Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
7,700
מגן אברהם
קמו
ה
שרי. אפילו ליכא י' דצייתי [כ"ה ת"ה] כיון דעסיק באותו ענין ובשל"ה מחמיר אפי' לסייע לחזן מתוך החומש ומט"מ כתב דנכון לקרות בלחש עם הש"ץ דא"א לכוון לשמוע כמ"ש סימן נ"ט ס"ד:
ב
null
7,701
מגן אברהם
קמו
ו
א"צ לעמוד. אפילו העומדים על הבימה דא"צ לעמוד מפני ס"ת אלא כשאדם נושאה אבל כשמונחת במקומה א"צ ע' ר"ס קמ"א ובמגילה ר"פ הקורא עומד דדוקא הקורא צריך לעמוד וכ"מ בי"ד סי' רפ"ב ס"ב ובסי' רמ"ד והא דהוצרך לומר שם בסי' רמ"ב סי"ח לפי שהס"ת ברשו' אחרת משמע דהעומדים על הבימה צריכים לעמוד היינו בשעה שמגביהין אות' וכ"ה בב"י שם בשם רשב"א וכ"ה בתוס' מנחות דף ל"ג ובשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד [מ"ב סוף הס' ומ"ע סי' צ"א] דהוי דבר שבקדושה:
ד
null
7,702
מגן אברהם
קמו
ז
ויש מחמירין. ובין גברא לגברא לכ"ע שרי לישב (ב"ח):
ד
null
7,703
מגן אברהם
קמז
א
כתב ב"י בשם המרדכי דאם נטל ידיו ולא הסיח דעתו מותר לאחוז ערום וע"ז סומכים האשכנזים שאוחזים ס"ת ערום בשעה שמגביהים אותה עכ"ל הב"י וכתב ד"מ ואנו מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה אלא אדרבה נזהרין שלא ליגע בס"ת ערום אבל בכתבי קודש לא ראיתי מימי מי שחשש לזה עכ"ל, ואפשר דסגי בכל מידי דמנקי עססי' ד' והב"ח מפרש דאפי' בעמודים אסור לאחוז אם לא ע"י מטפחת או ד"א וכ"כ רי"ט סי' קל"ו [כ"ה] ובזה מקילין האשכנזים ויש להחמיר עכ"ל, וכ"כ ברמב"ם שכ' פ"ט מהל' אבות הטומאה וז"ל המשיחות והרצועות שתפרן לספר אף על פי שאינו רשאי לקיימן כ"ז שהן מחוברים לספר מטמאין הידים תיק של ספר ותיבה של ספר ומטפחות ספרים בזמן שהם תפורות מטמאין הידים הברכות אף על פי שיש בהם מאותיות של שם אין מטמאין עכ"ל וכ"כ הרא"ש בשם תוספתא א"כ כ"ש בעמודים ובשבת דף י"ט אי' דעיקר הטעם דמטמאות הידים שלא יאחוז אותם ערום ואם כן מוכח דאסור לאחוז אותם ערום אפי' בעמודים וממ"ש הרמב"ם שאינו רשאי לקיימן למדנו דאסור לתפור דבר בגוף הספר אם לא הצריך לשמירתו כגון התיק וכיוצא בו: כתבי קודש. כ"כ התוס' והוכיחו כן מדמטמאין הידים וא"כ גם רצועות התפילין וכ"ש בתפילין עצמן אסור לאחוז ערום דהרי מטמאין הידים ומיהו בחגיגה דף כ"ד כתבו התוס' רצועות של תפילין עם התפילין לא שייך דר' פרנך וכו' וכ"כ הר"ש במס' ידים א"כ משמע דמותר לאוחזן ערום ומיהו כתבי קודש דוקא כשכתובין אשורית על העור ובדיו כדאי' במשנה וכ"כ הרמב"ם וא"כ יפה כתב רמ"א דלא ראה מימיו מי שחשש לזה דספרים שלנו אין כתובים באופן זה ומ"ש כאן וטוב להחמיר היא מילתא יתירת' ומיהו במגילה שכתוב' כדינה צריך ליזהר דמדסתם הרמב"ם שם דלא קי"ל כשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה ידים:
א
null
7,704
מגן אברהם
קמז
ב
שבאותם שקראו. וי"א דהגדול שבבה"כ גולל אף על פי שלא קרא בתורה:
א
null
7,705
מגן אברהם
קמז
ג
ורגילין לקנותו. צ"ע כיון דהגדול גולל מה ענין לקנותו וצ"ל דמ"מ מי שמעלה בדמים יותר הוא קודם להגדול כדי לחבב המצוה:
א
null
7,706
מגן אברהם
קמז
ד
המשי לצד הספר. דומי' דמזבח הקטרת (מרדכי) וצ"ע דאדרבה המזבח היה מצופה בזהב מבחוץ ובאגודה סוף מגילה כ' דמעיל התחתון דהיינו המפה יהיה המשי לצד הס"ת ומעיל העליון יעשה המשי לצד חוץ דומיא דארון שהיה מבית ומבחוץ בזהב ובאמצעיתו עץ עכ"ל ונ"ל דט"ס הוא במרדכי וצ"ל דומי' דארון וכן יש לנהוג וכ"כ בס"ח סי' תתקל"ב ומביא ראיה מקרשים שהיו מצופין זהב מבפנים והיריעות מבחוץ:
א
null
7,707
מגן אברהם
קמז
ה
מדברים ישנים. כתוב בט"ז בי"ד סי' רפ"ג תשמיש דתשמיש שרי עכ"ל ומיהו בתשו' מהרי"ל סי' קכ"א כתב דאף פרוכת אסור לעשות מדברים ישנים ופרוכת שלנו תשמיש דתשמיש הוא כמ"ש סי' קנ"ד ס"ו ובתוס' פ"ב דמגילה אי' כלים שנעשו מתחלתו להדיוט אין עושין אותן לגבוה אבנים וקורות שחצבו מתחלה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית וכתב הרמב"ם ספ"א מה' ב"ה משמע דאפי' הם חדשים כל שנעשו להדיוט אסור ומיהו העולם נוהגים לעשות אפי' מישנים וכמ"ש מהרי"ל ונ"ל דס"ל דבה"מ שאני ועוד נ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועש' מהן כלי אחר שרי דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות ואף על גב דבמזבח בעי' עצים שלא נשתמש בהם הדיוט י"ל דמזבח שאני וכ"מ בגמ' ועיין בילקוט דמגילה ועוד דהרי הקרבנות קרבי' מבהמות שנשתמש בהם הדיוט:
א
null
7,708
מגן אברהם
קמז
ו
כי אין זה שייך להחזן. בשלמא אם לא היה יכול לקרות בתורה אלא הש"ץ הוא היה זוכה בהוצאה אבל מעשים בכל יום שא' מתפלל וא' קורא וכו' (מרדכי):
ב
null
7,709
מגן אברהם
קמז
ז
ויתחיל לגלול. משמע דדוקא קאמר שיתחיל מבחוץ וצ"ל דהכי עדיף דכשמתחיל לגלול מבפנים יש לחוש ח"ו שתפול הס"ת לצד חוץ עב"י, בשעת הגלילה יאמר לך ה' הגדולה וגומר (ע"ה כלבו):
ד
null
7,710
מגן אברהם
קמז
ח
ולא יגלול. פי' שלא יאחז המפה בידו ויגלול הס"ת סביבו:
ה
null
7,711
מגן אברהם
קמז
ט
בתוך התיק. פי' שאין מוציאו מהתיק וגוללו:
ו
null
7,712
מגן אברהם
קמז
י
עד שיגמרו. נ"ל דבב' וה' שאומרים יה"ר אחר הקריא' א"צ להמתין על הגולל דאינו אלא מנהג וגם יש בו משום בטול מלאכ' לעם:
ח
null
7,713
מגן אברהם
קמז
יא
לא יפתחו השניה. בירושלמי איתא שאין להוציא השניה מהארון עד שמחזיר הראשונ' למקומה וכ"כ במ"ס פי"א ואנו אין מנהגינו כן אלא מוציאין שניהם בבת א' ואין מסלקין וכו' עכ"ל ד"מ בשם א"ז וצ"ע דמנ"ל למיעבד דלא כירושלמי ועוד דבגמר' דילן ביומ' דף נ"ו איתא ההוא דנחית קמיה דרבא ואמר נטל דם הפר והניח דם השעיר וא"ל אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר אם כן הרי לך דצריך שיניח הראשונה קודם ואחר כך ליטול הב' ובהג"מנ כתב דאין מסלקין וכו' ומבי' ראייה מפ"ח דפסחים דאמרי' מקבל המלא ומחזיר הריקן וכו' וכתב שכ"כ הרא"ש פ"ב דשבת בשם רבינו יונה ואני חפשתי ברא"ש ולא מצאתי כלום וגם הראיה לא הבינותי דאמרינן בגמר' מקבל המלא ומחזיר הריקן אבל איפכא לא דכי מושיט לי' האי מיד בעי לקבולי' מסייע ליה לר"ל דאמר אין מעבירין על המצות מאחר שבאת לידו עכ"ל, משמע דוקא משום דמושיט ליה בעי לקבולי הא לאו הכי א"צ לקבולי דאי איתא דטעמא שלא יהא פנוי א"כ מנ"ל לסייע לר"ל ואפשר לומר דכולהו חדא טעמא היא דלהכי אין מעבירין על המצות שלא יהא פנוי מן המצות ודוחק וההיא דיומא אפשר לומר שאם נטל דם הפר צריך ליטול בשמאל ולכן מוטב להניח דם השעיר תחלה כדי שיטלו בימין וההיא דפסחים צ"ל שהריקן היה תופס בשמאלו והמלא מקבל בימינו משא"כ ביומא ששניהם מלאים וצ"ע: מי שנותנין לו להגביה הס"ת ולגלול וא"א לו לעשות שתיהם יגביה ויתן לאחר לגלול דהוא עיקר הגולל כמ"ש סס"ד אבל כשמכבדין אותו להושיט המעילים גלילה עדיפ' דהיא עיקר המצוה וכדאמרינן אותו שזכה בקטרת אומר לחבירו זכה במחתה עמי וע' ביומא דף ע', כשרואה מצוה רשאי להניחה ולילך לראות מצוה אחרת אף על גב דמצוה לראות עשיית המצוה משום ברוב עם הדרת מלך מ"מ רשאי לעבור ממנה (רש"י) ועיין בתוס' יומא דף ל"ג ע"ב דהיכא דלא עבדינן אלא חדא מצוה אין מחויב לעשות מה שבא לידו ראשונה ע"ש ואינו מוכרח כ"כ ועיין במנחות דף ס"ד ע"ב: ובסוטה דף ח' אמרינן אין משקין ב' סוטות כאחד ואין מטהרין ב' מצורעים ואין רוצעים ב' עבדים ואין עורפין ב' עגלות כא' שאין עושין מצות חבילות חבילות וכתבו התו' שאסור להעמיד שתיהן בעזרה בבת א' אף על פי שאין שותות כא', ותימה וכי היה אוסר בכה"ג להעמיד ב' זבחים כא' בעזרה ולשחוט א' ואח"כ השני וכו' ע"ש, ומסיק בגמרא בכהן א' אין משקין ובב' כהנים משקין וצ"ע על הרמב"ם שפסק סתם ולא חילק, לכן נ"ל שהוא מפרש איפכא דכהן א' ע"כ משקה אות' זאח"ז לכן אף על פי שמעמידין בבת א' בעזרה ש"ד אבל בב' כהנים שמשקין בבת אחת זה אחת זה אחת אסור, ובזה מתורץ קושית התוס' שהקשו משני מצורעים ע"ש, והנה להרמב"ם מותר להביא שני תינוקות בבת אחת ולמול זה ואח"כ זה אבל לעולם בבת א' בשני מוהלים אסור ולהתוספות אסור להביאם בבת א' למולם זאח"ז אבל למולם בבת א' בשני מוהלים שרי וא"כ בשני ס"ת נוהגים כהרמב"ם דלא קפדינן על ההבאה ולהתו' בב"ה של נישואין לא יביאו שני הכוסות לפניו בבת אחת אלא לאחר ב"ה יקח כוס אחד ויברך ז' ברכות, וכ"מ בטור ובש"ע בא"ע סי' ס"ב, ומה שהקשו התוס' משני זבחים י"ל דוקא בב' מצות של חובה הוי חבילות וה"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמיד' כאחד וכ"מ ביומא פרק ה' דתנן הביאו לו השעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כאחד ע"ש:
ח
null
7,714
מגן אברהם
קמז
יב
שלא יסיחו. ומניחין השניה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמר הקדיש על שתיהן, ונראה לי דביום שיש ג' ספרי תורה יניחו שלשתן על השלחן בשעת הקדיש דהא יש מקומות שאומרים על כל אחת קדיש כמ"ש הרד"א ואם כן לדידן צריך לומר קדיש על שלשתן ולא נהגו כן:
ח
null
7,715
מגן אברהם
קמח
א
להתעכב שם. עד שיפשיט התיבה אלא מוליך הספר תורה והם יוצאים אחריו כמ"ש סימן קמ"ט וחוזר לבית הכנסת ומפשיט התיבה:
א
null
7,716
מגן אברהם
קמט
א
עד שיצניעו. היינו במקום שמצניעין אותה אחר ובא לציון עיין ס"ס כ"ה וסי' קל"ב ס"ב:
א
null
7,717
מגן אברהם
קמט
ב
יחיד. פירוש אחד אחד ובלבד שלא יצאו רובן:
א
null
7,718
מגן אברהם
קמט
ג
ללותה. הוא הדין כשמוציאין אותה ילוה אותה עד הבימה [הכוונות]:
א
null
7,719
מגן אברהם
קנ
א
וכתובים. שיקרא בהן כל מי שירצה מן הצבור (ח"מ ר"ס קס"ג) ונ"ל דדוקא בימיהם שלא ניתן לכתוב רק תורה נביאים וכתובים אבל עכשיו מחויבים גם לקנות גמרות ללמד בהם לקטנים וגדולים ועבי"ד ס"ס ע"ר:
א
null
7,720
מגן אברהם
קנ
ב
אין בונין. צ"ע דעכשיו אין נזהרין בזה ונ"ל דכיון דיש אימת העכו"ם אין רשאי להגביה כ"כ וא"ת נשפיל בתינו וי"ל דכיון דיש הרבה בתי עכו"ם בעיר שגבוהים מבה"כ אם כן בלא"ה ליכא היכרא לבה"כ כנ"ל לדחוק ליישב המנהג וכ"כ בכ"ה:
ב
null
7,721
מגן אברהם
קנ
ג
בנין גבוה. פי' דוקא בנין כגון גג או עליי' אבל לא כמו שעושין קצת שתוחבין עמוד ברזל בקרן א' ולא הועילו כלום בתקנתן:
ג
null
7,722
מגן אברהם
קנ
ד
אין מספיק. היינו כשהחזיקו הקהל בחלונות עבח"מ סי' קנ"ד סכ"ב: כתב רמ"א בתשו' סי' ל"ב וז"ל חצר בה"כ שהוא מקום כניס' לרבים כמבוי מפולש או שאין בו שום תשמיש צנוע אלא הוא כמו חרבה או גג אין יכולים למחות ליחיד שפותח שם חלונות אבל אם הקהל פותחין חלונות בה"כ לחצירו יכול הוא למחות בידם ואם חצר מקום תשמיש אפילו לרבים שעושין בהן לפעמים דברים צנועים יכולים למחות שלא יפתח היחיד חלונותיו לשם דלא גרע ממבוי שאינו מפולש עכ"ל עבח"מ סי' קנ"ד ונ"ל דמיירי שהחצר הוא מהלך לרבי' וא"א לבנותו דאל"כ יש לחוש שיטעון אח"כ חזקה בחלונות כמ"ש בח"מ סי' קנ"ד סי"ו וימחה לבנות:
ד
null
7,723
מגן אברהם
קנ
ה
אין פותחין. נ"ל דאם היה הפתח בצד א' וחרבה הבה"כ ורצו קצת מנהיגים לעשות הפתח כדינה אין האחרים יכולין למחות אפי' הם הרוב ואף ע"פ שמשנים סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם:
ה
null
7,724
מגן אברהם
קנ
ו
ועושין בימה. ואין עושין יותר מו' מדרגות לבימה [זוהר ויקהל ע' שס"ט], אסור לישב בין הבימה ובין ההיכל שיהא אחוריו לנגד ההיכל דגנאי הוא ואיסורא נמי איכא דהעומד על הבימה כשמשתחוה לברך נראה כמשתחוה לו (לבוש) עמ"ש סי' קל"ט ס"ד:
ה
null
7,725
מגן אברהם
קנא
א
קלות ראש. ובעון זה נהפכין הב"הכ לבית עכו"ם ח"ו [סמ"ק], אסור לשחוט בב"ה [מבי"ט ח"ג פ"ד]:
א
null
7,726
מגן אברהם
קנא
ב
מדוחק. הא דאי' בגמרא דרב אדא ורבינא הוו קיימי וגרסי אתא זילתא דמיטרא עיילי לבי כנישתא אמרי לאו משום מיטר' הוא אלא משום דשמעתא בעי צלות' משמע דמשום מטר אסור והיינו משום דמטר לא חשיב דוחק כ"כ דהרבה בני אדם הולכין בשוק בשעת הגשמים (ב"י) ול"נ דדוקא אכילה ושתיה שרי בב"הכ משום דלומדי' בב"הכ כדמשמע בגמ' וכ"ש בבה"מ ולכן מותרין לאכול ולשתות שם דאם יצטרכו לילך בכל פעם לאכול ולשתות בביתם יתבטלו מלימודם אבל אם אין לומדין בב"הכ אסורי' לאכול ולשתות שם וכמ"ש הר"ן דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא המקדש וז"ש הרמב"ם מותרין לאכול ולשתות מדוחק וכ"מ ס"ד וכ"מ ברמזים וז"ל בה"כ אין אוכלין וכו' וחכמים ותלמידיהם מותרין ואין נכנסין בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים עכ"ל, משמע דזה אפי' לת"ח אסור ואכילה ושתיה שרי לת"ח כפשט' וכ"ה בירושל' שת"ח מותר להתאכסן בב"הכ וכ"מ בטור שכתב ות"ח מותרים לאכול ולשתות משמע דאינך מילי אסור וכמש"ל וכ"מ ברי"ו ע"ש וגם בהג"א מודה לזה אלא דס"ל דב"הכ שבבבל על תנאי הם עשויות ושרי אפילו בישובן לכל אדם, דוק שם ותשכח כדברי דלא כמה שנדחק הב"ח וא"כ ליכא מחלוקת כלל:
א
null
7,727
מגן אברהם
קנא
ג
לא' מגדולי. שמת קרובו של הגדול כגון רפרם דספדיה לכלתיה בב"הכ: האר"י הי' נזהר מאוד שלא לדבר בב"הכ רק תפלתו ואפי' דבר מוסר ותשובה לא דיבר פן ימשך ממנו דבר חול [הכוונות]:
א
null
7,728
מגן אברהם
קנא
ד
ולישן בתוכו. ונ"ל דלא יכניס מטתו לשם כדאיתא בתמיד רפ"א:
ד
null
7,729
מגן אברהם
קנא
ה
לעבר השנה. ובסמ"ק כ' דסעודת מצוה מותר, ופי' בהג"ה כגון עיבור שנה שאין בה קלות ראש פי' דאין עולין בה אלא בפת וקטניות:
ד
null
7,730
מגן אברהם
קנא
ו
לקצר דרכו. שאסור ליכנס בה אלא דבר מצוה [רמב"ם] ועס"א:
ה
null
7,731
מגן אברהם
קנא
ז
מותר למי שנכנס. זה מלשון הרמב"ם אבל לא כ' בבא מציעת' וכן אם לא נכנס וכו' והטור שכתב בבא מציעת' כתב במי שנכנס להתפלל מצוה לעשות קפנדרי שנאמ' הבא דרך שער צפון יצא דרך שער נגב וגו' והרב"י שכתב בשניהם מותר צ"ע דזו ואצ"ל זו היא וצ"ל דה"ק כשנכנס להתפלל אפי' כוון ג"כ לקצר דרכו שרי ומ"מ נ"ל עיקר כמ"ש הטור דמצוה לעשות קפנדרי' דמייתי ליה מקרא וכן הגירס' ברי"ף שבידינו ואפש' דט"ס הוא בש"ע וצ"ל מצו' למי וכו':
ה
null
7,732
מגן אברהם
קנא
ח
ובאפונדתו. ובי"נ כתב שלא ליכנס בו בכיס מגולה אבל בב"י בשם א"ח כתוב דשרי וכ"נ דלא גרע מאפונדתו:
ו
null
7,733
מגן אברהם
קנא
ט
לרוק. והאר"י היה נזהר מרקיקה:
ז
null
7,734
מגן אברהם
קנא
י
לכבדן. רבינו יעקב היה מכבד בזקנו לפני הארון הקודש [ס"ח סי' קכ"ח וק"ן]:
ט
null
7,735
מגן אברהם
קנא
יא
לאחר שחרבו. אפי' בח"ל [ר"י בי רב כ"ה]:
י
null
7,736
מגן אברהם
קנא
יב
התנו עליו. משמע דוקא שהתנו בפירוש אבל מסתמא לא אמרי' על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל היה כן אבל לא בשאר ארצות וכ"מ בטור ובמרדכי גם הרמב"ם השמיט דין זה דב"הכ שבבבל על תנאי הן עשויות משום דס"ל דוקא בבבל היה כן בזמניהם וכ"מ ממ"ש ס"י בשם ר"י בי רב וכ"ה בש"ג דף רס"ה בשם ריא"ז דדוקא אורחים שרי: ופליאה בעיני על תשובת מ"ב שכ' דין זה לבה"כ שלנו ועמ"ש ס"א בשם הג"א משמע קצת כדבריו מ"מ אינו מוכרח:
יא
null
7,737
מגן אברהם
קנא
יג
בחורבנו. ודוקא שאין דעתם לבנות [אגודה]:
יא
null
7,738
מגן אברהם
קנא
יד
בישובו לא מהני. תימה דבסי' קצ"ד ס"ח כתב דאפילו לארון ותשמישי קדושה מועיל תנאי ונ"ל דהכא מיירי לתנאי של קלות ראש כגון אכילה ושתיה ובחמה מפני החמ' וכ"מ ברא"ש שם וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש:
יא
null
7,739
מגן אברהם
קנא
טו
שבח"ל. שהרי כשיבא הגואל במהרה תפקע קדושתן (תו') וצ"ע דאמרי' בסמוך בגמרא עתידין כל בתי כנסיות שבבבל שיקבעו בא"י וצ"ל דהתו' קאי אבחורבנן דכיון שנחרבו קודם ביאת הגואל לא יקבעו בא"י וצ"ע וא"ל דדוקא הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע תשאר בח"ל דהא יליף ק"ו מתבור וכרמל והתם הקרקע נקבע בא"י:
יא
null
7,740
מגן אברהם
קנא
טז
וכל זה כו'. הע"ת לא עיין ס"ס קנ"ב:
יב
null
7,741
מגן אברהם
קנא
יז
מותר לשכב. דכיון שלא נבנה מתחלה לב"ה מהני ביה תנאי אפי' בישובו [כ"ה במהרי"ל שם]:
יב
null
7,742
מגן אברהם
קנא
יח
לשכב עליו. ומכל מקום שומר נפשו ירחיק מזה [כ"ה]:
יב
null
7,743
מגן אברהם
קנב
א
שמא יארע. וכן אפילו יש להם שני בה"כ אסור כ"מ בגמרא:
א
null
7,744
מגן אברהם
קנב
ב
ואחר כך סותרין. וזה אפילו בכרכים שרי דגם כל העולם מרוצים כיון שבונין להם בה"כ אחרת עסי' קנ"ג ס"ז (מ"ב סי' ל"ג ומ"ש י"ו) עמ"ש סי' קנ"ג ס"ד:
א
null
7,745
מגן אברהם
קנב
ג
דינא הכי. שבונין תחילה הכותל החדשה ואח"כ סותרין הראשונה:
א
null
7,746
מגן אברהם
קנב
ד
במהרה. ואמרי' בגמר' דעיילי לפוריא להתם כדי שלא יתעצלו מלבנות ומיירי שהכניסו סמוך לבה"כ עסי' קנ"א סי"א:
א
null
7,747
מגן אברהם
קנב
ה
ואסור ליקח. כתב הב"ח דאם הישן עומד באמצע בנין החדש דליכא למיחש לפשיעות' וגם יש להם מקום להתפלל בו שרי עכ"ל וצ"ע מנ"ל הא דבגמ' פירש"י דהאיבעי' היתה שהתחיל לבנות החדש והיה רוצה לסתור א' לא' מן הישן לבנות בחדש מיד דליכא למיחש לפשיעות ופשטו ליה לאיסורא וטעמא שמא יארע להם אונס וישארו שניהם חרבים כמ"ש ריש הסי' וא"כ אפי' עומד באמצע ב"ה אסור מטעם זה ואפי' איכא דוכתא לצלויי ועוד דלמה לית לן למיחש לפשיעותא כשעומד באמצע אי משום שלא יוכלו להתפלל הלא אפי' אינו עומד באמצע כשסותרים אותה אין להם מקום להתפלל ואפ"ה אסור ועוד כי פריך בגמרא מאי בינייהו ה"ל לתרץ איכא בינייהו בעומד באמצע אלא ע"כ בכל גווני איכא למיחש לפשיעות' ולכן שינו הפוסקים לשון הגמרא וכתבו שמא יארע להם אונס ולכן לא כתב רמ"א סוף לשונו של הג"א שמשמע כי איכא דוכת' לצלויי שרי דאנן קי"ל כמ"ד משום פשיעותא שמא יארע אונס ובכל ענין אסור:
א
null
7,748
מגן אברהם
קנב
ו
ואסור לסתור. דהוי כנותץ אבן מן ההיכל (שם) הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר (מהר"מ פדואה סי' ס"ה):
א
null
7,749
מגן אברהם
קנג
א
מותר לעשות כו'. צ"ע אי מותר לעשות מבה"כ בה"מ ליחיד בביתו ועסי' קנ"ג ס"ב ובסי' צ' סי"ח משמע דשרי ע"ש:
א
null
7,750
מגן אברהם
קנג
ב
וכן נביאים וכתובים. משמע דס"ל דחומשין ונביאים וכתובים כי הדדי נינהו וצ"ע דבי"ד סי' רפ"ב סי"ט אי' דחומשין קדושתן חמורה מנביאים וכתובים וכ"ה בהדיא בגמ' דף כ"ז, והע"ת לא ע"ש לכן נ"ל דאסור ליקח בדמי חומשין נביאים וכתובים ונביאים וכתובים כהדדי נינהו כמ"ש בי"ד שם בהג"ה בשם התו' והר"ן וצ"ע דהר"ן גופא כתב דקדושת נביאים חמורה מקדושת כתובים הביאו הב"י סי' תקצ"א ע"ש ואפשר דמ"מ אינו חמור כ"כ שיהיה אסור להניח א' ע"ג חבירו או ליקח א' בדמי חבירו וצ"ע דהא אפי' בדבר שקדושתו שוה בעי למימר בגמ' דאסור להניח א' ע"ג חבירו אלא דשרי משום דלא אפשר א"כ בדבר שיש בו צד חומר למה יהיה מותר עמ"ש סק"ח, ומשמע דר"ן במגילה הדר ביה ממ"ש במס' ר"ה וס"ל דכי הדדי נינהו רק דמקדמי כתובים משום שדוד הי' קודם לנביאים:
ב
null
7,751
מגן אברהם
קנג
ג
בו טעות. כיון שפסול לקרות בו אף על פי שאפשר לתקנו (ב"י בשם ריב"ש):
ג
null
7,752
מגן אברהם
קנג
ד
יש אוסרין. והב"ח כתב דליכ' פלוגתא דלכתחלה ודאי אסור למכור כמ"ש הר"ן מדאיבעי' לן אי שרי למכור ס"ת ישן כדי לקנות חדש כיון דליכא לעלויי משמע דבשאר מילי ודאי אסור והא דכתב הטור להורידן מקדושתן אסור משמע אבל לקדוש' כיוצ' בה שרי היינו בדיעבד אם מכרם כבר וכ"ד מהרי"א אך בס"ת נקטי' לחומר' דאסור למכור ליקח בדמיה אחרת אפילו כי ליכא פשיעות' וכ"ד הרי"ף והרא"ש והטי"ד והש"כ שם בסי' ע"ר אבל לשון הרמב"ם משמע דאף לכתחילה מותר למכור בה"כ לקנות בדמיה אחרת שכתב פי"א מה"ת וז"ל בני הכפר שרצו למכור בה"כ שלהן או לבנות בדמיה בה"כ אחרת וכו' ע"ש ולהכ' כתב הרב"י כאן ויש מתירין ונ"ל דעתו דדוקא ס"ת שהמכירה בעצמו אסור דהא אין יכולין להפקיעה מקדושתה אבל בה"כ יכולין להפקיע קדושתן כמ"ש ס"ט א"כ אף על גב שלא מכרו זט"ה במא"ה דאין יכולין להפקיע קדושתן שמא יש איש א' שאינו מסכים בזה מ"מ רשאין למכרו כדי לבנות בדמיה אחרת דבהא לא מפקע קדושתה ועמ"ש סי' קנ"ב ומ"ש הרב"י דלהרמב"ם לכתחלה אין מוכרין בה"כ אפי' ליקח בדמיו קדושה חמורה היינו כשאין להם בה"כ אחר והיינו מ"ש סי"ג:
ד
null
7,753
מגן אברהם
קנג
ה
אין משנין. הקשה הכ"מ בשם הרמ"ך הא קי"ל דהזמנה לאו מלתא' היא וכמ"ש ס"ח וכ"ש מעות דכטווי לאריג דמי והניחו בצ"ע ול"נ דבאמת במעו' אין בו קדושה דאפילו בבה"כ עצמה אין בה קדושה דהוי כתשמישי מצוה כמ"ש הרב"י והר"ן בשם הרמב"ם וע"ש אלא דאיכא משום אכחושי מצוה ולכן אסור לשנות המעות אבל במעות פשיטא דליכא קדושה וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל י"ג סי"ד והא דאסור לשנות המעות היינו משום דבני העיר לא נתנו המעות אלא אדעתא שיבנו בה"כ ואסור לשנותה שלא מדעתן וכ"כ הרא"ש פ"ק דב"ב ובי"ד סי' רנ"ו אלא שהצבור רשאי לשנותן דניתן על דעתם והש"כ בי"ד סי' רנ"ט כתב בשם הרא"ם ח"א סי' נ"ג הטעם כיון שגבו המעות הוי מעשה ולא הזמנה וכ"כ הב"ח וקשה הלא אין לך מעשה גדול מבנין בה"כ ואפ"ה אינה קדושה כמ"ש ס"ח וע"ק דבסנהדרין דף מ"ח אי' דבשגבו מעות למת מקרי הזמנה ולא מעשה לכן נ"ל דהטעם ג"כ כאן כמו במת כמ"ש דכיון שגבו לצרכו ה"ל בזיון כשמשנה אותן משא"כ ביחיד המנדב או שקנו ממעות צבור שגבו כבר ועבי"ד סי' שנ"ו, ומ"ש ס"ח דהזמנה לאו מילתא היא איירי שקנאוה הקהל ממעות חולין שגבו סתם וה"ה לבנים חדשים שרי לשנותן כה"ג ופשוט דשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר שרי לשנות המעות כמ"ש סעי' ז':
ה
null
7,754
מגן אברהם
קנג
ו
לכל מה שירצו. אפי' לדבר הרשות כ"מ בגמ' והטעם כמו שכתבתי כיון שנעש' דעת אנשי העיר בהמעות:
ה
null
7,755
מגן אברהם
קנג
ז
גבאי אסור לשנותן. אבל זט"ה במא"ה שרי וכמ"ש ס"ז ועבי"ד סי' רנ"ו ורנ"ט:
ה
null
7,756
מגן אברהם
קנג
ח
מותר לשנותן. פי' ללוותן ולתת אחרים תחתיהם וה"ה במעות נמי דינא הכי וכ"כ בי"ד סי' רנ"ט אבל אם גבו עצים ואבנים אסור לשנותן כמש"ל:
ה
null
7,757
מגן אברהם
קנג
ט
להשיא יתומים בדמיו. וה"ה יתומות (ר"מ אלשקר סי' מ"ב כ"ה) וכן נ"ל מוכח מדקאמר הגמ' הטעם משום לא תוהו בראה לשבת יצרה ולא קאמר משום פרו ורבו אלא דפרו ורבו לא שייך באשה משא"כ לשבת יצרה וכמ"ש התוס' בגיטין דף מ"א ע"ב כנ"ל דלא כמ"ש בחמ"ח סימן א' והארכתי בזה בתשו' וה"ה דמוכרין ס"ת לפדיון שבוים (ב"י בי"ד סימן רנ"ב וש"כ דלא כדרישה):
ו
null
7,758
מגן אברהם
קנג
י
ואפי' בנו. דהאחרים נתנו להם המעות שיעשו הם בהם מה שירצו:
ז
null
7,759
מגן אברהם
קנג
יא
נשארים בקדושתן. כלומר דאסור לשנותן לקדושה קלה:
ז
null
7,760
מגן אברהם
קנג
יב
אא"כ תלו אותה. נ"ל דזה קאי כשבנאוהו משלהם אבל אם נדבו אחרים לזה אין מועיל מה שתלו הם בדעת היחיד דשמא יש אחד בסוף העולם שאין דעתו נוחה בזה, דבשלמא מר בר רב אשי מסתמא היו כל ישראל הקרובים והרחוקים מסכימים לו משא"כ באחרים וכ"מ בטור ובר"ן ובב"י ובב"ח וכ"מ ממ"ש הרב"י בשם המרדכי ישן גבי במעמד אנשי העיר ואף הרמב"ם והרא"ש מודו לזה כיון דהתנו מעיקר' דלא כהרב"י ובהכי מתישבת קושי' ר"י חביב: ואם אינם מתפללים בב"הכ של כרכים יכולים למכרה (מבי"ט ח"ג קמ"ג) ובית החיים יכולים למכור (שם ח"ב נ"ח וע' במ"ש סימן י"ד וק"י ורלב"ח ד' ור"י אדרבי כ"ג ורש"ך ח"א ט') וברמ"ט סי' ס"ו כתב דבכל דבר השייך לב"ה כגון חצרות או מקוה אמרינן מסתמ' רבים נתנו לזה ולא מצי למוכרן או לסוגרן למנוע מהם אורחים עכ"ל ומ"מ לא חמיר מבית הכנסת:
ז
null
7,761
מגן אברהם
קנג
יג
בהסכמת הצבור. דודאי לא היה דעתם שימכור היחיד ביהכ"נ שלהם בלא דעתם אלא להכי אהני דעת היחיד דלא בעי טובי העיר רק במעמד אנשי העיר וגם לא מצי אינש דעלמא לעכבו עססי"ד:
ז
null
7,762
מגן אברהם
קנג
יד
דברי קדושה. פי' דאם מכרו זט"ה במא"ה בכפרים מותר להשתמש בדמים ומכל מקום תשמיש קדושה בקדושתייהו קיימי כמ"ש סי' קנ"ד ס"ג ועמ"ש ס"י אבל ב"ה ותשמישי מצו' מותר להשתמש בהן כמ"ש ס"ט (ר"ן בשם הרמב"ן):
ז
null
7,763
מגן אברהם
קנג
טו
דברי קדושה. כל כלי בית הכנסת וספסלים ויריעות (ר"ן בשם הירושלמי) ויריעות שפורסין על הארון הם כארון (ש"ג):
ז
null
7,764
מגן אברהם
קנג
טז
וכל זה. פי' הא דכפרים נמכר דוקא כשיש להם אחרת פי' שבנאו עכשיו אחרת אבל בשיש להם שני בתי הכנס' מקודם אסור למכור א' דהא אפי' לסתור אחד אסור כמ"ש ריש סי' קנ"ב: ומשמע הכי בהדיא דשל כרכים אפי' בנאו אחרת אסורים למכור הראשונ' דהא עלה קאי והטעם משום דאין בידן ליפקע קדושתן אבל לסתרו שרי דהא בקדושתן קיימי ומ"מ העצים והאבנים והקרקע בקדושתייהו קיימי ואסור להשתמש בהם וגם למכרן דשמא יש אחד בסוף העולם דלא ניחא ליה שתפקע קדושתן, וכ"מ ברי"ו נ"ג ח"ה וז"ל לבנים או סיד של ב"ה מוכרין אותם כמו שמוכרים בית הכנסת ודינן ממש לצאת לחולין כמו דין בה"כ כמש"ל עכ"ל, וכ"מ ברמב"ם שדומין ממש ע"ש ובמ"ב התיר להשתמש באבנים אפי' בשל כרכים דמאי איכפת להו לרחוקים באבנים כיון שיש להם בה"כ אחרת להתפלל בתוכה וכ"כ בס' מ"ש סי"ז ול"נ כמ"ש דמ"מ א"א למכור של אחרים בלא דעתן כמ"ש בח"מ סימן שנ"ט ס"ב, ומכ"ש בדבר שבקדושה א"א ליפקע קדושתן דאל"כ ל"ל במעמד אנשי העיר לימא מאי איכפת להו בלבני' אלא ע"כ כמ"ש ועמ"ש סי"א וסי"ד בשם ר"ם לובלין דמשמע כמ"ש:
ז
null
7,765
מגן אברהם
קנג
יז
אסור למוכרה. אם לא שירצו לקנות בדמיה אחרת בגוונא דליכא למיחש לפשיעותא או שירצו לקנות קדושה חמורה (כ"מ בר"ן בשם הרמב"ן) ועמ"ש ס"ד בשם הרמב"ם וכ"מ סי"ג ע"ש ובגמ' שם, ואיירי כשאין להם בה"כ אחר ועבי"ד סי' רנ"ב ס"א: כתב המ"ב סימן ל"ג באתרא דלא שכיחי רבים דאתי מעלמא נקרא כפר אף על גב דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעי בעיר אלא עוברים ושבים דרך עראי נקרא כפר, אמנם כל מקום דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שסוחרים מתקבצין שם תדיר לסחורה או מקום שיש שם חכם גדול שמתקבצים שם רבים הצריכים לו ולתורתו מקרי כרך דמסתמא אדעתא דכל העולם בנאוהו אבל אי ברור לן דלא בנו אלא אדעתא דבני העיר לבדן וגם לא סייעו להם אחרים מקרי כפר ואף על גב שמלשון הרא"ש ורי"ו משמע דכל שרבים באים להתפלל שם מסתמא בני העיר הקדישו לדעתם ולא בעינן שיהא דעת בני העיר בשעת בנין אדעתא דרבים מ"מ מלשון התוספות והרמב"ן והר"ן משמע בהדיא דבשעת בנין תליא מילתא, ואפשר דגם הרא"ש ורי"ו סבירא להו הכי אלא שקצרו בלשונם עכ"ל, ולא הבינותי דלכולי עלמא אפי' בנו סתם אמרינן אדעתא דכולי עלמא בנאוהו:
ז
null
7,766
מגן אברהם
קנג
יח
בלא הכרזה. דהא אפי' ליתן במתנה מותר כמ"ש סי"א (הרשב"א) ועוד דאין צריך הכרזה אלא כשבא להגבות לאחרים אבל כשאנו מוכרים בדבר שלנו לא בעי הכרזה (ר"ן פרק ב"ה):
ז
null
7,767
מגן אברהם
קנג
יט
ואין בו אונאה. היינו בקרקע ולא אמרינן דהוי כשליח דאפילו בכל שהוא מכרו בטל (שם) משמע דבמטלטלין הוי אונאה:
ז
null
7,768
מגן אברהם
קנג
כ
לקדושה קלה. ט"ס הוא וכצ"ל שאסור לשנותו צריך הכרזה וכ"ה בד"מ ובתשובת הרשב"א כגון אחד שצוה שבית זה יהיה לעניים שיאכלו הפירות וצוה שהקהל לא יעשו ממנה הברחה וא"כ אין הציבור יכולין ליתנו במתנה לאחר וה"ה דאין מוכרין בלא הכרזה דכל שלא הכריזו אנו רואין כאלו מוזלי במקצתם ואין רשאים, ועוד דכל הקדש כגון זה אין הציבור רשאין לשנותו משום גזל עניים דדוקא בקופה ותמחוי וכיוצא בזה רשאים שאם יצטרכו יגבו עוד לכדי סיפוקן והוא הדין לנר של בית הכנסת כשיש סיפוק לבית הכנסת חוץ מזה רשאים לשנותו אבל בזמן שאין הצבור נותנין עוד לעניים כי אם קצבתם ועמד אחד והקדיש קרקע לפירותיה ולהוסיף על קצבת' פשוט שאין הצבור רשאי לשנות וא"כ כל שלא הכריזו הוי טועה בדבר משנה עכ"ל עיין בי"ד סימן רנ"ו ס"ד:
ז
null
7,769
מגן אברהם
קנג
כא
בנו בית סתם. היינו שבנאוהו ממעות חולין וכמ"ש ס"ד ומיהו נ"ל אף על פי שבנאוהו ממעות בה"כ מ"מ אין לו קדושת בה"כ לכל מילי רק שאסור לשנותה כמו שהדין במעות, ויחיד שבנה בה"כ לא יכול לחזור בו כמ"ש סי"ד דהוי כאלו נדר צדקה אבל אם עשה מטפחת לס"ת שלו שיש לו בביתו ואין קורין בו ברבים כל שלא נשתמש בו לס"ת יכול לחזור בו כמ"ש סימן מ"ב ובי"ד סימן רפ"ב דהזמנה לאו מילתא היא:
ח
null
7,770
מגן אברהם
קנג
כב
מותר למכרו. וצ"ע דבח"מ סי' רמ"ח סי"א כתב האומר נכסי לפלוני ס"ת אי הוי בכלל נכסי או כיון דלא מזדבן לא הוי בכלל נכסי כ"ה בגמ' והתם בשל יחיד מיירי דאי הקדישו פשיטא דלא מצי יהיב ליה במתנה וצ"ל דמ"ש הכא הקדישו כלומר שנתנו לב"ה לקרות בו ולא הקדישו ממש ואפ"ה אסור למוכרו ובהכי מיירי נמי בח"מ ומ"מ צ"ע דה"ל לפ' וצ"ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס"ת אפילו נתנו לבה"כ לקרות בהן ומשתמש בדמיהן וצ"ל כיון דהמנהג כן ה"ל כאלו התנה בתחלה שלא תחול קדושת רבים עליהם וכמ"ש בי"ד סימן רנ"ט ס"ב בהגה:
י
null
7,771
מגן אברהם
קנג
כג
ויש מי שאוסר. ולדבריו אף זט"ה במא"ה וחבר עיר אסורין למכרן ולהשתמש בדמיו אלא אם כן ללמוד תורה וכו' ומכל מקום נ"ל דבתשמישי' לכ"ע מותר היחיד למוכרן ולהשתמש בדמיהן דעיקר הוכח' הריב"ש מדאמרי' אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה וכו', אבל תשמישיה שרי למכרן וגם הרמב"ם לא הזהיר לאסור אלא ס"ת וכ"מ בכ"מ ובב"י בי"ד סימן רפ"ב אלא שכתב שם בש"ע הפלוגת' גם בתשמישי' וצ"ע ואפשר דמ"ש שם יש מי שאוסר קאי רק אס"ת, וכבי"ד ססי' ע"ר דשאר ספרים דינן כס"ת ואסור למוכרן אא"כ ללמוד תורה או לישא אשה וכ"כ הטור שם, וצ"ע דהא הכא מתיר ליחיד בשלו ואפשר דמיירי התם כשהקדישן לבית המדרש לקרות בהן רבים וע"ש בי"ד סימן רפ"ב ס"ח:
י
null
7,772
מגן אברהם
קנג
כד
ללמוד תורה. להתפרנס בדמיו רש"י:
י
null
7,773
מגן אברהם
קנג
כה
בה"כ או לבנים. כ"ה הגירסא הנכונה וכ"ה ברמזים ובגמר' וכ"מ בתוס' ולא ידעתי למה הגיה הב"ח בטורים שלו:
יא
null
7,774
מגן אברהם
קנג
כו
יכולים ליתן. היינו זט"ה במא"ה וכמ"ש ס"ו וס"ט (רי"ף ורא"ש ור"ן) ובכרכים אסור:
יא
null
7,775
מגן אברהם
קנג
כז
דאי לאו וכו'. אבל ליתנו לעיר רחוקה שבודאי לא ה"ל הנאה מהם אסור וכ"ש למי שאוסר למכור ס"ת שאסור לעשות ערמה שיתנו להם הספר תורה במתנה והם יתנו להם מעות במתנה דאסור [ב"י ריב"ש] ומ"מ דבריו צ"ע במה שאסור ליתן ס"ת במתנה דהא אין מורידין אותה מקדושתה בכך וכמ"ש בהגה' וכ"כ התוס' וכ"כ רש"י דדוקא כשרוצים להפקיע קדושת בית הכנסת אז צריך ד"א שתחול קדושתה עליו אבל כשנותנין אותה לרבים שיתפללו בתוכה אז עדיין קדושתה עליה וא"צ ד"א שתחול קדושה עליה וכ"כ כ"ה בשם מבי"ט ח"ב כ"ח דאפי' דכרכים נמכר בכה"ג ומשל רבים ליחיד נמי אסור אא"כ יש ד"א שתחול קדושתה עליה אז שרי דקי"ל כרבנן, והב"ח שגג בזה וכתב על התוספות דברים אשר לא כדת, ומיהו דעת הפוסקים משל רבים ליחיד שרי כל שאין מפקיעין קדושתה כמ"ש בהג"ה וכ"כ הרב"י מדסתמו הפוסקים: כתב במ"ב דאם בנו בית הכנסת חדשה וסתרו הישנה ע"פ זט"ה במא"ה פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו דלא גרע ממתנה אבל בלא"ה אין כח אפי' זט"ה במא"ה לעשות בהן דבר חול שאין כאן ד"א שתחול קדושתה עליהן וכ"מ בתוספתא פ"ב וז"ל אבני היכל שנפגמו טעונין גניזה ומעשה באחד שלקח בה"כ של אלכסנדריא ועשה בה כל צרכיו לא אסרו אלא שלא יהא שם הראשון קרוי עליו עכ"ל. ומשמע דבעוד שלא נמכרה אסור להשתמש בה חול, וצ"ע מ"ש ממנורה דכתב בי"ד סי' רנ"ט ס"ג דשרי לשנותה לדבר הרשות וצ"ל דשאני בה"כ כיון שעיקר העשוי לומר בה דבר שבקדוש' א"א שתפקע קדושתה בכדי מפני כבוד הקדושה כמ"ש הר"ן, ומיהו הרא"ש כ' בתשובה ריש כלל ה' ומביאו בבד"ה שמותר לעשות מבה"כ בית דירה דזט"ה יכולין לשנות לדבר הרשות וכו' וכ"כ בב"ב פ"ק דמנורה יכולין לשנותה משום דצרכי בה"כ היא ובה"כ עצמו יכולין למוכרו וכו' ע"ש, משמע דס"ל דמותר לשנות בה"כ, וצ"ע דהאיך תפקע קדושתה בכדי ואפשר דהרא"ש מיירי כשבנו אחרת במקומה וחלה הקדושה עלי' וכמש"ל וכ"כ הנ"י דהא דמנורה שרי לשנותה מיירי שעשו אחרת:
יא
null
7,776
מגן אברהם
קנג
כח
אפילו ע"י זט"ה. אפילו במעמד אנשי העיר (רי"ף והרא"ש והר"ן) ואף על גב דהמעות מותר להוציאם כמ"ש ס"ז מכל מקום צריך שתחול קדושת בית הכנסת על המעות ואח"כ להוציא המעות, עיין בשקלים פ"ד ובשבועות דף י':
יא
null
7,777
מגן אברהם
קנג
כט
רבים ליחיד. ומיהו אף המיעוט יכולין למחות אא"כ יש שם ממונים שעל פיהם נעשה כל דבר וי"א שאין המיעוט יכולין למחות אפי' למכרו וכן עיקר (כ"ה):
יא
null
7,778
מגן אברהם
קנג
ל
מוציאין בה. היינו ז' טובי העיר כמו שכתב ס"ה:
יג
null
7,779
מגן אברהם
קנג
לא
לא ימכרם. אף על פי שמן הדין מותרים לא יעשו כן:
יג
null
7,780
מגן אברהם
קנג
לב
בנו וגמרו. ברמב"ם הגיה בנו יגמרו ולא וכו' וכן עיקר:
יג
null
7,781
מגן אברהם
קנג
לג
לא ימכרו בית הכנסת. אבל מן הדין שרי דהא אפי' לקדוש' אחרת שרי כ"ש לפדיון שבוים וכ"כ הש"כ וט"ז בי"ד סי' רנ"ב ס"א:
יג
null
7,782
מגן אברהם
קנג
לד
לא מצי. דהוי כנודר צדק':
יד
null
7,783
מגן אברהם
קנג
לה
יכולי' לשנות'. אפי' לדבר הרשות [מרדכי] דאדעת' דידהו יהביה מעיקרא עבי"ד סי' רנ"ט:
יד
null
7,784
מגן אברהם
קנג
לו
עומד וצווח. כיון דאתיהב אדעתא דכולהו וצ"ע דמבה"כ לבה"מ אפי' הבעלים מעכבין שרי כמ"ש בי"ד סי' רנ"ט ס"ב וכ"מ בר"ס זה ובס"ו דלקדושה חמורה לא בעי במא"ה וצ"ל דמ"מ אם אחד עומד ומוחה אין רשאים לשנותה ובי"ד מיירי שאינו מבני העיר:
יד
null
7,785
מגן אברהם
קנג
לז
דינם כחבר עיר. ומדלא כ' רמ"א הג"ה זו לעיל בס"ז משמע דוקא כאן מהני זט"ה דבני העיר קבלו אותן לכל דבר אבל לעיל בכרכים שבאים שם אנשים מעלמא ומתנדבים לבה"כ לא מהני מה שקבלו אותן אנשי העיר עליהן וכיוצא בזה כ' ב"י בח"מ ססי' ק"ט בשם הריטב"א שאין לב"ד כת להתנות על עיר אחרת ומ"מ לקטני' יכולים כאן להתנות כמ"ש הר"ן, ומ"ב כתב שהאידנא זט"ה יכולין למכור אפי' בכרכים וכ"כ הב"י בשם מרדכי ישן עכ"ל, וזהו דוקא כשבנאוהו משלהם כמש"ש בב"י ועמ"ש ס"ז, וכ"מ בתשו' ר"מ לובלין סי' נ"ט ומ"מ התיר שם למכור קרקע של בה"כ בק"ק לוקאוי מטעם דכשבנאו הבה"כ כל מה שעשו עשו ברשות ובעצת מנהיגי מדינה וכ"ע בתר מנהיגי מדינה גרירי. ועוד דמסתמא ניחא לכל העולם למוכרה משום דאין תקנה שוב לבנות בה"כ על אותו מקום מפני הכומרים שמעכבים וגם יש לחוש שאם ישאר פנוי שיבנו הכומרים עליו בית תיפלתם ולכן בודאי לכ"ע ניחא למכרם וזכות הוא להם וזכין לאדם שלא בפניו ומ"מ לרוחא דמלתא ישארו מקו' ארון קודש פנוי ויעשוהו גן ירק דאינו מכוער כ"כ כתשמישים אחרים וגם הוא בטהרה עכ"ל. וצ"ע דהא זריעה תשמיש מגונה היא כמ"ש סימן קנ"א סי"א וצ"ל דמיירי בירקות שא"צ חרישה דאינו מגונה כ"כ:
יד
null
7,786
מגן אברהם
קנג
לח
אינו כלום. היינו מצד התקנה אבל מדינא יכול לאסור כמ"ש בי"ד סימן רכ"ד ע"ש, כתוב בהג"מ בשם ר"ש קהל שהיה להם תיבה שהיו מניחין בו העישור ואסר אחד מהן חלקו והתיר להן עכ"ל, וקשה מ"ש מב"הכ ואפשר מה שמניחין בתיבה כבר אקצייה מדעתו ועומד להוציאה כפי רצון טובי הקהל והוי כאינו שלו לאסור עליהם מה שא"כ בבה"כ שעומד לעד וכל אחד מבקש לזכות לעולם בחלקו ומ"מ טוב לישאל על נדרו (יש"ש ב"ק פ"ה סל"ה) ול"נ דמעשר לאו דידיה כדאיתא במשנה פי"א דנדרים:
טו
null
7,787
מגן אברהם
קנג
לט
לכל הקהל. ודוקא כשהשאיל סתם אבל אם השאילה לזמן לא כמ"ש בי"ד סי' רכ"א סס"ז:
טז
null
7,788
מגן אברהם
קנג
מ
מי שהיה וכו'. דמוכח גבי עירוב דאפי' במקום שיש קצת טעם לשנותו אין משנין מפני חשדא וה"נ איכא חשדא שיאמרו שבני ביתו אינן מהוגנין גם יכול לומר שאין רצונו לילך למרחוק לב"הכ אף ששכרו יותר (מהרי"ק):
יז
null
7,789
מגן אברהם
קנג
מא
רשאין לשנותו. וי"א שאם מקצת רוצין להתפלל במקום אחר רשאין כיון שגם בביתו מתפללין קצת (ראב"ח סי' ע"ח), אנשים שהחזיקו לקבור מתים אין יכולין למחות באחרים שבאו לקבור שבעשיית המצוה כל אחד רוצה לזכות (מ"ש נ"ו וע' ב"ז קפ"ב ורש"ך ח"א מ"ה) ובמדינתינו שיש חבורות ממונים לכך נ"ל דצריך ליתן להחברה כמנהגם:
יז
null
7,790
מגן אברהם
קנג
מב
לשנותו בבית. עבח"מ ס"ס קמ"ט ולקמן סי' שס"ו ס"ג וראב"ח ח"ב כתב דאפילו בכבוד ומינוי הבא מזמן לזמן דינא הכי וע' בר"י הלוי מ"ד ור"ש הלוי ט':
יז
null
7,791
מגן אברהם
קנג
מג
להביאם תמיד. ואיתא במהרי"ק שורש קס"א דאפילו יש מנהג להוציאם לחולין אין לילך אחריו וכו' ע"ש, ועכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות בעליהם וא"כ הוו כאלו התנו עליהם עסי' קנ"ד ס"ח:
יח
null
7,792
מגן אברהם
קנג
מד
הוי הקדש. ולא אמרינן שמא כתב להקדיש ונמלך דדוקא גבי ס"ת אמרי' כן דספרא אתרמי ליה אבל הכא לא שייך כך (ב"י מהרי"ק) וצ"ע דלמא כתב כן שלא להשביע את עצמו כמ"ש בח"מ סי' פ"א סי"ז וע"ש בש"כ שכ' חילוקים בזה ובסי' רנ"ה ס"ג:
יט
null
7,793
מגן אברהם
קנג
מה
להחזיק בו. ואפי' עדות לא מהני מבני אותו העיר וכמ"ש בח"מ סי' ל"ז: ישוב שלא היה לצבור ס"ת וקראו בס"ת של יחיד ואח"כ קנאו הצבור ב' ס"ת וטוען היחיד שהחזיק שיקראו דוקא בס"ת שלו אין לו חזקה דאין עמו טענה, ומ"מ אין למעט כבוד ס"ת דיחיד אלא יקראו בכל שבת בס"ת אחד (ב"ז סימן קפ"ב):
כ
null
7,794
מגן אברהם
קנג
מו
מאתנן זונה. ופשוט פ"ה דע"א דאם בא עליה ואחר כך נתן לה אתננה מותר שבשעת ביאה לא היה קנוי לה ומה שנתן לה אח"כ מתנה בעלמא הוא דיהיב לה אבל נתן לה ואח"כ בא עליה אסור ואם נתנה האשה לו אתנן מותר האתנן ואם נתן האתנן לזכר לשכב עמו אסור האתנן, ואם עשתה שינוי כגון חטים ועשאן סולת מותר וכן ולדותיהן מותרים והאומר לזונה הילך טלה זה והבעלי לפלוני אסור וכן אם פסק עמה בטלה אחד ונתן לה הרבה כלם אסורים (כ"ז ברי"ו) ואם היה הטלה בחצירה בשעת ביאה אסור דקניא לה בשעת ביאה ואפי' שוויא לה אפותיקי שאמר אי מיתינא לך זוזי מכאן עד יום פלוני מוטב ואם לאו שקלית הטלה באתננך אסור כיון דקיימא בחצירה: כתב הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח נתן לה ולא בא עליה אלא א"ל יהיה אצלך עד שאבוא עליך (דאלו נתן לה סתם מעכשיו מתנה בעלמא הוא דיהיב לה תוספות) כשיבוא עליה אסור קדמה והקדישתו קודם שיבוא עליה ואח"כ בא עליה הרי זה ספק אם הוא אתנן לפיכך לא יקרב ואם קרב נרצה, והוא שאמר לה בעת שנתן אימת שתרצי קני אותה מעכשיו אבל אם לא אמר לה כן אינה יכולה להקריב דבר שאינו שלה עכ"ל וכ"ה בגמ', ונ"ל דבבה"כ נקטי' לקולא דאינו אלא דרבנן דקרא משתעי דוקא בבית המקדש דכתיב בית ה' אלהיך וכ"מ בגמ' וגם כל הפוסקים לא הזכירו דבר זה רק רי"ו ולכן נקטי' בספיקו לקולא ועוד דהרמב"ם פסק אם קרב נרצה וא"כ אנן בבית הכנסת אפי' לכתחלה מייתי' ודכותיה אי' בסי' ער"ב ביין קידוש ע"ש:
כא
null
7,795
מגן אברהם
קנג
מז
מחיר כלב. כגון שהחליף טלה בכלב, שני שותפין שחלקו אחד נטל י' טלאים ואחד נטל ט' וכלב אם יש באותם העשרה אחד מהם שדמו כדמי הכלב או יתר על דמיו מוציאו מן העשרה והשאר מותרים ואם כל אחד ואחד מהן דמיו פחותים מדמי הכלב כלן אסורים (רמב"ם), עוד כתב אתנן זונה ומחיר כלב מותרים לבדק הבית שהרי הן משתנים אבל גופו של אתנן לא יעשה רקועים לבית עכ"ל וצ"ע מ"ש שהרי הן משתנים דאטו מי לא עסקינן דיהיב ליה אותו דבר בעין וע' בע"א דף מ"ו ע"ב, וצ"ע מה שכתב בדמיהן שוין שיברור אחד מהן והשאר מותרים דהא בגמרא אמרינן כן אליבא דמ"ד יש ברירה וכ"ה בבכורות דף נ"ז אבל אליבא דמ"ד אין ברירה לא מהני מה שבורר א' וכיון שהוא פסק פ"ו מבכורות גבי מעשר כר"י וכר"ן האיך פסק דשרי כשבורר חד מנייהו וצ"ע ביש"ש בב"ק בדיני ברירה ועכ"פ נ"ל דלדידן שרי דקי"ל בדרבנן יש ברירה וכמ"ש ס"ס תי"ג:
כא
null
7,796
מגן אברהם
קנג
מח
איסור ערוה. זונה כותית או שפחה או חייבי לאוין [רמב"ם ורי"ו] ונ"ל מדנקט זונה כותית ולא נקט סתם כותית משמע דוקא היכא דכבר בא עליה א' נעשית זונה וא"כ כשבא עליה אח"כ א' ונתן לה אתנן הוי אתנן זונה וכ"כ רש"י דף ע"ו ע"א וכ"כ התוס' פ"ו דתמורה ריש ד"ה גי' ראשונה וכ"כ ביבמות דף ס"א סוף ע"א וז"ל דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית אבל לא זינתה מודה דלא מתסר' לכהן משום זונה מדאורייתא דלא שייך בה חלול אבל היכא דנתגיירה דשייך בה קיחה אסורה מדאורייתא אפי' לא זינתה עכ"ל וכן כתב בע"א דף ל"ו ע"ב ובב"ק דף ע' ע"ב בתוס' ובגמ' משמע דכהונה ואתנן שוין הן דהא בתמורה יליף להו רבא במה מצינו מהדדי והרמב"ם לשטתיה אזיל דס"ל דגם חייבי לאוין הוי זונה וכמ"ש בא"ע סי' ז' ולכן כתב כאן נמי דהוי אתנן אבל מופקרת מותרת לכהן כמו שכ' שם וכ"ה בגמרא ביבמות דף ס"א ולכן לא הוי אתנן כמו שכתב כאן בשם רי"ו אבל התוספות והרא"ש סבירא להו דדוקא מחייבי כריתות הוי זונה אבל מחייבי לאוין לא מקרי זונה אלא שאסורות לכהן מקרא אחר כמו שכתב התוספות בהחולץ דף מ"ד ע"ב עיין שם (ויתורץ קושיות הרב"י בע"א) ולכן כתבו בתמורה דאם בא על חייבי כריתות הוי אתנן אפי' בסתמא כיון דבאותה ביאה שוי' זונה אבל היכא שנעשה זונה כבר ובא אחר ובא עליה לא הוי אתנן אא"כ א"ל בהדיא הילך זה באתננך, והנה רמ"א כתב בד"מ וע' בע"א איזה מקרי זונה עכ"ל, כונתו דאף דהתוס' כתבו כאן דבמופקרת הוי אתנן לא קי"ל כוותיה אלא כרי"ו דמשמע בהדיא בגמרא דאתנן וכהונה שוין ודברי התוס' צ"ע לישבן, וכ' כאן איסור ערוה כלומר דוקא חייבי כריתות כיון שיש מחלוקת בחייבי לאוין נקטי' לקולא כאן דאיסור דרבנן הוא וכמש"ל ובכותית לא מיירי כאן דאין דרך כותי' להקדיש דבר כנ"ל ברור וע' בספר בה"ז ועיין בבכורות דף נ"ו ע"ב:
כא
null
7,797
מגן אברהם
קנג
מט
חוזר למצותו. ואין לשנותו אפי' מע"ה לת"ח [ראב"ח ח"ב ע'] אם לא שיש טענה למערער ואפ"ה אם יש טענה שלא לשנותו אין משנין [שם] ואם יש שם ראיה ברורה שנתיאש ממנו אבד חזקתו (שם) וה"ה לפרנס שעבר מחמ' אונס ומינו אחר תחתיו דכשיעבור האונס הראשון חוזר לשררותו [כ"כ התוס' ביומא דף י"ג] ודבריהם צ"ע דמ"מ אמאי איצטריך תלמודא למיפסק כר"י הא ר"מ נמי מודה בזה דראשון חוזר לעבודתו ואפשר דבא לומר דלא יהא לשני שום כבוד מפרנסות משום איבה דראשון וצ"ע [אח"כ מצאתי שהקשה מהרש"א קושיא זו] ומשמע במרדכי פרק חזקת הבתים דאם עבר משררותו מחמת עבירה שעשה אפי' בשוגג אינו חוזר לשררותו כדאשכחן ברוצח וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות רוצח:
כב
null
7,798
מגן אברהם
קנד
א
בתים וחצירות. ועזרות שלנו לא עדיפי מבתים וחצרות ושמא כיון שמתפללין תדיר בהם כל זמן שהם נדחקים נעשו קדש (רי"ט ח"ד) גן ופרדס ואיצטבא שסביבה אף על פי שפתוח לב"ה אין בה קדושה ואם היה פתוח נגד ההיכל יש להחמיר שלא להשתמש בהן [שם]:
א
null
7,799
מגן אברהם
קנד
ב
שנעשה לשמירה. וה"ה הבנוי בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא:
א
null