל דדוקא גבי טלית מקילינן משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד ולהכי נקט טלית מצויצת אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפי' הוא תגר ולהכי נקט הגמ' והפוסקים טלית מצויצת והא דמייתי הר"ן ראיה מציצית לענין מורייס לא מייתי אלא ללמוד דסמכי' בתגר אסבר' דקפידא: אמרי' בע"א פ"ב א' רב חבי"ת אסור לשלוח ע"י עכו"ם כ"א בב' חותמו' ומביאו בטי"ד סי' קי"ח וחד מינייהו תכלת ולחד פירוש' דוק' תכלת שדמיו יקרים חיישי' לאחלופי אבל ציצית לבנים לא חיישינן לאחלופי כ"כ ודי בחותם א' אבל בש"ע ובת"ח כת' הטעם שכל דבר שהוא איסור דאורייתא אף על פי שאין דמיו יקרים צריך ב' חותמות א"כ גם גבי ציצית צריך ב' חותמות דהא מדאוריית' בעי' טווי' לשמה והא דנקט רב תכלת לטעמיה אזיל דס"ל לא בעינן טוויה לשמה אבל לדידן צריך ב' חותמות ומיהו דוקא אם יש לחוש שנהנה בחליפין כמ"ש ס"ב ואפשר דאם הם שזורין ומופסקין שרי כדאמרי' פ"י דעירובין וע"ל סי' י"א:
א
null
6,683
מגן אברהם
כ
ב
אין מוכרין. כ' הב"ח דמותר למכור לתגר, וצ"ע דבגמ' אמרי' הלוקח טלית מן התגר כשירה אף על פי שאמרו אין מוכרין טלית מצויצת לעכו"ם ופירש"י אפ"ה אמרי' גבי תגר ישראל מכרה לו ואי אית' ה"ל לרש"י לפרש אף על פי וכו' אפ"ה שרי למכור לתגר אלא ע"כ ס"ל לרש"י דגם לתגר אסור למכור דגם הוא חשוד על ג"ע וש"ד אלא דאם התגר מוכר טלית ואומר שלקחן מישראל נאמן דלא מרע נפשיה:
ב
null
6,684
מגן אברהם
כ
ג
יתלווה. ובגמ' אית' עוד טעם משום זונה. ופירש"י שיתננה לזונה באתננה ויאמרו ישראל נתנה לה, וזהו פי' המדרש הבי' הילקוט לדורתם לדור תם תם מגזל תם מג"ע תם מש"ד והוא פלאי מאי בעי הכא לגבי ציצית לומר שהם תמימים מג' עבירות הללו אלא ע"כ ה"ק שיעש' להם ציצית על כנפי בגדיהם ולא על בגדי עכו"ם וקשה למה באמת לזה אמר לדורתם לדור תם מגזל וג"ע וש"ד אבל העכו"ם חשודין עליהם ואיכא למיחש שמא יתלוה עמו בדרך ויהרגנו או יגזול ממנו או משום זונה:
ב
null
6,685
מגן אברהם
כא
א
לזורקן. כ' מהרי"ו ה' לולב דיניח הציצית בספר לסימן הואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא יעשה בהו אחריתי:
א
null
6,686
מגן אברהם
כא
ב
שלא לשכב. והרב"י כת' אנו לא שמענו מי שהקפיד ע"ז מעולם, וכתבי האר"י כתוב על פי הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן ומביא מהאי דאמרי' פ"ד דמנחות כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני ערום מן המצות וק' למה לא אמר כן בליל' שהיה ג"כ ערום אלא ע"כ שהיה שוכב בטלית קטן ע"כ ודבריו דברי קבלה נקבל אבל לדין יש תשובה די"ל דבלילה עכ"פ היה לו מזוזה בפתחו משא"כ במרחץ וכ"מ בגמ' דאמרינן בגמרא ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות תפילין וציצי' ומזוזה ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך ובשעה שנכנס דוד לבה"מ וראה עצמו ערום וכו' משמע שהיה ערום מכולם אף ממזוזה כנ"ל ועסי' י"ח ס"א:
ג
null
6,687
מגן אברהם
כא
ג
שלא יגרור. ועליו נאמר וטאטיתים במטאטי השמד [אגור] וק' דבסי' כ"ג כ' דאם נגרר על הקברות אסור משום לועג לרש משמע בעלמא אין איסור בגריר' ועוד דמשמע לכאורה מדאמרי' בן ציצית הכסת שהיו ציציותיו נגררים ע"ג כרים וכסתו' משמע לכאורה דאנשים אחרים היו ציציותיה' נגררין על הארץ וכ"מ ממ"ש סוף סי' י' ע"ש ונ"ל דהקברים היו גבוהים מן הארץ והיו הציצית של ר' יונתן נגררים עליהם ואסרו משום לועג לרש אבל משום בזוי מצו' ליכא כיון שאין נגררין אלא במקום גבוה וגבי בן ציצית הכסת יש לדחות דשל אחרי' לא היו נגררים כלל על הארץ א"נ י"ל דדוק' כשגוררים בשעת לבישה הוי ביזוי דנרא' כאלו מכבד בהם הבית אבל אם נגררים דרך הילוכן אין קפידא כ"כ:
ד
null
6,688
מגן אברהם
כב
א
מכלים חדשים. אבל אין מברך שהחיינו על המצוה כיון דאינו בא מזמן לזמן ומ"מ צ"ע דבי"ד סי' כ"ח כתוב בהג"ה דמברך שהחיינו על הכיסוי ובסימן רס"ה ס"ז כתב דמברך שהחיינו במילה ובפדיון הבן וצ"ל דהנהו לא שכיחי כ"כ וע' בח"ש שכתב קצת מזה אך ק' דעל כלים חדשים צריך לברך בשעת הקנין כמ"ש סי' רכ"ג ס"ד ולמה כ' ועשה בו ציצית וצ"ל דמיירי שלא בירך בשעת הקנין א"נ דוקא כשקונה בגד כמות שהוא ראוי ללבוש אז מברך שהחיינו אבל אם קנה בגד ועשה ממנו מלבושים אז מברך בשעת לביש' וכמ"ש סי' ת"ר ס"ב והכא כיון שעושה בו ציצית מברך אגב בשעת עשיית המצוה:
א
null
6,689
מגן אברהם
כג
א
ולא הועילו. דאע"פ שקושרין אותן לא נתבטל מצות ציצית כמ"ש סי' י' ועוד לפי דעתם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כשחוזרין ומתירים אותם ה"ל תולמ"ה [ב"י] והלבוש כ' דלית בזה משום תולמ"ה כמ"ש סס"י תרכ"ו דאם מסיר הגג שעל הסוכה לא הוי תולמ"ה ע"ש ול"נ דל"ד דהתם אין הפסול בגוף הסוכה רק בד"א המונעו לכן כשמסירו כשר אבל הכא הפסול בגופו וכ"מ סי' י' ס"ו ע"ש ובב"י וע' סוכה דף דף ל"ג, ובתו' ברכות דף י"ח כתבו וז"ל טלית של מתים יש לקשרם ולהדקם תוך הכנף אם הם חייבים בציצית הרי יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין עכ"ל משמע דאע"פ שהם קשורים לא נתבטל מצות ציצית ואפשר דכשקושר ב' זה בזה שאני:
ב
null
6,690
מגן אברהם
כג
ב
שנוהגין. משמע במקום שאין נוהגין להסירם אין קפידא אם הכתפים לובשים ציצית וצ"ע דהרי בי"ד סימן שנ"א כתב שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפ"ה פסק כאן דאסור ליכנס לב"ה או לד"א של מת בציצית והיינו כסברא הראשונה שכתב הרא"ש ולמה כתב כאן בהיפוך ויש לחלק אבל אין עיקר בפוסקים וצ"ע:
ד
null
6,691
מגן אברהם
כד
א
יזהר לעשות טלית נאה משום זה אלי ואנוהו (גמ'): לאחוז הציצי'. בין קמיצה לזרת (ברכות רמ"מ) כשיגיע לפ' ציצית יקחם גם ביד ימין ויביט בהם ויהיו בידו עד שיגיע לנאמנים ונחמדים לעד ואז ינשק הציצית ויסירם מידו (כתבי האר"י):
ב
null
6,692
מגן אברהם
כד
ב
להויות. פי' לספירות (רקנ"ט):
ה
null
6,693
מגן אברהם
כד
ג
גדול. כ' בזוהר פ' שלח לך ע' תצ"ב הקור' ק"ש בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו:
ו
null
6,694
מגן אברהם
כה
א
שלא יניחו. צל"ע דנ"ל דאין קפידא בזה כיון דהתפילין עדיין בתוך כיסן וכ"מ סי"א:
א
null
6,695
מגן אברהם
כה
ב
מזומנים. וכ"ה ביבמות דף ל"ט כל שהויי מצוה לא משהינן אף על פי שי"ל שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר וכ"ה בילקוט ויקרא סוף דף קכ"ט חביבה מצוה בשעתה ע"ש ובמנחות דף ע"ב:
א
null
6,696
מגן אברהם
כה
ג
אין צריך. דוקא כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין (כ"ה בזוהר ובכוונות) ואם צריך לילך במבואות המטונפות עמ"ש סי' מ"ג: כתב ר"מ מלובלין סי' ל"ז אחד נתקשר עצמו בקנס לילך לתהלים קודם אור הבקר ועתה רוצה לחזור בו מפני שאינו יכול לילך לב"ה בציצית ותפילין הרשות בידו לחזור דדמי לנדרי שגגות עכ"ל וכ"ה בכוונת האר"י שמה"ט לא הי' האר"י מי' הראשונים בב"ה מפני שהם היו משכימים קודם אור הבקר והוא לא רצה לילך לב"ה בלא תפילין וא"ל ה"ל לצאת מב"ה כשיאור היום ויניח תפילין י"ל דאדהכי והכי גמרו הקהל ברכות השחר ופסוקי דזמרה לכן מוטב לבטולי הא מקמי הא ועבי"ד סי' רל"ב ס"י ונ"ל דצריך התרה:
א
null
6,697
מגן אברהם
כה
ד
. בביתו. ונ"ל דאע"פ שבא הטלית גדול לידו קודם שהניח תפילין א"צ להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללובשו כאן ודומה לזה כתב סי' קס"ח סס"א:
ב
null
6,698
מגן אברהם
כה
ה
ושם יתעטף. וכן מ"כ בשם מנהגי מהר"י ובמקום שמצוים עכו"ם ברחוב לכ"ע יתעטף בחצר בה"כ וכמ"ש סי' תקנ"ד סי"ז:
ב
null
6,699
מגן אברהם
כה
ו
יכוין. כתב הב"ח בשם הגאון מהר"ר פיווש ז"ל דצריך לקרות גם ב' פרשיות אלו קדש והיה כי יביאך וכ"כ בשל"ה אבל בספרי פרשת ואתחנן אי' שמע והיה אם שמוע בשינון ואין קדש והיה כי יביאך בשינון והביאו הילקוט פי' שא"צ לאומרם ומ"מ האומרם לא הפסיד דהא בקשו לקבוע פרש' בלק בק"ש משום דאית ביה יציאת מצרים אלא שחששו לטורח צבור כדאיתא ספ"ק דברכות והני נמי אית בהו יציאת מצרים:
ה
null