sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
4,800	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ב	לקרב: דלכתחלה צריך להפריש מהעיסה דראשית עריסותיכם כתיב. ב''י:	א	הלכות פסח
4,801	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ג	בסל: וכלי שאין לו בית קיבול ספק אם מצטרף ואם מכסה הפת במפה חשיב כמו כלי ומצטרפין וכן יש לנהוג ט''ז. כתב של''ה דיש למחות בכופפין העיסה ולוקחין חלה משני קצוות אלא יקח מקצה אחד וא' יערוך בגלגל בקצה השני שלא יונח פנוי. המנהג להפריש מכל עיסה ועיסה לבדה. ד''מ. וצ''ל דהוא ע''פ המנהג שנוהגין לעשות עיסות גדולות וכ' המ''א ודי בברכה אחת לכולן אם לא הפסיק ביניהם בשיחה שלא מענין הלישה. ועכשיו נהגו ע''פ הרוב להפריש מכל עיסה ועיסה אשה אחרת ומברכת לעצמה: ולענין הברכה אין חילוק בין פסח לשאר ימות השנה ד''מ וט''ז י''ד סי' שכ''ח ע''ש. ובדרישה י''ד שם כתב טעם להנוהגין לומר בפסח תרומת חלה מצה מן העיסה ע''ש וגם נתן טעם למה שנוהגין לעשות החלה תחלה כעין מצה ואח''כ משליכ' לאור ומסיים שם שבבית מהרש''ל נהגו לשורפה בלי תיקון וכ''כ מט''מ ואם נפלה החלה לתוך התבשיל רותח הנה מלבד דין תערובת חלה שנתבאר בי''ד סי' שכ''ד יש לדון בזה דין איסור חמץ עיין סי' תנ''ד סעיף ג'. והח''י בשם חמיו כתב שמותר בהנאה או לקיימו עד אחר פסח ע''ש:	א	הלכות פסח
4,802	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ד	ל''צ: אבל צריך שיהיו שניהם מונחים לפניו אף דקיי''ל חלת ח''ל אוכל והולך ואח''כ מפריש מ''מ לכתחלה בעי שיהא מן המוקף מ''א. וח''י כתב דא''צ מן המוקף דחלת ח''ל אוכל והולך ואח''כ מפריש ועיין אחרונים. כתב במ''מ ומנהגים ולבוש אם שכח להפריש מן העיסות של מצת המצוה יכול להמתין עד הלילה כדי שיניחם כן שלימות על הקערה וכשיבצע מצה השניה לשנים לשמור חציה לאפיקומן אז יניח השני מצות השלימות ושתי השברים בכלי לצרפם ויכסם ויקח פרוסה קטנה מן הבצועה ומברך להפריש חלה וישמור לחו''ה (מותר להנות בעת שריפתה מהרי''ל אלא שסיים ומ''מ נכון לעשות מדורה בפ''ע) ושורפין בח''ה ונ''ל שטוב יותר שיבצע ממנה תחלה פרוסה קטנה מיד ביום שמא יחזור וישכח דהא בלא''ה יבצענה בלא ברכה עכ''ל. וכ' הח''י וכן ראוי לנהוג שלא להמתין עד הליל' דהא בלא''ה עיסה שנילושה מעי''ט אסור להפריש ממנו בי''ט כמ''ש סי' תק''ו ע''ש (ואם לא היה בה כשיעור וא''כ בערב יו''ט לא היה חייב בחלה כלל אלא דבי''ט ע''י צירוף נתחייבו ודאי דיפריש ממנה בי''ט):	א	הלכות פסח
4,803	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ה	לא יקרא: אלא יקראנה קוכי''ן בל''א מהרי''ל. ונ''ל דליכא קפידא אלא כשבעליו קורא לה שם אבל באחר אע''פ שקורא לה שם ל''ל בה דאין לו רשות לתרום. מ''א:	ב	הלכות פסח
4,804	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ו	לאפותה: שהרי אינה ראויה לאכילה:	ב	הלכות פסח
4,805	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ז	לשרפה: שא''ש קדשים בי''ט:	ב	הלכות פסח
4,806	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ח	לצונן: וכ' המ''א וצ''ע אם יש לסמוך על זה בזמן הזה שגם הצוננין שעומדים מעט בבית מתחממין ע''ש והח''י מתיר בפשיטות. (ובפר''ח סיים ומתחממין קצת יחליפם וע' יו''ד סי' ל''ו ע''ש):	ב	הלכות פסח
4,807	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	ט	קטן: פחות מט' שנים ד''מ מהרי''ו. וכ' המ''א פי' דאמרי' מסתמא לא ראה קרי אבל אי ידעינן דראה קרי אפי' הוא בן יומו הוא טמא לקריו עכ''ל. ואשתמיטתא ליה סוגיא דש''ס ר''פ בנות כותים והרמב''ם להדיא פ''ט מה' אבות הטומאה דפחות מבן ט' אפי' שכב אצל אשה וראה קרי אינו מטמא. ח''י:	ב	הלכות פסח
4,808	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	י	שטבל: נ''ל דאם ראה אח''כ מים חלוקים או עכורים טמא לכן יאכל תיכף אחר הטבילה ולא יטיל מים בינתים וע' סי' תר''ו. מ''א:	ב	הלכות פסח
4,809	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	יא	כהן: שאין מחזיקין אותו בכהן ודאי דדילמא נתחלל רש''ל ומהרי''ל וע' בש''ך י''ד סי' של''ב שכתב שבפסח נוהגין ליתן לכהן קטן משא''כ בכל השנה ועמ''א הטעם. ובמדינות אלו ראיתי לנהוג לשרוף החלה בלש בע''פ או בח''ה. ובי''ט אינו קורא שם עד אחר אפיה שהוא היותר נכון. ח''י:	ב	הלכות פסח
4,810	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנז	יב	פחות: וכתב הט''ז ותו לא ילוש כלל ואם ילוש עוד עיסה פחות מכשיעור יש לחוש שמא יצטרפו אח''כ בכלי אחד ויבוא לידי חיוב ויאכל טבל ע''ש. והח''י כתב וחששא רחוקה היא ע''ש:	ב	הלכות פסח
4,811	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנח	א	שש שעות: ומחצה. כ''ד הב''ח וט''ז וח''י דלא כמ''א. כתב הב''ח דאין יוצאין במצה שנאפה קודם שלשים יום אפילו עשויה לשם פסח ורוב הפוסקים חולקים עליו ע' ח''י. והמדקדקים נהגו לאפות הכל ק''פ שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל וכן נהג מהרש''ל. וכתב המ''א ופשוט דכשנאפה ק''פ ונתערב בלישה מותר אח''כ לבשל המצות בפסח דאל''כ אף לאוכלו בעין אסורים דלא כע''ש בסימן תנ''ג. ומהרי''ל כתב שיש אופין בתוך המועד כדי לאכול מצות חדשים בכל יום וט''ז כתב דלא נכון לעשות כן ע''ש טעמו וכ''כ האחרונים וכתב המטה משה והאופה בליל יום טוב אסור לאפות מצות ספיקות וה''ה דאסור לאפות בליל ראשון על ליל שני מיהו אם אפה מבעוד יום בליל ראשון יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותו שאפה מבעוד יום יצניעם לליל שני עמ''ש סי' תקל''ז ס''ז ואם נילושה עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה מותר לאפותה ביום טוב כדי שלא תחמיץ. עמ''א:	א	הלכות פסח
4,812	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	א	השמש: אבל שלא במקום השמש מותר ללוש ולא חיישינן שמא יהיה מעונן כיון שהוא במקום מגולה תחת אויר הרקיע ודאי ירגיש כשיהיה מעונן ומבואר בש''ס ובפוסקים דכל שאינו נתקרב אל השמש ממש רק שהוא קרוב אל השמש אין לחוש דל''ד לקרוב לפי התנור שחומו מרובה. ופשוט דבית החורף שהסיקו בתנור גרע טפי מיום המעונן. ולא להסיק בו ביום או לפתוח הדלת וחלונות עד שיצא החום:	א	הלכות פסח
4,813	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ב	אסור: עיין בב''ח דבלש בחמה או ביום המעונן אף בדיעבד אסור ועיין ס''ה:	א	הלכות פסח
4,814	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ג	החלון: ומן הצד של חלון או רחוק מן החלון בענין שא''א לשמש לזרוח אל מקום הלישה מותר. ח''י:	א	הלכות פסח
4,815	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ד	הפתוח: אבל אם החלון סתום אף אם היא של זכוכית כדרך סתם חלונות אפילו הכי מותר ללוש נגדה. ח''י עיין שם:	א	הלכות פסח
4,816	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ה	מעונן: אבל בה''ש אין לחוש כלל. ב''י:	א	הלכות פסח
4,817	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ו	מלהוליך: ובתשובת הרשב''א סימן קכ''ד כתב שהרמב''ן שלח המצות להפורני רחוק הרבה יותר מט''ו בתים ועח''י:	א	הלכות פסח
4,818	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ז	מגולה: אלא יכסנו במפה ואין להניח מפה אחת פעמים הרבה על המצות דשמא נדבק בו בצק ונתחמץ. מ''א:	א	הלכות פסח
4,819	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ח	כל היום: ובש''ל סימן נ''ט כתב ולא ישהה מתחילת לישתה עד שיניחנה בתנור כשיעור ד' מילין וכ''כ הב''ח בשם ריא''ז וסיים ונראה שאף ע''פ שלא לשה האשה יותר מן השיעור ולא הגביה ידה מן העיסה כל עיקר אלא שהיתה עושה רקיקין דקין ביותר והיתה מתעצלת בהן כדי הילוך ד' מילין הרי בצקה זו אסור אע''פ שאין סימן החימוץ ניכר וזה שלא כדעת הרמב''ם והרשב''א ורבינו דכל שמתעסקים בו אפילו כל היום אינו מחמיץ ולפיכך אין ראוי להורות איסור לאחרים בדיעבד אלא להזהיר לכתחלה והמחמיר לעצמו אף בדיעבד תע''ב ע''כ ועיין ח''י:	ב	הלכות פסח
4,820	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	ט	רביעית: דהיינו לפי מה דאמרינן מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום וכל פרסה הוא ד' מילין נמצא י' פרסאות מ' מילין כשתחלוק י' שעות למ' חלקים מגיע לכל מיל רביעית שעה ואח''כ תחלוק הב' שעות כל שעה לכ' חלקי' נמצא מגיע לכל מיל עוד חלק כ' מהשעה. ולאותם שמחשבים מהנץ החמה עד שקיעתה הוי ב' חומשי שעה וכ''כ מהרי''ל ועיין ח''י שהאריך בענין זה:	ב	הלכות פסח
4,821	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	י	יצטרפו: וכתב בת''ה שבעיטת הידים וברידוד שמגלגלין בו מבטל החימוץ אבל בניקור שמנקרין המצות אע''פ שהוא עסק שלא יתחמץ מ''מ אינו מבטל השהיות כמו עסק גמור עיין אחרונים. ואין להעביר ידיו על המצות ולשפשף בהם. וכתב בכנה''ג וכ''ש שלא יפה עושין מה שתוחבין בו המון עם סכין א' או עץ תוך העיסה ומניחים אותו בלי עסק. גם אותן המכבידים ידיהם על המצות לא קרי עסק וגרע טפי. וכתב בספר זכרונות ואין להתחיל להעריך ולרדד המצות עד שיגרפו התנור בתחלה כדי שיוכל לאפות מיד ולא ישהה אפי' רגע אחת ועיין ח''י (שכ' להדיא הכל לפי רוב חום התנור) ובעו''ה רוב ישראל אפי' הלומדים אינם נזהרין בזה רק מניחים כמה עיסות על השלחן טרם התחלת הגרפת התנור והוא עון פלילי:	ב	הלכות פסח
4,822	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	יא	חימוץ: אפי' לא נשתהה שיעור מיל. ט''ז:	ב	הלכות פסח
4,823	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	יב	הכסיפו: וצריך לדקדק בזה כי מצוי הוא ואין איש שם על לב מ''א. ועח''י שמיקל בזה קצת אא''כ שהה שיעור מיל אסור:	ב	הלכות פסח
4,824	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	יג	מקטפת: פירוש שטחה פני החררה במים. ואין נוהגין במדינות אלו בקיטוף המצות במים:	ג	הלכות פסח
4,825	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	יד	שמצננת: הב''ח מסכים דצריכה לצנן ידיה בשעת התעסקות בעיסה אפילו אינה עסוקה בתנור וכ''כ הש''ל. אכן דעת הר''ן והמ''מ אינו כן דכל שאינה מתחממת מחום התנור ואח''כ נוגעת בעיסה א''צ לצנן כלל (ובדיעבד אין לאסור. אחרונים) וכן המנהג שלא לצנן הידים כשעוסקים בלישת העיסה וכן נ''ל. ח''י ע''ש:	ג	הלכות פסח
4,826	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	טו	עשייה: וכתב המ''א דלא כמו שנוהגין העולם שלא לגררם עד אחר עשיי' כי אע''פ שאין שוהין שיעור מיל מ''מ לכתחלה אסור לכן יעמוד אחד על גביהן שיגרד תמיד כל כלי בשעת הנחתו ע''כ ועח''י:	ד	הלכות פסח
4,827	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	טז	ידיחן: והמרדה א''צ להדיחו. דרשות מהרי''ל:	ד	הלכות פסח
4,828	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	יז	לצונן: ויכבד אותם שיהיו למטה מן המים ואל יצופו למעלה. מהרי''ו ועיין ח''י:	ד	הלכות פסח
4,829	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	יח	שיאפה: דהיינו באותה תנור שהוסק לאפיה ולא להסיק מחדש בשביל כלים אלו ח''י. ומ''מ אסור לאכול הבצק ההוא דבצד השני ובסדקים לא נאפה יפה מהרי''ל. וכתב המ''א ונ''ל שיבטל החמץ קודם שיחמיץ או יתן הכלים עם הבצק במתנה לעכו''ם ואם צריך לאפות שנית בי''ט פשיטא דשרי להדיחן אבל אסור לגורדן כמ''ש סוף סימן שכ''ג:	ד	הלכות פסח
4,830	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	יט	סדק: יש מצפין השלחן והעמילה בטס של מתכות ויש שעושין מאבן חלקה כדי שתקרר. ספר זכרונות. ואחר כל עיסה ועיסה ידיח ידיו והספל יפה וינגבו במפה אא''כ לש מיד בלי הפסק ובשל''ה כתב דנכון שיכין ב' כלים ומיד אחר לישה הראשונה יהא מוכן אחד לרחוץ הכלי היטב ועיסה השניה ימדוד בכלי שני וכן חוזר חלילה ע''כ. (וח''י כתב דלא ראיתי נוהגין כן דא''כ בין מצה למצה ודקירה לדקירה נמי יש לחוש ע''ש עד לא נתנה תורה למה''ש). ונ''ל דוקא בכלי נחושת שייך זה דיכול לקנחו אבל של עץ דא''א לקנח שלא יהא בו עדיין מים מהדחה לא שייך זה. כתב מהרי''ל שלא להתחיל ללוש שניה עד אשר הוסק התנור שנית וביני ביני ירחוץ הספל וכל הכלים. וכתב מהרי''ו אותו שנותן הקמח ידיח ידיו וכן אותו שתיקן המצות. הסדין צריך להחליף בין לישה ללישה ואם עושה על דף בלא סדין ויש נקבים בדף צריך לסותמם שלא יכניס בה הבצק. וגם במרדה לא יהיה סדק או חריץ וע''ל סימן תנ''א סעיף י''ח וא''ז כתב דטוב יותר לעשות המצות על דף מלעשות על סדין וכ''כ הט''ז בסי' תנ''ג ס''ק ה' עיין שם. והעולם נוהגין לעשות על סדין לפי שרוב שלחנות אינם חלקים:	ד	הלכות פסח
4,831	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	כ	צמר: אבל בגד צמר שרי מ''א. ובדיעבד בכל ענין ליכא איסור. ח''י:	ד	הלכות פסח
4,832	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	כא	מותרות: הסכמת אחרונים לאסור בדיעבד והנ''ץ כתב דוקא בדעבר ולש במזיד אבל בשוגג שרי. וכתב המ''א וה''ה בלש סמוך לתנור ונ''ל דוקא כשהוחמה העיסה ועיין מ''ש לעיל סעיף קטן ב':	ה	הלכות פסח
4,833	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	כב	קמח: ואם עבר והוסיף בה קמח מותר לאכלו כך רק שלא ישימם לתוך דבר לח ואי משום שלעסו אין מתחמץ תיכף ער''ס תס''ו הסכמת אחרונים ובדיעבד אף ששמו לתוך התבשיל יש להתיר דאין זה אלא חששא בעלמא. א''ז וח''י ואחרונים:	ו	הלכות פסח
4,834	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	כג	קשה: ודוקא ע''י אדם אחר דאדם א' א''א ללוש ב' עיסות ולהתעסק בהם יפה מ''א. אחר כל עיסה יבער הפירורין מעל השלחן ואחר גמר הלישה יכבדו המקום (אחר כל עיסה ידיח ידיו והספל שלשין בה וכשא''א יתן לתוכו מים צוננין על כל גדותיו. מהרי''ל):	ו	הלכות פסח
4,835	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תנט	כד	מהקמח: לכן אותו המודד קמח לא יקרב אל העיסות עד שינקה מלבושיו מקמח וידיח ידיו תחלה:	ו	הלכות פסח
4,836	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	א	מצוה: מה שאין כן בשאר מצות א''צ שימור אך ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצו' וכמ''ש סימן תנ''ג סעיף קטן ח':	א	הלכות פסח
4,837	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ב	עכו''ם: העיקר דממדת חסידות לשמור משעת קצירה במצות של מצוה אך הואיל שאין לנו שדות עכשיו די בשימור משעת טחינה והיינו להיות הישראל עומד ע''ג אצל הטחינה סגי אפילו בטוחן ברחיים של יד סגי בעומד ע''ג כיון שאינו עוסק בקמח עצמו רק מלאכתו ע''י כלי משא''כ באפייה וליש' שמלאכתו ועסקו בעיסה ומצה עצמו לא מהני בעומד ע''ג. (ובניקוב שמנקבים המצה ליכ' קפידא אך מלשון מהרי''ל יש להחמיר) וכ''כ הב''ח בשם מהרש''ל. הלכה למעשה באחד שהיה תפוס ולא רצה לאכול בלילה ראשונה של פסח ממצה שעשו בפניו. ומ''מ הסכ''א דאם א''א בענין אחר. (שלא לבטל מ''ע דאורייתא דלא כרשב''א שהחמיר ועיין בב''י) דמותר בעומד ע''ג ויניח העכו''ם ללוש בפניו ויאמר לו לעשות לשם פסח וטוב יותר לעשות כה''ג ע''י חש''ו מע''י עכו''ם אם אפשר עיין ח''י:	א	הלכות פסח
4,838	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ג	חרש: היינו שאינו שומע ואינו מדבר. ושוטה שמאבד מה שנותנים לו. וקטן היינו שאינו בר דעת במה שא''ל שיעשה לשם מצוה אשר צוה הש''י. ט''ז. ובמהרי''ל כתב עד שיהיה בר מצוה וכ''פ הח''י. ובדיעבד יש להתיר ע''י קטן. ט''ז: ראיתי נוהגין להקל אפילו לכתחלה לעשות הנקבים ע''י קטן וכה''ג כיון שגם גדולים עומדין ע''ג וכ''פ מהרי''ל והוא יותר נכון כדי להיות הרבה עוזרים למהר בענין עשייתן ומ''מ אם אפשר ליזהר במצה של מצוה יזהר במה דאפשר. ח''י:	א	הלכות פסח
4,839	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ד	בעצמו: ויטריח עצמו במצת מצוה עד שיזיע וזה תיקון גדול להוצאת זרע לבטלה. האר''י ז''ל:	ב	הלכות פסח
4,840	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ה	פרורים: וצריך שיאמר בלשון שמבין. והאומרים פרורים הפקר טועים הם דמשמע מעצמן הן הפקר רק יאמר יהיה הפקר ט''ז מ''א ע''ש. (ועיין א''ע סי' קמ''א ס''ג איזהו לשונות מועילים) וח''י כתב שאינו טעות ע''ש:	ג	הלכות פסח
4,841	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ו	סריקין: פי' לכתחלה ובדיעבד יוצאין בה:	ד	הלכות פסח
4,842	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ז	במסרק: עיין בי''ד סי' ק''ך ס''ה בהג''ה פסק הרב דהברזלים שמתקנים בהם המצות א''צ טבילה ע''ש והט''ז כתב שם דיש להטבילם בלא ברכה ע''ש וכ''פ הפר''ח והח''י או יטבילם עם כלים אחרים:	ד	הלכות פסח
4,843	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ח	רקיקין: (וע''ז סומכים לעשות בה ציורין וב''ח מוחה בהם עד למאוד ע''ש). המנהג לעשותן כעובי אצבע ב''ה י''ד סי' צ''ו:	ד	הלכות פסח
4,844	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	ט	טפח: ובדיעבד אין קפידא. מ''א: ומ''מ אין ליקח אותו למצה של מצוה גם יש לעיין בה אם נאפית שפיר בתוכו ולא נתחמצה ועיין ב''ח. ובפחות מטפח אפי' משהו מותר. ח''י ופר''ח בק''א סי' צ''ז:	ה	הלכות פסח
4,845	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	י	פאנדי''ש: והם מיני מאכל ועושין אותם ע''י קמח אף שנעשו עם מי פירות גזרו בזה משא''כ במצה אפויה וטחונה מותר לעשות ממנה כל מה שדרך לעשות כל השנה עם קמח מותר לעשות ממצה אפויה כמ''ש ס''ס תס''ג. (ובכנה''ג החמיר וכ' שפ''א אירע מכשול בדבר). ועיין בכנה''ג סי' תס''א:	ו	הלכות פסח
4,846	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תס	יא	ביצים: שהרי יוצא מהם ליחה ומעכבת האפייה וסיים הא''ח שאסור ללוש עיס' עם זרעים מה''ט עכ''ל ומזה אסרתי במצה שנמצא בה אחר אפיית' קטנית א' אע''פ שאין הקטנית מחמיץ מ''מ משום עיכוב אפייתו יש לאסור ט''ז. אכן המ''א השיג על דין זה דבדברים קטנים כי האי אינו מעכב שום אפייה מידי דהוי אגחלים ואבנים קטנים שבאין לפעמים תוך המצה ע''ש וכתב הח''י דאין להחמיר בדיעבד ע''ש (אף שאין ראיית מג''א מוכרחת דאפשר דהאבנים מסייעים בעצמם לאפיי' המצ'):	ז	הלכות פסח
4,847	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	א	כולו: ובספק אם הלכו הגחלים ע''פ כולו יש לאסור בדיעבד. (עיין סי' תנ''א ס''ב. ואפשר ממה שאין נזהרין באפיית חלב בלי הכשר התנור אחר בשר וסומכין על ההיסק מאחר שהתיר' בלע. יש להקל אלא שסיים גם בזה יש להחמיר. מ''א ע''ש):	א	הלכות פסח
4,848	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ב	כ''פ: בזה יש להקל בדיעבד. מ''א ע''ש:	א	הלכות פסח
4,849	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ג	קרקע: כעובי אצבע. לבוש ועמ''א וח''י:	א	הלכות פסח
4,850	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ד	וישר: דליכא חיוב מדינא רק מדרך הטוב והישר א''כ אם שכח להסיק ולהכשיר התנור קודם י''ט וצריך להכשירו בי''ט דמותר לעשות הכל בהיסק א' ושלא לעשות הבערה שלא לצורך י''ט רק שיסיק היטב עד שילכו הגחלים ע''פ כולה. ח''י:	א	הלכות פסח
4,851	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ה	להדביקו: אם בדיעבד שמו מצה על הנייר לאפות בתנור אינה נאסרה עיין ח''י:	ב	הלכות פסח
4,852	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ו	נמשכים: אע''פ שנפרכים כשמטלטלין אותה אפ''ה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין ממנה מנחות דף ע''ח. מ''א. וכשהחוטין נמשכין ממנה אסור וישרפם מיד וכן נהגו העולם לאסור המצה כשהחוטין נמשכין ממנה ואם אין יכול לעמוד אי חוטין נמשכין ממנה או לא כ' בתשובת שארי' יוסף סי' מ''ח שיש לאסור מספק ע''ש ובקרימת פנים הוי שיעורא דאין חוטין נמשכים מרדכי ט''ז וע''ל סי' רצ''ד ס''ה בהג''ה. ואם תוחבין האצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה תו לא מחמרינן דכה''ג ודאי ליכא לספוקי בחוטין נמשכין ממנה. ח''י:	ג	הלכות פסח
4,853	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ז	לכן: ואם לקחה קודם לכן כ' הט''ז דיש לאסור אף בדיעבד שנתחמצה בההיא שעתה דהיתה חוץ לתנור. והמרדה ג''כ נתחמצה ע''ש ובתשובת נ''ש סימן י''א מתיר אם החזירה תיכף לתנור. והח''י חולק עליו והסכים עם הט''ז אכן אם יש להסתפק אי חוטין נמשכין ממנה כגון שנתקרמו פניה קצת אז אפשר לצדד להתיר אם החזירה מיד (וסיים פר''ח כשנאפה קצת שהגיע למאכל ב''ד) ושלא להחזיק איסור שהיו חוטין נמשכים ממנה קודם שהחזירה ע''ש:	ג	הלכות פסח
4,854	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ח	שרוי במים: וכתב המ''א ודוקא דעבד או לזקן או חולה אפי' לכתחלה. ואם א''א לו לאכול השרוי במים שרינן ליה אף שרוי ביין ושאר משקים. ובשאר כל אדם אף דעבד אינו יוצא בשרוי ביין או במשקים. וכל זה אין חילוק בין מה שמברכין עליו על אכילת מצה או לאפיקומן וע' ב''ח:	ד	הלכות פסח
4,855	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	ט	בשלה: לאו דוקא בשלה אלא ה''ה בשרוי לתוך הרותחין וכתב המ''א דאפי' בכלי שני יש להחמיר ונראה דה''ה בכבוש מעל''ע אף בלא נימוח דכבוש כמבושל ח''י וע''ל סי' תע''ג מדין מרור הכבוש. ח''י:	ד	הלכות פסח
4,856	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	י	לא נאסרה: דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל לכ''ע אינו אוסר. (וראיה דלחמי תודה דד' מינים היו חמץ ומצה ונאפות בתנור א' ראב''י ופר''ח הקשה עליו ועיקר שלחמי תודה היו כ' עשרונים ולתנור גדול לא שייכא ריחא ועיין מ''א). ועח''י:	ה	הלכות פסח
4,857	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	יא	מקום: היינו כעובי רוחב אצבע. ומהרש''ל וב''ח מחמירין לאסור כולו אכן מדברי הט''ז והמ''א נראה שמסכימים לדעת הש''ע וכ''נ עיקר מ''מ בנעשה תוך הפסח יש לאסור כולה כמו במצה כפולה שבסמוך. ח''י:	ה	הלכות פסח
4,858	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	יב	ודבוקה: אבל באינה דבוקה ממש אין לאסור ומ''מ אם לא קרמו פניה דלמטה במקום הכפל אסור. אחרונים:	ה	הלכות פסח
4,859	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	יג	אותה: אבל שאר מצות אין לאסור במצה נפוחה או כפולה אף שרדו אותה במרד' אחת כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא כמש''ל סי' תנ''א ס''ק מ''ו ע''ש:	ה	הלכות פסח
4,860	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	יד	הדבוק: אפילו נמצא תוך הפסח כיון שנאפה ק''פ. ומדסתם רמ''א משמע דס''ל דאע''ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ''כ הט''ז ורוב פוסקים אבל רש''ל וב''ח ומהרא''י מצריכים ס' נגד הדבוק ומ''מ נ''ל דלא בעי' ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר מ''א והח''י העלה עיקר כדעה דלא בעינן ס' נגד מקום הדבוק ע''ש וכ''כ בא''ז. ואם נמצא מצה כפולה ונפוחה לא''פ. העלה הח''י דאין להחמיר כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא ויש להתירה בנמצא אח''פ ע''ש ודלא כא''ז וע''ל סי' תמ''ז ס''ק מ''ג מש''ש. ועמ''א:	ה	הלכות פסח
4,861	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	טו	נפוחה: יש בזה שני פירושים פירוש א' שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה. ועי''ל נפוחה באמצעיתה שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה כמו שהוא בלחם חמץ כ''כ הב''ח. ומהר''ם מלובלין כתב כפי' הראשון. והט''ז האריך להתיר כפי' הראשון ומסיק דאין איסור אלא כפי' השני ע''ש. ובמ''א כתב בשם הט''ז שהתיר לגמרי נפוחה וז''ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא ראיתי פעם א' מן חותני הב''ח שאסר שום מצה שנפוחה וכו' ואדרבא שחק על האוסרין על כן אין להפסיד ממון ש''י בשביל זה עכ''ל הט''ז והפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור עכ''ל המ''א. הנה מ''ש בשם הט''ז לא נמצא כן בספר הט''ז שלפנינו אלא שעושה פשר דבר בין הדיעות כמ''ש. אכן בתשובת הט''ז כתב הלשון ממש כמו שהעתיק בשמו המ''א. וכתב הח''י בודאי אין להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור. מ''מ די הוא לאסור אותה מצה דלא כמו שראיתי איזה מורים שאוסרין אף התערובות אפי' במשהו כאלו הוא חמץ גמור וכן אוסרין הרי''ב אייז''ן ושאר כלים ומה שנשתמשו בהן להמה מפסידין ממון ש''י ומונע משמחת י''ט כי די בחומרא זו לענין המצה עצמה. ועש''ת דב''ש סי' רי''ד ושפ''ד שמיקל ג''כ בזה ע''ש. ואם לאחר שנאפית טחו אותה בשומן והחזירה לתנור ונעשית נפוחה שרי לכ''ע. מ''א:	ה	הלכות פסח
4,862	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	טז	אסורה: כל המצה ואפי' ס' לא מהני אפי' ק''פ דכולה נתחמצה וכ''כ מור''ם מלובלין סי' ק''ה. וכן הסכמת האחרונים וכ''כ בס' א''ז וכתב שם בשם זקינו הגאון דאין לאסור אא''כ ניכר שהנקב עלתה למעלה והנקב צריך שיהיה בו חלל מחזיק כמו אגוז לוז שקורין הזי''ל נוס גדולה או אצבע גודל בינוני וכ''כ המ''א וכתב עוד המ''א ואפילו בנקב שלא עלתה למעלה ראיתי גדולי דורינו מורין לאסור מקום הנקב לבד ושאר מצה מתירים אפי' תוך הפסח וכן מ''כ בשם הגאון מהר''י הורוי''ץ. ואם יש שני נקבים נקב תוך נקב חוששין לאסור כולה. ומצאתי כתוב אם הנקב חלק מותר ואם יש בלעזלי''ך בתוכו אסור עכ''ל:	ה	הלכות פסח
4,863	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסא	יז	יגעו: ובדיעבד אם נשכו זה בזה ושניהם נוגעים בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר רש''ל מ''א ואפי' בפסח אין לאסור ע''ש: ועיין בתב''י סי' ס''ח שמתיר מצה נפוחה אם אינו נראה הנפוח מבחוץ אבל אם נראה הנפוח מבחוץ יש לאסור וכתב שם שיש קבלה בידו מהגאון מוהר''ר העשיל יע''ש:	ה	הלכות פסח
4,864	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	א	פירות: אפי' מפירות חמוצים. הסכמת הפוסקים דלא כש''ג:	א	הלכות פסח
4,865	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ב	היום: כתב בכנה''ג וז''ל והראנ''ח ח''ב סי' ע''ד העלה שירא שמים יחוש למאן דס''ל דמי פירות בלא מים מחמיצין ויזהר בשימור כשאר עיסה וא''א ז''ל היה נזהר שלא לאכול מצה שנילוש' במי פירות רק בי''ט אחרון גם בתומת ישרים סי' ק''ח מחמיר בדבר עכ''ל:	א	הלכות פסח
4,866	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ג	עשיר': משמע דדוקא בכה''ג שנילושה במי פירות לבד הוי מצה עשיר' אבל בנילושה עם תערובת מים לא מיקרי מצה עשירה וכ''כ הב''ח סי' תע''א דיוצאין בה בדיעבד וכ''כ מהר''ל בספר גבורות ה' דמ''פ עם מים יוצא י''ח מצה בדיעבד. אבל המ''א בסי' תע''א ס''ק ה' השיג עליהם וכ''ה הסכמת אחרונים וע''ל במ''א סי' תע''א דאינו יוצא ידי מצה עניה כל שיש בה אפי' מעט מי פירות אא''כ הוא מעט דמעט ע''ש ול''נ דכל שנתבטל בס' בענין שאין מרגישין בה טעם מי פירות מקרי לחם עוני. ח''י ע''ש:	א	הלכות פסח
4,867	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ד	עם מים: וה''ה נילוש תחלה עם מי פירות ואח''כ באו למים קודם שנאפה או להיפך ח''י ע''ש (וכן כשנתייבש המ''פ תוך הקמח ואח''כ בא המים עליהם. ר''ן ופר''ח ע''ש רשב''א מתירו):	ב	הלכות פסח
4,868	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ה	מיד: ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהה שיעור מיל בלי עסק ולא ניכר בה שיעור חימוץ וכה''ג יש לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ולשהותו אח''פ ח''י ע''ש וכ' המ''א וצ''ע אם נפל מעט מ''פ לתוך העיסה ולא נאפה מיד אם יש לאוסרו בדיעבד וברא''ש משמע דדבר מועט אינו אוסר עכ''ל: וכ' הבאר היטב אשר לפני וז''ל ומט''ז התרתי בא' שלש העיסה ונפל מעט מזיעת פניו לתוך העיסה ודוק עכ''ל. ולא צריך לכל זה דהא מבואר סימן תס''ו דזיעת אדם אינו מחמיץ ע''ש:	ב	הלכות פסח
4,869	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ו	נצוק: פי' כשמער' לכלי עכו''ם שיש בו משקה טופח אז אם יש מים ביין שבכלי העליון רואים היין כאלו אינו והמים מבטלי' היין של עכו''ם (עיי' י''ד סימן קסו):	ג	הלכות פסח
4,870	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ז	קודם: משמע דאף שנתערב לתוכו לאחר זמן הבציר אפ''ה נתבטל. ח''י וכ''כ א''ז. אבל אם נתערב מים כל שהוא במ''פ בשעת לישה אסור. מ''א ועס''ק ג' מש''ש:	ג	הלכות פסח
4,871	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ח	אפייתן: וב' לילות הראשונות נהגו איסור גם בזה משום גזרה דמצה עשירה ח''י. ופשוט דאין חילוק בין חלב לשאר מ''פ דלא כע''ש:	ד	הלכות פסח
4,872	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	ט	פחות: וט''ז ומ''א כתבו דיפריש בלא ברכה וילוש כשיעור ועח''י:	ה	הלכות פסח
4,873	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	י	ביין: וכתבו האחרונים בשם הרשב''ץ דיין צמוקי' או דבש צמוקים שנעשים ע''י מים שנשתנה טעמו לגמרי הוי כמי פירות גרידא כי המים ששרו בהם הצימוקין נשתנו מברייתם וכן הסכמת המבי''ט ומהרי''ט וח''צ בתשובתו סימן ק''א כתב להלכה ולמעשה דביין צמוקים שלנו אסור ללוש בפסח כי אין דינו כיין גמור אלא כיין מזוג ע''ש ועיין ביד אהרן. ועיין במ''א שהניח בצ''ע בחט' שנמצא' במי דבש שקורין מע''ד וכה''ג אי מקרי מ''פ כיון שנשתנה טעמו ע''י בישול. וט''ז הביא מעשה פ''א הביא משרת כלי עם דבש הנקרא מע''ד לשתות ונמצא בו חטה אחת והתיר הדבש לשתות לפי שאין אוסרת בצונן עסי' תס''ז ס''ק י''ז באריכות ולענין אם נמצא חטה בשומן אווז רותח. בשל''ה אוסר מאחר שהיתה שרויה במים. וא''ז כתב שזקנו פסק להשהותו אח''פ ובתצ''צ סי' קכ''ב פסק להתיר דהמים כבר נתנגבו ע''ש וכ''כ המ''א להתיר וסיים אך במיני טיגון ששורין המצה במים ואח''כ סוחטין אותם ולש אותם בשומן ונפל לתוכו חטה יש להחמיר דנשארין בתוכו מים בעין דא''א לסוחטן לגמרי ע''כ. אבל הפר''ח ס''ס תס''ז דעתו להחמיר כדברי השל''ה ועיין ב''י סי' צ''ט. נשאלתי על לעקו''ך שנילוש בדבש בלי מים ששכח ולא מכרו קודם פסח מה דינו ואמרתי למכור אותם לעכו''ם מאחר שלא נזהר בשעת לישה ללוש אותה על דף שאינו של חמץ ואפילו באכילה המיקל לא הפסיד מבאר היטב אשר לפני ע''ש:	ו	הלכות פסח
4,874	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	יא	מים: תימה דבס''ג כ' דאפילו נתערב בהם מים בטל ועיין אחרונים ובח''י מה שתירצו:	ו	הלכות פסח
4,875	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסב	יב	ומתחמץ: לכן אם מברר אותו ק''פ נתבטל בס' אבל תה''פ הוי במשהו ונאסר והמ''א האריך והעל' דבדיעבד אם נמצא חטה תוך הפסח במלח ישליך ממנו כדי נטילה והשאר ישה' עד לאח''פ ואם נשתמש בו תה''פ אין לאסור המאכל בדיעבד אא''כ ששמו מאותו כדי נטילה תוך המאכל ע''ש וכל זה כשהחטה מלוחלחת דהיינו שנתרככ' החט' אבל אם היתה יבשה מותר בכל ענין כ''כ הב''ח (ומ''א הניחו בצ''ע) אלא דסיים דכותח שאני שהוא דבר חריף ומשום זה אוסר ב''י בשם הרמב''ם להניח כד מלח אצל של כותח וכתב ד''מ שמלח שלנו שמבשלין אותו ממים ודאי מחמיץ ובטור משמע דמלח שחופרין מהקרקע לכ''ע אינו מחמיץ ע''ש. כתב רש''ל יש לברור התבלין ופשוט דשרי בדיעבד אם נמצא בהם חטה דהא יבשין הם. מ''א ועיין ט''ז ובח''י:	ז	הלכות פסח
4,876	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסג	א	ומלח: ואע''ג דמלח מחמיץ כמ''ש ססי' תס''ב שאני הכא דנתבטל כיון שהיא מועטת ואפשר נמי דאי איכא מלח מרובה (או מעט מים. ול''ד לדבש בסי' (תמ''ב) [תס''ב] דשם איירי קודם פסח) חיישינן. ר''ן:	ב	הלכות פסח
4,877	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסג	ב	יפה: ודוקא בכרמל חייש הרמב''ם לזה אבל בקמח הקלוי פסק הרמב''ם בפ''ה דמותר לבשל לכתחלה. אכן המחבר שסיים כאן אלא מצה אפוי' וכו' מכלל דס''ל דבכל ענין אסור הקלוי ועי' במ''א שכ' וז''ל וצ''ע אם נתנוהו בדיעבד במאכל אם אוסרין מפני חששא זו דהא רש''י מתיר לכתחלה ונ''מ לענין מצה שנילוש בה קמח ונאפה כמ''ש ססי' תנ''ט ואח''כ נתנוהו לרוטב ומ''מ נ''ל דבמצה יש להחמיר מאחר שהמצה מפסקת בין הקמח להאור עכ''ל. וכתב הח''י דבכרמל הקלוי יש לאסור אפילו בדיעבד אך בקמח הקלוי כיון דלדעת הרמב''ם מותר אפילו לכתחלה אפשר לסמוך דיעבד ולהתיר בהנאה או להשהותה עד אחר פסח ע''כ. ועיין בס' בני חייא בסי' תנ''ג:	ג	הלכות פסח
4,878	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסג	ג	החדשות: וב''י פי' שעושין כן בפעם ראשונה להקשות הקדירה ע' יד אהרן:	ג	הלכות פסח
4,879	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסג	ד	וטחנו: ובקושטנטינא נוהגין איסור לטגן דגים במצה אפוייה משום דאתי לאיחלופי אבל בסופגנין מותר עכנה''ג שהאריך:	ג	הלכות פסח
4,880	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסד	א	מים: דאי לאו הכי הוי מי פירות ואינם מחמיצין אפילו הם דברים חמוצין בעצמן כמ''ש סימן תס''ב ס''ק א':	א	הלכות פסח
4,881	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסד	ב	נתערב: פי' שעושין אותו עם יין וכותשין אותו וטוחנין אותו ואינו ניכר ת''ה. ויין שהושם בו חרדל בעודו חדש שמעמידו במתיקתו התיר רש''ל (ומהרי''ל אוסר דהוי דבר המעמיד ואפשר להשהותו נמי אין מתירין עיין ח''י) להשהותו בבית ולא לשתות. וט''ז כתב בשם רוקח שאוכלין חרדל בפסח רק שלא יהא טחון בקערה של חמץ ע''ש:	א	הלכות פסח
4,882	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסה	א	בשום: אפילו אינו רוצה לשהות שיעור מיל דלכתחלה אסור להשהותו אפילו רגע א' כמ''ש סי' תנ''ט ס''ב:	א	הלכות פסח
4,883	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסה	ב	חולטין: לפי שאין אנו בקיאין בחליט' כמ''ש סימן תנ''ד ס''ג וכ' בת' א''ש סי' כ''ז דמי שיש לו חולי בבטנו שקורין בל''א היבן מוטיר שרפואתו שחולטין שעורים או שבולת שועל ומניחים על בטנו דאם אירע חולי זה בפסח ויש בו סכנה דמותר לישראל עצמו לעשות החמץ ולרפאותו אך אם אפשר ע''י עכו''ם יעשה ואם א''א ירתיח המים היטב ואח''כ יטיל בתוכו השעורה ולא יבא לידי חימוץ על ידי חליטה. ואם אפשר לעשות במ''פ יעשה דאז אינו מחמיץ עכ''ל. ועיין סי' שכ''ח סי''ג ובט''ז שם סעיף קטן ו':	א	הלכות פסח
4,884	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסה	ג	לח: אף קודם פסח יש ליזהר בזה שמא יחמיץ וישאר שם תוך הפסח ועיין כנה''ג:	א	הלכות פסח
4,885	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסה	ד	יבש: דחיישינן שיתלחלח אח''כ. ונראה דאפילו לא תשטוף אח''כ בצונן החמירו ט''ז. ועיין ח''י:	ב	הלכות פסח
4,886	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסה	ה	במשהו: וחיישינן שנשאר משהו חמץ תוך הבקעים שיש באווז ואפילו מפשיט העור אסור כולו עיין א''ז. ובע''פ משש שעות ולמעלה כיון דאין כאן חומרא דאיסור משהו יש להקל. ח''י ע''ש:	ג	הלכות פסח
4,887	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסה	ו	טעם: ובדיעבד מותר. ט''ז: (דהא מ''פ הוא וא''ל שמא בא עליהם מים דהא התירו בסי' תס''ג לחרוך ב' שבלים דאפי' אחד אסור עיין רשב''א וח''י) וכתב המ''א ודוקא מסתמא אבל אם ידוע שהיה בו דגן מחומץ והבהב בו אסור ואם הבהבו בקש ואח''כ נמצא דגן מחומץ בקש הנותר אין מחזיקין בו אסור אך אם נמצא בו ג' יש להסתפק וצ''ע. (דלדעת ט''ז בשם רש''ל בי''ד סימן פ''ד דל''א כן אלא בתולעים דמיניה קא רבו ועיין מ''א סימן תס''ז ס''ז ס''ט ועיין ח''י). עמ''א ואם נמצא שבולת מקש ואין בו תבואה ע''ל סימן תנ''ד סעיף קטן א':	ג	הלכות פסח
4,888	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	א	ילעוס: והוא פי' מלוגמא כמ''ש סי' תמ''ב: וכתב הרוקח דאפילו אם כבר נלעס והניח ע''ג מכתו קודם פסח צריך ביעור ויסירם עכ''ל. וכן נתבאר לעיל סי' תמ''ב דכל שלא נסרחה המלוגמא קודם פסח צריך ביעור דלא כבית הלל בי''ד סי' קנ''ה שכתב הא דלא ילעוס היינו דוקא בתוך הפסח אבל אם היה חמץ כבר מותר להניח בפסח על איזה רפואה עכ''ל ובאמת דזה אינו ועיקר הקושי' שהכריחו לחילוק זה משום דמקש' ממ''ש הרמב''ם דכשלא כדרך הנאתן כגון מלוגמא למכה מותר להתרפאות מחמץ בפסח מעיקר' ליתא דהתם בחמצו של עכו''ם (ואין אחריות ישראל עליו. ומ''א כתב עוד תקנה שיקנה לעכו''ם קמחא ויעשה המלוגמא ע''ש ופר''ח מפקפק הרבה בדבר דלא יהא אלא כדורון דבעינן שיהא ניכר מתוך מעשיו שאינו רוצה לקבלו וכאן היפך הוא) מיירי משא''כ בחמץ של ישראל כמ''ש הכ''מ וכ''כ המ''א ובתשובת א''ש סימן כ''ז. וכל זה בחולה שאין בו סכנה אבל בחולה שיש בו סכנה אפילו ע''י ישראל בעצמו מחמצו ג''כ מותר וכ''כ במ''א ובת' א''ש שם וע''ל סי' תס''ה סע''ק ב' מש''ש ובחמץ שעבר עליו פסח מותר ח''י ע''ש. (דרך מלוגמא אפי' לאין בו סכנה ולאכלה במקום סכנה דוקא רשב''א) כתב פר''ח נשאלתי על מי שיש לו כאב ראש תדיר ומניחין קילור של קמח ומים וסמנים אחרים בצדעיו כדי להקל הכאב אם מותר לעשות כן בפסח והשיב לאיסור ומסיק שם אכן לעשות עם מי פירות שפיר דמי ע''ש:	א	הלכות פסח
4,889	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ב	מכתו: אבל ללעוס ולבלוע מיד מותר דאין מחמיצין מיד. מ''א:	א	הלכות פסח
4,890	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ג	שהרוק: אפילו רקק דם ומבואר בסעיף (ד') [ה'] דדם אינו מחמיץ מ''מ א''א בלא צחצוח רוק. והיינו דוקא במוצצות. ח''י:	א	הלכות פסח
4,891	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ד	בטל: לאו אביטול קודם פסח קאי שזה לא היה בכלל ביטול כיון שנתחמץ אח''כ כמ''ש סי' תמ''ו אלא כיון שנתן לפני בהמתו בטלה והפקירה מדעתו ומ''מ טוב ליתן להם מעט מעט באופן שלא ישיירו. ח''י ע''ש:	ב	הלכות פסח
4,892	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ה	ריר: הב''ח כתב דגם המרדכי אינו אוסר אלא במוצ' ריר וכ''כ בשכנה''ג והשיג על הרב כאן כיון דהרוקח ביאר דבריו להדיא דוקא במוצ' ריר. וכתב הח''י ומ''מ נ''ל דוקא בסוס וכה''ג אבל בפרה דאית לה ריר מן הסתם ודאי יש לבער מן הסתם לכן יתן לפניה מעט מעט כמ''ש:	ב	הלכות פסח
4,893	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ו	החומ': וה''ה כותל של עץ מ''א ע''ש. וכתב הח''י נראה דוקא כשמזיע מחמת עצמה או מחום האש משא''כ אם מזיע מחמת חום והבל דמים חמין הרי הוא כמים דמכשיר לכ''ע ע''ש:	ג	הלכות פסח
4,894	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ז	אוסרים: הא''ז כתב דדעת המתירין עיקר הוא והמ''א כתב דעיקר כאוסרין. וטוב להשהותה עד אחר פסח ח''י. ועיין בטור שכתב דבשר יבש שמזיע מכח המים שהודח בו דזיעתו מחמיץ וע''ל סי' תנ''ג ס''ק ט''ו מדין זיעת הבהמה:	ג	הלכות פסח
4,895	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ח	המלוחלח: ומשמע דשאר קמח מותר אפילו בפסח ומ''מ ירקדנו אח''כ ב''ח ומהרש''ל וט''ז כתב דהוא חומרא בעלמא עיין שם:	ד	הלכות פסח
4,896	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	ט	א''א: כגון שנתלחלח בהרבה מקומות:	ד	הלכות פסח
4,897	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	י	ירקד: ומקום שנתלחלח יהיה כמו עיסה וישאר למעלה. ונ''ל אם אין צריך לאכול מן הקמח ביום טוב אסור לרקדו ביום טוב עיין סימן תק''ז אלא ירקדנו ע''י עכו''ם כדי לבער החמץ. או יתנה לעכו''ם במתנה עד שלא שהה שיעור מיל מגן אברהם. (עיין סימן תמ''ו ותנ''ט):	ד	הלכות פסח
4,898	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	יא	ריקוד: אבל אם יאחז בידו כל המקום המלוחלח מהני אפילו בנתייבש ח''י וכ''פ הט''ז ואפילו תוך הפסח מתיר בכה''ג דדוקא היכא שנתלחלח כל השק או חלק גדול ממנה דאז א''א לאחוז מקום המלוחלח אבל אם אפשר לאחוז מקום המלוחלח שרי. ח''י:	ד	הלכות פסח
4,899	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	יב	ומתערב: אע''ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ולא אמרינן דחוזר וניעור מ''מ פירורין שאני דאינם מתערבים יפה וחוזר וניעור כמ''ש סי' תמ''ז ס''ד וא''כ אסור לאוכלו ומותר לשהותו. אבל אם נתייבש בפסח ה''ל כחמץ שנתערב בפסח דכל זמן שהוא מלוחלח לא היה מתערב וא''כ נתערב בפסח ואסור להשהותו מ''א. וכתב הא''ז היכא דאיכא לספוקי אי נתלחלח ממי פירות וכה''ג או מדברים המחמיצין יש להקל לאכלו בפסח אף אם נתייבש מכח ס''ס שמא ממי פירות נתלחלח ואת''ל מדברים אחרים נתחמץ דלמא לא נתערב בו כלום ע''ש. כתב הב''ח עכברים שנשכו שק ואכלו קמח ונתייבש. אם קודם פסח צריך לנפות אותו קמח והפירורים שישארו בנפה זורק והקמח מותר להשהותו ואם נמצא כן בפסח הכל אסור בהנאה. ואם השק מונח במקומו בלא נענוע יאחז בידו מקום הנישוך (עם קצת קמח). ויקשור שם השק וינהל ומותר להשהותו ואפ''ה אסור לאכלו בפסח וכל זה דוקא כשנראה שאכל העכבר קצת מהקמח אבל אם נשכה רק השק ואיכא ספק שמא לא אכלה כלום אפי' שנמצא כך בפסח מותר להשהותו אבל אסור לאכלו אפי' אם נמצא כך קודם פסח עכ''ל. ומור''ם לובלין סי' קי''ט פסק בשק קמח שנישוך מאכילת עכברים דאם אפו קודם פסח מצות מהקמח ההוא דאין לאסור באכילה בפסח אמנם ב' לילות הראשונות יש ליקח קמח אחר המשומר: והקמח שרקדו באותו נפה שרקדו הקמח הספק אין להחמיר בו ומותר בכל דבר ע''ש. וט''ז כתב דאפי' בנפלו מים עליו ונתייבש אם מכיר המקום שנתלחלח יקחנו וירקד השאר וכ''ש בנשיכת עכברים שיקחו סביב המקום הנשוך והשאר ירקדנו ויאכלנו בפסח ע''ש. והמ''א כתב ול''נ דבעכברים יש להחמיר יותר דהני עכברים רשיעי נינהו והולכין בכל השק ואוכלים וכ''ש כשמונח בחבית דאז בודאי הולכת בכל הקמח ולכן החמירו הגאוני' ע''ש. וכן כתב במי''ט להחמיר מהאי טעמא. והח''י הסכים כט''ז דיש להתיר לקשור מקום הנשוך ולהתיר השאר בכל ענין ע''י ריקוד. ודוקא כשאין רואין שום לחלוחית במקום הנשוך אבל אם רואין שום לחלוחית במקום הנשוך יש לתלות בדבר המצוי אולי השתינו העכברים על הקמח ועס''ה:	ד	הלכות פסח

4,800

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ב

לקרב: דלכתחלה צריך להפריש מהעיסה דראשית עריסותיכם כתיב. ב''י:

א

הלכות פסח

4,801

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ג

בסל: וכלי שאין לו בית קיבול ספק אם מצטרף ואם מכסה הפת במפה חשיב כמו כלי ומצטרפין וכן יש לנהוג ט''ז. כתב של''ה דיש למחות בכופפין העיסה ולוקחין חלה משני קצוות אלא יקח מקצה אחד וא' יערוך בגלגל בקצה השני שלא יונח פנוי. המנהג להפריש מכל עיסה ועיסה לבדה. ד''מ. וצ''ל דהוא ע''פ המנהג שנוהגין לעשות עיסות גדולות וכ' המ''א ודי בברכה אחת לכולן אם לא הפסיק ביניהם בשיחה שלא מענין הלישה. ועכשיו נהגו ע''פ הרוב להפריש מכל עיסה ועיסה אשה אחרת ומברכת לעצמה: ולענין הברכה אין חילוק בין פסח לשאר ימות השנה ד''מ וט''ז י''ד סי' שכ''ח ע''ש. ובדרישה י''ד שם כתב טעם להנוהגין לומר בפסח תרומת חלה מצה מן העיסה ע''ש וגם נתן טעם למה שנוהגין לעשות החלה תחלה כעין מצה ואח''כ משליכ' לאור ומסיים שם שבבית מהרש''ל נהגו לשורפה בלי תיקון וכ''כ מט''מ ואם נפלה החלה לתוך התבשיל רותח הנה מלבד דין תערובת חלה שנתבאר בי''ד סי' שכ''ד יש לדון בזה דין איסור חמץ עיין סי' תנ''ד סעיף ג'. והח''י בשם חמיו כתב שמותר בהנאה או לקיימו עד אחר פסח ע''ש:

א

הלכות פסח

4,802

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ד

ל''צ: אבל צריך שיהיו שניהם מונחים לפניו אף דקיי''ל חלת ח''ל אוכל והולך ואח''כ מפריש מ''מ לכתחלה בעי שיהא מן המוקף מ''א. וח''י כתב דא''צ מן המוקף דחלת ח''ל אוכל והולך ואח''כ מפריש ועיין אחרונים. כתב במ''מ ומנהגים ולבוש אם שכח להפריש מן העיסות של מצת המצוה יכול להמתין עד הלילה כדי שיניחם כן שלימות על הקערה וכשיבצע מצה השניה לשנים לשמור חציה לאפיקומן אז יניח השני מצות השלימות ושתי השברים בכלי לצרפם ויכסם ויקח פרוסה קטנה מן הבצועה ומברך להפריש חלה וישמור לחו''ה (מותר להנות בעת שריפתה מהרי''ל אלא שסיים ומ''מ נכון לעשות מדורה בפ''ע) ושורפין בח''ה ונ''ל שטוב יותר שיבצע ממנה תחלה פרוסה קטנה מיד ביום שמא יחזור וישכח דהא בלא''ה יבצענה בלא ברכה עכ''ל. וכ' הח''י וכן ראוי לנהוג שלא להמתין עד הליל' דהא בלא''ה עיסה שנילושה מעי''ט אסור להפריש ממנו בי''ט כמ''ש סי' תק''ו ע''ש (ואם לא היה בה כשיעור וא''כ בערב יו''ט לא היה חייב בחלה כלל אלא דבי''ט ע''י צירוף נתחייבו ודאי דיפריש ממנה בי''ט):

א

הלכות פסח

4,803

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ה

לא יקרא: אלא יקראנה קוכי''ן בל''א מהרי''ל. ונ''ל דליכא קפידא אלא כשבעליו קורא לה שם אבל באחר אע''פ שקורא לה שם ל''ל בה דאין לו רשות לתרום. מ''א:

ב

הלכות פסח

4,804

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ו

לאפותה: שהרי אינה ראויה לאכילה:

ב

הלכות פסח

4,805

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ז

לשרפה: שא''ש קדשים בי''ט:

ב

הלכות פסח

4,806

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ח

לצונן: וכ' המ''א וצ''ע אם יש לסמוך על זה בזמן הזה שגם הצוננין שעומדים מעט בבית מתחממין ע''ש והח''י מתיר בפשיטות. (ובפר''ח סיים ומתחממין קצת יחליפם וע' יו''ד סי' ל''ו ע''ש):

ב

הלכות פסח

4,807

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

ט

קטן: פחות מט' שנים ד''מ מהרי''ו. וכ' המ''א פי' דאמרי' מסתמא לא ראה קרי אבל אי ידעינן דראה קרי אפי' הוא בן יומו הוא טמא לקריו עכ''ל. ואשתמיטתא ליה סוגיא דש''ס ר''פ בנות כותים והרמב''ם להדיא פ''ט מה' אבות הטומאה דפחות מבן ט' אפי' שכב אצל אשה וראה קרי אינו מטמא. ח''י:

ב

הלכות פסח

4,808

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

י

שטבל: נ''ל דאם ראה אח''כ מים חלוקים או עכורים טמא לכן יאכל תיכף אחר הטבילה ולא יטיל מים בינתים וע' סי' תר''ו. מ''א:

ב

הלכות פסח

4,809

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

יא

כהן: שאין מחזיקין אותו בכהן ודאי דדילמא נתחלל רש''ל ומהרי''ל וע' בש''ך י''ד סי' של''ב שכתב שבפסח נוהגין ליתן לכהן קטן משא''כ בכל השנה ועמ''א הטעם. ובמדינות אלו ראיתי לנהוג לשרוף החלה בלש בע''פ או בח''ה. ובי''ט אינו קורא שם עד אחר אפיה שהוא היותר נכון. ח''י:

ב

הלכות פסח

4,810

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנז

יב

פחות: וכתב הט''ז ותו לא ילוש כלל ואם ילוש עוד עיסה פחות מכשיעור יש לחוש שמא יצטרפו אח''כ בכלי אחד ויבוא לידי חיוב ויאכל טבל ע''ש. והח''י כתב וחששא רחוקה היא ע''ש:

ב

הלכות פסח

4,811

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנח

א

שש שעות: ומחצה. כ''ד הב''ח וט''ז וח''י דלא כמ''א. כתב הב''ח דאין יוצאין במצה שנאפה קודם שלשים יום אפילו עשויה לשם פסח ורוב הפוסקים חולקים עליו ע' ח''י. והמדקדקים נהגו לאפות הכל ק''פ שאם יתערב עמו משהו חמץ יתבטל וכן נהג מהרש''ל. וכתב המ''א ופשוט דכשנאפה ק''פ ונתערב בלישה מותר אח''כ לבשל המצות בפסח דאל''כ אף לאוכלו בעין אסורים דלא כע''ש בסימן תנ''ג. ומהרי''ל כתב שיש אופין בתוך המועד כדי לאכול מצות חדשים בכל יום וט''ז כתב דלא נכון לעשות כן ע''ש טעמו וכ''כ האחרונים וכתב המטה משה והאופה בליל יום טוב אסור לאפות מצות ספיקות וה''ה דאסור לאפות בליל ראשון על ליל שני מיהו אם אפה מבעוד יום בליל ראשון יכול לומר אוכל היום פת חמה ויכול לאפות אחרים בליל ראשון ואותו שאפה מבעוד יום יצניעם לליל שני עמ''ש סי' תקל''ז ס''ז ואם נילושה עיסה סמוך לחשיכה ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה מותר לאפותה ביום טוב כדי שלא תחמיץ. עמ''א:

א

הלכות פסח

4,812

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

א

השמש: אבל שלא במקום השמש מותר ללוש ולא חיישינן שמא יהיה מעונן כיון שהוא במקום מגולה תחת אויר הרקיע ודאי ירגיש כשיהיה מעונן ומבואר בש''ס ובפוסקים דכל שאינו נתקרב אל השמש ממש רק שהוא קרוב אל השמש אין לחוש דל''ד לקרוב לפי התנור שחומו מרובה. ופשוט דבית החורף שהסיקו בתנור גרע טפי מיום המעונן. ולא להסיק בו ביום או לפתוח הדלת וחלונות עד שיצא החום:

א

הלכות פסח

4,813

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ב

אסור: עיין בב''ח דבלש בחמה או ביום המעונן אף בדיעבד אסור ועיין ס''ה:

א

הלכות פסח

4,814

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ג

החלון: ומן הצד של חלון או רחוק מן החלון בענין שא''א לשמש לזרוח אל מקום הלישה מותר. ח''י:

א

הלכות פסח

4,815

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ד

הפתוח: אבל אם החלון סתום אף אם היא של זכוכית כדרך סתם חלונות אפילו הכי מותר ללוש נגדה. ח''י עיין שם:

א

הלכות פסח

4,816

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ה

מעונן: אבל בה''ש אין לחוש כלל. ב''י:

א

הלכות פסח

4,817

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ו

מלהוליך: ובתשובת הרשב''א סימן קכ''ד כתב שהרמב''ן שלח המצות להפורני רחוק הרבה יותר מט''ו בתים ועח''י:

א

הלכות פסח

4,818

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ז

מגולה: אלא יכסנו במפה ואין להניח מפה אחת פעמים הרבה על המצות דשמא נדבק בו בצק ונתחמץ. מ''א:

א

הלכות פסח

4,819

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ח

כל היום: ובש''ל סימן נ''ט כתב ולא ישהה מתחילת לישתה עד שיניחנה בתנור כשיעור ד' מילין וכ''כ הב''ח בשם ריא''ז וסיים ונראה שאף ע''פ שלא לשה האשה יותר מן השיעור ולא הגביה ידה מן העיסה כל עיקר אלא שהיתה עושה רקיקין דקין ביותר והיתה מתעצלת בהן כדי הילוך ד' מילין הרי בצקה זו אסור אע''פ שאין סימן החימוץ ניכר וזה שלא כדעת הרמב''ם והרשב''א ורבינו דכל שמתעסקים בו אפילו כל היום אינו מחמיץ ולפיכך אין ראוי להורות איסור לאחרים בדיעבד אלא להזהיר לכתחלה והמחמיר לעצמו אף בדיעבד תע''ב ע''כ ועיין ח''י:

ב

הלכות פסח

4,820

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

ט

רביעית: דהיינו לפי מה דאמרינן מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום וכל פרסה הוא ד' מילין נמצא י' פרסאות מ' מילין כשתחלוק י' שעות למ' חלקים מגיע לכל מיל רביעית שעה ואח''כ תחלוק הב' שעות כל שעה לכ' חלקי' נמצא מגיע לכל מיל עוד חלק כ' מהשעה. ולאותם שמחשבים מהנץ החמה עד שקיעתה הוי ב' חומשי שעה וכ''כ מהרי''ל ועיין ח''י שהאריך בענין זה:

ב

הלכות פסח

4,821

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

י

יצטרפו: וכתב בת''ה שבעיטת הידים וברידוד שמגלגלין בו מבטל החימוץ אבל בניקור שמנקרין המצות אע''פ שהוא עסק שלא יתחמץ מ''מ אינו מבטל השהיות כמו עסק גמור עיין אחרונים. ואין להעביר ידיו על המצות ולשפשף בהם. וכתב בכנה''ג וכ''ש שלא יפה עושין מה שתוחבין בו המון עם סכין א' או עץ תוך העיסה ומניחים אותו בלי עסק. גם אותן המכבידים ידיהם על המצות לא קרי עסק וגרע טפי. וכתב בספר זכרונות ואין להתחיל להעריך ולרדד המצות עד שיגרפו התנור בתחלה כדי שיוכל לאפות מיד ולא ישהה אפי' רגע אחת ועיין ח''י (שכ' להדיא הכל לפי רוב חום התנור) ובעו''ה רוב ישראל אפי' הלומדים אינם נזהרין בזה רק מניחים כמה עיסות על השלחן טרם התחלת הגרפת התנור והוא עון פלילי:

ב

הלכות פסח

4,822

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

יא

חימוץ: אפי' לא נשתהה שיעור מיל. ט''ז:

ב

הלכות פסח

4,823

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

יב

הכסיפו: וצריך לדקדק בזה כי מצוי הוא ואין איש שם על לב מ''א. ועח''י שמיקל בזה קצת אא''כ שהה שיעור מיל אסור:

ב

הלכות פסח

4,824

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

יג

מקטפת: פירוש שטחה פני החררה במים. ואין נוהגין במדינות אלו בקיטוף המצות במים:

ג

הלכות פסח

4,825

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

יד

שמצננת: הב''ח מסכים דצריכה לצנן ידיה בשעת התעסקות בעיסה אפילו אינה עסוקה בתנור וכ''כ הש''ל. אכן דעת הר''ן והמ''מ אינו כן דכל שאינה מתחממת מחום התנור ואח''כ נוגעת בעיסה א''צ לצנן כלל (ובדיעבד אין לאסור. אחרונים) וכן המנהג שלא לצנן הידים כשעוסקים בלישת העיסה וכן נ''ל. ח''י ע''ש:

ג

הלכות פסח

4,826

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

טו

עשייה: וכתב המ''א דלא כמו שנוהגין העולם שלא לגררם עד אחר עשיי' כי אע''פ שאין שוהין שיעור מיל מ''מ לכתחלה אסור לכן יעמוד אחד על גביהן שיגרד תמיד כל כלי בשעת הנחתו ע''כ ועח''י:

ד

הלכות פסח

4,827

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

טז

ידיחן: והמרדה א''צ להדיחו. דרשות מהרי''ל:

ד

הלכות פסח

4,828

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

יז

לצונן: ויכבד אותם שיהיו למטה מן המים ואל יצופו למעלה. מהרי''ו ועיין ח''י:

ד

הלכות פסח

4,829

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

יח

שיאפה: דהיינו באותה תנור שהוסק לאפיה ולא להסיק מחדש בשביל כלים אלו ח''י. ומ''מ אסור לאכול הבצק ההוא דבצד השני ובסדקים לא נאפה יפה מהרי''ל. וכתב המ''א ונ''ל שיבטל החמץ קודם שיחמיץ או יתן הכלים עם הבצק במתנה לעכו''ם ואם צריך לאפות שנית בי''ט פשיטא דשרי להדיחן אבל אסור לגורדן כמ''ש סוף סימן שכ''ג:

ד

הלכות פסח

4,830

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

יט

סדק: יש מצפין השלחן והעמילה בטס של מתכות ויש שעושין מאבן חלקה כדי שתקרר. ספר זכרונות. ואחר כל עיסה ועיסה ידיח ידיו והספל יפה וינגבו במפה אא''כ לש מיד בלי הפסק ובשל''ה כתב דנכון שיכין ב' כלים ומיד אחר לישה הראשונה יהא מוכן אחד לרחוץ הכלי היטב ועיסה השניה ימדוד בכלי שני וכן חוזר חלילה ע''כ. (וח''י כתב דלא ראיתי נוהגין כן דא''כ בין מצה למצה ודקירה לדקירה נמי יש לחוש ע''ש עד לא נתנה תורה למה''ש). ונ''ל דוקא בכלי נחושת שייך זה דיכול לקנחו אבל של עץ דא''א לקנח שלא יהא בו עדיין מים מהדחה לא שייך זה. כתב מהרי''ל שלא להתחיל ללוש שניה עד אשר הוסק התנור שנית וביני ביני ירחוץ הספל וכל הכלים. וכתב מהרי''ו אותו שנותן הקמח ידיח ידיו וכן אותו שתיקן המצות. הסדין צריך להחליף בין לישה ללישה ואם עושה על דף בלא סדין ויש נקבים בדף צריך לסותמם שלא יכניס בה הבצק. וגם במרדה לא יהיה סדק או חריץ וע''ל סימן תנ''א סעיף י''ח וא''ז כתב דטוב יותר לעשות המצות על דף מלעשות על סדין וכ''כ הט''ז בסי' תנ''ג ס''ק ה' עיין שם. והעולם נוהגין לעשות על סדין לפי שרוב שלחנות אינם חלקים:

ד

הלכות פסח

4,831

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

כ

צמר: אבל בגד צמר שרי מ''א. ובדיעבד בכל ענין ליכא איסור. ח''י:

ד

הלכות פסח

4,832

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

כא

מותרות: הסכמת אחרונים לאסור בדיעבד והנ''ץ כתב דוקא בדעבר ולש במזיד אבל בשוגג שרי. וכתב המ''א וה''ה בלש סמוך לתנור ונ''ל דוקא כשהוחמה העיסה ועיין מ''ש לעיל סעיף קטן ב':

ה

הלכות פסח

4,833

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

כב

קמח: ואם עבר והוסיף בה קמח מותר לאכלו כך רק שלא ישימם לתוך דבר לח ואי משום שלעסו אין מתחמץ תיכף ער''ס תס''ו הסכמת אחרונים ובדיעבד אף ששמו לתוך התבשיל יש להתיר דאין זה אלא חששא בעלמא. א''ז וח''י ואחרונים:

ו

הלכות פסח

4,834

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

כג

קשה: ודוקא ע''י אדם אחר דאדם א' א''א ללוש ב' עיסות ולהתעסק בהם יפה מ''א. אחר כל עיסה יבער הפירורין מעל השלחן ואחר גמר הלישה יכבדו המקום (אחר כל עיסה ידיח ידיו והספל שלשין בה וכשא''א יתן לתוכו מים צוננין על כל גדותיו. מהרי''ל):

ו

הלכות פסח

4,835

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תנט

כד

מהקמח: לכן אותו המודד קמח לא יקרב אל העיסות עד שינקה מלבושיו מקמח וידיח ידיו תחלה:

ו

הלכות פסח

4,836

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

א

מצוה: מה שאין כן בשאר מצות א''צ שימור אך ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצו' וכמ''ש סימן תנ''ג סעיף קטן ח':

א

הלכות פסח

4,837

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ב

עכו''ם: העיקר דממדת חסידות לשמור משעת קצירה במצות של מצוה אך הואיל שאין לנו שדות עכשיו די בשימור משעת טחינה והיינו להיות הישראל עומד ע''ג אצל הטחינה סגי אפילו בטוחן ברחיים של יד סגי בעומד ע''ג כיון שאינו עוסק בקמח עצמו רק מלאכתו ע''י כלי משא''כ באפייה וליש' שמלאכתו ועסקו בעיסה ומצה עצמו לא מהני בעומד ע''ג. (ובניקוב שמנקבים המצה ליכ' קפידא אך מלשון מהרי''ל יש להחמיר) וכ''כ הב''ח בשם מהרש''ל. הלכה למעשה באחד שהיה תפוס ולא רצה לאכול בלילה ראשונה של פסח ממצה שעשו בפניו. ומ''מ הסכ''א דאם א''א בענין אחר. (שלא לבטל מ''ע דאורייתא דלא כרשב''א שהחמיר ועיין בב''י) דמותר בעומד ע''ג ויניח העכו''ם ללוש בפניו ויאמר לו לעשות לשם פסח וטוב יותר לעשות כה''ג ע''י חש''ו מע''י עכו''ם אם אפשר עיין ח''י:

א

הלכות פסח

4,838

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ג

חרש: היינו שאינו שומע ואינו מדבר. ושוטה שמאבד מה שנותנים לו. וקטן היינו שאינו בר דעת במה שא''ל שיעשה לשם מצוה אשר צוה הש''י. ט''ז. ובמהרי''ל כתב עד שיהיה בר מצוה וכ''פ הח''י. ובדיעבד יש להתיר ע''י קטן. ט''ז: ראיתי נוהגין להקל אפילו לכתחלה לעשות הנקבים ע''י קטן וכה''ג כיון שגם גדולים עומדין ע''ג וכ''פ מהרי''ל והוא יותר נכון כדי להיות הרבה עוזרים למהר בענין עשייתן ומ''מ אם אפשר ליזהר במצה של מצוה יזהר במה דאפשר. ח''י:

א

הלכות פסח

4,839

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ד

בעצמו: ויטריח עצמו במצת מצוה עד שיזיע וזה תיקון גדול להוצאת זרע לבטלה. האר''י ז''ל:

ב

הלכות פסח

4,840

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ה

פרורים: וצריך שיאמר בלשון שמבין. והאומרים פרורים הפקר טועים הם דמשמע מעצמן הן הפקר רק יאמר יהיה הפקר ט''ז מ''א ע''ש. (ועיין א''ע סי' קמ''א ס''ג איזהו לשונות מועילים) וח''י כתב שאינו טעות ע''ש:

ג

הלכות פסח

4,841

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ו

סריקין: פי' לכתחלה ובדיעבד יוצאין בה:

ד

הלכות פסח

4,842

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ז

במסרק: עיין בי''ד סי' ק''ך ס''ה בהג''ה פסק הרב דהברזלים שמתקנים בהם המצות א''צ טבילה ע''ש והט''ז כתב שם דיש להטבילם בלא ברכה ע''ש וכ''פ הפר''ח והח''י או יטבילם עם כלים אחרים:

ד

הלכות פסח

4,843

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ח

רקיקין: (וע''ז סומכים לעשות בה ציורין וב''ח מוחה בהם עד למאוד ע''ש). המנהג לעשותן כעובי אצבע ב''ה י''ד סי' צ''ו:

ד

הלכות פסח

4,844

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

ט

טפח: ובדיעבד אין קפידא. מ''א: ומ''מ אין ליקח אותו למצה של מצוה גם יש לעיין בה אם נאפית שפיר בתוכו ולא נתחמצה ועיין ב''ח. ובפחות מטפח אפי' משהו מותר. ח''י ופר''ח בק''א סי' צ''ז:

ה

הלכות פסח

4,845

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

י

פאנדי''ש: והם מיני מאכל ועושין אותם ע''י קמח אף שנעשו עם מי פירות גזרו בזה משא''כ במצה אפויה וטחונה מותר לעשות ממנה כל מה שדרך לעשות כל השנה עם קמח מותר לעשות ממצה אפויה כמ''ש ס''ס תס''ג. (ובכנה''ג החמיר וכ' שפ''א אירע מכשול בדבר). ועיין בכנה''ג סי' תס''א:

ו

הלכות פסח

4,846

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תס

יא

ביצים: שהרי יוצא מהם ליחה ומעכבת האפייה וסיים הא''ח שאסור ללוש עיס' עם זרעים מה''ט עכ''ל ומזה אסרתי במצה שנמצא בה אחר אפיית' קטנית א' אע''פ שאין הקטנית מחמיץ מ''מ משום עיכוב אפייתו יש לאסור ט''ז. אכן המ''א השיג על דין זה דבדברים קטנים כי האי אינו מעכב שום אפייה מידי דהוי אגחלים ואבנים קטנים שבאין לפעמים תוך המצה ע''ש וכתב הח''י דאין להחמיר בדיעבד ע''ש (אף שאין ראיית מג''א מוכרחת דאפשר דהאבנים מסייעים בעצמם לאפיי' המצ'):

ז

הלכות פסח

4,847

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

א

כולו: ובספק אם הלכו הגחלים ע''פ כולו יש לאסור בדיעבד. (עיין סי' תנ''א ס''ב. ואפשר ממה שאין נזהרין באפיית חלב בלי הכשר התנור אחר בשר וסומכין על ההיסק מאחר שהתיר' בלע. יש להקל אלא שסיים גם בזה יש להחמיר. מ''א ע''ש):

א

הלכות פסח

4,848

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ב

כ''פ: בזה יש להקל בדיעבד. מ''א ע''ש:

א

הלכות פסח

4,849

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ג

קרקע: כעובי אצבע. לבוש ועמ''א וח''י:

א

הלכות פסח

4,850

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ד

וישר: דליכא חיוב מדינא רק מדרך הטוב והישר א''כ אם שכח להסיק ולהכשיר התנור קודם י''ט וצריך להכשירו בי''ט דמותר לעשות הכל בהיסק א' ושלא לעשות הבערה שלא לצורך י''ט רק שיסיק היטב עד שילכו הגחלים ע''פ כולה. ח''י:

א

הלכות פסח

4,851

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ה

להדביקו: אם בדיעבד שמו מצה על הנייר לאפות בתנור אינה נאסרה עיין ח''י:

ב

הלכות פסח

4,852

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ו

נמשכים: אע''פ שנפרכים כשמטלטלין אותה אפ''ה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין ממנה מנחות דף ע''ח. מ''א. וכשהחוטין נמשכין ממנה אסור וישרפם מיד וכן נהגו העולם לאסור המצה כשהחוטין נמשכין ממנה ואם אין יכול לעמוד אי חוטין נמשכין ממנה או לא כ' בתשובת שארי' יוסף סי' מ''ח שיש לאסור מספק ע''ש ובקרימת פנים הוי שיעורא דאין חוטין נמשכים מרדכי ט''ז וע''ל סי' רצ''ד ס''ה בהג''ה. ואם תוחבין האצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה תו לא מחמרינן דכה''ג ודאי ליכא לספוקי בחוטין נמשכין ממנה. ח''י:

ג

הלכות פסח

4,853

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ז

לכן: ואם לקחה קודם לכן כ' הט''ז דיש לאסור אף בדיעבד שנתחמצה בההיא שעתה דהיתה חוץ לתנור. והמרדה ג''כ נתחמצה ע''ש ובתשובת נ''ש סימן י''א מתיר אם החזירה תיכף לתנור. והח''י חולק עליו והסכים עם הט''ז אכן אם יש להסתפק אי חוטין נמשכין ממנה כגון שנתקרמו פניה קצת אז אפשר לצדד להתיר אם החזירה מיד (וסיים פר''ח כשנאפה קצת שהגיע למאכל ב''ד) ושלא להחזיק איסור שהיו חוטין נמשכים ממנה קודם שהחזירה ע''ש:

ג

הלכות פסח

4,854

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ח

שרוי במים: וכתב המ''א ודוקא דעבד או לזקן או חולה אפי' לכתחלה. ואם א''א לו לאכול השרוי במים שרינן ליה אף שרוי ביין ושאר משקים. ובשאר כל אדם אף דעבד אינו יוצא בשרוי ביין או במשקים. וכל זה אין חילוק בין מה שמברכין עליו על אכילת מצה או לאפיקומן וע' ב''ח:

ד

הלכות פסח

4,855

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

ט

בשלה: לאו דוקא בשלה אלא ה''ה בשרוי לתוך הרותחין וכתב המ''א דאפי' בכלי שני יש להחמיר ונראה דה''ה בכבוש מעל''ע אף בלא נימוח דכבוש כמבושל ח''י וע''ל סי' תע''ג מדין מרור הכבוש. ח''י:

ד

הלכות פסח

4,856

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

י

לא נאסרה: דריח כי האי שאין בו שמנונית כלל לכ''ע אינו אוסר. (וראיה דלחמי תודה דד' מינים היו חמץ ומצה ונאפות בתנור א' ראב''י ופר''ח הקשה עליו ועיקר שלחמי תודה היו כ' עשרונים ולתנור גדול לא שייכא ריחא ועיין מ''א). ועח''י:

ה

הלכות פסח

4,857

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

יא

מקום: היינו כעובי רוחב אצבע. ומהרש''ל וב''ח מחמירין לאסור כולו אכן מדברי הט''ז והמ''א נראה שמסכימים לדעת הש''ע וכ''נ עיקר מ''מ בנעשה תוך הפסח יש לאסור כולה כמו במצה כפולה שבסמוך. ח''י:

ה

הלכות פסח

4,858

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

יב

ודבוקה: אבל באינה דבוקה ממש אין לאסור ומ''מ אם לא קרמו פניה דלמטה במקום הכפל אסור. אחרונים:

ה

הלכות פסח

4,859

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

יג

אותה: אבל שאר מצות אין לאסור במצה נפוחה או כפולה אף שרדו אותה במרד' אחת כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא כמש''ל סי' תנ''א ס''ק מ''ו ע''ש:

ה

הלכות פסח

4,860

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

יד

הדבוק: אפילו נמצא תוך הפסח כיון שנאפה ק''פ. ומדסתם רמ''א משמע דס''ל דאע''ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ''כ הט''ז ורוב פוסקים אבל רש''ל וב''ח ומהרא''י מצריכים ס' נגד הדבוק ומ''מ נ''ל דלא בעי' ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר מ''א והח''י העלה עיקר כדעה דלא בעינן ס' נגד מקום הדבוק ע''ש וכ''כ בא''ז. ואם נמצא מצה כפולה ונפוחה לא''פ. העלה הח''י דאין להחמיר כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא ויש להתירה בנמצא אח''פ ע''ש ודלא כא''ז וע''ל סי' תמ''ז ס''ק מ''ג מש''ש. ועמ''א:

ה

הלכות פסח

4,861

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

טו

נפוחה: יש בזה שני פירושים פירוש א' שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה. ועי''ל נפוחה באמצעיתה שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה כמו שהוא בלחם חמץ כ''כ הב''ח. ומהר''ם מלובלין כתב כפי' הראשון. והט''ז האריך להתיר כפי' הראשון ומסיק דאין איסור אלא כפי' השני ע''ש. ובמ''א כתב בשם הט''ז שהתיר לגמרי נפוחה וז''ל מעיד אני עלי שמים וארץ כי לא ראיתי פעם א' מן חותני הב''ח שאסר שום מצה שנפוחה וכו' ואדרבא שחק על האוסרין על כן אין להפסיד ממון ש''י בשביל זה עכ''ל הט''ז והפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור עכ''ל המ''א. הנה מ''ש בשם הט''ז לא נמצא כן בספר הט''ז שלפנינו אלא שעושה פשר דבר בין הדיעות כמ''ש. אכן בתשובת הט''ז כתב הלשון ממש כמו שהעתיק בשמו המ''א. וכתב הח''י בודאי אין להקל בדבר שאבותינו נהגו בו איסור. מ''מ די הוא לאסור אותה מצה דלא כמו שראיתי איזה מורים שאוסרין אף התערובות אפי' במשהו כאלו הוא חמץ גמור וכן אוסרין הרי''ב אייז''ן ושאר כלים ומה שנשתמשו בהן להמה מפסידין ממון ש''י ומונע משמחת י''ט כי די בחומרא זו לענין המצה עצמה. ועש''ת דב''ש סי' רי''ד ושפ''ד שמיקל ג''כ בזה ע''ש. ואם לאחר שנאפית טחו אותה בשומן והחזירה לתנור ונעשית נפוחה שרי לכ''ע. מ''א:

ה

הלכות פסח

4,862

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

טז

אסורה: כל המצה ואפי' ס' לא מהני אפי' ק''פ דכולה נתחמצה וכ''כ מור''ם מלובלין סי' ק''ה. וכן הסכמת האחרונים וכ''כ בס' א''ז וכתב שם בשם זקינו הגאון דאין לאסור אא''כ ניכר שהנקב עלתה למעלה והנקב צריך שיהיה בו חלל מחזיק כמו אגוז לוז שקורין הזי''ל נוס גדולה או אצבע גודל בינוני וכ''כ המ''א וכתב עוד המ''א ואפילו בנקב שלא עלתה למעלה ראיתי גדולי דורינו מורין לאסור מקום הנקב לבד ושאר מצה מתירים אפי' תוך הפסח וכן מ''כ בשם הגאון מהר''י הורוי''ץ. ואם יש שני נקבים נקב תוך נקב חוששין לאסור כולה. ומצאתי כתוב אם הנקב חלק מותר ואם יש בלעזלי''ך בתוכו אסור עכ''ל:

ה

הלכות פסח

4,863

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסא

יז

יגעו: ובדיעבד אם נשכו זה בזה ושניהם נוגעים בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו ומותר רש''ל מ''א ואפי' בפסח אין לאסור ע''ש: ועיין בתב''י סי' ס''ח שמתיר מצה נפוחה אם אינו נראה הנפוח מבחוץ אבל אם נראה הנפוח מבחוץ יש לאסור וכתב שם שיש קבלה בידו מהגאון מוהר''ר העשיל יע''ש:

ה

הלכות פסח

4,864

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

א

פירות: אפי' מפירות חמוצים. הסכמת הפוסקים דלא כש''ג:

א

הלכות פסח

4,865

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ב

היום: כתב בכנה''ג וז''ל והראנ''ח ח''ב סי' ע''ד העלה שירא שמים יחוש למאן דס''ל דמי פירות בלא מים מחמיצין ויזהר בשימור כשאר עיסה וא''א ז''ל היה נזהר שלא לאכול מצה שנילוש' במי פירות רק בי''ט אחרון גם בתומת ישרים סי' ק''ח מחמיר בדבר עכ''ל:

א

הלכות פסח

4,866

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ג

עשיר': משמע דדוקא בכה''ג שנילושה במי פירות לבד הוי מצה עשיר' אבל בנילושה עם תערובת מים לא מיקרי מצה עשירה וכ''כ הב''ח סי' תע''א דיוצאין בה בדיעבד וכ''כ מהר''ל בספר גבורות ה' דמ''פ עם מים יוצא י''ח מצה בדיעבד. אבל המ''א בסי' תע''א ס''ק ה' השיג עליהם וכ''ה הסכמת אחרונים וע''ל במ''א סי' תע''א דאינו יוצא ידי מצה עניה כל שיש בה אפי' מעט מי פירות אא''כ הוא מעט דמעט ע''ש ול''נ דכל שנתבטל בס' בענין שאין מרגישין בה טעם מי פירות מקרי לחם עוני. ח''י ע''ש:

א

הלכות פסח

4,867

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ד

עם מים: וה''ה נילוש תחלה עם מי פירות ואח''כ באו למים קודם שנאפה או להיפך ח''י ע''ש (וכן כשנתייבש המ''פ תוך הקמח ואח''כ בא המים עליהם. ר''ן ופר''ח ע''ש רשב''א מתירו):

ב

הלכות פסח

4,868

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ה

מיד: ואם לא נאפה מיד כיון שלא שהה שיעור מיל בלי עסק ולא ניכר בה שיעור חימוץ וכה''ג יש לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ולשהותו אח''פ ח''י ע''ש וכ' המ''א וצ''ע אם נפל מעט מ''פ לתוך העיסה ולא נאפה מיד אם יש לאוסרו בדיעבד וברא''ש משמע דדבר מועט אינו אוסר עכ''ל: וכ' הבאר היטב אשר לפני וז''ל ומט''ז התרתי בא' שלש העיסה ונפל מעט מזיעת פניו לתוך העיסה ודוק עכ''ל. ולא צריך לכל זה דהא מבואר סימן תס''ו דזיעת אדם אינו מחמיץ ע''ש:

ב

הלכות פסח

4,869

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ו

נצוק: פי' כשמער' לכלי עכו''ם שיש בו משקה טופח אז אם יש מים ביין שבכלי העליון רואים היין כאלו אינו והמים מבטלי' היין של עכו''ם (עיי' י''ד סימן קסו):

ג

הלכות פסח

4,870

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ז

קודם: משמע דאף שנתערב לתוכו לאחר זמן הבציר אפ''ה נתבטל. ח''י וכ''כ א''ז. אבל אם נתערב מים כל שהוא במ''פ בשעת לישה אסור. מ''א ועס''ק ג' מש''ש:

ג

הלכות פסח

4,871

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ח

אפייתן: וב' לילות הראשונות נהגו איסור גם בזה משום גזרה דמצה עשירה ח''י. ופשוט דאין חילוק בין חלב לשאר מ''פ דלא כע''ש:

ד

הלכות פסח

4,872

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

ט

פחות: וט''ז ומ''א כתבו דיפריש בלא ברכה וילוש כשיעור ועח''י:

ה

הלכות פסח

4,873

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

י

ביין: וכתבו האחרונים בשם הרשב''ץ דיין צמוקי' או דבש צמוקים שנעשים ע''י מים שנשתנה טעמו לגמרי הוי כמי פירות גרידא כי המים ששרו בהם הצימוקין נשתנו מברייתם וכן הסכמת המבי''ט ומהרי''ט וח''צ בתשובתו סימן ק''א כתב להלכה ולמעשה דביין צמוקים שלנו אסור ללוש בפסח כי אין דינו כיין גמור אלא כיין מזוג ע''ש ועיין ביד אהרן. ועיין במ''א שהניח בצ''ע בחט' שנמצא' במי דבש שקורין מע''ד וכה''ג אי מקרי מ''פ כיון שנשתנה טעמו ע''י בישול. וט''ז הביא מעשה פ''א הביא משרת כלי עם דבש הנקרא מע''ד לשתות ונמצא בו חטה אחת והתיר הדבש לשתות לפי שאין אוסרת בצונן עסי' תס''ז ס''ק י''ז באריכות ולענין אם נמצא חטה בשומן אווז רותח. בשל''ה אוסר מאחר שהיתה שרויה במים. וא''ז כתב שזקנו פסק להשהותו אח''פ ובתצ''צ סי' קכ''ב פסק להתיר דהמים כבר נתנגבו ע''ש וכ''כ המ''א להתיר וסיים אך במיני טיגון ששורין המצה במים ואח''כ סוחטין אותם ולש אותם בשומן ונפל לתוכו חטה יש להחמיר דנשארין בתוכו מים בעין דא''א לסוחטן לגמרי ע''כ. אבל הפר''ח ס''ס תס''ז דעתו להחמיר כדברי השל''ה ועיין ב''י סי' צ''ט. נשאלתי על לעקו''ך שנילוש בדבש בלי מים ששכח ולא מכרו קודם פסח מה דינו ואמרתי למכור אותם לעכו''ם מאחר שלא נזהר בשעת לישה ללוש אותה על דף שאינו של חמץ ואפילו באכילה המיקל לא הפסיד מבאר היטב אשר לפני ע''ש:

ו

הלכות פסח

4,874

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

יא

מים: תימה דבס''ג כ' דאפילו נתערב בהם מים בטל ועיין אחרונים ובח''י מה שתירצו:

ו

הלכות פסח

4,875

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסב

יב

ומתחמץ: לכן אם מברר אותו ק''פ נתבטל בס' אבל תה''פ הוי במשהו ונאסר והמ''א האריך והעל' דבדיעבד אם נמצא חטה תוך הפסח במלח ישליך ממנו כדי נטילה והשאר ישה' עד לאח''פ ואם נשתמש בו תה''פ אין לאסור המאכל בדיעבד אא''כ ששמו מאותו כדי נטילה תוך המאכל ע''ש וכל זה כשהחטה מלוחלחת דהיינו שנתרככ' החט' אבל אם היתה יבשה מותר בכל ענין כ''כ הב''ח (ומ''א הניחו בצ''ע) אלא דסיים דכותח שאני שהוא דבר חריף ומשום זה אוסר ב''י בשם הרמב''ם להניח כד מלח אצל של כותח וכתב ד''מ שמלח שלנו שמבשלין אותו ממים ודאי מחמיץ ובטור משמע דמלח שחופרין מהקרקע לכ''ע אינו מחמיץ ע''ש. כתב רש''ל יש לברור התבלין ופשוט דשרי בדיעבד אם נמצא בהם חטה דהא יבשין הם. מ''א ועיין ט''ז ובח''י:

ז

הלכות פסח

4,876

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסג

א

ומלח: ואע''ג דמלח מחמיץ כמ''ש ססי' תס''ב שאני הכא דנתבטל כיון שהיא מועטת ואפשר נמי דאי איכא מלח מרובה (או מעט מים. ול''ד לדבש בסי' (תמ''ב) [תס''ב] דשם איירי קודם פסח) חיישינן. ר''ן:

ב

הלכות פסח

4,877

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסג

ב

יפה: ודוקא בכרמל חייש הרמב''ם לזה אבל בקמח הקלוי פסק הרמב''ם בפ''ה דמותר לבשל לכתחלה. אכן המחבר שסיים כאן אלא מצה אפוי' וכו' מכלל דס''ל דבכל ענין אסור הקלוי ועי' במ''א שכ' וז''ל וצ''ע אם נתנוהו בדיעבד במאכל אם אוסרין מפני חששא זו דהא רש''י מתיר לכתחלה ונ''מ לענין מצה שנילוש בה קמח ונאפה כמ''ש ססי' תנ''ט ואח''כ נתנוהו לרוטב ומ''מ נ''ל דבמצה יש להחמיר מאחר שהמצה מפסקת בין הקמח להאור עכ''ל. וכתב הח''י דבכרמל הקלוי יש לאסור אפילו בדיעבד אך בקמח הקלוי כיון דלדעת הרמב''ם מותר אפילו לכתחלה אפשר לסמוך דיעבד ולהתיר בהנאה או להשהותה עד אחר פסח ע''כ. ועיין בס' בני חייא בסי' תנ''ג:

ג

הלכות פסח

4,878

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסג

ג

החדשות: וב''י פי' שעושין כן בפעם ראשונה להקשות הקדירה ע' יד אהרן:

ג

הלכות פסח

4,879

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסג

ד

וטחנו: ובקושטנטינא נוהגין איסור לטגן דגים במצה אפוייה משום דאתי לאיחלופי אבל בסופגנין מותר עכנה''ג שהאריך:

ג

הלכות פסח

4,880

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסד

א

מים: דאי לאו הכי הוי מי פירות ואינם מחמיצין אפילו הם דברים חמוצין בעצמן כמ''ש סימן תס''ב ס''ק א':

א

הלכות פסח

4,881

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסד

ב

נתערב: פי' שעושין אותו עם יין וכותשין אותו וטוחנין אותו ואינו ניכר ת''ה. ויין שהושם בו חרדל בעודו חדש שמעמידו במתיקתו התיר רש''ל (ומהרי''ל אוסר דהוי דבר המעמיד ואפשר להשהותו נמי אין מתירין עיין ח''י) להשהותו בבית ולא לשתות. וט''ז כתב בשם רוקח שאוכלין חרדל בפסח רק שלא יהא טחון בקערה של חמץ ע''ש:

א

הלכות פסח

4,882

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסה

א

בשום: אפילו אינו רוצה לשהות שיעור מיל דלכתחלה אסור להשהותו אפילו רגע א' כמ''ש סי' תנ''ט ס''ב:

א

הלכות פסח

4,883

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסה

ב

חולטין: לפי שאין אנו בקיאין בחליט' כמ''ש סימן תנ''ד ס''ג וכ' בת' א''ש סי' כ''ז דמי שיש לו חולי בבטנו שקורין בל''א היבן מוטיר שרפואתו שחולטין שעורים או שבולת שועל ומניחים על בטנו דאם אירע חולי זה בפסח ויש בו סכנה דמותר לישראל עצמו לעשות החמץ ולרפאותו אך אם אפשר ע''י עכו''ם יעשה ואם א''א ירתיח המים היטב ואח''כ יטיל בתוכו השעורה ולא יבא לידי חימוץ על ידי חליטה. ואם אפשר לעשות במ''פ יעשה דאז אינו מחמיץ עכ''ל. ועיין סי' שכ''ח סי''ג ובט''ז שם סעיף קטן ו':

א

הלכות פסח

4,884

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסה

ג

לח: אף קודם פסח יש ליזהר בזה שמא יחמיץ וישאר שם תוך הפסח ועיין כנה''ג:

א

הלכות פסח

4,885

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסה

ד

יבש: דחיישינן שיתלחלח אח''כ. ונראה דאפילו לא תשטוף אח''כ בצונן החמירו ט''ז. ועיין ח''י:

ב

הלכות פסח

4,886

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסה

ה

במשהו: וחיישינן שנשאר משהו חמץ תוך הבקעים שיש באווז ואפילו מפשיט העור אסור כולו עיין א''ז. ובע''פ משש שעות ולמעלה כיון דאין כאן חומרא דאיסור משהו יש להקל. ח''י ע''ש:

ג

הלכות פסח

4,887

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסה

ו

טעם: ובדיעבד מותר. ט''ז: (דהא מ''פ הוא וא''ל שמא בא עליהם מים דהא התירו בסי' תס''ג לחרוך ב' שבלים דאפי' אחד אסור עיין רשב''א וח''י) וכתב המ''א ודוקא מסתמא אבל אם ידוע שהיה בו דגן מחומץ והבהב בו אסור ואם הבהבו בקש ואח''כ נמצא דגן מחומץ בקש הנותר אין מחזיקין בו אסור אך אם נמצא בו ג' יש להסתפק וצ''ע. (דלדעת ט''ז בשם רש''ל בי''ד סימן פ''ד דל''א כן אלא בתולעים דמיניה קא רבו ועיין מ''א סימן תס''ז ס''ז ס''ט ועיין ח''י). עמ''א ואם נמצא שבולת מקש ואין בו תבואה ע''ל סימן תנ''ד סעיף קטן א':

ג

הלכות פסח

4,888

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

א

ילעוס: והוא פי' מלוגמא כמ''ש סי' תמ''ב: וכתב הרוקח דאפילו אם כבר נלעס והניח ע''ג מכתו קודם פסח צריך ביעור ויסירם עכ''ל. וכן נתבאר לעיל סי' תמ''ב דכל שלא נסרחה המלוגמא קודם פסח צריך ביעור דלא כבית הלל בי''ד סי' קנ''ה שכתב הא דלא ילעוס היינו דוקא בתוך הפסח אבל אם היה חמץ כבר מותר להניח בפסח על איזה רפואה עכ''ל ובאמת דזה אינו ועיקר הקושי' שהכריחו לחילוק זה משום דמקש' ממ''ש הרמב''ם דכשלא כדרך הנאתן כגון מלוגמא למכה מותר להתרפאות מחמץ בפסח מעיקר' ליתא דהתם בחמצו של עכו''ם (ואין אחריות ישראל עליו. ומ''א כתב עוד תקנה שיקנה לעכו''ם קמחא ויעשה המלוגמא ע''ש ופר''ח מפקפק הרבה בדבר דלא יהא אלא כדורון דבעינן שיהא ניכר מתוך מעשיו שאינו רוצה לקבלו וכאן היפך הוא) מיירי משא''כ בחמץ של ישראל כמ''ש הכ''מ וכ''כ המ''א ובתשובת א''ש סימן כ''ז. וכל זה בחולה שאין בו סכנה אבל בחולה שיש בו סכנה אפילו ע''י ישראל בעצמו מחמצו ג''כ מותר וכ''כ במ''א ובת' א''ש שם וע''ל סי' תס''ה סע''ק ב' מש''ש ובחמץ שעבר עליו פסח מותר ח''י ע''ש. (דרך מלוגמא אפי' לאין בו סכנה ולאכלה במקום סכנה דוקא רשב''א) כתב פר''ח נשאלתי על מי שיש לו כאב ראש תדיר ומניחין קילור של קמח ומים וסמנים אחרים בצדעיו כדי להקל הכאב אם מותר לעשות כן בפסח והשיב לאיסור ומסיק שם אכן לעשות עם מי פירות שפיר דמי ע''ש:

א

הלכות פסח

4,889

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ב

מכתו: אבל ללעוס ולבלוע מיד מותר דאין מחמיצין מיד. מ''א:

א

הלכות פסח

4,890

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ג

שהרוק: אפילו רקק דם ומבואר בסעיף (ד') [ה'] דדם אינו מחמיץ מ''מ א''א בלא צחצוח רוק. והיינו דוקא במוצצות. ח''י:

א

הלכות פסח

4,891

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ד

בטל: לאו אביטול קודם פסח קאי שזה לא היה בכלל ביטול כיון שנתחמץ אח''כ כמ''ש סי' תמ''ו אלא כיון שנתן לפני בהמתו בטלה והפקירה מדעתו ומ''מ טוב ליתן להם מעט מעט באופן שלא ישיירו. ח''י ע''ש:

ב

הלכות פסח

4,892

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ה

ריר: הב''ח כתב דגם המרדכי אינו אוסר אלא במוצ' ריר וכ''כ בשכנה''ג והשיג על הרב כאן כיון דהרוקח ביאר דבריו להדיא דוקא במוצ' ריר. וכתב הח''י ומ''מ נ''ל דוקא בסוס וכה''ג אבל בפרה דאית לה ריר מן הסתם ודאי יש לבער מן הסתם לכן יתן לפניה מעט מעט כמ''ש:

ב

הלכות פסח

4,893

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ו

החומ': וה''ה כותל של עץ מ''א ע''ש. וכתב הח''י נראה דוקא כשמזיע מחמת עצמה או מחום האש משא''כ אם מזיע מחמת חום והבל דמים חמין הרי הוא כמים דמכשיר לכ''ע ע''ש:

ג

הלכות פסח

4,894

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ז

אוסרים: הא''ז כתב דדעת המתירין עיקר הוא והמ''א כתב דעיקר כאוסרין. וטוב להשהותה עד אחר פסח ח''י. ועיין בטור שכתב דבשר יבש שמזיע מכח המים שהודח בו דזיעתו מחמיץ וע''ל סי' תנ''ג ס''ק ט''ו מדין זיעת הבהמה:

ג

הלכות פסח

4,895

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ח

המלוחלח: ומשמע דשאר קמח מותר אפילו בפסח ומ''מ ירקדנו אח''כ ב''ח ומהרש''ל וט''ז כתב דהוא חומרא בעלמא עיין שם:

ד

הלכות פסח

4,896

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

ט

א''א: כגון שנתלחלח בהרבה מקומות:

ד

הלכות פסח

4,897

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

י

ירקד: ומקום שנתלחלח יהיה כמו עיסה וישאר למעלה. ונ''ל אם אין צריך לאכול מן הקמח ביום טוב אסור לרקדו ביום טוב עיין סימן תק''ז אלא ירקדנו ע''י עכו''ם כדי לבער החמץ. או יתנה לעכו''ם במתנה עד שלא שהה שיעור מיל מגן אברהם. (עיין סימן תמ''ו ותנ''ט):

ד

הלכות פסח

4,898

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

יא

ריקוד: אבל אם יאחז בידו כל המקום המלוחלח מהני אפילו בנתייבש ח''י וכ''פ הט''ז ואפילו תוך הפסח מתיר בכה''ג דדוקא היכא שנתלחלח כל השק או חלק גדול ממנה דאז א''א לאחוז מקום המלוחלח אבל אם אפשר לאחוז מקום המלוחלח שרי. ח''י:

ד

הלכות פסח

4,899

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

יב

ומתערב: אע''ג דקמח בקמח מקרי לח בלח ולא אמרינן דחוזר וניעור מ''מ פירורין שאני דאינם מתערבים יפה וחוזר וניעור כמ''ש סי' תמ''ז ס''ד וא''כ אסור לאוכלו ומותר לשהותו. אבל אם נתייבש בפסח ה''ל כחמץ שנתערב בפסח דכל זמן שהוא מלוחלח לא היה מתערב וא''כ נתערב בפסח ואסור להשהותו מ''א. וכתב הא''ז היכא דאיכא לספוקי אי נתלחלח ממי פירות וכה''ג או מדברים המחמיצין יש להקל לאכלו בפסח אף אם נתייבש מכח ס''ס שמא ממי פירות נתלחלח ואת''ל מדברים אחרים נתחמץ דלמא לא נתערב בו כלום ע''ש. כתב הב''ח עכברים שנשכו שק ואכלו קמח ונתייבש. אם קודם פסח צריך לנפות אותו קמח והפירורים שישארו בנפה זורק והקמח מותר להשהותו ואם נמצא כן בפסח הכל אסור בהנאה. ואם השק מונח במקומו בלא נענוע יאחז בידו מקום הנישוך (עם קצת קמח). ויקשור שם השק וינהל ומותר להשהותו ואפ''ה אסור לאכלו בפסח וכל זה דוקא כשנראה שאכל העכבר קצת מהקמח אבל אם נשכה רק השק ואיכא ספק שמא לא אכלה כלום אפי' שנמצא כך בפסח מותר להשהותו אבל אסור לאכלו אפי' אם נמצא כך קודם פסח עכ''ל. ומור''ם לובלין סי' קי''ט פסק בשק קמח שנישוך מאכילת עכברים דאם אפו קודם פסח מצות מהקמח ההוא דאין לאסור באכילה בפסח אמנם ב' לילות הראשונות יש ליקח קמח אחר המשומר: והקמח שרקדו באותו נפה שרקדו הקמח הספק אין להחמיר בו ומותר בכל דבר ע''ש. וט''ז כתב דאפי' בנפלו מים עליו ונתייבש אם מכיר המקום שנתלחלח יקחנו וירקד השאר וכ''ש בנשיכת עכברים שיקחו סביב המקום הנשוך והשאר ירקדנו ויאכלנו בפסח ע''ש. והמ''א כתב ול''נ דבעכברים יש להחמיר יותר דהני עכברים רשיעי נינהו והולכין בכל השק ואוכלים וכ''ש כשמונח בחבית דאז בודאי הולכת בכל הקמח ולכן החמירו הגאוני' ע''ש. וכן כתב במי''ט להחמיר מהאי טעמא. והח''י הסכים כט''ז דיש להתיר לקשור מקום הנשוך ולהתיר השאר בכל ענין ע''י ריקוד. ודוקא כשאין רואין שום לחלוחית במקום הנשוך אבל אם רואין שום לחלוחית במקום הנשוך יש לתלות בדבר המצוי אולי השתינו העכברים על הקמח ועס''ה:

ד

הלכות פסח