sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
3,600	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	כד	לח: וחוט או משיחה אסור דילמא מבטל ליה והוי קשר של קיימא. מ''א:	טו	הלכות שבת
3,601	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	כה	אסור: ואם רבים שם וגנאי לו לילך בלא מנעל שרי משום כבוד הבריות. מ''א:	טו	הלכות שבת
3,602	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	כו	הקנה: ואם מיוחד לכך שרי. מ''א:	טז	הלכות שבת
3,603	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	כז	מבע''י: הטעם שמא יתקע. ולפ''ז דוקא בנשמט יש חשש זה אבל בנשבר לא שייך שמא יתקע אלא צריך לעשות רגל אחר ולזה לא חיישינן ורמ''א דנקט נשבר לאו דוקא אלא נשמט קאמר. ותו נ''ל דאם נשמט הרגל כבר ואין כאן אותו רגל כלל אלא הספסל עומד כך בלא רגל אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר דכאן אין שייך שמא יתקע כנלע''ד בזה שהוא חומרא דרבנן בפרט במקום שהוא צורך בשבת. ט''ז:	טז	הלכות שבת
3,604	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	כח	בנין: ואם הוא לעולם רפוי שרי כמ''ש סימן שי''ג ס''ו:	טז	הלכות שבת
3,605	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	כט	קוץ: דוקא קוץ שאינו נראה וכן גחלת של מתכות אין חומה ניכר שאף בתר דאזיל סומקא יש בה כח לשרוף ריב''ש סי' ת''א ועיין סימן תקי''ח ס''ג ועיין מ''א (במה שתמה על תשובת הריב''ש ומה שהעלה להלכה. אבל בספר אליהו רבה דחה דבריו ע''ש גם מה שהעלה במ''א דלא התיר אלא בדבר שלא היה מונח מע''ש לא נהירא דקוץ משמע דמונח בע''ש):	יח	הלכות שבת
3,606	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	ל	לשריפה: משמע דסתמא לא אסירא. זמורה שיש בראשה עקמומית כעין מזלג שראוי לתלות בו דלי ולמלאות בו אע''פ שחישב עליה מע''ש למלאות בה אסור למלאות בה בשבת אא''כ היא קשורה בדלי מע''ש דחיישינן שמא תהיה ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש רמב''ם ומשמע דבקשה שרי:	כ	הלכות שבת
3,607	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לא	חריות: עיין מ''א:	כא	הלכות שבת
3,608	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לב	הזבובים: וה''ה לאיים על התינוקות שיכם בהם. אבל אסור לומר לעכו''ם שיתלוש לו ענף מן המכבדות שמכבדין הבית עיין ט''ז:	כג	הלכות שבת
3,609	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לג	אא''כ: ואם נתנן לאוצר לסחורה צריכים יחוד ע''ס רנ''ט:	כה	הלכות שבת
3,610	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לד	מנער: וה''ה שמותר לגררם ע''י סכין מן המפה כיון דלא נגע בה הוה ליה טלטול מן הצד ט''ז. וקשה דבסי' שי''א ס''ק ב' אוסר הט''ז לדחוף דבר שהוא מוקצה ע''י קנה ע''ש:	כז	הלכות שבת
3,611	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לה	שהתקינן: וקש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה. מ''א:	כח	הלכות שבת
3,612	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לו	מצויים: ואם אין מצויים אסור:	כט	הלכות שבת
3,613	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לז	חי: ואם הוא בשר דלא חזי לאכול חי אסור לטלטל וה''ה שאר דברים כגון שומן צונן. (אבל בספר אליהו רבה העלה כללא דמלתא אף שאינו ראוי לאכול חי כיון דראוי לכלבים שרי). כתב ש''ג בשר עכו''ם שנשחט היום שרי בטלטול ועי' סי' ש''י ס''ב בהג''ה. ואסור להדיח בשר שחל יום ג' להיות בשבת כדי שלא יאסור לבשול אפי' ע''י עכו''ם דאפשר לאכלו צלי מ''א בסי' שכ''א ס''ק ז' ע''ש. ובא''ז בשם זקינו הגאון ז''ל הורה להתיר בשעת הדחק אפי' ע''י ישראל ועיין בס' עדות ביעקב סי' א':	לא	הלכות שבת
3,614	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לח	שאינו: ואם מונח במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקו לצדדים. מ''א:	לד	הלכות שבת
3,615	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	לט	אסור: ואם הוא מלא ואי אפשר לפנות עליו מותר להוציאו ולהחזירו משום כבוד הבריות. מ''א:	לד	הלכות שבת
3,616	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מ	אסור: ובעודו בידו מותר להחזירו. מ''א:	לה	הלכות שבת
3,617	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מא	מים: ודוקא שהן ראוין לשתיית בהמה כשהן בגרף דאל''כ אף המים גרף הן. ב''י:	לה	הלכות שבת
3,618	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מב	להכניס: אפילו הוא בחצר מקום שאין דירה שם. ב''י:	לז	הלכות שבת
3,619	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מג	אסור: ואם היה עליו בה''ש אסור. לבוש:	לט	הלכות שבת
3,620	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מד	בחצר: אבל בר''ה אסור עיין סי' שט''ו מאלו הדינים בסי''ב:	מ	הלכות שבת
3,621	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מה	תגררהו: וקטן כ''כ שצריך לגררו אם נשאו חייב והמוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו חייב אבל המוציא גדול המלובש בכליו פטור ואם נושא כפות או חולה חייב והנושא מת הוי מלאכה שא''צ לגופה. רמב''ם עיין מ''א:	מא	הלכות שבת
3,622	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מו	ויש: עי' סי' תקי''ח ס''א שהט''ז ומ''א אוסרים ע''ש:	מה	הלכות שבת
3,623	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מז	ויש: רש''ל ספ''א דביצה אוסר לטלטלו כ''א לצורך גופו או מקומו. ובאגודה אוסר אפי' לצורך גופו ומקומו:	מז	הלכות שבת
3,624	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מח	מותר: ולמ''ד אסור לכבד הבית הוי כלי שמלאכתו לאיסור. ב''י ש''ג:	מט	הלכות שבת
3,625	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	מט	מין אחר: כגון שרואין בצל:	נא	הלכות שבת
3,626	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שח	נ	לעשירים: כתב הט''ז הכלל הוא דמה שראוי לעניים והוא בביתו של עני הוה מוקצה לעשירים כיון דלדידהו לא חזי אלא דמי שהוא בביתו של עני גריר בתר הבית אפי' עשיר אבל מוקצה לעשיר והוא בביתו אסור לכל העניים כאלו זרקן כבר לאשפה ע''ש:	נב	הלכות שבת
3,627	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	א	כדופנה: כיון דהדקה שוויה דופן. ואם לא הדקה לא. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,628	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ב	כמו שהיא: דנעשה בסיס לאיסור ולהיתר. ואין מטריחין אותו ליטול הפירות מתוך הסל בידו. אבל אם הפירות מונחים בסלים קטנים תוך הכלכלה יטלם בידו מתוך הכלכלה. תוס':	ג	הלכות שבת
3,629	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ג	ומנער: ומותר ללמוד על השלחן שמעות מונח עליו מצד אחר אע''פ שדרך לנענע בלימוד לא חיישינן שינענע המעות. מהרי''ל:	ד	הלכות שבת
3,630	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ד	והמעות: אם עושה כן לצורך המעות שלא יגנבו אסור. ב''י:	ד	הלכות שבת
3,631	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ה	על: ואם הניחם בכוונה בחול ולא היה דעתו שישאר שם בשבת ואח''כ שכחם מיקרי שוכח מהרא''י סי' קצ''ג:	ד	הלכות שבת
3,632	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ו	כל השבת: ובמקום פסידא יש לסמוך ע''ז. ב''ח:	ד	הלכות שבת
3,633	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ז	אפי': זה קאי גם אדיעה ראשונה דאפי' לא הניחו אלא לכניסת שבת לנטלו אח''כ אסור כל השבת:	ד	הלכות שבת
3,634	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ח	אסור: לפי''ז כשמעמידין המנורה עם הנרות על המפה שעל השלחן יש לאסור לטלטל המפה ההיא בכל השבת ולא שמענו ולא ראינו שום אדם נזהר בזה וצ''ע. ט''ז ע''ש:	ד	הלכות שבת
3,635	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	ט	חבירו: ואם עושה לטובת חבירו יש להסתפק דמסתמא ניחא ליה עיין מ''א:	ד	הלכות שבת
3,636	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שט	י	יכול: היינו בשוכח:	ה	הלכות שבת
3,637	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	א	עץ: עיין סי' ש''ח סט''ז:	א	הלכות שבת
3,638	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ב	בשל כותי: פי' בדבר תלוש אבל במחובר שלקטו עכו''ם בשבת אסור לכ''ע ועיין סי' שכ''ה ס''ה:	ב	הלכות שבת
3,639	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ג	חזר: כתב הט''ז ה''ה באיזמל שמל בשבת היה בה''ש מוקצה מחמת חסרון כיס כמו סכין של סופרים דאדם מקפיד הרבה שלא להשתמש באותו איזמל מידי אחרינא שלא יתקלקל וכ''ש שאין אוכל עמו דהוא נגד טבע בן אדם ע''כ אע''פ שעומד למחר במלאכת מילה מ''מ אחר גמר צורך שלו חוזר לאיסור טלטול של בה''ש ע''כ יצניעו באותו חדר שהוא מל שם וכ''כ מהרי''ל ועיין בי''ד סי' רס''ו אבל הב''ח סי' ש''ח מתיר לטלטלו וכ''כ מהרש''ל והמ''א בסי' של''א ס''ק ה' האריך בדבר זה ומסיים לכן יש להחמיר שלא יניחנו מידו עד שיוליכנו לביתו דכל מוקצה שהוא בידו מטלטלו לאיזה מקום שירצה ע''ש ועיין בספר בית יעקב סי' ק''ב:	ג	הלכות שבת
3,640	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ד	אינם: כתב ב''י תמרים שנותנין עליהם מים בגיגית בע''ש ואינם ראוים ובשבת נעשים ראוים דמותרים בשבת:	ה	הלכות שבת
3,641	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ה	שלא: אע''ג דמוקצה מותר בנגיעה כמ''ש סי' ש''ח סעיף מ''ב היינו שהנגיעה היא לצורך דבר המותר אבל הכא הנגיעה היא לצורך דבר המוקצה ב''י ת''ה. או י''ל דמ''ש כאן ובלבד שלא יגע בו. היינו בדבר שמנענע אותו כמ''ש סי' רס''ה ס''ג עיין שם ועיין סי' תקי''ג ס''א. במ''א:	ו	הלכות שבת
3,642	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ו	איסור: פירוש בהניח בכוונה ע''ל סי' ש''ט ס''ד:	ז	הלכות שבת
3,643	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ז	או: ומ''א מחמיר:	ז	הלכות שבת
3,644	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ח	ללבוש: אפי' בר''ה. מ''א:	ז	הלכות שבת
3,645	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	ט	שמא: מיהו יכול לנער משם את המעות. עיין מ''א שהעלה דאם הניח בתוך הכיס מעות מדעת אסור להכניס ידו דעכ''פ הכיס נעשה בסיס. עוד העלה אם כיס מלא מעות קשור בבגד אסור לטלטל הבגד כיון דהכיס הוא כלי בפני עצמו וה''ה כשיש מעות בתיבה בתוך השלחן אסור לטלטל השלחן אלא אם כן יש עליו גם דבר המותר ע''ש בספר אבן העוזר העלה להלכה דאפי' אפשר לנער המעות מן הכיס יכול לטלטל בגד שהכיס תפור בו אפילו בשכח מעות בכיס וכ''ש במניח בכוונה פשיטא דשרי:	ז	הלכות שבת
3,646	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	י	לטלטלו: אבל אפר שהוסק בשבת אסור לכ''ע דהוי דבר חדש ונ''ל דאם נתערב אפר שהוסק בשבת באפר של אתמול בטל ברוב. מ''א:	ח	הלכות שבת
3,647	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	יא	חשוב: ואע''ג שלכל העולם הוא חשוב אם אינו חשוב לדידיה לא מיקרי חשוב וה''ה איפכא עיין סוף סי' ש''ח:	ח	הלכות שבת
3,648	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	יב	מהמחתה: ודוקא אם צריך לאפרו או אם צריך למקום המחתה כנ''ל. ט''ז:	ח	הלכות שבת
3,649	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	יג	ינער: ואי איכא הפסד בניעור א''צ לנער כמ''ש סי' ש''ט ס''ג. ב''ח:	ח	הלכות שבת
3,650	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שי	יד	לבד: ונראה דהיינו מע''ש ונעשה בה''ש בסיס לדבר איסור אז לא מהני מה שיניח בשבת דבר היתר ג''כ עליו אבל אם בשבת הונח עליו דבר איסור הואיל ובה''ש לא אתקצאי הוי ליה מוקצה לחצי שבת וקי''ל אין מוקצה לחצי שבת אלא שכ''ז שהאיסור עליו אסור בטלטול ע''כ מותר להניח דברים של היתר חשובים מן האיסור ומטלטלם כנ''ל. ט''ז:	ח	הלכות שבת
3,651	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	א	ע''י: פי' שמניחו אצלו ומטלטלו עמו עמ''ש סי' ש''ח סעיף מ''א. מה שנוהגין שאין מטלטלין את המת כי אם ע''י ככר או תינוק שיהיה שם מבע''י אין להם על מה שיסמוכו באר עשק סי' נ''ב וכ''כ בתשובת דבר שמואל:	א	הלכות שבת
3,652	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ב	ממטה: ומותר לטלטל אח''כ המטה אפי' מת בה''ש:	א	הלכות שבת
3,653	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ג	באותו: פירוש אפילו באותו רשות צריך לחפש אחר היתר שזכר ולא אתי לדיוקי דברשות אחר אסור ט''ז ועיין מ''א וביד אהרן:	א	הלכות שבת
3,654	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ד	שמיה: ומטעם זה אסור לדחוף ע''י קנה דבר שהוא מוקצה. ט''ז וע''ל סי' ש''ח ס''ק ל''ד מש''ש:	א	הלכות שבת
3,655	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ה	שקרוב: ומותר לזלף חומץ ע''ג בגדיו של המת בשביל שלא יסריח למו''ש ויכולים להתעסק עמו. ד''מ:	ב	הלכות שבת
3,656	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ו	אין: לדעת הטור אם הוא קרוב להסריח אפי' יש להם מקום לצאת מותר להוציאו כדי שלא יסריח:	ב	הלכות שבת
3,657	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ז	על: דוקא כשהוא גדול קצת כמ''ש סי' ש''ח סעי' מ''א וסיים הט''ז שר''ח אוסר גם הש''ע הי' לו לסיים כן ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,658	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ח	לעכו''ם: דוקא לכרמלית אבל לר''ה אסור ע''י עכו''ם מ''א. וכתב א''ז מעשה שנפל בית אחד בעו''ה על נפשות מישראל ותינוק אחד מת היה תחת הבית והתיר א''א מהר''ו לקצב דמים עם העכו''ם לפנות עד שימצא התינוק מטעם כיון דקצב אדעתיה דנפשיה קא עביד:	ב	הלכות שבת
3,659	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	ט	לצורך: וטלטול מן הצד שרי לצורך כהנים ומ''מ אין הכהנים יכולים לכוף לקרובים שיוציאוהו אפי' צריכים לכנוס לבה''כ דהוא מצוה אם לא בנפל. ב''ח. ומ''מ נ''ל דאם יש כהן חולה שאינו יכול לצאת מביתו כופין את הקרובים להוציא המת מביתו כדי שלא יעבור על דאורייתא מ''א. ועי' מ''ש בי''ד סי' שע''ב ס''ק א':	ב	הלכות שבת
3,660	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	י	שהוא: ה''ה שאר כלים שמלאכתן להיתר גמרא סוף פרק נוטל:	ג	הלכות שבת
3,661	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	יא	ערום: והא שהצריכו גבי דוד המע''ה שמת בשבת לטלטלו ע''י ככר או תינוק והא דוד לא היה ערום דאמרינן איפחת דרגא מתותיה ומת ושמעתי דבגדי דוד היו מוקצין דאסור לכל אדם ללובשו דשורפין על המלכים. של''ה ט''ז מ''א:	ד	הלכות שבת
3,662	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	יב	במת: ע''ל סי' ש''ח ס''ה ועיין ט''ז:	ה	הלכות שבת
3,663	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	יג	זוקף: ומסירה אח''כ. ב''י. ואם הוא מתירא שלא יסריח המת ויצטרכו לצאת שרי לפרוס עליו מחצלת ובענין שאין עושה אוהל דהוי לצורך החיים. תוס' עירובין דף מ''ד:	ו	הלכות שבת
3,664	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	יד	ולשמוט: צ''ע על מה שנהגו האידנא להגביה המת מעל הכרים ע''י ככר אף במקום שאין לחוש שיסריח לכן צריך למחות בידם רק לשמוט הכר מתחתיו. אפילו בככר או תינוק אסור לטלטלו לרחצו אא''כ היה מטונף מטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיו אפילו לרמוז לעכו''ם שיעשה אסור אא''כ קצץ מע''ש הרד''ך מ''א ודוקא במים קרים:	ז	הלכות שבת
3,665	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	טו	שלא: כתב מי''ט שנוהגין בק''ק קראקא ובשאר קהלות שמזיזין אבר שלא יתעקם ומעצימין עיניו ואומרים שיש סכנה בדבר כדאיתא בזוהר על הפסוק ויוסף ישית ידו על עיניך ואין למחות. אליה זוטא:	ז	הלכות שבת
3,666	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	טז	לזריעה: ומגן אברהם מתיר אפי' נתכוין לזריעה אם לא השריש וכ''כ יד אהרן:	ח	הלכות שבת
3,667	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	יז	מזיז: דבשדה לא אתי לאשוויי גומות אבל בביתו אסור ליטול הצנון מהארץ דאתי לאשוויי גומות:	ח	הלכות שבת
3,668	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	יח	דאין: כלומר דלא היתה כוונתו שיהא האוכל משמש לעפר אדרבה העפר משמש לאוכל. ואין חילוק בין אוכלים לכלים מ''א. והט''ז פי' דהכוונה כל זמן שירצה לאכול מהם ומה שישאר יאכל פעם אחר אבל מי שגומר בדעתו בבירור שלא יאכל מהם בשבת זה ולדעת זה טמנם אסור אפי' בטלטול מן הצד ע''ש:	ח	הלכות שבת
3,669	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	יט	וטלטול בגופו: פי' ולא יגע ביד:	ח	הלכות שבת
3,670	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	כ	מוקצה: ובמקום שאין מסיקין בקש מותר לנענע ביד. ט''ז:	ח	הלכות שבת
3,671	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	כא	פירות: עיין ס''ק י''ח כתבתי בשם הט''ז דאם גמר בדעתו בבירור שלא יאכל מהם בשבת זה ולדעת זה טמנם דאסור אפי' בטלטול מן הצד:	ט	הלכות שבת
3,672	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיא	כב	כוש: וגבי צנון לא התירו בזה דמיחזי כעושה גומא משא''כ בקש. הרב המגיד. ט''ז:	ט	הלכות שבת
3,673	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	א	אבנים: מן השדה ולא מן הגדר עיין מ''א:	א	הלכות שבת
3,674	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	ב	מיוחד: ואם יש לו בה''כ סמוך לביתו שאין שום אדם אחר נכנס לשם אסור להכניס בשבת אבנים דה''ל להזמינם מאתמול. הג''א והג''מ מ''א:	א	הלכות שבת
3,675	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	ג	לקנח: אפילו מונח על הארץ מותר ליטלו והתולש עשבים מהצרור חייב לכ''ע ועיין סי' של''ו ס''ה:	ג	הלכות שבת
3,676	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	ד	יזיזם: שהם מוקצים:	ו	הלכות שבת
3,677	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	ה	השרת: ואע''ג דמקנחין בחרס ולא חיישינן משום השרת נימין בממשמש בצרור הוי פסיק רישיה תוס'. לא ימשמש בצרור של הקינוח להחליקו כדרך שהוא עושה בחול משום כתישה אלא כלאחר יד. טור:	ז	הלכות שבת
3,678	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	ו	כולה: ומותר לבלוע מרגליות או זהב ולצאת בו לר''ה. מ''א:	ח	הלכות שבת
3,679	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	ז	ניר: פי' חרישה ועומד לזריעה:	ט	הלכות שבת
3,680	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיב	ח	לצדדן: ומ''מ לעשות כמין אוהל אסור ביצה דף ל''ה מ''א. (ובספר אליהו רבה פוסק דמותר משום כבוד הבריות דמשם לא משמע מידי וכ''כ הלבוש וכ''מ בטור סי' שט''ו):	י	הלכות שבת
3,681	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	א	פקק: ואפי' על ארובה שבגג שרי דמוסיף על אוהל עראי שרי תוס'. הר''י הלוי פסק דקודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תכנס הטומאה לבית אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן. ודעת המ''א להתיר אפי' אחר שמת עיין שם. ולומר לעכו''ם לסתמו הוי שבות דשבות עיין סי' ש''ז ס''ה ועיין בתשובת מהרי''ל סי' ס''ה:	א	הלכות שבת
3,682	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ב	וקנה: שתחבו אצל הדלת בכותל דמי לנגר קצת אבל קנה שמוסקין בו זתים אעפ''י שנועלין בו מ''מ מקרי מלאכתו לאיסור כ''מ ברמב''ם:	א	הלכות שבת
3,683	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ג	תחתיו: ואם מתחלה עשה חלל בקרקע עקום שהנגר יהיה ראשו שם שאינו מוסיף נקב בארץ אין איסור. עוד נ''ל דאם עושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה הוי כעושה לו בית יד ומותר אפי' אין קשור ותלוי. ט''ז ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,684	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ד	אין: וה''ה בפקק חלון אם אין עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקות הוי כאוהל קבוע הרא''ש סוף עירובין:	ד	הלכות שבת
3,685	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ה	ואינן: והב''ח מיקל אף בלוח א' אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר והרמב''ם מיקל טפי. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,686	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ו	אפילו: מזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגים בסעודות לסלק החלון על ידי עכו''ם בשבת וזה איסור גדול כיון שהישראל חייב חטאת אסור בעכו''ם משום שבות וכ''ש אותן שלוקחין הקווטירי''ן מן החלונות ואפי' ישראלים רגילים לעשות כן ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת. ט''ז:	ה	הלכות שבת
3,687	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ז	שדין: וה''ה השטענד''ר שבבה''כ שמניחין עליו ספרים אגודה. וכתב המ''א דכוסות שלנו העשוי בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכ''ע אסור וכתב ב''י דרפוי ואינו רפוי ג''כ אסור ומשמע מפוסקים דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמ''ש סוף סימן רע''ט וה''ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול וכתב ט''ז הנודות של בדיל שיש לנו שיש בה שרוי''ף מאחר שעיקר תשמישו ע''י פירוק תמיד לא מיקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תוקע בחוזק השרוי''ף ע''ש:	ו	הלכות שבת
3,688	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ח	בארוכות: ועץ בעלמא אעפ''י שהוכן לטלטל אסור לסומכו תחת הקורה דדמי לבונה. מ''א:	ז	הלכות שבת
3,689	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	ט	התוקע: וכן התוקע העץ בתוך הקרדום וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר אם מתכוין לתקן. רמב''ם מ''א:	ט	הלכות שבת
3,690	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיג	י	ביד: וע''י עכו''ם שרי אם יש בו צורך הרבה בכל מידי שהוא שבות דשבות ט''ז וכתב ב''ח דוקא תבן אבל דבר דמבטל ליה התם אסור דאיכא משום אשוויי גומות. וכתב מ''א נ''ל דוקא הכא שבא לתקן החצר אסור דדמי לבנין אבל בע''א שרי דהא שרי לכסות רוק באפר כמ''ש סוף סי' ש''י כיון שאינו מכוין לבנין:	י	הלכות שבת
3,691	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	א	ארבעים: היינו אמה על אמה ברום ג' אמות עם הדפנות בלא עובי הלבזבזים והרגלים וכ''כ הרמב''ם:	א	הלכות שבת
3,692	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ב	שלא: כתב הרמב''ם פכ''ג העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא בין בעץ בין בבנין בין במתכת בין בכלים חייב משום מכה בפטיש. העושה נקב בקרקע הבית שיצאו המים חייב משום בונה. רשד''ם ס''ה:	א	הלכות שבת
3,693	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ג	פעם: עיין ט''ז שהאריך והעלה דלצורך גדול ואין שם ברזא יש לסמוך להתיר אפי' בלא הוציאו מע''ש ע''ש ועיין מ''א:	א	הלכות שבת
3,694	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ד	ראש: אפי' בחבית שלימה אפי' להתיז גוף החבית עם המגופה ט''ז מ''א. (כתב רש''ל דוקא משום אורחים מותר וכן משמע בש''ס) בתוספתא פ''ט קורע אדם העור מעל פי חביות של יין ובלבד שלא יכוין לעשות זינוק פי' מרזב:	ו	הלכות שבת
3,695	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ה	ושבירת: עיין ט''ז:	ז	הלכות שבת
3,696	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ו	ע''י עכו''ם: ורש''ל פ''ד דביצה ס''ט כתב דוקא בהפסד מרובה או נחפז הרבה לצורך מצוה אבל בסכין או במחט שרי לפתוח. מ''א:	ז	הלכות שבת
3,697	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ז	של חותלות: אבל כלי גמור אסור. מ''א:	ח	הלכות שבת
3,698	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ח	מפקיע: פי' מתיר קליעתו:	י	הלכות שבת
3,699	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	ט	כלל: וחבית קטנים של מרקחת אסור להסיר החשוקים שהרי עשוים לדבק שברים זה בזה ויש להתיר ע''י עכו''ם ובקישור חבלים אפי' ע''י ישראל מותר. כנה''ג מ''א:	י	הלכות שבת

3,600

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

כד

לח: וחוט או משיחה אסור דילמא מבטל ליה והוי קשר של קיימא. מ''א:

טו

הלכות שבת

3,601

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

כה

אסור: ואם רבים שם וגנאי לו לילך בלא מנעל שרי משום כבוד הבריות. מ''א:

טו

הלכות שבת

3,602

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

כו

הקנה: ואם מיוחד לכך שרי. מ''א:

טז

הלכות שבת

3,603

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

כז

מבע''י: הטעם שמא יתקע. ולפ''ז דוקא בנשמט יש חשש זה אבל בנשבר לא שייך שמא יתקע אלא צריך לעשות רגל אחר ולזה לא חיישינן ורמ''א דנקט נשבר לאו דוקא אלא נשמט קאמר. ותו נ''ל דאם נשמט הרגל כבר ואין כאן אותו רגל כלל אלא הספסל עומד כך בלא רגל אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר דכאן אין שייך שמא יתקע כנלע''ד בזה שהוא חומרא דרבנן בפרט במקום שהוא צורך בשבת. ט''ז:

טז

הלכות שבת

3,604

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

כח

בנין: ואם הוא לעולם רפוי שרי כמ''ש סימן שי''ג ס''ו:

טז

הלכות שבת

3,605

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

כט

קוץ: דוקא קוץ שאינו נראה וכן גחלת של מתכות אין חומה ניכר שאף בתר דאזיל סומקא יש בה כח לשרוף ריב''ש סי' ת''א ועיין סימן תקי''ח ס''ג ועיין מ''א (במה שתמה על תשובת הריב''ש ומה שהעלה להלכה. אבל בספר אליהו רבה דחה דבריו ע''ש גם מה שהעלה במ''א דלא התיר אלא בדבר שלא היה מונח מע''ש לא נהירא דקוץ משמע דמונח בע''ש):

יח

הלכות שבת

3,606

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

ל

לשריפה: משמע דסתמא לא אסירא. זמורה שיש בראשה עקמומית כעין מזלג שראוי לתלות בו דלי ולמלאות בו אע''פ שחישב עליה מע''ש למלאות בה אסור למלאות בה בשבת אא''כ היא קשורה בדלי מע''ש דחיישינן שמא תהיה ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש רמב''ם ומשמע דבקשה שרי:

כ

הלכות שבת

3,607

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לא

חריות: עיין מ''א:

כא

הלכות שבת

3,608

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לב

הזבובים: וה''ה לאיים על התינוקות שיכם בהם. אבל אסור לומר לעכו''ם שיתלוש לו ענף מן המכבדות שמכבדין הבית עיין ט''ז:

כג

הלכות שבת

3,609

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לג

אא''כ: ואם נתנן לאוצר לסחורה צריכים יחוד ע''ס רנ''ט:

כה

הלכות שבת

3,610

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לד

מנער: וה''ה שמותר לגררם ע''י סכין מן המפה כיון דלא נגע בה הוה ליה טלטול מן הצד ט''ז. וקשה דבסי' שי''א ס''ק ב' אוסר הט''ז לדחוף דבר שהוא מוקצה ע''י קנה ע''ש:

כז

הלכות שבת

3,611

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לה

שהתקינן: וקש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה. מ''א:

כח

הלכות שבת

3,612

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לו

מצויים: ואם אין מצויים אסור:

כט

הלכות שבת

3,613

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לז

חי: ואם הוא בשר דלא חזי לאכול חי אסור לטלטל וה''ה שאר דברים כגון שומן צונן. (אבל בספר אליהו רבה העלה כללא דמלתא אף שאינו ראוי לאכול חי כיון דראוי לכלבים שרי). כתב ש''ג בשר עכו''ם שנשחט היום שרי בטלטול ועי' סי' ש''י ס''ב בהג''ה. ואסור להדיח בשר שחל יום ג' להיות בשבת כדי שלא יאסור לבשול אפי' ע''י עכו''ם דאפשר לאכלו צלי מ''א בסי' שכ''א ס''ק ז' ע''ש. ובא''ז בשם זקינו הגאון ז''ל הורה להתיר בשעת הדחק אפי' ע''י ישראל ועיין בס' עדות ביעקב סי' א':

לא

הלכות שבת

3,614

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לח

שאינו: ואם מונח במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקו לצדדים. מ''א:

לד

הלכות שבת

3,615

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

לט

אסור: ואם הוא מלא ואי אפשר לפנות עליו מותר להוציאו ולהחזירו משום כבוד הבריות. מ''א:

לד

הלכות שבת

3,616

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מ

אסור: ובעודו בידו מותר להחזירו. מ''א:

לה

הלכות שבת

3,617

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מא

מים: ודוקא שהן ראוין לשתיית בהמה כשהן בגרף דאל''כ אף המים גרף הן. ב''י:

לה

הלכות שבת

3,618

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מב

להכניס: אפילו הוא בחצר מקום שאין דירה שם. ב''י:

לז

הלכות שבת

3,619

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מג

אסור: ואם היה עליו בה''ש אסור. לבוש:

לט

הלכות שבת

3,620

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מד

בחצר: אבל בר''ה אסור עיין סי' שט''ו מאלו הדינים בסי''ב:

מ

הלכות שבת

3,621

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מה

תגררהו: וקטן כ''כ שצריך לגררו אם נשאו חייב והמוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו חייב אבל המוציא גדול המלובש בכליו פטור ואם נושא כפות או חולה חייב והנושא מת הוי מלאכה שא''צ לגופה. רמב''ם עיין מ''א:

מא

הלכות שבת

3,622

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מו

ויש: עי' סי' תקי''ח ס''א שהט''ז ומ''א אוסרים ע''ש:

מה

הלכות שבת

3,623

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מז

ויש: רש''ל ספ''א דביצה אוסר לטלטלו כ''א לצורך גופו או מקומו. ובאגודה אוסר אפי' לצורך גופו ומקומו:

מז

הלכות שבת

3,624

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מח

מותר: ולמ''ד אסור לכבד הבית הוי כלי שמלאכתו לאיסור. ב''י ש''ג:

מט

הלכות שבת

3,625

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

מט

מין אחר: כגון שרואין בצל:

נא

הלכות שבת

3,626

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שח

נ

לעשירים: כתב הט''ז הכלל הוא דמה שראוי לעניים והוא בביתו של עני הוה מוקצה לעשירים כיון דלדידהו לא חזי אלא דמי שהוא בביתו של עני גריר בתר הבית אפי' עשיר אבל מוקצה לעשיר והוא בביתו אסור לכל העניים כאלו זרקן כבר לאשפה ע''ש:

נב

הלכות שבת

3,627

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

א

כדופנה: כיון דהדקה שוויה דופן. ואם לא הדקה לא. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,628

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ב

כמו שהיא: דנעשה בסיס לאיסור ולהיתר. ואין מטריחין אותו ליטול הפירות מתוך הסל בידו. אבל אם הפירות מונחים בסלים קטנים תוך הכלכלה יטלם בידו מתוך הכלכלה. תוס':

ג

הלכות שבת

3,629

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ג

ומנער: ומותר ללמוד על השלחן שמעות מונח עליו מצד אחר אע''פ שדרך לנענע בלימוד לא חיישינן שינענע המעות. מהרי''ל:

ד

הלכות שבת

3,630

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ד

והמעות: אם עושה כן לצורך המעות שלא יגנבו אסור. ב''י:

ד

הלכות שבת

3,631

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ה

על: ואם הניחם בכוונה בחול ולא היה דעתו שישאר שם בשבת ואח''כ שכחם מיקרי שוכח מהרא''י סי' קצ''ג:

ד

הלכות שבת

3,632

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ו

כל השבת: ובמקום פסידא יש לסמוך ע''ז. ב''ח:

ד

הלכות שבת

3,633

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ז

אפי': זה קאי גם אדיעה ראשונה דאפי' לא הניחו אלא לכניסת שבת לנטלו אח''כ אסור כל השבת:

ד

הלכות שבת

3,634

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ח

אסור: לפי''ז כשמעמידין המנורה עם הנרות על המפה שעל השלחן יש לאסור לטלטל המפה ההיא בכל השבת ולא שמענו ולא ראינו שום אדם נזהר בזה וצ''ע. ט''ז ע''ש:

ד

הלכות שבת

3,635

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

ט

חבירו: ואם עושה לטובת חבירו יש להסתפק דמסתמא ניחא ליה עיין מ''א:

ד

הלכות שבת

3,636

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שט

י

יכול: היינו בשוכח:

ה

הלכות שבת

3,637

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

א

עץ: עיין סי' ש''ח סט''ז:

א

הלכות שבת

3,638

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ב

בשל כותי: פי' בדבר תלוש אבל במחובר שלקטו עכו''ם בשבת אסור לכ''ע ועיין סי' שכ''ה ס''ה:

ב

הלכות שבת

3,639

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ג

חזר: כתב הט''ז ה''ה באיזמל שמל בשבת היה בה''ש מוקצה מחמת חסרון כיס כמו סכין של סופרים דאדם מקפיד הרבה שלא להשתמש באותו איזמל מידי אחרינא שלא יתקלקל וכ''ש שאין אוכל עמו דהוא נגד טבע בן אדם ע''כ אע''פ שעומד למחר במלאכת מילה מ''מ אחר גמר צורך שלו חוזר לאיסור טלטול של בה''ש ע''כ יצניעו באותו חדר שהוא מל שם וכ''כ מהרי''ל ועיין בי''ד סי' רס''ו אבל הב''ח סי' ש''ח מתיר לטלטלו וכ''כ מהרש''ל והמ''א בסי' של''א ס''ק ה' האריך בדבר זה ומסיים לכן יש להחמיר שלא יניחנו מידו עד שיוליכנו לביתו דכל מוקצה שהוא בידו מטלטלו לאיזה מקום שירצה ע''ש ועיין בספר בית יעקב סי' ק''ב:

ג

הלכות שבת

3,640

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ד

אינם: כתב ב''י תמרים שנותנין עליהם מים בגיגית בע''ש ואינם ראוים ובשבת נעשים ראוים דמותרים בשבת:

ה

הלכות שבת

3,641

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ה

שלא: אע''ג דמוקצה מותר בנגיעה כמ''ש סי' ש''ח סעיף מ''ב היינו שהנגיעה היא לצורך דבר המותר אבל הכא הנגיעה היא לצורך דבר המוקצה ב''י ת''ה. או י''ל דמ''ש כאן ובלבד שלא יגע בו. היינו בדבר שמנענע אותו כמ''ש סי' רס''ה ס''ג עיין שם ועיין סי' תקי''ג ס''א. במ''א:

ו

הלכות שבת

3,642

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ו

איסור: פירוש בהניח בכוונה ע''ל סי' ש''ט ס''ד:

ז

הלכות שבת

3,643

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ז

או: ומ''א מחמיר:

ז

הלכות שבת

3,644

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ח

ללבוש: אפי' בר''ה. מ''א:

ז

הלכות שבת

3,645

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

ט

שמא: מיהו יכול לנער משם את המעות. עיין מ''א שהעלה דאם הניח בתוך הכיס מעות מדעת אסור להכניס ידו דעכ''פ הכיס נעשה בסיס. עוד העלה אם כיס מלא מעות קשור בבגד אסור לטלטל הבגד כיון דהכיס הוא כלי בפני עצמו וה''ה כשיש מעות בתיבה בתוך השלחן אסור לטלטל השלחן אלא אם כן יש עליו גם דבר המותר ע''ש בספר אבן העוזר העלה להלכה דאפי' אפשר לנער המעות מן הכיס יכול לטלטל בגד שהכיס תפור בו אפילו בשכח מעות בכיס וכ''ש במניח בכוונה פשיטא דשרי:

ז

הלכות שבת

3,646

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

י

לטלטלו: אבל אפר שהוסק בשבת אסור לכ''ע דהוי דבר חדש ונ''ל דאם נתערב אפר שהוסק בשבת באפר של אתמול בטל ברוב. מ''א:

ח

הלכות שבת

3,647

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

יא

חשוב: ואע''ג שלכל העולם הוא חשוב אם אינו חשוב לדידיה לא מיקרי חשוב וה''ה איפכא עיין סוף סי' ש''ח:

ח

הלכות שבת

3,648

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

יב

מהמחתה: ודוקא אם צריך לאפרו או אם צריך למקום המחתה כנ''ל. ט''ז:

ח

הלכות שבת

3,649

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

יג

ינער: ואי איכא הפסד בניעור א''צ לנער כמ''ש סי' ש''ט ס''ג. ב''ח:

ח

הלכות שבת

3,650

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שי

יד

לבד: ונראה דהיינו מע''ש ונעשה בה''ש בסיס לדבר איסור אז לא מהני מה שיניח בשבת דבר היתר ג''כ עליו אבל אם בשבת הונח עליו דבר איסור הואיל ובה''ש לא אתקצאי הוי ליה מוקצה לחצי שבת וקי''ל אין מוקצה לחצי שבת אלא שכ''ז שהאיסור עליו אסור בטלטול ע''כ מותר להניח דברים של היתר חשובים מן האיסור ומטלטלם כנ''ל. ט''ז:

ח

הלכות שבת

3,651

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

א

ע''י: פי' שמניחו אצלו ומטלטלו עמו עמ''ש סי' ש''ח סעיף מ''א. מה שנוהגין שאין מטלטלין את המת כי אם ע''י ככר או תינוק שיהיה שם מבע''י אין להם על מה שיסמוכו באר עשק סי' נ''ב וכ''כ בתשובת דבר שמואל:

א

הלכות שבת

3,652

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ב

ממטה: ומותר לטלטל אח''כ המטה אפי' מת בה''ש:

א

הלכות שבת

3,653

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ג

באותו: פירוש אפילו באותו רשות צריך לחפש אחר היתר שזכר ולא אתי לדיוקי דברשות אחר אסור ט''ז ועיין מ''א וביד אהרן:

א

הלכות שבת

3,654

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ד

שמיה: ומטעם זה אסור לדחוף ע''י קנה דבר שהוא מוקצה. ט''ז וע''ל סי' ש''ח ס''ק ל''ד מש''ש:

א

הלכות שבת

3,655

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ה

שקרוב: ומותר לזלף חומץ ע''ג בגדיו של המת בשביל שלא יסריח למו''ש ויכולים להתעסק עמו. ד''מ:

ב

הלכות שבת

3,656

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ו

אין: לדעת הטור אם הוא קרוב להסריח אפי' יש להם מקום לצאת מותר להוציאו כדי שלא יסריח:

ב

הלכות שבת

3,657

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ז

על: דוקא כשהוא גדול קצת כמ''ש סי' ש''ח סעי' מ''א וסיים הט''ז שר''ח אוסר גם הש''ע הי' לו לסיים כן ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,658

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ח

לעכו''ם: דוקא לכרמלית אבל לר''ה אסור ע''י עכו''ם מ''א. וכתב א''ז מעשה שנפל בית אחד בעו''ה על נפשות מישראל ותינוק אחד מת היה תחת הבית והתיר א''א מהר''ו לקצב דמים עם העכו''ם לפנות עד שימצא התינוק מטעם כיון דקצב אדעתיה דנפשיה קא עביד:

ב

הלכות שבת

3,659

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

ט

לצורך: וטלטול מן הצד שרי לצורך כהנים ומ''מ אין הכהנים יכולים לכוף לקרובים שיוציאוהו אפי' צריכים לכנוס לבה''כ דהוא מצוה אם לא בנפל. ב''ח. ומ''מ נ''ל דאם יש כהן חולה שאינו יכול לצאת מביתו כופין את הקרובים להוציא המת מביתו כדי שלא יעבור על דאורייתא מ''א. ועי' מ''ש בי''ד סי' שע''ב ס''ק א':

ב

הלכות שבת

3,660

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

י

שהוא: ה''ה שאר כלים שמלאכתן להיתר גמרא סוף פרק נוטל:

ג

הלכות שבת

3,661

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

יא

ערום: והא שהצריכו גבי דוד המע''ה שמת בשבת לטלטלו ע''י ככר או תינוק והא דוד לא היה ערום דאמרינן איפחת דרגא מתותיה ומת ושמעתי דבגדי דוד היו מוקצין דאסור לכל אדם ללובשו דשורפין על המלכים. של''ה ט''ז מ''א:

ד

הלכות שבת

3,662

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

יב

במת: ע''ל סי' ש''ח ס''ה ועיין ט''ז:

ה

הלכות שבת

3,663

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

יג

זוקף: ומסירה אח''כ. ב''י. ואם הוא מתירא שלא יסריח המת ויצטרכו לצאת שרי לפרוס עליו מחצלת ובענין שאין עושה אוהל דהוי לצורך החיים. תוס' עירובין דף מ''ד:

ו

הלכות שבת

3,664

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

יד

ולשמוט: צ''ע על מה שנהגו האידנא להגביה המת מעל הכרים ע''י ככר אף במקום שאין לחוש שיסריח לכן צריך למחות בידם רק לשמוט הכר מתחתיו. אפילו בככר או תינוק אסור לטלטלו לרחצו אא''כ היה מטונף מטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיו אפילו לרמוז לעכו''ם שיעשה אסור אא''כ קצץ מע''ש הרד''ך מ''א ודוקא במים קרים:

ז

הלכות שבת

3,665

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

טו

שלא: כתב מי''ט שנוהגין בק''ק קראקא ובשאר קהלות שמזיזין אבר שלא יתעקם ומעצימין עיניו ואומרים שיש סכנה בדבר כדאיתא בזוהר על הפסוק ויוסף ישית ידו על עיניך ואין למחות. אליה זוטא:

ז

הלכות שבת

3,666

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

טז

לזריעה: ומגן אברהם מתיר אפי' נתכוין לזריעה אם לא השריש וכ''כ יד אהרן:

ח

הלכות שבת

3,667

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

יז

מזיז: דבשדה לא אתי לאשוויי גומות אבל בביתו אסור ליטול הצנון מהארץ דאתי לאשוויי גומות:

ח

הלכות שבת

3,668

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

יח

דאין: כלומר דלא היתה כוונתו שיהא האוכל משמש לעפר אדרבה העפר משמש לאוכל. ואין חילוק בין אוכלים לכלים מ''א. והט''ז פי' דהכוונה כל זמן שירצה לאכול מהם ומה שישאר יאכל פעם אחר אבל מי שגומר בדעתו בבירור שלא יאכל מהם בשבת זה ולדעת זה טמנם אסור אפי' בטלטול מן הצד ע''ש:

ח

הלכות שבת

3,669

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

יט

וטלטול בגופו: פי' ולא יגע ביד:

ח

הלכות שבת

3,670

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

כ

מוקצה: ובמקום שאין מסיקין בקש מותר לנענע ביד. ט''ז:

ח

הלכות שבת

3,671

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

כא

פירות: עיין ס''ק י''ח כתבתי בשם הט''ז דאם גמר בדעתו בבירור שלא יאכל מהם בשבת זה ולדעת זה טמנם דאסור אפי' בטלטול מן הצד:

ט

הלכות שבת

3,672

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיא

כב

כוש: וגבי צנון לא התירו בזה דמיחזי כעושה גומא משא''כ בקש. הרב המגיד. ט''ז:

ט

הלכות שבת

3,673

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

א

אבנים: מן השדה ולא מן הגדר עיין מ''א:

א

הלכות שבת

3,674

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

ב

מיוחד: ואם יש לו בה''כ סמוך לביתו שאין שום אדם אחר נכנס לשם אסור להכניס בשבת אבנים דה''ל להזמינם מאתמול. הג''א והג''מ מ''א:

א

הלכות שבת

3,675

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

ג

לקנח: אפילו מונח על הארץ מותר ליטלו והתולש עשבים מהצרור חייב לכ''ע ועיין סי' של''ו ס''ה:

ג

הלכות שבת

3,676

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

ד

יזיזם: שהם מוקצים:

ו

הלכות שבת

3,677

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

ה

השרת: ואע''ג דמקנחין בחרס ולא חיישינן משום השרת נימין בממשמש בצרור הוי פסיק רישיה תוס'. לא ימשמש בצרור של הקינוח להחליקו כדרך שהוא עושה בחול משום כתישה אלא כלאחר יד. טור:

ז

הלכות שבת

3,678

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

ו

כולה: ומותר לבלוע מרגליות או זהב ולצאת בו לר''ה. מ''א:

ח

הלכות שבת

3,679

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

ז

ניר: פי' חרישה ועומד לזריעה:

ט

הלכות שבת

3,680

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיב

ח

לצדדן: ומ''מ לעשות כמין אוהל אסור ביצה דף ל''ה מ''א. (ובספר אליהו רבה פוסק דמותר משום כבוד הבריות דמשם לא משמע מידי וכ''כ הלבוש וכ''מ בטור סי' שט''ו):

י

הלכות שבת

3,681

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

א

פקק: ואפי' על ארובה שבגג שרי דמוסיף על אוהל עראי שרי תוס'. הר''י הלוי פסק דקודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תכנס הטומאה לבית אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן. ודעת המ''א להתיר אפי' אחר שמת עיין שם. ולומר לעכו''ם לסתמו הוי שבות דשבות עיין סי' ש''ז ס''ה ועיין בתשובת מהרי''ל סי' ס''ה:

א

הלכות שבת

3,682

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ב

וקנה: שתחבו אצל הדלת בכותל דמי לנגר קצת אבל קנה שמוסקין בו זתים אעפ''י שנועלין בו מ''מ מקרי מלאכתו לאיסור כ''מ ברמב''ם:

א

הלכות שבת

3,683

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ג

תחתיו: ואם מתחלה עשה חלל בקרקע עקום שהנגר יהיה ראשו שם שאינו מוסיף נקב בארץ אין איסור. עוד נ''ל דאם עושין טבעת של ברזל באמצע הבריח ובו אוחזין בשעת פתיחה ונעילה הוי כעושה לו בית יד ומותר אפי' אין קשור ותלוי. ט''ז ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,684

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ד

אין: וה''ה בפקק חלון אם אין עשוי לפתוח אלא לעתים רחוקות הוי כאוהל קבוע הרא''ש סוף עירובין:

ד

הלכות שבת

3,685

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ה

ואינן: והב''ח מיקל אף בלוח א' אם עשוי לכניסה ויציאה תדיר והרמב''ם מיקל טפי. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,686

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ו

אפילו: מזה יש ללמוד דיש למחות מה שנוהגים בסעודות לסלק החלון על ידי עכו''ם בשבת וזה איסור גדול כיון שהישראל חייב חטאת אסור בעכו''ם משום שבות וכ''ש אותן שלוקחין הקווטירי''ן מן החלונות ואפי' ישראלים רגילים לעשות כן ואינם יודעים שיש בזה חיוב חטאת. ט''ז:

ה

הלכות שבת

3,687

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ז

שדין: וה''ה השטענד''ר שבבה''כ שמניחין עליו ספרים אגודה. וכתב המ''א דכוסות שלנו העשוי בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכ''ע אסור וכתב ב''י דרפוי ואינו רפוי ג''כ אסור ומשמע מפוסקים דכל הכלים האלו שרי לטלטלן ולא גזרו אלא במנורה שדרכה להתפרק כמ''ש סוף סימן רע''ט וה''ה כל כיוצא בו אבל דבר שאין דרכו להתפרק שרי בטלטול וכתב ט''ז הנודות של בדיל שיש לנו שיש בה שרוי''ף מאחר שעיקר תשמישו ע''י פירוק תמיד לא מיקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תוקע בחוזק השרוי''ף ע''ש:

ו

הלכות שבת

3,688

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ח

בארוכות: ועץ בעלמא אעפ''י שהוכן לטלטל אסור לסומכו תחת הקורה דדמי לבונה. מ''א:

ז

הלכות שבת

3,689

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

ט

התוקע: וכן התוקע העץ בתוך הקרדום וכן המפרק עץ תקוע חייב משום סותר אם מתכוין לתקן. רמב''ם מ''א:

ט

הלכות שבת

3,690

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיג

י

ביד: וע''י עכו''ם שרי אם יש בו צורך הרבה בכל מידי שהוא שבות דשבות ט''ז וכתב ב''ח דוקא תבן אבל דבר דמבטל ליה התם אסור דאיכא משום אשוויי גומות. וכתב מ''א נ''ל דוקא הכא שבא לתקן החצר אסור דדמי לבנין אבל בע''א שרי דהא שרי לכסות רוק באפר כמ''ש סוף סי' ש''י כיון שאינו מכוין לבנין:

י

הלכות שבת

3,691

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

א

ארבעים: היינו אמה על אמה ברום ג' אמות עם הדפנות בלא עובי הלבזבזים והרגלים וכ''כ הרמב''ם:

א

הלכות שבת

3,692

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ב

שלא: כתב הרמב''ם פכ''ג העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא בין בעץ בין בבנין בין במתכת בין בכלים חייב משום מכה בפטיש. העושה נקב בקרקע הבית שיצאו המים חייב משום בונה. רשד''ם ס''ה:

א

הלכות שבת

3,693

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ג

פעם: עיין ט''ז שהאריך והעלה דלצורך גדול ואין שם ברזא יש לסמוך להתיר אפי' בלא הוציאו מע''ש ע''ש ועיין מ''א:

א

הלכות שבת

3,694

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ד

ראש: אפי' בחבית שלימה אפי' להתיז גוף החבית עם המגופה ט''ז מ''א. (כתב רש''ל דוקא משום אורחים מותר וכן משמע בש''ס) בתוספתא פ''ט קורע אדם העור מעל פי חביות של יין ובלבד שלא יכוין לעשות זינוק פי' מרזב:

ו

הלכות שבת

3,695

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ה

ושבירת: עיין ט''ז:

ז

הלכות שבת

3,696

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ו

ע''י עכו''ם: ורש''ל פ''ד דביצה ס''ט כתב דוקא בהפסד מרובה או נחפז הרבה לצורך מצוה אבל בסכין או במחט שרי לפתוח. מ''א:

ז

הלכות שבת

3,697

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ז

של חותלות: אבל כלי גמור אסור. מ''א:

ח

הלכות שבת

3,698

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ח

מפקיע: פי' מתיר קליעתו:

י

הלכות שבת

3,699

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

ט

כלל: וחבית קטנים של מרקחת אסור להסיר החשוקים שהרי עשוים לדבק שברים זה בזה ויש להתיר ע''י עכו''ם ובקישור חבלים אפי' ע''י ישראל מותר. כנה''ג מ''א:

י

הלכות שבת