sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
4,000	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלג	ג	שהובאו: אפי' מבע''י ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם א''א בענין אחר שרי לפרקו מ''א ועיין סי' של''ה ס''ג:	ג	הלכות שבת
4,001	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלג	ד	לכבוד אורחים: ואם הוא יותר מט''ו סאין אסור כמ''ש ס''א ד''מ. ט''ו סאין הוא אמה על אמה ברום אמה ושלשה אצבעות לפי חשבון המקוה:	ג	הלכות שבת
4,002	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	א	למיחש: כאן אסרינן ההיתר משום שלא יעשה כיבוי ולעיל סי' שי''א אנו מתירין איסור גבי טלטול המת משום דאי לא שרית ליה איסור טלטול יבא לכבות כיון שבהול על מתו כבר כתבו התוס' בפרק כירה דף מ''ד ע''ש ועיין ט''ז:	א	הלכות שבת
4,003	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ב	לטלטל: דוקא בבית אחר כמ''ש ס''א. ב''ח:	ב	הלכות שבת
4,004	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ג	ויש אוסרין: והב''ח הכריע כהמתירין ומ''מ נ''ל דדוקא מפני הדליקה התירו דהדבר בהול וחיישינן שיבוא לידי איסור דאורייתא אבל אם ירדו גשמים על הסחורה המוקצה אסור לכ''ע לטלטל ע''י ישראל וכ''מ סי' שי''ח סל''ז. מ''א ע''ש:	ב	הלכות שבת
4,005	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ד	פת: נ''ל דאפי' הציל הוא פת הרבה רשאים בני ביתו להציל כל אחד מזון ג' סעודות עס''ט וכ''כ הרב''י דאפי' יש לו מה יאכל רשאי להציל. מ''א:	ג	הלכות שבת
4,006	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ה	איפכא: וה''ה בשר ודגים או שאר ב' מינים שיכול לומר במין השני אני חפץ. ש''ג מ''א:	ג	הלכות שבת
4,007	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ו	ליום הכפורים: כגון שחל יה''כ באחד בשבת דהא לא אכיל עד לאורתא. ולאורתא ליטרחו ולייתי י''ל דאע''ג דלא מקלע יו''כ ושבת סמוכים להדדי כתבו דין זה לאשמועינן דאם יו''כ ביום ה' ויודע שלא ימצא לקנות ביום ו' מצילין. מ''א:	ד	הלכות שבת
4,008	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ז	טליתו: אפי' היה המזון בכלים ומערה אותן לתוך הטלית שרי אבל להניח הרבה כלים מלאים תוך הטלית ולהוציאו בבת א' אסור כיון שהם כלים מחולקים. מ''מ ור''ן:	ו	הלכות שבת
4,009	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ח	הצריכים: פירוש לצורך סעודה:	ז	הלכות שבת
4,010	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	ט	שאמר: אבל אי לא אמר לא הוי הפקר כיון שיכול להציל ע''י עכו''ם כמ''ש סכ''ו ב''ח ועיין בח''מ סי' רנ''ט וסי' שס''ח דדינא דמלכותא דלא מהני יאוש ואפשר דהכא שאני כיון שאמר הצילו לכם. מ''א ע''ש:	ט	הלכות שבת
4,011	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	י	מקילין: דוקא במלבושים אבל לא באוכלין ב''ח. ונ''ל דה''ה כלי תשמישו אסור וכ''כ בסמ''ג. נ''ל דשלא כדרך מלבוש אפי' דבר שהוא מלבוש אסור. מ''א ע''ש:	י	הלכות שבת
4,012	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	יא	האידנא: פי' דבזמן חכמי התלמוד היה אסור לכתוב ספרים אלא בלשון הקודש או יוני אבל האידנא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך התירו לכתוב בכל לשון. תורה שבכתב קודמת להציל לתורה שבע''פ. ס''ח תתס''א:	יב	הלכות שבת
4,013	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	יב	בקיאים: אבל אם העם אין מבינין אותו הלשון אסור לכתבו ולהצילו ועיין מ''א:	יב	הלכות שבת
4,014	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	יג	אשורית: וכתב המ''א וצ''ע דהא האידנא ניתר לכתוב וקורין בהם אפי' כתובים בכל לשון ובסם ובסיקרא כמ''ש סי''ב אע''פ שמדינא פסולים לכתוב בהם וא''כ ה''ה מגילה וכל היכא דניתן לקרות בהם פשיטא דמצילין ואע''ג דאינה ראויה לקרות בה בציבור מ''מ מותרים ללמוד ממנה דהא ס''ת נמי פסול לקרות בה בציבור אא''כ כתובה אשורית על הספר ובדיו ואעפ''כ מצילין אותה אם כתובה בכל הענין כיון שמותר ללמוד ממנו ולכן נ''ל דמצילין המגילה אפי' כתובה בכל לשון ובנייר משום דניתן לקרות בהם משום עת לעשות לה' שאין כל אדם יכול לכתוב אשורית וגם אינו מבין לשון הקודש וגם אינו סיפק בידו לקנות קלף אבל בסם ובסיקרא לא ניתן לכתוב אפי' בזמן הזה משום דבקל יכול לקנות דיו כמו סם וסיקרא ולכן בשאר ספרים אע''פ שנכתבו שלא כדין ולא ניתנו לקרות בהן מצילין אותן מפני אזכרות שבהן אבל במגילה אסור להציל אם כתובה בסם ובסיקרא כיון שאסור לקרות בהן ומ''ש בסי' ב' וקורין בהן אפי' כתובים וכו' בסם ובסיקרא פי' היכי דכתיבי בכל לשון ובסם ובסיקרא אבל היכי דכתיבי בלה''ק בסם ובסיקרא אין קורין בהם אעפ''כ מצילין אותן מפני הדליקה וכל זה בכ''ד ספרים אבל שאר ספרים פשיטא דנכתבים אפי' בסם ובסיקרא עכ''ל המ''א ע''ש:	יג	הלכות שבת
4,015	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	יד	וי''א: והב''ח ורש''ל פסקו כסברא ראשונה:	יד	הלכות שבת
4,016	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	טו	כשהניחם שם וכו': וכתבו האחרונים דליכא בזה פלוגתא דלכ''ע אסור לכתחלה להניח תפילין אצל מעות בשעת הדליקה כדי להציל המעות. אבל אם הניח בשבת תפילין אצל מעות ואח''כ נפלה דליקה פשיטא דשרי להצילו לכ''ע וא''צ לנער המעות ע''ש:	טז	הלכות שבת
4,017	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	טז	הגליונים: שנחתכו מן הספר או שנמחק הספר. וכתב מהר''ם בתשובה שתקנו בחרם שלא לקצץ גליון ספר אפי' כדי לכתוב ובמ''ב סימן ק' האריך על הגליונים של הספרים שהקושרים הספרים חותכין אותן ומשליכין והטעם כיון דנהגו כך ה''ל כאלו התנו עליהם מתחלה עיין סי' קנ''ד ס''ח. וא''כ אין מצילין אותן. ובאגודה במ''ס פ''ד [ה''ז] כתב המחתך בספרים בחדשים מותר בישנים אסור:	כ	הלכות שבת
4,018	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	יז	עם האזכרות: כתב ב''ח מכאן יש להזהיר על אותן מטבעות של זהב וכסף שיש עליהם שם בן ד' אותיות שטבעו אותו המינים לשם ע''א שאסורים לתלות על הס''ת ואף אין להחזיק אותם ברשותם אלא יתיכם מיד עכ''ל והרב מוהר''ר יהודה מילר נסתפק בזה כי שמא אינם מינים לע''א והאריך בתשוב' ועשו''ת חות יאיר סימן שט''ז שמתיר להתיך המטבעות דשם בן ד' שעושים במדינת שויד''ן ע''ש הטעם. וכתב הט''ז מה שנוהגין באיזה קהלות כשמברכין חולה וגובין מעות מכל א' ומניחים הכלי עם המעות לתוך ארון הקודש שלא יפה עושים כי יש שם טומאה על המטבעות ואפי' בלא''ה אסור להשים לתוך ארון הקודש דבר של חול ע''כ יש למנוע אותו המנהג:	כא	הלכות שבת
4,019	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	יח	יתכוין: פי' שלא ירוץ ויקפוץ וינענע אנה ואנה כדי שיכבה אלא מתכסה בה כדרכו ב''ח וכן העלה הט''ז וכתב וניענוע הטלית שאחז בו האור כדי שיכבה איסור גמור הוא ולא יעשה כן בישראל עכ''ל ע''ש. וכן ס''ת שאחז בה האור פושט וקורא בה ואם כבתה כבתה. רמב''ם:	כג	הלכות שבת
4,020	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	יט	משקין: דדוקא להסיק בכלים שרי שאין המים בעין:	כד	הלכות שבת
4,021	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	כ	במים: דס''ל דלא שייך כיבוס אלא במקום שיש טינוף או דם ועיין סי' ש''ט סט''ו ועיין שו''ת ד''ן ס''ד:	כד	הלכות שבת
4,022	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	כא	נכרי: אפי' עבדו המושכר לו לזמן. ד''מ:	כה	הלכות שבת
4,023	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	כב	המכבה: אפי' שכירו המושכר לו לזמן הגמ''ר. ב''י. אבל אסור לומר לעכו''ם לכבות זולת כתבי קודש דשרי מ''א ע''ש. מת וספרים וספק להציל שניהם מת קודם. ברי ומסוכן ברי קודם ס''ח סימן (שכ''ג) [תשכ''ד]:	כו	הלכות שבת
4,024	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	כג	עבר וחילל: היינו בדברים אחרים אבל בכיבוי א''צ תשובה שלא ימנעו מלכבות. ש''ג כנה''ג:	כו	הלכות שבת
4,025	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	כד	להתענות: אפ' בתחומין דרבנן ויכול לדחותה לימות החורף כמ''ש סי' תקע''א ס''ג. איתא בשבת דף י''ב שאם עבר עבירה שחייב עליה חטאת יכתבנה בפנקס שלכשיבנה בית המקדש יביאנה:	כו	הלכות שבת
4,026	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	כה	יין: נראה דלילה שאחר התענית קאמר כמו שמצינו לענין לילה שאחר ט''ב סי' תקנ''ח ט''ז. ועיין סי' קל''ד ס''א:	כו	הלכות שבת
4,027	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלד	כו	י''ח פשיטים: הם י''ח ווינ''ר. מנהגים הלכות ר''ח אלול. ובלבוש סימן תקס''ח כתב שהם כמו גדול וחצי פולני''ש ועיין מ''א. כתב בס''ח אחד חילל שבת ונשא כספו א''ל החכם הכסף או שוה כסף חלוק לעניים בני טובים שמתביישין לקבל צדקה עיין שו''ת מהר''ם בוטין סימן כ''ח מ''ש בענין אחד שחילל שבת בכרמלית עיין שו''ת בית יעקב סי' צ''ט אי מחללין על גוסס:	כו	הלכות שבת
4,028	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלה	א	מצילין: היינו קודם אכילת ערבית כמ''ש (ס''ס) [ריש סימן] של''ד. מ''א:	א	הלכות שבת
4,029	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלה	ב	לעיל: תמוה הוא זה דלא התיר בדליקה להוציא לבית חבירו המעורב אלא לדעת בעה''ת. אבל הטור חולק ולא הכריע שם בש''ע סי' שנ''ד סי''א וכאן פסק להתיר סתם ונראה דלחצר שלו יש להתיר בזה כיון דלא מצינו חולק בזה. ט''ז ע''ש:	א	הלכות שבת
4,030	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלה	ג	אינו ראוי: ומיירי שלא נשברה לגמרי דאל''כ אף בראוי אסור כמ''ש ס''א:	ד	הלכות שבת
4,031	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלה	ד	וכשיתמלא: וכתב ד''מ לפי מ''ש בסימן תקי''ג דמין בשאינו מינו בטיל אפי' בדשיל''מ א''כ מותר לתת כלי עם מים תחתיו שיתבטל היין במים ראשון עכ''ל. וצ''ע דהא אין מבטלין איסור לכתחלה כמ''ש בי''ד סימן צ''ט ואפשר דשאני הכא דאין כונתו לאכול האיסור רק להציל היין ונ''ל שאפי' נתרבה האיסור לית לן בה דיש לסמוך על המקילין בי''ד סי' קל''ד. מ''א:	ד	הלכות שבת
4,032	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	א	קנים: עיין ט''ז שהעלה לאיסור בקנים ובירק וכ''מ לשון הרמב''ם אחר שזכר תחלה דין אילן כתב ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל מלשון זה משמע לכלול גם ירק וקנים הרכים עס''א:	א	הלכות שבת
4,033	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ב	אילן: והוא הדין קלחי כרוב. רש''ל ביצה פ''ה:	ב	הלכות שבת
4,034	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ג	שמצד אחד: אבל אם מב' צדדים שוה לארץ ומב' צדדים גבוה ג' שרי. מ''א:	ב	הלכות שבת
4,035	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ד	שמשקים: והמשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע פ''ק דמ''ק. מ''א:	ג	הלכות שבת
4,036	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ה	פסיק: ואם אוכל בגינת חבירו יש מתירין כמ''ש ססי' ש''ך כיון דלא ניחא ליה וספר הזכרונות כתב דוקא בגינת עכו''ם אמרינן לא ניחא ליה ולא משמע כן בגמרא דאמרינן דעביד בארעא דחבריה עמ''ש סי' ש''ז ס''ז. מ''א:	ג	הלכות שבת
4,037	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ו	משקים: וראוי להזהר אף במשקין. ספר הזכרונות:	ג	הלכות שבת
4,038	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ז	בגנות: וט''ז כתב ול''נ מטעם אחר דיש שם איסור טלטול ד' אמות דהא גינה שיש בה יותר מן ע' אמות הוי כרמלית ולא מהני היקף לדירה בגינה ע''ש. וא''כ לפ''ז אפי' בגינת חבירו נמי אסור ועיין ס''ק ה' מש''ש בשם המ''א:	ג	הלכות שבת
4,039	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ח	נקוב: משמע דחיובא ליכא ול''ד לדסעיף ה' בעשבים באוזן הכלי דחייב דהתם דרך זריעה בכך גמרא עיין ב''י דאפי' מונח בעליה אסור לתלוש ממנו עי''ש:	ז	הלכות שבת
4,040	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	ט	להריח: וכתב הט''ז ולפי מה שכתבתי לעיל בס''א דאין משתמשין אפי' בירק צ''ל דכאן אינו נוטלו ביד דאלו נוטלו להדס בידו אסור. ועס''ק א':	י	הלכות שבת
4,041	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	י	בכל שהוא: עיין מ''א מה שהקשה מש''ס דזבחים דף צ''ד והעלה דאינו חייב אלא בשורה זמן ארוך כמו חצי יום ולהכי נקט השורה וכן מעשים בכל יום שנותנים חטים למים ומאכילן לבהמות ומ''מ צ''ע עכ''ל ע''ש ועיין מ''ש היד אהרן:	יא	הלכות שבת
4,042	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	יא	ענפי: שהוכנו מאתמול לתשמיש ועיין סי' ש''ח סעיף כ''ג. ועיין סי' תרנ''ד דאסור להוסיף מים בשבת. מה שנוהגין המון העם ליתן בתוך כלי מים ורדים וכיוצא בהם הוא איסור גמור שאותן ורדים נפתחים מלחלוחית המים וכבר כתב הרמ''א בשם מהרי''ל שאין ליתן במים ענפי אילנות שיש בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים. כנה''ג ועיין יד אהרן:	יא	הלכות שבת
4,043	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	יב	התולש: ונ''ל דבעשבים יבשים כ''ע מודו דכתלושין דמי מ''א דלא כע''ש ע''ש. (ובס' א''ר תמה על מ''א דמחלק בין מין אילן לעשבים אלא שנ''ל דמעיקרא לא קשיא מידי דודאי אילן יבש נמי כתלוש אלא דהכא איירי באילן לח רק שהפירות נתיבשו וכן הוא בחולין דף קנ''ד בש''ס ופי' רש''י שם):	יב	הלכות שבת
4,044	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלו	יג	והכלכלה: ומותר ליטול חפץ מהכלכלה אבל הכלכלה עצמה אסור ליטול דקמשתמש ביתד שהוא צדדין ואם הכלכלה תלויה באילן עצמו אסור ליטול מהכלכלה דקמשתמש בצדדין. ואם פי הכלכלה צר דכשנוטל חפץ מן הכלכלה מניד האילן בכל ענין אסור ולהשען באילן בבריא מותר בתש אסור. יש''ש מ''א ע''ש:	יג	הלכות שבת
4,045	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלז	א	גדולים: אבל גדולים מאוד אסור לגרור דהוי פסיק רישיה דעושה חריץ. ואסור אפי' בקרקע של שיש. ב''י מ''א ע''ש:	א	הלכות שבת
4,046	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלז	ב	מרוצף: באבנים וכ''ש בקרשים. מ''א:	ב	הלכות שבת
4,047	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלז	ג	ע''י עכו''ם: וביש''ש אוסר אפי' ע''י עכו''ם אלא שנהגו להקל וגם ע''י כנף אוסר ע''ש פ''ב דביצה סל''ג. כתב ב''י דאפי' יש בבית קליפי אגוזים דמוקצים הם מותר לכבדם דה''ל לדידיה כגרף של רעי:	ב	הלכות שבת
4,048	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלז	ד	ישתברו: ובודאי אפי' הם נשברים ליכא איסור דאורייתא אפ''ה אסור בפסיק רישיה ולפ''ז אסור לכבד אפי' במרוצף אא''כ בשל תמרה ולא באותם העשוים מענפי אילן עמ''ש ס''א. מ''א:	ב	הלכות שבת
4,049	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלז	ה	לצדד: ולא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך דאל''כ מחפיר הוא מן הארץ:	ד	הלכות שבת
4,050	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	א	שיר: וה''ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ''ש סימן של''ט ס''ג. וז''ל יש''ש כל משמיע קול שאינו מכוון לשמחה כגון שמש המקשקש לבה''כ וכיוצא בזה מותר עכ''ל. ואם נותנין מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים אסור דה''ל ככלי שיר. ולחולה מותר. ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה ובנחת וא''כ כ''ש הני פעמונים שבפרוכת דלית בהו איסורא שאין כוונתו שישמיעו בנעימה ובנחת ועוד כיון דלחולה שרי כ''ש לדבר מצוה ועוד דהאידנא יש להקל כמ''ש סי' של''ט ס''ג בהג''ה וכ''מ שהש''ך מיקל משום דלצורך מצוה היא שישמעו העם ויקומו דהא לרקד ג''כ מותר לצורך מצוה כמ''ש סי' של''ט. והט''ז בי''ד סימן (רנ''ד) [רפ''ב סק''ב] וכן כאן אוסר וכתב דיש למחות בידם ע''ש. אבל כבר נהגו להקל וכמ''ש. ועוד דאותו שפותח הפרוכת לא קמכוין לקלא כלל. מ''א ע''ש:	א	הלכות שבת
4,051	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	ב	מכה: ויש מקומות שלוקח כלי אחר להכות בשבת:	א	הלכות שבת
4,052	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	ג	לתקן: עיין מ''א שהעלה דאסור לומר לתקן הכלי שיר אלא לומר לעכו''ם שינגן ע''ש (ובס' א''ח) צידד להתיר ואיתא במהרי''ל שפעם א' גזר המושל שלא ינגנו בכלי שיר וציוה להוליך חתן וכלה לעיר אחרת לעשות שם החתונה כדי לנגן בכלי שיר. והרדב''ז ח''א סי' קל''ב כתב שבארצו נהגו לאיסור לומר לעכו''ם לנגן ומיהו אם בא העכו''ם ונגן מעצמו אין מוחין לו ומדינא מותר לומר לו בע''ש שינגן בשבת כיון דישראל עצמו אינו אסור אלא משום גזירה ואם יש לחוש להערמה יש לעשות גדר גם בזה. כנה''ג ע''ש:	ב	הלכות שבת
4,053	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	ד	לענין טפוח: פירוש כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מדינא ה''ל למשרי לנגן בכלי שיר ולכן עכ''פ שרי אמירה לעכו''ם ועכ''פ אסור לומר לעכו''ם לתקן הכלי שיר וכמש''ל. מ''א:	ב	הלכות שבת
4,054	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	ה	ויזרוק: לר''ה להבריח העופות רש''י. ואפשר דבזמן הזה דליכא ר''ה שרי לטפח דגזירה לגזירה הוא. מ''א:	ד	הלכות שבת
4,055	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	ו	בתם ובחסר: פי' גרא''ד או אום גרא''ד בל''א:	ה	הלכות שבת
4,056	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	ז	לכסותן: ורש''ל פסק דאסור לכסותן:	ז	הלכות שבת
4,057	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלח	ח	לטלטלו: ודוקא כשהוא נתן במקום שהוא שם דמאיס עליו וכמ''ש סימן ש''ח סל''ו סל''ז. מ''א:	ח	הלכות שבת
4,058	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	א	בבריכה: פי' שאין בה גזירה שמא יעשה חבית של שייטין דבכלי לא גזרו ובריכה שיש לה שפה ה''ל ככלי:	ב	הלכות שבת
4,059	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ב	ולא מרקדין: וביום ש''ת מותר לרקד בשעה שאומרים קלוסים לתורה משום כבוד התורה כיון דלית בה אלא משום שבות. ב''י בשם מהרי''ק:	ג	הלכות שבת
4,060	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ג	אין דנין: אין מסדרין טענות בשבת. ור''ג תיקן שלא לבטל התמיד בשבת אבל לקבול כגון על טענות בתולים שרי ש''ג ועיין בתוס' כתובות דף ג'. ובשביל טענות הקהל מותר לבטל התמיד. כתב הרמב''ם בפכ''ג דאין עונשין בשבת אע''פ שהעונש מ''ע אינו דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב בב''ד מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו שנאמר לא תבערו אש וכו' ע''ש. ואע''ג דמן הגמ' נראה דוקא רציחה אינו דוחה שבת מ''מ כיון דמלקות במקום מיתה עומדת היינו מיתה היינו מלקות וכשם שהמעיטו מלא תבערו אש שאין מיתות ב''ד דוחה שבת מלקות נמי בכלל יד אהרן ועיין מ''א ועיין בתשו' אמונת שמואל סימן נ''ד שעמד על זה ע''ש באורך ועיין מה שנסתפק בזה בספר משנה למלך. ודיני ממונות אין דנין בשבת גזירה שמא יכתוב. איתא בסנהדרין דף פ''ח ע''ב שבשבת לא היו יושבין הסנהדרין בלשכת הגזית רק בחול שלא יהא נראה כאלו דנין בשבת. ונ''ל דמה''ט אסור לקבוע מקום לחליצה בשבת ועיין בא''ע בפי' סדר החליצה סימן ז':	ד	הלכות שבת
4,061	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ד	לכתחלה: וטוב שלא לעשות נישואין בשבת כי כמה עבירות באין מזה וכמו שהאריך בזה בשל''ה:	ד	הלכות שבת
4,062	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ה	ולא מחרימין: ודבר שנוגע על הכלל מחרימין בשבת. ט''ז ע''ש ועיין סי' ש''ו סי''ג:	ד	הלכות שבת
4,063	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ו	בשבת: ובמהרי''ל כתב דאיכא סכנת מיתה בדבר ומ''ב כתב דאפילו בתולה יש לייחד קודם שבת כיון די''א דחופה שלנו לא מקרי חופה וקודם החופה אסורים ביחוד. כתב החלקת מחוקק בא''ע אלמנה שנשאה ליל ה' והיתה נדה ונתייחדה עם החתן ע''י ב' שומרים שמותרת לטבול ליל שבת מאחר שנכנסה לביתו קנאה וכו' ע''ש והמ''א חולק עליו והעלה שאפי' היה הנשואין ביום ה' אסור לבא עליה בשבת לכן אין לסמוך על הח''מ בזה עכ''ל המ''א. ובליל יום טוב מותרת לטבול נ''ל וכן פסק מ''י ולא תטבול גם כן במו''ש עיין ביו''ד סקצ''ז ס''ב ואם חל טבילתה במו''ש מותרת לטבול וכן הורה הר''ש מפראג ואם נתייחדה עמו שלא בפני אדם כדי בעילה אחר החופה שרי מן הדין. ועיין ט''ז יו''ד שכתב דבאלמנה בעינן דוקא בעילה ולא מהני יחוד:	ה	הלכות שבת
4,064	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ז	להשיט: דוקא בנהר אבל בכלי שרי כמ''ש ס''ב. ב''ח:	ו	הלכות שבת
4,065	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ח	ספינה: אסור להערים לישן בספינה ויודע שהעכו''ם יוליך אותו בשבת ואפי' לת''ח דאין בזמן הזה ת''ח. מ''מ ע''ש ועיין סי' רמ''ח ס''ג בהג''ה דאם נכנס בה מע''ש שרי ומ''מ אסור לצאת מספינה לספינה עיין ססי' ת''ד. ועיין בהר''ם אלשקר סק''ח ועשו''ת עבודת הגרשוני סי' קכ''ג שמתיר לעבור בגשר פורחת לצורך חולה שאין בו סכנה או אצל השר רק שיהיה קצת קניית שביתה ועיין סי' רמ''ח ובתשובת חות יאיר סי' קי''ב ועיין מ''א:	ז	הלכות שבת
4,066	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלט	ט	קשורה: וצריך שיהא קשר בראשו האחד בספינה והשני ביבשה. מ''א:	ז	הלכות שבת
4,067	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	א	או צפרניו: עמ''ש סי' שכ''ח ס''ק ב' בענין אשה ששכחה ליטול הצפרנים:	א	הלכות שבת
4,068	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ב	שתי שערות: אבל באחד איכא איסורא כמו כל חצי שיעור. מ''א:	א	הלכות שבת
4,069	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ג	יבלת: החותך יבלת בכלי חייב אם היא לחה הגוזז בין מן החי בין מן המת בין מן בהמה וחיה אפי' מן השלח חייב התולש כנף מן העוף חייב הטוה מן החי פטור דאין דרך גיזה בכך ומשמע דתולש צמר מן הבהמה פטור. ואם א''צ לצמר או לשער הוי מלאכה שא''צ לגופה מ''א. וט''ז ססי' של''ו כתב צריך אדם לזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא יתלוש שער ממנו שיש בו חיוב חטאת דהכי איתא בירושלמי פ' כלל גדול התולש מבהמה מתה חייב שתלישתה זהו גיזתה ועוד יש ליזהר שלא יתלוש מן עור שלו בידו או במקומות אחרים דהוו כמחובר לקרקע דכן משמע בריש סנהדרין דאדם הוי כקרקע עכ''ל. ובס''ח אוסר ליקח הכנים מהעורות ע''ש. וכתב היד אהרן מדברי הרמב''ם משמע דסבר דהתולש מן הבהמה אינו חייב חטאת דכתב בפ''ט וז''ל הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החיה בן מן החי בין מן המת חייב עכ''ל הרי שלא כתב התולש שחייב משום גיזה אלא דוקא הגוזז חייב מכלל דהתולש אין בו חיוב חטאת והראיה הוא שכתב להדיא התולש כנף מן העוף הרי זה תולדות גוזז ומדכתב התולש כנף מן העוף ולא כתב גבי בהמה דתולש צמר מן הבהמה חייב משום תולש ש''מ דס''ל דבבהמה תולש אינו תולדות גוזז וזה נראה הפך הירושלמי שהביא הט''ז לפסק הלכה ונראה דהירושלמי הזה הוי דלא כהלכתא דהא מתלמודא דידן נראה להפך וז''ל הסוגיא בפרק הלוקח בהמה על מתני' דר''י בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ ותולש את השער בעו מיניה מרב הונא כנגדו בי''ט מהו וכולי ומסקינן שאני כנף דהיינו אורחיה עכ''ל ע''ש. הרי להדיא דמן הגמרא דילן נראה מבואר דהתולש מן הבהמה לאו היינו גוזז ושאני כנף עוף דהיינו אורחיה ומש''ה לא פסק הרמב''ם ההיא דהירושלמי שהביא הט''ז ותמהני על הט''ז איך לא שת לבו לתלמודא דידן ונראה מפורש דליכא חיוב חטאת בתולש צמר מן הבהמה אבל מ''מ הדין דין אמת דצריך ליזהר שלא לתלוש שער מן הבהמה אפילו מתה דאף דחיוב חטאת ליכא מ''מ איסורא איכא עכ''ל יד אהרן:	ב	הלכות שבת
4,070	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ד	שעוה: וכתב הב''ח ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו ואפי' לא נטף אלא על אות אחת ואם על שתים חייב חטאת עכ''ל. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סימן ד' תמה על זה דמה ענין מחיקה שייך בזה ומכח זה כתב דדוקא בפנקס שיש בה בית קיבול שעוה הוא אסור אבל בקלף אין כאן חשש איסור אא''כ רוצה להסיר השעוה באצבע וצפרני ידו דאית ביה משום ממרח אבל להסיר השעוה מן הקלף בענין שלא יגע בשעוה בידו או בציפורניו מותר ע''ש והסכים עמו היד אהרן ע''ש ועיין בשכנה''ג. ולענין הס''ת אם כשר לקרות בו אם נטף טיפה של שעוה עליו או אם אירע זה בשבת מה דינו כתבתי משפטו בסימן קמ''ג ס''ק ט' ע''ש מה שכתבתי. דיו שנפל על הספר אל ילחכנו בלשונו ולא ירחצנו שמוחק. ס''ח סימן תתצ''ו. אסור ליתן שעוה על הספר לסימן משום ממחק. שכה''ג:	ג	הלכות שבת
4,071	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ה	כמין אותיות: צ''ע דא''כ אפי' כתובים עליו צורות יהא אסור דהא הצר צורה חייב וא''כ המוחקה נמי חייב וצ''ע. וכתב בתשובת רמ''א סי' קי''ט וספר שכתב על הדפין אותיות מותר לפותחו ולנעלו דכיון דעשוי לנעול ולפתוח ליכא משום מוחק ע''ש שהאריך. ובלבוש כתב שהוא קרוב לחיוב חטאת וכנ''ל להחמיר דראיות רמ''א אינן מוכרחות ובכנה''ג כתב שנוהגין להתיר וכ''כ הר''ש הלוי סי' נ''ו וכן העלה הט''ז להתיר ע''ש. וכתב עוד הכנה''ג דדוקא כשכותבין על העוגות אותיות מדבר אחר אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים שרי ולכן אוכלים העוגות שיש עליהן ציורים עכ''ל ע''ש וצ''ע. מ''א ועיין בחות יאיר סימן י''ו:	ג	הלכות שבת
4,072	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ו	במשקין: ואם כתב פטור. וה''ה הכותב בדיו על עלי ירקות כל דבר שאינו עומד פטור עד שיכתוב דבר העומד על דבר העומד וכן המוחק. הכותב על בשרו חייב. אבל המשרט על בשרו צורת כתב פטור. הקורע על העור כתבנית כתב חייב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. המעביר דיו ע''ג סיקרא חייב שתים משום כותב ומשום מוחק. דיו ע''ג דיו או סיקרא ע''ג דיו פטור. הרושם רשמים וצורות בכותל ובשטר וכיוצא בהן כדרך שהציירים רושמים הרי זה חייב משום כותב וכן המוחקה. המשרטט חייב. הכותב ע''מ לקלקל העור חייב שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב. המוחק ע''מ לקלקל פטור. כתב אות א' סמוך לכתב כתב ע''ג כתב נתכוין לכתוב חי''ת וכתב ב' זייני''ן (חייב) כתב ב' אותיות שאין נהגין זה עם זה פטור. כתב אות א' במגילה זו וכתב אות א' שנייה במגילה אחרת חייב שבזמן שמקרבן נהגין זה עם זה ואינן מחוסרין מעשה לקריבתן. כתב נוטריקון אות א' פטור. המגיה אות א' כגון שנוטל גג החי''ת ונעשה ב' זייני''ן חייב. כתב בשמאלו או אטר שכתב בימינו פטור. השולט בשתי ידיו חייב בשתיהן. קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור כל זה העלה המ''א:	ד	הלכות שבת
4,073	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ז	באפר: וה''ה בדבש ושומן הנקרש:	ד	הלכות שבת
4,074	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ח	לרשום באויר: שאין רישומו ניכר כמו במשקין ואפר. ולפ''ז לאו דוקא באויר מותר אלא ה''ה אם רושם על דף נגוב צורת אותיות שרי דגם בזה אין רישומו ניכר כלל וכ''מ מדכתב במשקין על השלחן וכו'. משמע על השלחן גרידא מותר ט''ז וה''ה דמותר לראות אומנות בשבת אע''ג שלומדה. ת''ה מ''א:	ד	הלכות שבת
4,075	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	ט	הספר: וכתב הלבוש אבל כמין אותיות ודאי אסור כמ''ש ס''ד:	ה	הלכות שבת
4,076	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	י	המתקיים: ורש''ל כתב דוקא בקלף הקשה דבזמן הטור היו כותבין הספרים על הקלף. אבל על הנייר אסור דמתקיים הוא וכן דעת הט''ז ע''ש. וב''ח אוסר אפילו בקלף משמע בגיטין דף כ' שאם תוחב אותיות של כסף ע''ג בגד מקרי כתב ע''ש. וא''כ אפשר דאסור לעשותו בשבת. כתב בהג''מ פ''א מס''ת הא דאיתא בסי' ש''ו סי''א כותבין בשבת פי' בכתב גלחות דאינו אלא שבות וגזרו על שלהם אטו שלנו וכ''מ קצת מלשון רמ''א שם ופירושו שאומר לעכו''ם לכתוב דהוי שבות דשבות. ובספ''ז כתב דכתיבה דקה שאנו כותבין שטרי הדיוטות אינו חשוב כתב עכ''ל. וכתב המ''א תמהני דהא הרמב''ם כתב דהכותב בכל כתב ובכל לשון חייב ואפי' משני סמניות ופי' המ''מ אפי' אינן אותיות ידועות רק סימן בעלמא כגון נוני''ן הפוכין גבי ויהי בנסוע עכ''ל. והא דבעי זיוני היינו בכתב אשורית דכל זמן שלא זיינ''ן לא נגמרה מלאכתן. ואפשר דבכתיבה דקה נמי פטור כיון שהוא נלקח מכתב אשורית אבל בכתב עכו''ם כיון שהוא כתב שלהן למה לא יתחייב וכ''כ הרב''י בא''ע סי' קכ''ו לענין גט. גם בתוס' בגיטין דף ח' וס''פ מרובה איתא בהדיא דהוי דאורייתא ואפשר דפליג על הרמב''ם ועיין בש''ג בענין הזיונין שהאריך עד כאן לשונו. מ''א:	ה	הלכות שבת
4,077	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	יא	למתחו: מחט שנתעקמה אפי' מעט אסור לפושטה. הזכרונות כנה''ג מ''א. התופר ב' תפירות וקשר או ג' אע''פ שלא קשר חייב וכשקשר חייב נמי משום קושר הרע''ב. והקורע ע''מ לתפור חייב:	ו	הלכות שבת
4,078	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	יב	שמהדקים: ואם נמלך לפעמים להניחם כך לעולם אסור להדקן בשבת. מ''א:	ז	הלכות שבת
4,079	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	יג	בעיגול: ואז אפילו החוט תחוב במחט נקובה שרי. שב''ל:	ז	הלכות שבת
4,080	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	יד	בתחלה: דהשתא עביד ליה מנא רש''י ורמב''ם כתב גזירה שמא יתפור עמ''ש סי' שי''ז ס''ב:	ח	הלכות שבת
4,081	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	טו	שדומה למעמר: אבל עימור ליכא שאין עימור אלא בגדולי קרקע וה''ה דישה:	ט	הלכות שבת
4,082	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	טז	המקבץ: ודוקא שקבצם ממקום שנפלו מן האילן אבל אם קבצם בבית לא. כ''מ בשם הרמ''ך:	י	הלכות שבת
4,083	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	יז	שנקב: וצ''ע למה לא יתחייב בזה משום בונה כמ''ש סוף סי' שי''ט גבי המגבן וצריך לומר דלא מקרי בונה אלא כשמכוין ליפותו ולהשוותו. מ''א:	י	הלכות שבת
4,084	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמ	יח	קורע: נ''ל דאם נדבקו הדפין להדדי ע''י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפתחן כמ''ש סימן שי''ד ס''י כיון דלא נעשה לקיום כל שכן הכא דנעשה ממילא. מ''א:	יד	הלכות שבת
4,085	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמא	א	שלא לאכול: וה''ה אם נדר שלא לשתות יין תוס' עירובין דף למ''ד. ונ''ל דה''ה שלא לאכול בשר מ''א ומהר''י בביאורי סמ''ג כתב אפילו מלבוש הצריך היום שרי:	א	הלכות שבת
4,086	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמא	ב	חרמי: כתב בשכנה''ג נידוהו בחלום עשינו מעשה והתרנו בשבת ע''ש:	ג	הלכות שבת
4,087	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמב	א	ונחפז: ואם לא יעשה כן יהיה לו צער כה''ג התירו לו שבות בה''ש וכתב רש''ל בתשובה סימן מ''ו בשם גדול אחד שהורה לומר לעכו''ם בה''ש להדליק נר של יאר צייט דהמנהג שנזהרים באותו נר והוה ליה כצורך גדול ועיין סי' רס''א ס''א מש''ש וכתב המ''א וצ''ע אם בה''ש במ''ש נמי לא גזרו משום שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעה קדושה ע''ש:	א	הלכות שבת
4,088	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמג	א	אין: ומלתא דנפיק מיניה חורבה כגון תקיעת שופר שהקול נשמע לרבים ויבואו לתקוע בשבת ב''ד מצווין להפרישו ר''ן פ''ג דר''ה. וכתב הב''ח דגבי טומאה מצווין להפרישו אפי' לא הגיע לחינוך. אבל דעת רמ''א בי''ד סימן שע''ג דאין מצווין להפרישו וכ''ד רוב הפוסקים ופשטא דגמרא. מ''א וט''ז ע''ש:	א	הלכות שבת
4,089	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמג	ב	אביו: אבל אמו אינה מצווה להפרישו וכ''ה בנזיר דף כ''ט ומשמע שם דאין מחויב לחנך בתו ע''ש. ובתוס' שם הקשו מ''ש דביה''כ מחויב לחנך בתו ע''ש. ואפשר דכל המצות דמי ליוה''כ וצריך לחנכם וכ''ה בילקוט אמור דף קע''ח. מ''א:	א	הלכות שבת
4,090	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמג	ג	דאורייתא: ובאמת אפילו באיסורא דרבנן חייב האב לחנכו כדאיתא בסימן ק''ו (ס''ב) [ס''א] ובכמה דוכתי אלא שאם לא הפרישוהו אין ב''ד מוחין בידו אבל באיסור דאורייתא ב''ד מוחין ביד האב להפרישו. ב''י ע''ש ועיין ט''ז. וכתב באו''ה דדוקא בתינוק דבר הבנה אבל לאו בר הבנה לית לן בה דהא יונק אפי' מבהמה טמאה עכ''ל. ועיין ביו''ד סימן פ''א סס''ז דמ''מ מזיק לתינוק וכתב הש''ך בי''ד סימן שע''ב בשם הרוקח דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באוהל המת דס''ס הוא שמא הוא נקבה או שמא הוא נפל ע''ש. וצ''ע דבלא''ה מותר דטהרה בלועה אינה מטמאה וצ''ע. מ''א ע''ש:	א	הלכות שבת
4,091	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמג	ד	בידים: ואיתא ספ''ט דשבת דאסור ליתן לתינוק חגב חי טמא לשחוק בו שמא ימות ויאכלנו ואפי' דבר שאין בו איסור אלא משום בל תשקצו אסור ליתן לידו כ''ש דבר טמא דחזיא לאוכליה בעיניה וכ''כ בהגה שם והטעם דהוי כמאן דמאכילו בידים אבל מותר ליתן עוף טמא לשחוק דאע''ג דימות לא חזיא לאכילה כך כדאיתא בב''ב דף כ' קטן שלא הגיע לחינוך ושתית המים היזק לו ואין שם יין ישראל מותר לגדול ליתן לו סתם יינם ובתנאי שימזוג בששה חלקים מים וישים המים תחלה ואח''כ היין ראנ''ח ח''א קי''ב ונ''ל דאם היין אינו חזק שיפסד ע''י כך יצוהו לעכו''ם ליתן לו. מ''א. כתב רי''ו נ''א ח''א דאין למחות בעכו''ם המאכילין אותם איסור אבל אסור לומר לעכו''ם להאכיל אותם איסור. עכ''ל. ואם התינוק צריך לכך כגון שהוא קצת חולה מותר לומר לעכו''ם להאכיל אותם וכן נוהגים בפסח שמצוים לעכו''ם לישא התינוק לביתו ולהשקותו חמץ ואם התינוק חולה וא''א לשאת אותו חוץ לבית יבקש מעכו''ם שיתן להתינוק חמץ והעכו''ם מביא חמץ ומעמידו בבית וה''ל חמצו של עכו''ם ואז אפי' הולך העכו''ם לפעמים יכול לצוות לקטן ליתן לו לשתות אבל הוא לא יגע בו שמא יאכל או ישתה ממנו אבל אם התינוק אינו חולה כ''כ ישאנה לחוץ ולא יכניס החמץ לבית כלל. ועמ''ש בסימן ת''נ ס''ק י''א ועיין מ''א:	א	הלכות שבת
4,092	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמג	ה	לתשובה: קטן שגנב או שמזיק ראוי לב''ד להכותו שלא ירגיל בה אבל אין צריך לשלם אם אין הגניבה בעין ב''ח ועיין ט''ז ובספר חסידים סימן תרצ''ב:	א	הלכות שבת
4,093	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמד	א	כדי פרנסתו: ואם יש לו לחם אסור לבשל דאין כאן פקוח נפש. ט''ז:	א	הלכות שבת
4,094	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמד	ב	אפי': אבל שאר איסור דרבנן אסור לו לעשות ועיין מ''א ועיין במהר''ם גלאנט''י בספר קרבן חגיגה סי' ל''ח:	א	הלכות שבת
4,095	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמה	א	ארבעה: צ''ע אי עובי המחיצות נמדדים עם החלל לד''ט ט''ז ע''ש. ועיין סי''ט מש''ש בשם הב''ח והיד אהרן כתב בפשיטות דעובי המחיצות מצטרפות לשיעור ד' על ד' ע''ש (ובספר אבן העוזר העלה דחלל שבין שני המחיצות צריך להיות ד' טפחים והשיג על הב''ח וט''ז ע''ש):	ב	הלכות שבת
4,096	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמה	ב	חורים: אפי' הם למטה מיו''ד. מ''א ע''ש:	ד	הלכות שבת
4,097	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמה	ג	לרקיע: ואם נעץ קנה ברה''י ע''ג הוי רה''י. מ''א:	ה	הלכות שבת
4,098	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמה	ד	אפילו כלי: וכלי שאין גבוה י' העומד בר''ה אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו ר''ה דאין כרמלית בכלים רש''י בשבת דף ח' ועי' סי' שנ''ה ס''ב. אבל בכלי המחובר לקרקע הוי כרמלית. תוספות דף י''א:	ו	הלכות שבת
4,099	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שמה	ה	רחובות: דרכים שעוברים מעיר לעיר הוי ר''ה. מ''א:	ז	הלכות שבת

4,000

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלג

ג

שהובאו: אפי' מבע''י ואם צריך לשתות ממנו בשבת נמי אסור לפנותו אלא ימשוך שם ממנו ואם א''א בענין אחר שרי לפרקו מ''א ועיין סי' של''ה ס''ג:

ג

הלכות שבת

4,001

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלג

ד

לכבוד אורחים: ואם הוא יותר מט''ו סאין אסור כמ''ש ס''א ד''מ. ט''ו סאין הוא אמה על אמה ברום אמה ושלשה אצבעות לפי חשבון המקוה:

ג

הלכות שבת

4,002

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

א

למיחש: כאן אסרינן ההיתר משום שלא יעשה כיבוי ולעיל סי' שי''א אנו מתירין איסור גבי טלטול המת משום דאי לא שרית ליה איסור טלטול יבא לכבות כיון שבהול על מתו כבר כתבו התוס' בפרק כירה דף מ''ד ע''ש ועיין ט''ז:

א

הלכות שבת

4,003

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ב

לטלטל: דוקא בבית אחר כמ''ש ס''א. ב''ח:

ב

הלכות שבת

4,004

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ג

ויש אוסרין: והב''ח הכריע כהמתירין ומ''מ נ''ל דדוקא מפני הדליקה התירו דהדבר בהול וחיישינן שיבוא לידי איסור דאורייתא אבל אם ירדו גשמים על הסחורה המוקצה אסור לכ''ע לטלטל ע''י ישראל וכ''מ סי' שי''ח סל''ז. מ''א ע''ש:

ב

הלכות שבת

4,005

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ד

פת: נ''ל דאפי' הציל הוא פת הרבה רשאים בני ביתו להציל כל אחד מזון ג' סעודות עס''ט וכ''כ הרב''י דאפי' יש לו מה יאכל רשאי להציל. מ''א:

ג

הלכות שבת

4,006

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ה

איפכא: וה''ה בשר ודגים או שאר ב' מינים שיכול לומר במין השני אני חפץ. ש''ג מ''א:

ג

הלכות שבת

4,007

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ו

ליום הכפורים: כגון שחל יה''כ באחד בשבת דהא לא אכיל עד לאורתא. ולאורתא ליטרחו ולייתי י''ל דאע''ג דלא מקלע יו''כ ושבת סמוכים להדדי כתבו דין זה לאשמועינן דאם יו''כ ביום ה' ויודע שלא ימצא לקנות ביום ו' מצילין. מ''א:

ד

הלכות שבת

4,008

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ז

טליתו: אפי' היה המזון בכלים ומערה אותן לתוך הטלית שרי אבל להניח הרבה כלים מלאים תוך הטלית ולהוציאו בבת א' אסור כיון שהם כלים מחולקים. מ''מ ור''ן:

ו

הלכות שבת

4,009

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ח

הצריכים: פירוש לצורך סעודה:

ז

הלכות שבת

4,010

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

ט

שאמר: אבל אי לא אמר לא הוי הפקר כיון שיכול להציל ע''י עכו''ם כמ''ש סכ''ו ב''ח ועיין בח''מ סי' רנ''ט וסי' שס''ח דדינא דמלכותא דלא מהני יאוש ואפשר דהכא שאני כיון שאמר הצילו לכם. מ''א ע''ש:

ט

הלכות שבת

4,011

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

י

מקילין: דוקא במלבושים אבל לא באוכלין ב''ח. ונ''ל דה''ה כלי תשמישו אסור וכ''כ בסמ''ג. נ''ל דשלא כדרך מלבוש אפי' דבר שהוא מלבוש אסור. מ''א ע''ש:

י

הלכות שבת

4,012

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

יא

האידנא: פי' דבזמן חכמי התלמוד היה אסור לכתוב ספרים אלא בלשון הקודש או יוני אבל האידנא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך התירו לכתוב בכל לשון. תורה שבכתב קודמת להציל לתורה שבע''פ. ס''ח תתס''א:

יב

הלכות שבת

4,013

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

יב

בקיאים: אבל אם העם אין מבינין אותו הלשון אסור לכתבו ולהצילו ועיין מ''א:

יב

הלכות שבת

4,014

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

יג

אשורית: וכתב המ''א וצ''ע דהא האידנא ניתר לכתוב וקורין בהם אפי' כתובים בכל לשון ובסם ובסיקרא כמ''ש סי''ב אע''פ שמדינא פסולים לכתוב בהם וא''כ ה''ה מגילה וכל היכא דניתן לקרות בהם פשיטא דמצילין ואע''ג דאינה ראויה לקרות בה בציבור מ''מ מותרים ללמוד ממנה דהא ס''ת נמי פסול לקרות בה בציבור אא''כ כתובה אשורית על הספר ובדיו ואעפ''כ מצילין אותה אם כתובה בכל הענין כיון שמותר ללמוד ממנו ולכן נ''ל דמצילין המגילה אפי' כתובה בכל לשון ובנייר משום דניתן לקרות בהם משום עת לעשות לה' שאין כל אדם יכול לכתוב אשורית וגם אינו מבין לשון הקודש וגם אינו סיפק בידו לקנות קלף אבל בסם ובסיקרא לא ניתן לכתוב אפי' בזמן הזה משום דבקל יכול לקנות דיו כמו סם וסיקרא ולכן בשאר ספרים אע''פ שנכתבו שלא כדין ולא ניתנו לקרות בהן מצילין אותן מפני אזכרות שבהן אבל במגילה אסור להציל אם כתובה בסם ובסיקרא כיון שאסור לקרות בהן ומ''ש בסי' ב' וקורין בהן אפי' כתובים וכו' בסם ובסיקרא פי' היכי דכתיבי בכל לשון ובסם ובסיקרא אבל היכי דכתיבי בלה''ק בסם ובסיקרא אין קורין בהם אעפ''כ מצילין אותן מפני הדליקה וכל זה בכ''ד ספרים אבל שאר ספרים פשיטא דנכתבים אפי' בסם ובסיקרא עכ''ל המ''א ע''ש:

יג

הלכות שבת

4,015

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

יד

וי''א: והב''ח ורש''ל פסקו כסברא ראשונה:

יד

הלכות שבת

4,016

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

טו

כשהניחם שם וכו': וכתבו האחרונים דליכא בזה פלוגתא דלכ''ע אסור לכתחלה להניח תפילין אצל מעות בשעת הדליקה כדי להציל המעות. אבל אם הניח בשבת תפילין אצל מעות ואח''כ נפלה דליקה פשיטא דשרי להצילו לכ''ע וא''צ לנער המעות ע''ש:

טז

הלכות שבת

4,017

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

טז

הגליונים: שנחתכו מן הספר או שנמחק הספר. וכתב מהר''ם בתשובה שתקנו בחרם שלא לקצץ גליון ספר אפי' כדי לכתוב ובמ''ב סימן ק' האריך על הגליונים של הספרים שהקושרים הספרים חותכין אותן ומשליכין והטעם כיון דנהגו כך ה''ל כאלו התנו עליהם מתחלה עיין סי' קנ''ד ס''ח. וא''כ אין מצילין אותן. ובאגודה במ''ס פ''ד [ה''ז] כתב המחתך בספרים בחדשים מותר בישנים אסור:

כ

הלכות שבת

4,018

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

יז

עם האזכרות: כתב ב''ח מכאן יש להזהיר על אותן מטבעות של זהב וכסף שיש עליהם שם בן ד' אותיות שטבעו אותו המינים לשם ע''א שאסורים לתלות על הס''ת ואף אין להחזיק אותם ברשותם אלא יתיכם מיד עכ''ל והרב מוהר''ר יהודה מילר נסתפק בזה כי שמא אינם מינים לע''א והאריך בתשוב' ועשו''ת חות יאיר סימן שט''ז שמתיר להתיך המטבעות דשם בן ד' שעושים במדינת שויד''ן ע''ש הטעם. וכתב הט''ז מה שנוהגין באיזה קהלות כשמברכין חולה וגובין מעות מכל א' ומניחים הכלי עם המעות לתוך ארון הקודש שלא יפה עושים כי יש שם טומאה על המטבעות ואפי' בלא''ה אסור להשים לתוך ארון הקודש דבר של חול ע''כ יש למנוע אותו המנהג:

כא

הלכות שבת

4,019

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

יח

יתכוין: פי' שלא ירוץ ויקפוץ וינענע אנה ואנה כדי שיכבה אלא מתכסה בה כדרכו ב''ח וכן העלה הט''ז וכתב וניענוע הטלית שאחז בו האור כדי שיכבה איסור גמור הוא ולא יעשה כן בישראל עכ''ל ע''ש. וכן ס''ת שאחז בה האור פושט וקורא בה ואם כבתה כבתה. רמב''ם:

כג

הלכות שבת

4,020

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

יט

משקין: דדוקא להסיק בכלים שרי שאין המים בעין:

כד

הלכות שבת

4,021

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

כ

במים: דס''ל דלא שייך כיבוס אלא במקום שיש טינוף או דם ועיין סי' ש''ט סט''ו ועיין שו''ת ד''ן ס''ד:

כד

הלכות שבת

4,022

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

כא

נכרי: אפי' עבדו המושכר לו לזמן. ד''מ:

כה

הלכות שבת

4,023

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

כב

המכבה: אפי' שכירו המושכר לו לזמן הגמ''ר. ב''י. אבל אסור לומר לעכו''ם לכבות זולת כתבי קודש דשרי מ''א ע''ש. מת וספרים וספק להציל שניהם מת קודם. ברי ומסוכן ברי קודם ס''ח סימן (שכ''ג) [תשכ''ד]:

כו

הלכות שבת

4,024

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

כג

עבר וחילל: היינו בדברים אחרים אבל בכיבוי א''צ תשובה שלא ימנעו מלכבות. ש''ג כנה''ג:

כו

הלכות שבת

4,025

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

כד

להתענות: אפ' בתחומין דרבנן ויכול לדחותה לימות החורף כמ''ש סי' תקע''א ס''ג. איתא בשבת דף י''ב שאם עבר עבירה שחייב עליה חטאת יכתבנה בפנקס שלכשיבנה בית המקדש יביאנה:

כו

הלכות שבת

4,026

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

כה

יין: נראה דלילה שאחר התענית קאמר כמו שמצינו לענין לילה שאחר ט''ב סי' תקנ''ח ט''ז. ועיין סי' קל''ד ס''א:

כו

הלכות שבת

4,027

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלד

כו

י''ח פשיטים: הם י''ח ווינ''ר. מנהגים הלכות ר''ח אלול. ובלבוש סימן תקס''ח כתב שהם כמו גדול וחצי פולני''ש ועיין מ''א. כתב בס''ח אחד חילל שבת ונשא כספו א''ל החכם הכסף או שוה כסף חלוק לעניים בני טובים שמתביישין לקבל צדקה עיין שו''ת מהר''ם בוטין סימן כ''ח מ''ש בענין אחד שחילל שבת בכרמלית עיין שו''ת בית יעקב סי' צ''ט אי מחללין על גוסס:

כו

הלכות שבת

4,028

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלה

א

מצילין: היינו קודם אכילת ערבית כמ''ש (ס''ס) [ריש סימן] של''ד. מ''א:

א

הלכות שבת

4,029

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלה

ב

לעיל: תמוה הוא זה דלא התיר בדליקה להוציא לבית חבירו המעורב אלא לדעת בעה''ת. אבל הטור חולק ולא הכריע שם בש''ע סי' שנ''ד סי''א וכאן פסק להתיר סתם ונראה דלחצר שלו יש להתיר בזה כיון דלא מצינו חולק בזה. ט''ז ע''ש:

א

הלכות שבת

4,030

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלה

ג

אינו ראוי: ומיירי שלא נשברה לגמרי דאל''כ אף בראוי אסור כמ''ש ס''א:

ד

הלכות שבת

4,031

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלה

ד

וכשיתמלא: וכתב ד''מ לפי מ''ש בסימן תקי''ג דמין בשאינו מינו בטיל אפי' בדשיל''מ א''כ מותר לתת כלי עם מים תחתיו שיתבטל היין במים ראשון עכ''ל. וצ''ע דהא אין מבטלין איסור לכתחלה כמ''ש בי''ד סימן צ''ט ואפשר דשאני הכא דאין כונתו לאכול האיסור רק להציל היין ונ''ל שאפי' נתרבה האיסור לית לן בה דיש לסמוך על המקילין בי''ד סי' קל''ד. מ''א:

ד

הלכות שבת

4,032

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

א

קנים: עיין ט''ז שהעלה לאיסור בקנים ובירק וכ''מ לשון הרמב''ם אחר שזכר תחלה דין אילן כתב ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל מלשון זה משמע לכלול גם ירק וקנים הרכים עס''א:

א

הלכות שבת

4,033

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ב

אילן: והוא הדין קלחי כרוב. רש''ל ביצה פ''ה:

ב

הלכות שבת

4,034

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ג

שמצד אחד: אבל אם מב' צדדים שוה לארץ ומב' צדדים גבוה ג' שרי. מ''א:

ב

הלכות שבת

4,035

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ד

שמשקים: והמשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע פ''ק דמ''ק. מ''א:

ג

הלכות שבת

4,036

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ה

פסיק: ואם אוכל בגינת חבירו יש מתירין כמ''ש ססי' ש''ך כיון דלא ניחא ליה וספר הזכרונות כתב דוקא בגינת עכו''ם אמרינן לא ניחא ליה ולא משמע כן בגמרא דאמרינן דעביד בארעא דחבריה עמ''ש סי' ש''ז ס''ז. מ''א:

ג

הלכות שבת

4,037

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ו

משקים: וראוי להזהר אף במשקין. ספר הזכרונות:

ג

הלכות שבת

4,038

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ז

בגנות: וט''ז כתב ול''נ מטעם אחר דיש שם איסור טלטול ד' אמות דהא גינה שיש בה יותר מן ע' אמות הוי כרמלית ולא מהני היקף לדירה בגינה ע''ש. וא''כ לפ''ז אפי' בגינת חבירו נמי אסור ועיין ס''ק ה' מש''ש בשם המ''א:

ג

הלכות שבת

4,039

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ח

נקוב: משמע דחיובא ליכא ול''ד לדסעיף ה' בעשבים באוזן הכלי דחייב דהתם דרך זריעה בכך גמרא עיין ב''י דאפי' מונח בעליה אסור לתלוש ממנו עי''ש:

ז

הלכות שבת

4,040

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

ט

להריח: וכתב הט''ז ולפי מה שכתבתי לעיל בס''א דאין משתמשין אפי' בירק צ''ל דכאן אינו נוטלו ביד דאלו נוטלו להדס בידו אסור. ועס''ק א':

י

הלכות שבת

4,041

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

י

בכל שהוא: עיין מ''א מה שהקשה מש''ס דזבחים דף צ''ד והעלה דאינו חייב אלא בשורה זמן ארוך כמו חצי יום ולהכי נקט השורה וכן מעשים בכל יום שנותנים חטים למים ומאכילן לבהמות ומ''מ צ''ע עכ''ל ע''ש ועיין מ''ש היד אהרן:

יא

הלכות שבת

4,042

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

יא

ענפי: שהוכנו מאתמול לתשמיש ועיין סי' ש''ח סעיף כ''ג. ועיין סי' תרנ''ד דאסור להוסיף מים בשבת. מה שנוהגין המון העם ליתן בתוך כלי מים ורדים וכיוצא בהם הוא איסור גמור שאותן ורדים נפתחים מלחלוחית המים וכבר כתב הרמ''א בשם מהרי''ל שאין ליתן במים ענפי אילנות שיש בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים. כנה''ג ועיין יד אהרן:

יא

הלכות שבת

4,043

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

יב

התולש: ונ''ל דבעשבים יבשים כ''ע מודו דכתלושין דמי מ''א דלא כע''ש ע''ש. (ובס' א''ר תמה על מ''א דמחלק בין מין אילן לעשבים אלא שנ''ל דמעיקרא לא קשיא מידי דודאי אילן יבש נמי כתלוש אלא דהכא איירי באילן לח רק שהפירות נתיבשו וכן הוא בחולין דף קנ''ד בש''ס ופי' רש''י שם):

יב

הלכות שבת

4,044

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלו

יג

והכלכלה: ומותר ליטול חפץ מהכלכלה אבל הכלכלה עצמה אסור ליטול דקמשתמש ביתד שהוא צדדין ואם הכלכלה תלויה באילן עצמו אסור ליטול מהכלכלה דקמשתמש בצדדין. ואם פי הכלכלה צר דכשנוטל חפץ מן הכלכלה מניד האילן בכל ענין אסור ולהשען באילן בבריא מותר בתש אסור. יש''ש מ''א ע''ש:

יג

הלכות שבת

4,045

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלז

א

גדולים: אבל גדולים מאוד אסור לגרור דהוי פסיק רישיה דעושה חריץ. ואסור אפי' בקרקע של שיש. ב''י מ''א ע''ש:

א

הלכות שבת

4,046

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלז

ב

מרוצף: באבנים וכ''ש בקרשים. מ''א:

ב

הלכות שבת

4,047

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלז

ג

ע''י עכו''ם: וביש''ש אוסר אפי' ע''י עכו''ם אלא שנהגו להקל וגם ע''י כנף אוסר ע''ש פ''ב דביצה סל''ג. כתב ב''י דאפי' יש בבית קליפי אגוזים דמוקצים הם מותר לכבדם דה''ל לדידיה כגרף של רעי:

ב

הלכות שבת

4,048

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלז

ד

ישתברו: ובודאי אפי' הם נשברים ליכא איסור דאורייתא אפ''ה אסור בפסיק רישיה ולפ''ז אסור לכבד אפי' במרוצף אא''כ בשל תמרה ולא באותם העשוים מענפי אילן עמ''ש ס''א. מ''א:

ב

הלכות שבת

4,049

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלז

ה

לצדד: ולא יכריע חבית וישפוך ממנה אלא מגביה אותה מן הארץ ושופך דאל''כ מחפיר הוא מן הארץ:

ד

הלכות שבת

4,050

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

א

שיר: וה''ה בכל דבר שהוא דרך שיר וכמ''ש סימן של''ט ס''ג. וז''ל יש''ש כל משמיע קול שאינו מכוון לשמחה כגון שמש המקשקש לבה''כ וכיוצא בזה מותר עכ''ל. ואם נותנין מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים אסור דה''ל ככלי שיר. ולחולה מותר. ואם מטיף בחוזק כדי שיקץ הישן אפי' לבריא שרי דלא הוי כעין כלי שיר שאין עושה בנעימה ובנחת וא''כ כ''ש הני פעמונים שבפרוכת דלית בהו איסורא שאין כוונתו שישמיעו בנעימה ובנחת ועוד כיון דלחולה שרי כ''ש לדבר מצוה ועוד דהאידנא יש להקל כמ''ש סי' של''ט ס''ג בהג''ה וכ''מ שהש''ך מיקל משום דלצורך מצוה היא שישמעו העם ויקומו דהא לרקד ג''כ מותר לצורך מצוה כמ''ש סי' של''ט. והט''ז בי''ד סימן (רנ''ד) [רפ''ב סק''ב] וכן כאן אוסר וכתב דיש למחות בידם ע''ש. אבל כבר נהגו להקל וכמ''ש. ועוד דאותו שפותח הפרוכת לא קמכוין לקלא כלל. מ''א ע''ש:

א

הלכות שבת

4,051

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

ב

מכה: ויש מקומות שלוקח כלי אחר להכות בשבת:

א

הלכות שבת

4,052

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

ג

לתקן: עיין מ''א שהעלה דאסור לומר לתקן הכלי שיר אלא לומר לעכו''ם שינגן ע''ש (ובס' א''ח) צידד להתיר ואיתא במהרי''ל שפעם א' גזר המושל שלא ינגנו בכלי שיר וציוה להוליך חתן וכלה לעיר אחרת לעשות שם החתונה כדי לנגן בכלי שיר. והרדב''ז ח''א סי' קל''ב כתב שבארצו נהגו לאיסור לומר לעכו''ם לנגן ומיהו אם בא העכו''ם ונגן מעצמו אין מוחין לו ומדינא מותר לומר לו בע''ש שינגן בשבת כיון דישראל עצמו אינו אסור אלא משום גזירה ואם יש לחוש להערמה יש לעשות גדר גם בזה. כנה''ג ע''ש:

ב

הלכות שבת

4,053

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

ד

לענין טפוח: פירוש כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מדינא ה''ל למשרי לנגן בכלי שיר ולכן עכ''פ שרי אמירה לעכו''ם ועכ''פ אסור לומר לעכו''ם לתקן הכלי שיר וכמש''ל. מ''א:

ב

הלכות שבת

4,054

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

ה

ויזרוק: לר''ה להבריח העופות רש''י. ואפשר דבזמן הזה דליכא ר''ה שרי לטפח דגזירה לגזירה הוא. מ''א:

ד

הלכות שבת

4,055

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

ו

בתם ובחסר: פי' גרא''ד או אום גרא''ד בל''א:

ה

הלכות שבת

4,056

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

ז

לכסותן: ורש''ל פסק דאסור לכסותן:

ז

הלכות שבת

4,057

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלח

ח

לטלטלו: ודוקא כשהוא נתן במקום שהוא שם דמאיס עליו וכמ''ש סימן ש''ח סל''ו סל''ז. מ''א:

ח

הלכות שבת

4,058

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

א

בבריכה: פי' שאין בה גזירה שמא יעשה חבית של שייטין דבכלי לא גזרו ובריכה שיש לה שפה ה''ל ככלי:

ב

הלכות שבת

4,059

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ב

ולא מרקדין: וביום ש''ת מותר לרקד בשעה שאומרים קלוסים לתורה משום כבוד התורה כיון דלית בה אלא משום שבות. ב''י בשם מהרי''ק:

ג

הלכות שבת

4,060

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ג

אין דנין: אין מסדרין טענות בשבת. ור''ג תיקן שלא לבטל התמיד בשבת אבל לקבול כגון על טענות בתולים שרי ש''ג ועיין בתוס' כתובות דף ג'. ובשביל טענות הקהל מותר לבטל התמיד. כתב הרמב''ם בפכ''ג דאין עונשין בשבת אע''פ שהעונש מ''ע אינו דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב בב''ד מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו שנאמר לא תבערו אש וכו' ע''ש. ואע''ג דמן הגמ' נראה דוקא רציחה אינו דוחה שבת מ''מ כיון דמלקות במקום מיתה עומדת היינו מיתה היינו מלקות וכשם שהמעיטו מלא תבערו אש שאין מיתות ב''ד דוחה שבת מלקות נמי בכלל יד אהרן ועיין מ''א ועיין בתשו' אמונת שמואל סימן נ''ד שעמד על זה ע''ש באורך ועיין מה שנסתפק בזה בספר משנה למלך. ודיני ממונות אין דנין בשבת גזירה שמא יכתוב. איתא בסנהדרין דף פ''ח ע''ב שבשבת לא היו יושבין הסנהדרין בלשכת הגזית רק בחול שלא יהא נראה כאלו דנין בשבת. ונ''ל דמה''ט אסור לקבוע מקום לחליצה בשבת ועיין בא''ע בפי' סדר החליצה סימן ז':

ד

הלכות שבת

4,061

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ד

לכתחלה: וטוב שלא לעשות נישואין בשבת כי כמה עבירות באין מזה וכמו שהאריך בזה בשל''ה:

ד

הלכות שבת

4,062

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ה

ולא מחרימין: ודבר שנוגע על הכלל מחרימין בשבת. ט''ז ע''ש ועיין סי' ש''ו סי''ג:

ד

הלכות שבת

4,063

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ו

בשבת: ובמהרי''ל כתב דאיכא סכנת מיתה בדבר ומ''ב כתב דאפילו בתולה יש לייחד קודם שבת כיון די''א דחופה שלנו לא מקרי חופה וקודם החופה אסורים ביחוד. כתב החלקת מחוקק בא''ע אלמנה שנשאה ליל ה' והיתה נדה ונתייחדה עם החתן ע''י ב' שומרים שמותרת לטבול ליל שבת מאחר שנכנסה לביתו קנאה וכו' ע''ש והמ''א חולק עליו והעלה שאפי' היה הנשואין ביום ה' אסור לבא עליה בשבת לכן אין לסמוך על הח''מ בזה עכ''ל המ''א. ובליל יום טוב מותרת לטבול נ''ל וכן פסק מ''י ולא תטבול גם כן במו''ש עיין ביו''ד סקצ''ז ס''ב ואם חל טבילתה במו''ש מותרת לטבול וכן הורה הר''ש מפראג ואם נתייחדה עמו שלא בפני אדם כדי בעילה אחר החופה שרי מן הדין. ועיין ט''ז יו''ד שכתב דבאלמנה בעינן דוקא בעילה ולא מהני יחוד:

ה

הלכות שבת

4,064

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ז

להשיט: דוקא בנהר אבל בכלי שרי כמ''ש ס''ב. ב''ח:

ו

הלכות שבת

4,065

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ח

ספינה: אסור להערים לישן בספינה ויודע שהעכו''ם יוליך אותו בשבת ואפי' לת''ח דאין בזמן הזה ת''ח. מ''מ ע''ש ועיין סי' רמ''ח ס''ג בהג''ה דאם נכנס בה מע''ש שרי ומ''מ אסור לצאת מספינה לספינה עיין ססי' ת''ד. ועיין בהר''ם אלשקר סק''ח ועשו''ת עבודת הגרשוני סי' קכ''ג שמתיר לעבור בגשר פורחת לצורך חולה שאין בו סכנה או אצל השר רק שיהיה קצת קניית שביתה ועיין סי' רמ''ח ובתשובת חות יאיר סי' קי''ב ועיין מ''א:

ז

הלכות שבת

4,066

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלט

ט

קשורה: וצריך שיהא קשר בראשו האחד בספינה והשני ביבשה. מ''א:

ז

הלכות שבת

4,067

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

א

או צפרניו: עמ''ש סי' שכ''ח ס''ק ב' בענין אשה ששכחה ליטול הצפרנים:

א

הלכות שבת

4,068

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ב

שתי שערות: אבל באחד איכא איסורא כמו כל חצי שיעור. מ''א:

א

הלכות שבת

4,069

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ג

יבלת: החותך יבלת בכלי חייב אם היא לחה הגוזז בין מן החי בין מן המת בין מן בהמה וחיה אפי' מן השלח חייב התולש כנף מן העוף חייב הטוה מן החי פטור דאין דרך גיזה בכך ומשמע דתולש צמר מן הבהמה פטור. ואם א''צ לצמר או לשער הוי מלאכה שא''צ לגופה מ''א. וט''ז ססי' של''ו כתב צריך אדם לזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא יתלוש שער ממנו שיש בו חיוב חטאת דהכי איתא בירושלמי פ' כלל גדול התולש מבהמה מתה חייב שתלישתה זהו גיזתה ועוד יש ליזהר שלא יתלוש מן עור שלו בידו או במקומות אחרים דהוו כמחובר לקרקע דכן משמע בריש סנהדרין דאדם הוי כקרקע עכ''ל. ובס''ח אוסר ליקח הכנים מהעורות ע''ש. וכתב היד אהרן מדברי הרמב''ם משמע דסבר דהתולש מן הבהמה אינו חייב חטאת דכתב בפ''ט וז''ל הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החיה בן מן החי בין מן המת חייב עכ''ל הרי שלא כתב התולש שחייב משום גיזה אלא דוקא הגוזז חייב מכלל דהתולש אין בו חיוב חטאת והראיה הוא שכתב להדיא התולש כנף מן העוף הרי זה תולדות גוזז ומדכתב התולש כנף מן העוף ולא כתב גבי בהמה דתולש צמר מן הבהמה חייב משום תולש ש''מ דס''ל דבבהמה תולש אינו תולדות גוזז וזה נראה הפך הירושלמי שהביא הט''ז לפסק הלכה ונראה דהירושלמי הזה הוי דלא כהלכתא דהא מתלמודא דידן נראה להפך וז''ל הסוגיא בפרק הלוקח בהמה על מתני' דר''י בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ ותולש את השער בעו מיניה מרב הונא כנגדו בי''ט מהו וכולי ומסקינן שאני כנף דהיינו אורחיה עכ''ל ע''ש. הרי להדיא דמן הגמרא דילן נראה מבואר דהתולש מן הבהמה לאו היינו גוזז ושאני כנף עוף דהיינו אורחיה ומש''ה לא פסק הרמב''ם ההיא דהירושלמי שהביא הט''ז ותמהני על הט''ז איך לא שת לבו לתלמודא דידן ונראה מפורש דליכא חיוב חטאת בתולש צמר מן הבהמה אבל מ''מ הדין דין אמת דצריך ליזהר שלא לתלוש שער מן הבהמה אפילו מתה דאף דחיוב חטאת ליכא מ''מ איסורא איכא עכ''ל יד אהרן:

ב

הלכות שבת

4,070

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ד

שעוה: וכתב הב''ח ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו ואפי' לא נטף אלא על אות אחת ואם על שתים חייב חטאת עכ''ל. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סימן ד' תמה על זה דמה ענין מחיקה שייך בזה ומכח זה כתב דדוקא בפנקס שיש בה בית קיבול שעוה הוא אסור אבל בקלף אין כאן חשש איסור אא''כ רוצה להסיר השעוה באצבע וצפרני ידו דאית ביה משום ממרח אבל להסיר השעוה מן הקלף בענין שלא יגע בשעוה בידו או בציפורניו מותר ע''ש והסכים עמו היד אהרן ע''ש ועיין בשכנה''ג. ולענין הס''ת אם כשר לקרות בו אם נטף טיפה של שעוה עליו או אם אירע זה בשבת מה דינו כתבתי משפטו בסימן קמ''ג ס''ק ט' ע''ש מה שכתבתי. דיו שנפל על הספר אל ילחכנו בלשונו ולא ירחצנו שמוחק. ס''ח סימן תתצ''ו. אסור ליתן שעוה על הספר לסימן משום ממחק. שכה''ג:

ג

הלכות שבת

4,071

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ה

כמין אותיות: צ''ע דא''כ אפי' כתובים עליו צורות יהא אסור דהא הצר צורה חייב וא''כ המוחקה נמי חייב וצ''ע. וכתב בתשובת רמ''א סי' קי''ט וספר שכתב על הדפין אותיות מותר לפותחו ולנעלו דכיון דעשוי לנעול ולפתוח ליכא משום מוחק ע''ש שהאריך. ובלבוש כתב שהוא קרוב לחיוב חטאת וכנ''ל להחמיר דראיות רמ''א אינן מוכרחות ובכנה''ג כתב שנוהגין להתיר וכ''כ הר''ש הלוי סי' נ''ו וכן העלה הט''ז להתיר ע''ש. וכתב עוד הכנה''ג דדוקא כשכותבין על העוגות אותיות מדבר אחר אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים שרי ולכן אוכלים העוגות שיש עליהן ציורים עכ''ל ע''ש וצ''ע. מ''א ועיין בחות יאיר סימן י''ו:

ג

הלכות שבת

4,072

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ו

במשקין: ואם כתב פטור. וה''ה הכותב בדיו על עלי ירקות כל דבר שאינו עומד פטור עד שיכתוב דבר העומד על דבר העומד וכן המוחק. הכותב על בשרו חייב. אבל המשרט על בשרו צורת כתב פטור. הקורע על העור כתבנית כתב חייב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. המעביר דיו ע''ג סיקרא חייב שתים משום כותב ומשום מוחק. דיו ע''ג דיו או סיקרא ע''ג דיו פטור. הרושם רשמים וצורות בכותל ובשטר וכיוצא בהן כדרך שהציירים רושמים הרי זה חייב משום כותב וכן המוחקה. המשרטט חייב. הכותב ע''מ לקלקל העור חייב שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב. המוחק ע''מ לקלקל פטור. כתב אות א' סמוך לכתב כתב ע''ג כתב נתכוין לכתוב חי''ת וכתב ב' זייני''ן (חייב) כתב ב' אותיות שאין נהגין זה עם זה פטור. כתב אות א' במגילה זו וכתב אות א' שנייה במגילה אחרת חייב שבזמן שמקרבן נהגין זה עם זה ואינן מחוסרין מעשה לקריבתן. כתב נוטריקון אות א' פטור. המגיה אות א' כגון שנוטל גג החי''ת ונעשה ב' זייני''ן חייב. כתב בשמאלו או אטר שכתב בימינו פטור. השולט בשתי ידיו חייב בשתיהן. קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכותב חייב גדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור כל זה העלה המ''א:

ד

הלכות שבת

4,073

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ז

באפר: וה''ה בדבש ושומן הנקרש:

ד

הלכות שבת

4,074

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ח

לרשום באויר: שאין רישומו ניכר כמו במשקין ואפר. ולפ''ז לאו דוקא באויר מותר אלא ה''ה אם רושם על דף נגוב צורת אותיות שרי דגם בזה אין רישומו ניכר כלל וכ''מ מדכתב במשקין על השלחן וכו'. משמע על השלחן גרידא מותר ט''ז וה''ה דמותר לראות אומנות בשבת אע''ג שלומדה. ת''ה מ''א:

ד

הלכות שבת

4,075

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

ט

הספר: וכתב הלבוש אבל כמין אותיות ודאי אסור כמ''ש ס''ד:

ה

הלכות שבת

4,076

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

י

המתקיים: ורש''ל כתב דוקא בקלף הקשה דבזמן הטור היו כותבין הספרים על הקלף. אבל על הנייר אסור דמתקיים הוא וכן דעת הט''ז ע''ש. וב''ח אוסר אפילו בקלף משמע בגיטין דף כ' שאם תוחב אותיות של כסף ע''ג בגד מקרי כתב ע''ש. וא''כ אפשר דאסור לעשותו בשבת. כתב בהג''מ פ''א מס''ת הא דאיתא בסי' ש''ו סי''א כותבין בשבת פי' בכתב גלחות דאינו אלא שבות וגזרו על שלהם אטו שלנו וכ''מ קצת מלשון רמ''א שם ופירושו שאומר לעכו''ם לכתוב דהוי שבות דשבות. ובספ''ז כתב דכתיבה דקה שאנו כותבין שטרי הדיוטות אינו חשוב כתב עכ''ל. וכתב המ''א תמהני דהא הרמב''ם כתב דהכותב בכל כתב ובכל לשון חייב ואפי' משני סמניות ופי' המ''מ אפי' אינן אותיות ידועות רק סימן בעלמא כגון נוני''ן הפוכין גבי ויהי בנסוע עכ''ל. והא דבעי זיוני היינו בכתב אשורית דכל זמן שלא זיינ''ן לא נגמרה מלאכתן. ואפשר דבכתיבה דקה נמי פטור כיון שהוא נלקח מכתב אשורית אבל בכתב עכו''ם כיון שהוא כתב שלהן למה לא יתחייב וכ''כ הרב''י בא''ע סי' קכ''ו לענין גט. גם בתוס' בגיטין דף ח' וס''פ מרובה איתא בהדיא דהוי דאורייתא ואפשר דפליג על הרמב''ם ועיין בש''ג בענין הזיונין שהאריך עד כאן לשונו. מ''א:

ה

הלכות שבת

4,077

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

יא

למתחו: מחט שנתעקמה אפי' מעט אסור לפושטה. הזכרונות כנה''ג מ''א. התופר ב' תפירות וקשר או ג' אע''פ שלא קשר חייב וכשקשר חייב נמי משום קושר הרע''ב. והקורע ע''מ לתפור חייב:

ו

הלכות שבת

4,078

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

יב

שמהדקים: ואם נמלך לפעמים להניחם כך לעולם אסור להדקן בשבת. מ''א:

ז

הלכות שבת

4,079

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

יג

בעיגול: ואז אפילו החוט תחוב במחט נקובה שרי. שב''ל:

ז

הלכות שבת

4,080

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

יד

בתחלה: דהשתא עביד ליה מנא רש''י ורמב''ם כתב גזירה שמא יתפור עמ''ש סי' שי''ז ס''ב:

ח

הלכות שבת

4,081

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

טו

שדומה למעמר: אבל עימור ליכא שאין עימור אלא בגדולי קרקע וה''ה דישה:

ט

הלכות שבת

4,082

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

טז

המקבץ: ודוקא שקבצם ממקום שנפלו מן האילן אבל אם קבצם בבית לא. כ''מ בשם הרמ''ך:

י

הלכות שבת

4,083

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

יז

שנקב: וצ''ע למה לא יתחייב בזה משום בונה כמ''ש סוף סי' שי''ט גבי המגבן וצריך לומר דלא מקרי בונה אלא כשמכוין ליפותו ולהשוותו. מ''א:

י

הלכות שבת

4,084

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמ

יח

קורע: נ''ל דאם נדבקו הדפין להדדי ע''י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפתחן כמ''ש סימן שי''ד ס''י כיון דלא נעשה לקיום כל שכן הכא דנעשה ממילא. מ''א:

יד

הלכות שבת

4,085

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמא

א

שלא לאכול: וה''ה אם נדר שלא לשתות יין תוס' עירובין דף למ''ד. ונ''ל דה''ה שלא לאכול בשר מ''א ומהר''י בביאורי סמ''ג כתב אפילו מלבוש הצריך היום שרי:

א

הלכות שבת

4,086

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמא

ב

חרמי: כתב בשכנה''ג נידוהו בחלום עשינו מעשה והתרנו בשבת ע''ש:

ג

הלכות שבת

4,087

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמב

א

ונחפז: ואם לא יעשה כן יהיה לו צער כה''ג התירו לו שבות בה''ש וכתב רש''ל בתשובה סימן מ''ו בשם גדול אחד שהורה לומר לעכו''ם בה''ש להדליק נר של יאר צייט דהמנהג שנזהרים באותו נר והוה ליה כצורך גדול ועיין סי' רס''א ס''א מש''ש וכתב המ''א וצ''ע אם בה''ש במ''ש נמי לא גזרו משום שבות דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא דמספיקא לא פקעה קדושה ע''ש:

א

הלכות שבת

4,088

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמג

א

אין: ומלתא דנפיק מיניה חורבה כגון תקיעת שופר שהקול נשמע לרבים ויבואו לתקוע בשבת ב''ד מצווין להפרישו ר''ן פ''ג דר''ה. וכתב הב''ח דגבי טומאה מצווין להפרישו אפי' לא הגיע לחינוך. אבל דעת רמ''א בי''ד סימן שע''ג דאין מצווין להפרישו וכ''ד רוב הפוסקים ופשטא דגמרא. מ''א וט''ז ע''ש:

א

הלכות שבת

4,089

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמג

ב

אביו: אבל אמו אינה מצווה להפרישו וכ''ה בנזיר דף כ''ט ומשמע שם דאין מחויב לחנך בתו ע''ש. ובתוס' שם הקשו מ''ש דביה''כ מחויב לחנך בתו ע''ש. ואפשר דכל המצות דמי ליוה''כ וצריך לחנכם וכ''ה בילקוט אמור דף קע''ח. מ''א:

א

הלכות שבת

4,090

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמג

ג

דאורייתא: ובאמת אפילו באיסורא דרבנן חייב האב לחנכו כדאיתא בסימן ק''ו (ס''ב) [ס''א] ובכמה דוכתי אלא שאם לא הפרישוהו אין ב''ד מוחין בידו אבל באיסור דאורייתא ב''ד מוחין ביד האב להפרישו. ב''י ע''ש ועיין ט''ז. וכתב באו''ה דדוקא בתינוק דבר הבנה אבל לאו בר הבנה לית לן בה דהא יונק אפי' מבהמה טמאה עכ''ל. ועיין ביו''ד סימן פ''א סס''ז דמ''מ מזיק לתינוק וכתב הש''ך בי''ד סימן שע''ב בשם הרוקח דאשת כהן מעוברת מותרת ליכנס באוהל המת דס''ס הוא שמא הוא נקבה או שמא הוא נפל ע''ש. וצ''ע דבלא''ה מותר דטהרה בלועה אינה מטמאה וצ''ע. מ''א ע''ש:

א

הלכות שבת

4,091

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמג

ד

בידים: ואיתא ספ''ט דשבת דאסור ליתן לתינוק חגב חי טמא לשחוק בו שמא ימות ויאכלנו ואפי' דבר שאין בו איסור אלא משום בל תשקצו אסור ליתן לידו כ''ש דבר טמא דחזיא לאוכליה בעיניה וכ''כ בהגה שם והטעם דהוי כמאן דמאכילו בידים אבל מותר ליתן עוף טמא לשחוק דאע''ג דימות לא חזיא לאכילה כך כדאיתא בב''ב דף כ' קטן שלא הגיע לחינוך ושתית המים היזק לו ואין שם יין ישראל מותר לגדול ליתן לו סתם יינם ובתנאי שימזוג בששה חלקים מים וישים המים תחלה ואח''כ היין ראנ''ח ח''א קי''ב ונ''ל דאם היין אינו חזק שיפסד ע''י כך יצוהו לעכו''ם ליתן לו. מ''א. כתב רי''ו נ''א ח''א דאין למחות בעכו''ם המאכילין אותם איסור אבל אסור לומר לעכו''ם להאכיל אותם איסור. עכ''ל. ואם התינוק צריך לכך כגון שהוא קצת חולה מותר לומר לעכו''ם להאכיל אותם וכן נוהגים בפסח שמצוים לעכו''ם לישא התינוק לביתו ולהשקותו חמץ ואם התינוק חולה וא''א לשאת אותו חוץ לבית יבקש מעכו''ם שיתן להתינוק חמץ והעכו''ם מביא חמץ ומעמידו בבית וה''ל חמצו של עכו''ם ואז אפי' הולך העכו''ם לפעמים יכול לצוות לקטן ליתן לו לשתות אבל הוא לא יגע בו שמא יאכל או ישתה ממנו אבל אם התינוק אינו חולה כ''כ ישאנה לחוץ ולא יכניס החמץ לבית כלל. ועמ''ש בסימן ת''נ ס''ק י''א ועיין מ''א:

א

הלכות שבת

4,092

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמג

ה

לתשובה: קטן שגנב או שמזיק ראוי לב''ד להכותו שלא ירגיל בה אבל אין צריך לשלם אם אין הגניבה בעין ב''ח ועיין ט''ז ובספר חסידים סימן תרצ''ב:

א

הלכות שבת

4,093

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמד

א

כדי פרנסתו: ואם יש לו לחם אסור לבשל דאין כאן פקוח נפש. ט''ז:

א

הלכות שבת

4,094

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמד

ב

אפי': אבל שאר איסור דרבנן אסור לו לעשות ועיין מ''א ועיין במהר''ם גלאנט''י בספר קרבן חגיגה סי' ל''ח:

א

הלכות שבת

4,095

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמה

א

ארבעה: צ''ע אי עובי המחיצות נמדדים עם החלל לד''ט ט''ז ע''ש. ועיין סי''ט מש''ש בשם הב''ח והיד אהרן כתב בפשיטות דעובי המחיצות מצטרפות לשיעור ד' על ד' ע''ש (ובספר אבן העוזר העלה דחלל שבין שני המחיצות צריך להיות ד' טפחים והשיג על הב''ח וט''ז ע''ש):

ב

הלכות שבת

4,096

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמה

ב

חורים: אפי' הם למטה מיו''ד. מ''א ע''ש:

ד

הלכות שבת

4,097

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמה

ג

לרקיע: ואם נעץ קנה ברה''י ע''ג הוי רה''י. מ''א:

ה

הלכות שבת

4,098

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמה

ד

אפילו כלי: וכלי שאין גבוה י' העומד בר''ה אין לו דין כרמלית אלא הוי כמו ר''ה דאין כרמלית בכלים רש''י בשבת דף ח' ועי' סי' שנ''ה ס''ב. אבל בכלי המחובר לקרקע הוי כרמלית. תוספות דף י''א:

ו

הלכות שבת

4,099

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שמה

ה

רחובות: דרכים שעוברים מעיר לעיר הוי ר''ה. מ''א:

ז

הלכות שבת