sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
4,300	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	ה	שיחזור: כתב המ''א היינו כששכרו סתם וחזר בו קודם שבת ראשונה. ואם החזיק בה משנכנס השבת שוב אינו יכול לחזור בו. ואם שכרו לזמן אינו יכול לחזור בו עד כלות הזמן עכ''ל. והט''ז כתב דאפי' שכרו לזמן מצי למהדר אפי' תוך הזמן אם נותן הדמים ע''ש. ועי' בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' שדחה דבריו ע''ש. ועיין מ''ש היד אהרן עליו:	ו	הלכות שבת
4,301	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	ו	לזמן: נ''ל דאם שוכרין מעכו''ם ומת והניח יורש אין מועיל מה ששכרו מן המוריש דאז נתבטל השכירות וצריך לחזור ולשכור מן היורש ט''ז וכ''כ הט''ז בסי' שצ''א ס''ק ג' ע''ש ועיין סי' שפ''ג. וכן פסק בתשו' חכם צבי סי' ו' כוותיה ולא מטעמיה. וכן נ''ל עיקר ודלא כמ''ש בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' דאין צריך לחזור ולשכור מן היורש. ומ''ש שם שכן פסק מהרימ''ט בת''א ליתא דמשם אין ראיה לומר שאם מת שא''צ לחזור ולשכור מיורש. יד אהרן ועיין מ''ש בסי' שצ''א ס''א ועיין בדברי שמואל סי' נ''ז:	ז	הלכות שבת
4,302	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	ז	להניח: ואע''פ שלא הניח כלום מהני מ''מ צריך שיקנה הקרקע בא' מהדרכים שקרקע נקנה בהם. מ''א:	יב	הלכות שבת
4,303	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	ח	לא מהני: ודוקא כשאין לעכו''ם רשות להשתמש במקום הישראל אבל אם יש לעכו''ם רשות להשתמש שם הוי כשכירו. ב''ח מ''א:	יג	הלכות שבת
4,304	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	ט	מגזבר: אפי' נוטל הגזבר השכר לעצמו דאין המלך מקפיד בדבר זה. וכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו רי''ט ח''א סי' נ''ד מ''א. וכתב בתשו' חכם צבי סי' ו' הא דאמרינן דאין המלך מקפיד מסתמא דוקא שנה או שנתיים דמסתמא אין דרך המלך להקפיד על זמן כזה אבל על חמשים שנה דרך המלך להקפיד ונהי דכל זמן שהוא שכירו ולקיטו לא חיישינן אקפידה דידיה שהרי אף במקום שהוא אינו רוצה להשכיר שכירו משכיר הנ''מ בעודו שכירו אבל שתועיל שכירתו לאחר שיעבור משכירו ובהקפדה לא ואף את''ל דלאו דוקא ה''מ כשהמלך חי אבל כשמת המלך אף שהגזבר חי הכל בטל אם לא שמינהו המלך החדש גם כן עכ''ל ע''ש:	יד	הלכות שבת
4,305	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	י	אוסר: עיין ט''ז ובתשובת יד אליהו סימן ט''ז:	יז	הלכות שבת
4,306	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	יא	וישראל: וט''ז ומ''א כתבו דליכא מאן דס''ל הכי ע''ש:	יז	הלכות שבת
4,307	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	יב	אינו: כדי שיתיירא לדור יחידי ויצא משם ועי' ט''ז מ''ש:	יט	הלכות שבת
4,308	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפב	יג	שישראל: חצר של עכו''ם כדירת בהמה ומותר לישראל הדר שם להכניס ולהוציא ואם נתאכסן שם ישראל עמו אינו אוסר בעה''ב על האורח ולא האורח על בעה''ב. ב''י ט''ז:	כ	הלכות שבת
4,309	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפג	א	מת: והיינו שלא שכרו ממנו תחלה רק היו אסורים ובמיתת העכו''ם נעשה היתר על ידי שביטל א' לחבירו אבל אם שכרו ממנו קודם שבת והיה להם עירוב רק שבשבת שמת העכו''ם נאסר כמש''ל בסימן שפ''ו ס''ז סק''ו שכרו מן היורש בשבת ההוא וא''צ אח''כ ביטול רשות ודי בעירוב שעשו תחלה וכ''ש אם מת העכו''ם בחול ט''ז עיין שם. ועיין מ''א שכתב דמשמע בתוספות דף ס''ד ע''א דאפילו היה העכו''ם כאן מאתמול ושכרו ממנו ומת בשבת בטל העירוב וצריכים לבטל ע''ש ועיין סי' שפ''ב ס''ק ו' מש''ש:	א	הלכות שבת
4,310	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפד	א	ברשות: נ''ל דעכו''ם שיש לו חוב על הבית מיקרי ברשות מ''א עיין שם:	א	הלכות שבת
4,311	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפד	ב	בין בחזקה: ועכ''פ אינן אוסרים פחות מלמ''ד אם אין רגילין לבוא ואם יש לישראל רשות להניח כלים בחדרם אין אוסרים עיין סי' שע''ב סי''א. מ''א:	ב	הלכות שבת
4,312	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפה	א	צדוקי: ואע''פ שמחלל שבת במילי דרבנן מ''מ אנוסים הם דמנהג אבותיהם בידיהם:	א	הלכות שבת
4,313	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפה	ב	מומר: ואם חילל שבת בחד זימנא לא מקרי מומר עיין בי''ד סי' י''א:	ג	הלכות שבת
4,314	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפה	ג	שהמיר: כתב בגינת ורדים כלל ג' סי' כ''ב דאם השכיר מן הגזבר אפי' שאחר העירוב ח''ו המיר א' משכונות ישראל מועיל העירוב שנעשה קודם ההמרה לפי ששכרו מן הגזבר נכנס בשכירות זו גם בתים יחידים מישראל שיהיו היחידים טפילין למרובין וכללות המרובים מתקיימות השכירות בידם עיין שם:	ד	הלכות שבת
4,315	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפו	א	בירק: ונ''ל דלפתות דידן מערבין בהן חיין דלא גרע מבשר חי עיין מ''א:	ה	הלכות שבת
4,316	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפו	ב	צלי: ואפי' יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם גמ':	ו	הלכות שבת
4,317	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפו	ג	מבושל: ושיעורו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודות וכן כל כיוצא בזה. מ''מ מ''א:	ו	הלכות שבת
4,318	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפו	ד	בתרומה: ועכשיו אין שום תרומה ראוי לאדם. כנה''ג עי' סימן תנ''ז:	ח	הלכות שבת
4,319	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפו	ה	ואסור: ואם נתנו ב' המבואות שתופן בחצר זו בכלי א' ה''ל כולן כאחד ומותר לטלטל ממבוי זה למבוי זה כמ''ש רסי' שע''ח. מ''א ע''ש:	ט	הלכות שבת
4,320	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפו	ו	במבוי: כלומר בבתים שבמבוי דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי כמ''ש רסי' שע''ב. מ''א ועיין בגינת ורדים כלל ג' סי' כ''ב:	ט	הלכות שבת
4,321	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שפח	א	אין: ואם ניתר בצ''ה או בב' פסין המבוי שרי ועי' סימן שס''ג סכ''ו. מ''א ע''ש:	א	הלכות שבת
4,322	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצא	א	משכירו: וכן נוהגין בכל המקומות שיש להם היקף וקניית רשות מהשר שקונין כל מיני משקין מן העכו''ם ומטלטלים. ובמקום שאין השר רק גובה מס אסור אפי' לטלטל במבוי וכבר זכרנו לעיל בסי' שפ''ב ס''ז בכל עכו''ם שאין מועיל שכירות מעכו''ם אלא כל זמן שהוא חי ואח''כ צריך שכירות חדש מבנו עכ''ל ט''ז ע''ש. ועיין בתשו' חכם צבי סימן ו' ובתשובת דבר שמואל סי' קמ''ה. ובחות יאיר סי' קל''ה כתב דבעיר המוקפת חומה שיש ליהודים רחוב מיוחד ונסגרת בלילה לא ידע מה טעם לאיסור לטלטל בכל העיר ע''ש. ועיין בנ''צ:	א	הלכות שבת
4,323	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצא	ב	ישראלים: ורש''ל סי' י''ח כתב שקבל מזקנים לאסור לטלטל ביריד לובלין ואולי שמפני שרגילין לקבוע לבא בכל יריד ויריד ורגיל אוסר מיד ל''ש ישראל ל''ש עכו''ם עיין סי' שפ''ד עכ''ל. והנה המרדכי כתב דעכ''פ אסור האורח להוציא מביתו לחצר או לעיר ועיין במהרי''ק שמ''ו ונ''ל שהדין עמו דהרי החצר מיוחד להבעה''ב והבית מיוחד להאורח דשכירות ליומא ממכר הוא. ואם כן מוציא מרשות לרשות אבל הבעה''ב מותר להוציא דאין לאורח חלק במבוי או בחצר עד שלשים יום ועמ''ש סי' ש''פ מ''א. ועשו''ת רמ''א סי' פ''ה:	ב	הלכות שבת
4,324	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	א	קנין יחיד: פי' שבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לאחרים או שמכרה אחר כך לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין. מגיד משנה:	א	הלכות שבת
4,325	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ב	אין: וצ''ע דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דס''ל כרש''י דאין נקרא רבים פחותין מס' רבוא וכ''מ בהג''מ פ''ה ה''א:	א	הלכות שבת
4,326	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ג	ששיירו: עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ''ג וביד אהרן:	א	הלכות שבת
4,327	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ד	ואם: צ''ל אם היו הנשארים רבים ואסורים לטלטל וכו'. ט''ז:	א	הלכות שבת
4,328	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ה	היכר: אפילו איכא עכו''ם בהדין מתא אין יכולין לערב יחד מהריב''ל כנה''ג ובשם הר''ן כתב דעכו''ם הוי שיור וכתב בגינת ורדים שם דמקום המשויר שאמרו אם דרים בו ישראלים צריך לעשות היכר וסימן כדי שלא יאסור על בני העיר והיינו כשישראלים דרים שם אבל אי עבדי שיור מקום שאין דרים בו ישראל א''צ לעשות היכר והבדל למקום המשויר ואפי' בית שבאמצע דרך מהני להיות שיור אע''פ שמכאן ומכאן הם בכלל ההיתר ע''ש ועיין מ''ש עליו מהר''י שבבו:	א	הלכות שבת
4,329	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ו	פסין: ומ''א כתב דבעיר של רבים א''צ היכר בין מבוי למבוי כנ''ל ברור עכ''ל:	א	הלכות שבת
4,330	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ז	וסולם: אבל לקולא נחשב כפתח:	ב	הלכות שבת
4,331	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ח	מצבה: היינו אצטבא גבוה ד' טפחים (וכ''פ הב''ח):	ד	הלכות שבת
4,332	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	ט	לחצאין: ובזה לא מהני מצבה. מ''א:	ד	הלכות שבת
4,333	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצב	י	קורה: עיין מ''א שהניח דבר זה בצ''ע:	ו	הלכות שבת
4,334	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצג	א	יאמר: על אותו הפת טור דהואיל ועביד ביה כבר מצוה ליעבד בה מצוה אחריתא כמ''ש סימן שצ''ד בהג''ה וכל שכן כאן דתרוויהו חדא מצוה דעירוב נינהו. ט''ז ע''ש:	א	הלכות שבת
4,335	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצג	ב	ויש אוסרים: עיין ט''ז מה שהקשה על דיעה זו. והיד אהרן מיישבו בטוב ע''ש:	ב	הלכות שבת
4,336	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצד	א	מלאכה: אבל במלאכה דרבנן לא גזרו עליו בה''ש בדבר מצוה. ואם מצא המפתח בשבת בכל ענין הוי עירוב אפילו מצאו בשדה. ט''ז ע''ש:	ג	הלכות שבת
4,337	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצו	א	באמצען: ובסי' שמ''ט מבואר שיכול לברר לאיזה רוח שירצה הד' אמות ע''ש ס''ד עיין מ''א:	א	הלכות תחומין
4,338	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	א	בינונית: היינו אורך ב' מנעלים מנעל א' מקום מצב הרגל ומנעל הוי בין רגל לרגל מהרי''ו סע''ה ובסימן ש''א ס''א:	ב	הלכות תחומין
4,339	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ב	כליו: מיירי במלבוש ועיין סי' ת''ג. מ''א:	ג	הלכות תחומין
4,340	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ג	לרועה: אפי' לרועה עכו''ם עיין ססי' ת''א. מ''א:	ה	הלכות תחומין
4,341	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ד	לשני: אע''פ שמעי''ט מסרה לשניהם ובי''ט בירר דבריו שמסרה לאחד מהן אפ''ה הוי כרגלי שתיהן לפי שלא בירר דבריו מעי''ט:	ה	הלכות תחומין
4,342	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ה	כרגלי: אפילו עירב רועה ד' אלפים לרוח א' אינו מעכב על מי שלקחו ממנו מלהוליכה לרוח שכנגדו. רש''י עיין ט''ז:	ז	הלכות תחומין
4,343	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ו	שניהם: לפי שבין השמשות ינק כל אחד מחבירו:	י	הלכות תחומין
4,344	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ז	העיסה: ולא אמרינן דליבטל מים ומלח בעיסה דכיון שבאו לתקן העיסה ה''ל כמין במינו ולא בטל בדשיל''מ עיין סי' תקי''ג ועיין סי' שי''ח סס''ט:	יב	הלכות תחומין
4,345	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ח	אותה העיר: ואם עירב אחד מהעיר יכולים להוליכן עמו וה''ה אם נתנן לעכו''ם אבל מילאן עכו''ם אין יכול להוליכן אלא למקום שכל אנשי העיר יכולין לילך. מ''מ ר''ן מ''א:	יד	הלכות תחומין
4,346	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	ט	המושכים: אפי' אין נובעין כיון דניידי לא קנו שביתה:	טו	הלכות תחומין
4,347	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	י	הנובעים: אע''פ שאין יוצאין חוץ ממקום נביעתן. מ''א:	טו	הלכות תחומין
4,348	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצז	יא	מחוץ: גשמים היורדים בי''ט סמוכים לעיר הם כרגלי אנשי אותה העיר וכ''ש כשירדו לתוך העיר עצמה דלא קנו שביתה באוקיינוס או בעבים דמניד נייד שם יש''ש גמרא. ומשמע בתוספות דף מ''ו דתוך התחום מקרי סמוך לעיר. מ''א ע''ש:	טו	הלכות תחומין
4,349	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	א	אריכא: פירוש שאין רחבה כארכה:	א	הלכות תחומין
4,350	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ב	שנתקצר: או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים. טור:	ד	הלכות תחומין
4,351	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ג	בית דירה: אע''פ שאין דרין בה:	ה	הלכות תחומין
4,352	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ד	ארבע: ואם אין בה רוחב ד''א אע''פ שארוכה כמה לא מיקרי בית עיין סימן שמ''ה:	ו	הלכות תחומין
4,353	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ה	ומערה: הבורגנין שעושין שומרי הגנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיחי גנבי או גשמים ששוטפין אותן. ב''י:	ו	הלכות תחומין
4,354	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ו	כעיר: עיין מ''א שכתב שיש כאן ט''ס ע''ש:	ו	הלכות תחומין
4,355	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ז	בית א': אא''כ עומד בתוך ע' לעיר:	ז	הלכות תחומין
4,356	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ח	מפתח: פי' מבית החיצון:	ט	הלכות תחומין
4,357	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	ט	באהלים: שאין קבועים במקום אחד אלא יושבין כאן זמן מה ואח''כ הולכים למקום אחר אבל אם קבועים במקום אחד הוי כעיר. מ''א:	י	הלכות תחומין
4,358	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצח	י	ישיבתה: פירוש מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:	יא	הלכות תחומין
4,359	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצט	א	נהר: שהוא רחב יותר מכ''ה אמה. ב''י:	ב	הלכות תחומין
4,360	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שצט	ב	שטעה: היינו אם עולה יותר על תק''פ אמה בקירוב. רמב''ם:	ט	הלכות תחומין
4,361	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ת	א	יותר: ואם כלתה מדתו בסוף העיר כל העיר נחשבת כד''א כמ''ש רסי' ת''ח:	א	הלכות תחומין
4,362	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ת	ב	ואמר: בין השמשות. מ''א:	א	הלכות תחומין
4,363	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תא	א	כרגלי: ואם ב' זכו בו בפעם א' וא' עירב למזרח ואחד למערב אין אחד מהם יכול להוליכו אלא למקום שמותר לשניהם. ט''ז ע''ש:	א	הלכות תחומין
4,364	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תא	ב	מוקפת: ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצ''ה חשיבי מוקף לדירה שהרי בונין בתים תחלה ואח''כ עושין צ''ה כמ''ש סימן שנ''ח ס''ב וע''ש ס''א בהג''ה דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ''א:	א	הלכות תחומין
4,365	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תא	ג	מוקף: נ''ל באם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צ''ה דהוה כולו כד''א דהא עי''ז מותר לטלטל מרשות לרשות ובמבוי עצמו דאנו חושבין כל המבוי כרשות א' ה''נ לענין בא מחוץ לתחום דהוה כולו כד''א ומותר לטלטל בכל המבוי וכ''מ לרש''ל בפ' א''צ סי' ט' ט''ז ע''ש ועיין מ''ש בס''ק ב' בשם המ''א:	א	הלכות תחומין
4,366	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תב	א	קונים: עיין מ''א וט''ז:	א	הלכות תחומין
4,367	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תג	א	אלפים: ובסימן ת''ה ס''ו דמהלך כולה אע''פ שלא שבת התם אקילו גביה כיון דאין לו אלא ד''א משא''כ כאן דיש לו אלפים בלאו הכי. רש''י:	א	הלכות תחומין
4,368	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תג	ב	לזרוק: דוקא בחפצים של אדם שיש לו תחום אחר דאל''כ הרי אסור להוליכה חוץ לתחום כמ''ש סי' שצ''ז ס''ג. מ''א:	א	הלכות תחומין
4,369	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תג	ג	תוך אלפים: כיון דא''א לו לטלטל חוץ לאלפים בתוך אלפים נמי אסור דנפרצה במילואה למקום האסור. וט''ז חולק ופסק כרש''י דבתוך אלפים מותר לטלטל כדרכו ע''ש:	א	הלכות תחומין
4,370	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תד	א	בימים: אפי' חוץ לי''ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין לדגלי מדבר ולכן אזלינן לקולא. ר''מ אלשקר סימן ק''ח כתב דמותר לירד מן הספינה במעבורת אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת ועי' ת''ד ע''ד כנה''ג. ועיין מ''ש סי' של''ט ס''ז:	א	הלכות תחומין
4,371	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תד	ב	למעלה: וכתב המ''א ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים. בד''ה בשם הרשב''ץ:	א	הלכות תחומין
4,372	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תד	ג	יצא: כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים:	א	הלכות תחומין
4,373	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תד	ד	וצריך: וה''ה אם דחפוהו עכו''ם לתוך העיר ה''ל כולה כד''א ועיין מ''ש סימן ת''ה ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מיוד אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ''ש סי' ת''ג וסי' ת'. הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי''ט שלאחריו חוץ לד''א. ב''י ועיין מ''א:	א	הלכות תחומין
4,374	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	א	אחת: עיין מ''א שהעלה מאחר דד''א שלו מובלעים בתוך התחום ולכן נ''ל להקל בזה אם היה אונס דקי''ל הבלעת תחומין מילתא היא. אבל לדבר הרשות דכ''ע לאו מילתא ע''ש:	א	הלכות תחומין
4,375	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ב	ארבע: עמ''ש בסי' ת''ט ס''ה:	א	הלכות תחומין
4,376	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ג	לילך: וכשמגיע תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה עיין מ''ש ס''א. מ''א:	ד	הלכות תחומין
4,377	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ד	ויצאה: עיין סי' רמ''ח ס''ו:	ה	הלכות תחומין
4,378	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ה	מוקפת: ואם בא לעיבורה של עיר הוי כעיר מהרי''ל וסיים שם ונהגו שלא לצאת מהספינה אלא ישאוהו עכו''ם להעיר או לשפת הים מקום שהוא גבוה יו''ד עיין מ''א:	ו	הלכות תחומין
4,379	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ו	לעירו: הואיל ושבת באויר מחיצות אבל לעיר אחרת אפי' נתנוהו עכו''ם אין לו אלא ד' אמות כיון שיצא לדעת עיין ס''ו וס''ז. מ''א:	ח	הלכות תחומין
4,380	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ז	כארבע: ומכל מקום אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת:	ח	הלכות תחומין
4,381	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ח	לאכלם: אם יש אדם שעירב לאותו צד או שיש עיר אחרת סמוכה לשם רש''י עיין ססי' תקט''ו:	ט	הלכות תחומין
4,382	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תה	ט	חוץ: אפילו הם בעיר מוקף חומה ט''ז עיין שם שהאריך:	ט	הלכות תחומין
4,383	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תו	א	מקום צנוע: ויכול ללכת עד בית היהודים לפנות שם. ראב''ן מגן אברהם:	א	הלכות תחומין
4,384	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תו	ב	תקנה: פי' שאף שבא לתחומו אין לו אלא ד''א כמ''ש סי' ת''ה ס''ח אבל מ''מ יכול לילך למקום צנוע לפנות ואם בא לעירו עיין סי' ת''ה ס''ח דיש לו כל העיר ולעיר אחרת אין לו אלא ד''א וכ''כ ראב''ן. מגן אברהם:	א	הלכות תחומין
4,385	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תח	א	מהלך: הואיל ולן בה אבל הגיע לעיר אחרת וכלתה מדתו באמצע העיר אסור להלך יותר ומטלטל בכולה ע''י זריקה כמ''ש סימן ת''ג. ואם כלתה מדתו בסופה כל העיר כד''א וה''ה במודד תחום מעירו ופגע בעיר אחרת ועיין בגמ' ועיין בספר אבן העוזר שהאריך בדין זה עיין שם בספר מגיני ארץ דפוס פרופס:	א	הלכות עירובי תחומין
4,386	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תח	ב	המצטרפים: אפי' אם נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ב' אמות לצד חוץ דכשעומד במקום שנחשב לו כד' אמות אין לו לצד חוץ כלום כמי שעומד בדיר וסהר תוספות דף ס' ע''ב:	ג	הלכות עירובי תחומין
4,387	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	א	הקברות: דהיינו בקבר של בנין דאלו בקרקע שרי דקרקע עולם אינו נאסר עיין ביו''ד סי' שס''ד:	א	הלכות עירובי תחומין
4,388	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ב	במגדל: היינו תיבה גדולה אמה על אמה ברום ג' אמות ונושאים אותו בהמות ויכול ליטול העירוב בפשוטי כלי עץ שאין בה רוחב טפח ולהביאו אצלו. מ''א:	א	הלכות עירובי תחומין
4,389	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ג	חטאת: וה''ה כשמניח עירובו בר''ה רחוק ח' אמות משביתתו אין מתירין לו להביאו פחות פחות מד''א כיון דאפשר לבוא לידי חיוב חטאת תוס' דף נ''ד. מ''א:	ג	הלכות עירובי תחומין
4,390	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ד	ונתגלגל: ונראה דאפי' אם עבר במזיד וגלגלו חוץ לתחום תוך ד''א לא הפסיד עירובו ט''ז. הקשה ב''י דהא תנן מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה א' לא יכנוס כמ''ש סימן ת''ה ואמאי הא אפי' יצא ד''א פחות משהו מותר י''ל דל''ד דהתם כיון דנתכוין לשבות בעיר היא חשובה לו כד''א ואין לו ד''א אחרים אבל הכא כשהוא רוצה לעקור דירתו מהעיר ראוי לתת לו במקום שמניח עירובו ד''א כי שם ביתו עכ''ל ועיין ט''ז ועיין סי' ת''ה ס''ק א' ב':	ה	הלכות עירובי תחומין
4,391	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ה	ספק: עירב בספק טריפה אינו עירוב דבעי סעודה הראוי לאכילה. מ''א:	ו	הלכות עירובי תחומין
4,392	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ו	כל א': עיין ט''ז ומ''א מה שהגיהו:	ז	הלכות עירובי תחומין
4,393	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ז	חפצים: וכן הרועים הלנים בשדה הולכים אחר מקום לינתן שגם שם היו חפצים לאכול וכן הקייצים ושומרי פירות גמרא דף ע''ג:	ז	הלכות עירובי תחומין
4,394	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ח	שליחותו: ואפי' באיסור דאורייתא וכגון שיש מכשול למשלח אם לא יעשה שליחותו כגון הכא אבל האומר לשלוחו צא ותרום ומצא תרום אין חזקתו תרום דאין השליח חושש לתרום כי אם לא ימצא התרומה אצל הכרי ידע המשלח שאינו תרום וא''כ חיישינן שהשליח לא תרם ואיש אחר תרם תוס' והרא''ש וצ''ע שביו''ד סי' של''א סל''ד כתב שאם מצא הכרי תרום אמרינן השליח תרם וצ''ע מ''א ע''ש. אם ידעינן שעשה שליחותו אלא שספק אם שינה השליח אמרינן ודאי לא שינה הרב בצלאל סי' כ''ט:	ח	הלכות עירובי תחומין
4,395	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תט	ט	בתמרים: אפי' צוה להשליח לערב משלו הוי קפידא ואינו עירוב. מ''א:	י	הלכות עירובי תחומין
4,396	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תיא	א	ונשאר: עיין סי' ת''ח ס''ד דאפי' הניח בעצמו חוץ לאלפים דיש לו שביתת ביתו עיין ט''ז:	א	הלכות עירובי תחומין
4,397	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תיג	א	לכל: לעיל סי' שס''ח ס''ג כתב דיני ע''ח וכתב שם די''ח גרוגרות סגי אפי' למרובין והכא בעי לכל א' נראה דבחצירות הוא האיסור משום שהאחד אוסר על חבירו מש''ה סגי שיש בין כולם י''ח גרוגרות דעי''ז הם מעורבין והיו לאחדים משא''כ בתחומין אין האיסור משום דא' אוסר על חבירו אלא דגבול יש לכל אחד אלפים אמה ותו לא וע''י עירוב נעשה כמי שדר שם ע''כ צריך כל א' להתיר לו יותר מגבולו. ט''ז ע''ש:	א	הלכות עירובי תחומין
4,398	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תיד	א	שש שנים: עיין ט''ז בסי' תר''מ ס''ב ע''ש. ועיין מ''א כאן:	ב	הלכות עירובי תחומין
4,399	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תטו	א	נישואין: אבל בת כהן לישראל או בת ת''ח לע''ה אינו מצוה גמרא פסחים וכתב המ''א בסי' תר''ע סק''ד דאם אומרים שירות וזמירות הוי סעודת מצוה ע''ש:	א	הלכות עירובי תחומין

4,300

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

ה

שיחזור: כתב המ''א היינו כששכרו סתם וחזר בו קודם שבת ראשונה. ואם החזיק בה משנכנס השבת שוב אינו יכול לחזור בו. ואם שכרו לזמן אינו יכול לחזור בו עד כלות הזמן עכ''ל. והט''ז כתב דאפי' שכרו לזמן מצי למהדר אפי' תוך הזמן אם נותן הדמים ע''ש. ועי' בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' שדחה דבריו ע''ש. ועיין מ''ש היד אהרן עליו:

ו

הלכות שבת

4,301

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

ו

לזמן: נ''ל דאם שוכרין מעכו''ם ומת והניח יורש אין מועיל מה ששכרו מן המוריש דאז נתבטל השכירות וצריך לחזור ולשכור מן היורש ט''ז וכ''כ הט''ז בסי' שצ''א ס''ק ג' ע''ש ועיין סי' שפ''ג. וכן פסק בתשו' חכם צבי סי' ו' כוותיה ולא מטעמיה. וכן נ''ל עיקר ודלא כמ''ש בתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ז' דאין צריך לחזור ולשכור מן היורש. ומ''ש שם שכן פסק מהרימ''ט בת''א ליתא דמשם אין ראיה לומר שאם מת שא''צ לחזור ולשכור מיורש. יד אהרן ועיין מ''ש בסי' שצ''א ס''א ועיין בדברי שמואל סי' נ''ז:

ז

הלכות שבת

4,302

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

ז

להניח: ואע''פ שלא הניח כלום מהני מ''מ צריך שיקנה הקרקע בא' מהדרכים שקרקע נקנה בהם. מ''א:

יב

הלכות שבת

4,303

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

ח

לא מהני: ודוקא כשאין לעכו''ם רשות להשתמש במקום הישראל אבל אם יש לעכו''ם רשות להשתמש שם הוי כשכירו. ב''ח מ''א:

יג

הלכות שבת

4,304

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

ט

מגזבר: אפי' נוטל הגזבר השכר לעצמו דאין המלך מקפיד בדבר זה. וכל עבד מעבדיו הקטנים לא גרע משכירו ולקיטו רי''ט ח''א סי' נ''ד מ''א. וכתב בתשו' חכם צבי סי' ו' הא דאמרינן דאין המלך מקפיד מסתמא דוקא שנה או שנתיים דמסתמא אין דרך המלך להקפיד על זמן כזה אבל על חמשים שנה דרך המלך להקפיד ונהי דכל זמן שהוא שכירו ולקיטו לא חיישינן אקפידה דידיה שהרי אף במקום שהוא אינו רוצה להשכיר שכירו משכיר הנ''מ בעודו שכירו אבל שתועיל שכירתו לאחר שיעבור משכירו ובהקפדה לא ואף את''ל דלאו דוקא ה''מ כשהמלך חי אבל כשמת המלך אף שהגזבר חי הכל בטל אם לא שמינהו המלך החדש גם כן עכ''ל ע''ש:

יד

הלכות שבת

4,305

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

י

אוסר: עיין ט''ז ובתשובת יד אליהו סימן ט''ז:

יז

הלכות שבת

4,306

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

יא

וישראל: וט''ז ומ''א כתבו דליכא מאן דס''ל הכי ע''ש:

יז

הלכות שבת

4,307

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

יב

אינו: כדי שיתיירא לדור יחידי ויצא משם ועי' ט''ז מ''ש:

יט

הלכות שבת

4,308

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפב

יג

שישראל: חצר של עכו''ם כדירת בהמה ומותר לישראל הדר שם להכניס ולהוציא ואם נתאכסן שם ישראל עמו אינו אוסר בעה''ב על האורח ולא האורח על בעה''ב. ב''י ט''ז:

כ

הלכות שבת

4,309

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפג

א

מת: והיינו שלא שכרו ממנו תחלה רק היו אסורים ובמיתת העכו''ם נעשה היתר על ידי שביטל א' לחבירו אבל אם שכרו ממנו קודם שבת והיה להם עירוב רק שבשבת שמת העכו''ם נאסר כמש''ל בסימן שפ''ו ס''ז סק''ו שכרו מן היורש בשבת ההוא וא''צ אח''כ ביטול רשות ודי בעירוב שעשו תחלה וכ''ש אם מת העכו''ם בחול ט''ז עיין שם. ועיין מ''א שכתב דמשמע בתוספות דף ס''ד ע''א דאפילו היה העכו''ם כאן מאתמול ושכרו ממנו ומת בשבת בטל העירוב וצריכים לבטל ע''ש ועיין סי' שפ''ב ס''ק ו' מש''ש:

א

הלכות שבת

4,310

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפד

א

ברשות: נ''ל דעכו''ם שיש לו חוב על הבית מיקרי ברשות מ''א עיין שם:

א

הלכות שבת

4,311

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפד

ב

בין בחזקה: ועכ''פ אינן אוסרים פחות מלמ''ד אם אין רגילין לבוא ואם יש לישראל רשות להניח כלים בחדרם אין אוסרים עיין סי' שע''ב סי''א. מ''א:

ב

הלכות שבת

4,312

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפה

א

צדוקי: ואע''פ שמחלל שבת במילי דרבנן מ''מ אנוסים הם דמנהג אבותיהם בידיהם:

א

הלכות שבת

4,313

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפה

ב

מומר: ואם חילל שבת בחד זימנא לא מקרי מומר עיין בי''ד סי' י''א:

ג

הלכות שבת

4,314

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפה

ג

שהמיר: כתב בגינת ורדים כלל ג' סי' כ''ב דאם השכיר מן הגזבר אפי' שאחר העירוב ח''ו המיר א' משכונות ישראל מועיל העירוב שנעשה קודם ההמרה לפי ששכרו מן הגזבר נכנס בשכירות זו גם בתים יחידים מישראל שיהיו היחידים טפילין למרובין וכללות המרובים מתקיימות השכירות בידם עיין שם:

ד

הלכות שבת

4,315

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפו

א

בירק: ונ''ל דלפתות דידן מערבין בהן חיין דלא גרע מבשר חי עיין מ''א:

ה

הלכות שבת

4,316

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפו

ב

צלי: ואפי' יש מקומות שאוכלים אותו בלא פת בטלה דעתן אצל כל אדם גמ':

ו

הלכות שבת

4,317

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפו

ג

מבושל: ושיעורו כדי שמביאין ממנו לקינוח ב' סעודות וכן כל כיוצא בזה. מ''מ מ''א:

ו

הלכות שבת

4,318

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפו

ד

בתרומה: ועכשיו אין שום תרומה ראוי לאדם. כנה''ג עי' סימן תנ''ז:

ח

הלכות שבת

4,319

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפו

ה

ואסור: ואם נתנו ב' המבואות שתופן בחצר זו בכלי א' ה''ל כולן כאחד ומותר לטלטל ממבוי זה למבוי זה כמ''ש רסי' שע''ח. מ''א ע''ש:

ט

הלכות שבת

4,320

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפו

ו

במבוי: כלומר בבתים שבמבוי דאלו ששבתו במבוי עצמה שרי כמ''ש רסי' שע''ב. מ''א ועיין בגינת ורדים כלל ג' סי' כ''ב:

ט

הלכות שבת

4,321

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שפח

א

אין: ואם ניתר בצ''ה או בב' פסין המבוי שרי ועי' סימן שס''ג סכ''ו. מ''א ע''ש:

א

הלכות שבת

4,322

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצא

א

משכירו: וכן נוהגין בכל המקומות שיש להם היקף וקניית רשות מהשר שקונין כל מיני משקין מן העכו''ם ומטלטלים. ובמקום שאין השר רק גובה מס אסור אפי' לטלטל במבוי וכבר זכרנו לעיל בסי' שפ''ב ס''ז בכל עכו''ם שאין מועיל שכירות מעכו''ם אלא כל זמן שהוא חי ואח''כ צריך שכירות חדש מבנו עכ''ל ט''ז ע''ש. ועיין בתשו' חכם צבי סימן ו' ובתשובת דבר שמואל סי' קמ''ה. ובחות יאיר סי' קל''ה כתב דבעיר המוקפת חומה שיש ליהודים רחוב מיוחד ונסגרת בלילה לא ידע מה טעם לאיסור לטלטל בכל העיר ע''ש. ועיין בנ''צ:

א

הלכות שבת

4,323

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצא

ב

ישראלים: ורש''ל סי' י''ח כתב שקבל מזקנים לאסור לטלטל ביריד לובלין ואולי שמפני שרגילין לקבוע לבא בכל יריד ויריד ורגיל אוסר מיד ל''ש ישראל ל''ש עכו''ם עיין סי' שפ''ד עכ''ל. והנה המרדכי כתב דעכ''פ אסור האורח להוציא מביתו לחצר או לעיר ועיין במהרי''ק שמ''ו ונ''ל שהדין עמו דהרי החצר מיוחד להבעה''ב והבית מיוחד להאורח דשכירות ליומא ממכר הוא. ואם כן מוציא מרשות לרשות אבל הבעה''ב מותר להוציא דאין לאורח חלק במבוי או בחצר עד שלשים יום ועמ''ש סי' ש''פ מ''א. ועשו''ת רמ''א סי' פ''ה:

ב

הלכות שבת

4,324

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

א

קנין יחיד: פי' שבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לאחרים או שמכרה אחר כך לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין. מגיד משנה:

א

הלכות שבת

4,325

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ב

אין: וצ''ע דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דס''ל כרש''י דאין נקרא רבים פחותין מס' רבוא וכ''מ בהג''מ פ''ה ה''א:

א

הלכות שבת

4,326

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ג

ששיירו: עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ''ג וביד אהרן:

א

הלכות שבת

4,327

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ד

ואם: צ''ל אם היו הנשארים רבים ואסורים לטלטל וכו'. ט''ז:

א

הלכות שבת

4,328

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ה

היכר: אפילו איכא עכו''ם בהדין מתא אין יכולין לערב יחד מהריב''ל כנה''ג ובשם הר''ן כתב דעכו''ם הוי שיור וכתב בגינת ורדים שם דמקום המשויר שאמרו אם דרים בו ישראלים צריך לעשות היכר וסימן כדי שלא יאסור על בני העיר והיינו כשישראלים דרים שם אבל אי עבדי שיור מקום שאין דרים בו ישראל א''צ לעשות היכר והבדל למקום המשויר ואפי' בית שבאמצע דרך מהני להיות שיור אע''פ שמכאן ומכאן הם בכלל ההיתר ע''ש ועיין מ''ש עליו מהר''י שבבו:

א

הלכות שבת

4,329

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ו

פסין: ומ''א כתב דבעיר של רבים א''צ היכר בין מבוי למבוי כנ''ל ברור עכ''ל:

א

הלכות שבת

4,330

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ז

וסולם: אבל לקולא נחשב כפתח:

ב

הלכות שבת

4,331

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ח

מצבה: היינו אצטבא גבוה ד' טפחים (וכ''פ הב''ח):

ד

הלכות שבת

4,332

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

ט

לחצאין: ובזה לא מהני מצבה. מ''א:

ד

הלכות שבת

4,333

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצב

י

קורה: עיין מ''א שהניח דבר זה בצ''ע:

ו

הלכות שבת

4,334

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצג

א

יאמר: על אותו הפת טור דהואיל ועביד ביה כבר מצוה ליעבד בה מצוה אחריתא כמ''ש סימן שצ''ד בהג''ה וכל שכן כאן דתרוויהו חדא מצוה דעירוב נינהו. ט''ז ע''ש:

א

הלכות שבת

4,335

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצג

ב

ויש אוסרים: עיין ט''ז מה שהקשה על דיעה זו. והיד אהרן מיישבו בטוב ע''ש:

ב

הלכות שבת

4,336

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצד

א

מלאכה: אבל במלאכה דרבנן לא גזרו עליו בה''ש בדבר מצוה. ואם מצא המפתח בשבת בכל ענין הוי עירוב אפילו מצאו בשדה. ט''ז ע''ש:

ג

הלכות שבת

4,337

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצו

א

באמצען: ובסי' שמ''ט מבואר שיכול לברר לאיזה רוח שירצה הד' אמות ע''ש ס''ד עיין מ''א:

א

הלכות תחומין

4,338

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

א

בינונית: היינו אורך ב' מנעלים מנעל א' מקום מצב הרגל ומנעל הוי בין רגל לרגל מהרי''ו סע''ה ובסימן ש''א ס''א:

ב

הלכות תחומין

4,339

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ב

כליו: מיירי במלבוש ועיין סי' ת''ג. מ''א:

ג

הלכות תחומין

4,340

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ג

לרועה: אפי' לרועה עכו''ם עיין ססי' ת''א. מ''א:

ה

הלכות תחומין

4,341

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ד

לשני: אע''פ שמעי''ט מסרה לשניהם ובי''ט בירר דבריו שמסרה לאחד מהן אפ''ה הוי כרגלי שתיהן לפי שלא בירר דבריו מעי''ט:

ה

הלכות תחומין

4,342

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ה

כרגלי: אפילו עירב רועה ד' אלפים לרוח א' אינו מעכב על מי שלקחו ממנו מלהוליכה לרוח שכנגדו. רש''י עיין ט''ז:

ז

הלכות תחומין

4,343

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ו

שניהם: לפי שבין השמשות ינק כל אחד מחבירו:

י

הלכות תחומין

4,344

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ז

העיסה: ולא אמרינן דליבטל מים ומלח בעיסה דכיון שבאו לתקן העיסה ה''ל כמין במינו ולא בטל בדשיל''מ עיין סי' תקי''ג ועיין סי' שי''ח סס''ט:

יב

הלכות תחומין

4,345

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ח

אותה העיר: ואם עירב אחד מהעיר יכולים להוליכן עמו וה''ה אם נתנן לעכו''ם אבל מילאן עכו''ם אין יכול להוליכן אלא למקום שכל אנשי העיר יכולין לילך. מ''מ ר''ן מ''א:

יד

הלכות תחומין

4,346

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

ט

המושכים: אפי' אין נובעין כיון דניידי לא קנו שביתה:

טו

הלכות תחומין

4,347

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

י

הנובעים: אע''פ שאין יוצאין חוץ ממקום נביעתן. מ''א:

טו

הלכות תחומין

4,348

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצז

יא

מחוץ: גשמים היורדים בי''ט סמוכים לעיר הם כרגלי אנשי אותה העיר וכ''ש כשירדו לתוך העיר עצמה דלא קנו שביתה באוקיינוס או בעבים דמניד נייד שם יש''ש גמרא. ומשמע בתוספות דף מ''ו דתוך התחום מקרי סמוך לעיר. מ''א ע''ש:

טו

הלכות תחומין

4,349

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

א

אריכא: פירוש שאין רחבה כארכה:

א

הלכות תחומין

4,350

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ב

שנתקצר: או שלא נשאר מן הקשת עד שם ב' אלפים. טור:

ד

הלכות תחומין

4,351

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ג

בית דירה: אע''פ שאין דרין בה:

ה

הלכות תחומין

4,352

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ד

ארבע: ואם אין בה רוחב ד''א אע''פ שארוכה כמה לא מיקרי בית עיין סימן שמ''ה:

ו

הלכות תחומין

4,353

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ה

ומערה: הבורגנין שעושין שומרי הגנות ושומרי העיר אין נמדדין עמה מפני שהם עראי ודוקא במקום דשכיחי גנבי או גשמים ששוטפין אותן. ב''י:

ו

הלכות תחומין

4,354

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ו

כעיר: עיין מ''א שכתב שיש כאן ט''ס ע''ש:

ו

הלכות תחומין

4,355

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ז

בית א': אא''כ עומד בתוך ע' לעיר:

ז

הלכות תחומין

4,356

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ח

מפתח: פי' מבית החיצון:

ט

הלכות תחומין

4,357

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

ט

באהלים: שאין קבועים במקום אחד אלא יושבין כאן זמן מה ואח''כ הולכים למקום אחר אבל אם קבועים במקום אחד הוי כעיר. מ''א:

י

הלכות תחומין

4,358

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצח

י

ישיבתה: פירוש מן הבתים ולא מן החומה אם אין בחומה בית דירה:

יא

הלכות תחומין

4,359

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצט

א

נהר: שהוא רחב יותר מכ''ה אמה. ב''י:

ב

הלכות תחומין

4,360

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שצט

ב

שטעה: היינו אם עולה יותר על תק''פ אמה בקירוב. רמב''ם:

ט

הלכות תחומין

4,361

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ת

א

יותר: ואם כלתה מדתו בסוף העיר כל העיר נחשבת כד''א כמ''ש רסי' ת''ח:

א

הלכות תחומין

4,362

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ת

ב

ואמר: בין השמשות. מ''א:

א

הלכות תחומין

4,363

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תא

א

כרגלי: ואם ב' זכו בו בפעם א' וא' עירב למזרח ואחד למערב אין אחד מהם יכול להוליכו אלא למקום שמותר לשניהם. ט''ז ע''ש:

א

הלכות תחומין

4,364

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תא

ב

מוקפת: ויושבי פרזים שתקנו המבואות כדינן בצ''ה חשיבי מוקף לדירה שהרי בונין בתים תחלה ואח''כ עושין צ''ה כמ''ש סימן שנ''ח ס''ב וע''ש ס''א בהג''ה דאי לא הוי מוקף לדירה לא מהני עירוב דהרי אפי' של אדם א' אסור. מ''א:

א

הלכות תחומין

4,365

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תא

ג

מוקף: נ''ל באם הביאו למבוי של יהודים שעושין שם עירוב שלנו דהיינו צ''ה דהוה כולו כד''א דהא עי''ז מותר לטלטל מרשות לרשות ובמבוי עצמו דאנו חושבין כל המבוי כרשות א' ה''נ לענין בא מחוץ לתחום דהוה כולו כד''א ומותר לטלטל בכל המבוי וכ''מ לרש''ל בפ' א''צ סי' ט' ט''ז ע''ש ועיין מ''ש בס''ק ב' בשם המ''א:

א

הלכות תחומין

4,366

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תב

א

קונים: עיין מ''א וט''ז:

א

הלכות תחומין

4,367

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תג

א

אלפים: ובסימן ת''ה ס''ו דמהלך כולה אע''פ שלא שבת התם אקילו גביה כיון דאין לו אלא ד''א משא''כ כאן דיש לו אלפים בלאו הכי. רש''י:

א

הלכות תחומין

4,368

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תג

ב

לזרוק: דוקא בחפצים של אדם שיש לו תחום אחר דאל''כ הרי אסור להוליכה חוץ לתחום כמ''ש סי' שצ''ז ס''ג. מ''א:

א

הלכות תחומין

4,369

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תג

ג

תוך אלפים: כיון דא''א לו לטלטל חוץ לאלפים בתוך אלפים נמי אסור דנפרצה במילואה למקום האסור. וט''ז חולק ופסק כרש''י דבתוך אלפים מותר לטלטל כדרכו ע''ש:

א

הלכות תחומין

4,370

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תד

א

בימים: אפי' חוץ לי''ב מיל אינן דאורייתא לפי שאינן דומין לדגלי מדבר ולכן אזלינן לקולא. ר''מ אלשקר סימן ק''ח כתב דמותר לירד מן הספינה במעבורת אם לא במקום שנהגו להחמיר ויש אוסרין במעבורת ועי' ת''ד ע''ד כנה''ג. ועיין מ''ש סי' של''ט ס''ז:

א

הלכות תחומין

4,371

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תד

ב

למעלה: וכתב המ''א ואם יצא פעם א' ליבשה משחשיכה קנה שם שביתה ואין לו אלא משם אלפים. בד''ה בשם הרשב''ץ:

א

הלכות תחומין

4,372

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תד

ג

יצא: כלומר שהפליגה ספינתו משם חוץ לאלפים:

א

הלכות תחומין

4,373

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תד

ד

וצריך: וה''ה אם דחפוהו עכו''ם לתוך העיר ה''ל כולה כד''א ועיין מ''ש סימן ת''ה ואם לא יצא ממקום שפגע למטה מיוד אלפים אמה וכלתה מדתו בחצי העיר אסור להלוך יותר כמ''ש סי' ת''ג וסי' ת'. הבא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך בי''ט שלאחריו חוץ לד''א. ב''י ועיין מ''א:

א

הלכות תחומין

4,374

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

א

אחת: עיין מ''א שהעלה מאחר דד''א שלו מובלעים בתוך התחום ולכן נ''ל להקל בזה אם היה אונס דקי''ל הבלעת תחומין מילתא היא. אבל לדבר הרשות דכ''ע לאו מילתא ע''ש:

א

הלכות תחומין

4,375

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ב

ארבע: עמ''ש בסי' ת''ט ס''ה:

א

הלכות תחומין

4,376

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ג

לילך: וכשמגיע תוך התחום שרי לילך לעיר בלא מחיצה עיין מ''ש ס''א. מ''א:

ד

הלכות תחומין

4,377

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ד

ויצאה: עיין סי' רמ''ח ס''ו:

ה

הלכות תחומין

4,378

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ה

מוקפת: ואם בא לעיבורה של עיר הוי כעיר מהרי''ל וסיים שם ונהגו שלא לצאת מהספינה אלא ישאוהו עכו''ם להעיר או לשפת הים מקום שהוא גבוה יו''ד עיין מ''א:

ו

הלכות תחומין

4,379

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ו

לעירו: הואיל ושבת באויר מחיצות אבל לעיר אחרת אפי' נתנוהו עכו''ם אין לו אלא ד' אמות כיון שיצא לדעת עיין ס''ו וס''ז. מ''א:

ח

הלכות תחומין

4,380

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ז

כארבע: ומכל מקום אסור לצאת חוצה לה דהפסיד תחומו כיון שיצא לדעת:

ח

הלכות תחומין

4,381

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ח

לאכלם: אם יש אדם שעירב לאותו צד או שיש עיר אחרת סמוכה לשם רש''י עיין ססי' תקט''ו:

ט

הלכות תחומין

4,382

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תה

ט

חוץ: אפילו הם בעיר מוקף חומה ט''ז עיין שם שהאריך:

ט

הלכות תחומין

4,383

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תו

א

מקום צנוע: ויכול ללכת עד בית היהודים לפנות שם. ראב''ן מגן אברהם:

א

הלכות תחומין

4,384

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תו

ב

תקנה: פי' שאף שבא לתחומו אין לו אלא ד''א כמ''ש סי' ת''ה ס''ח אבל מ''מ יכול לילך למקום צנוע לפנות ואם בא לעירו עיין סי' ת''ה ס''ח דיש לו כל העיר ולעיר אחרת אין לו אלא ד''א וכ''כ ראב''ן. מגן אברהם:

א

הלכות תחומין

4,385

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תח

א

מהלך: הואיל ולן בה אבל הגיע לעיר אחרת וכלתה מדתו באמצע העיר אסור להלך יותר ומטלטל בכולה ע''י זריקה כמ''ש סימן ת''ג. ואם כלתה מדתו בסופה כל העיר כד''א וה''ה במודד תחום מעירו ופגע בעיר אחרת ועיין בגמ' ועיין בספר אבן העוזר שהאריך בדין זה עיין שם בספר מגיני ארץ דפוס פרופס:

א

הלכות עירובי תחומין

4,386

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תח

ב

המצטרפים: אפי' אם נתנו בסוף העיבור אין נותנין לו ב' אמות לצד חוץ דכשעומד במקום שנחשב לו כד' אמות אין לו לצד חוץ כלום כמי שעומד בדיר וסהר תוספות דף ס' ע''ב:

ג

הלכות עירובי תחומין

4,387

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

א

הקברות: דהיינו בקבר של בנין דאלו בקרקע שרי דקרקע עולם אינו נאסר עיין ביו''ד סי' שס''ד:

א

הלכות עירובי תחומין

4,388

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ב

במגדל: היינו תיבה גדולה אמה על אמה ברום ג' אמות ונושאים אותו בהמות ויכול ליטול העירוב בפשוטי כלי עץ שאין בה רוחב טפח ולהביאו אצלו. מ''א:

א

הלכות עירובי תחומין

4,389

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ג

חטאת: וה''ה כשמניח עירובו בר''ה רחוק ח' אמות משביתתו אין מתירין לו להביאו פחות פחות מד''א כיון דאפשר לבוא לידי חיוב חטאת תוס' דף נ''ד. מ''א:

ג

הלכות עירובי תחומין

4,390

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ד

ונתגלגל: ונראה דאפי' אם עבר במזיד וגלגלו חוץ לתחום תוך ד''א לא הפסיד עירובו ט''ז. הקשה ב''י דהא תנן מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה א' לא יכנוס כמ''ש סימן ת''ה ואמאי הא אפי' יצא ד''א פחות משהו מותר י''ל דל''ד דהתם כיון דנתכוין לשבות בעיר היא חשובה לו כד''א ואין לו ד''א אחרים אבל הכא כשהוא רוצה לעקור דירתו מהעיר ראוי לתת לו במקום שמניח עירובו ד''א כי שם ביתו עכ''ל ועיין ט''ז ועיין סי' ת''ה ס''ק א' ב':

ה

הלכות עירובי תחומין

4,391

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ה

ספק: עירב בספק טריפה אינו עירוב דבעי סעודה הראוי לאכילה. מ''א:

ו

הלכות עירובי תחומין

4,392

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ו

כל א': עיין ט''ז ומ''א מה שהגיהו:

ז

הלכות עירובי תחומין

4,393

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ז

חפצים: וכן הרועים הלנים בשדה הולכים אחר מקום לינתן שגם שם היו חפצים לאכול וכן הקייצים ושומרי פירות גמרא דף ע''ג:

ז

הלכות עירובי תחומין

4,394

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ח

שליחותו: ואפי' באיסור דאורייתא וכגון שיש מכשול למשלח אם לא יעשה שליחותו כגון הכא אבל האומר לשלוחו צא ותרום ומצא תרום אין חזקתו תרום דאין השליח חושש לתרום כי אם לא ימצא התרומה אצל הכרי ידע המשלח שאינו תרום וא''כ חיישינן שהשליח לא תרם ואיש אחר תרם תוס' והרא''ש וצ''ע שביו''ד סי' של''א סל''ד כתב שאם מצא הכרי תרום אמרינן השליח תרם וצ''ע מ''א ע''ש. אם ידעינן שעשה שליחותו אלא שספק אם שינה השליח אמרינן ודאי לא שינה הרב בצלאל סי' כ''ט:

ח

הלכות עירובי תחומין

4,395

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תט

ט

בתמרים: אפי' צוה להשליח לערב משלו הוי קפידא ואינו עירוב. מ''א:

י

הלכות עירובי תחומין

4,396

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תיא

א

ונשאר: עיין סי' ת''ח ס''ד דאפי' הניח בעצמו חוץ לאלפים דיש לו שביתת ביתו עיין ט''ז:

א

הלכות עירובי תחומין

4,397

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תיג

א

לכל: לעיל סי' שס''ח ס''ג כתב דיני ע''ח וכתב שם די''ח גרוגרות סגי אפי' למרובין והכא בעי לכל א' נראה דבחצירות הוא האיסור משום שהאחד אוסר על חבירו מש''ה סגי שיש בין כולם י''ח גרוגרות דעי''ז הם מעורבין והיו לאחדים משא''כ בתחומין אין האיסור משום דא' אוסר על חבירו אלא דגבול יש לכל אחד אלפים אמה ותו לא וע''י עירוב נעשה כמי שדר שם ע''כ צריך כל א' להתיר לו יותר מגבולו. ט''ז ע''ש:

א

הלכות עירובי תחומין

4,398

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תיד

א

שש שנים: עיין ט''ז בסי' תר''מ ס''ב ע''ש. ועיין מ''א כאן:

ב

הלכות עירובי תחומין

4,399

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תטו

א

נישואין: אבל בת כהן לישראל או בת ת''ח לע''ה אינו מצוה גמרא פסחים וכתב המ''א בסי' תר''ע סק''ד דאם אומרים שירות וזמירות הוי סעודת מצוה ע''ש:

א

הלכות עירובי תחומין