Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
7,600
מגן אברהם
קלב
ה
ידלג א'. וב"י כתב דאינו חייב מיתה אלא מטעם שנכנס למקדש בביאה ריקנית וזה לא שייך עתה והב"ש כ' שטעה דאי' ביומא דף נ"ג דאפי' במקום דלא מחייב אביאה כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה חייב אהקטר' ועוד אי' שם דאם לא נתן בה מעלה עשן חייב מיתה א"כ מיתה א"כ צריך ליזהר בי"א סממני' ובמעלה עשן ובאחרים אין קפיד' כ"כ ועוד כ' ב"י דאין מיתה אלא בהקטרה לא באמירה ועוד דאין מיתה אלא במזיד לכן המדקדקים נהגו לאומרו בכל יום וכב"ח בשם רש"ל דאצ"ל אר"א כו' דהרי הקדיש קאי על עלינו וכמש"ל ומ"מ נהגו לאומרו:
ב
null
7,601
מגן אברהם
קלב
ו
ומשתחוה. מהרי"ל עשה ג' השתחואות כשהלך ממקומו למול ארון הקדש ובצאתו מפתח ב"ה בכל פעם כתלמיד הנפטר מרבו [ד"מ] כשיצא מבה"כ לא יצא ואחוריו להיכל אלא יצדד וכן בירידתו מהתיבה [ע"ה ר"ח]:
ב
null
7,602
מגן אברהם
קלד
א
בלחש. מפני שנתקן כנגד תפלת י"ח (הגמ"נ) ואומרים אל ארך אפים מעומד מפני שיש בו חטאנו ווידוי צ"ל מעומד [מט"מ ורש"ל]:
א
null
7,603
מגן אברהם
קלד
ב
שמצוה וכו'. ומה שנוהגין העם לרוץ לבה"כ לראות כשמוציאין ומכניסין הס"ת אף על פי שבשאר התפלה עומדין חוצה היינו משום ברוב עם הדרת מלך (מהרי"ל) עמ"ש ס"ס קמ"ז:
ב
null
7,604
מגן אברהם
קלד
ג
לראות הכתב. כשרואה האותיות עד שיוכל לקרותם מגיע אליו אור גדול (הכוונות) גולל ס"ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם [חידושי אגודה וכ"כ במ"ס פי"ד] ואפשר דדוק' נקט ג':
ב
null
7,605
מגן אברהם
קלד
ד
הש"ץ גדלו. צריך להגביה התורה בשעה שאומר שמע וגו' אחד וגו' גדלו וגו' ג"פ [מ"ס פי"ד]:
ב
null
7,606
מגן אברהם
קלד
ה
בימין. עמ"ש ר"י בי רב בתשובת ב"י:
ב
null
7,607
מגן אברהם
קלד
ו
ברוך שנתן וגו'. ואח"כ אומרים האל תמים וכו' שיש בו מ' אותיות נגד מ' יום שהיה משה בהר (כלבו ד"מ):
ב
null
7,608
מגן אברהם
קלה
א
אי' ברי"ף פ"ד דמגיל' ירושלמי משה תיקן לישראל שיהיו קורין ג' בב"ה ובמנחה עכ"ל וצ"ע דאי' במרובה שהלכו ישראל ג' ימים בלא תורה בימי משה עמדו הנביאי' שביניהם ותקנו שיהיו קורין בב' וה' ובשבת ועזר' תיקן במנחה והתוס' רפ"ב דברכות כתבו גם כן שעזר' תיקן קריאת התורה והקשה הב"ח עליהם בסי' תרפ"ה מההי' דמרובה וכו' ואפשר לומר דהתוס' לא נחתו לדקדק בזה ועיקר קושיתם כיון דתקנת נביאי' הי' א"כ ל"ש לומר דקרא והיו אתא להורות על כך והא דכ' הרי"ף שעזר' תיקן בב' וה' היינו מנין הקרואי' כדאי' בגמ' וא"כ משה תיקן מנין הקרואים בשבת וי"ט ור"ח וח"ה וכ"מ ברמב"ם פי"ב מתפל' ובסמ"ק סי' קמ"ט: ואין מוסיפין. משום ביטול מלאכ' לעם:
א
null
7,609
מגן אברהם
קלה
ב
מותר להוסיף. ואין נוהגין כן [לבוש ובכ"ה]:
א
null
7,610
מגן אברהם
קלה
ג
לשני בעלי ברית. ובתקון יששכר דדוק' בחתן ס"ל הכי ומ"מ אין לנהוג כן (כ"ה):
א
null
7,611
מגן אברהם
קלה
ד
בטלו שבת. וה"ה אם התחילו ולא סיימו מחמת קטט אבל אם היו ב' מחוברין באותו שבת שבטלו אין קורין בשבת הבאה ג' דלא מצינו לעולם שקורין ג' וא"ל יקראו ב' לכל הפחות דאין תקנה לחצאין (ובהגמ"נ כתוב ע"ז ולא נראין דבריו בעיני) ואם בטלו פ' ויחי אין לקרותו עם פ' שמות כי כשקורין ב' סדרות צריך לקרות חד גבר' מסוף סדרא ראשונה לתחלת סדרא שניה כדי שיהיו מחוברין וזה אין נכון לעשות בשני ספרים (רמ"מ סי' פ"ה):
ב
null
7,612
מגן אברהם
קלה
ה
מלה במלה. ומהרי"ל כ' דנוהגין לקרותו אף על פי שאינו יודע לקרות כלל עם הש"ץ ול"נ (ד"מ) ועכשיו לא נהגו לדקדק אחריו ועמ"ש סימן קל"ט:
ד
null
7,613
מגן אברהם
קלה
ו
אינו רשאי. ואפי' למ"ד בסי' ס"ו ס"ד שמפסיק היינו כשקראוהו אבל לכתחלה אין לקרותו דליכא משום פגמ' כיון שהוא עסוק בק"ש ואין ממתינין עד שיגמור דחיישינן לטרחא דציבורא ולאו דוקא שמע ה"ה כשעוסק בכל מקום דאינו רשאי להפסיק כגון בברכת של ק"ש [ב"י רשב"א מהרי"ק] ואפשר דפסוקי דזמרה שרי לקרותו ועמ"ש סי' קל"ט ס"ח:
ה
null
7,614
מגן אברהם
קלה
ז
וקורין ישראל. ואין ממתינין לו מפני כבוד הצבור [רשב"א מהרי"ק] אם אין כהן הולכין אחר הגדול בחכמה ומנין אף על פי שהאחר גדול בשנים (ב"ז רמ"ג רנ"ג) אם המנהג לקנות במעו' מי שיקר' ראשון בהתחל' התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה"כ ופעם א' לא רצה הכהן לצאת מבה"כ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מבה"כ כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה [ב"י מהרי"ק] ואפי' לא יצא יקר' הישראל [כ"ה] ומיהו מלשון מהרי"ק לא משמע כן דא"כ אין לכפותו ע"י השלטון:
ה
null
7,615
מגן אברהם
קלה
ח
ברכו לא הוי. משמע דאם התחיל לומר בא"י הוי התחלה ואף דיכול לסיים בא"י למדני חקיך מ"מ אינו נכון כמ"ש סי' ר"ו ע"ש:
ו
null
7,616
מגן אברהם
קלה
ט
ועומד הישראל. כדי שלא יתבייש:
ו
null
7,617
מגן אברהם
קלה
י
אבל ראשון. כ' בד"מ דכתב מהרי"ל דאפי' לפי פי' ראשון של רש"י יכול לעלות ראשון וכ"מ ברמב"ם ור"ן ורי"ו ע"ש ומשמ' דוקא כשאין הישראל גדול מהלוי וע' מה שכתבתי ס"ס י"א:
ו
null
7,618
מגן אברהם
קלה
יא
אין מפסיקין. שלא תהא ברכה לבטלה ועוד דאין פגם אלא בקורא לוי אחר לוי אבל כשישנו שם ולא קרא יש לתלות שלא היה שם בשעה שפסק הכהן בקריאה ראשונה או שמא שגגה הי' שסברו שאינו שם וליכ' פגמ' [רשב"א סי' רכ"ט] וא"כ בכהן נמי שייך האי טעמ':
ז
null
7,619
מגן אברהם
קלה
יב
שהראשון פגום. ומיירי כאן דמוחזק לן שאביהם כהנים וא"כ בראשון איכ' למימר דאבו' נסיב גרושה ופסלי' לזרעי' אבל בשני ליכא למימר הכי דא"כ אף במקום לוי לא היה לן לקרותו ואם אין מוחזקין בכהנים איכא למיחש לפגם שניהם ואם מוחזקין באמו שאינ' גרושה אפשר דשרי וכ"מ בב"ח ס"ס זה וצ"ע דאיכא למיחש לפסול אחר כגון שזינת' בסתר:
ח
null
7,620
מגן אברהם
קלה
יג
שא' מהם פגום. אף על פי שיודעים שאביהם לוי איכ' למיחש דנסיב ממזרת או נתינה ופסלי' לזרעי' מקדושת לויה:
ט
null
7,621
מגן אברהם
קלה
יד
בהפסק ישראל. פי' שקורא כהן לוי ישראל אבל אחר הלוי אסור [כ"ה מ"צ ר"י לוי] ואם אין שם לוי קורא הכהן פעמים ואח"כ ישראל וחוזר וקורא כהן וליכ' למיחש לפגמו של ראשון דאי הוי פגום מיד היו מרננין אחריו והיו קוראין אחר במקומו וליכא למיחש שיאמרו השני חלל הוא ולפיכך עלה במקום ישראל דא"כ יצטרכו לו' שגם הלוי שעלה אחריו פסול הוא וכלוי האי לא חיישי' [ב"י] והקשה הב"ח אם אין שם לוי מאי איכ' למימ' ול"נ דלק"מ דאם אין שם לוי גם הכהן השני צריך לקרו' פעמי' כדי שלא יאמרו שהישראל העולה אחריו לוי הוא וא"כ א"ל שהכהן חלל הוא ועלה במקום ישראל דא"כ למא קרא פעמים ואפשר לו' דכולי האי לא שרי' לקרות לכהן באמצע ושיקרא פעמים:
י
null
7,622
מגן אברהם
קלה
טו
אף על פי שהוא כהן. ומ"מ בלי הפסק ישראל אסור דחיישינן דלמ' לא שמעי כולהו: במקום שתקנו שחכם העיר יקר' הי"ג מדות דלא ליתי לאנצויי שאר העם אפי' הוא כהן יכול לקרות שלישי (מ"צ ח"ב ס"ט ור"י לוי כ"ט):
י
null
7,623
מגן אברהם
קלה
טז
למנין ז'. וה"ה בתענית לא יעלה למפטיר שהוא ממנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע להפטיר מקרין אותו [תשובת מהר"ם סי' ס"ד] ע"ס רפ"ד ס"ד: כתוב בלבוש אנו אין נוהגין לקרותו אלא לאחרון ובפוזנא למפטיר בלבד עכ"ל וכ"מ מלשון המרדכי ומהרי"ו סי' ג' ובתשו' מהר"ם סי' י"ז כתוב ב' חתנים בשבת א' ושניהם כהנים קורין חצי סדרה עם חתן א' ושושביניו ואח"כ קורין כהן ולוי וחתן אחר ושושביניו עכ"ל משמע דבלא"ה אסור והא דקורא כהן אחר כהן א' לאחרון וא' למפטי' י"ל כיון דמפסיקין בקדיש שרי כמ"ש המרדכי ולבוש לענין חתן בראשית וחתן תורה ומ"מ משמע התם דלא סמוך אהאי טעמ' לחוד ע"ש:
י
null
7,624
מגן אברהם
קלה
יז
ואינו שם. ואם אותו כהן מתפלל מותר לקרות האח' בשם דהכל רואין שמשום התפל' אינו עולה עס"ה:
יא
null
7,625
מגן אברהם
קלה
יח
משום פגמו. ומותר לקרות בנו תחתיו דאם איתא שהוא פגו' אף בנו פגום אבל אביו אסור כמ"ש ס"ח:
יא
null
7,626
מגן אברהם
קלה
יט
ש"ץ שהוא. שהכל יודעים שכהן מותר להיות ש"ץ (מרדכי) כלו' שבזמניהם היה הש"ץ קורא למי שירצה ואם הוא יעלה לעולם לא ימנוהו להיות ש"ץ אבל בזמן הזה שהסגן קורא למי שירצה אם הוא כהן אסור לקרות לכהן אחר אם לא לאחיו שהכל יודעים שלכבודו עשה (מט"מ מהרש"ל) והמנהג אינו כן ועמ"ש ס"ז עמ"ש סי' קל"ח בשם א"ח:
יא
null
7,627
מגן אברהם
קלה
כ
שכולה כהני' וכו'. ובמהרי"ק ש"י כתוב דזהו למ"ד דהקדמת כהן דרבנן אבל למ"ד דאוריי' לעולם מקדמי' לכהן ע"ש ועמ"ש סי' ר"א, ואפשר לו' כיון דיש הרבה כהני' ולא ידע' מי קודם מוטב לקרות ישראל ראשון ואם יש שם גם לוי יקרא ישראל ואח"כ לוי ואח"כ הכהנים ואם יש שם ב' ישראלים וב' לוים יקרא כהן לוי ישראל כהן לוי ישראל והשביעי יהיה כהן ואם יש שם שני מינים כגון כהנים ולוים וכן כהנים וישראלים או לוים וישראלים ואין בכל אחד ז' לא מצאתי להם תיקון דלא ליתי לאנצויי ואם יש במין א' ז' יעלו אותו המין ואם יש בכל אחד ז' יפילו גורל איזה מי יעלה [לבוש] ולא ידעתי למה יקדים הישראל ללוי אדרבה הלוי קודם כמ"ש ס"ו ומ"ש שלא מצא תיקון בפחות מז' נ"ל שיקרא הכהן פעמים במקום לוי ואח"כ יעלו הישראלים כולם ואח"כ כהנים וזהו פי' מ"ש בש"ע וכל שאין ישראל כדי סיפוקם כו' ואין להאריך בזה:
יב
null
7,628
מגן אברהם
קלה
כא
אין מביאין. שרוצים לקרות בס"ת בעשר':
יד
null
7,629
מגן אברהם
קלה
כב
יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומי' שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי:
יד
null
7,630
מגן אברהם
קלה
כג
אדם חשוב. בהג"א בשם א"ז משמע דתרתי בעינן חולה ואדם חשוב אבל בא"ז משמע דחולה אפי' אינו חשוב וחשוב אפי' אינו חולה שרי [ד"מ] ונ"ל דפרשת זכור מותר להביא ספר תורה אצלו עססי' תרפ"ה:
יד
null
7,631
מגן אברהם
קלז
א
ואחד קורא ד'. וכתב רש"ל בהגה עכשיו שהחזן קורא לא יקרא לאמצעי ד' שלא לבייש האחרים:
ב
null
7,632
מגן אברהם
קלז
ב
ואיזה מהם. כלומר דמי שקרא יותר משובח יותר ואם הראשון קרא ד' משובח דמצינו לעולם החשוב חשוב קודם ובמנורה מצינו שאמצעי משובח ואם אחרון קרא ד' י"ל דמעלין בקדש ואין מורידין וא"ת גבי נרות חנוכה דאמרי' דוק' בראשון מדליק א' ומוסיף והולך ואמרינן דמעלין בקודש ולא מורידין ולא אמרינן דראשון משובח וי"ל דבחד גבר' יש לו להעלות בקדש אבל הכא תלתא גברי נינהו ואין תולין זה בזה:
ב
null
7,633
מגן אברהם
קלז
ג
במנחה בשבת. במ"ס פי"א בחול ובמנחה של שבת ובמנחה של י"ט אבל בשבת כו' ואפשר דט"ס הוא וצריך להיות ביום טוב כמ"ש בת"ה סימן כ"ד דבמנחה די"ט ליכ' קריאה וכ"מ בשבת רפ"ב ועוד מדסיים אבל בשבת משמע דבי"ט אינו חוזר:
ג
null
7,634
מגן אברהם
קלז
ד
י' פסוקים. לאו דוק' אלא בט' סגי עס"ד ואפשר כשדילג באמצע לא סגי בפחות מי':
ג
null
7,635
מגן אברהם
קלז
ה
חוזר וקורא. כתוב בת"ה אפי' קראו ז' גברי בלא פסוק המדולג ומשמע דצריך לברך כשחוזר וקורא:
ג
null
7,636
מגן אברהם
קלז
ו
ושנים עמו. לפי שאין קורין בתורה פחות מג"פ, כ' ר"מ לובלין סי' פ"ה הש"ץ קרא בשבת דיום א' ח"ה של סוכות וקרא למפטיר וביום השני וגלל הס"ת ולא קרא וביום השלישי וכבר בירך לאחריה והוריתי לחזור ולפתוח הס"ת ויקרא הש"ץ בקול רם וביום השלישי עד גמיר' בלא ברכה לפני' ולאחריה כיון דביום השלישי אינו אלא משום ספק' לא מברכי' כדאשכחן בסוכה בש"ע דברכוי לא מברכים ואף על גב דבשכח בפ' פרה מברכין [כמ"ש בס"ה] שאני פ' פרה שהיא דאוריית' (ועמ"ש סי' תרפ"ה) ואף על גב דאנן בקיאינן בקביע' דירח' מ"מ לא החמירו בקריאת המועדים כמ"ש בת"ה סימן כ"ד ואף די"ל דת"ה לא מיירי אלא בשאר פרשיות המועדים אבל בקרבנות המוספין דחובת היום נינהו ס"ל דחוזר אם דילג מ"מ מאחר דכתב סתמ' משמע דאינו מחלק ועוד דאפי' בשבת דכתב בהג"מ דחוזר אם דילג יכול להיות דיקרא בלא ברכה מכל הלין טעמי הוריתי לקרות בלא ברכה מ"מ המורה לברך לא הפסיד עכ"ל והנה הרב לא ראה במ"ס פ' בתר' שכתב בהדי' דאם דילג פסוק א' בשבת חוזר ופותח ומברך וקורא ע"ש אך על פ' המועדים דמוספין יש להסתפק ומ"ש מדכתב הת"ה סתמ' משמע דאינו מחלק כמדומה שראה רק בב"י ולא ראה גוף הדין בת"ה שקאי התם על מ"ש בקצת מקומות שירת הים וי' הדברות עם הש"ץ ואין שומעין מהש"ץ וכו' ונשא ונתן בדבר וע"ז כתב אבל בז' של פסח ובשבועות אין קפיד' כ"כ הואיל וכבר קראו הפרשיות בשבתות שלהן דמו לב' וה' עכ"ל וא"כ לא בא הת"ה לאשמעינן דין המועדות אלא אגב אורחיה ולא מצינו למידק כלום מדסתם והנה בתוס' דמגילה דף כ"ג כתבו אם קרא בי"ט כל המנין ושכח לקרות חובת היום יחזור ס"ת ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דלית' עכ"ל ול"נ מדסתמו ס"ל דבכל המועדים חוזר לא מבעי' בחג דדינ' דגמ' לקרות בקרבנות החג דחוזר אלא אפי' בשאר מועדים דתקנת ר"ע הוא לקרות בקרבנות היום כמ"ש התוס' והרא"ש שם וכ"כ ב"י סימן רפ"ב בשם ש"ל ע"ש אפ"ה צריך לקרותם דמ"ל שקראם תכף או אחר זמן דאין גורם בזה ברכה אחרת אבל אם דלג פסוק א' אינו חוזר דלא גרע מגוף פ' המועדים שנזכר בגמ' ואפ"ה אינו חוזר כ"ש במוספין ומעתה בנדון דידן שדלג וביום השלישי הוי כאלו לא קרא כלל דשמא היום יום ג' ובפרט לדידן דבקיאינן בקביע' דירחא דהוי ודאי ומ"ש דמספק' לא מברכין צ"ע דכל י"ט שני הוי ספיק' ומברכינן אקידוש והבדלה כמה ברכות כיון שתקנו חכמים ועיין בתוס' סוכה דף מ"ד ובשבת דף כ"ג ומה שאין מברכין בש"ע אסוכה היינו כמ"ש מהרי"ל שלא יעבור על בל תוסיף או משום דלא לזלזלי בי"ט כמ"ש התוס' גבי לולב לכן נ"ל פשוט שיברך כמש"ל בשם התוס' ועיין בלבוש:
ג
null
7,637
מגן אברהם
קלז
ז
פרשיות המועדות. ובתיקון יששכר כתוב דדינם כשבת ואין נוהגין כן [כ"ה]:
ג
null
7,638
מגן אברהם
קלז
ח
צריך לחזור ולקרות. ומברך לפניה ולאחריה (ש"ל) ונ"ל דבחול יקרא זה שנית ג' פסוקים דאסור להוסיף על מנין הקרואים אבל בשבת יקרא אחר מכאן ולהלן ג' פסוקים וה"ה בי"ט דהא י"א דמותר להוסיף וכן סוברים רוב הפוסקים לכן לא יקרא הוא שנית עסי' רפ"ב ס"ה:
ד
null
7,639
מגן אברהם
קלז
ט
פחות מט'. ואם קרא הב' פסוק א' למפרע יצאו וראיה לדבר אנשי מעמד שלא קראו אלא ח' פסוקים כנ"ל דלא כע"ת עס"ו:
ד
null
7,640
מגן אברהם
קלז
י
צריכין לחזור. פי' אותו שקרא פחות מג':
ד
null
7,641
מגן אברהם
קלז
יא
ומברך לפניה. שדומה כאלו לא קרא שלא אמר אלא רמז בעלמא (ב"י כל בו) משמע דבשביל פסוק א' אם דילגו אינו חוזר עמ"ש ס"ג:
ה
null
7,642
מגן אברהם
קלז
יב
הראשון. דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא יקרא למפרע דאל"כ בר"ח נמי יתחיל השני מוידבר משום הנכנסין עב"י עמ"ש ס"ס ק"מ:
ו
null
7,643
מגן אברהם
קלז
יג
אינו. משמע דמותר אלא דאינו עולה מן המנין ועסי' רפ"ב ס"ב וצ"ע דפ' שקלים שחל בואתה תצוה אמרינן בגמ' קוראין ו' מואתה עד ועשית כיור וגו' והמפטיר חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית ואפ"ה עולה מהמנין וכ"כ הטור בסי' תרפ"ה וא"ל ה"נ משום דלא אפשר דהא אפשר להוסיף אחד שלא יהיה המפטיר ממנין הקרואים וגם אפשר לקרות עמו ג' פסוקים יותר וי"ל דבעינן שיקרא פ' שקלים לבדה ולא יותר ומ"מ קשה דיקר' הששי עד ג"פ אחר כי תשא והז' יחזור ויקרא מכי תשא ויוסיף על הראשון וי"ל דא"כ יאמרו שהסדר' מסיים על נפשותיכם אבל עכשיו שאין מוסיף כלום וזה אסור בעלמ' מוכח דמשום פ' שקלים הוא ואפשר דמשום זה אין צריך להוסיף וצ"ע:
ו
null
7,644
מגן אברהם
קלח
א
לא ישייר. פי' שלא יפסיק לקרות ב' פסוקים לפני פרשה שבתורה מפני שיאמרו שלפיכך לא קרא עד הפרשה שדעתו לקרות עוד אחד עד הפ', ונ"ל דכשיש פ' באמצע הפסוק כגון בריש פנחס מותר לסיים אפי' בפסוק הסמוך לה דליכ' למימר שהשני יקרא עד הפ' שהדבר ידוע שאין מסיימים באמצע הפסוק אף על פי שיש שם פ', ואם טעה וסיים ב' פסוקים לפני הפ' יתחיל אח"כ פסוק למפרע [אגודה] ובהג"א כ' היכא דסליק ענינ' כגון פ' המועדים וטעה ברביעי ולא שייר רק ב"פ אז יקר' עם חמישי פסוק אחד למפרע כיון דא"א לקרותה יותר כ"כ התוס' משמע בעלמא יקרא ב' מפרשה זו וג' מפרשה אחרת וכ"מ בגמ' בהדי' דמשני שאני התם היכ' דאפשר וא"ל דש"ה שהפ' אינה רק ה"פ ואם יתחיל למפרע יהיה ב"פ אחר הפ' דהא ת"ק לא חייש להכי ע"ש אלא ע"כ לא מדלגי' משום הכי והטעם שלא חיישינן ליוצאין שיאמרו שהשני לא יקרא אלא ב"פ דאסור לצאת באמצע הקריאה אלא בין גברא לגברא ומ"ש התו' ד"ה אי איתא וכו' דחיישי' לנכנסין שיאמרו שמותר להתחיל ב"פ סמוך לפרש' היינו לס"ד דמקשן ע"ש ואף להר"ן דחייש לכך היינו שלא רצו לתקן לכתחלה לכך לקרות וכמ"ש סי' תכ"ג אבל היכא דאירע טעות לא תקנו לדלג משום כן וכדמסיק בגמרא ע"ש הטעם משום דטעות לא שכיחא וא"כ ה"ה אם טעה וסיים ב"פ אחר הפרשה אין מתחילין למפרע עמ"ש ס"ס קל"ז:
א
null
7,645
מגן אברהם
קלח
ב
לא יתחיל. פי' שלא יסיים לא' ב"פ אחר הפ' דא"כ יתחיל השני ב"פ אחר הפ' ויאמרו הנכנסים שלא קרא הראשון אלא ב"פ דאל"כ למה לא סיים כשהגיע לפרשה וה"ה אם יש בסוף הסדר פ' של ה"פ לא יתחיל להמפטיר ב"פ אחר הפרשה אלא יקרא ה' פסוקים (רוקח ה' שבת) וכ"מ בתוספות דמגילה ריש דף כ"ב גבי והקרבתם ואף על גב דהכל יודעין שהמפטיר מתחיל למפרע מ"מ בימי התלמוד היה המפטיר מתחיל במקום שסיים הראשון כמ"ש הרא"ש והיה אסור להתחיל ב"פ אחר הפרשה אף עכשיו לא בטלה התקנה וגם איכא למיחש שהנכנסין לא היו ידעו שהוא מפטיר כתוב בד"מ בשם א"ז עם הכהן מותר להתחיל וכן נוהגין להתחיל ויחל שהוא ב"פ סמוך לפ' עכ"ל וכ"כ האגודה, ובמרדכי כתוב וז"ל אלו הפרשיות ידועים הם ויודעים הכל שלא קרא לפניו שום אדם וליכא למיחש עכ"ל וזה שייך לומר בוהקרבתם שהוא ב"פ אחר הפרשה דליכא חששא וכן ויחל ובתוס' מגילה דף כ"ב כתבו וז"ל שאני אלו הפ' שהן ידועות לעולם וליכא למטעי וכן פ' של ר"ח שהשלישי קורא וביום השבת אין לחוש שיאמרו הנכנסין שהג' לא קרא אלא ב"פ של וביום השבת שהרי הדבר ידוע לעולם וגם יש להם לחשוב שא"כ לא היה לו להניח כשהגיע לפרשה שהרי גם זו מעין פ' שהניח בה עכ"ל, וצ"ע דא"כ מאי דשקיל וטרי בגמ' בר"ח היכי עבדי ה"ל לתקן שישיירו בר"ח ב"פ סמוך לפ' ויהיה הדבר ידוע לעולם ונ"ל דדוקא מהנהו תרי טעמא שרי: ועוד הנני יוסיף להפלי' על ת"ה שכ' פ' שאינה אלא ב"פ מותר להפסיק כמ"ש בש"ע פה ומביא ראיות מוביום השבת ומדברי התוס' פה משמע דדוקא וביום השבת שרי שהדבר ידוע לעולם וצ"ע, ואפשר לומר דכוונת התוס' ג"כ כן שהדבר ידוע כיון שיש פרשה בתורה כאן ראוי לסיים פה דבשלמא כשסיים במקום שאינו פ' אתי למימר מפני מה לא סיים בפ' אלא ע"כ שהתחיל בפ' וקרא ב' פסוקים משא"כ כאן שמסיים בפ' שבתורה הכל יודעין שבדרך לסיים שם ועוד יש להם לחשוב שא"כ כלו' אי איתא דמותר לקרות ב' פסוקים לא היו לו להניח פי' לא היה לו לסיים עם השני כשהגיע ליום השבת אלא היה לו לקרות עד ובראשי חדשיכם ולאחר כך לקרות הג' והד' אלא ע"כ אסור לקרות ב' פסוקים ול"נ דכונת התו' דמהיכי תיתי לומר שלא קרא אלא ב"פ כיון שיש לו לקרות יותר שהרי עדיין כל פ' ובראשי חדשיכם לפניו שהיא מענינו של יום ואין שם לקרות אלא הרביעי ומהיכי תיתי הפסיק שם אלא ע"כ שקרא כבר ג"פ כנ"ל מיהו בס"ת דידן ליכא פ' סמוך לויחל ולא סמוך לוהקרבתם וכ"כ בש"ג והנקדן בהגהות סמ"ג ובתשובת מהרי"ל סי' ק"ס ועפ"ז יש ליישב מה שנמצא בסידורים ישנים לסיים עם הכהן בסדר ואתה תצוה פ' א' אחר הפרשה דליכא למיגזר כלום דהכל יודעין שהכהן מתחיל מראש הסדר ועכשיו חדשים מקרוב באו ושינו הפרשה ממקומו ולא דקדקו יפה וגם בפ' וילך מסיימים באזניהם אף על פי שהוא ב"פ סמוך לפ' דהכל יודעים שאין קוראים אחר השלישי כלום בחול דלא כסדורים חדשים שהוסיפו ב' פסוקים:
א
null
7,646
מגן אברהם
קלח
ג
בדבר טוב. ונ"ל דטובת עכו"ם אינה קרויה טובה כמ"ש התוס' פ"ד דסנהדרין וה"ה רעת עכו"ם עסי' תקצ"א ס"ה ובתוס' ברכות דף ל"א:
א
null
7,647
מגן אברהם
קלח
ד
ויסיים. וה"ה שלא לסיים במי שעשה מעשה רע (רמב"ם סוף ידים) מי שהוא עור או פסח אין לקרוא לו פ' עורת או שבור וכן כל כיוצא בזה שלא יתבייש וכן כשקורא החזן ברכות לא יחשוב לברך חבירו (ס"ח סימן תש"ע):
א
null
7,648
מגן אברהם
קלט
א
מן הכתב. ומ"ב מתיר אפי' אינו יכול לקרות מן הכתב וכמ"ש ס"ג ע"ש:
ב
null
7,649
מגן אברהם
קלט
ב
לא יקרא עד שיאמרו. שאין אדם מבזבז לו ועב"י בשם א"ח שכ' ואם דחוקים הם לקרות (פי' שאין שם כהן אלא הש"ץ) יוציא ישראל הס"ת מהארון ויוליכנו על המגדל ויקרא לכהן (פירש להש"ץ) כדי שלא יעלה מעצמו ואם יש שם כהן אחר בב"ה יכול הש"ץ לקרותו ואין בו משום פגם כמ"ש סימן קל"ה סי"א בהגה כנ"ל פי' דלא כב"ח שפי' דחוק:
ג
null
7,650
מגן אברהם
קלט
ג
ואסופי וכו' בשם אבי אמו. צ"ל כגון שבאתה אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו כמ"ש בא"ע סימן ד' סל"ב:
ג
null
7,651
מגן אברהם
קלט
ד
סומא. ובמ"ב האריך להוכיח שהאידנא שש"ץ קורא מותר לקרותו ובאגודה התיר אם אין שם כהן אלא הוא וכ"כ דעת המט"מ וכ"כ בלבוש, וב"ח כתב וכבר נהגו לקרות סומא בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על מהר"י מולין שפסק כך וכן נראה עיקר מיהו ע"ה אין לקרותו דאפי' לא הי' סומא לא היה לקרותו אלא שנהגו כך ולכן סומא ע"ה אין לקרותו עכ"ל ולא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם הש"ץ:
ג
null
7,652
מגן אברהם
קלט
ה
מברכין לפניה. כתב ב"ש דף צ"ח דברכה שלפניה הוי מדאורייתא ע"ש ונ"ל דמ"מ אם בירך על התורה שחרית יוצא י"ח ובצבור נתקנה משום כבוד צבור כמ"ש ס"ח: כתב עוד טעה בראשונה ואמר אשר נתן וגערו בו וסיים אשר בחר יצא דלא כמהרי"ל ועסי' ר"ט ואם בירך אשר נתן גמיר' יברך לאחריה אשר בחר עכ"ל:
ד
null
7,653
מגן אברהם
קלט
ו
ופותח וכו'. ובתוס' כתוב שיסתום קודם שיברך דאף ר"י מודה בזה דעדיף טפי לגוללו שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכ"כ בכתבים שכן יש לנהוג, וב"ח כתב שהוא נהג שתהיה הס"ת פתוחה כמ"ש גדולי הפוסקים וגם לא יהפוך פניו, כתב ל"ח ספ"ה דברכות, הכורעים בברכת התורה טועים הם שאין לשחות אלא במה שתקנו חכמים כמ"ש סימן רפ"א עכ"ל, והש"כ כתב וז"ל ברוקח משמע שמנהג קדמונים לכרוע ולהשתחות בברכת התורה ולא כאותן שאין נוהגין וכ"כ מ"ע סי' קנ"ו עכ"ל והוא ברוקח סי' שי"ט והטעם שאין כונתינו לשחות בברכה אלא לכבוד התורה וכ"מ בלבוש סי' ק"ן:
ד
null
7,654
מגן אברהם
קלט
ז
גולל ומברך. דמאחר שצריך לגוללה בין גברא לגברא גוללה קודם הברכה:
ד
null
7,655
מגן אברהם
קלט
ח
שמאלו. דהוא ימין הקדוש ברוך הוא כמ"ש סי' קכ"ג:
ד
null
7,656
מגן אברהם
קלט
ט
נהגו לכסות. אף על פי שמן הדין להיות מגוללת מ"מ נהגו להיות פתוחה ומכסין בסודר קודם הברכה אחרונ' כמ"ש ס"ד:
ה
null
7,657
מגן אברהם
קלט
י
בלחש טוע'. שאין לאומרו כ"א בעשר' והאומרם בלחש אינו מועיל דהוי יחיד [ב"י מהרי"א] וא"כ ה"ה לקדיש וברכו:
ו
null
7,658
מגן אברהם
קלט
יא
צריך לחזור. ומ"מ יקרא פסוק א' בנתיים כגון יברכך [לבוש] וכ' עוד דאם לא רצו להמתין לו עד שיקר' פסוק א' לא יעלה כלל ויקר' אחר במקומו דלא עדיף מר"ע שלא רצה לעלות עד שלא החזיר הפרשה כמ"ש ר"ס זה עכ"ל וזה דבר שאין לו מציאות דבקל יכול לומר פסוק יברכך דרך הלוכו:
ח
null
7,659
מגן אברהם
קלט
יב
אשר בחר. אבל צ"ל אח"כ אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה והערב נא [ב"ח רש"ל] משא"כ באהב' רבה דפטור לגמרי, ינענע התורה בשעה שאומר ונתן לנו את תורתו וכן כשיאמר ונתן לנו תורת אמת (מט"מ) יאמר וחיי העולם בטור ובש"ל הגיה וחיי עולם וכן נוהגין:
ט
null
7,660
מגן אברהם
קלט
יג
צריך לאחוז. בכוונות כתוב שקודם הברכ' יאחוז בשתי העמודים ובשעת הברכה יסיר ידו השמאלית להגביר הימין, ובכתבי' כתוב שבשעת הברכה יאחז בשתי ידיו ביריעות התורה ע"י המפה ואחר הברכה יסלק השמאל:
יא
null
7,661
מגן אברהם
קלט
יד
ס"ת הזה. דמשמ' שתופס' בידו ולאחר הקריאה מנשק הס"ת (ס"ח סרנ"ה) וכשנזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק ולא ינשק ואח"כ ירוק [שם]:
יא
null
7,662
מגן אברהם
קמ
א
ממקום שהתחיל. דאם יתחיל ממקום שפסק ולא יברך א"כ הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם:
א
null
7,663
מגן אברהם
קמ
ב
שהתחיל הראשון. אפי' שהה כדי לגמור כולה [רמ"מ פ"ה] ואף על גב שבזמן התלמוד לא הי' מברך אלא הראשון היינו מפני שהאחרים נתכונו לצאת בברכת הראשון משא"כ עתה לכן צריכין לחזור ולברך:
א
null
7,664
מגן אברהם
קמ
ג
ולהרמב"ם. ברכת הראשון עולה לו, עב"י:
א
null
7,665
מגן אברהם
קמ
ד
העולה. ז"ל הרב"י בשם הרד"א כ' הרר"ג על מעשה שאירע ר"ח טבת שמוציאין ב' ספרים וטעה הש"ץ ופתח של חנוכה ובירך עליו והזכירוהו הצבור שטעה וגלל ס"ת עד שהגיע לפ' ר"ח י"א שצריך לחזור ולברך כדאי' בירושלמי שאפי' הפסיק בשתיקה צריך לחזור ולברך ה"נ הפסיק בשתיקה בעת שגלל ועוד אמרי' שם אם נטל תורמוס ונפל מידו ונטל אחר צריך לברך שנית כיון שלא הי' דעתו לכך ה"נ כיון דלא נתכוון בברכתו על זאת הפרשה צריך לברך והוא ז"ל כתב שטעו כי לא קי"ל כהירוש' דלא חשבי' שתיקה להפסק ל"ש מרובה ל"ש מועטת וההיא דתורמוס נמי לא קי"ל אלא כל דמנח קמי' חיילא ברכ' עלי' ה"נ הא ס"ת קמי' ודעתי' עלויה לכל הפרשיות גם אם לא גלל אותו ס"ת שבירך עליו אלא פתח ס"ת אחר יש פנים להיתר כיון שהוציא שניהם יחד לקרות שתי הפרשיות שהם ענין היום י"ל דמנחי קמיה הוו ודעתיה עלויה וכן יצאה הוראה בחבורה בעירנו עכ"ל והפוסקים פסקו כההי' דתורמס בסי' ר"ו א"כ גם כאן צריך לברך [ב"י] משמע דאם התחיל לקרות א"צ לברך דהפסק אינו מזיק באמצע כמ"ש ס"ב ואי משום שלא היתה כונתו לכך לא אכפת לן בזה דדמי למי שהיה לפניו סל מלא פירות והי' בדעתו לאכול פרי אחד ועלה בידו פרי אחר ובירך ואכל ממנו ואח"כ נזכר שאין זה הפרי ונטל הראשון שא"צ לברך דלא גרע מאם הביאו לפניו פירות אחרים מאותו המין דא"צ לברך כמ"ש סימן ר"ו ס"ה, וא"ל דהכא הוי נמלך ממש דא"כ לא היה לו להביא מהירושלמי דמיירי בין ברכה לאכילה וגם ר"ג לא הי' חולק בזה ועוד מאחר שהרד"א לא דבר אלא בלא התחיל מנ"ל להרב"י להוסיף מחלוקת דאף בהתחיל פליגי וצ"ע והמבי"ט ח"ג סימן רצ"ד כתב דאם מה שהראוהו הוי חובת היום כגון שהראוהו למעלה א"צ לברך דאפי' לכתחלה יכול לקרות מה שקראו כבר כמ"ש סי' קל"ז ס"ו עמ"ש שם א"כ דעתו על הכל וכן אם הראוהו למטה דמי לסל מלא תפוחים ובירך על א' ואח"כ ראה אחרת יותר טובה ולקחה שא"צ לברך (עס"י ר"ו) אבל הראוהו בפ' שאינו חובת היום צריך לחזור ולברך עכ"ל וכ"כ תיקון יששכר דף נ"ו וגם דעת הרב"י משמע כן דהכא כתב ב' דיעות וגבי פרי בסימן ר"ו ס"ו כתב דצריך לברך משמע דאמרינן מסתמ' דדעתו אכל התורה דכולן שוין לטובה משא"כ בפירות ונ"ל דבההוא עובדא דלעיל הצבור והש"ץ שגללו ר"ח מדעתם אבל מדינא ה"ל לקרות של חנוכה תחלה כדי שלא יגרום ברכה לבטלה דהא איכא מ"ד בגמרא דמקדמינן לכתחילה של חנוכה:
ג
null
7,666
מגן אברהם
קמא
א
מעומד. כב"ח סימן תר"ץ דאפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות וכ"מ לשון הטור והג"מ אבל ממ"ש הרב"י בשם רש"י משמע דדוקא לכתחלה קפדי' אבל בדיעבד יצא ע"ש וכ"מ מספ"ז דסוטה דאמרי' דהמלך קורא יושב ואי אית' דאפי' בדיעבד לא יצא משום כבודו של מלך לא שרי לכתחלה וכה"ג דייקינן בח"מ סימן כ"ח גבי עדות ויש לחלק:
א
null
7,667
מגן אברהם
קמא
ב
לסמוך. דצריך לעמוד באימה (ב"י) וא"כ אפי' להשען קצת אסור ועמ"ש סימן תקפ"ה שאם נסמך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול לא הוי עמידה וא"כ אפי' בעל בשר אסור ומכ"ש למ"ד דאפי' בדיעבד לא יצא כמש"ל ולא שרי לבעל בשר אלא סמיכה קצת כמ"ש סימן ס"ג גבי פרקדן וקשה דבח"מ סימן י"ז סס"א כתב רמ"א דריב"ש חשיב לסמיכה עמידה והכא כתב הטור והתוס' דלא חשיב כעמיד' וצ"ע ואפשר דגבי עדות הקיל אבל אינו מוכרח בריב"ש דהא גבי קריאה נמי בדיעבד יוצא ואפי' הכי לכתחלה אסור סמיכה ונ"ל דרמ"א עיין בב"י ס"ס כ"ח שכתב בשם הריב"ש דסמיכה אינה כישיבה ולכן כתב רמ"א דכשר גבי עדות אבל נראה לענ"ד שט"ס הוא וצ"ל שסמיכה כישיבה וכ"ה בש"ע שם ע"ש ובתוס' סוטה דף מ' ובזבחים דף י"ט ע"ב כתבו התוס' דבכל מקום דבעי ישיבה סמיכה אינה בכלל ישיבה היינו דוקא בעזרה דאסור לישב מ"מ מותר לסמוך כיון דלא כתיב בהם עמידה א"כ סמיכה אינה עמידה ולא ישיבה ועיין בשבועות דף ל' ע"ב דיתיב כמאן דשרי מסאניה דגבי ת"ח סגי בקימה בעלמא:
א
null
7,668
מגן אברהם
קמא
ג
לא יקראו ב'. דתרי קלי לא משתמעי:
ב
null
7,669
מגן אברהם
קמא
ד
דלא עדיף מתפלה. כלומר שתפלה תקנו ג"כ בלחש ואפ"ה משמיע לאזניו ה"נ כן:
ב
null
7,670
מגן אברהם
קמא
ה
ואחר שגומר. אבל לא יאמרו שניהם בבת אחת כמ"ש ס"ב:
ג
null
7,671
מגן אברהם
קמא
ו
אמן. ונ"ל דאפי' יש שמאריכין באמן צריך להמתין עליהם כמ"ש סי' קל"ח סי"ח:
ה
null
7,672
מגן אברהם
קמא
ז
בדרך קצרה. לכאורה גם החזן כשמוליך הס"ת להתיבה נמי הדין כן לילך בקצרה ועיין בב"י סקכ"ח:
ז
null
7,673
מגן אברהם
קמא
ח
עד שעלה. המנהג להמתין עד שמתחיל השני הברכה עיין סוף סי' קמ"ז והמדקדקים חוששין שבדרך לא יוכל לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינין עד שיסיים השני ויורדים בין גברא לגברא:
ז
null
7,674
מגן אברהם
קמא
ט
ונקרית בענין אחר. אף על פי שקורא בעל פה שרי:
ח
null
7,675
מגן אברהם
קמב
א
בנקוד. ובנקוד נמי כשמשתנ' הענין כגון יעשה בפת"ח יעשה בציר"י בחלב בחטף בחלב בציר"י ובזה בודאי מחזירין אותו עססי' ק"מ:
א
null
7,676
מגן אברהם
קמג
א
גומרין. כל העולין (כ"מ) ומשמע שם דלא יקרא אלא ז' עם המפטיר ועססי' רפ"ב:
א
null
7,677
מגן אברהם
קמג
ב
אין לברך. ומ"מ קורין בלא ברכה שלא תשתכח תורת קריאה [תניא] ומשמע שהחזן קורא בקול רם כמו בשאר פעמים וכ"מ בב"י בשם הרשב"א:
ב
null
7,678
מגן אברהם
קמג
ג
והעולה קורא. והאידנ' נוהגים שאחד קורא מהחומש והש"ץ קורא מהס"ת וצ"ל הטעם משום דיש אנשים שאין יודעים לקרות בניגון וטעמים ואפי' מקרין אותם ויהיו מתביישים לכן מקרין להש"ץ וערסי' קל"ט:
ב
null
7,679
מגן אברהם
קמג
ד
אם נמצא טעות. וב"ח כתב וז"ל ומנהגינו ע"פ המרדכי שאם עדיין לא קרא ג"פ קורא הטעות בע"פ עד שיקרא ג"פ ומפסיק שם ואם הוא פחות מג"פ סמוך לפ' גומר הפ' וכן נהגו גדולי עולם האשכנזים שלפנינו ופסק הש"ע הוא הוראה חדשה ולא ידעתי מאין באה הוראה זו עכ"ל וכ"כ מהר"ל מפראג בספר נר ישראל דף ס"ו דתיבה אחד שאין לו משמעות כלל אא"כ נצרף אותו לתיבה אחרת מותר לאומר' בע"פ ובאמת שדברי הש"ע אין להם יסוד רק הר"י בי רב הורה כך וכהרב"י בי"ד סי' רע"ט הטעם כיון דהרמב"ם מתיר לקרות בס"ת הפסול אף דלא קי"ל כוותיה מ"מ יש לסמוך עליו בדיעבד שעלתה קריאתו וא"צ לברך שנית, ודבריו צ"ע דהא אפילו בס"ת כשר אם מוציא אחרת צריך לברך וכדאי' ביומא פ"ז בהדיא וכ"מ ססי' ק"מ וכן משמעות כל הפוסקים (ועמ"ש ססי' רט"ו) וא"כ למה לא יברך שנית, וט"ז בי"ד נדחק לישב זה ע"ש ולכן נ"ל דבמקום שאין מנהג יש לנהוג כמ"ש הב"ח ובמ"ס פי"א הלכה ב' משמע דאסור לקרות ע"פ לכן יקראו בס"ת הפסול ג"פ והטעות יקרא בע"פ עסי' קמ"ד ובמקום שיש מנהג קשה לשנות מנהג' ועכ"פ יש לנהוג שאם התחיל רק תיבה א' בפסוק הג' יגמור אותו ויפסיק שם אפי' שהוא ב' פסוקים סמוך לפרשה יקרא עד הפ' דמוטב לדחות זה מלהכניס עצמינו בספק ברכה המוזכרת בתלמוד בהדיא ובפרט בדבר שהעיד הב"ח שכן נהגו גדולים. ובל"ח ה' ס"ת ספ"ח כ' בשם הגאון מהר"ל מפראג שאין להוציא אחרת כלל וכמ"ש ב"י בי"ד סי' רע"ט בשם קצת הפוסקים לכן יש לסמוך עליהם עכ"פ להשלים הפ' עם זה שנמצא הטעות: כתב רמ"א בי"ד סי' רע"ט וז"ל ואין חילוק בזה בין שנמצא הטעות בס"ת ראשונה בין שנמצא הטעות בשניה שקורין בה חובת היום למפטיר עכ"ל ודבריו לקוחים ממ"ש הב"י בסי' רפ"ב בשם הרשב"ץ, וז"ל ס"ת ב' שנמצא בו טעות צריך להוציא ס"ת אחר שחובת היום הוא ומפטיר שבכל שבת אם נפסל ס"ת אחר שקראו ז' כגון שנקרע אפשר כיון דאין קריאת המפטיר אלא מפני כבוד התורה לפיכך די בקריאת ג"פ בספר פסול בלא ברכה שלא להטריח הצבור ויש לפקפק בדבר עכ"ל ולכן דקדק רמ"א וכ' בס"ת שניה שקורין בה חובת היום למפטיר ולא כתב סתמא במפטיר משום דמספקא ליה וא"כ פשוט דיש לסמוך על הגדולים שכתבתי לעיל דאין להוציא אחרת ולא עוד אלא אפי' נמצא הטעות בשביעי יגמור קריאתו בס"ת זה ויברך אחריו ויפטיר הוא עסי' רפ"ב ס"ה דלמ' לנו להכניס עצמינו במחלוקת על חנם משום הוספה ובכ"ה סימן רפ"ב דקדק מדברי הרשב"ץ דאם אירע בשביעי אחר שקרא ג"פ אין להוציא אחרת ע"ש דכל דבריו דחוים דפשוט דצריך לקרות כל הסדר דאע"פ דיש מקומות שנוהגים להשלים הסדר' בפסוק אחר מ"מ קורין אותה בשבת הבאה א"כ עכ"פ מחויבים לקרותם וכ"מ ממ"ש סי' קל"ז ס"ג דאפי' דילג פסוק א' חוזר משא"כ במפטיר דאינו קורא אלא מה שקראו כבר ובט"ז בי"ד שם כתוב דאם נמצא בשביעי יגמור קריאתו ויוציאו ס"ת אחרת למפטיר בשעת אמירת הקדיש ואם נמצא הטעות במפטיר יקרא הטעות בע"פ עכ"ל ול"נ כמ"ש: ופשוט דמברך אחריה ועמ"ש ססי' זה:
ד
null
7,680
מגן אברהם
קמג
ה
ממקום שנמצא הטעות. אפי' לא נודע להם הטעות עד אחר שקראו אחר הטעות ג' או ד' פסוקים אפ"ה אין מתחילין אלא ממקום שפסקו דבדיעבד עלתה להם מה שקראו בספר הפסול:
ד
null
7,681
מגן אברהם
קמג
ו
ואפשר להפסיק. פי' שהוא ג' פסוקים לפני הפרשה:
ד
null
7,682
מגן אברהם
קמג
ז
חסירות ויתירות. כגון אבותנו חסר וי"ו וכה"ג אבל טעות שנשתנה קריאת התיבה כגון כבש כשב שידוע שהוא טעות אף על פי שיש לו פי' אחד מוציאין אחרת (של"ה) ובתשובת ר"מ לובלין כתוב דאם כ' רחבה במקום רחבו מקרי שינוי לשון אף על גב דאפשר לקרותו רחבה בחול"ם כמו אהלה מ"מ גם שם יש טעם לדבר למה כתוב בה' כמ"ש רש"י שם משא"כ כאן עכ"ל ולא היה צריך לכל זה דכיון שהוא טעות גמור מוציאין אחרת דדוקא בחסירות ויתרות לא בקיאינין כדאית' בקידושין פ"ג וא"כ שמא האחרת ג"כ אינו מדויק בחסר ויתיר אבל טעות גמור פשיטא דפסול וכמש"ל, כ' בצ"צ אם טעה וכ' מגרשיהן במקום מגרשיהם א"צ להוציא אחרת כיון דאשכחן לפעמים כך כמו שמצינו ברות ואם נדבק' אות לאות יש לסמוך על הרשב"א דמכשיר וא"צ להוציא אחרת (ב"ח סי' ל"ב) ומיהו הרשב"א לא הכשיר אלא כשנכתבה האות כתקונ' ונדבקה בסופ' אבל כשנדבק' באמצעית' כגון ארצך שהך' נדבק' באמצעית' וכ"ש אפי' נדבק' בראשה מוד' דפסול כמ"ש בתשובה סי' תרי"א:
ד
null
7,683
מגן אברהם
קמג
ח
ובשעת הדחק. פסק ר"מ לובלין דאם נמצא טעות בס"ת ואין שם אחרת ישלים ז' קרואים בס"ת זו ולא יוסיף עליהם ולמנחה אין להוציאה דאינה חובת היום כ"כ דאינה אלא משום יושבי קרנות עכ"ל סי' פ"ד ונ"ל דאפי' במקום שהיא חובה אין להוציאה לכתחלה אא"כ חומש א' שלם וכמ"ש רמ"א כאן:
ד
null
7,684
מגן אברהם
קמג
ט
טעיות באחרים. וכ"כ בח"ה בגיטין דף נ"ט דהט הטעם דאין קורין בחומשין מפני כבוד צבור והכא מותר כיון שכולם יחד אלא שיש טעות באחד:
ד
null
7,685
מגן אברהם
קמד
א
אחרי מות ואך בעשור. דתרווייהו מענין יה"כ:
א
null
7,686
מגן אברהם
קמד
ב
שלא יקרא ע"פ. והא דכ"ג קורא ובעשור לחודש וכו' ע"פ שאני התם דלא אפשר דאין גוללין ס"ת כמ"ש ס"ג וגם למייתי ס"ת אחרת לא אפשר כמ"ש ס"ד (גמרא כ"מ):
א
null
7,687
מגן אברהם
קמד
ג
שלא ישהא. פי' כגון בזמניהם שהיו רגילים לתרגם בין פסוק לפסוק או שהיה כתובה בקונטריסים שיוכל לסמן ולחפש מהר:
א
null
7,688
מגן אברהם
קמד
ד
מסוף הספר. פי' לנביא של תרי עשר לא ידלג מנביא לנביא למפרע אפי' הם סמוכים זה לזה אבל בנביא א' מדלג מסופו לתחלתו מידי דהוי אשאר נביאים (כ"מ) וצ"ע דגם בשאר נביאים אסור לקרות למפרע וכ"כ בהגמ"נ בהדיא בסוף הספר וי"ל דס"ל להכ"מ בפ' א' מותר לקרות למפרע:
א
null
7,689
מגן אברהם
קמד
ה
שיש בו חתן. ובכ"ה סי' שפ"ב /רפ"א/ האריך במנהגם שמוציאין לחתן ספר שני וקורא ואברהם זקן וגו' עד ולקחת אשה לבני משם מיהו אם הוא יום שבלא"ה מוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני ואין מוציאין ס"ת שלישית וגם מנהגם לתרגם הפ' הנ"ל ואפי' ש"ץ יכול לתרגמה ודוקא הנושא בתולה אבל לנושא אלמנה אין קורין:
ב
null
7,690
מגן אברהם
קמד
ו
אין גוללין. ובשבת שקורין ב' יכולין לגלול אחר בעוד שקוראין הראשונה (ר"י לוי סי' פ"ט):
ג
null
7,691
מגן אברהם
קמד
ז
וידחה כבוד הצבור. צ"ע דהא בכ"ג התירו לקרות ע"פ ולא התירו לגלול בצבור ש"מ דלא אמרי' ידחה כבוד הצבור אפי' היכא דלא אפשר בענין אחר וא"כ ה"נ יקרא ע"פ כמ"ש ב"י בשם הרשב"א וצ"ל דבשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו משא"כ בבה"כ דיש מתי מעט ומסתמא מוחלין על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר דשבת ור"ח ומפטיר די"ט דהוא תקנת הגאונים וע' במ"ס פי"א ומ"ש סי' קמ"ג ס"ד ועיין ב"ח שדבריו צ"ע וטעה בין ובעשור לאך בעשור דהא אנן קורין ובעשור ובזה אין מדלגין לעולם ע"ש ועב"י סימן קמ"ג וסי' נ"ג ס"ו מ"ש:
ג
null
7,692
מגן אברהם
קמד
ח
בב' ס"ת. אפי' בב' ענינים (כ"מ):
ד
null
7,693
מגן אברהם
קמד
ט
ג' גברי. משמע דהראשון אסור לקרות בס"ת השלישית ותימה דאנו רואין נוהגין דאף מי שקרא בתורה עולה למפטיר בס"ת שניה ונ"ל דלאו מנהג הגון הוא ויש למחות בידן עכ"ל הב"ח ולא ראיתי שום הוכחה לדבריו די"ל דאה"נ אם אין שם אחר היודע להפטיר דרשאי הראשון לקרות למפטיר (ועסי' רפ"ב ס"ה) אלא דהגמ' איירי כשיש שם יודעים ומשמיענו מנין הקרואין כדחשיב התם טובא במגילה דף כ"ט ועו"ק דלדבריו הל"ל מאי דמקשה לעיל מיניה למה נקט הטור ג' גברי דאתא לאשמועינן דהראשון אסור לקרות בס"ת השלישי ע"ש בב"ח ולכן נ"ל דשרי דליכא פגמא אלא כשקורא בשניהם זה אח"ז דאמרי' למה לא קרא בראשון אלא שחסר הפרשה בו אבל כשהפסיק בנתים ה"ל כקורא מחדש אך עכ"פ השביעי לא יקרא למפטיר בס"ת אחרת אלא יגללו הס"ת עד שיגיעו לשם כנ"ל:
ד
null
7,694
מגן אברהם
קמה
א
להגביה קולו. שנאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול בקולו של משה:
א
null
7,695
מגן אברהם
קמה
ב
שלא יאמרו. והא דלא חיישינן שיאמרו לברכות שהן כתובות בתורה כמו שכתב סימן קל"ט ס"ד יש לומר דתרגום יש לחוש שפיר שיאמרו שכתוב בתורה מפני שהוא פירוש התורה ועיין מה שכתבתי שם:
א
null
7,696
מגן אברהם
קמו
א
אסור לצאת. אפי' בין פסוק לפסוק [טור] ונ"מ בשבועות שאומרים אקדמות:
א
null
7,697
מגן אברהם
קמו
ב
ש"ד. דוקא לצורך גדול (סדה"י):
א
null
7,698
מגן אברהם
קמו
ג
כיון שהתחיל. זהו דעת הרמב"ם ופשט הגמ' והפוסקים משמע דמשנפתח ס"ת אסור וב"ח פסק דבין גברא לגברא מותר ובפרט האידנא שמאריכין במי שבירך:
ב
null
7,699
מגן אברהם
קמו
ד
אפילו בד"ת. אפילו להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר איסור (רי"ף):
ב
null