Datasets:
sivan22
/
orach-chaim

Dataset card Data Studio Files Community
1
Unnamed: 0
int64
0
42.6k
bookname
stringclasses
9 values
siman
stringlengths
1
4
sek
stringlengths
1
1.63k
⌀
text
stringlengths
2
18.1k
seif
stringlengths
1
3
topic
stringlengths
10
32
⌀
7,400
מגן אברהם
קי
יד
אחר שהחזיק. נ"ל דלא יאמרו בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבור' דמתא כמתא כדאמרינן בנדרים ועסי' ר"ל סס"א ובעמק הברכה כתוב דהיינו תחום מעיבורא של עיר:
ז
null
7,401
מגן אברהם
קי
טו
פרסה. פי' ח' אלפים אמה:
ז
null
7,402
מגן אברהם
קי
טז
יתפלל יר"מ כו'. והאר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ועיין בהקדמת תי"ט ונ"ל דתפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום:
ח
null
7,403
מגן אברהם
קיא
א
צריך לסמוך. אבל במוסף ומנחה מותר לומר פסוקים קודם ה' שפתי תפתח אבל לא אח"כ דפסוק זה מכלל התפלה הוא [ל"ח]:
א
null
7,404
מגן אברהם
קיא
ב
לענות אמן. וכ"כ בלבוש ע"פ הקבלה ע"ש:
א
null
7,405
מגן אברהם
קיא
ג
בי"ט. כיון דיום זה הוי בשאר ימים יום צרה [ד"מ]:
א
null
7,406
מגן אברהם
קיא
ד
חוזר ואומר כו'. בלחש ה' שפתי [כתבים] אבל שומע תפלה ושאר פסוקים א"צ הואיל וכבר אמרם בלחש קודם התפלה ואפי' בשחרית וערבית שלא אמרם קודם תפלתו אין צריך לאומר' [ב"י מהרא"י סי' ק"י] משמע דש"ץ רשאי להפסיק אחר שהתפלל בלחש:
ב
null
7,407
מגן אברהם
קיג
א
אבל באמצעיתן. ובסי"מ פ"ק דברכות גמגם לאסור:
א
null
7,408
מגן אברהם
קיג
ב
נראה שחוזר. ובאגודה כתב וז"ל שצריך לזקוף כדי לכרוע בברוך ולזקוף בשם:
ב
null
7,409
מגן אברהם
קיג
ג
מגונה. דאין לשחות אלא מה שתקנו חכמים ומה"ט אין לשחות בולירושלים או בבונה ירושלים דלא כמהרי"ל [ד"מ] ואפשר שישחה מעט כמ"ש ס"ס נ"א:
ג
null
7,410
מגן אברהם
קיג
ד
כשכורע. כשיאמר ברוך יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות [זוהר עקב של"ה]:
ז
null
7,411
מגן אברהם
קיג
ה
וכשזוקף. הקשה בי"מ פ"ק דברכות סי' י"ט הרי הכהנים ביה"כ כשהיו שומעין השם היו כורעים וכו' ע"ש ועיין בזוהר חיי שרה ע' שי"ד משמע דוקא בברוך דינא הכי ע"ש ועיין מה שכתבתי סי' קכ"ו:
ז
null
7,412
מגן אברהם
קיג
ו
ובא כנגדו. נ"ל דאם הוא שר שרי כמ"ש בי"ד סי' ק"נ וצ"ע:
ח
null
7,413
מגן אברהם
קיג
ז
אין להוסיף. והא דאמרי' אמת ויציב וכו' לא קאי על ה' אלהיכם אלא על הדבר הזה [תו' דף י"ב] האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו שאין מצות המקום רחמנות אלא גזירות [רמב"ם פ"ט מתפלה משנה פ"ה דברכות] ואי' שם שאם אמר על הטוב יזכר שמך ג"כ משתקין אותו שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה:
ט
null
7,414
מגן אברהם
קיד
א
בתפלת מוסף. והא דאין מתחילין בערבית מפני שאין כולם בב"ה ויעשו אגודות אגודות זה מזכיר וזה אינו מזכיר והא דלא חשו לזה בשאלה נ"ל משום דהתם בלא"ה אין כולם מתחילין ביום א' רק הכל לפי המקום והא דלא מתחילין בשחרית משום דצריך להכריז ובשחרית א"א משום דצריך לסמוך גאולה לתפלה ועמ"ש ר"ס רל"ו: במקצת מדינות נוהגין להזכיר הגשם ביום הושענא רבה ולא יאות עבדי אך אם מכריזין ביום הושענא רבה משיב הרוח וכו' כדי שיתחילו להזכיר בליל ש"ע יש קצת סמך למנהג' (רדב"ז ח"א סי' ר"מ):
א
null
7,415
מגן אברהם
קיד
ב
שיכריז ש"ץ. כלומר שיאמר הש"ץ בקול רם משיב הרוח [בתוך] (קודם) התפל' ורמ"א סובר שהשמש מכריז קודם התפלה וכתב הב"ח דלדעתו אפי' הזכיר הש"ץ בלחש אסור לצבור להזכיר אם לא הכריזו תחלה בקול רם וכ"מ ס"ג בהג"ה ואיתא בב"י אפי' המתפלל בביתו אסור להזכיר עד שהזכירו הצבור ונ"ל הדר במקום שאין מנין ימתין עד זמן שמתפללין בקהלות וע"ס צ' ס"ט:
ב
null
7,416
מגן אברהם
קיד
ג
וכן בטל. פי' מנהג ספרד לומר משיב הרוח ומוריד הטל בימות החמה:
ג
null
7,417
מגן אברהם
קיד
ד
אין מחזירין. דטל ורוחות אין נעצרין ומ"מ טוב לאומרו שיהיה לברכה ונ"ל דאפילו עדיין לא סיים הברכה אין מחזירין אותו מאחר שאין חיוב כלל לאומרו עס"ס רצ"ד:
ג
null
7,418
מגן אברהם
קיד
ה
ששמעו כבר. והא דאין מכריזין שלא יאמרו משיב הרוח וכו' דנראה כממאנין בגשמים ע"ד שאח"זל אין מתפללין על רוב טובה (לבוש):
ג
null
7,419
מגן אברהם
קיד
ו
אפי' במקום וכו'. דמ"מ אינו ענין להזכרה רק לשאלה כמ"ש סי' קי"ז ס"ב:
ד
null
7,420
מגן אברהם
קיד
ז
טל אין מחזירין. ואף על גב דלא מיעצר מ"מ שבח הוא להקב"ה בהזכרתו משא"כ בשאלה דצריך לשאול על דבר דמיעצר כמ"ש סי' קי"ז ס"ד:
ה
null
7,421
מגן אברהם
קיד
ח
ואפילו אם סיים הברכה. דוק' בדברים שמחזירין אותו אבל דברים שאין מחזירין אותו לא יאמר וכמ"ש סי' רצ"ד ס"ד וכ"פ הב"ח דלא כרש"ל:
ו
null
7,422
מגן אברהם
קיד
ט
שטעה בהם. כגון שטע' בחתימתן או שלא אמר המלך הקדוש בין ר"ה ליה"כ (תוס') אבל טעה באמצע אין בכך כלום [ועסי' ר"ט וסי' נ"ט] וכמה מקומות חלוקות בנוסח התפלה וכב"י ס"ס קי"ג בשם אבודרהם דכל א' לא יזוז ממנהגו ובסי' קכ"ב כ' בשם המנהיג שאם אמר א' מהברכות במטבע קצר כברכת הפירות והמצות שפתיחתן היא חתימתן הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים ולא יצא עכ"ל ועמ"ש סי' ס"ד:
ו
null
7,423
מגן אברהם
קיד
י
לדידן. פי' דלדידהו אפי' אמרו בימות הגשמים טל כבימות החמה יצא:
ח
null
7,424
מגן אברהם
קיד
יא
עד מוריד הטל. ועד בכלל:
ט
null
7,425
מגן אברהם
קיד
יב
ג"פ בכל יום. קשה דהא בשבת וי"ט אומרים אותו ד"פ בכל יום ואיכא יותר מצ"פ בל' יום וי"ל דהרי בשאלה ג"כ הדין כן ובשאלה איכא פחות מצ"פ דהרי בשבת וי"ט אין שאלה לכן נקטינן מילתא מציעתא צ"פ [ד"מ] וכ"כ רמ"א בתשובה ומ"מ זה דוחק דלא מצינו בירושלמי דקאי אשאלה ובהג"מ באמת לא כתב צ"פ רק כתב שיאמר אותו כ"כ פעמים כמו שיאמרו אותו בל' יום וכן בשאלה:
ט
null
7,426
מגן אברהם
קיד
יג
הרי הוא בחזקת. כדאמרינן בגמ' אם ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש והר"פ דחה ראייתו וכו' (טור) וצ"ע דהיכי מייתי ראיה מר"מ הא קי"ל כר"י דלא נעשה מועד עד שיגח ג"פ בג' ימים ולא ג"פ ביום א' [אח"כ ראיתי שהקשה זה בשל"ה] וכ"פ לקמן סי' תקע"ו ס"ב דדוקא ג' מתים בג' ימים אבל ג' מתים ביום א' אין זה דבר וזה דלא כר"מ כדאמרי' בגמ' וא"כ חזי' דאין זה ק"ו וי"ל דש"ה דאמרי' דבאותו יום תונבא הוא דנקט ליה וכן גבי דבר אמרי' אותו היום האויר משונה משא"כ הכא אם הורגל כשאומר' מפוזרין ק"ו ברצופי' וה"ק כיון דלר"מ אפי' בשור סובר ק"ו וכ"ש הכא ואף על גב דלא קי"ל כר"מ בשור בהא מיהו קי"ל כוותיה:
ט
null
7,427
מגן אברהם
קיד
יד
עד מכלכל חיים כו'. ועד בכלל וא"כ נתרגל לשונו לומר רב להושיע מכלכל חיים כנ"ל ועיין בשל"ה שחולק בזה:
ט
null
7,428
מגן אברהם
קיז
א
של יום ס'. כגון אם התקופה ביום א' השאלה בתפלת ערבית השייכא ליום ד' נמצא לעולם שני ימים בין התקופה להשאלה:
א
null
7,429
מגן אברהם
קיז
ב
עד תפלת המנחה. ובטור כתב עד תפלת מוסף וכהרב"י אינו מדוקדק שהרי בתפלת י"ט לא שייך שאלה וכתב הב"ח דנ"מ מי שטעה והתחיל תפלת חול בי"ט ונזכר בברך עלינו שגומר כל הברכה כמ"ש סימן רס"ח ואותו צ"ל ותן טל ומטר עכ"ל וצ"ע דהא מדינא מיד בערבית ה"ל לפסוק אף מלהזכיר אלא משום שלא יעשה אגודות נטרי' עד מוסף כמ"ש סי' קי"ד ובשאלה דלא שייך האי טעמא כמש"ל א"כ אף יחיד אינו שואל בערבית וכ"ה בהדיא בתענית דף ד' ע"ב שאלה בי"ט מי איכא וכו' ע"ש כמש"ל דיצאו המועדות בטל דגשמים לא טובים הן ונ"ל דה"ה כשחל השאלה בליל שבת וטעה יחיד והתפלל י"ח שאינו מזכיר טל ומטר כיון שהצבור לא התחילו וכ"מ בטור ע"ש ובד"מ כתב תירוץ אחר על קושית הב"י וכ' דמנהגינו שאומרים במוסף דפסח פיוטים של טל כדי להודיעם שפוסקין מטר ומתפללין על הטל כמנהג ספרד: יש לומר בברכת השנים ושבענו מטובך ולא מטובה כי כן הוא נוסח התפלה ולא שמעתי ולא ראיתי מי שאמר מטובה ואין לשנות ממטבע שטבעו חכמים עכ"ל תשובת הרא"ש כלל ד' סי' כ' וכ"כ רש"ל:
א
null
7,430
מגן אברהם
קיז
ג
בש"ת. ואף על פי שרשאי להוסיף מעין הברכה כמ"ש סי' קי"ט שאני מטר שמזיק ברוב העולם ר"ן כתב הב"ח מיהו קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמן שתקנו חכמים אפילו בש"ת אלא מרצין לפניו בתענית ובסליחות ואומרים פסוקים ומזמורים של מטר אבל אין שואלין ותן טל ומטר וכו' ושמעתי ששני גדולים הורו לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת בעת עצירת הגשמים ונאספו לעמם באותו השנה ותלו הדבר על שהטריחו כלפי שמיא ע"כ ועסי' תקע"ה ס"ט ובתשובת הרא"ש כלל ד' ס"י כתב דאף בשבת שאין מתענין מזכירין י"ג מדות ואומרים פסוקים של מטר ע"ש וע"ש ס"ב:
ב
null
7,431
מגן אברהם
קיז
ד
הצריכים מטר. משמע מלשונו דדוקא כשנעצר המטר אבל בלא"ה מחזירין אותו אף על פי שהגשם במקום ההוא אינו סימן קללה וצ"ע ומכל מקום בשעת הקציר לכ"ע מחזירין אותו:
ב
null
7,432
מגן אברהם
קיז
ה
אם לא שאל. ונזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומרו שם כמ"ש סי' קי"ד ס"ו [טור] ועססי' זה:
ד
null
7,433
מגן אברהם
קיז
ו
ושואל. אבל הזכרה לא שייכא בש"ת דשבח הוא:
ה
null
7,434
מגן אברהם
קיז
ז
קודם ענינו. דשאלה חמירא מענינו דאם לא אמרה מחזירין אותו משא"כ בענינו (שם):
ה
null
7,435
מגן אברהם
קיח
א
אין צריך לחזור. וכ"פ ב"ח ומט"מ ושל"ה דלא כלבוש שכתב שנוהגין לחזור דהרי בהג"מ כתב דא"צ והוא היה בקי במנהגים ובד"מ סימן תקפ"ב כתב כענין זה כתב הרשב"א בתשובה סי' ל"ה:
א
null
7,436
מגן אברהם
קיט
א
ובש"ת יכול כו'. וטוב לומר חטאתי עויתי פשעתי ולשאול מזונותיו (הכוונות) אפי' הוא עשיר (כתבים) וכ"ה בזוהר שמות ע' ק"ט ק"י המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו (ברכות דף ל"ד) וה"מ בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו (מהרי"ל):
א
null
7,437
מגן אברהם
קיט
ב
ובברכת ש"ת. וב"ח כתב דלהרר"י אפילו בש"ת אסור לומר בל' רבים עכ"ל ומ"מ צבור שרי אפילו באמצע הברכה [ב"י]:
א
null
7,438
מגן אברהם
קיט
ג
בין קודם יהיו. היינו להרר"י אבל דעת הרב"י אינו כן כמ"ש סי' קכ"ב ס"ב:
א
null
7,439
מגן אברהם
קיט
ד
בברכה לצורך. אבל אחר תפלתו רשאי להאריך ובליקוטי מהרי"ל איתא כשחלה מהרי"ל גזרו הצבור תענית ואמרו סליחות משמע דצבור לצורך יחיד שרי מ"כ וי"ל דשאני מהרי"ל כיון דרבים צריכים לתורתו כרבים דמי וכה"ג איתא בתשובת הרשב"א סי' קמ"ח:
ב
null
7,440
מגן אברהם
קיט
ה
אם דילג. פי' שדילג הברכ' לגמרי וטעה פי' שלא אמרה כתיקון חכמים ותרוויהו בשוגג אבל במזיד צריך לחזור לתחלת י"ח כמ"ש סי' ק"ד וסי' קי"ד ס"ז ועמ"ש שם ס"ו:
ג
null
7,441
מגן אברהם
קיט
ו
רק רפאנו. פי' שחתם ברכת רפאינו ואם יחזור ויאמר ענינו יצטרך לומר רפאינו פעם אחרת דצ"ל על הסדר ויהיה ברכה לבטלה דאין מחזירין בשביל ענינו אבל אם לא חתם רפאינו יאמר ענינו ואח"כ רפאנו (מ"ע סי' קי"ב ול"ח וב"ח) ובלבוש יש כאן ט"ס:
ד
null
7,442
מגן אברהם
קיט
ז
ענינו בש"ת. ויחתום בא"י העונה בעת צרה וש"ת (הג"מ פי"א וב"ח) ולא הוי חתימה בשתים דפירש"י בתענית דף י"ג דברכת ש"ת בחתימה קאי אתענית ואכל מילי ולכן נ"ל דאם חתם בש"ת לבד יצא ע"ש ברש"י וכ"מ בתשובת רש"ל סי' ס"ד וה"ה אם לא היו י' המתענים בבה"כ ובאו אחר רפאנו אומרה בש"ת (ש"ג) ואם שכח גם בש"ת אומר' ברכה בפ"ע אחר בשלום [רש"ל בתשו'] ועיין בטור סי' תקס"ה די"א דאפי' ביחיד הדין כן וכ"ה בהג"ה וניהו דלא קי"ל הכי ביחיד מ"מ בש"ץ יש לפסוק כדבריהם דלא הוי שלא כסדר דכבר נסתיימו סדר הברכות ובכ"ה כתב בשם ש"ג דאומר' בעבודה אם נזכר ואם טעה ואמר ענינו קודם ראה נא צ"ע אם יחזור ויאמר ענינו אחר ראה נא מידי דהוי אשאר ברכות או דלמא כיון דאפי' לא אמרה כלל אין מחזירין אותו ה"ה אם לא אמרה במקומה או דלמא צ"ל כסדר כמ"ש דאם יאמר ענינו צ"ל אח"כ רפאינו פעם ב' ק"ו כאן שאמר ראה נא שלא במקומה וכנ"ל עיקר:
ד
null
7,443
מגן אברהם
קכא
א
שוחין. אם נזדמן לו רוק לא ישחה עד שיצא הרוק מפיו (ס"ח סי"ח):
א
null
7,444
מגן אברהם
קכא
ב
וסוף. ברכת הטוב שמך:
א
null
7,445
מגן אברהם
קכא
ג
יחיד. ובמהרי"ל כתוב שיחיד אומרו וגם במנחה בת"צ אפילו מי שאינו מתענה אומרו ובתענית יחיד אומרו היחיד אבל הש"ץ אינו אומרו אפילו בער"ה דלא מיקרי ת"צ (ד"מ סי' תקפ"א) ובד"מ סי' קכ"ז חולק וכותב דיחיד אינו אומרו וכ"כ ר"ל חביב סימן ט"ו ובלבוש שם כתב דנוהגין לאומרו ונ"ל דאין למחות ביד האומרים אותו:
ג
null
7,446
מגן אברהם
קכב
א
מפסיק גם כן. ול"ח כתב דטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם וכ"כ הב"ח:
א
null
7,447
מגן אברהם
קכב
ב
מקצר ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו אין חובה לומר תחנונים בכל פעם (רשב"א) ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה (ד"מ):
א
null
7,448
מגן אברהם
קכג
א
ג' פסיעות. עבב"י שכתב הרבה טעמים ועוד שמעתי טעם דבזכות ג' פסיעות זכה נ"נ להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה ב"ה, ובאמ' בגמרא אית' ד' פסיעו' וברב' ש"ה דף ד' איתא ג' פסיעות וכ"ה בזוהר מקץ ע' תמ"ז ופשוטו של דבר פוסע לאחריו כעבד הנפט' מרבו:
א
null
7,449
מגן אברהם
קכג
ב
ואחר שפסע. לא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן:
א
null
7,450
מגן אברהם
קכג
ג
לצד שמאלו. שהוא ימין השכינה:
א
null
7,451
מגן אברהם
קכג
ד
שלום עלינו. דלא כהאומרים עלינו ועל כל ישראל:
א
null
7,452
מגן אברהם
קכג
ה
יעמוד. חייב לכוין רגליו כמו בתפל' [רד"ך בית כ"ז וע"ש ובס' ב"ז סי' קפ"ז]:
ב
null
7,453
מגן אברהם
קכג
ו
ולא יחזור. וכשאומרי' פיוטים חוזר כשש"ץ מתחיל י"ח (ל"ח): כתב הכ"מ דאם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו אבל לפי סברת י"א הטעם דבעינן ו' פסיעות עב"י ולכן צריך ג"כ לפסוע ג"פ לפניו ומה"ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדין שם שלא להפסיק בין הו' פסיעות (ל"ח) עסי' צ"ה ס"א ומ"ש סי' קכ"ד וסימן קל"א ס"ב:
ב
null
7,454
מגן אברהם
קכג
ז
והש"ץ יעמוד. אבל מדינא יכול לחזור מיד דביחיד נראה כאלו רוצה לחזור ולהתוודות והוא ככלב וכו' ועסי' תר"ז ס"ד אבל בש"ץ הדבר ידוע שעושה כן להוציא רבים י"ח (שם ברשב"א):
ב
null
7,455
מגן אברהם
קכג
ח
כשיעור זה. וב"ח פסק כמ"ש הרד"א בשם הראב"ד דצריך לשהות כשיעור שיגיע ש"ץ לקדושה ומ"ש בסי' ק"ה (כ"ה) ד"א היינו משום דצריך לחזור ולהתפלל אבל בלא"ה הוי ככלב ע"כ, וכ"מ בתשובת הרשב"א וגם מ"ש הרי"ו הרי"ו ישהא מעט י"ל דר"ל כשיעור הזה וכ"מ למעיין שם ומ"ש בב"י וכן נראה וכו' הוא מדברי הב"י:
ב
null
7,456
מגן אברהם
קכג
ט
אסור להחזיר. שלא יחשדוהו שדילג (לבוש) וכשמתחיל הש"ץ רשאי להחזיר פניו אבל לחזור למקומו אסור עד שמגיע לקדושה כמש"ל דלא כהב"ח ע"ש:
ב
null
7,457
מגן אברהם
קכג
י
רגל שמאל. נ"ל הטעם משום דמסתמא עוקר אינש כרעי' דימינא ברישא לכן בשמאל דמראה כאלו כבד עליו ליפטר מלפני המקום ועמ"ש סימן (צ"ז) ומה"ט אטר רגל עוקר שמאלו שהוא ימין דעלמא תחל' ואפשר עוד לומר הטעם דצריך לפסוע לימין השכינה תחילה ואם כן צריך לפסוע בשמאל תחלה וקצת נוהגין לפסוע רגל הימיני אל השמאלי ואח"כ פוסעין בשמאל (ל"ח): כתב ב"ח ואם יש דוחק בב"ה רשאי לפחות משיעור גודל בצד עקב ולסמוך על הרשב"א שכתב בתשובה סי' שפ"א שאין שיעור לפסיעות אלו עכ"ל ול"נ דהרשב"א לא כתב אלא שאין צריך לפסוע פסיעה בינונית שהוא אמה ע"ש אבל פחות מעקב בצד גודל לא מיקרי פסיעה כלל ובד"מ כתב הטעם דתפלות נגד תמידין תקנום ובעי' דומיא דכהנים בעבודתן ולכן לא יפסיע פסיעות גסות יותר ועוד דמחזי כרץ מלפני המלך ע"כ וכ"מ בטור רסי' צ"ה ע"ש בשם הירושלמי:
ג
null
7,458
מגן אברהם
קכג
יא
בקול רם א"צ. דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אף על פי שמפסיקין בקריאת התורה והלל וא"מ כולהו לסדר התפלה באים (ת"ה סי' י"ג):
ה
null
7,459
מגן אברהם
קכג
יב
אין צריך לחזור. ואם הוא רגיל לפסוע אין למחות בידו (רדב"ז סי' קנ"ג וע' בהגה' פ"ק דברכות):
ה
null
7,460
מגן אברהם
קכג
יג
פוסע ג' פסיעות. דמתחלה צריך לפסוע ולהפטר על התחנונים של עצמו כגון אלהי נצור ואח"כ צריך אחר הקדיש על התפלה שהתפלל בעד הצבור (לבוש):
ה
null
7,461
מגן אברהם
קכג
יד
יהיו לרצון. דסומך על תתקבל צלותהון ובשל"ה כתוב לומר יהיו לרצון:
ו
null
7,462
מגן אברהם
קכד
א
שאינו יודע. אבל הבקי אינו יוצא בתפל' ש"ץ:
א
null
7,463
מגן אברהם
קכד
ב
יכוין. וצריך שיבין בל' הקדש כמ"ש סי' קצ"ג ע"ש [ב"י ב"ח ד"מ] עמ"ש סי' ס"ב:
א
null
7,464
מגן אברהם
קכד
ג
בקול רם. ואין בזה משום קטני אמנה או משמיע קולו בתפלתו כיון דע"י הדחק הוא עושה כן (כל בו): בגמרא סוף ר"ה משמע דאף בלא דחק שרי דאמרי' לדבריך למה הצבור מתפללין א"ל כדי להסדיר ש"ץ תפלתו משמע דאי לאו משום להסדיר הוי רשאי הש"ץ להתפלל מיד בקול רם ומיהו א"צ לסדר אלא בר"ה וי"ה כמ"ש סי' ק' ע"ש ומ"מ צ"ע לר"ג למה צבור מתפללין כל השנה וצ"ל דמ"מ טוב להסדיר ש"ץ בכל פעם כמ"ש סי' קל"ט וכב"י ועכשיו נהגו ברוב המקומות להתפלל ש"ץ מנחה בקו"ר תיכף ע"כ, ובמדינות אלו לא נהגו כן וכן נכון וכ"כ ר"ל חביב בתשוב' וכ"כ רדב"ז סי' צ"ד שאם אפשר לבטלו שלא ע"י מחלוקת יבטלם ובכ"ה כ' סימן ק"א שמנהגם שש"ץ אומר ג' ראשונות וג' אחרונות בקול רם והשאר בלחש ע"ש:
ב
null
7,465
מגן אברהם
קכד
ד
שיעבור. פי' שלא יוכלו לגמור כל י"ח ברכות תוך זמן תפלה (ל"ח) וכ"כ סי' רל"ב סס"א:
ב
null
7,466
מגן אברהם
קכד
ה
וטוב שיהיה. היינו בדאיכא שהות ביום:
ב
null
7,467
מגן אברהם
קכד
ו
אחר ברכת הש"ץ. כ' הע"ת דפליג אסעיף ד' ולא דק דהכא הש"ץ מתפלל פעם א':
ב
null
7,468
מגן אברהם
קכד
ז
אין לש"ץ להמתין. ועכשיו נהגו להמתין על האב"ד, ונ"ל הטעם שרוב האנשים מתפללין במרוצה ואם יחידים מתפללים מלה במלה לא יוכלו לומר קדושה עם הצבור לכן ממתינים ולכן נ"ל דאף אם אין אב"ד בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו כמ"ש על ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה, וכתוב בס"ח סימן תשפ"ד שאם אחד צריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחוריו בשעה שמתחיל החזן אף על פי שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור:
ג
null
7,469
מגן אברהם
קכד
ח
יש להם לשתוק. עיין בתשו' מ"ע על האנשים שלומדי' בעת חזרת הש"ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי אין למחות בידם אבל בס' ווי העמודים קרא תגר עליהם וכ"מ ממ"ש סי' צ' סי"ח:
ד
null
7,470
מגן אברהם
קכד
ט
על כל ברכה. ופשוט דאם עסוק במקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו עמ"ש סי' נ"ו:
ה
null
7,471
מגן אברהם
קכד
י
אמת הוא. וזהו בברכת הודאה כגון ברוך שאמר וישתבח וגאל ישראל אבל בתפילה צריך שיכוון אמת היא ואני מתפלל שיאמנו דבריו ובקדיש צריך לכוון על העתיד לבא שיאמנו דבריו ב"ח בשם מהרר"ה בפירוש הסידור (ועמ"ש בשל"ה):
ו
null
7,472
מגן אברהם
קכד
יא
בניו הקטנים. וצריך שיחנכם שיעמדו באימה וביראה ואותן שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק מוטב שלא להביאם (שני לוחות הברית):
ז
null
7,473
מגן אברהם
קכד
יב
בחטף. פי' בחטף שב"א (ב"ח):
ח
null
7,474
מגן אברהם
קכד
יג
אינו מחויב. וב"ח כ' להחמיר אפי' אינו מחויב אפי' יודע אם הברכה היא להוציא רבים ידי חובתם ולא שרי ביודע אלא א"כ בברכת התורה ובברכת הנהנין:
ח
null
7,475
מגן אברהם
קכד
יד
מיד כשכלה. ואם החזן מאריך בנגון של ואמרו אמן יאמרו אמן מיד כי הניגון הוי הפסק (יש נוחלין) ועמ"ש ס"ס קכ"ח דהארכת הנגון מכלל הברכה היא ומ"מ נ"ל דאם מאריך הרבה הוי הפסק:
ח
null
7,476
מגן אברהם
קכד
טו
א"צ המברך. נ"ל דוקא בברכה שאינה חובה לשמוע אבל בברכה שמוציא רבים י"ח צריך להמתין כמ"ש סימן קכ"ח סי"ח:
ט
null
7,477
מגן אברהם
קכד
טז
יכוין. ואין אדם יכול לכוין לכן יחזור ויתפלל (ב"ח רש"ל) עס"ס קפ"ג:
י
null
7,478
מגן אברהם
קכד
יז
שומע צבור. לכאור' משמע שכיוון למ"ש ב"י בשם א"ח וכן נרשם המ"מ ול"נ דליתא שהא"ח כונתו לתרץ תי' אחר על קושית הפוסקים מההי' דהחליל ולחלק בין צבור ליחיד אבל רמ"א סתם בס"ח כשאר הפוסקים דאין חילוק והא דנקט כאן צבור משום דעלה קאי:
יא
null
7,479
מגן אברהם
קכד
יח
וכן בקדיש. דלא מקרי ברכה שנתחייב בה אלא דבר שמחוייב לאומרו ביחיד דאם לא כן קשה האיך יצאו באלכסנדריא בקדיש וברכו:
יא
null
7,480
מגן אברהם
קכה
א
שותקין. וגם קדיש א"ל עם החזן כי א"א דבר שבקדושה אלא בי' וצריך להבין לחזן ולענות אחריו (ב"י רא"ש) וכ' בהגה' י"ל אפי' יש מנין מלבדו אסור ואפי' ללמוד אם לא בשעה שהחזן מנגן בשעת הנגון ולא בשעה שמחתך האותיות. ואינו נק' קדושה אלא נעריצך וכו' לעומתם וכו' ובדברי וכו' אבל שאר הנוסח שמוסיפין בשבת אינו בכלל קדושה ע"כ, ועמ"ש סי' ס"ג, בשבת אומרים כדבר האמור בקמ"ץ (ס"ח סי' תת"ה) ויראה הש"ץ לסיים לעומתם וכו' ובדברי וכו' קודם שיתחילו הקהל ברוך וימלוך [ס"ח סי' תת"ו]: מהרי"ל כשאמר ברוך וימלוך היה כורע וזוקף בשם וקשה היאך השתחוה במקום שלא אמרו חכמים עסי' קי"ג (ע"ה) ול"נ דדוקא כשאומר ברוך אתה ה' או מודים אסור לשחות דה"ל כמוסיף על תקנ' חכמי' ובכל קומה לפניך תשתחוה אסור דהוי שבח והודאה אבל בעלמא מותר דהא באמצע הברכה מותר לשחות, ואני קבלתי שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש (של"ה):
א
null
7,481
מגן אברהם
קכה
ב
מנענעים גופן. בתנחומא פ' צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש [בד"ה] ולא כאותם שדולגים וקופצים, ובכתבים איתא בשעת קדושה יפסע ג' פסיעות לפניו וישאר שם עד נפילת אפים ויאמר נקדישך ונעריצך וקק"ק בקול רם והשאר יאמר בלחש מלה במלה עם הש"ץ ע"כ: כב"ח שצ"ל וכן כתוב על יד כו' ונוסח' שלנו ככתוב על יד וכו' ונהרא נהרא ופשטי' ונוסח שלנו יש לה סמך מחזקוני פרשת האזינו שצ"ל כ"א תיבות קודם שיזכיר השם כמו שעשה משה בפ' האזינו וע"ש בילקוט ובתוס' סנהדרין:
א
null
7,482
מגן אברהם
קכה
ג
טוב כו'. והאר"י היה מזהיר מאד ע"ז:
ב
null
7,483
מגן אברהם
קכו
א
ודילג. ואם דילג ראש הברכה וסיים חתימתה לא מצינו שמסלקין אותו ואם לא רצה לומר ולכופרים רק ולמלשינים ספק אם מסלקין אותו (כ"ה מ"צ ח"ב ט') ובסי' קי"ח כ' שבני רומנים אומרים ולמלשינים:
א
null
7,484
מגן אברהם
קכו
ב
מיד. פי' ואין ממתינים לו שיזכיר אלא מסלקין אותו מהתיבה מיד ומדסתם פה משמע דאין מסלקין אותו מש"ץ משום פעם א' ובפרט בזמן הזה עבי"ד ס"ס י"ב:
א
null
7,485
מגן אברהם
קכו
ג
כל מקום. כ' מ"ע סי' כ"ה אי לאו דמסתפינא הייתי אומר יחיד שלא הזכיר ר"ח בשחרית והתפלל מוסף אין צריך שוב להתפלל שחרית דלא גרע דיעבד ליחיד מלכתחלה לרבים ודברים של טעם הם להלכה ע"כ, ול"נ דנכון למעשה שלא יתפלל דלא יהא אלא ספק [כ"ה סימן תכ"ב]:
ג
null
7,486
מגן אברהם
קכו
ד
כמו בר"ח. ומ"ש הרב"י דשבת וי"ט כיון דליכא ביטול מלאכה לעם מחזירין י"ל אדרבא מצינו לענין תפלה שהקילו בשבת וי"ט יותר מבר"ח דהרי תקנו דלא לצלוי י"ח כמ"ש סי' רס"ח ס"ב רק בקריאת התורה הוסיפו, וב"ח האריך בזה ויש שם טעות סופר בדבריו דסותרים זה את זה:
ג
null
7,487
מגן אברהם
קכו
ה
בג' ראשונות. וכתב הלבוש דוקא כשנזכר קודם שהשלים תפלתו אבל אחר שהשלים תפלתו אינו חוזר ובל"ח חולק עליו ול"נ כמ"ש הלבוש מאחר שלגירסת הטור אין חילוק בין ג' ראשונות לאחרונות לעולם אינו חוזר, וכתב בכ"מ שכן נמצא בספר הרמב"ם כתיבת יד אם כן יש להקל כשהשלים תפלתו ועסי' קכ"ד ס"ב:
ד
null
7,488
מגן אברהם
קכז
א
ולא ישאו. פי' שישחו כדין שאר שחיות כמ"ש סי' קי"ג ס"ה [כ"מ בב"י] והב"ח מפרש דבמודים שאומר עם הש"ץ לא ישחה רק ינענע ראשו מעט והעולם לא נהגו כן:
א
null
7,489
מגן אברהם
קכז
ב
בשחיה א'. ואין להקפיד משום ה' זוקף כפופים אלא בסוף ברכה תדע דבר"ה ויה"כ אין המדקדקין נוהגים לזקוף אלא בסוף ברכה (שם) נ"ל כוונתו דבסוף הברכה דצריך ע"כ לזקוף כמו שתקנו חכמים לכן יזקוף בשם וה"ה בתחלת הברכה היכא שזוקף מיד אבל הכא שאינו זוקף עד שגמר כל הברכה והתם ליכא שם אף על פי שיש שם לית לן בה ועוד יש ראיה ממלך שהתפלל כל התפלה בשחיה ואף על פי שיש בה כמה שמות והב"ח כתב בשם רש"ל שיזקוף מעט כשאומר השם עד סופו ואז יכרע עכ"ל, והעולם נוהגין כמ"ש רמ"א:
א
null
7,490
מגן אברהם
קכז
ג
בברכה. בפת"ח (ס"ח סי' תת"ה) כהנים עם, אין מלת כהנים דבוק למלת עם (וכמ"ש סי' קכ"ח ס"י בהג"ה) שהרי קי"ל כהנים שלוחי דרחמנא נינהו אלא כלומר שהכהנים נקראים עם קדושיך אף על גב דעם סתמא לא איקרי כדאי' פרק הזרוע עם קדושיך אקרי כדאי' פ"ד דיומא, כתוב בזוהר חדש פ' נשא כשאומר יברכך ה' יראה לצד ההיכל וישמרך יראה לצד ימין שלו יאר ה' כלפי ההיכל, פניו אליך ויחנך יראה לצד שמאל ליחדו בימין: טוב לומר בשעת אמירת ברכת כהנים אל נא קרב תשועת מצפיך וכו'. והוא שם של כ"ב (צ"ה פ' נשא ושל"ה):
ב
null
7,491
מגן אברהם
קכז
ד
עד ואני וכו'. ואנו אין אומרים רק עד שלום:
ב
null
7,492
מגן אברהם
קכז
ה
כן יהי רצון. משמע שלא יענה אלא בסוף ויש נוהגים לענות בין כל פסוק כי"ר אבל אותן שאומרים בתחלה רק יהי רצון טועים הם דאז אין משמעות איזה דבר יהי רצון (ב"ח):
ב
null
7,493
מגן אברהם
קכח
א
כתוב בא"ע סי' ג' ס"א בהג"ה מי שבא ואמר כהן אני נאמן לישא כפיו כו' וצ"ע דהא הרמ"ך לא כ' אלא שנאמן לקרות בתורה דמה איכפת לן אם יקרא ראשון ואף בזה חולק הב"י בשם הפוסקים אבל בנשיאת כפים ליכא למ"ד דנאמן ע"פ עצמו דהא עובר בעשה אם עולה ועמ"ש סי' ר"א ואפשר דמיירי התם עם כהנים אחרים ודוחק וצ"ע עיין בלבוש בסוף ספרו ובח"מח שם: לא ידע ר"י. פי' דא' ר"י מימי וכו' ע"ש בתו' וקשה דהא בכתובות אמרי' דזר הנוש' כפיו עובר בעשה ותי' בד"מ דבכתובות מיירי בפ"ע ובשבת מיירי עם כהנים אחרים, וצ"ע מנ"ל לר"י חילוק זה ואפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה היינו מה שמזכיר השם לבטל' בברכ' ועססי' רט"ו ולולי דברי ר"י היינו אומרים דר' יוסי לא קאמר רק שהי' עולה לדוכן ואף על פי שהי' לו גנאי בדבר באמת לא היה מברך ועיין בס' ב"ש ובחי' רש"א ועי"ל דמצינו פ"י דעירובין דר"י סבר אף על גב דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך ולא בנות ישראל מ"מ רשות לנשים לסמוך, א"כ ס"ל ג"כ אף על גב דכתיב דבר אל אהרן וכו' מ"מ רשות לזר לישא כפיו ולכן תמה ר"י עליו והא דאי' בכתובות דזר עובר בעשה קאי אליבא דר"י דאית ליה מעלין מתרומה ליוחסין ע"ש סוף הפרק ולדידיה נשים אסורים לסמוך כדאית' סוף עירובין ולכן זר שנושא כפיו עובר בעשה כנ"ל עיקר ע"ש:
א
null
7,494
מגן אברהם
קכח
ב
כשקור' כהנים. ודוק' שעקר רגליו בעבודה או שא"ל קודם רצה לעלות אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות וכמ"ש ס"ח וכ"מ בר"ן ועס"ך:
ב
null
7,495
מגן אברהם
קכח
ג
אם עלה. ואם עלה פעם שנית מברך אפי' באותו צבור (ר"מ מינץ סי' י"ב ל"ג):
ג
null
7,496
מגן אברהם
קכח
ד
כשהכהני'. ובמרדכי כתוב שיצאו קודם שמתחילין רצה ונ"ל טעמו כדי שלא יאמרו שהם פגומים כשלא יעקרו ברצה ועב"י ססי' זה: וכתב הב"ח והפסולים מדרבנן א"צ לצאת לחוץ דכשהחזן קורא כהנים אין כוונתו על הפסולים ע"כ, משמע דאם א"ל צריכים לעלות דהא עוברים בעשה אם אין עולים אבל מלשון הרב"י שכ' בס"ב משמע דאם היה בו א' מן הדברים המעכבי' אפי' א"ל אינו עובר וכן נראה דהא אינו נמנע מצד עצמו אלא החכמים מנעוהו ויש כח בידם לעשות זה כדאי' סי' קצ"א:
ד
null
7,497
מגן אברהם
קכח
ה
ויש מחמירין. נ"ל דוקא כשאין מגיעים אלא עד הארכוב' וקשורים ברצועה או בסרט אבל אם הם מגיעים עד אציליהם דהם מכנסיים שרי ונ"ל דשל בגד ומחופה עור שרי בכל ענין ועמ"ש סי' תקנ"ד סי"ו:
ה
null
7,498
מגן אברהם
קכח
ו
שנטלו הכהנים. מנהג מצרים שבשחרית אינו נוטל ידיו ובמוסף נוטל משום היסח הדעת (רדב"ז ח"א קמ"ז):
ו
null
7,499
מגן אברהם
קכח
ז
הלוי ידיו. ואם אין שם לוי יצוק בכור שהוא פטר רחם שהוא קדוש על ידו (ב"ח בשם מהר"י מולין) ומשמע מלשונו דבכור לאם דוקא אבל בכור לאב לבד לא מצינו קדושה האידנא, ואם הלוי חכם והכהנים ע"ה א"צ ליתן מים על ידיהם רק יטול בעצמו [ר"י לוי סי' ל"ט והרא"ש סי' מ"א] ור"ל סרואל חולק [כ"ה] ואם קצת כהנים ת"ח צריך ליצוק על כולם לכ"ע [שם]:
ו
null