sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
3,800	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ג	הירק: דוקא אוכל מתוך הפסולת ואפילו אין העלין הללו פסולת גמור שראויים לאכילה ע''י הדחק אסור לברור הפסולת. מ''א:	א	הלכות שבת
3,801	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ד	ומניח: ר''ל דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכלין והשני חשיבא פסולת וא''כ צריך לברור זה שרוצה לאכול עתה דחשוב כאוכל ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל וכ''כ הת''ה. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,802	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ה	ברירה: וט''ז חולק וכתב דיש להחמיר אפילו במין אחד ולא יברור אפי' במין א' ואפילו גדולות מתוך קטנות רק מה שהוא רוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,803	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ו	בין הערבים: היינו מסעודה לסעודה:	ג	הלכות שבת
3,804	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ז	פסולת: וביו''ט מקלינן דאין ברירה ביו''ט. כ''כ ב''י מ''א ע''ש וכ''כ היש''ש פ''ק דביצה סי' מ''ב:	ד	הלכות שבת
3,805	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ח	מחמירין: דס''ל דוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלים הוי תולדה דדש ואסור אבל כשנתפרק הדגן מן השבלים מע''ש מותר לקלפו לכ''ע עיין סוף סי' שכ''א ושרביטין של קטניות משמע דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות וצ''ע דכל העולם נוהגין היתר. וצ''ל כיון שעודן לחים ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק רק כמפריש אוכל מאוכל. מ''א. ובמהרי''ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מן השרביטין שלהן שקורין שוטי''ן וכן כתב הט''ז לאיסור וסיים ואפילו אם כבר נתקן מע''ש אין ליקח הקטניות מן הקליפות אלא מה שרוצה לאכול מיד ועיין סי' של''ו ס''ח:	ו	הלכות שבת
3,806	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ט	שורין: צ''ל שולין ט''ז. וכתב המ''א דה''ה אם יש פסולת ואוכלין מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיצוף למעלה כגון תבן ע''ש:	ח	הלכות שבת
3,807	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	י	קסמין: וה''ה אם יש בו קמחים נמי מותר לסננו רש''י והיינו דרוב אינשי לא קפדי בהכי ט''ז בשם הר''ן. לפי זה נמי מותר לנפח קש או קסמין לצד א' כדי שיוכל לשתות המים או היין דכיון דבלא''ה מישתתי מותר הלק''ט ח''ב סי' רנ''ד:	י	הלכות שבת
3,808	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	יא	ליבון: אבל משמרת עשויה לכך ואינו חושש לליבונו. טור ומ''א ובתשו' דרכי נועם חא''ח סימן ד' ובשכנה''ג:	י	הלכות שבת
3,809	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	יב	עכורים: דלא אפשר למשתי הכי כלל. ב''י:	י	הלכות שבת
3,810	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	יג	לא בעכורים: וצ''ע דבעכורים אף לסברא הראשונה אסור. ונ''ל דלדעה הראשונה עכורין קצת מותר בסודר כיון דאפשר לשתותו בלא''ה אע''פ שרוב בני אדם אין שותין אותן וכמ''ש הב''י אבל להרמב''ם אסור. משקה שקדים כתושים מע''ש מותר לסננן כיון שיכולין לשתותו בלא סינון. הגהת סמ''ק מ''א:	י	הלכות שבת
3,811	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	יד	מגתו: ר''ל דבחומץ דג''כ דרכו להשתמש ממנו אפי' אם הוא עב אין לאסור בסודר אא''כ הוא עב הרבה שאין ראוי כלל להשתמש בלא סינון. ט''ז:	י	הלכות שבת
3,812	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	טו	שינוי: ובסודר די בשינוי שאין עושה גומות ר''ן. אבל משום אהל ליכא כיון שאינו רחב וכתב הט''ז באם מכסה בסודר את כל הכלי יזהר שלא יהיה גבוה טפח ועיין סימן שט''ו סי''ג. וכתב המ''א נ''ל דבאותו כלי העשוי כנפה שמסננין בו דינו כמשמרת הואיל ומיוחד לכך עיין ס''י. ועיין בגינת ורדים חא''ח כלל ג' סי' י''ג וביד אהרן:	יא	הלכות שבת
3,813	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	טז	מסננת: ובצלול שרי עיין ס''י. נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידן אע''פ שראוי לשתות בשבת ונ''ל דהוי תולדות בורר דעכ''פ יורדין שמרים מהמשקה בשולי הכלי דומיא דמחבץ. מ''א:	יג	הלכות שבת
3,814	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	יז	מוכחי: ותחלת שפיתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא ר''ן. ולפ''ז אסור לערות שומן מהמאכל דהא ב' מיני אוכלין הם ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי לאכלו מיד הכא כשמערה מהכלי אסור כמו בשכר ואפשר דלא שייך ברירה אלא בדברים המעורבים אבל הכא לחודא קאי ועיין מ''א וכתב המ''א בסי' תק''י סקי''ג נ''ל דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטנ''י אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ''ש סי' שי''ט סי''ד ודוקא שצריך בו ביום ואם א''צ רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשות ע''י עכו''ם וכמ''ש סי' ש''ז ס''ה עכ''ל שם:	יד	הלכות שבת
3,815	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	יח	למעלה: ולא חשיב כבורר לפי ששניהם אוכלין הם ואין נותנין אותן לתוכן אלא לתקן מראה החרדל טור אבל אם הם עושין אותו כדי לאכול החלמון אסור דמה שאינו רוצה לאכול מקרי פסולת וה''ל בורר ב''ח ולבוש ועס''ג דכתב דבמין אחד לא שייך ברירה וצ''ל דהכא מיחשב ב' מינים ועיין מ''א וט''ז כתב ומזה נסתייע לדברינו דאפילו במין א' שייך ברירה ע''ש ועיין ס''ק ה':	טו	הלכות שבת
3,816	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	יט	מפה: ומשום מלבן ליכא כיון דליכא טינוף כמ''ש סי' ש''ב ס''ט. וא''כ להאוסרין אסור ע''י מפה מ''א. כשנופלים זבובים לכוס לא יוציא הזבובים לבדן מן הכוס דהוי ליה בורר פסולת אלא יקח המשקה קצת עמהם ט''ז ועיין ס''ק ב' מש''ש:	טז	הלכות שבת
3,817	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	כ	המחבץ: דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו חייב שהרי הפריש הקום מן החלב ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה הרמב''ם ועיין מ''א. וכתב הט''ז דברירה שייך בכל מידי אפילו כלי מתוך כלים והא דכתבו התוספות מיני אוכלים גרסינן לרבותא דאפי' באוכל מתוך אוכל אמרינן דהנשאר הוי פסולת ע''ש:	יז	הלכות שבת
3,818	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	א	וענבים: ודבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד רמב''ם ועיין ס''ז:	א	הלכות שבת
3,819	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ב	לסחטן: עיין ט''ז שהעלה הא דשאר פירות מותר לסחטן דהיינו בסתמא דאמרינן מסתמא הוי מכוין למתק ואע''פ שהוא נהנה ממה שיוצא משקה מ''מ עיקר כוונתו בשעת סחיטה לא היתה אלא בשביל מיתוק הנעשה ע''י הסחיטה שזה דרך הסחיטה בשאר הפירות שאין עומדים למשקים אבל במכוין להוציא מהן משקה לצורך המשקה וגילה דעתו שבשביל המשקין היוצא הוא סוחט ודאי אסור לד''ה אף בשאר פירות עכ''ל:	א	הלכות שבת
3,820	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ג	לסחוט: עיין מ''א שהעלה דוקא בענין שאם היה לכל העולם פירות הרבה כאלו היו סוחטין אותן אבל בלא''ה אפי' בחד מקום אמרינן בטלה דעתן ואם כן הני אגסים שקורין בערני''ס בל''א אסור לסוחטן מפני שבמדינות אשכנ''ז נהגו לסחטן למשקה ואפשר שאם היה לכל העולם הרבה היו גם כן סוחטין. והב''ח כתב שאסור לסחוט אלא למתק הפרי אבל למימיהם אסור וכמ''ש ס''ז. וכ''כ הסמ''ק וכן נוהגין העולם עכ''ל וכתב המ''א בודאי היכא דנהוג נהוג מ''מ נ''ל היכא דאינו סוחטו אלא לטבל בו המאכל שרי דלא מקרי משקה כמ''ש ב''י ע''ש:	א	הלכות שבת
3,821	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ד	דברים: כגון הנותן בשר במרק או פת ביין ומוצץ אותו:	א	הלכות שבת
3,822	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ה	אוסרין: אפי' בשאר דברים ב''י הג''מ רא''מ וב''ח כתב בשם רש''ל דבמשקה הנבלע בפת או בבשר כיון שהיה שם משקה עליו מקודם קרוב הוא לחטאת ולכן אסור למצוץ אותו אבל למצוץ הענבים בפיו ולהשליך החרצנים אין זה מפרק אלא כך הוא דרך אכילת ענבים ושרי מדינא מ''מ המחמיר תע''ב עכ''ל. ומ''מ מדברי רמ''א משמע דשאר דברים קילי מענבים כמש''ל ואפשר כיון שדרך אכילתן בכך שרי מ''א ע''ש. וט''ז כתב לפענ''ד נראה דבר זה דומה לדין שכתב בסי' שי''ט סעיף ט''ז והוא דעת הרא''ש דמותר לשתות ע''י מפה וכו' דכשם ששם אין איסור בורר במה שהוא עושה בפיו כך אין כאן איסור דש במה שמוצץ בפיו דמ''ש מלאכת בורר ממלאכת דש וכיון שכבר פסק בסי' שי''ט להקל כהרא''ש לא היה לו לרמ''א להביא כאן דעת המחמירין גם לא ראינו מי שנזהר בדברים אלו. רק בזה צריך ליזהר שלא יסחוט בשר הנבלע בו מרק לצורך משקה כמש''ל בענין סחיטה בשאר פירות עיין ס''ק ב' עכ''ל (ובס' אליהו רבה חולק על ט''ז והעלה להלכה לאסור בענבים ולהחמיר לירא שמים אבל בשאר פירות וכן בשר ופת אין להחמיר כמו שכתוב בספר יראים עצמו להתיר ע''ש):	א	הלכות שבת
3,823	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ו	מתבטל: ואע''ג דדישל''מ לא בטיל ש''ה כיון שלא היה ניכר קודם שנתערב ולא היה עליו שם יין מעולם ועיין בי''ד ססי' ק''ב. וכתב הב''ח ונ''ל דמותר לתת ענבים בתוך היין בשבת שיתבקעו ויוציאו יינם כמו בשלג וברד בסעיף ט' עכ''ל. וט''ז חולק עליו וכתב דאין היתר אלא בדיעבד ואינו דומה כלל לשלג וברד עיין שם. ובתשובת מהרי''ט צהלון סי' ס''ט התיר דיכולים לשרות צמוקים וכיוצא בהם לעשות שתיה ולא דמי למ''ש הרמב''ם פ''ה מהלכות שבת דאסור שריית חטים ושעורים ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,824	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ז	לשתותו: כיון שנתרסקו מבעו''י. ב''י מרדכי:	ג	הלכות שבת
3,825	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ח	לאכול: ממילא הוי כבורר אוכל מתוך פסולת טור. וה''ה בשאר פירות שאינן ראוים לאכילה אסור לסוחטן למימיהן מ''א. וכתב הט''ז דלפי זה אם רוצה לאכול לאלתר אותו דבר שסוחט לתוכו הבוסר מותר כדלעיל סי' שי''ט לענין בורר ע''ש וכ''כ העו''ש דיש להתיר לסחוט לצורך אותו סעודה ע''ש. והמ''א תמה עליהם דאטו מי שרי לעשות מלאכה כדי לאכול לאלתר וכ''כ הש''ג פ''ז דשבת אלא הטעם בבורר בידו לאכול לאלתר לא מיקרי ברירה דהוי דרך אכילה ולהכי בקנון ובתמחוי אסור לברור אפילו לאכול לאלתר. וכן פסולת מתוך האוכל אסור אפי' לאכול לאלתר ומכ''ש דאסור לסחוט בוסר ע''ש. ועיין יד אהרן:	ה	הלכות שבת
3,826	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	ט	לימוני''ש: כיון שאין דרך כלל לסוחטן לצורך משקה אלא לצורך אוכל הוי כשאר פירות עיין מ''א ס''א. ואפי' נוהגין לסחטו לתוך מים לשתותו שרי כיון שאין דרך לשתותו לבדו ב''י. ולימונ''ש הכבושים במלח דינם ככבשים ושלקות עיין סעיף ז' ולענין לסחוט תפוחים נ''ל דאותן שסוחט כדי לרכך התפוח כדרך שעושין אם התפוח קשה דשרי דהוי כמו למתק כמ''ש בס''ק ב'. ואע''ג דשותה מה שיוצא ממנו לא נתכוין בסחיטה לכך כיון שאינו עומד לכך ואם התפוח מבושל וסוחט שיצא ממנו פשיטא דשרי דהא סחט כל האוכל ממנו. ט''ז ע''ש:	ו	הלכות שבת
3,827	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	י	אוכל: דמשקה הבא לאוכל הוי כמפריד אוכל מאוכל. וה''ה לתוך המורייס דהוי מאכל סמ''ק. אבל לתוך משקין אסור:	ז	הלכות שבת
3,828	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	יא	ולר''ח וכו': ובסי' תק''ה גבי י''ט הכריע דמותר לחלוב לתוך האוכל וא''כ כאן אפי' לכתחלה סוחטין הכבשים והשלקות להוציא מימיהן לתוך האוכל. ט''ז ע''ש:	ז	הלכות שבת
3,829	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	יב	מימיו: דקא מוליד בשבת ודמי למלאכה שבורא המים הללו. וכתב ב''י דוקא שמרסקו בחתיכות קטנות אבל לשבור חתיכה ממנו שרי ואפי' אם יזובו קצת מים ע''י זה דלא נתכווין לזה ועוד שהלך לאיבוד:	ט	הלכות שבת
3,830	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	יג	בחמה: ולפי מה שכתב רמ''א בסי' שי''ח סעיף ט''ז גם הכא אסור משום נולד אא''כ הוא מעורב במים. ר''ן מ''א:	ט	הלכות שבת
3,831	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	יד	הקרח: שהרי אינו בורא מים בזה ואי משום שבירת הקרח הא גדולה מזו מצאנו שובר אדם את החבית בשביל גרוגרות וכו' מרדכי ועיין סי' שי''ד. ונ''ל דבנהר או באר אסור. מ''א:	י	הלכות שבת
3,832	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	טו	מרסק: עיין מ''א דאפילו לרסק שרי ע''ש ס''ק י''ג:	יא	הלכות שבת
3,833	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	טז	במלח: לפי שנימוח והוה נולד ועיין סי' שכ''ו ס''י. ומשמע דמותר להשליך במים ואח''כ נוטל ידיו מהם כמ''ש גבי שלג וברד רק שיזהר שלא יהיה אסור מחמת מי מלח הנזכר בסי' שכ''א. ט''ז:	יב	הלכות שבת
3,834	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	יז	נזהר: כי ע''י השתן ודאי נימוח טור. ול''ד לס''ט דשרי ליתן לתוך המים דהכא איהו קא עביד מעשה ועיין ט''ז:	יד	הלכות שבת
3,835	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	יח	סחיטה: פי' דכשמהדק והוא לח הוא נסחט. ר''ן מ''א:	טז	הלכות שבת
3,836	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	יט	יסחוט: צ''ע כיון דספוג עשוי לכך לית לן למגזר שמא יסחוט כמ''ש סט''ו. וסי' ש''א סמ''ח. ונ''ל דוקא בספוג א''א לקינוח בלא סחיטה משא''כ באלונטית בסי' ש''א סמ''א מ''א ע''ש. (ובספר אליהו רבה מישב הקושיא ע''ש):	יז	הלכות שבת
3,837	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	כ	אסור: אבל חיובא ליכא לכ''ע. כתב הרא''ש פי''ד דשבת אפילו להערוך דס''ל דפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר מ''מ בשאר איסורים מודה דאסור עיין מ''א. ועיין בברכת הזבח:	יח	הלכות שבת
3,838	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	כא	החבית: ואפי' למ''ד פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור מ''מ הכא שרי משום דסחיטת משקין תולדה דדש היא ואינה אסורה אלא כשהמשקין היוצאין אינן הולכים לאיבוד. פוסקים. וכתב הט''ז ומ''מ צריך שיהא ג''כ ברזא ארוכה שיהיה תרתי לטיבותא אלא דמ''מ אנו רואים מנהגינו כדיעה קמייתא שסוחטין ירק שלאטי''ן בשבת וע''כ משום דהולך לאיבוד מה שנסחט. הר''ן וש''פ ביארו דיש ב' מיני סחיטה האחד משום דהוה תולדה דמכבס דהיינו מלבן ומש''ה אין איסור אלא במים אבל לא בשאר משקין ולענין הלכה פסק הטור וש''ע בסי' שי''ט דיין הוה כשאר משקין אלא דכאן כתב ב''י בשם הר''ן דיין מלבן. ונ''ל לחלק דיין לבן מכבס כמו מים אבל יין אדום אינו מכבס אדרבה מאדים הבגד. ועוד יש בסחיטה משום תולדה דדש ומפרק ואין איסור אלא בניחא ליה במאי דנפיק מיניה כמו בדש ומפרק אלא לפי דיעה האחרונה דכאן אסור עכ''פ מדרבנן אפי' בלא ניחא ליה ומש''ה אם נשפך שכר או שאר משקים שאינם מלבנים על המפה שעל השלחן והוא רוצה לנקותו עכ''פ לא ישאוב משם תוך כף א' ולשפוך לחוץ דאע''ג דישליכנה לאיבוד מ''מ כאן בשעה שהוא שואב תוך הכף עושה איסור גמור והוא תולדה דמפרק ובזה הכל מודים לאיסור ולא יועיל מה שישפוך אח''כ הכף לחוץ דזהו מעוות לא יוכל לתקון אלא בסכין יש היתר לדחות מעל המפה ולגרור ע''י המשקה שנשפך על המפה ויזוב לאיבוד רק שלא יגרור בכח דאל''כ עביד איסור דרבנן לדיעה אחרונה וצריך להזהר מה שיוכל להזהר אבל אם המים או יין לבן נשפך על המפה אסור לגרור אפי' בסכין דהוי מכבס עכ''ל. ט''ז:	יח	הלכות שבת
3,839	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכ	כב	צובע: והרדב''ז סי' קל''א כתב שחומרא יתירה הוא כיון שהוא דרך לכלוך ואין זה דרך צביעה ע''ש ובכנה''ג. עיין סי' ש''ב ס''י דיש אוסרין כיבוס דרך לכלוך כ''ש צביעה דכל צביעה היא כך לכן אין להקל מ''א ע''ש. ונ''ל דבבגד אדום כ''ש דאסור לקנחו דמתקן הוא מ''א ע''ש. ועיין סי' שכ''ח סמ''ח וסי' ש''א סמ''ו: (ובס' אליהו רבה צידד להקל באדום ואפי' בלבן שא''א בענין אחר ע''ש). הצובע חוט שארכו ד' טפחים או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה חייב ודוקא צבע המתקיים אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחושת וצבעו פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום עיין סי' ש''מ ס''ד. ועיין רמב''ם פ''ט:	כ	הלכות שבת
3,840	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	א	למאכל: וסתמא הוו כהכניסן למאכל בהמה תוס' דף קכ''ח:	א	הלכות שבת
3,841	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ב	ומולל: מפרך השרביטין לאכול הזרע שבתוכן. רש''י:	א	הלכות שבת
3,842	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ג	מי מלח: וה''ה בכל המשקין. הגהות סמ''ק:	ב	הלכות שבת
3,843	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ד	מעט: לצורך טיבול אותה סעודה. ר''ן:	ב	הלכות שבת
3,844	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ה	צנון: וה''ה כל דבר שצריך מליחה כגון בצלים ושומים ובהדיא כתב הרמב''ם צנון וכיוצא בו. ועיין בט''ז שהאריך והעלה דהענין בזה הוא דתרי תנאי יש באיסור מליחה בזה במה שדומה לעיבוד. הא' הטעם שוהא הרבה כדי שיצא מרירתו אחר שיזיע כדרכו ובזה אפילו כי מטבל חדא חדא ומניח קצת זמן אסור. שנית מטעם שמולח הרבה ביחד ואז אפילו אינו שוהא אסור דגם בזה דומה לעיבוד. אבל כל שמולח ביחידות כל א' מכל מה שלפניו ורוצה לאכול תיכף אין איסור כלל אלא שאי אפשר ליזהר אם מפזר מלח על כל אחד בפ''ע שלא יבא גם על חבירו המונח בקרוב לו ע''כ צריך לטבול כל א' בפ''ע ולאכול תיכף. ולאו דוקא תיכף ממש אלא שעה מועטת שיזיע קצת לא הרבה. והכי נהוג עלמא שלא למלחן כלל אלא מטבל כל א' במלח ואוכל ועדיין צ''ע במנהגינו שחותכין בשבת צנון דק דק ונותנין אותו בקערה ומולחין אותו ושופכין עליו חומץ ואוכלין אותו הא דמיא זה להרבה חתיכות דאסור אפי' אם אוכל מיד ואין היתר אלא דרך טיבול כל א' בפ''ע. ונראה דהטעם דכיון דאין מניחין אותו כלל להזיע אלא שופכין שם החומץ וגם מינים אחרים ל''ד לעיבוד אלא שראיתי לקצת שעושין ירק שקורין שלאטין ומולחין הירק בפ''ע תחלה ומשהין אותו כך ומסננין המים שיוצאין ממנו ואח''כ מערבין אותו עם שמן זית וחומץ וזה איסור גמור ודמי טפי לעיבוד כיון שהוא ממתין עד שיקבל היטב המלח עכ''ל הט''ז וכן העלה המ''א שלא למלוח הצנון כלל רק מטביל כל אחד במלח ואוכל. אבל כתב בשם הש''ג שמותר ליתן מלח על השלאטי''ן ואח''כ שמן וחומץ ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,845	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ו	ככובש: ונ''ל ללמוד מזה דין חדש דאסור לשפוך בשבת יין או שאר משקין לתוך כלי שיש בו חומץ כדי שגם זה יהיה חומץ אח''כ דזה הוי ככבוש דהא מתכוין שאותו המעט ששופך שם יהיה נכבש ויתחמץ. ט''ז ועיין יד אהרן:	ג	הלכות שבת
3,846	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ז	בצים: שאין המלח מועיל להם כ''כ מ''א ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,847	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ח	ולהניחם: עיין ס''ק ה' כתבתי בשם האחרונים שמנהג שלא לשהות כלל במלח אלא מטבל ואוכל מיד ע''ש:	ד	הלכות שבת
3,848	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	ט	להניחה: משמע אפי' להניחה מסעודה לסעודה אסור אבל צנון אפי' לצורך אותה סעודה אסור (אבל בספר אליהו רבה מסופק בו) וכתב הט''ז נראה דאין איסור ברור בזה אפי' מדבריהם אלא מצד שא''צ לזה ולמה יטריח עצמו בחנם בשבת דהלא יכול למלוח בסעודה אחרת שיאכל בו ביום נמצא לפי זה שאם יש איזה צד שטוב לו שימלח עכשיו ממה שימלח אחר כך כגון שהוא עכשיו קצת חם ויקבל טפי המלח אין איסור בדבר עכ''ל. ועיין בתשובת פנים מאירות סי' ט''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' י''ב. וכתב המ''א ונ''ל דה''ה דאסור למלוח אוגערק''ס חיין דהא רגילין לעשות מהן כבשים ועוד דהמליחה מועלת להן והוי כצנון וה''ה כל כיוצא בזה. ועיין בשבות יעקב ח''ב סי' י''ב שהורה פנים להיתר. ומיהו כשנותן שמן תיכף שרי. בשר או דג חי אסור למולחו בשבת כדי שלא יסריח עיין סוף סי' ת''ק דמשמע אפי' במקום הפסד אסור ב''י בשם ש''ל. והתוס' והרא''ש בחולין דף י''ד כתבו דאפי' רוצה לאכלו כך חי אסור למלחו ואע''ג דאין עיבוד באוכלין כמ''ש סוף סי' ת''ק מ''מ אסור דמיחזי כעיבוד לפי שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו וכ''ש דאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן ליה וכ''ש אי אסרת ליה בלא מליחה דהוי תיקון טפי. ונ''ל דמותר לתת הבשר לתוך החומץ כדי לאוכלו כמ''ש בי''ד סוף סי' ס''ז. ומבואר מדבריהם שמותר להדיח הבשר כדי לאוכלו כיון שאין האיסור בגוף הבשר אלא שמדיחו משום דם בעין שעליו שרי. ונראה דאסור להדיח בשר שחל יום ג' להיות בשבת כדי שלא יאסור לבישול דכיון שאינו רוצה לאכלו בו ביום אסור להדיחו כמ''ש סי' שכ''ג ס''ו. ואפי' ע''י עכו''ם אין להקל דליכא פסידא כ''כ דיכול לאכלו צלי. מ''א ע''ש:	ה	הלכות שבת
3,849	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	י	ועדשים: משמע אפי' לאוכלם לאלתר וכיון דהמליחה מועלת הוי כצנון דנראה ככובש כבשים:	ו	הלכות שבת
3,850	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	יא	ובקערה: פי' או בקערה שידוכם בשולי הקערה דהוי שינוי גמור. אבל במכתשת או לחותכם בסכין אסור וה''ה בכל תבלין ועסי''ב. ונ''ל דאין לשים הפלפלין תוך בגד ולכתוש בסכין עליו דהא מוליד ריחא. ט''ז:	ז	הלכות שבת
3,851	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	יב	במורג: בל''א קורין רי''ב אייזי''ן דכיון שהכלי מיוחד לכך הוי כשחיקת תבלין במכתשת דאסור ריב''ש. וא''כ אפי' לאכול מיד אסור. ונ''ל דה''ה בכלי קטן מאוד העשוי כזה אסור דעכ''פ כלי הוא אבל מותר לחתכו בסכין דק דק כמ''ש ס''ט. ונ''ל דאפי' הוא קשה מאוד שרי כיון דאי בעי לועסו בקושי וה''ה דמותר לחתכו בקרדום או במגירה כדאיתא במשנה פי''ז. ודבר שאינו חפץ לאוכלו אסור ללועסו בשיניו משום טחינה כ''מ ברש''י דף קל''ג ועיין סי' של''א ס''ז. מ''א:	י	הלכות שבת
3,852	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	יג	התלוש: כיון דירקות הללו ראוין לאכילה ביומן מותר להשקותן. מ''א ע''ש:	יא	הלכות שבת
3,853	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	יד	פירות: שהם גדולי קרקע ושייך במינו טחינה:	יב	הלכות שבת
3,854	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	טו	לאכלו: או שהתרנגולים יאכלו מיד שרי לחתוך שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות א''כ הוי דרך אכילתו בכך ר''ן ב''י. ומזה היתר לעשות מזריע''ה דהיינו שחותכין הצנון דק דק. ועכ''פ אסור לעשות עד אחר יציאת בה''כ דבעי סמוך לסעודה ממש כמ''ש סי' שי''ט אחרונים:	יב	הלכות שבת
3,855	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	טז	נתלשו: משמע דבתלושין לא בעי ריסוק אבל בגמרא ר''פ כ''ב איתא דבעי ריסוק כמ''ש סי' ש''כ ס''ב בזתים וענבים ועיין מ''א. (ועיין בס' אליהו רבה במה שמסיק בזה):	יג	הלכות שבת
3,856	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	יז	שאינו קלי: ובזה אפי' מעט מעט אסור:	יד	הלכות שבת
3,857	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	יח	כלש: ונ''ל דאסור להשתין על טיט משום גיבול מ''א עי' סי' ש''ך סי''ד וכתב הט''ז נ''ל ללמוד דין א' חדש דהיינו שהקמח שעושין מטחינת מצה אפויה שקורין מצה מע''ל ורגילים לערבו עם יין או מי דבש שקורין מע''ד שזה אסור לעשותו בשבת אפי' ברכה דלפי הנראה דין קמח זה כקמח הנזכר כאן טחינה גסה וכו' וכאן דמותר ברכה הוא ע''י שינוי שבחול דרך ליתן החומץ תחלה ובשבת נותן הקמח תחלה נמצא שהשינוי הוא גלוי לכל אבל בקמח של מצה אין דרך ידוע מה נותן תחלה בחול כדי לידע מה הוא השינוי ע''כ אסור בשבת בכל גווני שרוצה לערב בסכין או בכף הקמח של מצה עם המשקה עכ''ל. ובסי' תע''ג ס''ק ס''ו כתבתי דהח''י חולק עליו ע''ש:	יד	הלכות שבת
3,858	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	יט	ביד: ואם נתן המשקה מע''ש מערבו בכף. מרדכי. מ''א:	טז	הלכות שבת
3,859	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	כ	בחרדל: וה''ה בקמח קלי עי' סי' שכ''ד ס''ג מ''א. ופשוט הוא דאם נתנו קצת המשקה לתוכו בע''ש שנראה בו קצת גיבול מותר להוסיף עליו בשבת כפי שירצה ט''ז ע''ש. ומ''א אוסר אפילו נתן מעט משקה מע''ש דלא חשיב כמגבל ע''י כך ע''ש ועיין סי' תע''ג ס''ה:	טז	הלכות שבת
3,860	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	כא	שינוי: ודוקא ברכה אבל בעבה לא מהני שינוי ולכן כתב רמ''א כמו בשתיתא וגם כתב באצבעו כלומר ולא בכף. וכל זה אפי' לצורך אותה סעודה אסור מ''א ע''ש. ועי' ט''ז שהעלה דמי ששכח לשפוך חומץ בע''ש לתוך הקרי''ן צריך שיעשה בשבת בלילה רכה ונותן החומץ תחילה ואח''כ הקרי''ן שלא כדרך שעושין בחול ולא יערב בכח או אוחז בכלי עצמו ומנענע אותו וצ''ע לדעת רמ''א דמצריך שינוי באוכל במה שנוהגין לעשות בשבת צנון דק דק עם קשואין שקורין אוגערק''ס דק דק ושופכין אח''כ חומץ לתוכו ואין עושין שום שינוי ונראה שכאן לא החמירו כמו בקרי''ן כיון דא''א לעשות זה בע''ש דיתקלקל טעמו של צנון ע''כ לא הצריכו שינוי כיון דעיקר עשייתו בשבת שבקוהו אעיקר הלכתא וא''כ צריך עכ''פ שלא יערבנו בכח או ע''י הכלי כמ''ש ומן המובחר שישים תחלה החומץ בכלי כנלע''ד דברים אלו. ומו''ח ז''ל הביא בשם רש''ל ששמע להקל בחרדל וקרי''ן שאנו עושין כי בזמניהם היו עושין אותה כמו עיסה משא''כ במדינתינו שאין שרייתו גיבולו וכתב מו''ח ע''ז שאין להקל מאומד הדעת ובירק הנקרא שלאטי''ן אין לדקדק בכל זה כי אינו נכנס בכלל זה כיון שאין חותכין אותו דק דק כנלע''ד בדברים אלו עכ''ל ט''ז ועס''ק ט''ו מש''ש ועס''ק כ' מש''ש:	טז	הלכות שבת
3,861	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	כב	יינומלי''ן: ולא הותר אלא לערבן ולאכלן כמות שהן אבל לטרוף אותן יפה ולסננן אסור שזה טורח יותר ואומנות גדולה ותקון גדול הוא זה ב''י ססי' שי''ט ש''ל. כתב מהרי''ל אסור לתת קידה לתוך חומץ לעשות טיבול וכן לעשות בצים קשים עם פיטרזיל''ן בחומץ אסור דדמי להילמי עכ''ל וכתב המ''א וצ''ע דהילמי אסור מפני שהוא ככובש כבשים אבל זה דמי ליינמולין דשרי. ומעט שרי לד''ה כמ''ש ס''ב. אסור לטרוף בצים מגולגלים בקערה דמחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדרה רש''י דף ק''ט. מ''א:	יז	הלכות שבת
3,862	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	כג	מאתמול: דבלאו רפואה נמי משקה הוא. ר''ן:	יח	הלכות שבת
3,863	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	כד	בחמה: ואי ליכא חמה אפי' באור שרי מפני הסכנה:	יח	הלכות שבת
3,864	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	כה	בלא זה: הא אי אפשר לאכול בלא זה אסור דיש עיבוד באוכלין מדרבנן והמחליק הוי כממחק. ומותר למרח התפוחים על הלחם עיין מ''א:	יט	הלכות שבת
3,865	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכא	כו	לקלוף: משום בורר וא''כ אף תפוחים אסור לקלוף להניח כמ''ש סי' שי''ט ס''ג:	יט	הלכות שבת
3,866	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכב	א	לטלטלה: גזירה משום שבת שאחר י''ט שאז אסורה מדאורייתא משום הכנה:	א	הלכות שבת
3,867	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכב	ב	שלא יגע: עיין סי' ש''י ס''ו מש''ש:	א	הלכות שבת
3,868	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכב	ג	אסורה: עיין ססי' תק''א מש''ש בס''ק ט':	ב	הלכות שבת
3,869	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכב	ד	אסור: ואם קטמו חייב רמב''ם פי''א. ועיין מ''א:	ד	הלכות שבת
3,870	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכב	ה	ומוללו: צ''ל וקוטמו ומוללו להריח וכו'. בשכנה''ג חוכך להחמיר דוקא קוטם מעט כדי שיריח מותר אבל אם משבר חתיכה ממנו כדי ליתנו לאחר אסור ע''ש. וכתב היש''ש פ''ד דהך קוטמו אינו מותר אלא ביד אבל לא בסכין ולא הותר בסכין רק באוכלי בהמה ע''ש. והט''ז בסי' תקי''ט ס''ד חולק על היש''ש בזה ומתיר אפי' בסכין ע''ש והמג''א בסי' תקי''א העלה דדוקא להוסיף ריח שרי אבל אסור להוליד ריח ע''ש:	ה	הלכות שבת
3,871	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכב	ו	גורל: אבל לקדיש או מי שיעלה לס''ת שרי דהרבה פוסקים ס''ל דביום הכפורים היו מטילים גורל מי שוחט מי זורק. מ''א ע''ש ועיין ט''ז וביד אהרן:	ו	הלכות שבת
3,872	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	א	למדה: פי' שרגיל למדוד למכור בו:	א	הלכות שבת
3,873	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ב	שממעט: ואין בו משום גזל שידוע לבעליו שהכל רגילים בכך ביו''ט. ולכן נהגו להטיל טבעת במדה מרדכי יש''ש ד''מ. וזהו ההיתר למוכר ועיין ס''ד:	א	הלכות שבת
3,874	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ג	בסכום: אבל מלשון הטור והש''ע משמע דאסור להזכיר שם דמים כלל אפי' בלא סכום וחשבון. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,875	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ד	מקחו ידוע: שאין לו קצבה ומחוסר פסיקא אז אסור לומר תן לי בפשוט או בב' אפילו נוטל מה שנותן לו דאז אין לומר שאין כונתו אלא לומר מה שצריך שהרי אין ידוע מה יתן לו. וכתב ד''מ ונ''ל דה''ה לענין מדה לא אסרו להזכיר שם מדה אלא בדבר שאין מדתו ידוע אבל בדבר שמדתו ידוע רק שמודיע לחנוני כמה צריך שרי עכ''ל פי' דוקא כשאומר ד''מ תן לי מדה אגוזים או דבר שאין רגילין למדוד דאז אינו יודע כמה מחזיק המדה ואינו יודע אם יהיה צריך יותר או לאו וא''כ אין כוונתו לומר כמה הוא צריך אבל בשכר וכיוצא בו כוונתו להודיע כמה הוא צריך ושרי וזהו ההיתר ללוקח וההיתר למוכר עיין ס''א. וצ''ע למה לא נהגו עתה כן. וכתב בש''ג דמותר לומר מלא לי כלי זה עד השנתות ע''ש עכ''ל עיין מ''א. ועיין ט''ז שהאריך ומחמיר בדברים אלו ע''ש. מה שנוהגין שכותבין פלוני הניח כך וכך מעות ופלוני כך וכך ולמחר בשבת כשנותן היין לוקח מחט ועושה נקבים כמנין היין שלוקח אסור להסתכל באותו כתב שכתב בו סכום המעות כמ''ש סימן ש''ז סי''ב ב''י בשם הרא''ש ומשמע דאסור גם כן לכתוב בפתקאות סכום מעות וכשלוקח היין מניח הפתק במקום ששם האיש כתוב דאסור לקרות בפתקאות האלו דהוי שטרי הדיוטות ולכן נהגו ליקח גרעין לסימן או שאר דבר. וגבאי צדקה אפשר דמותרין בפתקאות ומ''מ טוב להחמיר היכא דאפשר בגרעין וכן נהגו הקדמונים. מ''א וע''ש:	ד	הלכות שבת
3,876	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ה	דלמעט: עיין סי' תק''י ס''ח בהגה''ה דפסק כי''א:	ה	הלכות שבת
3,877	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ו	מדיחים: יו''ד כוסות שאם יצטרך באחד שותה וה''ה שמציעין י' מטות. רוקח:	ו	הלכות שבת
3,878	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ז	שנשאר: משמע דאם יודע שלא יצטרך עוד אסור להדיח. מ''א וכ''כ מהרי''ל:	ו	הלכות שבת
3,879	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ח	אוסרים: ואם עבר וטבל יש להקל בדיעבד עיין מ''א:	ז	הלכות שבת
3,880	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	ט	במתנה: כיון שצורך שבת הוא ועיין סימן רס''א סעיף א':	ז	הלכות שבת
3,881	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	י	טבילה: אבל ביום א' יטביל בלא ברכה. ט''ז:	ז	הלכות שבת
3,882	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	יא	ימלאנה: ונראה לי דלא יברך דאז אינו מוכיח שעושה לשם טבילה. מ''א בשם התשב''ץ:	ז	הלכות שבת
3,883	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	יב	להדיחו: דהא גוף הכלי היתר הוא והיין אוסרו וכשמסירו אינו מתקנו אלא כמסיר ממנו גרף של רעי. ומשמע בשבת דף מ''ז בתוספת דאפילו יש בכוס פרורי פת ששרה בו העכו''ם מותר לטלטלו ולא הוי בסיס לדבר איסור דבטילי לגבי כוס עיין סימן ש''ח סעיף כ''ז. אסור לבטל איסור בשבת או ביום טוב דאין לך תיקון גדול מזה כמ''ש בי''ד סימן צ''ט סעיף ו' והיכא דמקלי קלי אסורא שרי כמ''ש סימן תק''ז סעיף ב'. אבל מותר לשער ששים אפילו נתערב בערב שבת ולא נודע לו עד בשבת ת''ה סימן נ''ד. ונראה לי דיבש ביבש שנתערב מותר להשליך א' בשבת דאינו אלא חומרא בעלמא לא הוי כמתקן עיין בי''ד סימן ק''ט. מ''א:	ח	הלכות שבת
3,884	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	יג	בכל דבר: ואפילו בחול ואע''ג דזמנין דגריד מכל מקום דבר שאין מתכוין הוא. אבל בגרתקון הוי פסיק רישיה וכתב מהרי''ל שהרא''ש אוסר לשטוף הזכוכית עם שבולת שועל להצהירו ע''ש וכתב המ''א וצ''ע למה ואפשר דס''ל דדוקא להדיח שרי אבל להצהיר אסור עיין סי' של''ו סי''א:	ט	הלכות שבת
3,885	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכג	יד	במלח: והדחה בעלמא שרי דנמחה ממילא וכמ''ש סימן ש''כ סעיף ט' מ''א ועיין סי' ש''כ ס''ק ט''ז מש''ש בשם הט''ז ועיין סי' שכ''ו סעיף יו''ד:	י	הלכות שבת
3,886	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	א	מורסן: ומעט מעט שרי בלא שינוי לסברא קמייתא עיין סי' שכ''א סי''ד:	ג	הלכות שבת
3,887	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ב	מים: עיין ט''ז שכתב דה''ה לקמח אין איסור בנתינת מים ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,888	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ג	כור: עיין מ''א שהעלה דלכ''ע אסור להכין יותר מהצורך ליום ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,889	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ד	מחתכין: ודוקא בדלועים קשים כמ''ש סעיף ז':	ו	הלכות שבת
3,890	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ה	שאי אפשר: ואפילו נאכלין ע''י הדחק בלא חתיכה שרי. ב''י מ''א ע''ש:	ז	הלכות שבת
3,891	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ו	לפני עופות: הט''ז הניח דברי רמ''א בצ''ע ע''ש ועיין מ''א:	ז	הלכות שבת
3,892	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ז	חזיר: דארור היהודי שמגדל חזירים ועיין בי''ד סי' קי''ז:	יא	הלכות שבת
3,893	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ח	כלב: אפילו כלב שאינו מגדלו בביתו מותר דמצוה ליתן לו מזונות ועיין סי' ש''ח סוף סעיף כ''ט. יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני עופות ואינו נכון שהרי אין מזונותן עליך. מ''א ע''ש:	יא	הלכות שבת
3,894	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	ט	תולעת: לפי שמזונותיו עליך שאין לו מה שיאכל כי אם מה שנותן לו האדם:	יב	הלכות שבת
3,895	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	י	ויש: ואין למחות ביד הנוהגים היתר. ב''ח:	יד	הלכות שבת
3,896	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכד	יא	לסלק: מפני שיש שנמאס ואינו ראוי לאכילה. רש''י:	טו	הלכות שבת
3,897	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	א	בחצר: דחשיב מזונותיו עליך דמפרנסין אותן מפני דרכי שלום ואם אין הרשות בידו לאוכלו בחצר או שהוא הרבה שא''א לאוכלם שם אסור ליתן לפניו. ש''ג מ''א:	א	הלכות שבת
3,898	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ב	שדרך וכו': עיין ט''ז שהעלה דלדידן דנוהגין להקל לשלוח אפילו לכתחילה חוץ לעירוב כמ''ש רמ''א סעיף י' אין אנו חוששין בדברים הנזכרים כאן אלא במידי דשייך בו משא ומתן אבל אכילה ושתיה נוהגים להקל והטעם שהוא צורך שבת וא''א לישראל לילך אחר זה והוי כמו לצורך מצוה הנזכר בסמוך עכ''ל:	א	הלכות שבת
3,899	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ג	בייחד: דיש אומרים דשכירות לא קניא ועיין מ''א שהעלה דאם החפץ הוא של עכו''ם ואינו ממושכן לישראל לכ''ע שרי ע''ש:	א	הלכות שבת

3,800

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ג

הירק: דוקא אוכל מתוך הפסולת ואפילו אין העלין הללו פסולת גמור שראויים לאכילה ע''י הדחק אסור לברור הפסולת. מ''א:

א

הלכות שבת

3,801

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ד

ומניח: ר''ל דאותו שרוצה לאכול עתה חשוב כאוכלין והשני חשיבא פסולת וא''כ צריך לברור זה שרוצה לאכול עתה דחשוב כאוכל ולהניח השני אבל איפכא לא דהוי פסולת מתוך אוכל וכ''כ הת''ה. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,802

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ה

ברירה: וט''ז חולק וכתב דיש להחמיר אפילו במין אחד ולא יברור אפי' במין א' ואפילו גדולות מתוך קטנות רק מה שהוא רוצה לאכול עתה או שיקח סתם מן הבא בידו להניח לסעודה אחרת לא דרך ברירה ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,803

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ו

בין הערבים: היינו מסעודה לסעודה:

ג

הלכות שבת

3,804

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ז

פסולת: וביו''ט מקלינן דאין ברירה ביו''ט. כ''כ ב''י מ''א ע''ש וכ''כ היש''ש פ''ק דביצה סי' מ''ב:

ד

הלכות שבת

3,805

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ח

מחמירין: דס''ל דוקא לרכך שרי אבל לפרק הדגן מתוך השבלים הוי תולדה דדש ואסור אבל כשנתפרק הדגן מן השבלים מע''ש מותר לקלפו לכ''ע עיין סוף סי' שכ''א ושרביטין של קטניות משמע דאסור לפרכן ולהוציא הקטניות וצ''ע דכל העולם נוהגין היתר. וצ''ל כיון שעודן לחים ואף השרביט אוכלין אותו לא הוי מפרק רק כמפריש אוכל מאוכל. מ''א. ובמהרי''ל תמה איך רשאין לאכול קטניות מן השרביטין שלהן שקורין שוטי''ן וכן כתב הט''ז לאיסור וסיים ואפילו אם כבר נתקן מע''ש אין ליקח הקטניות מן הקליפות אלא מה שרוצה לאכול מיד ועיין סי' של''ו ס''ח:

ו

הלכות שבת

3,806

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ט

שורין: צ''ל שולין ט''ז. וכתב המ''א דה''ה אם יש פסולת ואוכלין מעורבין אסור ליתנם במים כדי שיפול הפסולת למטה כגון עפר או שיצוף למעלה כגון תבן ע''ש:

ח

הלכות שבת

3,807

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

י

קסמין: וה''ה אם יש בו קמחים נמי מותר לסננו רש''י והיינו דרוב אינשי לא קפדי בהכי ט''ז בשם הר''ן. לפי זה נמי מותר לנפח קש או קסמין לצד א' כדי שיוכל לשתות המים או היין דכיון דבלא''ה מישתתי מותר הלק''ט ח''ב סי' רנ''ד:

י

הלכות שבת

3,808

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

יא

ליבון: אבל משמרת עשויה לכך ואינו חושש לליבונו. טור ומ''א ובתשו' דרכי נועם חא''ח סימן ד' ובשכנה''ג:

י

הלכות שבת

3,809

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

יב

עכורים: דלא אפשר למשתי הכי כלל. ב''י:

י

הלכות שבת

3,810

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

יג

לא בעכורים: וצ''ע דבעכורים אף לסברא הראשונה אסור. ונ''ל דלדעה הראשונה עכורין קצת מותר בסודר כיון דאפשר לשתותו בלא''ה אע''פ שרוב בני אדם אין שותין אותן וכמ''ש הב''י אבל להרמב''ם אסור. משקה שקדים כתושים מע''ש מותר לסננן כיון שיכולין לשתותו בלא סינון. הגהת סמ''ק מ''א:

י

הלכות שבת

3,811

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

יד

מגתו: ר''ל דבחומץ דג''כ דרכו להשתמש ממנו אפי' אם הוא עב אין לאסור בסודר אא''כ הוא עב הרבה שאין ראוי כלל להשתמש בלא סינון. ט''ז:

י

הלכות שבת

3,812

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

טו

שינוי: ובסודר די בשינוי שאין עושה גומות ר''ן. אבל משום אהל ליכא כיון שאינו רחב וכתב הט''ז באם מכסה בסודר את כל הכלי יזהר שלא יהיה גבוה טפח ועיין סימן שט''ו סי''ג. וכתב המ''א נ''ל דבאותו כלי העשוי כנפה שמסננין בו דינו כמשמרת הואיל ומיוחד לכך עיין ס''י. ועיין בגינת ורדים חא''ח כלל ג' סי' י''ג וביד אהרן:

יא

הלכות שבת

3,813

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

טז

מסננת: ובצלול שרי עיין ס''י. נהגו שלא ליתן שמרים במשקה בשבת כדי להעמידן אע''פ שראוי לשתות בשבת ונ''ל דהוי תולדות בורר דעכ''פ יורדין שמרים מהמשקה בשולי הכלי דומיא דמחבץ. מ''א:

יג

הלכות שבת

3,814

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

יז

מוכחי: ותחלת שפיתן כשאין הפסולת ניכר לאו בורר הוא ר''ן. ולפ''ז אסור לערות שומן מהמאכל דהא ב' מיני אוכלין הם ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי לאכלו מיד הכא כשמערה מהכלי אסור כמו בשכר ואפשר דלא שייך ברירה אלא בדברים המעורבים אבל הכא לחודא קאי ועיין מ''א וכתב המ''א בסי' תק''י סקי''ג נ''ל דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטנ''י אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וכמ''ש סי' שי''ט סי''ד ודוקא שצריך בו ביום ואם א''צ רק שחושש שיפסיד ויתקלקל מותר לעשות ע''י עכו''ם וכמ''ש סי' ש''ז ס''ה עכ''ל שם:

יד

הלכות שבת

3,815

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

יח

למעלה: ולא חשיב כבורר לפי ששניהם אוכלין הם ואין נותנין אותן לתוכן אלא לתקן מראה החרדל טור אבל אם הם עושין אותו כדי לאכול החלמון אסור דמה שאינו רוצה לאכול מקרי פסולת וה''ל בורר ב''ח ולבוש ועס''ג דכתב דבמין אחד לא שייך ברירה וצ''ל דהכא מיחשב ב' מינים ועיין מ''א וט''ז כתב ומזה נסתייע לדברינו דאפילו במין א' שייך ברירה ע''ש ועיין ס''ק ה':

טו

הלכות שבת

3,816

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

יט

מפה: ומשום מלבן ליכא כיון דליכא טינוף כמ''ש סי' ש''ב ס''ט. וא''כ להאוסרין אסור ע''י מפה מ''א. כשנופלים זבובים לכוס לא יוציא הזבובים לבדן מן הכוס דהוי ליה בורר פסולת אלא יקח המשקה קצת עמהם ט''ז ועיין ס''ק ב' מש''ש:

טז

הלכות שבת

3,817

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

כ

המחבץ: דהיינו שלוקח חלב ונותן בו קיבה כדי לחבצו חייב שהרי הפריש הקום מן החלב ואם גבנו ועשאו גבינה חייב משום בונה הרמב''ם ועיין מ''א. וכתב הט''ז דברירה שייך בכל מידי אפילו כלי מתוך כלים והא דכתבו התוספות מיני אוכלים גרסינן לרבותא דאפי' באוכל מתוך אוכל אמרינן דהנשאר הוי פסולת ע''ש:

יז

הלכות שבת

3,818

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

א

וענבים: ודבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד רמב''ם ועיין ס''ז:

א

הלכות שבת

3,819

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ב

לסחטן: עיין ט''ז שהעלה הא דשאר פירות מותר לסחטן דהיינו בסתמא דאמרינן מסתמא הוי מכוין למתק ואע''פ שהוא נהנה ממה שיוצא משקה מ''מ עיקר כוונתו בשעת סחיטה לא היתה אלא בשביל מיתוק הנעשה ע''י הסחיטה שזה דרך הסחיטה בשאר הפירות שאין עומדים למשקים אבל במכוין להוציא מהן משקה לצורך המשקה וגילה דעתו שבשביל המשקין היוצא הוא סוחט ודאי אסור לד''ה אף בשאר פירות עכ''ל:

א

הלכות שבת

3,820

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ג

לסחוט: עיין מ''א שהעלה דוקא בענין שאם היה לכל העולם פירות הרבה כאלו היו סוחטין אותן אבל בלא''ה אפי' בחד מקום אמרינן בטלה דעתן ואם כן הני אגסים שקורין בערני''ס בל''א אסור לסוחטן מפני שבמדינות אשכנ''ז נהגו לסחטן למשקה ואפשר שאם היה לכל העולם הרבה היו גם כן סוחטין. והב''ח כתב שאסור לסחוט אלא למתק הפרי אבל למימיהם אסור וכמ''ש ס''ז. וכ''כ הסמ''ק וכן נוהגין העולם עכ''ל וכתב המ''א בודאי היכא דנהוג נהוג מ''מ נ''ל היכא דאינו סוחטו אלא לטבל בו המאכל שרי דלא מקרי משקה כמ''ש ב''י ע''ש:

א

הלכות שבת

3,821

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ד

דברים: כגון הנותן בשר במרק או פת ביין ומוצץ אותו:

א

הלכות שבת

3,822

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ה

אוסרין: אפי' בשאר דברים ב''י הג''מ רא''מ וב''ח כתב בשם רש''ל דבמשקה הנבלע בפת או בבשר כיון שהיה שם משקה עליו מקודם קרוב הוא לחטאת ולכן אסור למצוץ אותו אבל למצוץ הענבים בפיו ולהשליך החרצנים אין זה מפרק אלא כך הוא דרך אכילת ענבים ושרי מדינא מ''מ המחמיר תע''ב עכ''ל. ומ''מ מדברי רמ''א משמע דשאר דברים קילי מענבים כמש''ל ואפשר כיון שדרך אכילתן בכך שרי מ''א ע''ש. וט''ז כתב לפענ''ד נראה דבר זה דומה לדין שכתב בסי' שי''ט סעיף ט''ז והוא דעת הרא''ש דמותר לשתות ע''י מפה וכו' דכשם ששם אין איסור בורר במה שהוא עושה בפיו כך אין כאן איסור דש במה שמוצץ בפיו דמ''ש מלאכת בורר ממלאכת דש וכיון שכבר פסק בסי' שי''ט להקל כהרא''ש לא היה לו לרמ''א להביא כאן דעת המחמירין גם לא ראינו מי שנזהר בדברים אלו. רק בזה צריך ליזהר שלא יסחוט בשר הנבלע בו מרק לצורך משקה כמש''ל בענין סחיטה בשאר פירות עיין ס''ק ב' עכ''ל (ובס' אליהו רבה חולק על ט''ז והעלה להלכה לאסור בענבים ולהחמיר לירא שמים אבל בשאר פירות וכן בשר ופת אין להחמיר כמו שכתוב בספר יראים עצמו להתיר ע''ש):

א

הלכות שבת

3,823

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ו

מתבטל: ואע''ג דדישל''מ לא בטיל ש''ה כיון שלא היה ניכר קודם שנתערב ולא היה עליו שם יין מעולם ועיין בי''ד ססי' ק''ב. וכתב הב''ח ונ''ל דמותר לתת ענבים בתוך היין בשבת שיתבקעו ויוציאו יינם כמו בשלג וברד בסעיף ט' עכ''ל. וט''ז חולק עליו וכתב דאין היתר אלא בדיעבד ואינו דומה כלל לשלג וברד עיין שם. ובתשובת מהרי''ט צהלון סי' ס''ט התיר דיכולים לשרות צמוקים וכיוצא בהם לעשות שתיה ולא דמי למ''ש הרמב''ם פ''ה מהלכות שבת דאסור שריית חטים ושעורים ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,824

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ז

לשתותו: כיון שנתרסקו מבעו''י. ב''י מרדכי:

ג

הלכות שבת

3,825

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ח

לאכול: ממילא הוי כבורר אוכל מתוך פסולת טור. וה''ה בשאר פירות שאינן ראוים לאכילה אסור לסוחטן למימיהן מ''א. וכתב הט''ז דלפי זה אם רוצה לאכול לאלתר אותו דבר שסוחט לתוכו הבוסר מותר כדלעיל סי' שי''ט לענין בורר ע''ש וכ''כ העו''ש דיש להתיר לסחוט לצורך אותו סעודה ע''ש. והמ''א תמה עליהם דאטו מי שרי לעשות מלאכה כדי לאכול לאלתר וכ''כ הש''ג פ''ז דשבת אלא הטעם בבורר בידו לאכול לאלתר לא מיקרי ברירה דהוי דרך אכילה ולהכי בקנון ובתמחוי אסור לברור אפילו לאכול לאלתר. וכן פסולת מתוך האוכל אסור אפי' לאכול לאלתר ומכ''ש דאסור לסחוט בוסר ע''ש. ועיין יד אהרן:

ה

הלכות שבת

3,826

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

ט

לימוני''ש: כיון שאין דרך כלל לסוחטן לצורך משקה אלא לצורך אוכל הוי כשאר פירות עיין מ''א ס''א. ואפי' נוהגין לסחטו לתוך מים לשתותו שרי כיון שאין דרך לשתותו לבדו ב''י. ולימונ''ש הכבושים במלח דינם ככבשים ושלקות עיין סעיף ז' ולענין לסחוט תפוחים נ''ל דאותן שסוחט כדי לרכך התפוח כדרך שעושין אם התפוח קשה דשרי דהוי כמו למתק כמ''ש בס''ק ב'. ואע''ג דשותה מה שיוצא ממנו לא נתכוין בסחיטה לכך כיון שאינו עומד לכך ואם התפוח מבושל וסוחט שיצא ממנו פשיטא דשרי דהא סחט כל האוכל ממנו. ט''ז ע''ש:

ו

הלכות שבת

3,827

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

י

אוכל: דמשקה הבא לאוכל הוי כמפריד אוכל מאוכל. וה''ה לתוך המורייס דהוי מאכל סמ''ק. אבל לתוך משקין אסור:

ז

הלכות שבת

3,828

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

יא

ולר''ח וכו': ובסי' תק''ה גבי י''ט הכריע דמותר לחלוב לתוך האוכל וא''כ כאן אפי' לכתחלה סוחטין הכבשים והשלקות להוציא מימיהן לתוך האוכל. ט''ז ע''ש:

ז

הלכות שבת

3,829

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

יב

מימיו: דקא מוליד בשבת ודמי למלאכה שבורא המים הללו. וכתב ב''י דוקא שמרסקו בחתיכות קטנות אבל לשבור חתיכה ממנו שרי ואפי' אם יזובו קצת מים ע''י זה דלא נתכווין לזה ועוד שהלך לאיבוד:

ט

הלכות שבת

3,830

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

יג

בחמה: ולפי מה שכתב רמ''א בסי' שי''ח סעיף ט''ז גם הכא אסור משום נולד אא''כ הוא מעורב במים. ר''ן מ''א:

ט

הלכות שבת

3,831

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

יד

הקרח: שהרי אינו בורא מים בזה ואי משום שבירת הקרח הא גדולה מזו מצאנו שובר אדם את החבית בשביל גרוגרות וכו' מרדכי ועיין סי' שי''ד. ונ''ל דבנהר או באר אסור. מ''א:

י

הלכות שבת

3,832

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

טו

מרסק: עיין מ''א דאפילו לרסק שרי ע''ש ס''ק י''ג:

יא

הלכות שבת

3,833

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

טז

במלח: לפי שנימוח והוה נולד ועיין סי' שכ''ו ס''י. ומשמע דמותר להשליך במים ואח''כ נוטל ידיו מהם כמ''ש גבי שלג וברד רק שיזהר שלא יהיה אסור מחמת מי מלח הנזכר בסי' שכ''א. ט''ז:

יב

הלכות שבת

3,834

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

יז

נזהר: כי ע''י השתן ודאי נימוח טור. ול''ד לס''ט דשרי ליתן לתוך המים דהכא איהו קא עביד מעשה ועיין ט''ז:

יד

הלכות שבת

3,835

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

יח

סחיטה: פי' דכשמהדק והוא לח הוא נסחט. ר''ן מ''א:

טז

הלכות שבת

3,836

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

יט

יסחוט: צ''ע כיון דספוג עשוי לכך לית לן למגזר שמא יסחוט כמ''ש סט''ו. וסי' ש''א סמ''ח. ונ''ל דוקא בספוג א''א לקינוח בלא סחיטה משא''כ באלונטית בסי' ש''א סמ''א מ''א ע''ש. (ובספר אליהו רבה מישב הקושיא ע''ש):

יז

הלכות שבת

3,837

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

כ

אסור: אבל חיובא ליכא לכ''ע. כתב הרא''ש פי''ד דשבת אפילו להערוך דס''ל דפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר מ''מ בשאר איסורים מודה דאסור עיין מ''א. ועיין בברכת הזבח:

יח

הלכות שבת

3,838

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

כא

החבית: ואפי' למ''ד פסיק רישיה דלא ניחא ליה אסור מ''מ הכא שרי משום דסחיטת משקין תולדה דדש היא ואינה אסורה אלא כשהמשקין היוצאין אינן הולכים לאיבוד. פוסקים. וכתב הט''ז ומ''מ צריך שיהא ג''כ ברזא ארוכה שיהיה תרתי לטיבותא אלא דמ''מ אנו רואים מנהגינו כדיעה קמייתא שסוחטין ירק שלאטי''ן בשבת וע''כ משום דהולך לאיבוד מה שנסחט. הר''ן וש''פ ביארו דיש ב' מיני סחיטה האחד משום דהוה תולדה דמכבס דהיינו מלבן ומש''ה אין איסור אלא במים אבל לא בשאר משקין ולענין הלכה פסק הטור וש''ע בסי' שי''ט דיין הוה כשאר משקין אלא דכאן כתב ב''י בשם הר''ן דיין מלבן. ונ''ל לחלק דיין לבן מכבס כמו מים אבל יין אדום אינו מכבס אדרבה מאדים הבגד. ועוד יש בסחיטה משום תולדה דדש ומפרק ואין איסור אלא בניחא ליה במאי דנפיק מיניה כמו בדש ומפרק אלא לפי דיעה האחרונה דכאן אסור עכ''פ מדרבנן אפי' בלא ניחא ליה ומש''ה אם נשפך שכר או שאר משקים שאינם מלבנים על המפה שעל השלחן והוא רוצה לנקותו עכ''פ לא ישאוב משם תוך כף א' ולשפוך לחוץ דאע''ג דישליכנה לאיבוד מ''מ כאן בשעה שהוא שואב תוך הכף עושה איסור גמור והוא תולדה דמפרק ובזה הכל מודים לאיסור ולא יועיל מה שישפוך אח''כ הכף לחוץ דזהו מעוות לא יוכל לתקון אלא בסכין יש היתר לדחות מעל המפה ולגרור ע''י המשקה שנשפך על המפה ויזוב לאיבוד רק שלא יגרור בכח דאל''כ עביד איסור דרבנן לדיעה אחרונה וצריך להזהר מה שיוכל להזהר אבל אם המים או יין לבן נשפך על המפה אסור לגרור אפי' בסכין דהוי מכבס עכ''ל. ט''ז:

יח

הלכות שבת

3,839

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכ

כב

צובע: והרדב''ז סי' קל''א כתב שחומרא יתירה הוא כיון שהוא דרך לכלוך ואין זה דרך צביעה ע''ש ובכנה''ג. עיין סי' ש''ב ס''י דיש אוסרין כיבוס דרך לכלוך כ''ש צביעה דכל צביעה היא כך לכן אין להקל מ''א ע''ש. ונ''ל דבבגד אדום כ''ש דאסור לקנחו דמתקן הוא מ''א ע''ש. ועיין סי' שכ''ח סמ''ח וסי' ש''א סמ''ו: (ובס' אליהו רבה צידד להקל באדום ואפי' בלבן שא''א בענין אחר ע''ש). הצובע חוט שארכו ד' טפחים או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה חייב ודוקא צבע המתקיים אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחושת וצבעו פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום עיין סי' ש''מ ס''ד. ועיין רמב''ם פ''ט:

כ

הלכות שבת

3,840

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

א

למאכל: וסתמא הוו כהכניסן למאכל בהמה תוס' דף קכ''ח:

א

הלכות שבת

3,841

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ב

ומולל: מפרך השרביטין לאכול הזרע שבתוכן. רש''י:

א

הלכות שבת

3,842

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ג

מי מלח: וה''ה בכל המשקין. הגהות סמ''ק:

ב

הלכות שבת

3,843

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ד

מעט: לצורך טיבול אותה סעודה. ר''ן:

ב

הלכות שבת

3,844

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ה

צנון: וה''ה כל דבר שצריך מליחה כגון בצלים ושומים ובהדיא כתב הרמב''ם צנון וכיוצא בו. ועיין בט''ז שהאריך והעלה דהענין בזה הוא דתרי תנאי יש באיסור מליחה בזה במה שדומה לעיבוד. הא' הטעם שוהא הרבה כדי שיצא מרירתו אחר שיזיע כדרכו ובזה אפילו כי מטבל חדא חדא ומניח קצת זמן אסור. שנית מטעם שמולח הרבה ביחד ואז אפילו אינו שוהא אסור דגם בזה דומה לעיבוד. אבל כל שמולח ביחידות כל א' מכל מה שלפניו ורוצה לאכול תיכף אין איסור כלל אלא שאי אפשר ליזהר אם מפזר מלח על כל אחד בפ''ע שלא יבא גם על חבירו המונח בקרוב לו ע''כ צריך לטבול כל א' בפ''ע ולאכול תיכף. ולאו דוקא תיכף ממש אלא שעה מועטת שיזיע קצת לא הרבה. והכי נהוג עלמא שלא למלחן כלל אלא מטבל כל א' במלח ואוכל ועדיין צ''ע במנהגינו שחותכין בשבת צנון דק דק ונותנין אותו בקערה ומולחין אותו ושופכין עליו חומץ ואוכלין אותו הא דמיא זה להרבה חתיכות דאסור אפי' אם אוכל מיד ואין היתר אלא דרך טיבול כל א' בפ''ע. ונראה דהטעם דכיון דאין מניחין אותו כלל להזיע אלא שופכין שם החומץ וגם מינים אחרים ל''ד לעיבוד אלא שראיתי לקצת שעושין ירק שקורין שלאטין ומולחין הירק בפ''ע תחלה ומשהין אותו כך ומסננין המים שיוצאין ממנו ואח''כ מערבין אותו עם שמן זית וחומץ וזה איסור גמור ודמי טפי לעיבוד כיון שהוא ממתין עד שיקבל היטב המלח עכ''ל הט''ז וכן העלה המ''א שלא למלוח הצנון כלל רק מטביל כל אחד במלח ואוכל. אבל כתב בשם הש''ג שמותר ליתן מלח על השלאטי''ן ואח''כ שמן וחומץ ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,845

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ו

ככובש: ונ''ל ללמוד מזה דין חדש דאסור לשפוך בשבת יין או שאר משקין לתוך כלי שיש בו חומץ כדי שגם זה יהיה חומץ אח''כ דזה הוי ככבוש דהא מתכוין שאותו המעט ששופך שם יהיה נכבש ויתחמץ. ט''ז ועיין יד אהרן:

ג

הלכות שבת

3,846

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ז

בצים: שאין המלח מועיל להם כ''כ מ''א ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,847

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ח

ולהניחם: עיין ס''ק ה' כתבתי בשם האחרונים שמנהג שלא לשהות כלל במלח אלא מטבל ואוכל מיד ע''ש:

ד

הלכות שבת

3,848

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

ט

להניחה: משמע אפי' להניחה מסעודה לסעודה אסור אבל צנון אפי' לצורך אותה סעודה אסור (אבל בספר אליהו רבה מסופק בו) וכתב הט''ז נראה דאין איסור ברור בזה אפי' מדבריהם אלא מצד שא''צ לזה ולמה יטריח עצמו בחנם בשבת דהלא יכול למלוח בסעודה אחרת שיאכל בו ביום נמצא לפי זה שאם יש איזה צד שטוב לו שימלח עכשיו ממה שימלח אחר כך כגון שהוא עכשיו קצת חם ויקבל טפי המלח אין איסור בדבר עכ''ל. ועיין בתשובת פנים מאירות סי' ט''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' י''ב. וכתב המ''א ונ''ל דה''ה דאסור למלוח אוגערק''ס חיין דהא רגילין לעשות מהן כבשים ועוד דהמליחה מועלת להן והוי כצנון וה''ה כל כיוצא בזה. ועיין בשבות יעקב ח''ב סי' י''ב שהורה פנים להיתר. ומיהו כשנותן שמן תיכף שרי. בשר או דג חי אסור למולחו בשבת כדי שלא יסריח עיין סוף סי' ת''ק דמשמע אפי' במקום הפסד אסור ב''י בשם ש''ל. והתוס' והרא''ש בחולין דף י''ד כתבו דאפי' רוצה לאכלו כך חי אסור למלחו ואע''ג דאין עיבוד באוכלין כמ''ש סוף סי' ת''ק מ''מ אסור דמיחזי כעיבוד לפי שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו וכ''ש דאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן ליה וכ''ש אי אסרת ליה בלא מליחה דהוי תיקון טפי. ונ''ל דמותר לתת הבשר לתוך החומץ כדי לאוכלו כמ''ש בי''ד סוף סי' ס''ז. ומבואר מדבריהם שמותר להדיח הבשר כדי לאוכלו כיון שאין האיסור בגוף הבשר אלא שמדיחו משום דם בעין שעליו שרי. ונראה דאסור להדיח בשר שחל יום ג' להיות בשבת כדי שלא יאסור לבישול דכיון שאינו רוצה לאכלו בו ביום אסור להדיחו כמ''ש סי' שכ''ג ס''ו. ואפי' ע''י עכו''ם אין להקל דליכא פסידא כ''כ דיכול לאכלו צלי. מ''א ע''ש:

ה

הלכות שבת

3,849

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

י

ועדשים: משמע אפי' לאוכלם לאלתר וכיון דהמליחה מועלת הוי כצנון דנראה ככובש כבשים:

ו

הלכות שבת

3,850

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

יא

ובקערה: פי' או בקערה שידוכם בשולי הקערה דהוי שינוי גמור. אבל במכתשת או לחותכם בסכין אסור וה''ה בכל תבלין ועסי''ב. ונ''ל דאין לשים הפלפלין תוך בגד ולכתוש בסכין עליו דהא מוליד ריחא. ט''ז:

ז

הלכות שבת

3,851

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

יב

במורג: בל''א קורין רי''ב אייזי''ן דכיון שהכלי מיוחד לכך הוי כשחיקת תבלין במכתשת דאסור ריב''ש. וא''כ אפי' לאכול מיד אסור. ונ''ל דה''ה בכלי קטן מאוד העשוי כזה אסור דעכ''פ כלי הוא אבל מותר לחתכו בסכין דק דק כמ''ש ס''ט. ונ''ל דאפי' הוא קשה מאוד שרי כיון דאי בעי לועסו בקושי וה''ה דמותר לחתכו בקרדום או במגירה כדאיתא במשנה פי''ז. ודבר שאינו חפץ לאוכלו אסור ללועסו בשיניו משום טחינה כ''מ ברש''י דף קל''ג ועיין סי' של''א ס''ז. מ''א:

י

הלכות שבת

3,852

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

יג

התלוש: כיון דירקות הללו ראוין לאכילה ביומן מותר להשקותן. מ''א ע''ש:

יא

הלכות שבת

3,853

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

יד

פירות: שהם גדולי קרקע ושייך במינו טחינה:

יב

הלכות שבת

3,854

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

טו

לאכלו: או שהתרנגולים יאכלו מיד שרי לחתוך שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות א''כ הוי דרך אכילתו בכך ר''ן ב''י. ומזה היתר לעשות מזריע''ה דהיינו שחותכין הצנון דק דק. ועכ''פ אסור לעשות עד אחר יציאת בה''כ דבעי סמוך לסעודה ממש כמ''ש סי' שי''ט אחרונים:

יב

הלכות שבת

3,855

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

טז

נתלשו: משמע דבתלושין לא בעי ריסוק אבל בגמרא ר''פ כ''ב איתא דבעי ריסוק כמ''ש סי' ש''כ ס''ב בזתים וענבים ועיין מ''א. (ועיין בס' אליהו רבה במה שמסיק בזה):

יג

הלכות שבת

3,856

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

יז

שאינו קלי: ובזה אפי' מעט מעט אסור:

יד

הלכות שבת

3,857

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

יח

כלש: ונ''ל דאסור להשתין על טיט משום גיבול מ''א עי' סי' ש''ך סי''ד וכתב הט''ז נ''ל ללמוד דין א' חדש דהיינו שהקמח שעושין מטחינת מצה אפויה שקורין מצה מע''ל ורגילים לערבו עם יין או מי דבש שקורין מע''ד שזה אסור לעשותו בשבת אפי' ברכה דלפי הנראה דין קמח זה כקמח הנזכר כאן טחינה גסה וכו' וכאן דמותר ברכה הוא ע''י שינוי שבחול דרך ליתן החומץ תחלה ובשבת נותן הקמח תחלה נמצא שהשינוי הוא גלוי לכל אבל בקמח של מצה אין דרך ידוע מה נותן תחלה בחול כדי לידע מה הוא השינוי ע''כ אסור בשבת בכל גווני שרוצה לערב בסכין או בכף הקמח של מצה עם המשקה עכ''ל. ובסי' תע''ג ס''ק ס''ו כתבתי דהח''י חולק עליו ע''ש:

יד

הלכות שבת

3,858

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

יט

ביד: ואם נתן המשקה מע''ש מערבו בכף. מרדכי. מ''א:

טז

הלכות שבת

3,859

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

כ

בחרדל: וה''ה בקמח קלי עי' סי' שכ''ד ס''ג מ''א. ופשוט הוא דאם נתנו קצת המשקה לתוכו בע''ש שנראה בו קצת גיבול מותר להוסיף עליו בשבת כפי שירצה ט''ז ע''ש. ומ''א אוסר אפילו נתן מעט משקה מע''ש דלא חשיב כמגבל ע''י כך ע''ש ועיין סי' תע''ג ס''ה:

טז

הלכות שבת

3,860

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

כא

שינוי: ודוקא ברכה אבל בעבה לא מהני שינוי ולכן כתב רמ''א כמו בשתיתא וגם כתב באצבעו כלומר ולא בכף. וכל זה אפי' לצורך אותה סעודה אסור מ''א ע''ש. ועי' ט''ז שהעלה דמי ששכח לשפוך חומץ בע''ש לתוך הקרי''ן צריך שיעשה בשבת בלילה רכה ונותן החומץ תחילה ואח''כ הקרי''ן שלא כדרך שעושין בחול ולא יערב בכח או אוחז בכלי עצמו ומנענע אותו וצ''ע לדעת רמ''א דמצריך שינוי באוכל במה שנוהגין לעשות בשבת צנון דק דק עם קשואין שקורין אוגערק''ס דק דק ושופכין אח''כ חומץ לתוכו ואין עושין שום שינוי ונראה שכאן לא החמירו כמו בקרי''ן כיון דא''א לעשות זה בע''ש דיתקלקל טעמו של צנון ע''כ לא הצריכו שינוי כיון דעיקר עשייתו בשבת שבקוהו אעיקר הלכתא וא''כ צריך עכ''פ שלא יערבנו בכח או ע''י הכלי כמ''ש ומן המובחר שישים תחלה החומץ בכלי כנלע''ד דברים אלו. ומו''ח ז''ל הביא בשם רש''ל ששמע להקל בחרדל וקרי''ן שאנו עושין כי בזמניהם היו עושין אותה כמו עיסה משא''כ במדינתינו שאין שרייתו גיבולו וכתב מו''ח ע''ז שאין להקל מאומד הדעת ובירק הנקרא שלאטי''ן אין לדקדק בכל זה כי אינו נכנס בכלל זה כיון שאין חותכין אותו דק דק כנלע''ד בדברים אלו עכ''ל ט''ז ועס''ק ט''ו מש''ש ועס''ק כ' מש''ש:

טז

הלכות שבת

3,861

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

כב

יינומלי''ן: ולא הותר אלא לערבן ולאכלן כמות שהן אבל לטרוף אותן יפה ולסננן אסור שזה טורח יותר ואומנות גדולה ותקון גדול הוא זה ב''י ססי' שי''ט ש''ל. כתב מהרי''ל אסור לתת קידה לתוך חומץ לעשות טיבול וכן לעשות בצים קשים עם פיטרזיל''ן בחומץ אסור דדמי להילמי עכ''ל וכתב המ''א וצ''ע דהילמי אסור מפני שהוא ככובש כבשים אבל זה דמי ליינמולין דשרי. ומעט שרי לד''ה כמ''ש ס''ב. אסור לטרוף בצים מגולגלים בקערה דמחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדרה רש''י דף ק''ט. מ''א:

יז

הלכות שבת

3,862

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

כג

מאתמול: דבלאו רפואה נמי משקה הוא. ר''ן:

יח

הלכות שבת

3,863

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

כד

בחמה: ואי ליכא חמה אפי' באור שרי מפני הסכנה:

יח

הלכות שבת

3,864

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

כה

בלא זה: הא אי אפשר לאכול בלא זה אסור דיש עיבוד באוכלין מדרבנן והמחליק הוי כממחק. ומותר למרח התפוחים על הלחם עיין מ''א:

יט

הלכות שבת

3,865

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכא

כו

לקלוף: משום בורר וא''כ אף תפוחים אסור לקלוף להניח כמ''ש סי' שי''ט ס''ג:

יט

הלכות שבת

3,866

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכב

א

לטלטלה: גזירה משום שבת שאחר י''ט שאז אסורה מדאורייתא משום הכנה:

א

הלכות שבת

3,867

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכב

ב

שלא יגע: עיין סי' ש''י ס''ו מש''ש:

א

הלכות שבת

3,868

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכב

ג

אסורה: עיין ססי' תק''א מש''ש בס''ק ט':

ב

הלכות שבת

3,869

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכב

ד

אסור: ואם קטמו חייב רמב''ם פי''א. ועיין מ''א:

ד

הלכות שבת

3,870

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכב

ה

ומוללו: צ''ל וקוטמו ומוללו להריח וכו'. בשכנה''ג חוכך להחמיר דוקא קוטם מעט כדי שיריח מותר אבל אם משבר חתיכה ממנו כדי ליתנו לאחר אסור ע''ש. וכתב היש''ש פ''ד דהך קוטמו אינו מותר אלא ביד אבל לא בסכין ולא הותר בסכין רק באוכלי בהמה ע''ש. והט''ז בסי' תקי''ט ס''ד חולק על היש''ש בזה ומתיר אפי' בסכין ע''ש והמג''א בסי' תקי''א העלה דדוקא להוסיף ריח שרי אבל אסור להוליד ריח ע''ש:

ה

הלכות שבת

3,871

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכב

ו

גורל: אבל לקדיש או מי שיעלה לס''ת שרי דהרבה פוסקים ס''ל דביום הכפורים היו מטילים גורל מי שוחט מי זורק. מ''א ע''ש ועיין ט''ז וביד אהרן:

ו

הלכות שבת

3,872

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

א

למדה: פי' שרגיל למדוד למכור בו:

א

הלכות שבת

3,873

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ב

שממעט: ואין בו משום גזל שידוע לבעליו שהכל רגילים בכך ביו''ט. ולכן נהגו להטיל טבעת במדה מרדכי יש''ש ד''מ. וזהו ההיתר למוכר ועיין ס''ד:

א

הלכות שבת

3,874

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ג

בסכום: אבל מלשון הטור והש''ע משמע דאסור להזכיר שם דמים כלל אפי' בלא סכום וחשבון. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,875

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ד

מקחו ידוע: שאין לו קצבה ומחוסר פסיקא אז אסור לומר תן לי בפשוט או בב' אפילו נוטל מה שנותן לו דאז אין לומר שאין כונתו אלא לומר מה שצריך שהרי אין ידוע מה יתן לו. וכתב ד''מ ונ''ל דה''ה לענין מדה לא אסרו להזכיר שם מדה אלא בדבר שאין מדתו ידוע אבל בדבר שמדתו ידוע רק שמודיע לחנוני כמה צריך שרי עכ''ל פי' דוקא כשאומר ד''מ תן לי מדה אגוזים או דבר שאין רגילין למדוד דאז אינו יודע כמה מחזיק המדה ואינו יודע אם יהיה צריך יותר או לאו וא''כ אין כוונתו לומר כמה הוא צריך אבל בשכר וכיוצא בו כוונתו להודיע כמה הוא צריך ושרי וזהו ההיתר ללוקח וההיתר למוכר עיין ס''א. וצ''ע למה לא נהגו עתה כן. וכתב בש''ג דמותר לומר מלא לי כלי זה עד השנתות ע''ש עכ''ל עיין מ''א. ועיין ט''ז שהאריך ומחמיר בדברים אלו ע''ש. מה שנוהגין שכותבין פלוני הניח כך וכך מעות ופלוני כך וכך ולמחר בשבת כשנותן היין לוקח מחט ועושה נקבים כמנין היין שלוקח אסור להסתכל באותו כתב שכתב בו סכום המעות כמ''ש סימן ש''ז סי''ב ב''י בשם הרא''ש ומשמע דאסור גם כן לכתוב בפתקאות סכום מעות וכשלוקח היין מניח הפתק במקום ששם האיש כתוב דאסור לקרות בפתקאות האלו דהוי שטרי הדיוטות ולכן נהגו ליקח גרעין לסימן או שאר דבר. וגבאי צדקה אפשר דמותרין בפתקאות ומ''מ טוב להחמיר היכא דאפשר בגרעין וכן נהגו הקדמונים. מ''א וע''ש:

ד

הלכות שבת

3,876

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ה

דלמעט: עיין סי' תק''י ס''ח בהגה''ה דפסק כי''א:

ה

הלכות שבת

3,877

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ו

מדיחים: יו''ד כוסות שאם יצטרך באחד שותה וה''ה שמציעין י' מטות. רוקח:

ו

הלכות שבת

3,878

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ז

שנשאר: משמע דאם יודע שלא יצטרך עוד אסור להדיח. מ''א וכ''כ מהרי''ל:

ו

הלכות שבת

3,879

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ח

אוסרים: ואם עבר וטבל יש להקל בדיעבד עיין מ''א:

ז

הלכות שבת

3,880

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

ט

במתנה: כיון שצורך שבת הוא ועיין סימן רס''א סעיף א':

ז

הלכות שבת

3,881

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

י

טבילה: אבל ביום א' יטביל בלא ברכה. ט''ז:

ז

הלכות שבת

3,882

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

יא

ימלאנה: ונראה לי דלא יברך דאז אינו מוכיח שעושה לשם טבילה. מ''א בשם התשב''ץ:

ז

הלכות שבת

3,883

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

יב

להדיחו: דהא גוף הכלי היתר הוא והיין אוסרו וכשמסירו אינו מתקנו אלא כמסיר ממנו גרף של רעי. ומשמע בשבת דף מ''ז בתוספת דאפילו יש בכוס פרורי פת ששרה בו העכו''ם מותר לטלטלו ולא הוי בסיס לדבר איסור דבטילי לגבי כוס עיין סימן ש''ח סעיף כ''ז. אסור לבטל איסור בשבת או ביום טוב דאין לך תיקון גדול מזה כמ''ש בי''ד סימן צ''ט סעיף ו' והיכא דמקלי קלי אסורא שרי כמ''ש סימן תק''ז סעיף ב'. אבל מותר לשער ששים אפילו נתערב בערב שבת ולא נודע לו עד בשבת ת''ה סימן נ''ד. ונראה לי דיבש ביבש שנתערב מותר להשליך א' בשבת דאינו אלא חומרא בעלמא לא הוי כמתקן עיין בי''ד סימן ק''ט. מ''א:

ח

הלכות שבת

3,884

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

יג

בכל דבר: ואפילו בחול ואע''ג דזמנין דגריד מכל מקום דבר שאין מתכוין הוא. אבל בגרתקון הוי פסיק רישיה וכתב מהרי''ל שהרא''ש אוסר לשטוף הזכוכית עם שבולת שועל להצהירו ע''ש וכתב המ''א וצ''ע למה ואפשר דס''ל דדוקא להדיח שרי אבל להצהיר אסור עיין סי' של''ו סי''א:

ט

הלכות שבת

3,885

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכג

יד

במלח: והדחה בעלמא שרי דנמחה ממילא וכמ''ש סימן ש''כ סעיף ט' מ''א ועיין סי' ש''כ ס''ק ט''ז מש''ש בשם הט''ז ועיין סי' שכ''ו סעיף יו''ד:

י

הלכות שבת

3,886

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

א

מורסן: ומעט מעט שרי בלא שינוי לסברא קמייתא עיין סי' שכ''א סי''ד:

ג

הלכות שבת

3,887

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ב

מים: עיין ט''ז שכתב דה''ה לקמח אין איסור בנתינת מים ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,888

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ג

כור: עיין מ''א שהעלה דלכ''ע אסור להכין יותר מהצורך ליום ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,889

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ד

מחתכין: ודוקא בדלועים קשים כמ''ש סעיף ז':

ו

הלכות שבת

3,890

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ה

שאי אפשר: ואפילו נאכלין ע''י הדחק בלא חתיכה שרי. ב''י מ''א ע''ש:

ז

הלכות שבת

3,891

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ו

לפני עופות: הט''ז הניח דברי רמ''א בצ''ע ע''ש ועיין מ''א:

ז

הלכות שבת

3,892

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ז

חזיר: דארור היהודי שמגדל חזירים ועיין בי''ד סי' קי''ז:

יא

הלכות שבת

3,893

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ח

כלב: אפילו כלב שאינו מגדלו בביתו מותר דמצוה ליתן לו מזונות ועיין סי' ש''ח סוף סעיף כ''ט. יש נוהגין לתת חטין בשבת שירה לפני עופות ואינו נכון שהרי אין מזונותן עליך. מ''א ע''ש:

יא

הלכות שבת

3,894

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

ט

תולעת: לפי שמזונותיו עליך שאין לו מה שיאכל כי אם מה שנותן לו האדם:

יב

הלכות שבת

3,895

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

י

ויש: ואין למחות ביד הנוהגים היתר. ב''ח:

יד

הלכות שבת

3,896

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכד

יא

לסלק: מפני שיש שנמאס ואינו ראוי לאכילה. רש''י:

טו

הלכות שבת

3,897

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

א

בחצר: דחשיב מזונותיו עליך דמפרנסין אותן מפני דרכי שלום ואם אין הרשות בידו לאוכלו בחצר או שהוא הרבה שא''א לאוכלם שם אסור ליתן לפניו. ש''ג מ''א:

א

הלכות שבת

3,898

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ב

שדרך וכו': עיין ט''ז שהעלה דלדידן דנוהגין להקל לשלוח אפילו לכתחילה חוץ לעירוב כמ''ש רמ''א סעיף י' אין אנו חוששין בדברים הנזכרים כאן אלא במידי דשייך בו משא ומתן אבל אכילה ושתיה נוהגים להקל והטעם שהוא צורך שבת וא''א לישראל לילך אחר זה והוי כמו לצורך מצוה הנזכר בסמוך עכ''ל:

א

הלכות שבת

3,899

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ג

בייחד: דיש אומרים דשכירות לא קניא ועיין מ''א שהעלה דאם החפץ הוא של עכו''ם ואינו ממושכן לישראל לכ''ע שרי ע''ש:

א

הלכות שבת