sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
3,700	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	י	ליתן: ואסור לחמם הנרות של שעוה בי''ט כדי להדביקם במנורה דהוי ממרח. ובס' זכרונות אוסר ליגע בשעוה בשבת ובי''ט שמא יבא למרח (וכתב ראב''ן בסי' ש''פ דחלב ושומן דינם כשעוה):	יא	הלכות שבת
3,701	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	יא	אסור: ולסתום בעץ מותר בדה''ב. מ''א:	יא	הלכות שבת
3,702	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיד	יב	ת''ח: נ''ל אף דהאידנא דאין לנו ת''ח וכמ''ש בסוף סי' של''ט מ''מ דין זה שרי הואיל והרמב''ם ס''ל דהערמה זה מותר לכל אדם. ופשוט בשעוה דאם מרח חייב חטאת או בשמן דגזרינן אטו שעוה. אפי' לת''ח אסור להערים אפי' בהנחה בעלמא מ''א. כתב הרמב''ם הבונה ע''ג כלים פטור דמה שנתנו קרשים על גבי אדנים לא הוה בנין בכלים דאדנים כקרקע הם:	יא	הלכות שבת
3,703	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	א	פרוכת: זהו פשיטא דשרי כיון שיש בלא''ה דלת לארון והפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עיין ב''י ועי' בתשו' פנים מאירות סי' ל' שכתב דאפי' אין דלתות לאה''ק מותר ע''ש ונ''ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע''פ שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ''א:	א	הלכות שבת
3,704	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ב	מטתו: כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ובהלק''ט ח''ב סי' ר''ו והט''ז סי' תקי''ד ס''ק ב' מתירים ע''ש. ועכ''פ זהו פשוט שיוכל לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ''ש סי' ש''י ס''ו ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל לדקדק מלשון המרדכי שכתב שמהר''ם עשה בכל לילה מחיצה י''ט גבוה לפני הספרים וכו' משמע אע''פ דהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי דה''ל כאילו הוא ברשות אחר וכמ''ש סי' ע''ט ס''ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ''ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ''ש סי' תר''ל ס''י אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי מידי דהוי אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. וה''ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והוא נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת עיין סי' ר''מ סי''א. אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דה''ל ככסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה''ל תוספת אוהל עכ''ל ועי' באה''ע סי' כ''ה מש''ש:	א	הלכות שבת
3,705	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ג	הספינה וכו': מה שיש נותנים חשוקים של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות אא''כ עשויה כמ''ש פה. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,706	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ד	הכריכה: פי' שאין סיבוב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול ועיין ט''ז:	ב	הלכות שבת
3,707	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ה	להניח: ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת אע''ג דאינו קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ''ש סי' י''ג. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,708	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ו	בכל גוונא: דאין אהל בלא מחיצות אע''ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ''ש בס''ב התם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אפילו אהל בלא מחיצות הרא''ש פ''ד דביצה. ולפי''ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי ריש סי' שי''ג דהכא יש לו מחיצות בפ''ע וה''ל אהל בפ''ע ועמ''ש סוף הסי' וסי' תר''מ ס''ד בהג''ה ועיין סי' ש''א סעיף מ'. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,709	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ז	לפתחו: דלא עביד מידי אלא ליתובי בעלמא רש''י. ומה''ט שרי להעמיד החופה ולסלקה. וה''ה הדף שקבוע בכותל שבבה''כ שמניחים עליו ספרים מ''א וכ''כ בטל אורות:	ה	הלכות שבת
3,710	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ח	התחתונות: דעביד אוהל וכתב הט''ז דנ''ל דה''נ צריך לאויר שביניהם ע''ש:	ו	הלכות שבת
3,711	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	ט	לאויר: מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצוות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אוהל כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שהונח על השלחן אין בו אהל מותר גם היוצא ממנו וכמ''ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה ושמעתי מי שמחמיר בזה הוא מפריז על מדותיו. ט''ז ועיין סי' רס''ב:	ז	הלכות שבת
3,712	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	י	פטור: אבל אסור ועיין סעיף י''א:	ח	הלכות שבת
3,713	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	יא	לנטותה: כי הוא אהל על חלל הכלי ועיין מ''א ועי' ס''ח ובכנה''ג וביד אהרן:	ט	הלכות שבת
3,714	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	יב	כפולה: שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ב''י ומ''מ ועס''ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. מ''א:	י	הלכות שבת
3,715	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	יג	תלויה בהם: פי' שתולה אותו על המוט מקופל:	י	הלכות שבת
3,716	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	יד	לנטותה: פי' שע''י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי:	י	הלכות שבת
3,717	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	טו	הפרוכת: פי' אף הפרוכת שרי אע''פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג מ''א. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס''א. מ''א:	י	הלכות שבת
3,718	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	טז	מתוקנת: פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי''ג. אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ''ש ס''ח. מ''א:	יא	הלכות שבת
3,719	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	יז	משולשלת: כיון שהכילה פרוסה לצל ה''ל מטה העשויה כעין גג באמצע כילה אבל מטה דידן שאין כילה עליה אע''ג דנחתי סדינים מפוריא טפח לית לן בה. מ''מ ר''ן רשב''א ועט''ז ס''ק ח':	יא	הלכות שבת
3,720	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	יח	גדולה: עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ''ו:	יב	הלכות שבת
3,721	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	יט	שנים: דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל ונ''ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת. מ''א:	יב	הלכות שבת
3,722	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	כ	גג: צ''ל שתפורה כעין שפה סביבה:	יב	הלכות שבת
3,723	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטו	כא	אוהל: ואע''ג דשרי להחזיר הקדירה ע''ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י''ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל ר''ן ותוס'. וכתב הט''ז דלפ''ז דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין וא''כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלי''ן שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק בשעה שצריך לה מושך הכיסוי כולה ואח''כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותחו דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ''ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפי מ''ש כל שהוא צריך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי''ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרין בזה אבל לפי הנלע''ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא''כ בכיסוי המיוחד לכך ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומש''ה בהחזרת קדידה ע''ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד עכ''ל ע''ש ועיין בגן המלך סי' ל''ד וביד אהרן. וכתב הר''ן שכל אהל ככילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אוהל קבוע הוי וחייב חטאת:	יג	הלכות שבת
3,724	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	א	ניצודים: לאפוקי בית גדול שאין יכולין לתפשו וכן אם החלונות פתוחים אין צפור ניצוד בו ט''ז. והשולה דגים מן הים לתוך ספל של מים הוי צידה והצד ארי אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה שלו שהוא נאסר בה. מ''א:	א	הלכות שבת
3,725	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ב	אחר חיה: כ''כ הכלבו. וז''ל הרמב''ם המשלח כלבים שיצודו צבאים וברח הצבי מפני הכלב והיה הוא רודף אחר הצבי או שעמד בפניו ומבהילו עד שהגיעו הכלב ותפסו חייב וה''ה בעופות עכ''ל משמע דאם לא עושה בעצמו מעשה פטור והכל בו לאיסורא בעלמא קאמר מ''א (ובס' אליהו רבה הוכיח דהוי איסור דאורייתא. וכתב בתשוב' רי''ט סי' רמ''ה ראה צבי ואמר לו תא ניא תא ניא ולא עשה בו מעשה ולא הכניסו למקום המשתמר וישב שם עד הערב אין כאן בית מיחוש כיון שלא נגע בו):	ב	הלכות שבת
3,726	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ג	מושב: ואינו זוכה לשמחת לויתן ד''מ א''ז וכ''כ במ''ר פ' שמיני:	ב	הלכות שבת
3,727	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ד	יברחו: והב''ח פסק להחמיר וכן עיקר מ''א. וט''ז העלה הא דיש להקל דוקא בספק אם יש שם זבובים וא''צ לדקדק אחר זה ויכול להסגיר התיבה בלי בדיקה אם יש שם זבובים וכ''ש אם יפריח פעם א' ולא חיישינן שמא נשארו עוד אבל אם רואה בודאי שיש שם זבובין יפריח מה שנראה בעיניו ואין חשש יותר עכ''ל ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,728	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ה	רישיה: אע''ג דדבורים אין במינן ניצוד וכ''כ מהרש''א וב''ח וא''כ ליכא איסור דאורייתא אפ''ה אסור פסיק רישיה. ואם יש בו חור קטן אך אינו נראה שרי דלא הוי פסיק רישיה תוספות ביצה ועיין במהרש''א שם. הפורס מצודה ובשעת פריסתו נכנס חיה לתוכה חייב אבל אם נכנס אח''כ לתוכה פטור אבל אסור שאינו יודע אם יצוד אם לאו תוספות דף י''ז. ונ''ל דמה''ט אסור להעמיד בשבת המצודה לצוד בו עכברים. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,729	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ו	חייבים: ואם אחד אינו יכול והאחד יכול היכול חייב והשני הוי מסייע ואין בו ממש ופטור רמב''ם פ''א. מותר לפתוח הבית מפני הצבי או לפרקו ממצודתו ובלבד שלא יטלטלנו. מ''מ. נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך גמרא ועיין מ''א:	ה	הלכות שבת
3,730	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ז	העור: י''א דחובל חייב משום מפרק שהוא תולדה דדש ואע''ג דאין דישה אלא בגדולי קרקע בהמה מקרי גדולי קרקע ואינו חייב עד שיצא דם כגרוגרת ממקום למקום וי''א משום צובע וי''א מפני נטילת נשמה שבאותו מקום ולזה הסכימו רוב המפרשים ובחובל באדם או בבהמת חבירו דרך נקמה הרמב''ם מחייב שעושה נחת רוח ליצרו והראב''ד פוטר ע''ש ועיין במ''א סימן רע''ח מש''ש וה''ה בקורע פליגי ונ''ל דחובל לרפואה חייב לכ''ע עיין סי' שכ''ח ס''א:	ח	הלכות שבת
3,731	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ח	שרצים: כיון שעורן רך במהרה נצרר הדם אע''פ שאין שם חבורה:	ח	הלכות שבת
3,732	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	ט	פטור: דהוי מלאכה שא''צ לגופה. העלה דג מן הספל של מים והניחו עד שיבש כסלע בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה דשוב אינו יכול לחיות רמב''ם גמ'. וא''כ צריך לזהר שלא יצוה לעכו''ם ליטול דג מן החבית של מים אע''פ שירא שימות. מ''א:	ח	הלכות שבת
3,733	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	י	פרעוש: היינו השחורה הקופצת ופרה ורבה דילפינן ממשכן. אלים מאדמים מה אלים פרים ורבים אף כל שפרה ורבה לכך חייבים על הריגת הפרעוש אבל כינה הלבנה אינה פרה ורבה אלא באה מזיעת האדם אין חייבים על הריגתה אלא אסור מחמת גזירה שמא יהרוג פרעוש ועי' בתשו' חות יאיר סי' קס''ד:	ט	הלכות שבת
3,734	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	יא	אסור לצודו: אבל אין חייב על צידה כיון דהוי דבר שאין במינו ניצוד:	ט	הלכות שבת
3,735	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	יב	ועוקצו: משמע דאם הוא על בשרו ואינו עוקצו או שהוא על חלוקו מבפנים אסור לצודו אבל י''א דמותר ליטלו מעל בגדיו מבפנים מ''א. וט''ז כתב לענין הלכה כל שאפשר לו להפילו לארץ בלי נטילה ביד בקלות יש לעשות כן אם היא על חלוקו מבפנים אבל אם הוא לבוש בבתי שוקיים וקשה לו להפיל הפרעוש אם לא יטלנו ביד תחלה הסומך על המקילין לא הפסיד וכן אנו רואים מרוב העולם שעושים כן עכ''ל ע''ש:	ט	הלכות שבת
3,736	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	יג	להרגו: וההורגו חייב ובתשובת חות יאיר סי' קס''ד אוסר לזורקו במים ע''ש:	ט	הלכות שבת
3,737	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	יד	לא יהרגם: כיון שמצויין שם פרעושים גזרינן שמא יהרוג ג''כ פרעושים ומ''מ נ''ל דמותר לזרקן במים מ''א. לא יקח אדם הכנים מעורות שועלים וכדומה משום שהוא מנתק מן הצמר ס''ח סי' רס''ח ועיין סי' ש''מ ס''ב מש''ש. בלילה שאינו יודע אם כנה או פרעוש אל ימיתנה ס''ח שם. התולעים שגדלים בפירות במחובר אסור להרוג דמקרי שרץ גמור. מ''א:	ט	הלכות שבת
3,738	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	טו	במתכוין: וכתב המ''א ונ''ל דדוקא בנחש ועקרב שעל פי הרוב הם ממיתין ולכן אף במקום שאין ממיתין מותר לדורסן מפני חשש סכנת נפשות אבל דבר שאין ממית לעולם פשיטא דאסור לדרסו להרמב''ם ואותן אנשים שהורגין השממית שקורין שפי''ן בל''א נ''ל דאיסור גמור הוא דהא אינה מזקת ואף דיש לחוש דיפול לתוך המאכל מ''מ מילתא דלא שכיח הוא ויוכל לכסות המאכלים וגם א' מאלף שהיא מסוכנת במאכל לכן יש למחות בידם עכ''ל:	י	הלכות שבת
3,739	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	טז	קרקע: משמע דע''ג רצפה שרי לדעת המתירין כיבוד במרוצף עיין סי' של''ז ס''ב וע''ג ספסל לכ''ע שרי מ''א וכתב מהרי''ל דמותר להעמיד רגליו עליו ובלבד שלא ישפשף וכ''כ הגמ''נ:	יא	הלכות שבת
3,740	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	יז	מאיסותא: נ''ל דהאידנא דליכא דקפיד ברוק משום מאיסותא יזהר שלא ישפשף כשדורס עליו ואפשר שזהו כוונת מהרי''ל אבל ליחה היוצאת מן הפה או מן החוטם ודאי איכא משום מאיסותא ובבה''כ אפי' ברוק שרי עיין סי' צ' סי''ג. מ''א:	יא	הלכות שבת
3,741	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שטז	יח	צדן: עיין בתשובת מ''ב סי' ס' דמסיק שס דאף אווזין ותרנגולים שעדיין לא הורגלו בבית כשאין באין מעצמן לכלובן לערב הצדן חייב חטאת ואם הורגלו ובאו לכלובן לערב אף שאר עופות פטור אבל אסור ואם יצאו מהבית ומתיירא שלא יאבדו אע''פ שאסור לצודן דוחין אותן כדי להכניסן להבית משום פסידא מ''מ לטלטל ולתפוס אותן אסור אבל עופות שלא הורגלו אסורין לדחותן עט''ז ומ''א. ובאגודה כתב אם תינוקות קטנים או עכו''ם צדין אותן להחזירן אין מוחין להם:	יב	הלכות שבת
3,742	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	א	קיימא: ופטור אבל אסור ואינו חייב אא''כ עשוי להתקיים לעולם או זמן ארוך עב''י ובט''ז:	א	הלכות שבת
3,743	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ב	לא מקרי: ומותר לכתחלה ועיין ט''ז שאין דעתו כן:	א	הלכות שבת
3,744	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ג	ולצורך מצוה: אפי' הוא מעשה אומן שרי אם א''א בענין אחר. מ''א:	א	הלכות שבת
3,745	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ד	נשמטה: אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועות בשבת דמתקן מנא וה''ה בסרבל או במכנסיים אבל אבנט שרי להכניס במכנסים דלא מבטל ליה התם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר לא הוי מתקן מנא ב''י סוף סי' זה ע''ש וכתב המ''א וא''כ אסור להכניס משיחה לשם דמבטל ליה התם ט''ז בסוף סי' זה כתב לפי הנראה אפי' דעתו לבטלו שם אין איסור כיון שאין שם שום קשר לא באבנט ולא במכנסיים ע''י זה ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,746	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ה	שנשמט: כתב הט''ז לא ידעתי פירושו ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,747	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ו	יקשור: פירוש שלא יעשה קשר בראשו שלא ישמוט דהוי קשר של קיימא כמ''ש סס''א:	ב	הלכות שבת
3,748	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ז	טורח: הט''ז ומ''א כתבו דט''ס הוא בהג''ה זו ע''ש וכתב המ''א וא''כ ברצועות שלנו במנעלים ומכנסיים דרגילין לקשור בראשן אפי' בעתיקין אסור להכניסן עמ''ש סוף סי' זה:	ב	הלכות שבת
3,749	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ח	פותחין: והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אא''כ עושה ע''מ לתפור ב''י ועיין כ''מ:	ג	הלכות שבת
3,750	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	ט	האומן: ואינו יכול להתירו אא''כ (חתך) [חותך] החוטים אסור רי''ו וכתב היש''ש פ''ד דביצה סי' ט''ו אכן הכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יכול להתירו שרי לכ''ע לנתקן שהרי אינה עשויה אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע''ה אלא בצנעה עכ''ל וכ''כ הב''ח וכתב המ''א ומ''מ נ''ל דאם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור עס''א:	ג	הלכות שבת
3,751	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	י	דלי: מיירי שאינו מעשה אומן. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,752	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	יא	בחבל: דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא ואפי' חבל גרדי גזרינן אטו חבל דעלמא. (ובס' אליהו רבא מתיר בחבל גרדי ולא גזרינן וכ''פ סה''ת):	ד	הלכות שבת
3,753	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	יב	קיימא: שאין עשוי לעמוד שם זמן מרובה עס''א:	ד	הלכות שבת
3,754	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	יג	קשר: וכתבו האחרונים הא דנוהגין היתר בקשר א' למטה היינו דוקא כשעשוי להתיר בו ביום דאינו מעשה אומן אבל אם היא לקיימא או באין עשוי להתיר ביומו כגון בלולב וכיוצא בו אסור לעשות קשר למטה אלא עניבה ורשאי לעשות ב' עניבות זה ע''ג זה ולא קשר כלל וכן יש לנהוג:	ה	הלכות שבת
3,755	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיז	יד	ראשי: וה''ה ב' חבלים זו למעלה מזו לא אמרינן דמבטל לאחד אבל אם מבטל ראש א' אפי' בחבל א' אסור מ''א ונוהגין לחתוך בשבת אגד גדיים ועופות המקולסים וחוטי תפירתן משום דפסיקת תלוש אינו אסור אא''כ מתקנו למדה או לעשות כלי ואפי' שבות דרבנן ליכא אלא היתר גמור הוא עכ''ל ש''ל ועיין סי' שי''ד ס''ט כל קשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם אע''פ שתחלת עשיתו לא היתה ע''מ להניח שם אסור הלכך אסור לקשור רצועות המכנסיים שלפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם עד שיהיה בלוי. ב''י כל בו ועמ''ש ס''ק ד' וס''ק ז'. כתב הרמב''ם הפותל חבלים מכל מין שיהיה חייב משום קושר ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד ושיעורו כשיעור הפותל ועיין ב''י ועמ''ש סוף סי' ש''ג:	ו	הלכות שבת
3,756	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	א	במזיד: ומשמע ברשב''א סי' קע''ה שהקדרה אסורה ג''כ ודוקא המבשל לבריא אבל המבשל לחולה מותרת הקדרה כ''כ הרשב''א שם עיין בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' נ''א וגדולה מזו כתב שאפי' היתה קדירה חדשה שציוו כן הרופאים שיעשו התבשיל בכלי חדש אפ''ה מותר הקדרה ועיין רש''י בפ''ק דחולין שכתב דלדעת ר''מ בשוגג יאכל בו ביום אפי' הוא עצמו ובמזיד אסור אפילו לאחרים בו ביום ולמ''ש מותר אפילו לו ע''ש ובפרק אלו נערות פי' להפך בדעת ר''מ דס''ל בשוגג יאכל אפילו בו ביום במזיד לא יאכל לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים הרי שכתב דלר''מ במזיד לא יאכל הוא לעולם וזהו הפך ממה שפירש בפ''ק דחולין וצ''ע ועיין בפירוש המשנה להרמב''ם פ''ב דתרומות ודו''ק:	א	הלכות שבת
3,757	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ב	למו''ש מיד: דדוקא בעכו''ם שעושה בעינן בכדי שיעשו דחיישינן שמא יאמר לו לעשות אבל ישראל לא ישמע לו תוס' חולין דף ט''ו ואם היה מו''ש י''ט אסור דאין שבת מכין לי''ט. לקוטי מהרי''ו סי' ב' ואם נתערב אותו דבר באחרים עיין מ''א:	א	הלכות שבת
3,758	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ג	ובשוגג: אם עשה ע''פ הוראת חכם מקרי שוגג וה''ה בשוכח. כנה''ג רד''ך:	א	הלכות שבת
3,759	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ד	חי: ובלא מליחה טור ועיין בי''ד סי' ס''ז ס''ב דהדחה מיהא בעי ועיין סי' שכ''ה סי''א:	ב	הלכות שבת
3,760	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ה	בשבת: אבל במ''ש מותר מיד ש''ך וטעמו דכיון דהעכו''ם בישל בהיתר לא בעי להמתין בכדי שיעשה מ''א ועיין בי''ד סי' קי''ג ס''ק יו''ד כתבתי בשם האחרונים דאסור אפילו לחולה עצמו במו''ש ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,761	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ו	והולך: ומיירי בפרי שלא נגמר בישולו ב''י אבל בנגמר בישולו לא אמרינן שגדל והולך. מ''א ע''ש:	ב	הלכות שבת
3,762	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ז	להטמינה: אפי' מבע''י עיין סי' רנ''ז ס''ג. וכתב רש''ל בתשובה סי' ס''א דמותר לצלות על גג רותח מחמה דלא מיחלף בתולדות האור ע''ש וכתב המ''א דדבריו אינם מוכרחים וגם בס' טל אורות חולק עליו ובירושלמי איתא בהדיא דאסור. כתב הרמב''ם המבשל בחמי טבריא פטור דהוי כתולדות חמה וכתב הר''ן דאסור להעמיד מאכל ע''ג חמי טבריא אבל מע''ש מותר ולהניח בתוכו אסור כמ''ש סי' שכ''ו ס''ג:	ג	הלכות שבת
3,763	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ח	בישול: והוי יודע שכל דינים דאסורים משום בישול אפי' ליתן על הכירה או התנור קודם היסק אסור כמ''ש סוף סי' רנ''ג. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,764	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ט	וי''א: והב''ח פסק כסברא ראשונה ועיין ס''ח מ''ש:	ד	הלכות שבת
3,765	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	י	לשרותו: אפי' בכ''ר כמ''ש סעיף ט''ו דאין בישול אחר בישול. משמע מלשון הש''ע דאם לא נתבשל מע''ש רק נשרה בחמין אסור לשרותו בחמין בשבת וטוב להחמיר אם היד סולדת בחמין. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,766	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	יא	מדיחים: היינו שמערין עליו מכלי שני אבל אסור לשרותו אפי' בכ''ש דמחזי כמבשל ב''ח. ול''ד לתבלין בס''ט דתבלין עשוי למתק הקדירה ולא מיחזי כמבשל ונ''ל דבצל דינו כתבלין דעבידא לטעמא. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,767	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	יב	המליח: משמע דבמים צוננים מותר ולכן מותר לרחוץ הערינ''ג בשבת בצוננים אפי' הוא מלוח הרבה וכ''כ הב''י בסוף סי' זה בשם הפרדס בדג שקורין טונינ''א. ט''ז:	ד	הלכות שבת
3,768	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	יג	קשה: וה''ה דבר מלוח שאין יכולים לאכלו כלל בלא הדחה ב''י ואיתא בגמרא דאם הדיח חייב:	ד	הלכות שבת
3,769	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	יד	בישול: אע''ג דאין בישול אחר בישול מ''מ יש בישול אחר צלי וה''ה שיש צלי אחר בישול ולכן אסור ליתן דבר שנתבשל אצל האש בלא רוטב פסקי רקנט''י אבל לכ''ע אין צלי אחר צלי ודבר שנצלה מותר ליתנו אצל האש אפי' נצטנן וה''ה האפוי ודבר שנתבשל מותר לשרותו בחמין כמ''ש ס''ד מ''א. משקה בני ארץ ישראל שמרתיחין מים ומערבין קאוו''י בתוכה ופעמים שאין נותנין בו כל צרכו בעודנו רותח על האש ובעת שנותנין אותו בכוסות מוסיפין ונותנין על הכוס משחיקת הקאוו''י כדי לבשמו ולתקנו אם יעשה כן בשבת אסור להוסיף ולתת מן הקאוו''י בכוסות והעושה כן לכשיבנה בית המקדש חייב להביא חטאת שמנה מהר''א הלוי בתשובת גינת ורדים חא''ח כלל ג' סי' ב' וע''ש עד סי' ט' מה שהאריכו בזה חכמי א''י וכתבו דהמיקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תע''ב ועיין בס' זרע אברהם חא''ח סימן א' ועיין בתשובת פנים מאירות סימן פ''ד ובשבות יעקב ח''א הלכות שבת:	ה	הלכות שבת
3,770	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	טו	אפילו בכ''ש: הטעם בב''י דלמא פת דרכיך מתבשל אפי' בכ''ש ויש מתירין הוא דעת הטור דס''ל דלא מצינו בישול בכ''ש אלא במלח לחד לישנא בס''ט ולא מידי אחרינא וכתב המ''א לפי מה שכתבתי בס''ד בשם ב''ח יש להחמיר בכ''ש דמחזי כמבשל. (אבל בספר אליהו רבה מביא בשם תשוב' מ''ב דמותר בכלי שני):	ה	הלכות שבת
3,771	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	טז	בכ''ר: כיון שהוא יבש אין בישול לאחר אפיה:	ה	הלכות שבת
3,772	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	יז	שהיס''ב: פי' שאין נותנים לחם במרק כל זמן שהיס''ב ונ''ל דאותם שחותכים בצלים דק דק ונותנים לתוך המרק לא ישימו רק אחר שלא תהיה היד סולדת בו דבלחם יש קולא מחמת שנאפה כבר ואפ''ה נזהרים כ''ש בבצלים ואע''ג דאפשר דבצלים לא מתבשלים בכ''ש מ''מ י''ל דשמא הוי כמלח ללשון א' דמתבשל כמ''ש בס''ט ע''ש דלא בקיאין אנו במידי דמקרי רכיך ואסור והיינו כל זמן שהיד סולדת בו במרק. ט''ז:	ה	הלכות שבת
3,773	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	יח	סולדת: אפי' לא נתבשל כל צרכו מותר שאין כאן אלא שמירת חומו ולא יבא לידי בישול גמור ט''ז ע''ש ועיין סט''ו:	ו	הלכות שבת
3,774	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	יט	בבצק: אבל בדבר המתמרח אסור כמ''ש סי' שי''ד סי''א ועי' ט''ז:	ו	הלכות שבת
3,775	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כ	חם: ובדבר יבש שרי עס''ח:	ו	הלכות שבת
3,776	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כא	אסור: דהוי כמניח ע''ג כירה לכתחלה בשבת רי''ו. וא''כ לפי מ''ש סי' רנ''ג ס''ב אם נטלו מע''ג כירה משחשיכה שרי ליתנו ע''ג קדרה ע''ש. מ''א:	ז	הלכות שבת
3,777	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כב	כירה: דאפי' בדבר שאין בו משום בישול אסור להניחו ע''ג כירה דגזרינן שמא יחתה:	ח	הלכות שבת
3,778	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כג	עיקר: כיון שהקדירה מפסקת ל''ד לכירה דהתם הקדירה עומדת ע''ג האש ממש. מ''מ פכ''ב. ועיין מ''א:	ח	הלכות שבת
3,779	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כד	סולדת: עיין מ''א ועיין בי''ד סי' צ''ד ס''ק ב' מש''ש בשם רש''ל:	ט	הלכות שבת
3,780	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כה	של שור: נהי דהבשר אינו מתבשל הלחלוחית שבו מתבשל. טור:	ט	הלכות שבת
3,781	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כו	דם: ומיירי שהודח אחר המליחה דאל''כ עדיין הוא אסור משום הדם שבמלח. ומ''מ פשט דעת הרב''י משמע דדוקא כשהוא עדיין מלוח אז המלח מסייע לבישול עיין מ''א:	ט	הלכות שבת
3,782	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כז	מלח: כבר כתבתי בס''ק י''ז דגם בבצלים דינא הכי כיון שהם חריפים ממהרים להתבשל ועינינו רואות דכשנותנים אותם בכ''ש רותח מתמתקים ממרירותם אחר שמונחים שם קצת שעה. ט''ז:	ט	הלכות שבת
3,783	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כח	בטל: עיין ט''ז שחולק והעלה שאין להתיר אכילה זו בשבת אלא ימתין עד לאחר השבת ע''ש ועיין מ''א. ונ''ל דמלח שעושין ממים שמבשלין אותם אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול. מ''א:	ט	הלכות שבת
3,784	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	כט	מכ''ר: ואם עירה אזי הקליפה אסורה דנתבשלה בשבת ועי' במ''א:	י	הלכות שבת
3,785	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	ל	חמין: ואפי' בחמי טבריא אסור ליתן צוננין באמבטי שהומשכה מן המעיין לתוכו אלא צריך ליטול מהאמבטי בכ''ש ואח''כ יתן המים לתוכה גמ' ועיין ט''ז:	יא	הלכות שבת
3,786	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לא	ממים חמין: ואפי' מכ''ר מותר לערות לתוך מים צוננין דהתחתון גובר על העליון ומצננו טור. ואע''ג דאסור לערות על תבלין כמ''ש ס''י דהוי ככ''ר הכא שאני שמתערבין החמין עם הצוננים ומתבטל חמימותן כיון שהצוננין מרובין. ונ''ל דאסור ליתן תתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן דכיון שאינו מתערב מתבשל כדי קליפה וכ''מ בי''ד סי' צ''א ס''ד. מ''א ע''ש:	יא	הלכות שבת
3,787	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לב	מרובים: ולא אמרינן דמצטרף הכלי דדבר שאין מתכוין אין ראוי לומר פסיק רישיה הוא ולחייב מפני שכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי ע''ש ועיין מ''א:	יב	הלכות שבת
3,788	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לג	בכלי שני: ועיין בי''ד סי' צ''ב ס''ק מ''ה כתבתי בשם הט''ז דאם שואב בכלי ריקן מן הכלי ראשון דאותו הכלי ששואב יש לו דין כ''ר לחומרא ע''ש דלא כמהרי''ל ולעיל סי' רנ''ח כתבנו דאין לטמון כל הכלי בתוך הכלי שני דא''כ ה''ל הטמנה אלא צריך להיות מגולה למעלה. ט''ז עיין שם:	יג	הלכות שבת
3,789	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לד	שהן חיין: פי' אעפ''כ אסור ליתנן סמוך לאש אבל רחוק מהאש אפי' דבר שאין נאכל כמות שהוא חי שרי ולפ''ז אסור ליתן אלונטית או כלי עופרת סמוך לאש לחממו אם הוא קרוב כ''כ שיוכל להתיך שם או לשרוף עמ''ש המ''א ס''ק יו''ד בשם הרמב''ם ויש לדחות דכאן לא ניחא ליה שישרוף או שיתיך והוי דבר שאין מתכוין. מ''א ע''ש:	יד	הלכות שבת
3,790	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לה	נצטנן מותר: דס''ל דאין בישול אחר בישול אפי' ברוטב ונצטנן:	טו	הלכות שבת
3,791	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לו	שהיד סולדת: כתב הלבוש שיש ט''ס וצ''ל במקום שאין היס''ב דבמקום שהיס''ב אסור משום בישול ונ''ל דל''ד דהכא כיון שנתבשל כבר והוא יבש אין בו משום בישול כמ''ש סט''ו ועיין סי' רנ''ג ס''ה דאי' בהדיא כך. ט''ז ומ''א:	טז	הלכות שבת
3,792	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לז	ונימוח: דלא עביד כלום בידים אלא ממילא הוא נמחה:	טז	הלכות שבת
3,793	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לח	דשרי: מ''מ אסור מטעם בישול להאוסרים כמ''ש סט''ו:	טז	הלכות שבת
3,794	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	לט	ויש מחמירין: משום דהשמן צף למעלה והוי בעין והוי נולד דדמי למשקין שזבו משא''כ בשלג דשרי כמ''ש סי' ש''ך ס''ט דכשנימוח במים אינו ניכר. ומשמע דאפילו בדיעבד אסור לאכול השומן דהוי נולד ומ''מ פשטיד''א עצמה מותרת דבשומן הבלוע בה אין איסור מידי דהוי אחתיכת בשר שמותר לחמם כמ''ש הרב''י ואכתוב בסמוך. ואפשר דכיון דנאסר השומן בעין חוזר ונבלע בפשטיד''א ונאסרה כמ''ש בי''ד סי' קי''ג ס''ג. ומ''מ יש להקל בדיעבד כמ''ש רמ''א. ונ''ל דמותר ליתן הפשטיד''א קודם שהוסק התנור כמ''ש סוף סי' רנ''ג דאפילו בנותן קדירה קודם שהוסק פטור אבל אסור וכ''ש הכא דיש מתירין ליתן אפי' אחר שהוסק לכל הפחות יש להתיר קודם שהוסק ומ''מ אין להקל בפני ע''ה ויש לעשות על ידי עכו''ם. כתב הב''י נראה אפילו למאן דמחמיר מותר להחם בשבת חתיכות בשר שמן אעפ''י שמקצתו זב כיון דדבר מועט הוא הנפשר לא חשיב ושרי לכ''ע עכ''ל וכתב א''ז דמותר להשים כד של יין שיש בו קרח על התנור כדי לפשר הקרח. כתב הרמב''ם פ''ט אחד נתן האור ואחד העצים ואחד הקדרה ואחד המים ואחד הבשר ואחד הגיס כולם חייבים משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול ה''ז מבשל אבל נתן אחד הקדרה ואחד המים ואחד האור ואחד העצים ואחד הגיס ב' האחרונים חייבים. אבל נותן האור לא מתחייב כיון שהאור היה מתכבה ולא היה התבשיל מתבשל אם לא היה השני נותן העצים אבל ברישא מיירי שהביאו שניהם האור והעצים ביחד כ''מ בשם ר''י בי רב. וצ''ל דמיירי שלא הצית האש אלא הביאו ממקום אחר ונתנו פה דאלו הציתו חייב משום מבעיר. ורש''י פי' דכשמוליך גחלת ממקום למקום היא מתלבה מרוח הליכתו וחייב משום מבעיר ועיין ר''ל בן חביב סי' כ''א. וכתב המ''מ ויש אומרים שאין חיוב ההגסה אלא בהגסה ראשונה אבל משהגיס פעם א' דבלא מגיס מתבשל ופטור וכ''ד הרמב''ן והרשב''א. ובודאי לד''ה כל שאין בבישולו חיוב כגון מבושלת כל צרכו אין בהגסתו חיוב עכ''ל. וב''י סי' רנ''ג כתב בשם הכלבו דמגיס חייב משום מבשל אפי' בקדרה מבושלת כל צרכו כל זמן שהיא על האש ע''ש:	טז	הלכות שבת
3,795	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	מ	אסור: דבזה יש משום צובע:	יח	הלכות שבת
3,796	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	מא	ולכתחלה וכו': והעולם נהגו היתר במיני קטניות שמוציאין אותו בכף כיון דא''א בענין אחר ויש להם על מי שיסמוכו עיין מ''ש סי' רנ''ג סעיף ד' מ''א. וט''ז כתב נלע''ד דהוצאה בעלמא בלי שום היפך בקדירה אלא ליקח חתיכה אין כאן זהירות אף ע''פ שלא נתבשל כל צרכו אסור אפילו בהוצאה שנמצא מגיס מ''מ בנגמר כל צרכו אין להחמיר בהוצאה רק שיחמיר להפוך בקדרה הרוצה להחמיר ועיין סוף סי' שכ''א ועיין בפנים מאירות סי' פ''ד:	יח	הלכות שבת
3,797	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיח	מב	המדורה: וה''ה במעבירו מהאש כל זמן שהוא רותח שהיס''ב אסור לטוח עליו שום דהא עדיין כ''ר הוא וכ''כ הפוסקים ביו''ד סי' צ''ד ס''ק כ''ה בדבר שהוא גוש אפי' בכ''ש מבשל וכ''ש צלי ע''ש והרבה אין יודעים להזהר כשצולין אווזא וכשמוציאין אותה בעודה רותחת מושחין עליה שום וזהו איסור כל זמן שהיס''ב ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דבשומן מותר לטוחו דאין בו משום בישול כמ''ש סי''ו ומשום נולד ליכא כיון דאינו בעין ובלבד שלא ירסקו בידים רק יניחנו עליו מעט מעט והוא נימוח מאליו ואפשר דזהו מיקרי בעין מידי דהוי אקדירה שיש בה רוטב וצ''ע עכ''ל ומכאן ראיה שמותר לטוח שומן אווזא שנקפה ע''ג מיני קמחים וקטניות כגון לאקשי''ן ערביזי''ן היר''ז שנותנים ע''ג קערה. א''ז בשם דרישה (ובספר אליהו רבה הניח קצת בצ''ע ע''ש):	יט	הלכות שבת
3,798	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	א	בנפה: שזהו דרך ברירתו:	א	הלכות שבת
3,799	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שיט	ב	לאלתר: ודוקא אוכל מתוך הפסולת עיין ס''ד. הר''י אבולעפיא הובאו דבריו במהרי''ט צהלון סי' ר''ג כתב דמדברי רש''י נראה דאפילו לאלתר דוקא כשבורר לעצמו מותר אבל לאחרים אסור ומהרי''ט צהלון שם דחה דבריו וכתב דאפילו לאחרים שרי. עוד כתב שם מהר''י אבולעפיא דהרמב''ם ס''ל דבורר פסולת מתוך אוכל נמי מותר לאלתר ולפי זה כתב דלהסיר הצרעה מן הכוס מותר להסירה כשהוא לאלתר. ומהרי''ט צהלון שם דחה דבריו והעלה שדעת כל הפוסקים דפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאלתר והנוטל פסולת מתוך האוכל לעולם חייב אפי' ביד ולאלתר ומהריט''ץ שם התיר להסיר הצרעה מן הכוס בשבת מטעם אחר דאין ברירה בלח. וגם את הצרעה ישלח. דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור אבל דבר שצף למעלה כבר ברור הוא והוי ליה כמשחיל ביניתא מחלבא דאין זה בורר ע''ש. והיד אהרן כתב עליו דהיתר זה הוא דחוק מאוד. והט''ז סי' זה ס''ק י''ג ובסי' תק''ו ס''ק ג' כתב דאין להסיר הצרעה והזבובים מן הכוס דה''ל בורר פסולת מתוך אוכל אלא ליקח מן המשקה קצת עמהם:	א	הלכות שבת

3,700

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

י

ליתן: ואסור לחמם הנרות של שעוה בי''ט כדי להדביקם במנורה דהוי ממרח. ובס' זכרונות אוסר ליגע בשעוה בשבת ובי''ט שמא יבא למרח (וכתב ראב''ן בסי' ש''פ דחלב ושומן דינם כשעוה):

יא

הלכות שבת

3,701

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

יא

אסור: ולסתום בעץ מותר בדה''ב. מ''א:

יא

הלכות שבת

3,702

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיד

יב

ת''ח: נ''ל אף דהאידנא דאין לנו ת''ח וכמ''ש בסוף סי' של''ט מ''מ דין זה שרי הואיל והרמב''ם ס''ל דהערמה זה מותר לכל אדם. ופשוט בשעוה דאם מרח חייב חטאת או בשמן דגזרינן אטו שעוה. אפי' לת''ח אסור להערים אפי' בהנחה בעלמא מ''א. כתב הרמב''ם הבונה ע''ג כלים פטור דמה שנתנו קרשים על גבי אדנים לא הוה בנין בכלים דאדנים כקרקע הם:

יא

הלכות שבת

3,703

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

א

פרוכת: זהו פשיטא דשרי כיון שיש בלא''ה דלת לארון והפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עיין ב''י ועי' בתשו' פנים מאירות סי' ל' שכתב דאפי' אין דלתות לאה''ק מותר ע''ש ונ''ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע''פ שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ''א:

א

הלכות שבת

3,704

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ב

מטתו: כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ובהלק''ט ח''ב סי' ר''ו והט''ז סי' תקי''ד ס''ק ב' מתירים ע''ש. ועכ''פ זהו פשוט שיוכל לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ''ש סי' ש''י ס''ו ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל לדקדק מלשון המרדכי שכתב שמהר''ם עשה בכל לילה מחיצה י''ט גבוה לפני הספרים וכו' משמע אע''פ דהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי דה''ל כאילו הוא ברשות אחר וכמ''ש סי' ע''ט ס''ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ''ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ''ש סי' תר''ל ס''י אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי מידי דהוי אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. וה''ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והוא נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת עיין סי' ר''מ סי''א. אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דה''ל ככסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה''ל תוספת אוהל עכ''ל ועי' באה''ע סי' כ''ה מש''ש:

א

הלכות שבת

3,705

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ג

הספינה וכו': מה שיש נותנים חשוקים של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות אא''כ עשויה כמ''ש פה. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,706

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ד

הכריכה: פי' שאין סיבוב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול ועיין ט''ז:

ב

הלכות שבת

3,707

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ה

להניח: ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת אע''ג דאינו קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ''ש סי' י''ג. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,708

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ו

בכל גוונא: דאין אהל בלא מחיצות אע''ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ''ש בס''ב התם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אפילו אהל בלא מחיצות הרא''ש פ''ד דביצה. ולפי''ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי ריש סי' שי''ג דהכא יש לו מחיצות בפ''ע וה''ל אהל בפ''ע ועמ''ש סוף הסי' וסי' תר''מ ס''ד בהג''ה ועיין סי' ש''א סעיף מ'. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,709

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ז

לפתחו: דלא עביד מידי אלא ליתובי בעלמא רש''י. ומה''ט שרי להעמיד החופה ולסלקה. וה''ה הדף שקבוע בכותל שבבה''כ שמניחים עליו ספרים מ''א וכ''כ בטל אורות:

ה

הלכות שבת

3,710

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ח

התחתונות: דעביד אוהל וכתב הט''ז דנ''ל דה''נ צריך לאויר שביניהם ע''ש:

ו

הלכות שבת

3,711

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

ט

לאויר: מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצוות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אוהל כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שהונח על השלחן אין בו אהל מותר גם היוצא ממנו וכמ''ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה ושמעתי מי שמחמיר בזה הוא מפריז על מדותיו. ט''ז ועיין סי' רס''ב:

ז

הלכות שבת

3,712

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

י

פטור: אבל אסור ועיין סעיף י''א:

ח

הלכות שבת

3,713

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

יא

לנטותה: כי הוא אהל על חלל הכלי ועיין מ''א ועי' ס''ח ובכנה''ג וביד אהרן:

ט

הלכות שבת

3,714

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

יב

כפולה: שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ב''י ומ''מ ועס''ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. מ''א:

י

הלכות שבת

3,715

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

יג

תלויה בהם: פי' שתולה אותו על המוט מקופל:

י

הלכות שבת

3,716

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

יד

לנטותה: פי' שע''י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי:

י

הלכות שבת

3,717

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

טו

הפרוכת: פי' אף הפרוכת שרי אע''פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג מ''א. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס''א. מ''א:

י

הלכות שבת

3,718

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

טז

מתוקנת: פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי''ג. אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ''ש ס''ח. מ''א:

יא

הלכות שבת

3,719

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

יז

משולשלת: כיון שהכילה פרוסה לצל ה''ל מטה העשויה כעין גג באמצע כילה אבל מטה דידן שאין כילה עליה אע''ג דנחתי סדינים מפוריא טפח לית לן בה. מ''מ ר''ן רשב''א ועט''ז ס''ק ח':

יא

הלכות שבת

3,720

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

יח

גדולה: עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ''ו:

יב

הלכות שבת

3,721

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

יט

שנים: דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל ונ''ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת. מ''א:

יב

הלכות שבת

3,722

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

כ

גג: צ''ל שתפורה כעין שפה סביבה:

יב

הלכות שבת

3,723

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטו

כא

אוהל: ואע''ג דשרי להחזיר הקדירה ע''ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י''ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל ר''ן ותוס'. וכתב הט''ז דלפ''ז דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין וא''כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלי''ן שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק בשעה שצריך לה מושך הכיסוי כולה ואח''כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותחו דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ''ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפי מ''ש כל שהוא צריך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי''ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרין בזה אבל לפי הנלע''ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא''כ בכיסוי המיוחד לכך ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומש''ה בהחזרת קדידה ע''ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד עכ''ל ע''ש ועיין בגן המלך סי' ל''ד וביד אהרן. וכתב הר''ן שכל אהל ככילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אוהל קבוע הוי וחייב חטאת:

יג

הלכות שבת

3,724

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

א

ניצודים: לאפוקי בית גדול שאין יכולין לתפשו וכן אם החלונות פתוחים אין צפור ניצוד בו ט''ז. והשולה דגים מן הים לתוך ספל של מים הוי צידה והצד ארי אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה שלו שהוא נאסר בה. מ''א:

א

הלכות שבת

3,725

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ב

אחר חיה: כ''כ הכלבו. וז''ל הרמב''ם המשלח כלבים שיצודו צבאים וברח הצבי מפני הכלב והיה הוא רודף אחר הצבי או שעמד בפניו ומבהילו עד שהגיעו הכלב ותפסו חייב וה''ה בעופות עכ''ל משמע דאם לא עושה בעצמו מעשה פטור והכל בו לאיסורא בעלמא קאמר מ''א (ובס' אליהו רבה הוכיח דהוי איסור דאורייתא. וכתב בתשוב' רי''ט סי' רמ''ה ראה צבי ואמר לו תא ניא תא ניא ולא עשה בו מעשה ולא הכניסו למקום המשתמר וישב שם עד הערב אין כאן בית מיחוש כיון שלא נגע בו):

ב

הלכות שבת

3,726

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ג

מושב: ואינו זוכה לשמחת לויתן ד''מ א''ז וכ''כ במ''ר פ' שמיני:

ב

הלכות שבת

3,727

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ד

יברחו: והב''ח פסק להחמיר וכן עיקר מ''א. וט''ז העלה הא דיש להקל דוקא בספק אם יש שם זבובים וא''צ לדקדק אחר זה ויכול להסגיר התיבה בלי בדיקה אם יש שם זבובים וכ''ש אם יפריח פעם א' ולא חיישינן שמא נשארו עוד אבל אם רואה בודאי שיש שם זבובין יפריח מה שנראה בעיניו ואין חשש יותר עכ''ל ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,728

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ה

רישיה: אע''ג דדבורים אין במינן ניצוד וכ''כ מהרש''א וב''ח וא''כ ליכא איסור דאורייתא אפ''ה אסור פסיק רישיה. ואם יש בו חור קטן אך אינו נראה שרי דלא הוי פסיק רישיה תוספות ביצה ועיין במהרש''א שם. הפורס מצודה ובשעת פריסתו נכנס חיה לתוכה חייב אבל אם נכנס אח''כ לתוכה פטור אבל אסור שאינו יודע אם יצוד אם לאו תוספות דף י''ז. ונ''ל דמה''ט אסור להעמיד בשבת המצודה לצוד בו עכברים. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,729

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ו

חייבים: ואם אחד אינו יכול והאחד יכול היכול חייב והשני הוי מסייע ואין בו ממש ופטור רמב''ם פ''א. מותר לפתוח הבית מפני הצבי או לפרקו ממצודתו ובלבד שלא יטלטלנו. מ''מ. נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך גמרא ועיין מ''א:

ה

הלכות שבת

3,730

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ז

העור: י''א דחובל חייב משום מפרק שהוא תולדה דדש ואע''ג דאין דישה אלא בגדולי קרקע בהמה מקרי גדולי קרקע ואינו חייב עד שיצא דם כגרוגרת ממקום למקום וי''א משום צובע וי''א מפני נטילת נשמה שבאותו מקום ולזה הסכימו רוב המפרשים ובחובל באדם או בבהמת חבירו דרך נקמה הרמב''ם מחייב שעושה נחת רוח ליצרו והראב''ד פוטר ע''ש ועיין במ''א סימן רע''ח מש''ש וה''ה בקורע פליגי ונ''ל דחובל לרפואה חייב לכ''ע עיין סי' שכ''ח ס''א:

ח

הלכות שבת

3,731

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ח

שרצים: כיון שעורן רך במהרה נצרר הדם אע''פ שאין שם חבורה:

ח

הלכות שבת

3,732

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

ט

פטור: דהוי מלאכה שא''צ לגופה. העלה דג מן הספל של מים והניחו עד שיבש כסלע בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה דשוב אינו יכול לחיות רמב''ם גמ'. וא''כ צריך לזהר שלא יצוה לעכו''ם ליטול דג מן החבית של מים אע''פ שירא שימות. מ''א:

ח

הלכות שבת

3,733

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

י

פרעוש: היינו השחורה הקופצת ופרה ורבה דילפינן ממשכן. אלים מאדמים מה אלים פרים ורבים אף כל שפרה ורבה לכך חייבים על הריגת הפרעוש אבל כינה הלבנה אינה פרה ורבה אלא באה מזיעת האדם אין חייבים על הריגתה אלא אסור מחמת גזירה שמא יהרוג פרעוש ועי' בתשו' חות יאיר סי' קס''ד:

ט

הלכות שבת

3,734

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

יא

אסור לצודו: אבל אין חייב על צידה כיון דהוי דבר שאין במינו ניצוד:

ט

הלכות שבת

3,735

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

יב

ועוקצו: משמע דאם הוא על בשרו ואינו עוקצו או שהוא על חלוקו מבפנים אסור לצודו אבל י''א דמותר ליטלו מעל בגדיו מבפנים מ''א. וט''ז כתב לענין הלכה כל שאפשר לו להפילו לארץ בלי נטילה ביד בקלות יש לעשות כן אם היא על חלוקו מבפנים אבל אם הוא לבוש בבתי שוקיים וקשה לו להפיל הפרעוש אם לא יטלנו ביד תחלה הסומך על המקילין לא הפסיד וכן אנו רואים מרוב העולם שעושים כן עכ''ל ע''ש:

ט

הלכות שבת

3,736

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

יג

להרגו: וההורגו חייב ובתשובת חות יאיר סי' קס''ד אוסר לזורקו במים ע''ש:

ט

הלכות שבת

3,737

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

יד

לא יהרגם: כיון שמצויין שם פרעושים גזרינן שמא יהרוג ג''כ פרעושים ומ''מ נ''ל דמותר לזרקן במים מ''א. לא יקח אדם הכנים מעורות שועלים וכדומה משום שהוא מנתק מן הצמר ס''ח סי' רס''ח ועיין סי' ש''מ ס''ב מש''ש. בלילה שאינו יודע אם כנה או פרעוש אל ימיתנה ס''ח שם. התולעים שגדלים בפירות במחובר אסור להרוג דמקרי שרץ גמור. מ''א:

ט

הלכות שבת

3,738

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

טו

במתכוין: וכתב המ''א ונ''ל דדוקא בנחש ועקרב שעל פי הרוב הם ממיתין ולכן אף במקום שאין ממיתין מותר לדורסן מפני חשש סכנת נפשות אבל דבר שאין ממית לעולם פשיטא דאסור לדרסו להרמב''ם ואותן אנשים שהורגין השממית שקורין שפי''ן בל''א נ''ל דאיסור גמור הוא דהא אינה מזקת ואף דיש לחוש דיפול לתוך המאכל מ''מ מילתא דלא שכיח הוא ויוכל לכסות המאכלים וגם א' מאלף שהיא מסוכנת במאכל לכן יש למחות בידם עכ''ל:

י

הלכות שבת

3,739

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

טז

קרקע: משמע דע''ג רצפה שרי לדעת המתירין כיבוד במרוצף עיין סי' של''ז ס''ב וע''ג ספסל לכ''ע שרי מ''א וכתב מהרי''ל דמותר להעמיד רגליו עליו ובלבד שלא ישפשף וכ''כ הגמ''נ:

יא

הלכות שבת

3,740

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

יז

מאיסותא: נ''ל דהאידנא דליכא דקפיד ברוק משום מאיסותא יזהר שלא ישפשף כשדורס עליו ואפשר שזהו כוונת מהרי''ל אבל ליחה היוצאת מן הפה או מן החוטם ודאי איכא משום מאיסותא ובבה''כ אפי' ברוק שרי עיין סי' צ' סי''ג. מ''א:

יא

הלכות שבת

3,741

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שטז

יח

צדן: עיין בתשובת מ''ב סי' ס' דמסיק שס דאף אווזין ותרנגולים שעדיין לא הורגלו בבית כשאין באין מעצמן לכלובן לערב הצדן חייב חטאת ואם הורגלו ובאו לכלובן לערב אף שאר עופות פטור אבל אסור ואם יצאו מהבית ומתיירא שלא יאבדו אע''פ שאסור לצודן דוחין אותן כדי להכניסן להבית משום פסידא מ''מ לטלטל ולתפוס אותן אסור אבל עופות שלא הורגלו אסורין לדחותן עט''ז ומ''א. ובאגודה כתב אם תינוקות קטנים או עכו''ם צדין אותן להחזירן אין מוחין להם:

יב

הלכות שבת

3,742

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

א

קיימא: ופטור אבל אסור ואינו חייב אא''כ עשוי להתקיים לעולם או זמן ארוך עב''י ובט''ז:

א

הלכות שבת

3,743

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ב

לא מקרי: ומותר לכתחלה ועיין ט''ז שאין דעתו כן:

א

הלכות שבת

3,744

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ג

ולצורך מצוה: אפי' הוא מעשה אומן שרי אם א''א בענין אחר. מ''א:

א

הלכות שבת

3,745

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ד

נשמטה: אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועות בשבת דמתקן מנא וה''ה בסרבל או במכנסיים אבל אבנט שרי להכניס במכנסים דלא מבטל ליה התם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר לא הוי מתקן מנא ב''י סוף סי' זה ע''ש וכתב המ''א וא''כ אסור להכניס משיחה לשם דמבטל ליה התם ט''ז בסוף סי' זה כתב לפי הנראה אפי' דעתו לבטלו שם אין איסור כיון שאין שם שום קשר לא באבנט ולא במכנסיים ע''י זה ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,746

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ה

שנשמט: כתב הט''ז לא ידעתי פירושו ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,747

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ו

יקשור: פירוש שלא יעשה קשר בראשו שלא ישמוט דהוי קשר של קיימא כמ''ש סס''א:

ב

הלכות שבת

3,748

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ז

טורח: הט''ז ומ''א כתבו דט''ס הוא בהג''ה זו ע''ש וכתב המ''א וא''כ ברצועות שלנו במנעלים ומכנסיים דרגילין לקשור בראשן אפי' בעתיקין אסור להכניסן עמ''ש סוף סי' זה:

ב

הלכות שבת

3,749

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ח

פותחין: והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אא''כ עושה ע''מ לתפור ב''י ועיין כ''מ:

ג

הלכות שבת

3,750

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

ט

האומן: ואינו יכול להתירו אא''כ (חתך) [חותך] החוטים אסור רי''ו וכתב היש''ש פ''ד דביצה סי' ט''ו אכן הכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יכול להתירו שרי לכ''ע לנתקן שהרי אינה עשויה אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע''ה אלא בצנעה עכ''ל וכ''כ הב''ח וכתב המ''א ומ''מ נ''ל דאם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור עס''א:

ג

הלכות שבת

3,751

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

י

דלי: מיירי שאינו מעשה אומן. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,752

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

יא

בחבל: דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא ואפי' חבל גרדי גזרינן אטו חבל דעלמא. (ובס' אליהו רבא מתיר בחבל גרדי ולא גזרינן וכ''פ סה''ת):

ד

הלכות שבת

3,753

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

יב

קיימא: שאין עשוי לעמוד שם זמן מרובה עס''א:

ד

הלכות שבת

3,754

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

יג

קשר: וכתבו האחרונים הא דנוהגין היתר בקשר א' למטה היינו דוקא כשעשוי להתיר בו ביום דאינו מעשה אומן אבל אם היא לקיימא או באין עשוי להתיר ביומו כגון בלולב וכיוצא בו אסור לעשות קשר למטה אלא עניבה ורשאי לעשות ב' עניבות זה ע''ג זה ולא קשר כלל וכן יש לנהוג:

ה

הלכות שבת

3,755

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיז

יד

ראשי: וה''ה ב' חבלים זו למעלה מזו לא אמרינן דמבטל לאחד אבל אם מבטל ראש א' אפי' בחבל א' אסור מ''א ונוהגין לחתוך בשבת אגד גדיים ועופות המקולסים וחוטי תפירתן משום דפסיקת תלוש אינו אסור אא''כ מתקנו למדה או לעשות כלי ואפי' שבות דרבנן ליכא אלא היתר גמור הוא עכ''ל ש''ל ועיין סי' שי''ד ס''ט כל קשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם אע''פ שתחלת עשיתו לא היתה ע''מ להניח שם אסור הלכך אסור לקשור רצועות המכנסיים שלפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם עד שיהיה בלוי. ב''י כל בו ועמ''ש ס''ק ד' וס''ק ז'. כתב הרמב''ם הפותל חבלים מכל מין שיהיה חייב משום קושר ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד ושיעורו כשיעור הפותל ועיין ב''י ועמ''ש סוף סי' ש''ג:

ו

הלכות שבת

3,756

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

א

במזיד: ומשמע ברשב''א סי' קע''ה שהקדרה אסורה ג''כ ודוקא המבשל לבריא אבל המבשל לחולה מותרת הקדרה כ''כ הרשב''א שם עיין בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' נ''א וגדולה מזו כתב שאפי' היתה קדירה חדשה שציוו כן הרופאים שיעשו התבשיל בכלי חדש אפ''ה מותר הקדרה ועיין רש''י בפ''ק דחולין שכתב דלדעת ר''מ בשוגג יאכל בו ביום אפי' הוא עצמו ובמזיד אסור אפילו לאחרים בו ביום ולמ''ש מותר אפילו לו ע''ש ובפרק אלו נערות פי' להפך בדעת ר''מ דס''ל בשוגג יאכל אפילו בו ביום במזיד לא יאכל לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים הרי שכתב דלר''מ במזיד לא יאכל הוא לעולם וזהו הפך ממה שפירש בפ''ק דחולין וצ''ע ועיין בפירוש המשנה להרמב''ם פ''ב דתרומות ודו''ק:

א

הלכות שבת

3,757

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ב

למו''ש מיד: דדוקא בעכו''ם שעושה בעינן בכדי שיעשו דחיישינן שמא יאמר לו לעשות אבל ישראל לא ישמע לו תוס' חולין דף ט''ו ואם היה מו''ש י''ט אסור דאין שבת מכין לי''ט. לקוטי מהרי''ו סי' ב' ואם נתערב אותו דבר באחרים עיין מ''א:

א

הלכות שבת

3,758

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ג

ובשוגג: אם עשה ע''פ הוראת חכם מקרי שוגג וה''ה בשוכח. כנה''ג רד''ך:

א

הלכות שבת

3,759

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ד

חי: ובלא מליחה טור ועיין בי''ד סי' ס''ז ס''ב דהדחה מיהא בעי ועיין סי' שכ''ה סי''א:

ב

הלכות שבת

3,760

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ה

בשבת: אבל במ''ש מותר מיד ש''ך וטעמו דכיון דהעכו''ם בישל בהיתר לא בעי להמתין בכדי שיעשה מ''א ועיין בי''ד סי' קי''ג ס''ק יו''ד כתבתי בשם האחרונים דאסור אפילו לחולה עצמו במו''ש ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,761

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ו

והולך: ומיירי בפרי שלא נגמר בישולו ב''י אבל בנגמר בישולו לא אמרינן שגדל והולך. מ''א ע''ש:

ב

הלכות שבת

3,762

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ז

להטמינה: אפי' מבע''י עיין סי' רנ''ז ס''ג. וכתב רש''ל בתשובה סי' ס''א דמותר לצלות על גג רותח מחמה דלא מיחלף בתולדות האור ע''ש וכתב המ''א דדבריו אינם מוכרחים וגם בס' טל אורות חולק עליו ובירושלמי איתא בהדיא דאסור. כתב הרמב''ם המבשל בחמי טבריא פטור דהוי כתולדות חמה וכתב הר''ן דאסור להעמיד מאכל ע''ג חמי טבריא אבל מע''ש מותר ולהניח בתוכו אסור כמ''ש סי' שכ''ו ס''ג:

ג

הלכות שבת

3,763

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ח

בישול: והוי יודע שכל דינים דאסורים משום בישול אפי' ליתן על הכירה או התנור קודם היסק אסור כמ''ש סוף סי' רנ''ג. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,764

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ט

וי''א: והב''ח פסק כסברא ראשונה ועיין ס''ח מ''ש:

ד

הלכות שבת

3,765

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

י

לשרותו: אפי' בכ''ר כמ''ש סעיף ט''ו דאין בישול אחר בישול. משמע מלשון הש''ע דאם לא נתבשל מע''ש רק נשרה בחמין אסור לשרותו בחמין בשבת וטוב להחמיר אם היד סולדת בחמין. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,766

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

יא

מדיחים: היינו שמערין עליו מכלי שני אבל אסור לשרותו אפי' בכ''ש דמחזי כמבשל ב''ח. ול''ד לתבלין בס''ט דתבלין עשוי למתק הקדירה ולא מיחזי כמבשל ונ''ל דבצל דינו כתבלין דעבידא לטעמא. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,767

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

יב

המליח: משמע דבמים צוננים מותר ולכן מותר לרחוץ הערינ''ג בשבת בצוננים אפי' הוא מלוח הרבה וכ''כ הב''י בסוף סי' זה בשם הפרדס בדג שקורין טונינ''א. ט''ז:

ד

הלכות שבת

3,768

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

יג

קשה: וה''ה דבר מלוח שאין יכולים לאכלו כלל בלא הדחה ב''י ואיתא בגמרא דאם הדיח חייב:

ד

הלכות שבת

3,769

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

יד

בישול: אע''ג דאין בישול אחר בישול מ''מ יש בישול אחר צלי וה''ה שיש צלי אחר בישול ולכן אסור ליתן דבר שנתבשל אצל האש בלא רוטב פסקי רקנט''י אבל לכ''ע אין צלי אחר צלי ודבר שנצלה מותר ליתנו אצל האש אפי' נצטנן וה''ה האפוי ודבר שנתבשל מותר לשרותו בחמין כמ''ש ס''ד מ''א. משקה בני ארץ ישראל שמרתיחין מים ומערבין קאוו''י בתוכה ופעמים שאין נותנין בו כל צרכו בעודנו רותח על האש ובעת שנותנין אותו בכוסות מוסיפין ונותנין על הכוס משחיקת הקאוו''י כדי לבשמו ולתקנו אם יעשה כן בשבת אסור להוסיף ולתת מן הקאוו''י בכוסות והעושה כן לכשיבנה בית המקדש חייב להביא חטאת שמנה מהר''א הלוי בתשובת גינת ורדים חא''ח כלל ג' סי' ב' וע''ש עד סי' ט' מה שהאריכו בזה חכמי א''י וכתבו דהמיקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תע''ב ועיין בס' זרע אברהם חא''ח סימן א' ועיין בתשובת פנים מאירות סימן פ''ד ובשבות יעקב ח''א הלכות שבת:

ה

הלכות שבת

3,770

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

טו

אפילו בכ''ש: הטעם בב''י דלמא פת דרכיך מתבשל אפי' בכ''ש ויש מתירין הוא דעת הטור דס''ל דלא מצינו בישול בכ''ש אלא במלח לחד לישנא בס''ט ולא מידי אחרינא וכתב המ''א לפי מה שכתבתי בס''ד בשם ב''ח יש להחמיר בכ''ש דמחזי כמבשל. (אבל בספר אליהו רבה מביא בשם תשוב' מ''ב דמותר בכלי שני):

ה

הלכות שבת

3,771

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

טז

בכ''ר: כיון שהוא יבש אין בישול לאחר אפיה:

ה

הלכות שבת

3,772

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

יז

שהיס''ב: פי' שאין נותנים לחם במרק כל זמן שהיס''ב ונ''ל דאותם שחותכים בצלים דק דק ונותנים לתוך המרק לא ישימו רק אחר שלא תהיה היד סולדת בו דבלחם יש קולא מחמת שנאפה כבר ואפ''ה נזהרים כ''ש בבצלים ואע''ג דאפשר דבצלים לא מתבשלים בכ''ש מ''מ י''ל דשמא הוי כמלח ללשון א' דמתבשל כמ''ש בס''ט ע''ש דלא בקיאין אנו במידי דמקרי רכיך ואסור והיינו כל זמן שהיד סולדת בו במרק. ט''ז:

ה

הלכות שבת

3,773

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

יח

סולדת: אפי' לא נתבשל כל צרכו מותר שאין כאן אלא שמירת חומו ולא יבא לידי בישול גמור ט''ז ע''ש ועיין סט''ו:

ו

הלכות שבת

3,774

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

יט

בבצק: אבל בדבר המתמרח אסור כמ''ש סי' שי''ד סי''א ועי' ט''ז:

ו

הלכות שבת

3,775

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כ

חם: ובדבר יבש שרי עס''ח:

ו

הלכות שבת

3,776

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כא

אסור: דהוי כמניח ע''ג כירה לכתחלה בשבת רי''ו. וא''כ לפי מ''ש סי' רנ''ג ס''ב אם נטלו מע''ג כירה משחשיכה שרי ליתנו ע''ג קדרה ע''ש. מ''א:

ז

הלכות שבת

3,777

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כב

כירה: דאפי' בדבר שאין בו משום בישול אסור להניחו ע''ג כירה דגזרינן שמא יחתה:

ח

הלכות שבת

3,778

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כג

עיקר: כיון שהקדירה מפסקת ל''ד לכירה דהתם הקדירה עומדת ע''ג האש ממש. מ''מ פכ''ב. ועיין מ''א:

ח

הלכות שבת

3,779

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כד

סולדת: עיין מ''א ועיין בי''ד סי' צ''ד ס''ק ב' מש''ש בשם רש''ל:

ט

הלכות שבת

3,780

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כה

של שור: נהי דהבשר אינו מתבשל הלחלוחית שבו מתבשל. טור:

ט

הלכות שבת

3,781

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כו

דם: ומיירי שהודח אחר המליחה דאל''כ עדיין הוא אסור משום הדם שבמלח. ומ''מ פשט דעת הרב''י משמע דדוקא כשהוא עדיין מלוח אז המלח מסייע לבישול עיין מ''א:

ט

הלכות שבת

3,782

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כז

מלח: כבר כתבתי בס''ק י''ז דגם בבצלים דינא הכי כיון שהם חריפים ממהרים להתבשל ועינינו רואות דכשנותנים אותם בכ''ש רותח מתמתקים ממרירותם אחר שמונחים שם קצת שעה. ט''ז:

ט

הלכות שבת

3,783

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כח

בטל: עיין ט''ז שחולק והעלה שאין להתיר אכילה זו בשבת אלא ימתין עד לאחר השבת ע''ש ועיין מ''א. ונ''ל דמלח שעושין ממים שמבשלין אותם אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול. מ''א:

ט

הלכות שבת

3,784

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

כט

מכ''ר: ואם עירה אזי הקליפה אסורה דנתבשלה בשבת ועי' במ''א:

י

הלכות שבת

3,785

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

ל

חמין: ואפי' בחמי טבריא אסור ליתן צוננין באמבטי שהומשכה מן המעיין לתוכו אלא צריך ליטול מהאמבטי בכ''ש ואח''כ יתן המים לתוכה גמ' ועיין ט''ז:

יא

הלכות שבת

3,786

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לא

ממים חמין: ואפי' מכ''ר מותר לערות לתוך מים צוננין דהתחתון גובר על העליון ומצננו טור. ואע''ג דאסור לערות על תבלין כמ''ש ס''י דהוי ככ''ר הכא שאני שמתערבין החמין עם הצוננים ומתבטל חמימותן כיון שהצוננין מרובין. ונ''ל דאסור ליתן תתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן דכיון שאינו מתערב מתבשל כדי קליפה וכ''מ בי''ד סי' צ''א ס''ד. מ''א ע''ש:

יא

הלכות שבת

3,787

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לב

מרובים: ולא אמרינן דמצטרף הכלי דדבר שאין מתכוין אין ראוי לומר פסיק רישיה הוא ולחייב מפני שכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי ע''ש ועיין מ''א:

יב

הלכות שבת

3,788

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לג

בכלי שני: ועיין בי''ד סי' צ''ב ס''ק מ''ה כתבתי בשם הט''ז דאם שואב בכלי ריקן מן הכלי ראשון דאותו הכלי ששואב יש לו דין כ''ר לחומרא ע''ש דלא כמהרי''ל ולעיל סי' רנ''ח כתבנו דאין לטמון כל הכלי בתוך הכלי שני דא''כ ה''ל הטמנה אלא צריך להיות מגולה למעלה. ט''ז עיין שם:

יג

הלכות שבת

3,789

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לד

שהן חיין: פי' אעפ''כ אסור ליתנן סמוך לאש אבל רחוק מהאש אפי' דבר שאין נאכל כמות שהוא חי שרי ולפ''ז אסור ליתן אלונטית או כלי עופרת סמוך לאש לחממו אם הוא קרוב כ''כ שיוכל להתיך שם או לשרוף עמ''ש המ''א ס''ק יו''ד בשם הרמב''ם ויש לדחות דכאן לא ניחא ליה שישרוף או שיתיך והוי דבר שאין מתכוין. מ''א ע''ש:

יד

הלכות שבת

3,790

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לה

נצטנן מותר: דס''ל דאין בישול אחר בישול אפי' ברוטב ונצטנן:

טו

הלכות שבת

3,791

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לו

שהיד סולדת: כתב הלבוש שיש ט''ס וצ''ל במקום שאין היס''ב דבמקום שהיס''ב אסור משום בישול ונ''ל דל''ד דהכא כיון שנתבשל כבר והוא יבש אין בו משום בישול כמ''ש סט''ו ועיין סי' רנ''ג ס''ה דאי' בהדיא כך. ט''ז ומ''א:

טז

הלכות שבת

3,792

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לז

ונימוח: דלא עביד כלום בידים אלא ממילא הוא נמחה:

טז

הלכות שבת

3,793

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לח

דשרי: מ''מ אסור מטעם בישול להאוסרים כמ''ש סט''ו:

טז

הלכות שבת

3,794

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

לט

ויש מחמירין: משום דהשמן צף למעלה והוי בעין והוי נולד דדמי למשקין שזבו משא''כ בשלג דשרי כמ''ש סי' ש''ך ס''ט דכשנימוח במים אינו ניכר. ומשמע דאפילו בדיעבד אסור לאכול השומן דהוי נולד ומ''מ פשטיד''א עצמה מותרת דבשומן הבלוע בה אין איסור מידי דהוי אחתיכת בשר שמותר לחמם כמ''ש הרב''י ואכתוב בסמוך. ואפשר דכיון דנאסר השומן בעין חוזר ונבלע בפשטיד''א ונאסרה כמ''ש בי''ד סי' קי''ג ס''ג. ומ''מ יש להקל בדיעבד כמ''ש רמ''א. ונ''ל דמותר ליתן הפשטיד''א קודם שהוסק התנור כמ''ש סוף סי' רנ''ג דאפילו בנותן קדירה קודם שהוסק פטור אבל אסור וכ''ש הכא דיש מתירין ליתן אפי' אחר שהוסק לכל הפחות יש להתיר קודם שהוסק ומ''מ אין להקל בפני ע''ה ויש לעשות על ידי עכו''ם. כתב הב''י נראה אפילו למאן דמחמיר מותר להחם בשבת חתיכות בשר שמן אעפ''י שמקצתו זב כיון דדבר מועט הוא הנפשר לא חשיב ושרי לכ''ע עכ''ל וכתב א''ז דמותר להשים כד של יין שיש בו קרח על התנור כדי לפשר הקרח. כתב הרמב''ם פ''ט אחד נתן האור ואחד העצים ואחד הקדרה ואחד המים ואחד הבשר ואחד הגיס כולם חייבים משום מבשל שכל העושה דבר מצרכי הבישול ה''ז מבשל אבל נתן אחד הקדרה ואחד המים ואחד האור ואחד העצים ואחד הגיס ב' האחרונים חייבים. אבל נותן האור לא מתחייב כיון שהאור היה מתכבה ולא היה התבשיל מתבשל אם לא היה השני נותן העצים אבל ברישא מיירי שהביאו שניהם האור והעצים ביחד כ''מ בשם ר''י בי רב. וצ''ל דמיירי שלא הצית האש אלא הביאו ממקום אחר ונתנו פה דאלו הציתו חייב משום מבעיר. ורש''י פי' דכשמוליך גחלת ממקום למקום היא מתלבה מרוח הליכתו וחייב משום מבעיר ועיין ר''ל בן חביב סי' כ''א. וכתב המ''מ ויש אומרים שאין חיוב ההגסה אלא בהגסה ראשונה אבל משהגיס פעם א' דבלא מגיס מתבשל ופטור וכ''ד הרמב''ן והרשב''א. ובודאי לד''ה כל שאין בבישולו חיוב כגון מבושלת כל צרכו אין בהגסתו חיוב עכ''ל. וב''י סי' רנ''ג כתב בשם הכלבו דמגיס חייב משום מבשל אפי' בקדרה מבושלת כל צרכו כל זמן שהיא על האש ע''ש:

טז

הלכות שבת

3,795

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

מ

אסור: דבזה יש משום צובע:

יח

הלכות שבת

3,796

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

מא

ולכתחלה וכו': והעולם נהגו היתר במיני קטניות שמוציאין אותו בכף כיון דא''א בענין אחר ויש להם על מי שיסמוכו עיין מ''ש סי' רנ''ג סעיף ד' מ''א. וט''ז כתב נלע''ד דהוצאה בעלמא בלי שום היפך בקדירה אלא ליקח חתיכה אין כאן זהירות אף ע''פ שלא נתבשל כל צרכו אסור אפילו בהוצאה שנמצא מגיס מ''מ בנגמר כל צרכו אין להחמיר בהוצאה רק שיחמיר להפוך בקדרה הרוצה להחמיר ועיין סוף סי' שכ''א ועיין בפנים מאירות סי' פ''ד:

יח

הלכות שבת

3,797

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיח

מב

המדורה: וה''ה במעבירו מהאש כל זמן שהוא רותח שהיס''ב אסור לטוח עליו שום דהא עדיין כ''ר הוא וכ''כ הפוסקים ביו''ד סי' צ''ד ס''ק כ''ה בדבר שהוא גוש אפי' בכ''ש מבשל וכ''ש צלי ע''ש והרבה אין יודעים להזהר כשצולין אווזא וכשמוציאין אותה בעודה רותחת מושחין עליה שום וזהו איסור כל זמן שהיס''ב ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דבשומן מותר לטוחו דאין בו משום בישול כמ''ש סי''ו ומשום נולד ליכא כיון דאינו בעין ובלבד שלא ירסקו בידים רק יניחנו עליו מעט מעט והוא נימוח מאליו ואפשר דזהו מיקרי בעין מידי דהוי אקדירה שיש בה רוטב וצ''ע עכ''ל ומכאן ראיה שמותר לטוח שומן אווזא שנקפה ע''ג מיני קמחים וקטניות כגון לאקשי''ן ערביזי''ן היר''ז שנותנים ע''ג קערה. א''ז בשם דרישה (ובספר אליהו רבה הניח קצת בצ''ע ע''ש):

יט

הלכות שבת

3,798

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

א

בנפה: שזהו דרך ברירתו:

א

הלכות שבת

3,799

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שיט

ב

לאלתר: ודוקא אוכל מתוך הפסולת עיין ס''ד. הר''י אבולעפיא הובאו דבריו במהרי''ט צהלון סי' ר''ג כתב דמדברי רש''י נראה דאפילו לאלתר דוקא כשבורר לעצמו מותר אבל לאחרים אסור ומהרי''ט צהלון שם דחה דבריו וכתב דאפילו לאחרים שרי. עוד כתב שם מהר''י אבולעפיא דהרמב''ם ס''ל דבורר פסולת מתוך אוכל נמי מותר לאלתר ולפי זה כתב דלהסיר הצרעה מן הכוס מותר להסירה כשהוא לאלתר. ומהרי''ט צהלון שם דחה דבריו והעלה שדעת כל הפוסקים דפסולת מתוך האוכל אסור אפילו לאלתר והנוטל פסולת מתוך האוכל לעולם חייב אפי' ביד ולאלתר ומהריט''ץ שם התיר להסיר הצרעה מן הכוס בשבת מטעם אחר דאין ברירה בלח. וגם את הצרעה ישלח. דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור אבל דבר שצף למעלה כבר ברור הוא והוי ליה כמשחיל ביניתא מחלבא דאין זה בורר ע''ש. והיד אהרן כתב עליו דהיתר זה הוא דחוק מאוד. והט''ז סי' זה ס''ק י''ג ובסי' תק''ו ס''ק ג' כתב דאין להסיר הצרעה והזבובים מן הכוס דה''ל בורר פסולת מתוך אוכל אלא ליקח מן המשקה קצת עמהם:

א

הלכות שבת