sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
3,900	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ד	מותר לתת: ומ''מ אסור ליתן בידו ממש כמ''ש ס''א ופשוט דאפילו הכלי של עכו''ם לא יתנו לידו משום עקירה. מ''א ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,901	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ה	וטוב: וכתב באגודה דה''ה אם העכו''ם מניח המעות ונוטל המשכון נמי שרי ובלבד שלא יחשוב עמו. וכתב שם שצוה להם להתענות למחר ורמ''א לא חש לזה כיון שרי''ו מקיל לגמרי. כתב הסמ''ע בח''מ סימן קל''א סעיף קטן יו''ד דאם בא עכו''ם ליטול משכונו מישראל בשבת מותר לישראל להיות ערב ובפרט בין השמשות וכו' ע''ש. ומ''א כתב ול''נ דאסור משום ממצוא חפציך ועיין סי' ש''ו סעיף ד' ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,902	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ו	אוסרים: דה''ל נולד. והיש מתירין ס''ל כיון דגמרו בידי אדם לא ה''ל מוקצה ועיין מ''א ועיין בתשובת שבות יעקב חלק א' חא''ח הלכות שבת אי שרי לשתות הקאוו''י בשבת בבית המשתאות של עכו''ם ע''ש:	ד	הלכות שבת
3,903	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ז	הדחק: כגון שדר בכפר יחידי שא''א להשאיל מחבירו ב''ח. וכתב התשב''ץ ואפילו פת בעה''ב שאסור בחול מותר בשבת כדי שלא יתענה עיין סי' רמ''ב מש''ש:	ד	הלכות שבת
3,904	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ח	לישראל: אפי' לדעת המתירין בפת הנאפה בשבת בסעיף ד' היינו באפיה ובישול דמידע ידעי כ''ע דאין לך מלאכות חמורות מהם ולא אתי למיעבד בידים משא''כ צידת דגים ולקיטת פירות לא משמע לאינשי שהוא מלאכה כ''כ ואיכא למיגזר שמא יעשה בידיו:	ה	הלכות שבת
3,905	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	ט	ספק: ונ''ל אם הביא העכו''ם לישראל פת חם בשבת ודאי אדעתא דישראל אפה אותו. מ''א ועיין סי''א:	ה	הלכות שבת
3,906	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	י	שהובא: ואם הביאו לשנים אסורים להחליף כנה''ג. ומותר למכור למי שלא הובא בשבילו בלי ריוח אם לא כוון לכך ואם כוון אסור שכנה''ג ע''ש. ואם הובא בספינה שרי ועיין סי' ת''ד וסי' ת''ה דאסור להוציאם חוץ לד''א אם לא שהיו מע''ש בספינה ולא היו ביבשה. מ''א:	ח	הלכות שבת
3,907	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	יא	בכדי שיעשו: ואין צריך להמתין אלא בכדי ששהא המביא בשבת שאם הביאו רוכב על הסוס א''צ להמתין כ''כ כנה''ג. ונ''ל שא''צ להמתין אלא בכדי שיכול לרכוב ביום דבליל שבת ודאי לא רכב. מ''א ע''ש:	ח	הלכות שבת
3,908	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	יב	דאין הלילה: במרדכי ס''פ כל כתבי נתן טעם לזה לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק וכו' ולפ''ז דוקא אהך שמביא מחוץ לתחום הוי חומרא זו משא''כ בצידת דגים ולקיטת פירות שהוא במקום קרוב שפיר יוכל להביא בלילה מש''ה כתב רמ''א כאן ולא לעיל בס''ז ט''ז. והיש''ש פסק כסברא ראשונה ועיין מ''א:	ח	הלכות שבת
3,909	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	יג	אסור: ולפ''ז אפי' ספק אם הובא בשביל ישראל ועיין ס''ז והאי אסור פי' בו ביום אבל לערב מותר מיד כמ''ש ס''ז ס''ח. מ''א:	ט	הלכות שבת
3,910	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	יד	שני בתים: עיין ט''ז שהעלה דאם יש לו ב' בתים חוץ לתחום ואחד תוך התחום דאסור ע''ש:	ט	הלכות שבת
3,911	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	טו	יש מתירין: פי' בכרמלית ועיין מ''א שהעלה דאין להקל אלא לצורך כמה שכתב רמ''א. וליתן לו מעות בשבת אסור לכ''ע מ''א. (ובספר אליהו רבה מחמיר ג''כ וכן יש לירא שמים להחמיר):	י	הלכות שבת
3,912	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	טז	אסור: אפי' שלא בפניו והיינו שיודע העכו''ם עכ''פ שהישראל יבוא להאכיל בהמתו דאז חיישינן שירבה בשבילו ט''ז. ועיין מ''א שהעלה דאם העכו''ם מכירו ויודע שצריך לו אפילו באומן שעושה על המקח אסור ועיין סי' רנ''ב ס''ד עוד העלה אפי' במכירו אין צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שאינו אלא משום גזירה שמא ירבה בשבילו עיין שם:	יא	הלכות שבת
3,913	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	יז	עולמית: וה''ה בכל מילי דפרהסיא אסור עולמית ונ''ל דבקצץ שרי מדינא אלא שנכון להחמיר כמ''ש סי' רמ''ד ס''ג. מ''א:	יד	הלכות שבת
3,914	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	יח	שימתין: ואם הביאן דרך סרטיא שהוא מפורסם אסור עולמית כמו בקבר בסעיף י''ד. רמב''ם:	טו	הלכות שבת
3,915	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	יט	מותרים: עיין ט''ז שכתב דוקא לאחרים מותרים לערב מיד אבל הוא צריך להמתין כדי שיבואו עיין שם:	טו	הלכות שבת
3,916	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכה	כ	ספק וכו': ופשוט דגם כאן שייכי הני תנאים שנזכרו בס''ט. ט''ז:	טז	הלכות שבת
3,917	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	א	כל גופו: ה''ה רוב גופו כנה''ג. וכתב מ''ב סי' ה' וכמדומה לי שלא נהגו הנשים ללבוש לבנים בשבת ויו''ט ואפשר משום שאין יודעים ליזהר ברחיצה ומקום שאין מנהג יש להתיר רק שלא תרחץ בבגד שלא תבא לידי סחיטה עכ''ל:	א	הלכות שבת
3,918	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ב	להמשיך: דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל ודוקא אם ממשיך בצונן דרך סילון המוקף מכל צד אבל אם המשיך מע''ש צוננים לתוך חמין שיתערבו יחד שרי ולרש''י גם זה מקרי הטמנה ועיין סי' רנ''ג ס''ד וסי' שי''ח סי''א. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,919	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ג	האש: אפילו במקום שאין היס''ב אסור עיין מ''א:	ה	הלכות שבת
3,920	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ד	בחול: ובשבת אסור שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת רש''י ור''ן וצ''ל דמיירי בחמין שהוחמו מעט בשבת להכי אפי' אינו רוחץ כל גופו אסור כמ''ש ס''ה. מ''א ועיין יד אהרן:	ו	הלכות שבת
3,921	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ה	מטומאתו: ביו''ד סי' קצ''ז דאשה אסורה לטבול בליל שבת אם היתה יכולה לטבול קודם לכן וב''י בי''ד סי' קנ''ט אוסר לטבול בשבת משום סחיטת שער ועכשיו נתפשט המנהג להתיר בכל ענין. ומותר לטבול לקריו כיון דמדרבנן הוא. ומומר שרי לטבול בשבת כיון דאינו מדאורייתא. מ''א ע''ש:	ח	הלכות שבת
3,922	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ו	המשיר: ודאי כ''כ הרמב''ם:	ט	הלכות שבת
3,923	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ז	במורסן: משמע דלהאוסרין בסי' שכ''ד ס''ג ה''נ אסור ואפשר דהכא כ''ע מודו דשרי כיון שאינו נותן מים עליהם אלא שלוקח אותם בידים הרטובות. מ''א:	י	הלכות שבת
3,924	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ח	שנימח: בש''ג כתב דיש מתירין דדוקא ברד ושלג שעומדין למשקין אסור ע''ש שהאריך ועיין בתשובת גנת ורדים חא''ח כלל ג' סי' י''ד שצדד ג''כ להתיר וכתב דאין למחות ביד העושים כן ע''ש:	י	הלכות שבת
3,925	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכו	ט	רוחץ: שהרי לא נתחמם בשבת ובתי חורף שמחממין מתחתיהן ועל הנקבים יש סתימה קערות ברזל או אבן נוהגים היתר לפותחו. אגודה מ''א ע''ש:	יא	הלכות שבת
3,926	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכז	א	דלרפואה: וכל מילי דלרפואה אסור משום גזירת שחיקת סמנים כמ''ש סי' שכ''ח:	א	הלכות שבת
3,927	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכז	ב	שמן אסור: ומש''ה כתב בש''ג דאסור לסוך הראש שיש בו חטטין:	א	הלכות שבת
3,928	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכז	ג	העשוי: ואמרינן בגמרא דאם היה מגרדת המיוחד לשבת שרי. ומזה נהגו הבתולות להיות להם כלי משער חזיר המיוחד לשבת עיין ססי' ש''ג מש''ש. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,929	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכז	ד	לעיבוד: הדורס על העור עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהאומנים עושין חייב. השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום ממחק. רמב''ם פי''א:	ד	הלכות שבת
3,930	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	א	שופך: ואם החולה אינו רוצה כופין אותו שהוא חסידות של שטות ואם החולה אומר צריך אני לתרופה פלונית והרופא אמר אין צריך שומעין לחולה. ואם הרופא אומר שיזיקהו שומעין לרופא. כנה''ג:	ב	הלכות שבת
3,931	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ב	אומר: ואע''ג דהישראל מסייע קי''ל דמסייע אין בו ממש. והט''ז חולק ופסק לאיסור וכתב דהא דמסייע אין בו ממש היינו היכא דעכו''ם התחיל במלאכה כבר ואח''כ מסייע ישראל אבל כאן שהישראל הוא המתחיל כי סתם אדם פיו סגור תמיד ועכשיו פותח פיו ועושה מעשה קודם לעכו''ם מסייע כזה יש בו ממש וכ''פ בשם רש''ל לאיסור וכ''כ השכנה''ג. וכתב עוד הט''ז מטעם זה כתבנו בי''ד סי' קצ''ח דאשה שאירע טבילתה ביו''ט ראשון ושכחה ליטול צפרניה בעי''ט שלא תאמר לעכו''ם שתטול צפרניה בי''ט מטעם שהיא פושטת ידיה במתכוין לזה ע''ש ועיין מ''ש בשם נקודות הכסף והמ''א בסי' ש''מ כתב צ''ע אם להתיר בניקור ולכן מותר לומר לעכו''ם לחתכם ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,932	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ג	סימור: מלשון תסמר שערת בשרי. ונראה שהוא מה שאומרים בל''א שנידרי''ן. ועכ''פ אין זה הקדחת המצוי ל''ע שידוע שאין זה סכנת נפשות ותחלתו קר וסופו חם אלא שזה מיירי שבפעם אחת בא עליו החמימות והקרירות ט''ז. וכתב באו''ה דמותר להקיז דם בשבת לקדחת ע''י עכו''ם ושאר כל החלאים הפנימים אפי' ע''י ישראל מותר וע''פ רופא מומחה. מי שחלה בחולי הקדחת ועשה לו רפואות קמיעא א' של עשבים לתלות עליו ימים במספר ובתשלום זמן מספר הימים ציוו לזרוק תוך הנהר מאחוריו והיה קמיע מומחה ונשלם הזמן בשבת יכול לזורקה כיון דהנהר הוא כרמלית. שבות יעקב ח''ב סי' נו''ן ע''ש:	ז	הלכות שבת
3,933	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ד	שאין צריך: ועכ''פ צריך שיאמר שמכיר באותו חולי כמ''ש סי' תרי''ח ועכ''פ אינו נאמן להכחיש המומחה אפי' להקל. מ''א ע''ש:	י	הלכות שבת
3,934	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ה	וכן נוהגים: וט''ז חולק ע''ז וכתב דיש חשש שמא אתה מכשיל לעתיד באם שיראו עכשיו שאין עושין רק ע''י עכו''ם יסברו שיש איסור ע''י ישראל ולפעמים לא יהיה עכו''ם מצוי וע''י זה יסתכן החולה במה שימתינו על העכו''ם והאריך הט''ז בראיות ומסיים עיקרא דמילתא שלא ישגיח על העכו''ם כל עיקר אע''פ שהעכו''ם לפנינו ואף שכתב רמ''א וכן נוהגין אין מזה ראיה דלאו מנהג ותיקין הוא זה עכ''ל ע''ש:	יב	הלכות שבת
3,935	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ו	מתקן: נפל תינוק לבור עוקר חוליא אע''פ שהוא מתקן מדרגה. רמב''ם עי' מגן אברהם:	יג	הלכות שבת
3,936	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ז	שוחטים: כי בנבלה יעשה עבירה בכל כזית וכזית הר''ן עיין שם. ויש להקשות על הר''ן דאמרינן ביומא מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל תחלה טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה כי פליגי בדלא אפשר מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מ''ס טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומ''ס תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוני וכו' ע''ש ולפי דעת הר''ן קשה למאי דאמרינן דמאכילין אותו טבל הא כל זית וזית חייב וא''כ מוטב שיפריש ממנו תרומה ויאכילנו חולין בפני עצמו ותרומה בפני עצמה דממעט באיסור עדיף טפי וגם למ''ד דמאכילין אותו תרומה אמאי הוצרך לתת טעם דטבל חמור ותרומה חזיא לכהן תיפוק ליה דאפי' נימא דטבל ותרומה שווים מ''מ מוטב שיאכילנו תרומה משום דקא ממעט באיסור ממה שיאכילנו טבל דמפיש באיסור דעל כל זית וזית חייב וק''ל. ועתה חדשים מקרוב באו ספר פרשת דרכים וראיתי שם שהקשה כן ע''ש פלפול חריף ודרוש נחמד ע''ז. ועיין מה שתירץ ע''ז היד אהרן וכתב הגמ''ר אם צריכים לחמם לו יין ימלא ישראל ויחם העכו''ם ומוטב שיתנסך היין משיתחלל שבת ע''כ. וכתב בד''מ שכיון שאיסורו מדבריהם מותר וגם איסורו קל מאוד ע''כ וגם בתשובתו מתיר רמ''א אפי' לחולה שאין בו סכנה לשתות סתם יינם ועיין ביו''ד סי' קכ''ה ס''י דאפשר בלא ניסוך ועיין סי' שי''ח ס''ג מ''א. וט''ז כתב דטוב שישראל יחמם כי אם יתנסך אז על כל טפה וטפה ששותה עושה איסור כמו הטעם בנבילה וכ''פ הב''ח ע''ש:	יד	הלכות שבת
3,937	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ח	אומרים לעכו''ם: דוקא שצריך לה בשבת עצמו. רד''ך מ''א:	יז	הלכות שבת
3,938	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ט	עושין בשינוי: והיא הסברא הג' שנראים דבריו ועיין סעיף זה בב''י ובאחרונים וביד אהרן:	יז	הלכות שבת
3,939	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	י	תבשיל: ומותר להאכילו מוקצה בידים אם א''א בע''א. או''ה:	יז	הלכות שבת
3,940	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	יא	לחולה לסייעו: היינו שבלא''ה נמי מתעבדא אלא שמסייע קצת כגון עכו''ם שכוחל העין וישראל סוגר ופותח העין שיכנס בו הכחול אבל אם אינו יכול לעשות בלתי הישראל אסור ומשמע שם דאפי' במלאכה דאורייתא מסייע אין בו ממש מ''א. וכתב הט''ז כבר כתבנו דהסיוע תהיה דוקא בשעה שהעכו''ם עוסק בה ולא שיקדים לפניו כלל עיין מ''א ס''ק ב'. וכתב עוד דמלשון זה משמע דדוקא להחולה הותר בסיוע קצת אבל לא לאחר ואיני יודע בה טעם לחלק ונראה דלאו דוקא קאמר לחולה אלא ה''ה באחר ע''ש:	יז	הלכות שבת
3,941	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	יב	מותר: ואם נשאר למו''ש אסור לבריא ואפי' לדידיה אם הבריא ט''ז ועיין סי' שי''ח ס''ק ה' מש''ש:	יט	הלכות שבת
3,942	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	יג	ורוק תפל: כל שלא טעם כלום משניעור והוא חזק ומוכחא מילתא דלרפואה מכוין. ואם רוחץ פיו במים ואח''כ מעבירם על עיניו שרי וכתב רש''ל דמי שלא יכול לפתוח העינים יכול ללחלחן ברוק תפל דאין זה חשוב רפואה אלא לפתוח עינים מכוין וכן כתב הב''ח:	כ	הלכות שבת
3,943	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	יד	קילורין: ודוקא ברכה אבל בעבה אסור וכמ''ש סימן רנ''ב סעיף ה':	כא	הלכות שבת
3,944	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	טו	דליכא: צ''ל דליכא צערא אלא תענוג. ב''ח:	כב	הלכות שבת
3,945	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	טז	מוך: אפי' חמין לחוד אסור משום סחיטה גמרא. אבל שמן לחוד לא גזרינן כמ''ש סימן שי''ט ועיין סי' ש''א סעיף מ''ו. מ''א:	כב	הלכות שבת
3,946	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	יז	מעלי גפנים: וה''ה כל עלים שהם מרפאים וכ''ש שאסור ליתן צו''ק זאל''ב על המכה שאין בה נקב. מ''א ע''ש ס''ק ל''ג:	כד	הלכות שבת
3,947	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	יח	ע''ג כלי: אבל הסירה במזיד אסור להחזירה. ש''ל:	כה	הלכות שבת
3,948	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	יט	וע''י עכו''ם: היינו שמצטער הרבה דאם לא היה אלא מיחוש הא כתב ב''י בשם הר''ן דאסור אפי' עכו''ם. אחרונים ועיין סי''ז:	כה	הלכות שבת
3,949	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כ	לומר וכו': דוקא כשחלה כל גופו או שיש סכנת אבר דהא מירוח רטיה מלאכה דאורייתא הוא דחייב משום ממחק ואסור כמ''ש סימן ש''ז ס''ה. מ''א:	כה	הלכות שבת
3,950	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כא	להוציא: ואסור לחוך שחין שמוציא דם ולא דמי לליחה דהוא מפקיד פקיד. מותר ליטול הקוץ במחט ובלבד שיזהר שלא יוציא דם דעביד חבורה. מ''א ע''ש:	כח	הלכות שבת
3,951	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כב	ידו: ועל גב ידיו ורגלו מותר כמ''ש ס''ו:	כט	הלכות שבת
3,952	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כג	ומצערות: ואם אין מצערות אותו אסור אעפ''י שהם כלפי מעלה:	לא	הלכות שבת
3,953	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כד	לא יגמע: וכ''ש שאסור לומר לעכו''ם לעשות לו דבר ר''ן. ופשוט שלא מיירי כאן אלא במיחוש בעלמא אבל אם יש לו צער גדול מחמת הכאב ובשביל זה נחלה שאר הגוף שרי לעשות כל הרפואות כדלעיל ס''ג. ט''ז:	לב	הלכות שבת
3,954	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כה	לא יערענו: פי' שישהא השמן בפיו דמוכח מילתא דלרפואה עביד ואפי' ע''י אניגרון אסור. ב''י בשם הרמב''ם:	לב	הלכות שבת
3,955	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כו	אבל בולע: ואם אין דרך הבריאים לבלעו אסור. מ''א:	לב	הלכות שבת
3,956	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כז	לינק: שזה דוקא רפואתו:	לג	הלכות שבת
3,957	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כח	לינק: עיין מ''א:	לג	הלכות שבת
3,958	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	כט	דלית בו: וצערא יתירא נמי ליכא שם הא לאו הכי שרי עיין סי''ז. מ''א:	לה	הלכות שבת
3,959	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	ל	בריאים: יש מוחקים בריאים וגורסים דברים ופירוש כלומר אעפ''י שקשה לשינים ומוכח מילתא שעושה לרפואה לגבי מעיים שרי מ''א. ומכאן יש להתיר לנשוף בחוטמו עשב הטיטו''ן בשבת אעפ''י שינשוף אותו בשביל הנזילה כיון שרוב העולם נושפין אותו בחול הלק''ט ח''א סי' ק''א. ועיין ס''ק ל''ב מש''ש בשם הט''ז:	לז	הלכות שבת
3,960	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לא	למשכב שרי: לאכול ולשתות ואפי' ישראל אחר מותר לעשות לו דבר שהוא משום שבות כמ''ש סי''ז מ''א. וט''ז וב''ח אסרו בכל ענין בחולה שאין בו סכנה ע''ש. ועי' יד אהרן. ודע הא דכתב הש''ע דאם אין לו שום מיחוש מותר היינו ששותה או אוכל אותו לרעבו ולצמאו וכ''כ הטור בהדיא. אבל אם עושה לרפואה אסור אעפ''י שהוא בריא פוסקים ועיין מ''א:	לז	הלכות שבת
3,961	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לב	לסוך: דמה שמפקח שכרותו ממנו אין זה רפואה ואין ללמוד מזה היתר לאותם שנוהגים בקצת מדינות להשים תוך החוטם אפר מעשב כתוש להפיג השכרות כי אותו אפר פעולתו ברפואה לשאר דברים ג''כ אעפ''י שאינו שכור ושייך בו גזירת שחיקת סמנים ט''ז. ועיין ס''ק למ''ד מש''ש:	מא	הלכות שבת
3,962	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לג	שדורס: עיין ט''ז מש''ש בזה:	מב	הלכות שבת
3,963	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לד	לדחוק: שמא יבוא להשקותו סמנים המשלשלים:	מב	הלכות שבת
3,964	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לה	ובמי טבריא: אין רוחצין במים שמשלשלים ולא בטיט שטובעין בו וכו' מפני שכל אלו צער הם וכתיב וקראת לשבת עונג עכ''ל רמב''ם בפכ''א. וא''כ אסור לשתות משקה המשלשל דאין לך צער גדול מזה ועיין מ''ש סל''ז וסמ''ב. ונ''ל דבמקום שאין דרך לרחוץ בחמי טבריא אלא לרפואה אסור בשבת. מ''א:	מד	הלכות שבת
3,965	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לו	מחזירין: צ''ע דבגמרא לא התירו אלא להחזיר השבר דהיינו עצם הנשבר אבל עצם שיצא ממקומו אסור דהא אפילו לשפשפו אסור וכמ''ש סעיף ל' לכן אין להקל. מ''א וכ''כ הכנה''ג:	מז	הלכות שבת
3,966	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לז	שהדם יצבע: ואף ע''ג דמקלקל פטור מ''מ אסור. רקנ''ט ונ''ל דבבגד אדום פשיטא דאסור. מ''א ועיין ססי' ש''ך:	מח	הלכות שבת
3,967	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לח	דם: ומכאן משמע למי שיש לו פונטנעל''י שאסור להחליף הבגד או הנייר שמושך ליחה וגם לפעמים מוציא דם וצובע הבגד כנה''ג בשם הזכרונות. והמ''א בס''ק ל''ג התיר להחליף בגד אחר דאם לא יחליף יסריח וגדול כבוד הבריות ועוד דאית ליה צערא. עוד כתב אם נסתם קצת הנקב צ''ע אם מותר ליתן לתוכו קטניות שיפתח דהכא ודאי כוונתו שישאר פתוח או דלמא כיון שהוא פתוח כבר שרי וכמ''ש סימן שי''ד ס''ג וה''ה נקב שבמכה שכבר נפתח צ''ע כנה''ג ורטייה מותר ליתן על הפונטנעל''י כמ''ש סכ''ז ומלשון הש''ע משמע דאפי' יש בו נקב ובא להרחיבו אסור ובספר ראב''ן משמע דאסור ליתן עליה רטיה ואם יודע שמוציא דם כשמקנחה לא יקנחה דפסיק רישיה הוא ועיין מ''א ס''ק ל''ג. להעמיד לחולה בשבת עלוקה שקורין נוגל''ן משמע במ''א ס''ק נ''ג דאסור (והמוציא) [והמוצץ] דם בפיו אסור דהוי חבורה רש''י. וא''כ אסור למצוץ דם שבין השינים ואפשר דהוי אב מלאכה. מ''א:	מח	הלכות שבת
3,968	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	לט	קורי: ויש מפקפקים לאסור משום שמרפא. ב''י:	מח	הלכות שבת
3,969	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכח	מ	בנחת: וכ''ש דאסור לעשות קריסטיאו''ר אפי' הוכנה מאתמול ואפי' ע''י שינוי אם לא בחולה כמ''ש סי''ז ויזהר שלא יבא לידי מלאכה דאורייתא. ואם אפשר ע''י עכו''ם יעשה ע''י עכו''ם מ''א. ועיין הלק''ט ח''ב סי' ל''ח אם מחללין שבת על חרש ושוטה:	מט	הלכות שבת
3,970	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכט	א	לידי סכנה: כגון שיש שם חולים או קטנים שא''א להבריחם. ונ''ל דאפי' אפשר להצילם דרך ר''ה מוטב לכבות דהוי מלאכה שא''צ לגופה אבל זה הוי דאורייתא. מ''א ע''ש. ועיין מ''ש עליו היד אהרן:	א	הלכות שבת
3,971	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכט	ב	נעקרו: ותינוק שנמצא בעיר שרובה עכו''ם אין מחללין עליו שבת כיון דבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב עיין בא''ע סימן ד' סל''ד והאי נעקרו (ר''ל) כולם [ר''ל] בזה אחר זה דאי בבת אחת הא נמי קביעי. או''ה מ''א:	ב	הלכות שבת
3,972	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכט	ג	מפקחין: הבא במחתרת בענין שמותר להרגו אם נפל עליו גל אין מפקחין עליו דגברא קטילא הוא רמב''ם הלכות גניבה ועיין בח''מ סימן תכ''ה:	ג	הלכות שבת
3,973	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכט	ד	שאם וכו': וצ''ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת ואפשר כיון דאין מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחידי יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת. מ''א עיין מ''ש ססי' רמ''ח:	ז	הלכות שבת
3,974	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכט	ה	עכו''ם: לאו דוקא מפני עכו''ם אלא ה''ה מפני ישראל יד אליהו סימן י''א:	ח	הלכות שבת
3,975	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שכט	ו	להצילם: ומ''מ אם יש לו סכנה אין לו לסכן גופו מאחר שהוא חוץ לסכנה אף שראה במיתת חבירו. או''ה:	ח	הלכות שבת
3,976	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	א	ומחללין: ולכן כשתגיע לחדש ט' תזמין הכל מע''ש שלא יחללו שבת ס''ח סי' (תתכ''ח) [תתנ''ה]:	א	הלכות שבת
3,977	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ב	ומדליקין: וכתבו התוס' דהכא א''צ מומחה כמו שצריך בחולה ביו''כ דהכא יותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה מרעב:	א	הלכות שבת
3,978	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ג	תלוי: ואם צריכה לשמן תביא בכלי תלויה בשערה דמוטב לעשות הוצאה ע''י שינוי מבלי איסור אחר מלהוסיף איסור סחיטה. ב''י:	א	הלכות שבת
3,979	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ד	עכו''ם: אפילו ישמעאלים שאינן עע''א מיהו קראי''ם מותר כיון דמנטרי שבת כנה''ג מ''א. אבל בגנת ורדים חא''ח כלל ג' סי' א' כתב דאין הוראה זו נכונה ע''ש באורך:	ב	הלכות שבת
3,980	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ה	שבת: דליכא איבה דיכלי לומר דמי שאינו משמר שבת אין מחללין עליו גמרא משמע דאי איכא למיחש לאיבה שרי אם אין חילול שבת. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,981	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ו	א' מאלו: נ''ל שזהו לענין הדברים אשר אפשר לעשות כאן בלי עיכוב ע''כ אין מחללין שבת בזה כ''א אחר שיהיה א' מאלו אבל לענין קריאת חכמה לא שייכי שיעורים הללו דהם קרובים ללידה יותר משיעור ביאת החכמה אלא משעה שמרגשת קצת אפי' בספק מותר בקריאתה. ט''ז:	ג	הלכות שבת
3,982	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ז	מחללין: ואם חכמה ורופא אומרים שא''צ שומעין להם שהרבה יולדות שאין עושין להן חמין בכל יום וכן נוהגים עכשיו שאוכלים חמין של אתמול ב''י רמ''א ואם חברותיה אומרות שצריכה וליכא חכמה ורופא אפי' אוכלת מאכל בני אדם אמרינן שאינה מרגשת לשעתה ואם תאכל צונן תסתכן. רשב''א מ''א:	ד	הלכות שבת
3,983	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ח	ומתה: עיין מ''א וביד אהרן:	ה	הלכות שבת
3,984	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	ט	יום: דכל למ''ד יום יש סכנה לחיה בצנה. ואם אי אפשר ע''י עכו''ם עושים ישראל כיון דאיכא סכנה בדבר:	ו	הלכות שבת
3,985	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	י	לטלטלו: ובאגודה כתב דוקא כשבעל ופירש אבל מספיקא מטלטלים כל תינוק וכ''כ הב''י. מ''א ע''ש:	ח	הלכות שבת
3,986	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	יא	שנתפרקו: ודוקא ביום הלידה אבל אח''כ אסור. טור ואחרונים ע''ש:	ט	הלכות שבת
3,987	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	של	יב	יתעקמו: וברא''ש פי''ז כתב ואפי' לכרכו ליישר איבריו שרי לעולם. ומשמע דבתינוק שאין כורכין אותו בחול ונתעקמו איבריו אסור לכרכו בשבת. מ''א:	י	הלכות שבת
3,988	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלא	א	בין השמשות: עיין מ''א שהעלה דאם נולד רביע שעה קודם צאת הכוכבים הוי ספק ואם נולד קודם לכן מוהלין ביום ו'. ואם נולד בשבת רביעית שעה קודם הלילה מוהלין בשבת ע''ש ובהרדב''ז סי' רפ''ב כתב תינוק שנולד ע''ש אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים אם הדבר ספק אם נולד קודם הסוף שקיעה או אחר סוף השקיעה וקודם שנראו ג' כוכבים כיון דאיכא תלתא ספיקא ידחה לעשירי ע''ש ועיין בסוף ספר דרכי נועם קונטרס גדול ממלחמות מצוה בכל פרטי דינים וחלוקים רבים באורך. ועיין בשו''ת הב''ח סי' קנ''ד. ומהרמ''ש סי' מ''א:	ה	הלכות שבת
3,989	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלא	ב	כשהוא מהול: צ''ע למה לא נהגו עתה לראות אחר זה. ונ''ל כמ''ש הב''ח ביו''ד סי' רס''ד דצריך שיראה מהול אפילו שלא בשעת קישוי ע''ש. וה''נ אם לא נראה מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשבת. וצ''ע אם יש לסמוך ע''ז לחלל שבת החמור מ''א. (ועיין בש''ך ליו''ד ס''ס רס''ד ועיין יו''ד סי' רס''ג דאם יש ערלה כבושה פי' העור נדבק מאד בבשר דוחה שבת ובתשובת מבי''ט ח''א סי' פ''ט כתב דאם יש בו ציצין המעכבין המילה דוחה. ובאגודה פרק ר''א דמילה כ' נולד מהול בשבת טוב למולו ביום שלאחריו ע''כ משמע דס''ל דלא הוי איסורא כשמל בשבת אך צ''ע דהא ש''ס ערוכה בשבת קל''ה שאין דוחה שבת ודוחק גדול לפרש האגודה בענין אחר ע''ש ורי''ף מסופק בו וכ''כ מהרי''ל עיין בס' אליהו רבה):	ה	הלכות שבת
3,990	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלא	ג	איזמל: עמ''ש בסי' ש''י ס''ג אם יש לטלטל האיזמל לאחר המילה ועיין מ''א:	ו	הלכות שבת
3,991	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלא	ד	אומר לעכו''ם: עיין סי' רס''ו ס''ו מש''ש מדין הוצאת התינוק ועיין מ''א:	ו	הלכות שבת
3,992	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלא	ה	לא יערבם: כתב הב''י דלשאר חולים נמי אסור לערב ע''ש:	ז	הלכות שבת
3,993	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלא	ו	ורוחצים: ולא ישרו סדין דהוה כיבוס או ישים עכו''ם הסדין תוך המים ואם נשפך החמין יאמר לעכו''ם להביא מים שהוחמו בשביל עכו''ם ולא יאמר לעכו''ם להחם בשבילו כתב בי''ד ססי' רס''ז משום הרשב''ץ דתינוק שהיה חולה ולא נימול בזמנו ונתרפא לא ימולו ביום ה' דשמא יצטרכו לחלל שבת ביום שלישי למילתו וגם ביום ו' נהגו איסור ע''ש ועיין מש''ש הש''ך והט''ז ועיין בכנה''ג. וכתב המ''א ול''נ דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש לזה דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת לכך אין להתרשל בדבר מצוה ע''ש:	ט	הלכות שבת
3,994	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלא	ז	לא ימול: ונ''ל דה''ה אם מל ולא פרע מעולם אסור לפרוע בשבת וטעם אחד להם מ''א. ועיין בתשובת חות יאיר סימן קנ''ח. מוהל שבא למול בשבת ואמר שכבר מל פעם א' בחול נאמן וא''צ להביא ראיה. נאמן שמואל סי' י''ט. ועיין בי''ד סי' רס''ו שלא ימולו ב' מוהלין מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע ועיין מש''ש הט''ז בס''ק י''א. ונוהגין כפסק הש''ע ועיין דבר שמואל סי' ס''ד:	י	הלכות שבת
3,995	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלב	א	אין מילדין: אפי' לסעדה אסור. מ''א ועיין ט''ז:	א	הלכות שבת
3,996	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלב	ב	יכול: דברפואות בהמה אין אדם בהול שיבא לידי שחיקת סמנים. ט''ז:	ג	הלכות שבת
3,997	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלב	ג	שתצטנן: עיין ב''ח:	ד	הלכות שבת
3,998	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלג	א	להתחיל: ואם התחיל לפנות מע''ש משמע דשרי לפנותו אפי' לדבר הרשות מ''א. ועיין ט''ז שנראה שאוסר ע''ש ולדבר מצוה מפנה אפי' מגג לגג ובחלונות ובסולמות. ב''י:	א	הלכות שבת
3,999	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שלג	ב	כשזימן: וכתב ט''ז פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה ע''ש. והמ''א כתב דכשסועד עם אורחים הוי סעודת הרשות רק שבע''ה המזמינם עושה מצוה ע''ש:	א	הלכות שבת

3,900

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ד

מותר לתת: ומ''מ אסור ליתן בידו ממש כמ''ש ס''א ופשוט דאפילו הכלי של עכו''ם לא יתנו לידו משום עקירה. מ''א ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,901

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ה

וטוב: וכתב באגודה דה''ה אם העכו''ם מניח המעות ונוטל המשכון נמי שרי ובלבד שלא יחשוב עמו. וכתב שם שצוה להם להתענות למחר ורמ''א לא חש לזה כיון שרי''ו מקיל לגמרי. כתב הסמ''ע בח''מ סימן קל''א סעיף קטן יו''ד דאם בא עכו''ם ליטול משכונו מישראל בשבת מותר לישראל להיות ערב ובפרט בין השמשות וכו' ע''ש. ומ''א כתב ול''נ דאסור משום ממצוא חפציך ועיין סי' ש''ו סעיף ד' ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,902

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ו

אוסרים: דה''ל נולד. והיש מתירין ס''ל כיון דגמרו בידי אדם לא ה''ל מוקצה ועיין מ''א ועיין בתשובת שבות יעקב חלק א' חא''ח הלכות שבת אי שרי לשתות הקאוו''י בשבת בבית המשתאות של עכו''ם ע''ש:

ד

הלכות שבת

3,903

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ז

הדחק: כגון שדר בכפר יחידי שא''א להשאיל מחבירו ב''ח. וכתב התשב''ץ ואפילו פת בעה''ב שאסור בחול מותר בשבת כדי שלא יתענה עיין סי' רמ''ב מש''ש:

ד

הלכות שבת

3,904

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ח

לישראל: אפי' לדעת המתירין בפת הנאפה בשבת בסעיף ד' היינו באפיה ובישול דמידע ידעי כ''ע דאין לך מלאכות חמורות מהם ולא אתי למיעבד בידים משא''כ צידת דגים ולקיטת פירות לא משמע לאינשי שהוא מלאכה כ''כ ואיכא למיגזר שמא יעשה בידיו:

ה

הלכות שבת

3,905

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

ט

ספק: ונ''ל אם הביא העכו''ם לישראל פת חם בשבת ודאי אדעתא דישראל אפה אותו. מ''א ועיין סי''א:

ה

הלכות שבת

3,906

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

י

שהובא: ואם הביאו לשנים אסורים להחליף כנה''ג. ומותר למכור למי שלא הובא בשבילו בלי ריוח אם לא כוון לכך ואם כוון אסור שכנה''ג ע''ש. ואם הובא בספינה שרי ועיין סי' ת''ד וסי' ת''ה דאסור להוציאם חוץ לד''א אם לא שהיו מע''ש בספינה ולא היו ביבשה. מ''א:

ח

הלכות שבת

3,907

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

יא

בכדי שיעשו: ואין צריך להמתין אלא בכדי ששהא המביא בשבת שאם הביאו רוכב על הסוס א''צ להמתין כ''כ כנה''ג. ונ''ל שא''צ להמתין אלא בכדי שיכול לרכוב ביום דבליל שבת ודאי לא רכב. מ''א ע''ש:

ח

הלכות שבת

3,908

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

יב

דאין הלילה: במרדכי ס''פ כל כתבי נתן טעם לזה לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק וכו' ולפ''ז דוקא אהך שמביא מחוץ לתחום הוי חומרא זו משא''כ בצידת דגים ולקיטת פירות שהוא במקום קרוב שפיר יוכל להביא בלילה מש''ה כתב רמ''א כאן ולא לעיל בס''ז ט''ז. והיש''ש פסק כסברא ראשונה ועיין מ''א:

ח

הלכות שבת

3,909

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

יג

אסור: ולפ''ז אפי' ספק אם הובא בשביל ישראל ועיין ס''ז והאי אסור פי' בו ביום אבל לערב מותר מיד כמ''ש ס''ז ס''ח. מ''א:

ט

הלכות שבת

3,910

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

יד

שני בתים: עיין ט''ז שהעלה דאם יש לו ב' בתים חוץ לתחום ואחד תוך התחום דאסור ע''ש:

ט

הלכות שבת

3,911

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

טו

יש מתירין: פי' בכרמלית ועיין מ''א שהעלה דאין להקל אלא לצורך כמה שכתב רמ''א. וליתן לו מעות בשבת אסור לכ''ע מ''א. (ובספר אליהו רבה מחמיר ג''כ וכן יש לירא שמים להחמיר):

י

הלכות שבת

3,912

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

טז

אסור: אפי' שלא בפניו והיינו שיודע העכו''ם עכ''פ שהישראל יבוא להאכיל בהמתו דאז חיישינן שירבה בשבילו ט''ז. ועיין מ''א שהעלה דאם העכו''ם מכירו ויודע שצריך לו אפילו באומן שעושה על המקח אסור ועיין סי' רנ''ב ס''ד עוד העלה אפי' במכירו אין צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שאינו אלא משום גזירה שמא ירבה בשבילו עיין שם:

יא

הלכות שבת

3,913

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

יז

עולמית: וה''ה בכל מילי דפרהסיא אסור עולמית ונ''ל דבקצץ שרי מדינא אלא שנכון להחמיר כמ''ש סי' רמ''ד ס''ג. מ''א:

יד

הלכות שבת

3,914

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

יח

שימתין: ואם הביאן דרך סרטיא שהוא מפורסם אסור עולמית כמו בקבר בסעיף י''ד. רמב''ם:

טו

הלכות שבת

3,915

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

יט

מותרים: עיין ט''ז שכתב דוקא לאחרים מותרים לערב מיד אבל הוא צריך להמתין כדי שיבואו עיין שם:

טו

הלכות שבת

3,916

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכה

כ

ספק וכו': ופשוט דגם כאן שייכי הני תנאים שנזכרו בס''ט. ט''ז:

טז

הלכות שבת

3,917

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

א

כל גופו: ה''ה רוב גופו כנה''ג. וכתב מ''ב סי' ה' וכמדומה לי שלא נהגו הנשים ללבוש לבנים בשבת ויו''ט ואפשר משום שאין יודעים ליזהר ברחיצה ומקום שאין מנהג יש להתיר רק שלא תרחץ בבגד שלא תבא לידי סחיטה עכ''ל:

א

הלכות שבת

3,918

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ב

להמשיך: דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל ודוקא אם ממשיך בצונן דרך סילון המוקף מכל צד אבל אם המשיך מע''ש צוננים לתוך חמין שיתערבו יחד שרי ולרש''י גם זה מקרי הטמנה ועיין סי' רנ''ג ס''ד וסי' שי''ח סי''א. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,919

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ג

האש: אפילו במקום שאין היס''ב אסור עיין מ''א:

ה

הלכות שבת

3,920

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ד

בחול: ובשבת אסור שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת רש''י ור''ן וצ''ל דמיירי בחמין שהוחמו מעט בשבת להכי אפי' אינו רוחץ כל גופו אסור כמ''ש ס''ה. מ''א ועיין יד אהרן:

ו

הלכות שבת

3,921

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ה

מטומאתו: ביו''ד סי' קצ''ז דאשה אסורה לטבול בליל שבת אם היתה יכולה לטבול קודם לכן וב''י בי''ד סי' קנ''ט אוסר לטבול בשבת משום סחיטת שער ועכשיו נתפשט המנהג להתיר בכל ענין. ומותר לטבול לקריו כיון דמדרבנן הוא. ומומר שרי לטבול בשבת כיון דאינו מדאורייתא. מ''א ע''ש:

ח

הלכות שבת

3,922

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ו

המשיר: ודאי כ''כ הרמב''ם:

ט

הלכות שבת

3,923

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ז

במורסן: משמע דלהאוסרין בסי' שכ''ד ס''ג ה''נ אסור ואפשר דהכא כ''ע מודו דשרי כיון שאינו נותן מים עליהם אלא שלוקח אותם בידים הרטובות. מ''א:

י

הלכות שבת

3,924

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ח

שנימח: בש''ג כתב דיש מתירין דדוקא ברד ושלג שעומדין למשקין אסור ע''ש שהאריך ועיין בתשובת גנת ורדים חא''ח כלל ג' סי' י''ד שצדד ג''כ להתיר וכתב דאין למחות ביד העושים כן ע''ש:

י

הלכות שבת

3,925

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכו

ט

רוחץ: שהרי לא נתחמם בשבת ובתי חורף שמחממין מתחתיהן ועל הנקבים יש סתימה קערות ברזל או אבן נוהגים היתר לפותחו. אגודה מ''א ע''ש:

יא

הלכות שבת

3,926

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכז

א

דלרפואה: וכל מילי דלרפואה אסור משום גזירת שחיקת סמנים כמ''ש סי' שכ''ח:

א

הלכות שבת

3,927

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכז

ב

שמן אסור: ומש''ה כתב בש''ג דאסור לסוך הראש שיש בו חטטין:

א

הלכות שבת

3,928

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכז

ג

העשוי: ואמרינן בגמרא דאם היה מגרדת המיוחד לשבת שרי. ומזה נהגו הבתולות להיות להם כלי משער חזיר המיוחד לשבת עיין ססי' ש''ג מש''ש. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,929

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכז

ד

לעיבוד: הדורס על העור עד שיתקשה או המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו כדרך שהאומנים עושין חייב. השף בידו על העור המתוח בין העמודים חייב משום ממחק. רמב''ם פי''א:

ד

הלכות שבת

3,930

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

א

שופך: ואם החולה אינו רוצה כופין אותו שהוא חסידות של שטות ואם החולה אומר צריך אני לתרופה פלונית והרופא אמר אין צריך שומעין לחולה. ואם הרופא אומר שיזיקהו שומעין לרופא. כנה''ג:

ב

הלכות שבת

3,931

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ב

אומר: ואע''ג דהישראל מסייע קי''ל דמסייע אין בו ממש. והט''ז חולק ופסק לאיסור וכתב דהא דמסייע אין בו ממש היינו היכא דעכו''ם התחיל במלאכה כבר ואח''כ מסייע ישראל אבל כאן שהישראל הוא המתחיל כי סתם אדם פיו סגור תמיד ועכשיו פותח פיו ועושה מעשה קודם לעכו''ם מסייע כזה יש בו ממש וכ''פ בשם רש''ל לאיסור וכ''כ השכנה''ג. וכתב עוד הט''ז מטעם זה כתבנו בי''ד סי' קצ''ח דאשה שאירע טבילתה ביו''ט ראשון ושכחה ליטול צפרניה בעי''ט שלא תאמר לעכו''ם שתטול צפרניה בי''ט מטעם שהיא פושטת ידיה במתכוין לזה ע''ש ועיין מ''ש בשם נקודות הכסף והמ''א בסי' ש''מ כתב צ''ע אם להתיר בניקור ולכן מותר לומר לעכו''ם לחתכם ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,932

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ג

סימור: מלשון תסמר שערת בשרי. ונראה שהוא מה שאומרים בל''א שנידרי''ן. ועכ''פ אין זה הקדחת המצוי ל''ע שידוע שאין זה סכנת נפשות ותחלתו קר וסופו חם אלא שזה מיירי שבפעם אחת בא עליו החמימות והקרירות ט''ז. וכתב באו''ה דמותר להקיז דם בשבת לקדחת ע''י עכו''ם ושאר כל החלאים הפנימים אפי' ע''י ישראל מותר וע''פ רופא מומחה. מי שחלה בחולי הקדחת ועשה לו רפואות קמיעא א' של עשבים לתלות עליו ימים במספר ובתשלום זמן מספר הימים ציוו לזרוק תוך הנהר מאחוריו והיה קמיע מומחה ונשלם הזמן בשבת יכול לזורקה כיון דהנהר הוא כרמלית. שבות יעקב ח''ב סי' נו''ן ע''ש:

ז

הלכות שבת

3,933

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ד

שאין צריך: ועכ''פ צריך שיאמר שמכיר באותו חולי כמ''ש סי' תרי''ח ועכ''פ אינו נאמן להכחיש המומחה אפי' להקל. מ''א ע''ש:

י

הלכות שבת

3,934

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ה

וכן נוהגים: וט''ז חולק ע''ז וכתב דיש חשש שמא אתה מכשיל לעתיד באם שיראו עכשיו שאין עושין רק ע''י עכו''ם יסברו שיש איסור ע''י ישראל ולפעמים לא יהיה עכו''ם מצוי וע''י זה יסתכן החולה במה שימתינו על העכו''ם והאריך הט''ז בראיות ומסיים עיקרא דמילתא שלא ישגיח על העכו''ם כל עיקר אע''פ שהעכו''ם לפנינו ואף שכתב רמ''א וכן נוהגין אין מזה ראיה דלאו מנהג ותיקין הוא זה עכ''ל ע''ש:

יב

הלכות שבת

3,935

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ו

מתקן: נפל תינוק לבור עוקר חוליא אע''פ שהוא מתקן מדרגה. רמב''ם עי' מגן אברהם:

יג

הלכות שבת

3,936

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ז

שוחטים: כי בנבלה יעשה עבירה בכל כזית וכזית הר''ן עיין שם. ויש להקשות על הר''ן דאמרינן ביומא מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל תחלה טבל ונבלה מאכילין אותו נבלה כי פליגי בדלא אפשר מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מ''ס טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומ''ס תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוני וכו' ע''ש ולפי דעת הר''ן קשה למאי דאמרינן דמאכילין אותו טבל הא כל זית וזית חייב וא''כ מוטב שיפריש ממנו תרומה ויאכילנו חולין בפני עצמו ותרומה בפני עצמה דממעט באיסור עדיף טפי וגם למ''ד דמאכילין אותו תרומה אמאי הוצרך לתת טעם דטבל חמור ותרומה חזיא לכהן תיפוק ליה דאפי' נימא דטבל ותרומה שווים מ''מ מוטב שיאכילנו תרומה משום דקא ממעט באיסור ממה שיאכילנו טבל דמפיש באיסור דעל כל זית וזית חייב וק''ל. ועתה חדשים מקרוב באו ספר פרשת דרכים וראיתי שם שהקשה כן ע''ש פלפול חריף ודרוש נחמד ע''ז. ועיין מה שתירץ ע''ז היד אהרן וכתב הגמ''ר אם צריכים לחמם לו יין ימלא ישראל ויחם העכו''ם ומוטב שיתנסך היין משיתחלל שבת ע''כ. וכתב בד''מ שכיון שאיסורו מדבריהם מותר וגם איסורו קל מאוד ע''כ וגם בתשובתו מתיר רמ''א אפי' לחולה שאין בו סכנה לשתות סתם יינם ועיין ביו''ד סי' קכ''ה ס''י דאפשר בלא ניסוך ועיין סי' שי''ח ס''ג מ''א. וט''ז כתב דטוב שישראל יחמם כי אם יתנסך אז על כל טפה וטפה ששותה עושה איסור כמו הטעם בנבילה וכ''פ הב''ח ע''ש:

יד

הלכות שבת

3,937

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ח

אומרים לעכו''ם: דוקא שצריך לה בשבת עצמו. רד''ך מ''א:

יז

הלכות שבת

3,938

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ט

עושין בשינוי: והיא הסברא הג' שנראים דבריו ועיין סעיף זה בב''י ובאחרונים וביד אהרן:

יז

הלכות שבת

3,939

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

י

תבשיל: ומותר להאכילו מוקצה בידים אם א''א בע''א. או''ה:

יז

הלכות שבת

3,940

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

יא

לחולה לסייעו: היינו שבלא''ה נמי מתעבדא אלא שמסייע קצת כגון עכו''ם שכוחל העין וישראל סוגר ופותח העין שיכנס בו הכחול אבל אם אינו יכול לעשות בלתי הישראל אסור ומשמע שם דאפי' במלאכה דאורייתא מסייע אין בו ממש מ''א. וכתב הט''ז כבר כתבנו דהסיוע תהיה דוקא בשעה שהעכו''ם עוסק בה ולא שיקדים לפניו כלל עיין מ''א ס''ק ב'. וכתב עוד דמלשון זה משמע דדוקא להחולה הותר בסיוע קצת אבל לא לאחר ואיני יודע בה טעם לחלק ונראה דלאו דוקא קאמר לחולה אלא ה''ה באחר ע''ש:

יז

הלכות שבת

3,941

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

יב

מותר: ואם נשאר למו''ש אסור לבריא ואפי' לדידיה אם הבריא ט''ז ועיין סי' שי''ח ס''ק ה' מש''ש:

יט

הלכות שבת

3,942

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

יג

ורוק תפל: כל שלא טעם כלום משניעור והוא חזק ומוכחא מילתא דלרפואה מכוין. ואם רוחץ פיו במים ואח''כ מעבירם על עיניו שרי וכתב רש''ל דמי שלא יכול לפתוח העינים יכול ללחלחן ברוק תפל דאין זה חשוב רפואה אלא לפתוח עינים מכוין וכן כתב הב''ח:

כ

הלכות שבת

3,943

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

יד

קילורין: ודוקא ברכה אבל בעבה אסור וכמ''ש סימן רנ''ב סעיף ה':

כא

הלכות שבת

3,944

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

טו

דליכא: צ''ל דליכא צערא אלא תענוג. ב''ח:

כב

הלכות שבת

3,945

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

טז

מוך: אפי' חמין לחוד אסור משום סחיטה גמרא. אבל שמן לחוד לא גזרינן כמ''ש סימן שי''ט ועיין סי' ש''א סעיף מ''ו. מ''א:

כב

הלכות שבת

3,946

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

יז

מעלי גפנים: וה''ה כל עלים שהם מרפאים וכ''ש שאסור ליתן צו''ק זאל''ב על המכה שאין בה נקב. מ''א ע''ש ס''ק ל''ג:

כד

הלכות שבת

3,947

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

יח

ע''ג כלי: אבל הסירה במזיד אסור להחזירה. ש''ל:

כה

הלכות שבת

3,948

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

יט

וע''י עכו''ם: היינו שמצטער הרבה דאם לא היה אלא מיחוש הא כתב ב''י בשם הר''ן דאסור אפי' עכו''ם. אחרונים ועיין סי''ז:

כה

הלכות שבת

3,949

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כ

לומר וכו': דוקא כשחלה כל גופו או שיש סכנת אבר דהא מירוח רטיה מלאכה דאורייתא הוא דחייב משום ממחק ואסור כמ''ש סימן ש''ז ס''ה. מ''א:

כה

הלכות שבת

3,950

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כא

להוציא: ואסור לחוך שחין שמוציא דם ולא דמי לליחה דהוא מפקיד פקיד. מותר ליטול הקוץ במחט ובלבד שיזהר שלא יוציא דם דעביד חבורה. מ''א ע''ש:

כח

הלכות שבת

3,951

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כב

ידו: ועל גב ידיו ורגלו מותר כמ''ש ס''ו:

כט

הלכות שבת

3,952

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כג

ומצערות: ואם אין מצערות אותו אסור אעפ''י שהם כלפי מעלה:

לא

הלכות שבת

3,953

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כד

לא יגמע: וכ''ש שאסור לומר לעכו''ם לעשות לו דבר ר''ן. ופשוט שלא מיירי כאן אלא במיחוש בעלמא אבל אם יש לו צער גדול מחמת הכאב ובשביל זה נחלה שאר הגוף שרי לעשות כל הרפואות כדלעיל ס''ג. ט''ז:

לב

הלכות שבת

3,954

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כה

לא יערענו: פי' שישהא השמן בפיו דמוכח מילתא דלרפואה עביד ואפי' ע''י אניגרון אסור. ב''י בשם הרמב''ם:

לב

הלכות שבת

3,955

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כו

אבל בולע: ואם אין דרך הבריאים לבלעו אסור. מ''א:

לב

הלכות שבת

3,956

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כז

לינק: שזה דוקא רפואתו:

לג

הלכות שבת

3,957

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כח

לינק: עיין מ''א:

לג

הלכות שבת

3,958

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

כט

דלית בו: וצערא יתירא נמי ליכא שם הא לאו הכי שרי עיין סי''ז. מ''א:

לה

הלכות שבת

3,959

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

ל

בריאים: יש מוחקים בריאים וגורסים דברים ופירוש כלומר אעפ''י שקשה לשינים ומוכח מילתא שעושה לרפואה לגבי מעיים שרי מ''א. ומכאן יש להתיר לנשוף בחוטמו עשב הטיטו''ן בשבת אעפ''י שינשוף אותו בשביל הנזילה כיון שרוב העולם נושפין אותו בחול הלק''ט ח''א סי' ק''א. ועיין ס''ק ל''ב מש''ש בשם הט''ז:

לז

הלכות שבת

3,960

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לא

למשכב שרי: לאכול ולשתות ואפי' ישראל אחר מותר לעשות לו דבר שהוא משום שבות כמ''ש סי''ז מ''א. וט''ז וב''ח אסרו בכל ענין בחולה שאין בו סכנה ע''ש. ועי' יד אהרן. ודע הא דכתב הש''ע דאם אין לו שום מיחוש מותר היינו ששותה או אוכל אותו לרעבו ולצמאו וכ''כ הטור בהדיא. אבל אם עושה לרפואה אסור אעפ''י שהוא בריא פוסקים ועיין מ''א:

לז

הלכות שבת

3,961

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לב

לסוך: דמה שמפקח שכרותו ממנו אין זה רפואה ואין ללמוד מזה היתר לאותם שנוהגים בקצת מדינות להשים תוך החוטם אפר מעשב כתוש להפיג השכרות כי אותו אפר פעולתו ברפואה לשאר דברים ג''כ אעפ''י שאינו שכור ושייך בו גזירת שחיקת סמנים ט''ז. ועיין ס''ק למ''ד מש''ש:

מא

הלכות שבת

3,962

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לג

שדורס: עיין ט''ז מש''ש בזה:

מב

הלכות שבת

3,963

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לד

לדחוק: שמא יבוא להשקותו סמנים המשלשלים:

מב

הלכות שבת

3,964

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לה

ובמי טבריא: אין רוחצין במים שמשלשלים ולא בטיט שטובעין בו וכו' מפני שכל אלו צער הם וכתיב וקראת לשבת עונג עכ''ל רמב''ם בפכ''א. וא''כ אסור לשתות משקה המשלשל דאין לך צער גדול מזה ועיין מ''ש סל''ז וסמ''ב. ונ''ל דבמקום שאין דרך לרחוץ בחמי טבריא אלא לרפואה אסור בשבת. מ''א:

מד

הלכות שבת

3,965

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לו

מחזירין: צ''ע דבגמרא לא התירו אלא להחזיר השבר דהיינו עצם הנשבר אבל עצם שיצא ממקומו אסור דהא אפילו לשפשפו אסור וכמ''ש סעיף ל' לכן אין להקל. מ''א וכ''כ הכנה''ג:

מז

הלכות שבת

3,966

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לז

שהדם יצבע: ואף ע''ג דמקלקל פטור מ''מ אסור. רקנ''ט ונ''ל דבבגד אדום פשיטא דאסור. מ''א ועיין ססי' ש''ך:

מח

הלכות שבת

3,967

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לח

דם: ומכאן משמע למי שיש לו פונטנעל''י שאסור להחליף הבגד או הנייר שמושך ליחה וגם לפעמים מוציא דם וצובע הבגד כנה''ג בשם הזכרונות. והמ''א בס''ק ל''ג התיר להחליף בגד אחר דאם לא יחליף יסריח וגדול כבוד הבריות ועוד דאית ליה צערא. עוד כתב אם נסתם קצת הנקב צ''ע אם מותר ליתן לתוכו קטניות שיפתח דהכא ודאי כוונתו שישאר פתוח או דלמא כיון שהוא פתוח כבר שרי וכמ''ש סימן שי''ד ס''ג וה''ה נקב שבמכה שכבר נפתח צ''ע כנה''ג ורטייה מותר ליתן על הפונטנעל''י כמ''ש סכ''ז ומלשון הש''ע משמע דאפי' יש בו נקב ובא להרחיבו אסור ובספר ראב''ן משמע דאסור ליתן עליה רטיה ואם יודע שמוציא דם כשמקנחה לא יקנחה דפסיק רישיה הוא ועיין מ''א ס''ק ל''ג. להעמיד לחולה בשבת עלוקה שקורין נוגל''ן משמע במ''א ס''ק נ''ג דאסור (והמוציא) [והמוצץ] דם בפיו אסור דהוי חבורה רש''י. וא''כ אסור למצוץ דם שבין השינים ואפשר דהוי אב מלאכה. מ''א:

מח

הלכות שבת

3,968

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

לט

קורי: ויש מפקפקים לאסור משום שמרפא. ב''י:

מח

הלכות שבת

3,969

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכח

מ

בנחת: וכ''ש דאסור לעשות קריסטיאו''ר אפי' הוכנה מאתמול ואפי' ע''י שינוי אם לא בחולה כמ''ש סי''ז ויזהר שלא יבא לידי מלאכה דאורייתא. ואם אפשר ע''י עכו''ם יעשה ע''י עכו''ם מ''א. ועיין הלק''ט ח''ב סי' ל''ח אם מחללין שבת על חרש ושוטה:

מט

הלכות שבת

3,970

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכט

א

לידי סכנה: כגון שיש שם חולים או קטנים שא''א להבריחם. ונ''ל דאפי' אפשר להצילם דרך ר''ה מוטב לכבות דהוי מלאכה שא''צ לגופה אבל זה הוי דאורייתא. מ''א ע''ש. ועיין מ''ש עליו היד אהרן:

א

הלכות שבת

3,971

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכט

ב

נעקרו: ותינוק שנמצא בעיר שרובה עכו''ם אין מחללין עליו שבת כיון דבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב עיין בא''ע סימן ד' סל''ד והאי נעקרו (ר''ל) כולם [ר''ל] בזה אחר זה דאי בבת אחת הא נמי קביעי. או''ה מ''א:

ב

הלכות שבת

3,972

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכט

ג

מפקחין: הבא במחתרת בענין שמותר להרגו אם נפל עליו גל אין מפקחין עליו דגברא קטילא הוא רמב''ם הלכות גניבה ועיין בח''מ סימן תכ''ה:

ג

הלכות שבת

3,973

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכט

ד

שאם וכו': וצ''ע דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת ואפשר כיון דאין מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחידי יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת. מ''א עיין מ''ש ססי' רמ''ח:

ז

הלכות שבת

3,974

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכט

ה

עכו''ם: לאו דוקא מפני עכו''ם אלא ה''ה מפני ישראל יד אליהו סימן י''א:

ח

הלכות שבת

3,975

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שכט

ו

להצילם: ומ''מ אם יש לו סכנה אין לו לסכן גופו מאחר שהוא חוץ לסכנה אף שראה במיתת חבירו. או''ה:

ח

הלכות שבת

3,976

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

א

ומחללין: ולכן כשתגיע לחדש ט' תזמין הכל מע''ש שלא יחללו שבת ס''ח סי' (תתכ''ח) [תתנ''ה]:

א

הלכות שבת

3,977

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ב

ומדליקין: וכתבו התוס' דהכא א''צ מומחה כמו שצריך בחולה ביו''כ דהכא יותר יכולה היולדת להסתכן על ידי פחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה ממה שיסתכן החולה מרעב:

א

הלכות שבת

3,978

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ג

תלוי: ואם צריכה לשמן תביא בכלי תלויה בשערה דמוטב לעשות הוצאה ע''י שינוי מבלי איסור אחר מלהוסיף איסור סחיטה. ב''י:

א

הלכות שבת

3,979

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ד

עכו''ם: אפילו ישמעאלים שאינן עע''א מיהו קראי''ם מותר כיון דמנטרי שבת כנה''ג מ''א. אבל בגנת ורדים חא''ח כלל ג' סי' א' כתב דאין הוראה זו נכונה ע''ש באורך:

ב

הלכות שבת

3,980

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ה

שבת: דליכא איבה דיכלי לומר דמי שאינו משמר שבת אין מחללין עליו גמרא משמע דאי איכא למיחש לאיבה שרי אם אין חילול שבת. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,981

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ו

א' מאלו: נ''ל שזהו לענין הדברים אשר אפשר לעשות כאן בלי עיכוב ע''כ אין מחללין שבת בזה כ''א אחר שיהיה א' מאלו אבל לענין קריאת חכמה לא שייכי שיעורים הללו דהם קרובים ללידה יותר משיעור ביאת החכמה אלא משעה שמרגשת קצת אפי' בספק מותר בקריאתה. ט''ז:

ג

הלכות שבת

3,982

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ז

מחללין: ואם חכמה ורופא אומרים שא''צ שומעין להם שהרבה יולדות שאין עושין להן חמין בכל יום וכן נוהגים עכשיו שאוכלים חמין של אתמול ב''י רמ''א ואם חברותיה אומרות שצריכה וליכא חכמה ורופא אפי' אוכלת מאכל בני אדם אמרינן שאינה מרגשת לשעתה ואם תאכל צונן תסתכן. רשב''א מ''א:

ד

הלכות שבת

3,983

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ח

ומתה: עיין מ''א וביד אהרן:

ה

הלכות שבת

3,984

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

ט

יום: דכל למ''ד יום יש סכנה לחיה בצנה. ואם אי אפשר ע''י עכו''ם עושים ישראל כיון דאיכא סכנה בדבר:

ו

הלכות שבת

3,985

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

י

לטלטלו: ובאגודה כתב דוקא כשבעל ופירש אבל מספיקא מטלטלים כל תינוק וכ''כ הב''י. מ''א ע''ש:

ח

הלכות שבת

3,986

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

יא

שנתפרקו: ודוקא ביום הלידה אבל אח''כ אסור. טור ואחרונים ע''ש:

ט

הלכות שבת

3,987

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

של

יב

יתעקמו: וברא''ש פי''ז כתב ואפי' לכרכו ליישר איבריו שרי לעולם. ומשמע דבתינוק שאין כורכין אותו בחול ונתעקמו איבריו אסור לכרכו בשבת. מ''א:

י

הלכות שבת

3,988

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלא

א

בין השמשות: עיין מ''א שהעלה דאם נולד רביע שעה קודם צאת הכוכבים הוי ספק ואם נולד קודם לכן מוהלין ביום ו'. ואם נולד בשבת רביעית שעה קודם הלילה מוהלין בשבת ע''ש ובהרדב''ז סי' רפ''ב כתב תינוק שנולד ע''ש אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים אם הדבר ספק אם נולד קודם הסוף שקיעה או אחר סוף השקיעה וקודם שנראו ג' כוכבים כיון דאיכא תלתא ספיקא ידחה לעשירי ע''ש ועיין בסוף ספר דרכי נועם קונטרס גדול ממלחמות מצוה בכל פרטי דינים וחלוקים רבים באורך. ועיין בשו''ת הב''ח סי' קנ''ד. ומהרמ''ש סי' מ''א:

ה

הלכות שבת

3,989

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלא

ב

כשהוא מהול: צ''ע למה לא נהגו עתה לראות אחר זה. ונ''ל כמ''ש הב''ח ביו''ד סי' רס''ד דצריך שיראה מהול אפילו שלא בשעת קישוי ע''ש. וה''נ אם לא נראה מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשבת. וצ''ע אם יש לסמוך ע''ז לחלל שבת החמור מ''א. (ועיין בש''ך ליו''ד ס''ס רס''ד ועיין יו''ד סי' רס''ג דאם יש ערלה כבושה פי' העור נדבק מאד בבשר דוחה שבת ובתשובת מבי''ט ח''א סי' פ''ט כתב דאם יש בו ציצין המעכבין המילה דוחה. ובאגודה פרק ר''א דמילה כ' נולד מהול בשבת טוב למולו ביום שלאחריו ע''כ משמע דס''ל דלא הוי איסורא כשמל בשבת אך צ''ע דהא ש''ס ערוכה בשבת קל''ה שאין דוחה שבת ודוחק גדול לפרש האגודה בענין אחר ע''ש ורי''ף מסופק בו וכ''כ מהרי''ל עיין בס' אליהו רבה):

ה

הלכות שבת

3,990

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלא

ג

איזמל: עמ''ש בסי' ש''י ס''ג אם יש לטלטל האיזמל לאחר המילה ועיין מ''א:

ו

הלכות שבת

3,991

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלא

ד

אומר לעכו''ם: עיין סי' רס''ו ס''ו מש''ש מדין הוצאת התינוק ועיין מ''א:

ו

הלכות שבת

3,992

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלא

ה

לא יערבם: כתב הב''י דלשאר חולים נמי אסור לערב ע''ש:

ז

הלכות שבת

3,993

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלא

ו

ורוחצים: ולא ישרו סדין דהוה כיבוס או ישים עכו''ם הסדין תוך המים ואם נשפך החמין יאמר לעכו''ם להביא מים שהוחמו בשביל עכו''ם ולא יאמר לעכו''ם להחם בשבילו כתב בי''ד ססי' רס''ז משום הרשב''ץ דתינוק שהיה חולה ולא נימול בזמנו ונתרפא לא ימולו ביום ה' דשמא יצטרכו לחלל שבת ביום שלישי למילתו וגם ביום ו' נהגו איסור ע''ש ועיין מש''ש הש''ך והט''ז ועיין בכנה''ג. וכתב המ''א ול''נ דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש לזה דלא שכיח כלל שיחללו עליו שבת לכך אין להתרשל בדבר מצוה ע''ש:

ט

הלכות שבת

3,994

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלא

ז

לא ימול: ונ''ל דה''ה אם מל ולא פרע מעולם אסור לפרוע בשבת וטעם אחד להם מ''א. ועיין בתשובת חות יאיר סימן קנ''ח. מוהל שבא למול בשבת ואמר שכבר מל פעם א' בחול נאמן וא''צ להביא ראיה. נאמן שמואל סי' י''ט. ועיין בי''ד סי' רס''ו שלא ימולו ב' מוהלין מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע ועיין מש''ש הט''ז בס''ק י''א. ונוהגין כפסק הש''ע ועיין דבר שמואל סי' ס''ד:

י

הלכות שבת

3,995

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלב

א

אין מילדין: אפי' לסעדה אסור. מ''א ועיין ט''ז:

א

הלכות שבת

3,996

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלב

ב

יכול: דברפואות בהמה אין אדם בהול שיבא לידי שחיקת סמנים. ט''ז:

ג

הלכות שבת

3,997

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלב

ג

שתצטנן: עיין ב''ח:

ד

הלכות שבת

3,998

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלג

א

להתחיל: ואם התחיל לפנות מע''ש משמע דשרי לפנותו אפי' לדבר הרשות מ''א. ועיין ט''ז שנראה שאוסר ע''ש ולדבר מצוה מפנה אפי' מגג לגג ובחלונות ובסולמות. ב''י:

א

הלכות שבת

3,999

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שלג

ב

כשזימן: וכתב ט''ז פשוט שאין בכלל זה המזמן חבירו לבא אצלו לכבוד אורח הבא אצלו שגם חבירו בכלל אורח לענין זה ע''ש. והמ''א כתב דכשסועד עם אורחים הוי סעודת הרשות רק שבע''ה המזמינם עושה מצוה ע''ש:

א

הלכות שבת