sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
4,900	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסו	יג	וחלב: ה''ה חלב בצר''י אפילו רותח וצלול וכ''ש נקרש שכנה''ג. וע''ל סי' תס''ב מדין השומן וכתב המ''א ה''ה דמי מרה ג''כ אינו מחמיץ (דאינה אלא ליחה ודם) וא''כ מותר לעשות ממנו עיסה לרפואה וכתב הפר''ח וה''ה למי חלב דאינו מחמיץ. ובהלק''ט חלק ב' סי' רי''א כתב דהקום מחמיץ ע''ש. ועיין בשכנה''ג. צואת התרנגולים אינו מחמיץ טור. וה''ה חטין שבגללי בהמה. רוקח. ובצואת אדם מחמיר בח''י ע''ש. ופשוט דכל הני שכתב הטור והמחבר כאן דמחמיצין היינו אם שהה בלי עסק שיעור חימוץ דלא גרעו ממים דע''י התעסקות אינו בא לידי חימוץ:	ה	הלכות פסח
4,901	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	א	בנהר: בטור כתב ואין החמץ ניכר בהם משמע דאם החמץ ניכר מותר למכור דהא הקונה יראה ולא יקנה ט''ז ומ''א אבל הר''ן כתב אפי' ניכר החמץ אסור למוכרו לעכו''ם דחיישינן שמא יטחון אותם ואח''כ ימכור לישראל עיין ח''י (דדחה סברת מ''א) דכיון שאין לוקחין קמח משוק א''ל בשעת דחק ליכא למיחש דהא דסי' תנ''ג איירי במצת מצוה דוקא ע''ש ומפרש כוונת הטור דרבותא הוא דאף שאין החמץ ניכר ואינה אלא חששא בעלמא אפ''ה חיישינן מכ''ש בודאי דחיישינן לתקלה:	א	הלכות פסח
4,902	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ב	לקיימו: ואם עבר וקיימו וזרען בקרקע וצמחו גידוליו מותרין כמש''ל ס''ס תמ''ג:	א	הלכות פסח
4,903	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ג	ומודיעו: אבל לא סומכין על הכרזה ש''ג וכשמודיעו אפילו הרבה מותר למכור לישראל. ואפילו מעט מעט אם מוכר לישראל (אין) צריך להודיעו ח''י ע''ש. וט''ז אוסר למכור הרבה אף כשמודיעו דשמא ישכחנו להודיע. ואם מכר קבא קבא מותר מכח ס''ס שמא לא ימכרנו לישראל ושמא יאכלם קודם פסח. ע''ש:	א	הלכות פסח
4,904	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ד	שיכלה: אף את''ל דגם אותו המעט ימכרנו לישראל מ''מ אותו המעט יאכל הישראל קודם פסח ולפ''ז משמע דבע''פ בשעה ה' בענין שא''א שיכלה קודם פסח אסור למכור לעכו''ם אפי' מעט דאולי ימכור לישראל וכ''ה הסכמת המ''א. ומ''מ נ''ל דאם נתחמץ לישראל דגן הרבה בערב פסח והוא בענין שא''א לו למכור לעכו''ם שיכלה קודם פסח ואיכא הפ''מ מותר למכור לעכו''ם שיודע בו ומכירו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר פסח ורשאי לומר לו עד שאתה לוקח וכו' כמ''ש סי' תמ''ח ס''ד ואז ליכא למיחש למידי ח''י ע''ש. ועיין מ''א שהעלה דהמכירה מעט מעט אסור בשאר איסורים רק הכא גבי חמץ דאיכא הרבה ספיקות הקילו ועיין ח''י:	א	הלכות פסח
4,905	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ה	לישראל: ואם העכו''ם אמר לישראל אפילו מל''ת אחר שמכר לו חטים שחיטים אלו לתותים הם דמי למ''ש בי''ד סי' י''ז דאין העכו''ם נאמן במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידו מיהו אי מהימן ליה אסור מ''א משמע מדבריו דקודם שמכרם כיון שהם בידו נאמן. והח''י הניחה בצ''ע ע''ש וע''ל סי' תנ''ג סעיף קטן ט':	א	הלכות פסח
4,906	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ו	בנהר: ואם מותר לבטל דגן זה ברוב או בס' קודם פסח כיון שעדיין שעת היתר הוא האריכו האחרונים בזה והח''י העלה דמותר לבטל לכתחלה ע''ש ועמ''א:	ב	הלכות פסח
4,907	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ז	נייחי: דדוקא גבי לתיתה אינו אסור אא''כ נתבקעו כיון דעסיק בה. (ולהטור והרא''ש דמחמירין בלתיתה כל שקרובים להתבקע כמר עוקבא ע''כ דהטעם דמינח נייחא אסרינן אפילו לא נתרככה אבל לדעת ש''ע בעינן עכ''פ קרובים להתבקע ועיין ס''ט) וצ''ל כיון דמינח תוך התבשיל רותח והוי כחליטה ולא מחמרינן כולי האי ובפרט דאינו אלא משהו דרבנן. ועיין ח''י:	ב	הלכות פסח
4,908	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ח	חימוץ: ואם לא שהה עדיין שיעור מיל עדיין לא החמיץ וא''כ אפילו נעשה בפסח מותר למכרו לעכו''ם קודם ששהה שיעור מיל. מ''א:	ב	הלכות פסח
4,909	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ט	אסור: אפי' נאכל מקצתן קודם פסח גם כן אין להתיר לאכול השאר דדוקא יבש ביבש ונאכל אחד מהם או בג' תערובת יש להתיר לאכול שנים כמבואר בי''ד סי' ק''י ע''ש משא''כ לח בלח אין לו היתר בזה וקמח מקרי לח בלח. ב''ח ומ''א וח''י ע''ש:	ב	הלכות פסח
4,910	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	י	ספיק': הט''ז העלה דבמקום הפסד או מניעת שמחת י''ט כגון שאין לו אחר יש להתיר אפילו באכילה ע''ש והסכים עמו הח''י ע''ש. ואם נפל מעט שלג או מים על תבואה ויודע מקומו יגרוף העליונים והשאר מותר עט''ז:	ב	הלכות פסח
4,911	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	יא	מחזקינן: ע''ל סי' תנ''ג סעיף קטן י' מש''ש:	ג	הלכות פסח
4,912	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	יב	לסתם: כ' בשכנה''ג הלכה למעשה שהתיר לקנות חטים לפסח אף שהיו נעצרים בבורות כל שלא ראינו בהם שינוי במראיתן ואינם לחות ע''ש. ואם יש בהם חטים שצמחו ע''ל סי' תנ''ג:	ד	הלכות פסח
4,913	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	יג	בחביות וכו' שעושין וכו': פירוש תרתי בעינן דוקא מאותו שבחבית מותר לעשות משקה דאף את''ל שיש בו מעט קמח בטל בששים בשעת בישול קודם פסח אבל אותן שמביאין בכלים קטנים אסור אפילו לעשות ממנו משקה וכמה פעמים נתברר לי שמערבים בהן קמח הרבה. ולאכול הדבש בעין בכל ענין אסור דאתי לאחלופי וכ''כ מהרי''ל ומהרש''ל. ואפי' לעשות המשקה בפסח ב''ח ומיהו דבש שמביאין עם החדרים קטנים שלם כמו שהוא מונח בכוורת שעדיין לא נתרסק נוהגין בו היתר לכ''ע שאין דרך לערב בו כלום כשרודין אותם מן הכוורת לבוש ועמ''א. וט''ז כתב דמשמעות דברי הרב משמע אותן שמביאים בחביות מן הכוורת דאפילו לאכלו כך בעין מותר. על כן נ''ל היתר גמור לבשל בחה''מ משקה בדבש שניכר שבא מכוורת כל שהוא ראוי לשתיה בי''ט. אף שמו''ח ז''ל כתב לאסור לעשות המשק' במועד מחשש תערובת מ''מ נ''ל דהמיקל לכבוד י''ט במדינות אלו שאין לנו שתייה אחרת בפסח לא הפסיד. עיין שם ועיין בשכנה''ג וח''י:	ח	הלכות פסח
4,914	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	יד	יבשים: אבל נהגו לעשות מהם משקה דהיינו ששופכין עליהם מים קרים ושורה אותם עד שנעשה משקה וכן העיד המ''א שכן המנהג בק''ק קאליש אבל אין לבשל בהם עיין שם שהאריך בטעם המנהג:	ח	הלכות פסח
4,915	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	טו	וצוקר: כתב א''ז ראיתי שבא שאלה לפני זקני הגאון מוהר''ש ז''ל א''פ ששהה הו''ט צוקי''ר והורה למכור לעכו''ם עכ''ל. והט''ז והמ''א כתבו דאין איסור בהו''ט ציק''ר או מה שאנו קורין קאנדי''ל ציק''ר להשהותו בביתו מ''מ נהגו למכרו לעכו''ם לכתחלה אבל בדיעבד מותר ושזהו כוונת הרב בהג''ה וציק''ר קאנדי''ל. ולא מה שאנו קורין עכשיו ציק''ר קאנדי''ל שאותו יש בו חשש יותר וחמץ גמור הוא שמבשלין צוק''ר לבן ביורות חמוצות והוא נתאדם ואפילו להשהותו אסור כי יש בו תערובת חמץ. וכ''ש מיני בלילות צוק''ר שמחפין בהם מיני פירות ובשמים שזה יש בה חימוץ גמור. וכתב הח''י דאף לכתחלה ראוי ליזהר לענין להשהותה בדברים אלו מ''מ אם עבר ושהה אותם התערובות ואיכא הפ''מ או מניעת שמחת יום טוב אין לאסור בדיעבד דאיכא ספיק' וחשש' טובא דלמא לא נתערב בו ואת''ל נתער' בו דלמא נתבטל קודם פסח ואת''ל לא נתבטל דלמא לא עירבו בו סולת מחטים לתותים ומי פירות אינו מחמיץ ואת''ל לתתו דלמא לא נתחמץ ע''י לתיתא זו. ומ''מ קודם שיורה המורה צריך חקירת חכם איך ומה נעשה כי דבר זה משתנה לפי המקום ולפי הזמן ולכתחלה נוהגין להחמיר בכל ענין אך מה שאנו קורין עכשיו צוקי''ר קאנדי''ל רבים מעמי הארץ מקילין ונמשך להם טעות זה מלשון הרב בהג''ה וכבר הסכימו האחרונים שטעות הוא בידם כמ''ש: ועיין בשכנה''ג שכתב דגם צוק''ר שהוא דק דק היטב יש גם כן חשש חימוץ וגם המשקה הנעשה מצוק''ר שקורין שראפי' או לאט וארי''ג נוהגין להחמיר ועיין בספר בני חייא:	ח	הלכות פסח
4,916	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	טז	זפרי''ן: וכתב במ''א וטובא''ק דרך לשרותו בשכר וצריך לסגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו וא''כ ה''ה בכרכום ע''ש וע''ל סי' תנ''א מדין כלים הצבועים בכרכו' שאין להשתמש בו בפסח:	ח	הלכות פסח
4,917	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	יז	תערובתן: קאי על כל הנזכר למעלה ואפי' בפחות מס' ג''כ שרי. ובצוקר ג''כ אין לאסור התערובת אפי' במיני בלילות צוק''ר בה''מ וכה''ג יש להקל כמ''ש בס''ק ט''ו ע''ש מיהו בדבש כתב בד''מ דאם נתערב מעט ממנו בתבשיל בפסח אין לאוסרו משמע דאם נתערב בפחות מששים אסור. (ועיין מ''ש סעיף קטן ז') וכן עיקר אבל בכרכום ואינך אין להחמיר אפי' בפחות מס' ע''ש ועיין ח''י:	ח	הלכות פסח
4,918	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	יח	הכל: הכיסוי והכף וגם הכלים שנשתמשו בהם וה''ה שאר תבשילין שנתערב בהם מאותו תבשיל או השתמשו עם אותן כלים הכל אסור וכן נוהגים אע''ג דאיכא תרי משהו אחרונים ודלא כט''ז כמש''ל סי' תמ''ז ס''ק כ' ע''ש. וכתב הח''י מדלא כתב הרב כאן שורפין הכל כמ''ש בסעיף י' ודאי נראה דדעת הרב היכא דלא נתבקעו ממש כדעת כל גדולי פוסקים להתיר התבשיל אפילו באכילה א''כ די בחומרא זו לאסור באכילה ולא בהנאה ע''ש ועיין ט''ז ס''ס זה ובס''ק ט''ו וכתב הב''ח דעכ''פ נתרככה החטה בעינן דאל''כ אין לאסור כלל וכ''כ הט''ז:	ט	הלכות פסח
4,919	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	יט	להשהות': משום דהוי ספק י''ט ספק חול ותערובת משהו הוי דרבנן לכן מקילינן להשהותה. וכ''ש לענין נטל''פ דאנו מחמירין בפסח כמ''ש סי' תמ''ז מותר להשהותו בי''ט האחרון דקיל הוא מתערובת דמשהו אבל בחמץ גמור דאסור מדאורייתא אף בי''ט אחרון אסור עכ''פ מדרבנן ודוקא אם נמצא ביום ח' אבל אם נמצאת תוך הפסח צריך לשרוף ולבער הכל בח''ה ואם נמצא בשביעי של פסח עמש''ל בסי' תמ''ו ס''ק ד':	י	הלכות פסח
4,920	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כ	וכן נוהגין: הלבוש האריך להשיג על הרב בזה ודעתו להתיר בעיסה בכל ענין שאינו נ''ט בצונן ע''ש והט''ז מסיק דאף דלענין שאר צונן יש להתיר כדעת הלבוש מ''מ בעיסה שע''י התעסקות בעיסה ממעך החטה ומתחמץ ואוסר כל העיסה תוך הפסח אם נתרככה וכן בלחם חמץ יש להחמיר אף בצונן שיש לחוש לפירורין. וכן העלה הא''ז ושכן מסקנת הב''ח ומהרש''ל עיין מ''א וט''ז. וכתב הח''י ומ''מ נ''ל לפי מ''ש לעיל דאם החטה אינה בקועה דיש להתיר בהנאה בה''מ. א''כ כ''ש כאן בצונן דדעת הרבה פוסקים להתיר בכל ענין והמיקל אף באכיל' לא הפסיד דאפשר דאף בנתבקעו יש להקל בצונן בה''מ ע''ש:	יא	הלכות פסח
4,921	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כא	הית': פי' דאמרינן עתה נפלה לתוך המצה הזאת ולא היתה בעיסה מעולם. וכתב המ''א דאם החטה היה מלאה מים ומלוחלח מעבר אל עבר א''כ ודאי שהיתה במים ובעיסה א''כ יש לאסור כל העיסה ומ''מ אי איכא למתלי שהיתה בלוע ממקום אחר ממים ונפלה לתוך המצה תלינן והכל לפי הענין כי תולין במצוי בין להקל בין להחמיר ולא מקרי ספק כלל. וכתב עוד במ''א דהא דאמרי' כאן נמצא כאן היה משום דלא מחזקינן איסור היינו דוקא ממקום למקום או מחתיכ' לחתי' אבל מזמן לזמן בחד' חתיכה מחזקינן איסורא. כגון אם יש בידו עיסה וחתך ממנו ונשאר בידו חתיכה עיסה ונמצא עליה חטה אסורים כולם דאמרינן שמא היתה מקודם וגם אין לומר דהוי ס''ס. דשמא לא נתחמצה הוי ספק חסרון ידיעה ולא הוי ספק וכ''פ הט''ז בס''ק י''ד ע''ש ועיין פר''ח י''ד סי' מ''א ס''ק י''א. ובתשובת צ''צ סי' מ''ג. ובתשו' פנים מאירות סי' ט''ו. ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' י''ז וסי' י''ט. כתב בתשובת מהר''ם מלובלין סי' ע''ח מעשה באחד שלקח כרוב מהחביות בקערה והוליכו למקום אחר ושם נמצא חטה עליו והתי' הכרוב שבחביות דאמרינן כאן נמצא כאן היה עכ''ל וכתב המ''א אבל אם נמצא חטה בחביות אף הכרוב שבקערה אסור דאמרינן שמא היתה החטה מקודם לכן בחביות דהוי מזמן לזמן בחדא חתיכה מחזקינן איסור' כמ''ש ועיין סעיף קטן כ''ה במ''א שכתב ואם סלקוהו למקום אחר ונמצא ע''ג חטה אמרינן עתה נפלה דהוי ממקום למקום עס''ק למ''ד:	יא	הלכות פסח
4,922	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כב	נטילה: אפילו במצה אפויה ואפילו איכא ששים בעינן כדי נטילה:	יא	הלכות פסח
4,923	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כג	מלגו: סתם מליגה הוא בכלי שני רוקח. ועיין סי' תמ''ז סעיף ג' בהג''ה. ואפשר כאן מטעם עירוי אתי עליה ולא קראה המרדכי כ''ש אלא משום הקערה ולדינא אם היס''ב אסורה דהא בחמץ בה''פ אוסרין אפי' בצונן. ח''י:	יב	הלכות פסח
4,924	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כד	בקועה: מדלא הגיה הרב כאן כדלעיל סעיף ט' לאסור אפי' אינו בקועה אפשר משום דהכא כיון דאיכא עוד ספיקא שמא אח''כ נפלה לא מחמרינן כולי האי אכן הט''ז כתב דהרב אזיל לשיטתו לאסור אפילו אינו בקוע' כל שנתרככה אך כאן מותר למכור לעכו''ם באינו בקועה דהוי ס''ס שמא לא נתחמץ ושמא אח''כ נפלה דלא מחמרינן אלא בחד ספיק' כההיא דסעיף ט' ע''ש. והח''י מקיל אפי' בהאי דסעיף ט' למכור לעכו''ם עיין סעיף קטן י''ח:	יב	הלכות פסח
4,925	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כה	התרנגולת: דאמרינן שמא היתה החטה במים בשעת מליגה דלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה אלא ממקום למקום או מחתיכה לחתיכה כמ''ש ס''ק כ''א אבל במקום אחד כגון במליגה דיש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם לכן לא אמרינן השתא נפל ועח''י: (דהורע חזקת התרנגולת שבודאי היתה במים מחומצים ומטעם זה אוסר הרוקח מצה [אפויה] שנמצא בה חטה וא''י אי נתחמצה (באיזה) [בעודה] עיסה א''ל. והתיר שארי מצות. (ח''י) [ט''ז] ע''ש):	יב	הלכות פסח
4,926	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כו	שאוסר: עמ''ש בס''ק כ':	יב	הלכות פסח
4,927	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כז	נפלה: וז''ל ב''י ורי''ו כתב בשם הרשב''א אם נמצא חטה בכלי שהדיחו התרנגולת אמרינן כ''נ וכאן היה עכ''ל. והקשה המ''א מדברי הרשב''א עצמו שפסק דאם נמצא חטה במצה אוסרין כל העיסה ולא אמרינן השתא נפלה ומסיק לכן נ''ל דמיירי שמלחו התרנגולת ואח''כ הדיחוהו בכלי צונן ואח''כ נמצא בכלי חטה ויש לחוש שהיתה בתרנגולת ונמלחה עמו לזה כתב דלא חיישינן לכך דכיון שנמצא החטה בכלים לא אמרינן שהיתה בתרנגולת דלא מחזקינן איסור ממקום למקום אבל במצה הוי מזמן לזמן כמש''ל ואם כן אין כאן מחלוקת כלל דלא כדעת רמ''א עכ''ל. וצ''ל דמ''ש דבמצה הוי מזמן לזמן כמש''ל דמיירי שנשאר בידו עיסה כמש''ל ס''ק כ''א דאל''כ הוי ממקום למקום ודו''ק:	יב	הלכות פסח
4,928	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כח	ספיקא: שמא עתה נפלה ואת''ל היתה קודם בתרנגולת שמא נתעכלה ועמ''א:	יב	הלכות פסח
4,929	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	כט	התרנגולי': וכ' המ''א לאו דוקא תרנגולים אלא ה''ה בשר דהא מיירי כאן בחטה שלימה דליכא עיכול. ובע''ש כתב דלרבות' נקט תרנגולים אף דמצוין בו חטים אפ''ה מידי ספיקא לא נפקא ואמרינן שמא אח''כ נפל' גם איכא עוד לספק שמא ס''ל כמ''ד דאינו נ''ט כלל בצונן שהוי כמו ספק ספיקא והב''ח מחמיר בדינים אלו והשיג על הרב עמ''א. והעיקר כדעת הרב וכן הסכמת הא''ז והט''ז בפרט אם החט' אינה מבוקעת פשיטא דאין להחמיר כמש''ל ובלא נתרככה החטה יש להקל בכל ענין וכן הסכמת הב''ח והאחרונים:	יב	הלכות פסח
4,930	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	ל	דרבנן: כתב הרוקח נמצא בדלי מים חתיכה חמץ ולא נודע כשלקחו המים מהדלי אם היה בו חמץ או לאו ובשלו בו והתרנו התבשיל אך מים שבדלי נאסרו כי עכו''ם שהביא המים שמא נתן בו אותה שעה חמץ עכ''ל וכתב הט''ז דברים אלו אין להם פירוש ונראה שיש טעות סופר וצ''ל כשלקחו מים מהבאר והכוונה היא ששאבו מים תחלה מהבאר לבשל ואח''כ שאבו מים בדלי ונמצא חמץ בדלי ולא נודע אם היה חמץ בבאר בשעה ששאב לבשל ממיל' בישל במים חמוצים בזה פסק שהתבשיל מותר אלא שהמים שבדלי לחוד נאסרים אבל התבשיל מותר כי העכו''ם השואב לדלי נתן החמץ בשעה ההיא אבל אותו חמץ לא היה בבאר כלל. ותימה על הב''י שהעתי' ולא הרגיש בזה ואיך שיהיה קשה דמשמע אם היה החמץ קודם שנתבשל היה אסור והא חמץ בצונן אינו אסור ואפשר דס''ל כרשב''א דס''ל גם בצונן אוסר אבל אנן ס''ל כהרא''ש והטור דאין אוסר בצונן ונראה דאם שרה החמץ במים צוננים מעת לעת דאסור לכ''ע דכבוש הוי כמבושל עכ''ל. וכ''כ ב''ח ורש''ל. מעשה באחד שנטל לתוך פיו חתיכת מצה וחתיכת תרנגול ואכל שניהם יחד והרגיש בפיו שיש חטה ונטל המאכל מפיו וראה חטה ואינו ניכר אם היה בתוך המצה או בתוך התרנגול. התרנגול יש להתיר מכח ס''ס שמא עתה נפל לתרנגול בצונן ואת''ל שהיה קודם שמא נתעכלה אבל אם היה במצה ע''כ היה בתוכה בשעת אפייה דאם נפל עליה בצונן היה מתגלגל ויורד ומ''מ נ''ל דהמצה מותרת ג''כ כיון דאיסור משהו דרבנן תלינן לקולא שהיה בתרנגולת ומ''מ כדי נטילה אסור מדינא מאותה מצה ממקום שנטל החתיכה ועוד נ''ל דאפי' היה חתיכת בשר גם כן שרי דלא מחזקינן איסור' ממקום למקום ואמרינן השתא נפל על הבשר בעודו צונן וא''כ גם המצה מותרת אבל אם הבשר היה מונח בקערה ואכל מתוכה אסור הבשר כמש''ל דמזמן לזמן מחזקינן איסור' דשמא היה בקער' בשעה שעירו הבשר לתוכו וכלי שני אוסר בפסח ואם נאמר דהוי ס''ס ספק היה במצה ואת''ל בבשר שמא עתה נפל זה לא הוי ספק דאם תאמר שהיה במצה צריך אתה לאסור המצה וזה לא אמרינן אפי' באיסור דרבנן ואפי' בס''ס וא''כ הבשר והמצה אסורים מיהו ע''פ הרוב ניכר אם נתבשלה החטה או נאפה עמה או לאו. ומיהו אם טלטלו הקער' ממקום למקום כשנצטנן תלינן להקל דלא מחזקינן איסור ממקום למקום. מ''א:	יב	הלכות פסח
4,931	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לא	שנשרה: עיין מ''א ובח''י:	יב	הלכות פסח
4,932	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לב	יומא: אבל אם אינו ב''י אף המי הגעל' עצמן מותרין בפסח כיון שהגעילו קודם פסח והם אינו ב''י כמבו' בסי' תנ''א. ח''י:	יג	הלכות פסח
4,933	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לג	הפסח: והב''ח כתב דאף אם נתערבו קודם פסח בענין שנתבטלו בס' ואע''ג דהוי ג''כ נ''ט בר נ''ט דהיתרא מ''מ אין להשתמש באותו מים לכתחלה כיון דאפשר למצוא בקל מים אחרים וכ''כ בי''ד סי' צ''ה וט''ז כ' לענ''ד נראה דכאן לפעמים אסור אפי' בדיעבד אפי' קודם לפסח דמים המחומצים נשארו למעלה ולא נתערבו כי הם קוו וקיימו וכאילו הם בעין דמי אא''כ ששאב ממנו מקודם כמה פעמים שע''י כך מתערב ע''ש. (ומדמ' ללא ניער וכיסה בי''ד סי' צ''ב ע''ש) והח''י כתב דאין לאסור בדיעבד אע''ג דלא נתבטל מ''מ כיון שנעשה קודם פסח הוי נ''ט בר נ''ט דהיתרא ואין לאסור בדיעבד ע''ש:	יג	הלכות פסח
4,934	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לד	שנתערבו: פי' אף להמתירין צונן הכא אסור כיון שגוף החימוץ נתערב. ואם נמצא חטה או שאר חמץ בבור זה תלוי בפלוגתא שכ' המחבר סעיף י''ב אם אסור בצונן תוך הפסח וע''ל ס''ק כ' וס''ק למ''ד מש''ש ועיין ח''י. כתב הט''ז פעם אחד הביא משרת כלי עם דבש הנקרא מע''ד לשתות ונמצא בו חטה אחת אמרתי דאין אוסרת בצונן אע''ג שהיא נתחמצה ואע''ג שכ' בש''ע סי''ב ויש מי שאוסר תוך הפסח הא כבר הוכחנו שלא מצינו חילוק זה דצונן אינו נותן טעם כלל ואף בפסח מותר וגם אין לחוש כאן שמא היתה החטה בשעה שהיה הדבש רותח דא''כ היה כבר בטל לפני פסח מה שנפלט ממנו ואין חוזר וניעור אע''ג דהחטה עדיין בתוכה מ''מ צונן הוא בעת ההיא ואין נותן טעם עכ''ל. וקשה דשמא כבוש בתוכו מעת לעת כמ''ש בס''ק ל'. וצ''ל שהמעשה היה ליל ראשון דפסח ודוק:	יג	הלכות פסח
4,935	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לה	בשטיפה: דצונן בלי רוטב לכ''ע אינו אוסר אף שבתרנגולת אי אפשר בלא לחלוחית קצת מ''מ בצונן אינו מבליע אליבא דכ''ע אלא ע''י שריה קצת. (בתשובת צ''צ החמיר בנשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בו בשר דיש לדמותו כדין חטה הנמלחה עם תרנגולת וח''י שדא ביה נרגא ע''ש) או ע''י התעסקות בעיס' כמש''ל:	יד	הלכות פסח
4,936	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לו	מליחה: פירוש בעוד שהמלח עליו אבל אם נמצא לאחר שנמלח והודח אמרינן השתא נפל דאם אית' שהיתה עליה קודם לכן היתה נופלת בהדחה כשהדיחוהו ודוקא שנמצא על התרנגולת אבל אם נמצא תוך התרנגולת ודאי היתה קודם לכן מ''א וכתב הח''י דבסי' תמ''ז כתבתי דטהור מליח וטמא חפל גם בפסח יש להתיר והכא מיירי שגם החטה נמלח עם התרנגולת וראיתי מדקדקים נזהרים בפסח קודם ההבהוב ומליחה לפתוח התרנגולת היטב או לחתכו לשנים ולבדוק היטב שלא ימצא בתוכו חטה. וכ' בשכנה''ג מי שעושה כן ה''ז זריז ונשכר:	יד	הלכות פסח
4,937	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לז	כולם: היינו בנמצא החטה על התרנגולת דיש לספק שמא נגעה בכולם אבל אם נמצא תוך התרנגולת אין האחרים צריכים קליפה. מ''א:	יד	הלכות פסח
4,938	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לח	מחמירים: משום דאנן משערין בכל האסורין במליחה בס' א''כ גם בחמץ אוסר כולו (עיין י''ד סי' ק''ה):	יד	הלכות פסח
4,939	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	לט	העיקר וכו': משום דס''ל דלא אמרינן באיסור דרבנן שאיסור יוצא מחתיכה לחתיכה ע''י מליחה ומה שמשערי' בשאר איסורים בס' היינו משום מילתא דפסיקתא שלא נצטרך לשער בין שמן לכחוש ואזלינן בזה אף להקל כמ''ש בי''ד סי' ק''ה א''כ אף בחמץ די בס'. ועוד דדוקא באיסור ששייך בו שמנונית משערין בס' אבל לא באיסור חמץ דלא שייך בו פיעפוע. ועוד דבמקום שיש עוד צד להתיר סמכינן אשאלתו' דסבר חמץ בטל בס' ואין לך צד היתר גדול מזה שהרבה גאונים ס''ל שאין הטעם מתפשט במליחה ויש לעשות פשרה לאסור אותה חתיכה ותו לא והרוצה להחמיר יפסוק לשרוף אותה חתיכה ולהשהות האחרות. ואם נתבשלו בלא קליפה שרי שאינו אלא חומרא לקלפן ומ''מ נ''ל דצריך החתיכה קליפה אלא דאין הקליפה אוסרת החתיכה אע''ג דנתבשלה עמה. ודוקא במקום שאין לספק שמא נגע בשאר החתיכות אבל אם יש לספק שנגע בשאר החתיכות מדינא כולן אסורים ואף שידעינן בוודאי שלא נגע אלא באחד מהן ולא ידעינן באיזהו מהן נגע מדינא כולן אסורין וטעונין קליפה דחמץ בפסח לא בטל ברוב וא''כ אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת תערובתן דדוק' היכ' דקליפה אינו אלא חומרא בעלמא אין הקליפה אוסרת החתיכה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת החתיכה מ''א ועיין מ''ש בי''ד סי' צ''א ס''ק ז'. ועיין מש''ל בסי' תמ''ז ס''ק ו'. וט''ז כתב מאחר שראינו בדין זה מחלוקת בין קמאי ובתראי דרש''ל בתשובה סי' ע''ט פוסק לשרוף הכל וכ''ד בעל שארי' יוסף וכ''ד ב''ח. ובמ''ב חולק לפסוק כהמקילים ומיקל בשאר חתיכות אפי' בלא קליפה. ורמ''א בתשובה סי' ק''ח כתב הרוצה להחמיר יפסוק לשרוף אותה חתיכה ולהשהות אחרות עד אחר פסח. ע''כ נלע''ד לנהוג הלכה למעשה בדרך זה. דאם נמצא חטה על בשר מלוח ביבש בלא ציר יש להתיר להשהות הכל רק המקום שנמצא יקלוף והשאר מותר להשהות עד אחר פסח. אבל אם נמצא החטה בתוך הציר של בשר או דגים אז חשיב כמבושל דבשיעור מועט הוי כבוש בציר או בחומץ כמבושל כמבואר בי''ד סי' ק''ה וכ''ש אם מונח שם מעת לעת. אז דינו כל מה שמונח בתוך הציר יש לאסור דה''ל כאלו נתבשל בקדיר' אחת וצריך ביעור אבל מה שמונח למעלה מן הציר ישהנו ג''כ עד אחר הפסח כי אין מפעפע בציר למעלה כמבואר בי''ד סי' ס''ח. ומש''ה מה שנוגע בבשר שבתוך הציר יקלפנו והשאר ישהה אותו או יעשה כמ''ש רמ''א בסיפ' דימכור הכל לעכו''ם דהיינו מה שאינו בתוך הציר דמה שהוא בתוך הציר אסור למכרו כי הוא חמץ גמור עכ''ל והסכים עמו הח''י ע''ש. ופשוט דכל זה בנתרככה החטה כמש''ל ס''ק י''ח ע''ש. כתב בתשובת צמח צדק סי' למ''ד דאם נשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בו בשר אחר המליחה בפסח אע''פ שמים מבטלין כח המלח מ''מ אדמחליש ליה בלע קצת ויש לו דין חטה שנמלח עם התרנגולת לכל אחד מן הדעות שבסעיף זה ע''ש וע' ח''י ס''ק מ''ו. כתב בתשובת מהר''ם מלובלין סי' צ''א חטה המונחת בחבית כרוב מלוח אסור כל החבית דכבוש כמבושל ע''ש. וכתב המ''א וצ''ל דמיירי שהציר עולה על גביו ואם אין הציר עולה על גביו ה''ל דין מליחה. וכן שמעתי שנמצא חטה בחבית דגים שנמלחו לשם פסח וצוה הגאון מהר''ר בנימין אב''ד דק''ק פוזנן להשליך אותה שורה לנהר והשאר למכור לעכו''ם ועמ''א:	יד	הלכות פסח
4,940	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	מ	מבוקעת: פשוט הוא לדידן הדין כן בנתרככה אע''פ שאינ' מבוקעת. ט''ז. ובשכנה''ג כ' מדלא הגיה הר''ב כאן אפי' אינה מבוקעת נראה דס''ל דאם אינה מבוקעת אין לאסור בצלי רק כדי נטילה ע''ש. אכן דעת שאר האחרונים אינו כן. ועמ''ש בס''ק י''ח בשם הח''י ובס''ק כ''ד:	טו	הלכות פסח
4,941	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	מא	פיעפועו: ומיירי בתרנגולת כחושה דאל''כ מפעפע ואסור כולו כמ''ש סי' תמ''ז סעיף א':	טו	הלכות פסח
4,942	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	מב	מתפשט: דוקא לענין איסור משהו חיישינן לזה משא''כ בשאר איסורים עיין ח''י ובמ''א וכתב א''ז ואם אינו מתהפך השפוד נראה מדעת רמ''א דדין צליה כדין מליחה עכ''ל:	טו	הלכות פסח
4,943	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	מג	זו בזו: אבל אם נוגעות אין אוסרות ולא אמרינן דהבליע' הולכת בכל הכלי כמ''ש בי''ד סי' צ''ב דהתם מיירי בבישול. ואם כן אם התרנגולת שמינה אפי' אינם נוגעות אוסרות הכל מ''א. ומ''מ באינם מבוקעות נ''ל דאין להחמיר ח''י. כתב בשכנה''ג מעשה בא לידי בליל ז' של פסח שנצלו שני תרנגולות ונמצא באחד מהן שעור' שאינה מבוקעת וצויתי שיחתוך מקום פיעפועו לפי אומד הדעת וישליכנו ויאכל השאר ואמרו שכבר נחתכו לחתיכות עם האחרות ואינם יודעין היכן הוא והתרתי הכל ע''ש. ולשיטתו אזיל כמש''ל בסעיף קטן מ'. אכן דעת שאר אחרונים אינו כן כמש''ש. וע' בתשובת חכם צבי סי' ס''ו ובשבות יעקב חלק ב' סי י''ז:	טו	הלכות פסח
4,944	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסז	מד	מותר: ואפי' קליפה א''צ דהזפק הוא במקום קליפה. והב''ח פסק להחמיר לאסור כולה. וט''ז הכריע לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ושאר אחרונים מסכימים להתיר לגמרי בהבהוב וע''ל ס''ק ל''ו מש''ש. כתב בספר תני' כל עניני פסח לא יעשה ע''י עכו''ם:	טז	הלכות פסח
4,945	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	א	עכו''ם: ונהגו להסתפר ע''י עכו''ם אחר חצות אבל ע''י ישראל אסור וכ''ש שלא יספר ישראל לעכו''ם. וכת' מהרי''ו ומהרי''ל דגם נטילת צפרנים אסור אחר חצות. וא''ז מתיר בנטילת צפרנים אם שכח ליטול קודם חצות עיין מ''א ס''ק י''ג ועח''י. דין אבל שחל לו ע''פ תוך למ''ד ע' בי''ד סי' שצ''ט. וכתב המ''א דכל מה דשרי בח''ה כ''ש דשרי בע''פ. לא יתנו הנשים בגדים לכובס אחר חצות. (עט''ז):	א	הלכות פסח
4,946	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ב	להשתכר: ופועל שאין לו מה לאכול מותר לעשות מלאכה להשתכר. כנה''ג:	ב	הלכות פסח
4,947	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ג	לעצמו: אבל לאחרים אפי' בחנם אסור לבוש. (ע''ס רנ''א):	ב	הלכות פסח
4,948	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ד	שלא: ובלילה מותר עד הנץ החמה:	ג	הלכות פסח
4,949	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ה	מקום: והלבוש כתב שלא ראה נוהגין איסור ע''ש:	ג	הלכות פסח
4,950	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ו	ההולך: ע' ח''י שהאריך בזה. (ואפי' בצנעה אסור) ומבואר שם דאם באיזה מקום נהגו איסור בדבר הפא''נצין ונתגרשו אותו הקהל ובאו בני אדם אחרים ונתיישבו שם שמנהגם לאכול הפא''נצין במדינתם. אין מחויבים לנהוג כחומרי מקום שהלך לשם כיון שנתבטל הקהל נתבטל מנהגם ונסתלק מעשה ראשון עיין שם. ועיין מ''א ס''ס תצ''ג:	ד	הלכות פסח
4,951	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ז	במדבר: כשדעתו לחזור. ואם הוא עדיין חוץ לתחום העיר אפי' אין דעתו לחזור שרי. ר''ן מ''א:	ד	הלכות פסח
4,952	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ח	שיצא: כשדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור נוהג אפילו כקולי מקום שהלך לשם ש''ס עח''י וביד אהרן:	ד	הלכות פסח
4,953	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	ט	שהלך: אע''פ שדעתו לחזור מפני המחלוקת:	ד	הלכות פסח
4,954	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	י	יתראה: פי' כשנוהג חומרי מקום שיצא משם אל יתראה כו':	ד	הלכות פסח
4,955	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	יא	יתראה: משמע דכללא הוא לכל מידי דאכילה ושאר דברים מותרין בצנעה חוץ ממלאכ' דא''א לעשות בצנעה לכן לא שרי אלא במדבר. ומשמע בר''ן דאם באו ומצאוהו אוכל צריך לכסות בפניהם המאכל אבל בפני ת''ח שיודעים שזה תלוי במנהג א''צ לכסותו וע''ס תצ''ו (ובי''ד ססי' פ''ג ות' רשב''א ומהר''ל חביב ז''ל ובמהרי''ל כתב הואיל דתו' פסחים י''ד כתבו דבירושלים מסתברא לנהוג איסור מלאכה בערב פסח שמתקבצים שם ממקומות המחמירים נהג שלא לאכול בביתו רייניסי פא''נצין. עמ''א שדחה ראיה שלו ומה שכתב המרדכי דבני גרמייזא צריכים להודיע לבני מגנצא בדברים שנהגו להקל עיין שם. ועיין בחבורי (מנהג מדינה) כי שם יבוא איש איש על מקומו). ועיין מ''א באורך:	ד	הלכות פסח
4,956	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	יב	החייטים: ויש פוסקים שגם הרצענין בכלל הג' אומנות. (משום דאשכחן היתר לזה בחש''מ). ח''י ע''ש:	ה	הלכות פסח
4,957	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	יג	לתקן: משמע אבל להושיב בתחלה על הביצים אסור כך כתב הט''ז והמ''א אא''כ שהוא בענין שנזכר בסעיף שאחר זה. אכן לדעת רש''י מותר לכתחלה להושיב על הביצים בי''ד ע''ש וע' בתי''ט ס''פ מקום שנהגו וכן כתב הלבוש דמותר להושיב על הביצים לכתחלה. וע' בטור וב''י דכל הני דשרי שרי כל היום אפילו אחר חצות וכן אפילו במקום שנהגו שלא לעשות כל היום מותר להתחיל במלאכות אלו בי''ד וע''ס תקל''ו:	ו	הלכות פסח
4,958	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	יד	לאשפה: עסי' תקל''ה ס''ג וצ''ל די''ד קיל מחה''מ עיין ח''י:	ט	הלכות פסח
4,959	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסח	טו	להקיז: דאיתא ספי''ח דשבת דבערב שבועות נפיק זיקא דשמיה טבוח ואי לא דקבילו ישראל אורייתא הוי טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עי''ט משום ערב שבועות. שרעפ''פין שאנו קורין קע''פ זעצי''ן מהרי''ו אוסר ומהרי''ל מתיר מלבד בהושענא רבא מפני שהוא יום הדין. ובערב י''ט האחרון של פסח הכל שרי דאינו רגל בפ''ע מט''מ. ובלילה שלפני י''ט נ''ל דמותר להקיז דם חוץ מליל הושענא רבה מ''א. וכתב הח''י ונ''ל דעכ''פ בערב שבועות יש להחמיר עם קע''פ זעצי''ן מה שא''כ בשאר עי''ט דהוא רק גזירה בעלמא משום ערב שבועות ע''ש. אין אומרים מזמור לתודה בער''פ ולא בחה''מ של פסח ומשנה דהתודה אומרים שאינו אלא לזכרון בעלמא ט''ז. וע''ל ס''ס נ''א בהג''ה:	י	הלכות פסח
4,960	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תסט	א	בהמה: ומהרי''ל אוסר אפילו עוף כל שבמינו טעון שחיטה. וחומרא יתירא הוא שהחמיר כי מדינא אין איסור אלא בדבר הקרב ע''ג המזבח הב''ח ומ''א וא''ז כתב דאפילו בדגים וכה''ג אסור דאפשר שהקדישו לדמי מדאמר לפסח מה שא''כ גבי חיטים דצריכין שמירה אמרינן דמנטרא לפסחא קאמר ע''ש: ובדיעבד אם אמר בשר זה לפסח כ' הב''ח דאסור אף בהנאה ע''ש ובאמת דבריו עצמו סותרים למ''ש בי''ד סי' ה' ע''ש. והע''ש והט''ז מתירין אף באכילה וכ''כ המ''א בשם הש''ך אך שסיים וצ''ע דהא הב''ח מביא ראיה מגמרא שאין עליו תשובה לכך נ''ל דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד ובשאר בשר אין להחמיר עכ''ל המ''א והח''י כ' נ''ל כהסכמת שאר אחרונים דאין לאסור כלל בדיעבד. (דכל שלא התנדב כדרך המתנדבים אין בדבריו כלום) ע''ש וע' בפר''ח ובתשו' שבות יעקב ח''ב סי' י''ד. וכתב המ''א מה שנוהגין לומר כן בל''א בשר זה על פסח ליכא קפידא. דאם איתא שהקדיש הל''ל בשר זה לפסח. וכן המנהג לומר כן ואין מקפידין וכתב הרוקח סי' רפ''ג לא יאמר כמה טורח פסח. בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה עכ''ל. והח''י מיישב המנהג שאין נזהרין בזה ע''ש:	א	הלכות פסח
4,961	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תע	א	מאם: כיון דהוי עכ''פ בכור או לנחלה או לפטר רחם לפדיון ומה''ט כ' המ''א דהבא אחר נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה. ולפ''ז צ''ע ביוצא דופן והבא אחריו דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון אם צריך להתענות ע' ח''י. וכתב בתשובת מהרי''ל סי' י''ד דבכורים כהנים ולוים צריכין להתענות בער''פ אף שהוא רק בכור מאם דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון אפ''ה צריך להתענות. וע' בתשו' שבות יעקב חלק ב' סימן ט''ז שכת' דהבן הנולד אחר נפל בן ט' חי שמת תוך שלשים שאין צריך להתענות ע''ש. גדול הבית א''צ להתענות אע''פ שגם בהם היתה המכה לא מחמרינן כולי האי טור ומהרי''ל. כ' בשכנה''ג אם יש עשרה בכורים ומתפללים יחד כשמחזיר הש''ץ התפלה יאמר הש''ץ ענינו בש''ת ע''ש וכ''כ הפר''ח שיאמר ענינו בש''ת ע''ש ומ''א כ' דאין נכון לעשות כן דהוי כת''צ:	א	הלכות פסח
4,962	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תע	ב	נקבה: וכ' ב''ח ונכון לעשות כן אבל במדינות אלו נתפשט המנהג כרמ''א שלא להתענות נקבה בכורה:	א	הלכות פסח
4,963	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תע	ג	ביום ה': ואם חל ער''פ בערב שבת מתענין בערב שבת. וכ' מהרי''ל בתשובה סי' קע''ג דתענית בכורים צריך להשלים דהוי ת''צ וע''ל ס''ס רמ''ט מש''ש ואם קשה להם התענית ביום ה' כיון שאין רשאי לסעוד טרם בדיקת חמץ ויש בכורים שצריכים לבדוק הרבה חדרים (ובש''ג מצוה היא כדי שיבדוק יפה) יטעום טעימה בעלמא או יצוה לאחר לבדוק מהרי''ל וכ' מהר''ש הלוי חא''ח סי' ג' בכורים יכולין לאכול על סעודת ברית מילה והמחמיר תע''ב עכ''ל. וכ' המ''א ובמדינתינו נהגו להחמיר. ובתשובת חוט השני סימן כ''ה כ' דבעל ברית וסנדק ואבי הבן מותרים לאכול על המיל' ויפרעו תענית אחר כמו בעשרת ימי תשובה או המתענים בה''ב או יתיר נדר. ופר''ח כ' דהמיקל בבכורים אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד ע''ש. וא''ז כ' כשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותו שאינו בעל ברית ע''ש וע' ח''י:	ב	הלכות פסח
4,964	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תע	ד	האם: ומט''מ ומהרי''ל כתבו דאין צריך להתענות ובמקום צער וכ''ש מעוברות ומניקות יש להקל מ''א וח''י מיהו אם התענה פעם אחד הוי כמו נדר (כדאיתא בשקלים קטן שהתחיל אביו לשקול ע''י אינו פוסק). עיין ח''י. ונ''ל פשוט דאם אביו מתענה בשביל בכור מאשה אחרת שמתה ויש לו עוד בן בכור לאמו מאשתו שניה שא''צ אמו להתענות ועולה תעניתו בשביל שניהם. וכן אם יש לאביו צער ואמו מתענה בשביל עצמה לאותן הנוהגין להתענות אם היא נקבה עולה ג''כ בשביל בנה. ח''י:	ב	הלכות פסח
4,965	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	א	עשירית: דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה. והר''ן כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש שעות ולמעלה וכ''כ מהרי''ל וכן פסק הרמ''א לקמן בסי' תרל''ט סעיף ג' בהג''ה וע' ח''י:	א	הלכות פסח
4,966	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ב	ירקות: וה''ה בשר ודגים נמי שרי והתו' בעירובין דף כ''ה כתבו דירק חי מגריר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל מ''א. והח''י כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל:	א	הלכות פסח
4,967	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ג	הרבה: ולא ישתה כ''כ עד שיהא שבע כי ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע''ז. ט''ז:	א	הלכות פסח
4,968	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ד	עשירה: ואם נילושה במי פירות עם מים ג''כ הוי מצה עשירה ואין יוצאין בה ח''י ומ''א ע''ש. וע''ל סי' תס''ב ס''ק ג':	ב	הלכות פסח
4,969	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ה	יום י''ד: אבל בליל י''ד מותר ר''ן והב''ח והח''י וא''ז. ובשכנה''ג כתב דרבים נוהגים שלא לאכול מר''ח ע''ש. וכתב המ''א דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלו בער''פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס''א:	ב	הלכות פסח
4,970	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ו	וקטן: והוא הדין קטנה. מ''א:	ב	הלכות פסח
4,971	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ז	לתיאבון: ואין למנהג זה טעם. ע''ת:	ב	הלכות פסח
4,972	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ח	ונילושה: אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך במ''מ דהוי מעשה קדירה ונימוח. מהרי''ל עמ''א ובח''י:	ב	הלכות פסח
4,973	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעא	ט	לרחוץ: אחר חצות ילך לבית המרחץ ויטבול ואחר תפלת המנחה יעסוק בדיני קרבן פסח ובשל''ה העתיק מסדה''י מה שילמוד כל אדם. כ' רש''ל אין מברין האבל בער''פ:	ג	הלכות פסח
4,974	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	א	כשתחשך: ע' י''א:	א	הלכות פסח
4,975	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ב	נאים: כל השנה טוב למעט בכלי' נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלי' נאים. ומהרי''ל לא היה משתמש במשכנות של עכו''ם כ''א בפסח ע' מ''א. ולא הוי כשואל שלא מדעת דמסתמא אינו מקפיד ומשמעות לשון מהרי''ל העמידם על שלחן מיוחד לראותם ולשמרם בלי שימוש. (ועיין ח''י מ''ש ועיין ש''ך וט''ז בי''ד סי' ק''ד:	ב	הלכות פסח
4,976	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ג	הספסל: ולא ע''ג קרקע. ובמרדכי משמע דגרסינן יסב על הספסל. גם מותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. מהרי''ל:	ב	הלכות פסח
4,977	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ד	הסיבה: כתב הב''ח דאבל כל י''ב חודש לא יסב וגם אינו לובש הקיט''ל דבלא''ה לבו נכנע. כתב המ''א ז''ל דה''ה אבל תוך למ''ד על שאר קרובים כשלא נהג שבע' קודם הרגל ע''ש. וכנה''ג בספרו פסח מעובין סי' קע''ו כתב דאפילו תוך שבעה כיון דפסק' אבילתו חייב להסב וכן המנהג ע''ש. והסכים עמו הח''י וכתב מנין לנו להחמיר באבילות דקיל' ולבטל ממצות הסיב' מ''מ אם אפשר לשנות קצת ישנה ועכ''פ ילבוש הקיט''ל שהוא בגד מתים וכ''כ הט''ז. (דלא כמ''א עכ''ל):	ד	הלכות פסח
4,978	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ה	הסיב': (דמסתמא מחל לו) והב''ח פסק דאין מסיב אלא אם כן יתן לו אביו רשות ועיין בתשובת פנים מאירות סי' צ''ג:	ה	הלכות פסח
4,979	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ו	רשות: ואין חיוב על הרב לתת לו רשות ט''ז וכל זה בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות בכל ענין מיסב:	ה	הלכות פסח
4,980	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ז	כמוסיף: פי' כיון שאסור לשתות ביניהם א''כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי כמוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם א''כ היה דעתו עליו וא''צ לברך. ונ''ל האידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א''כ ה''ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה''ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי''ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס שני פוטרו. ונ''ל דבתחלת הסיב' יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיב' יחזור וישתה בלא ברכה עכ''ל מ''א. וב''ח בסי' תע''ט פסק דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיב' יצא וכן נ''ל עיקר. ח''י וכ''כ האגודה:	ז	הלכות פסח
4,981	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ח	מצה: ע' בפסקי מהרא''י ס''ס קכ''ב דמרמב''ם וסמ''ג והרא''ש והמרדכי והגמ''נ מדברי כולם נלמד דכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ''ל. אכן מדברי הטור משמע דשניהם בעי הסיב' וכן נוהגין עח''י סימן תע''ה ס''ק ז':	ז	הלכות פסח
4,982	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	ט	הסעודה: ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיי' ד' כוסות. ועח''י:	ז	הלכות פסח
4,983	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	י	כסדר: שלא אמר הגדה בנתיים:	ח	הלכות פסח
4,984	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	יא	רובו: פי' הב''ח כולו בתחלה או רובו בדיעבד. ובמדינות שהיין ביוקר יזהר כל אדם ליקח כוס מרביעית וישתה כולו או רובו בדיעבד ועח''י וע' ט''ז סי' ק''צ ס''ק ג' ובסי' תפ''ז ס''ק א':	ט	הלכות פסח
4,985	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	יב	בהפסק: דהיינו שלא ישה' מתחלה ועד סופו יותר משתיי' רביעית כמ''ש סימן תרי''ב וכ' המ''א ונ''ל דאם שהה יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפי' בכוסות אחרונות ואם שהה כדי שתיית רביעית הוי ספיקא ובשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע''ל ס''ק ז' מש''ש. ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת עסי' תע''ה. ובאר היטב אשר לפני מערבב הדברים כאן ע''ש:	ט	הלכות פסח
4,986	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	יג	לדחוק: ורשאי למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמו שכתוב סי' רע''ב. מ''א:	י	הלכות פסח
4,987	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	יד	אדום: ובמקומות שמצויי' לעלול עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום. ט''ז:	יא	הלכות פסח
4,988	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	טו	יוצאים: היינו בדיעבד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת. וקונדיטון פי' שנתערב בו דבש ופלפלין. וכתב הט''ז דבמקום שאין יין מצוי ישתה מי צמוקים ובתשובת ריב''ש סי' ט''ז מבואר דדוקא באותן צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין יוצא מהן דבש רק ע''י שריה במים אין יוצאין בהם ע''ש וכ''כ הרוקח וכן נוהגין. ח''י:	יב	הלכות פסח
4,989	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעב	טז	עני: כתב המ''א נ''ל דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמים אחר מזיג' יקחם בלילה הראשונה הכל ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולבה''מ וב' ללילה שניה דיומא קמא עיקר ונר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית עכ''ל. כ' הט''ז נ''ל בכל מקום שנזכר שא''צ להסב יש איסור להסב דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכ''כ מהרי''ל ומהרש''ל ומ''א והבאר שבע כתב דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו ועח''י סק''י. מי שמשלחין לו יין לד' כוסות ולקידוש אינו רשאי לשנות חות יאיר סי' רנ''ב. ועמש''ל סי' רמ''ב בשם ס''ח:	יג	הלכות פסח
4,990	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	א	שהחיינו: ואם לא אמר אותו ביום א' מברך ביום ב' או בא' משאר ימים כשיזכור ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס ונ''ל דאפי' בירך בראשונה ולא בירך בי''ט שני של גליות מברך כל שבעה מ''א. וכתב הח''י ונראה דה''ה בעצרת אע''ג דהוא רק שני ימים מ''מ יש לו תשלומין כל שבעה. ועוד נ''ל דאם שכח לומר זמן ליל ראשון ובליל ב' אמר זמן דא''צ שוב לומר זמן מכח לילה ראשונה להשלמה דאם יום ראשון קודש א''כ השלים הזמן ביום ב' ואם יום שני קודש הא אמר זמן ח''י ע''ש. ואם שכח לו' קידוש בליל' דינו כדלעיל סי' רע''א ס''ח וכ''כ הע''ש ס''ס תפ''ה. ואם שכח לומר ההגדה אין לו תשלומין כלל. דכתיב בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך וכ''כ המ''א לקמן סי' תפ''ה ע''ש. ואין אומרים שעשה ניסים לפי שעתיד לאומרו בהגדה. טור ועח''י:	א	הלכות פסח
4,991	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ב	בשבת: ומותר לומר ההגדה בספר אף שהוא ביחידות ולא חיישינן שמא יטה כמ''ש סי' (רע''ט) [רע''ה] ס''ט. ח''י:	א	הלכות פסח
4,992	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ג	יבדיל: ואם נזכר באמצע הסעוד' שלא הבדיל מבדיל באמצע סעודתו על הכוס ואם היה דעתו לשתות יין תוך הסעוד' אינו מברך בפה''ג ואם לא היה דעתו צריך לברך ולא ימתין להבדיל עד אחר הסעודה דא''כ יהיה כמוסיף על הכוסות וא''ל שיאמר הבדלה והלל על כוס א' דא''א ב' קדושות על כוס א' דדוקא קידוש והבדלה שרי דשניהם ענין אחד הוא ואם שכח להבדיל עד אחר בה''מ אומר הלל והבדלה על כוס א' דהא א''א בענין אחר. מ''א וע''ל סי' רצ''ו:	א	הלכות פסח
4,993	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ד	קידוש: ע' אחרונים בזה. והעיקר כפסק רמ''א כן הסכמת הט''ז דהרואה שנוטל ידיו סובר שיברך ג''כ ענ''י כמו בשאר שנה ובאמת אסור לברך כיון שאין נטיל' זו על האכילת מצה דהוי הפסק גדול וכן נוהגין:	א	הלכות פסח
4,994	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ה	אחר: שטובים חי ומבושל שמברכין עליו בפה''א כמ''ש סי' ר''ה ונוהגין ליקח מה שקורין פיטירזיל''ן. וטוב ליקח כרפס שהוא נוטריקו''ן ס' פרך כלו' ס' רבוא עבדו עבודת פרך וקורין בל''א איפ''ך וכ''כ אחרונים ועמ''א:	ד	הלכות פסח
4,995	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ו	מי מלח: ואם חל בשבת יעשה המי מלח מע''ש ואם לא עשה מע''ש ואין לו חומץ יעשה מי מלח מעט כמ''ש בסי' שכ''א ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דלאחר שאכל הירק מותר לסלק הירק ומי המלח מהקער':	ד	הלכות פסח
4,996	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ז	לחגיגה: אפי' חל ע''פ בשבת. וע' בהרא''ש מ''ש בשם מהר''י מאורלינש ומהר''י מקורבי''ל שדבריה' הם הפך הגמ' וע' יד אהרן בזה:	ד	הלכות פסח
4,997	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ח	ויסדר: סדר הקער' של האר''י מועתק מס' עץ החיים וז''ל סדר הקער' של השמורות יהיו כסדר הזה והוא שתקח ג' מצות שמורות ותניח הכהן למעלה ואחריו לוי ולמטה ממנו הישראל שהם כנגד ג' מוחין דאבא עילאה ואחר כך תקח מרור וכרפס וחרוסת וב' מיני תבשיל זרוע של טלה צלויה וביצה מבושלת ותניח אלו הה' דברים למעלה על הג' מצות דהיינו זרוע שהי' חסד בימין שלך וביצה שהיא גבורה בשמאל שלך מרור שהוא רומז לת''ת באמצע בין הזרוע והביצה כי ת''ת מכריע בין חסד לגבורה ואח''כ החרוסת בקו ימין תחת הזרוע מפני שהי' רומזת לנצח ואח''כ הכרפס שהיא רומזת להוד תניח תחת הביצה בקו השמאל שלך ואח''כ תקח חזרת ותניח למטה מן המרור בקו האמצעי שהוא כנגד היסוד והוא כדי לעשות אח''כ כריכה עם חזרת. והקערה בעצמה שכוללת כולם היא המלכות הרי י''ס דחכמה ואל ישנה הסדר הזה ואשרי לו מי שמכוין להנז''ל עכ''ל:	ד	הלכות פסח
4,998	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	ט	זרוע: ויהי' מעט בשר עליו. ד''מ:	ד	הלכות פסח
4,999	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תעג	י	צלויה: ואוכלין אותו מטעם שהי' זכר לאבילות והבשר צלי אין אוכלין וכן המנהג ועט''ז ואם שכח לצלות הבשר או הביצה מעי''ט אין לצלות בלילה אם לא שדעתו לאכול באותו לילה ויום. מהרי''ו ועמ''א:	ד	הלכות פסח

4,900

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסו

יג

וחלב: ה''ה חלב בצר''י אפילו רותח וצלול וכ''ש נקרש שכנה''ג. וע''ל סי' תס''ב מדין השומן וכתב המ''א ה''ה דמי מרה ג''כ אינו מחמיץ (דאינה אלא ליחה ודם) וא''כ מותר לעשות ממנו עיסה לרפואה וכתב הפר''ח וה''ה למי חלב דאינו מחמיץ. ובהלק''ט חלק ב' סי' רי''א כתב דהקום מחמיץ ע''ש. ועיין בשכנה''ג. צואת התרנגולים אינו מחמיץ טור. וה''ה חטין שבגללי בהמה. רוקח. ובצואת אדם מחמיר בח''י ע''ש. ופשוט דכל הני שכתב הטור והמחבר כאן דמחמיצין היינו אם שהה בלי עסק שיעור חימוץ דלא גרעו ממים דע''י התעסקות אינו בא לידי חימוץ:

ה

הלכות פסח

4,901

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

א

בנהר: בטור כתב ואין החמץ ניכר בהם משמע דאם החמץ ניכר מותר למכור דהא הקונה יראה ולא יקנה ט''ז ומ''א אבל הר''ן כתב אפי' ניכר החמץ אסור למוכרו לעכו''ם דחיישינן שמא יטחון אותם ואח''כ ימכור לישראל עיין ח''י (דדחה סברת מ''א) דכיון שאין לוקחין קמח משוק א''ל בשעת דחק ליכא למיחש דהא דסי' תנ''ג איירי במצת מצוה דוקא ע''ש ומפרש כוונת הטור דרבותא הוא דאף שאין החמץ ניכר ואינה אלא חששא בעלמא אפ''ה חיישינן מכ''ש בודאי דחיישינן לתקלה:

א

הלכות פסח

4,902

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ב

לקיימו: ואם עבר וקיימו וזרען בקרקע וצמחו גידוליו מותרין כמש''ל ס''ס תמ''ג:

א

הלכות פסח

4,903

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ג

ומודיעו: אבל לא סומכין על הכרזה ש''ג וכשמודיעו אפילו הרבה מותר למכור לישראל. ואפילו מעט מעט אם מוכר לישראל (אין) צריך להודיעו ח''י ע''ש. וט''ז אוסר למכור הרבה אף כשמודיעו דשמא ישכחנו להודיע. ואם מכר קבא קבא מותר מכח ס''ס שמא לא ימכרנו לישראל ושמא יאכלם קודם פסח. ע''ש:

א

הלכות פסח

4,904

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ד

שיכלה: אף את''ל דגם אותו המעט ימכרנו לישראל מ''מ אותו המעט יאכל הישראל קודם פסח ולפ''ז משמע דבע''פ בשעה ה' בענין שא''א שיכלה קודם פסח אסור למכור לעכו''ם אפי' מעט דאולי ימכור לישראל וכ''ה הסכמת המ''א. ומ''מ נ''ל דאם נתחמץ לישראל דגן הרבה בערב פסח והוא בענין שא''א לו למכור לעכו''ם שיכלה קודם פסח ואיכא הפ''מ מותר למכור לעכו''ם שיודע בו ומכירו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר פסח ורשאי לומר לו עד שאתה לוקח וכו' כמ''ש סי' תמ''ח ס''ד ואז ליכא למיחש למידי ח''י ע''ש. ועיין מ''א שהעלה דהמכירה מעט מעט אסור בשאר איסורים רק הכא גבי חמץ דאיכא הרבה ספיקות הקילו ועיין ח''י:

א

הלכות פסח

4,905

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ה

לישראל: ואם העכו''ם אמר לישראל אפילו מל''ת אחר שמכר לו חטים שחיטים אלו לתותים הם דמי למ''ש בי''ד סי' י''ז דאין העכו''ם נאמן במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידו מיהו אי מהימן ליה אסור מ''א משמע מדבריו דקודם שמכרם כיון שהם בידו נאמן. והח''י הניחה בצ''ע ע''ש וע''ל סי' תנ''ג סעיף קטן ט':

א

הלכות פסח

4,906

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ו

בנהר: ואם מותר לבטל דגן זה ברוב או בס' קודם פסח כיון שעדיין שעת היתר הוא האריכו האחרונים בזה והח''י העלה דמותר לבטל לכתחלה ע''ש ועמ''א:

ב

הלכות פסח

4,907

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ז

נייחי: דדוקא גבי לתיתה אינו אסור אא''כ נתבקעו כיון דעסיק בה. (ולהטור והרא''ש דמחמירין בלתיתה כל שקרובים להתבקע כמר עוקבא ע''כ דהטעם דמינח נייחא אסרינן אפילו לא נתרככה אבל לדעת ש''ע בעינן עכ''פ קרובים להתבקע ועיין ס''ט) וצ''ל כיון דמינח תוך התבשיל רותח והוי כחליטה ולא מחמרינן כולי האי ובפרט דאינו אלא משהו דרבנן. ועיין ח''י:

ב

הלכות פסח

4,908

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ח

חימוץ: ואם לא שהה עדיין שיעור מיל עדיין לא החמיץ וא''כ אפילו נעשה בפסח מותר למכרו לעכו''ם קודם ששהה שיעור מיל. מ''א:

ב

הלכות פסח

4,909

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ט

אסור: אפי' נאכל מקצתן קודם פסח גם כן אין להתיר לאכול השאר דדוקא יבש ביבש ונאכל אחד מהם או בג' תערובת יש להתיר לאכול שנים כמבואר בי''ד סי' ק''י ע''ש משא''כ לח בלח אין לו היתר בזה וקמח מקרי לח בלח. ב''ח ומ''א וח''י ע''ש:

ב

הלכות פסח

4,910

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

י

ספיק': הט''ז העלה דבמקום הפסד או מניעת שמחת י''ט כגון שאין לו אחר יש להתיר אפילו באכילה ע''ש והסכים עמו הח''י ע''ש. ואם נפל מעט שלג או מים על תבואה ויודע מקומו יגרוף העליונים והשאר מותר עט''ז:

ב

הלכות פסח

4,911

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

יא

מחזקינן: ע''ל סי' תנ''ג סעיף קטן י' מש''ש:

ג

הלכות פסח

4,912

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

יב

לסתם: כ' בשכנה''ג הלכה למעשה שהתיר לקנות חטים לפסח אף שהיו נעצרים בבורות כל שלא ראינו בהם שינוי במראיתן ואינם לחות ע''ש. ואם יש בהם חטים שצמחו ע''ל סי' תנ''ג:

ד

הלכות פסח

4,913

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

יג

בחביות וכו' שעושין וכו': פירוש תרתי בעינן דוקא מאותו שבחבית מותר לעשות משקה דאף את''ל שיש בו מעט קמח בטל בששים בשעת בישול קודם פסח אבל אותן שמביאין בכלים קטנים אסור אפילו לעשות ממנו משקה וכמה פעמים נתברר לי שמערבים בהן קמח הרבה. ולאכול הדבש בעין בכל ענין אסור דאתי לאחלופי וכ''כ מהרי''ל ומהרש''ל. ואפי' לעשות המשקה בפסח ב''ח ומיהו דבש שמביאין עם החדרים קטנים שלם כמו שהוא מונח בכוורת שעדיין לא נתרסק נוהגין בו היתר לכ''ע שאין דרך לערב בו כלום כשרודין אותם מן הכוורת לבוש ועמ''א. וט''ז כתב דמשמעות דברי הרב משמע אותן שמביאים בחביות מן הכוורת דאפילו לאכלו כך בעין מותר. על כן נ''ל היתר גמור לבשל בחה''מ משקה בדבש שניכר שבא מכוורת כל שהוא ראוי לשתיה בי''ט. אף שמו''ח ז''ל כתב לאסור לעשות המשק' במועד מחשש תערובת מ''מ נ''ל דהמיקל לכבוד י''ט במדינות אלו שאין לנו שתייה אחרת בפסח לא הפסיד. עיין שם ועיין בשכנה''ג וח''י:

ח

הלכות פסח

4,914

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

יד

יבשים: אבל נהגו לעשות מהם משקה דהיינו ששופכין עליהם מים קרים ושורה אותם עד שנעשה משקה וכן העיד המ''א שכן המנהג בק''ק קאליש אבל אין לבשל בהם עיין שם שהאריך בטעם המנהג:

ח

הלכות פסח

4,915

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

טו

וצוקר: כתב א''ז ראיתי שבא שאלה לפני זקני הגאון מוהר''ש ז''ל א''פ ששהה הו''ט צוקי''ר והורה למכור לעכו''ם עכ''ל. והט''ז והמ''א כתבו דאין איסור בהו''ט ציק''ר או מה שאנו קורין קאנדי''ל ציק''ר להשהותו בביתו מ''מ נהגו למכרו לעכו''ם לכתחלה אבל בדיעבד מותר ושזהו כוונת הרב בהג''ה וציק''ר קאנדי''ל. ולא מה שאנו קורין עכשיו ציק''ר קאנדי''ל שאותו יש בו חשש יותר וחמץ גמור הוא שמבשלין צוק''ר לבן ביורות חמוצות והוא נתאדם ואפילו להשהותו אסור כי יש בו תערובת חמץ. וכ''ש מיני בלילות צוק''ר שמחפין בהם מיני פירות ובשמים שזה יש בה חימוץ גמור. וכתב הח''י דאף לכתחלה ראוי ליזהר לענין להשהותה בדברים אלו מ''מ אם עבר ושהה אותם התערובות ואיכא הפ''מ או מניעת שמחת יום טוב אין לאסור בדיעבד דאיכא ספיק' וחשש' טובא דלמא לא נתערב בו ואת''ל נתער' בו דלמא נתבטל קודם פסח ואת''ל לא נתבטל דלמא לא עירבו בו סולת מחטים לתותים ומי פירות אינו מחמיץ ואת''ל לתתו דלמא לא נתחמץ ע''י לתיתא זו. ומ''מ קודם שיורה המורה צריך חקירת חכם איך ומה נעשה כי דבר זה משתנה לפי המקום ולפי הזמן ולכתחלה נוהגין להחמיר בכל ענין אך מה שאנו קורין עכשיו צוקי''ר קאנדי''ל רבים מעמי הארץ מקילין ונמשך להם טעות זה מלשון הרב בהג''ה וכבר הסכימו האחרונים שטעות הוא בידם כמ''ש: ועיין בשכנה''ג שכתב דגם צוק''ר שהוא דק דק היטב יש גם כן חשש חימוץ וגם המשקה הנעשה מצוק''ר שקורין שראפי' או לאט וארי''ג נוהגין להחמיר ועיין בספר בני חייא:

ח

הלכות פסח

4,916

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

טז

זפרי''ן: וכתב במ''א וטובא''ק דרך לשרותו בשכר וצריך לסגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו וא''כ ה''ה בכרכום ע''ש וע''ל סי' תנ''א מדין כלים הצבועים בכרכו' שאין להשתמש בו בפסח:

ח

הלכות פסח

4,917

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

יז

תערובתן: קאי על כל הנזכר למעלה ואפי' בפחות מס' ג''כ שרי. ובצוקר ג''כ אין לאסור התערובת אפי' במיני בלילות צוק''ר בה''מ וכה''ג יש להקל כמ''ש בס''ק ט''ו ע''ש מיהו בדבש כתב בד''מ דאם נתערב מעט ממנו בתבשיל בפסח אין לאוסרו משמע דאם נתערב בפחות מששים אסור. (ועיין מ''ש סעיף קטן ז') וכן עיקר אבל בכרכום ואינך אין להחמיר אפי' בפחות מס' ע''ש ועיין ח''י:

ח

הלכות פסח

4,918

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

יח

הכל: הכיסוי והכף וגם הכלים שנשתמשו בהם וה''ה שאר תבשילין שנתערב בהם מאותו תבשיל או השתמשו עם אותן כלים הכל אסור וכן נוהגים אע''ג דאיכא תרי משהו אחרונים ודלא כט''ז כמש''ל סי' תמ''ז ס''ק כ' ע''ש. וכתב הח''י מדלא כתב הרב כאן שורפין הכל כמ''ש בסעיף י' ודאי נראה דדעת הרב היכא דלא נתבקעו ממש כדעת כל גדולי פוסקים להתיר התבשיל אפילו באכילה א''כ די בחומרא זו לאסור באכילה ולא בהנאה ע''ש ועיין ט''ז ס''ס זה ובס''ק ט''ו וכתב הב''ח דעכ''פ נתרככה החטה בעינן דאל''כ אין לאסור כלל וכ''כ הט''ז:

ט

הלכות פסח

4,919

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

יט

להשהות': משום דהוי ספק י''ט ספק חול ותערובת משהו הוי דרבנן לכן מקילינן להשהותה. וכ''ש לענין נטל''פ דאנו מחמירין בפסח כמ''ש סי' תמ''ז מותר להשהותו בי''ט האחרון דקיל הוא מתערובת דמשהו אבל בחמץ גמור דאסור מדאורייתא אף בי''ט אחרון אסור עכ''פ מדרבנן ודוקא אם נמצא ביום ח' אבל אם נמצאת תוך הפסח צריך לשרוף ולבער הכל בח''ה ואם נמצא בשביעי של פסח עמש''ל בסי' תמ''ו ס''ק ד':

י

הלכות פסח

4,920

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כ

וכן נוהגין: הלבוש האריך להשיג על הרב בזה ודעתו להתיר בעיסה בכל ענין שאינו נ''ט בצונן ע''ש והט''ז מסיק דאף דלענין שאר צונן יש להתיר כדעת הלבוש מ''מ בעיסה שע''י התעסקות בעיסה ממעך החטה ומתחמץ ואוסר כל העיסה תוך הפסח אם נתרככה וכן בלחם חמץ יש להחמיר אף בצונן שיש לחוש לפירורין. וכן העלה הא''ז ושכן מסקנת הב''ח ומהרש''ל עיין מ''א וט''ז. וכתב הח''י ומ''מ נ''ל לפי מ''ש לעיל דאם החטה אינה בקועה דיש להתיר בהנאה בה''מ. א''כ כ''ש כאן בצונן דדעת הרבה פוסקים להתיר בכל ענין והמיקל אף באכיל' לא הפסיד דאפשר דאף בנתבקעו יש להקל בצונן בה''מ ע''ש:

יא

הלכות פסח

4,921

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כא

הית': פי' דאמרינן עתה נפלה לתוך המצה הזאת ולא היתה בעיסה מעולם. וכתב המ''א דאם החטה היה מלאה מים ומלוחלח מעבר אל עבר א''כ ודאי שהיתה במים ובעיסה א''כ יש לאסור כל העיסה ומ''מ אי איכא למתלי שהיתה בלוע ממקום אחר ממים ונפלה לתוך המצה תלינן והכל לפי הענין כי תולין במצוי בין להקל בין להחמיר ולא מקרי ספק כלל. וכתב עוד במ''א דהא דאמרי' כאן נמצא כאן היה משום דלא מחזקינן איסור היינו דוקא ממקום למקום או מחתיכ' לחתי' אבל מזמן לזמן בחד' חתיכה מחזקינן איסורא. כגון אם יש בידו עיסה וחתך ממנו ונשאר בידו חתיכה עיסה ונמצא עליה חטה אסורים כולם דאמרינן שמא היתה מקודם וגם אין לומר דהוי ס''ס. דשמא לא נתחמצה הוי ספק חסרון ידיעה ולא הוי ספק וכ''פ הט''ז בס''ק י''ד ע''ש ועיין פר''ח י''ד סי' מ''א ס''ק י''א. ובתשובת צ''צ סי' מ''ג. ובתשו' פנים מאירות סי' ט''ו. ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' י''ז וסי' י''ט. כתב בתשובת מהר''ם מלובלין סי' ע''ח מעשה באחד שלקח כרוב מהחביות בקערה והוליכו למקום אחר ושם נמצא חטה עליו והתי' הכרוב שבחביות דאמרינן כאן נמצא כאן היה עכ''ל וכתב המ''א אבל אם נמצא חטה בחביות אף הכרוב שבקערה אסור דאמרינן שמא היתה החטה מקודם לכן בחביות דהוי מזמן לזמן בחדא חתיכה מחזקינן איסור' כמ''ש ועיין סעיף קטן כ''ה במ''א שכתב ואם סלקוהו למקום אחר ונמצא ע''ג חטה אמרינן עתה נפלה דהוי ממקום למקום עס''ק למ''ד:

יא

הלכות פסח

4,922

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כב

נטילה: אפילו במצה אפויה ואפילו איכא ששים בעינן כדי נטילה:

יא

הלכות פסח

4,923

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כג

מלגו: סתם מליגה הוא בכלי שני רוקח. ועיין סי' תמ''ז סעיף ג' בהג''ה. ואפשר כאן מטעם עירוי אתי עליה ולא קראה המרדכי כ''ש אלא משום הקערה ולדינא אם היס''ב אסורה דהא בחמץ בה''פ אוסרין אפי' בצונן. ח''י:

יב

הלכות פסח

4,924

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כד

בקועה: מדלא הגיה הרב כאן כדלעיל סעיף ט' לאסור אפי' אינו בקועה אפשר משום דהכא כיון דאיכא עוד ספיקא שמא אח''כ נפלה לא מחמרינן כולי האי אכן הט''ז כתב דהרב אזיל לשיטתו לאסור אפילו אינו בקוע' כל שנתרככה אך כאן מותר למכור לעכו''ם באינו בקועה דהוי ס''ס שמא לא נתחמץ ושמא אח''כ נפלה דלא מחמרינן אלא בחד ספיק' כההיא דסעיף ט' ע''ש. והח''י מקיל אפי' בהאי דסעיף ט' למכור לעכו''ם עיין סעיף קטן י''ח:

יב

הלכות פסח

4,925

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כה

התרנגולת: דאמרינן שמא היתה החטה במים בשעת מליגה דלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה אלא ממקום למקום או מחתיכה לחתיכה כמ''ש ס''ק כ''א אבל במקום אחד כגון במליגה דיש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם לכן לא אמרינן השתא נפל ועח''י: (דהורע חזקת התרנגולת שבודאי היתה במים מחומצים ומטעם זה אוסר הרוקח מצה [אפויה] שנמצא בה חטה וא''י אי נתחמצה (באיזה) [בעודה] עיסה א''ל. והתיר שארי מצות. (ח''י) [ט''ז] ע''ש):

יב

הלכות פסח

4,926

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כו

שאוסר: עמ''ש בס''ק כ':

יב

הלכות פסח

4,927

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כז

נפלה: וז''ל ב''י ורי''ו כתב בשם הרשב''א אם נמצא חטה בכלי שהדיחו התרנגולת אמרינן כ''נ וכאן היה עכ''ל. והקשה המ''א מדברי הרשב''א עצמו שפסק דאם נמצא חטה במצה אוסרין כל העיסה ולא אמרינן השתא נפלה ומסיק לכן נ''ל דמיירי שמלחו התרנגולת ואח''כ הדיחוהו בכלי צונן ואח''כ נמצא בכלי חטה ויש לחוש שהיתה בתרנגולת ונמלחה עמו לזה כתב דלא חיישינן לכך דכיון שנמצא החטה בכלים לא אמרינן שהיתה בתרנגולת דלא מחזקינן איסור ממקום למקום אבל במצה הוי מזמן לזמן כמש''ל ואם כן אין כאן מחלוקת כלל דלא כדעת רמ''א עכ''ל. וצ''ל דמ''ש דבמצה הוי מזמן לזמן כמש''ל דמיירי שנשאר בידו עיסה כמש''ל ס''ק כ''א דאל''כ הוי ממקום למקום ודו''ק:

יב

הלכות פסח

4,928

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כח

ספיקא: שמא עתה נפלה ואת''ל היתה קודם בתרנגולת שמא נתעכלה ועמ''א:

יב

הלכות פסח

4,929

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

כט

התרנגולי': וכ' המ''א לאו דוקא תרנגולים אלא ה''ה בשר דהא מיירי כאן בחטה שלימה דליכא עיכול. ובע''ש כתב דלרבות' נקט תרנגולים אף דמצוין בו חטים אפ''ה מידי ספיקא לא נפקא ואמרינן שמא אח''כ נפל' גם איכא עוד לספק שמא ס''ל כמ''ד דאינו נ''ט כלל בצונן שהוי כמו ספק ספיקא והב''ח מחמיר בדינים אלו והשיג על הרב עמ''א. והעיקר כדעת הרב וכן הסכמת הא''ז והט''ז בפרט אם החט' אינה מבוקעת פשיטא דאין להחמיר כמש''ל ובלא נתרככה החטה יש להקל בכל ענין וכן הסכמת הב''ח והאחרונים:

יב

הלכות פסח

4,930

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

ל

דרבנן: כתב הרוקח נמצא בדלי מים חתיכה חמץ ולא נודע כשלקחו המים מהדלי אם היה בו חמץ או לאו ובשלו בו והתרנו התבשיל אך מים שבדלי נאסרו כי עכו''ם שהביא המים שמא נתן בו אותה שעה חמץ עכ''ל וכתב הט''ז דברים אלו אין להם פירוש ונראה שיש טעות סופר וצ''ל כשלקחו מים מהבאר והכוונה היא ששאבו מים תחלה מהבאר לבשל ואח''כ שאבו מים בדלי ונמצא חמץ בדלי ולא נודע אם היה חמץ בבאר בשעה ששאב לבשל ממיל' בישל במים חמוצים בזה פסק שהתבשיל מותר אלא שהמים שבדלי לחוד נאסרים אבל התבשיל מותר כי העכו''ם השואב לדלי נתן החמץ בשעה ההיא אבל אותו חמץ לא היה בבאר כלל. ותימה על הב''י שהעתי' ולא הרגיש בזה ואיך שיהיה קשה דמשמע אם היה החמץ קודם שנתבשל היה אסור והא חמץ בצונן אינו אסור ואפשר דס''ל כרשב''א דס''ל גם בצונן אוסר אבל אנן ס''ל כהרא''ש והטור דאין אוסר בצונן ונראה דאם שרה החמץ במים צוננים מעת לעת דאסור לכ''ע דכבוש הוי כמבושל עכ''ל. וכ''כ ב''ח ורש''ל. מעשה באחד שנטל לתוך פיו חתיכת מצה וחתיכת תרנגול ואכל שניהם יחד והרגיש בפיו שיש חטה ונטל המאכל מפיו וראה חטה ואינו ניכר אם היה בתוך המצה או בתוך התרנגול. התרנגול יש להתיר מכח ס''ס שמא עתה נפל לתרנגול בצונן ואת''ל שהיה קודם שמא נתעכלה אבל אם היה במצה ע''כ היה בתוכה בשעת אפייה דאם נפל עליה בצונן היה מתגלגל ויורד ומ''מ נ''ל דהמצה מותרת ג''כ כיון דאיסור משהו דרבנן תלינן לקולא שהיה בתרנגולת ומ''מ כדי נטילה אסור מדינא מאותה מצה ממקום שנטל החתיכה ועוד נ''ל דאפי' היה חתיכת בשר גם כן שרי דלא מחזקינן איסור' ממקום למקום ואמרינן השתא נפל על הבשר בעודו צונן וא''כ גם המצה מותרת אבל אם הבשר היה מונח בקערה ואכל מתוכה אסור הבשר כמש''ל דמזמן לזמן מחזקינן איסור' דשמא היה בקער' בשעה שעירו הבשר לתוכו וכלי שני אוסר בפסח ואם נאמר דהוי ס''ס ספק היה במצה ואת''ל בבשר שמא עתה נפל זה לא הוי ספק דאם תאמר שהיה במצה צריך אתה לאסור המצה וזה לא אמרינן אפי' באיסור דרבנן ואפי' בס''ס וא''כ הבשר והמצה אסורים מיהו ע''פ הרוב ניכר אם נתבשלה החטה או נאפה עמה או לאו. ומיהו אם טלטלו הקער' ממקום למקום כשנצטנן תלינן להקל דלא מחזקינן איסור ממקום למקום. מ''א:

יב

הלכות פסח

4,931

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לא

שנשרה: עיין מ''א ובח''י:

יב

הלכות פסח

4,932

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לב

יומא: אבל אם אינו ב''י אף המי הגעל' עצמן מותרין בפסח כיון שהגעילו קודם פסח והם אינו ב''י כמבו' בסי' תנ''א. ח''י:

יג

הלכות פסח

4,933

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לג

הפסח: והב''ח כתב דאף אם נתערבו קודם פסח בענין שנתבטלו בס' ואע''ג דהוי ג''כ נ''ט בר נ''ט דהיתרא מ''מ אין להשתמש באותו מים לכתחלה כיון דאפשר למצוא בקל מים אחרים וכ''כ בי''ד סי' צ''ה וט''ז כ' לענ''ד נראה דכאן לפעמים אסור אפי' בדיעבד אפי' קודם לפסח דמים המחומצים נשארו למעלה ולא נתערבו כי הם קוו וקיימו וכאילו הם בעין דמי אא''כ ששאב ממנו מקודם כמה פעמים שע''י כך מתערב ע''ש. (ומדמ' ללא ניער וכיסה בי''ד סי' צ''ב ע''ש) והח''י כתב דאין לאסור בדיעבד אע''ג דלא נתבטל מ''מ כיון שנעשה קודם פסח הוי נ''ט בר נ''ט דהיתרא ואין לאסור בדיעבד ע''ש:

יג

הלכות פסח

4,934

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לד

שנתערבו: פי' אף להמתירין צונן הכא אסור כיון שגוף החימוץ נתערב. ואם נמצא חטה או שאר חמץ בבור זה תלוי בפלוגתא שכ' המחבר סעיף י''ב אם אסור בצונן תוך הפסח וע''ל ס''ק כ' וס''ק למ''ד מש''ש ועיין ח''י. כתב הט''ז פעם אחד הביא משרת כלי עם דבש הנקרא מע''ד לשתות ונמצא בו חטה אחת אמרתי דאין אוסרת בצונן אע''ג שהיא נתחמצה ואע''ג שכ' בש''ע סי''ב ויש מי שאוסר תוך הפסח הא כבר הוכחנו שלא מצינו חילוק זה דצונן אינו נותן טעם כלל ואף בפסח מותר וגם אין לחוש כאן שמא היתה החטה בשעה שהיה הדבש רותח דא''כ היה כבר בטל לפני פסח מה שנפלט ממנו ואין חוזר וניעור אע''ג דהחטה עדיין בתוכה מ''מ צונן הוא בעת ההיא ואין נותן טעם עכ''ל. וקשה דשמא כבוש בתוכו מעת לעת כמ''ש בס''ק ל'. וצ''ל שהמעשה היה ליל ראשון דפסח ודוק:

יג

הלכות פסח

4,935

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לה

בשטיפה: דצונן בלי רוטב לכ''ע אינו אוסר אף שבתרנגולת אי אפשר בלא לחלוחית קצת מ''מ בצונן אינו מבליע אליבא דכ''ע אלא ע''י שריה קצת. (בתשובת צ''צ החמיר בנשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בו בשר דיש לדמותו כדין חטה הנמלחה עם תרנגולת וח''י שדא ביה נרגא ע''ש) או ע''י התעסקות בעיס' כמש''ל:

יד

הלכות פסח

4,936

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לו

מליחה: פירוש בעוד שהמלח עליו אבל אם נמצא לאחר שנמלח והודח אמרינן השתא נפל דאם אית' שהיתה עליה קודם לכן היתה נופלת בהדחה כשהדיחוהו ודוקא שנמצא על התרנגולת אבל אם נמצא תוך התרנגולת ודאי היתה קודם לכן מ''א וכתב הח''י דבסי' תמ''ז כתבתי דטהור מליח וטמא חפל גם בפסח יש להתיר והכא מיירי שגם החטה נמלח עם התרנגולת וראיתי מדקדקים נזהרים בפסח קודם ההבהוב ומליחה לפתוח התרנגולת היטב או לחתכו לשנים ולבדוק היטב שלא ימצא בתוכו חטה. וכ' בשכנה''ג מי שעושה כן ה''ז זריז ונשכר:

יד

הלכות פסח

4,937

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לז

כולם: היינו בנמצא החטה על התרנגולת דיש לספק שמא נגעה בכולם אבל אם נמצא תוך התרנגולת אין האחרים צריכים קליפה. מ''א:

יד

הלכות פסח

4,938

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לח

מחמירים: משום דאנן משערין בכל האסורין במליחה בס' א''כ גם בחמץ אוסר כולו (עיין י''ד סי' ק''ה):

יד

הלכות פסח

4,939

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

לט

העיקר וכו': משום דס''ל דלא אמרינן באיסור דרבנן שאיסור יוצא מחתיכה לחתיכה ע''י מליחה ומה שמשערי' בשאר איסורים בס' היינו משום מילתא דפסיקתא שלא נצטרך לשער בין שמן לכחוש ואזלינן בזה אף להקל כמ''ש בי''ד סי' ק''ה א''כ אף בחמץ די בס'. ועוד דדוקא באיסור ששייך בו שמנונית משערין בס' אבל לא באיסור חמץ דלא שייך בו פיעפוע. ועוד דבמקום שיש עוד צד להתיר סמכינן אשאלתו' דסבר חמץ בטל בס' ואין לך צד היתר גדול מזה שהרבה גאונים ס''ל שאין הטעם מתפשט במליחה ויש לעשות פשרה לאסור אותה חתיכה ותו לא והרוצה להחמיר יפסוק לשרוף אותה חתיכה ולהשהות האחרות. ואם נתבשלו בלא קליפה שרי שאינו אלא חומרא לקלפן ומ''מ נ''ל דצריך החתיכה קליפה אלא דאין הקליפה אוסרת החתיכה אע''ג דנתבשלה עמה. ודוקא במקום שאין לספק שמא נגע בשאר החתיכות אבל אם יש לספק שנגע בשאר החתיכות מדינא כולן אסורים ואף שידעינן בוודאי שלא נגע אלא באחד מהן ולא ידעינן באיזהו מהן נגע מדינא כולן אסורין וטעונין קליפה דחמץ בפסח לא בטל ברוב וא''כ אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת תערובתן דדוק' היכ' דקליפה אינו אלא חומרא בעלמא אין הקליפה אוסרת החתיכה אבל במקום שצריך קליפה מדינא אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת החתיכה מ''א ועיין מ''ש בי''ד סי' צ''א ס''ק ז'. ועיין מש''ל בסי' תמ''ז ס''ק ו'. וט''ז כתב מאחר שראינו בדין זה מחלוקת בין קמאי ובתראי דרש''ל בתשובה סי' ע''ט פוסק לשרוף הכל וכ''ד בעל שארי' יוסף וכ''ד ב''ח. ובמ''ב חולק לפסוק כהמקילים ומיקל בשאר חתיכות אפי' בלא קליפה. ורמ''א בתשובה סי' ק''ח כתב הרוצה להחמיר יפסוק לשרוף אותה חתיכה ולהשהות אחרות עד אחר פסח. ע''כ נלע''ד לנהוג הלכה למעשה בדרך זה. דאם נמצא חטה על בשר מלוח ביבש בלא ציר יש להתיר להשהות הכל רק המקום שנמצא יקלוף והשאר מותר להשהות עד אחר פסח. אבל אם נמצא החטה בתוך הציר של בשר או דגים אז חשיב כמבושל דבשיעור מועט הוי כבוש בציר או בחומץ כמבושל כמבואר בי''ד סי' ק''ה וכ''ש אם מונח שם מעת לעת. אז דינו כל מה שמונח בתוך הציר יש לאסור דה''ל כאלו נתבשל בקדיר' אחת וצריך ביעור אבל מה שמונח למעלה מן הציר ישהנו ג''כ עד אחר הפסח כי אין מפעפע בציר למעלה כמבואר בי''ד סי' ס''ח. ומש''ה מה שנוגע בבשר שבתוך הציר יקלפנו והשאר ישהה אותו או יעשה כמ''ש רמ''א בסיפ' דימכור הכל לעכו''ם דהיינו מה שאינו בתוך הציר דמה שהוא בתוך הציר אסור למכרו כי הוא חמץ גמור עכ''ל והסכים עמו הח''י ע''ש. ופשוט דכל זה בנתרככה החטה כמש''ל ס''ק י''ח ע''ש. כתב בתשובת צמח צדק סי' למ''ד דאם נשאר מעט שכר בכלי ונטלו בתוכו מים והדיחו בו בשר אחר המליחה בפסח אע''פ שמים מבטלין כח המלח מ''מ אדמחליש ליה בלע קצת ויש לו דין חטה שנמלח עם התרנגולת לכל אחד מן הדעות שבסעיף זה ע''ש וע' ח''י ס''ק מ''ו. כתב בתשובת מהר''ם מלובלין סי' צ''א חטה המונחת בחבית כרוב מלוח אסור כל החבית דכבוש כמבושל ע''ש. וכתב המ''א וצ''ל דמיירי שהציר עולה על גביו ואם אין הציר עולה על גביו ה''ל דין מליחה. וכן שמעתי שנמצא חטה בחבית דגים שנמלחו לשם פסח וצוה הגאון מהר''ר בנימין אב''ד דק''ק פוזנן להשליך אותה שורה לנהר והשאר למכור לעכו''ם ועמ''א:

יד

הלכות פסח

4,940

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

מ

מבוקעת: פשוט הוא לדידן הדין כן בנתרככה אע''פ שאינ' מבוקעת. ט''ז. ובשכנה''ג כ' מדלא הגיה הר''ב כאן אפי' אינה מבוקעת נראה דס''ל דאם אינה מבוקעת אין לאסור בצלי רק כדי נטילה ע''ש. אכן דעת שאר האחרונים אינו כן. ועמ''ש בס''ק י''ח בשם הח''י ובס''ק כ''ד:

טו

הלכות פסח

4,941

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

מא

פיעפועו: ומיירי בתרנגולת כחושה דאל''כ מפעפע ואסור כולו כמ''ש סי' תמ''ז סעיף א':

טו

הלכות פסח

4,942

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

מב

מתפשט: דוקא לענין איסור משהו חיישינן לזה משא''כ בשאר איסורים עיין ח''י ובמ''א וכתב א''ז ואם אינו מתהפך השפוד נראה מדעת רמ''א דדין צליה כדין מליחה עכ''ל:

טו

הלכות פסח

4,943

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

מג

זו בזו: אבל אם נוגעות אין אוסרות ולא אמרינן דהבליע' הולכת בכל הכלי כמ''ש בי''ד סי' צ''ב דהתם מיירי בבישול. ואם כן אם התרנגולת שמינה אפי' אינם נוגעות אוסרות הכל מ''א. ומ''מ באינם מבוקעות נ''ל דאין להחמיר ח''י. כתב בשכנה''ג מעשה בא לידי בליל ז' של פסח שנצלו שני תרנגולות ונמצא באחד מהן שעור' שאינה מבוקעת וצויתי שיחתוך מקום פיעפועו לפי אומד הדעת וישליכנו ויאכל השאר ואמרו שכבר נחתכו לחתיכות עם האחרות ואינם יודעין היכן הוא והתרתי הכל ע''ש. ולשיטתו אזיל כמש''ל בסעיף קטן מ'. אכן דעת שאר אחרונים אינו כן כמש''ש. וע' בתשובת חכם צבי סי' ס''ו ובשבות יעקב חלק ב' סי י''ז:

טו

הלכות פסח

4,944

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסז

מד

מותר: ואפי' קליפה א''צ דהזפק הוא במקום קליפה. והב''ח פסק להחמיר לאסור כולה. וט''ז הכריע לאסור באכילה ולהתיר בהנאה ושאר אחרונים מסכימים להתיר לגמרי בהבהוב וע''ל ס''ק ל''ו מש''ש. כתב בספר תני' כל עניני פסח לא יעשה ע''י עכו''ם:

טז

הלכות פסח

4,945

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

א

עכו''ם: ונהגו להסתפר ע''י עכו''ם אחר חצות אבל ע''י ישראל אסור וכ''ש שלא יספר ישראל לעכו''ם. וכת' מהרי''ו ומהרי''ל דגם נטילת צפרנים אסור אחר חצות. וא''ז מתיר בנטילת צפרנים אם שכח ליטול קודם חצות עיין מ''א ס''ק י''ג ועח''י. דין אבל שחל לו ע''פ תוך למ''ד ע' בי''ד סי' שצ''ט. וכתב המ''א דכל מה דשרי בח''ה כ''ש דשרי בע''פ. לא יתנו הנשים בגדים לכובס אחר חצות. (עט''ז):

א

הלכות פסח

4,946

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ב

להשתכר: ופועל שאין לו מה לאכול מותר לעשות מלאכה להשתכר. כנה''ג:

ב

הלכות פסח

4,947

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ג

לעצמו: אבל לאחרים אפי' בחנם אסור לבוש. (ע''ס רנ''א):

ב

הלכות פסח

4,948

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ד

שלא: ובלילה מותר עד הנץ החמה:

ג

הלכות פסח

4,949

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ה

מקום: והלבוש כתב שלא ראה נוהגין איסור ע''ש:

ג

הלכות פסח

4,950

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ו

ההולך: ע' ח''י שהאריך בזה. (ואפי' בצנעה אסור) ומבואר שם דאם באיזה מקום נהגו איסור בדבר הפא''נצין ונתגרשו אותו הקהל ובאו בני אדם אחרים ונתיישבו שם שמנהגם לאכול הפא''נצין במדינתם. אין מחויבים לנהוג כחומרי מקום שהלך לשם כיון שנתבטל הקהל נתבטל מנהגם ונסתלק מעשה ראשון עיין שם. ועיין מ''א ס''ס תצ''ג:

ד

הלכות פסח

4,951

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ז

במדבר: כשדעתו לחזור. ואם הוא עדיין חוץ לתחום העיר אפי' אין דעתו לחזור שרי. ר''ן מ''א:

ד

הלכות פסח

4,952

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ח

שיצא: כשדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור נוהג אפילו כקולי מקום שהלך לשם ש''ס עח''י וביד אהרן:

ד

הלכות פסח

4,953

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

ט

שהלך: אע''פ שדעתו לחזור מפני המחלוקת:

ד

הלכות פסח

4,954

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

י

יתראה: פי' כשנוהג חומרי מקום שיצא משם אל יתראה כו':

ד

הלכות פסח

4,955

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

יא

יתראה: משמע דכללא הוא לכל מידי דאכילה ושאר דברים מותרין בצנעה חוץ ממלאכ' דא''א לעשות בצנעה לכן לא שרי אלא במדבר. ומשמע בר''ן דאם באו ומצאוהו אוכל צריך לכסות בפניהם המאכל אבל בפני ת''ח שיודעים שזה תלוי במנהג א''צ לכסותו וע''ס תצ''ו (ובי''ד ססי' פ''ג ות' רשב''א ומהר''ל חביב ז''ל ובמהרי''ל כתב הואיל דתו' פסחים י''ד כתבו דבירושלים מסתברא לנהוג איסור מלאכה בערב פסח שמתקבצים שם ממקומות המחמירים נהג שלא לאכול בביתו רייניסי פא''נצין. עמ''א שדחה ראיה שלו ומה שכתב המרדכי דבני גרמייזא צריכים להודיע לבני מגנצא בדברים שנהגו להקל עיין שם. ועיין בחבורי (מנהג מדינה) כי שם יבוא איש איש על מקומו). ועיין מ''א באורך:

ד

הלכות פסח

4,956

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

יב

החייטים: ויש פוסקים שגם הרצענין בכלל הג' אומנות. (משום דאשכחן היתר לזה בחש''מ). ח''י ע''ש:

ה

הלכות פסח

4,957

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

יג

לתקן: משמע אבל להושיב בתחלה על הביצים אסור כך כתב הט''ז והמ''א אא''כ שהוא בענין שנזכר בסעיף שאחר זה. אכן לדעת רש''י מותר לכתחלה להושיב על הביצים בי''ד ע''ש וע' בתי''ט ס''פ מקום שנהגו וכן כתב הלבוש דמותר להושיב על הביצים לכתחלה. וע' בטור וב''י דכל הני דשרי שרי כל היום אפילו אחר חצות וכן אפילו במקום שנהגו שלא לעשות כל היום מותר להתחיל במלאכות אלו בי''ד וע''ס תקל''ו:

ו

הלכות פסח

4,958

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

יד

לאשפה: עסי' תקל''ה ס''ג וצ''ל די''ד קיל מחה''מ עיין ח''י:

ט

הלכות פסח

4,959

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסח

טו

להקיז: דאיתא ספי''ח דשבת דבערב שבועות נפיק זיקא דשמיה טבוח ואי לא דקבילו ישראל אורייתא הוי טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עי''ט משום ערב שבועות. שרעפ''פין שאנו קורין קע''פ זעצי''ן מהרי''ו אוסר ומהרי''ל מתיר מלבד בהושענא רבא מפני שהוא יום הדין. ובערב י''ט האחרון של פסח הכל שרי דאינו רגל בפ''ע מט''מ. ובלילה שלפני י''ט נ''ל דמותר להקיז דם חוץ מליל הושענא רבה מ''א. וכתב הח''י ונ''ל דעכ''פ בערב שבועות יש להחמיר עם קע''פ זעצי''ן מה שא''כ בשאר עי''ט דהוא רק גזירה בעלמא משום ערב שבועות ע''ש. אין אומרים מזמור לתודה בער''פ ולא בחה''מ של פסח ומשנה דהתודה אומרים שאינו אלא לזכרון בעלמא ט''ז. וע''ל ס''ס נ''א בהג''ה:

י

הלכות פסח

4,960

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תסט

א

בהמה: ומהרי''ל אוסר אפילו עוף כל שבמינו טעון שחיטה. וחומרא יתירא הוא שהחמיר כי מדינא אין איסור אלא בדבר הקרב ע''ג המזבח הב''ח ומ''א וא''ז כתב דאפילו בדגים וכה''ג אסור דאפשר שהקדישו לדמי מדאמר לפסח מה שא''כ גבי חיטים דצריכין שמירה אמרינן דמנטרא לפסחא קאמר ע''ש: ובדיעבד אם אמר בשר זה לפסח כ' הב''ח דאסור אף בהנאה ע''ש ובאמת דבריו עצמו סותרים למ''ש בי''ד סי' ה' ע''ש. והע''ש והט''ז מתירין אף באכילה וכ''כ המ''א בשם הש''ך אך שסיים וצ''ע דהא הב''ח מביא ראיה מגמרא שאין עליו תשובה לכך נ''ל דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד ובשאר בשר אין להחמיר עכ''ל המ''א והח''י כ' נ''ל כהסכמת שאר אחרונים דאין לאסור כלל בדיעבד. (דכל שלא התנדב כדרך המתנדבים אין בדבריו כלום) ע''ש וע' בפר''ח ובתשו' שבות יעקב ח''ב סי' י''ד. וכתב המ''א מה שנוהגין לומר כן בל''א בשר זה על פסח ליכא קפידא. דאם איתא שהקדיש הל''ל בשר זה לפסח. וכן המנהג לומר כן ואין מקפידין וכתב הרוקח סי' רפ''ג לא יאמר כמה טורח פסח. בירושלמי רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם מה טורח זה עכ''ל. והח''י מיישב המנהג שאין נזהרין בזה ע''ש:

א

הלכות פסח

4,961

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תע

א

מאם: כיון דהוי עכ''פ בכור או לנחלה או לפטר רחם לפדיון ומה''ט כ' המ''א דהבא אחר נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה. ולפ''ז צ''ע ביוצא דופן והבא אחריו דלא הוי בכור הן לנחלה והן לפדיון אם צריך להתענות ע' ח''י. וכתב בתשובת מהרי''ל סי' י''ד דבכורים כהנים ולוים צריכין להתענות בער''פ אף שהוא רק בכור מאם דנמצא דאינו בכור לנחלה ולא לפדיון אפ''ה צריך להתענות. וע' בתשו' שבות יעקב חלק ב' סימן ט''ז שכת' דהבן הנולד אחר נפל בן ט' חי שמת תוך שלשים שאין צריך להתענות ע''ש. גדול הבית א''צ להתענות אע''פ שגם בהם היתה המכה לא מחמרינן כולי האי טור ומהרי''ל. כ' בשכנה''ג אם יש עשרה בכורים ומתפללים יחד כשמחזיר הש''ץ התפלה יאמר הש''ץ ענינו בש''ת ע''ש וכ''כ הפר''ח שיאמר ענינו בש''ת ע''ש ומ''א כ' דאין נכון לעשות כן דהוי כת''צ:

א

הלכות פסח

4,962

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תע

ב

נקבה: וכ' ב''ח ונכון לעשות כן אבל במדינות אלו נתפשט המנהג כרמ''א שלא להתענות נקבה בכורה:

א

הלכות פסח

4,963

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תע

ג

ביום ה': ואם חל ער''פ בערב שבת מתענין בערב שבת. וכ' מהרי''ל בתשובה סי' קע''ג דתענית בכורים צריך להשלים דהוי ת''צ וע''ל ס''ס רמ''ט מש''ש ואם קשה להם התענית ביום ה' כיון שאין רשאי לסעוד טרם בדיקת חמץ ויש בכורים שצריכים לבדוק הרבה חדרים (ובש''ג מצוה היא כדי שיבדוק יפה) יטעום טעימה בעלמא או יצוה לאחר לבדוק מהרי''ל וכ' מהר''ש הלוי חא''ח סי' ג' בכורים יכולין לאכול על סעודת ברית מילה והמחמיר תע''ב עכ''ל. וכ' המ''א ובמדינתינו נהגו להחמיר. ובתשובת חוט השני סימן כ''ה כ' דבעל ברית וסנדק ואבי הבן מותרים לאכול על המיל' ויפרעו תענית אחר כמו בעשרת ימי תשובה או המתענים בה''ב או יתיר נדר. ופר''ח כ' דהמיקל בבכורים אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד ע''ש. וא''ז כ' כשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותו שאינו בעל ברית ע''ש וע' ח''י:

ב

הלכות פסח

4,964

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תע

ד

האם: ומט''מ ומהרי''ל כתבו דאין צריך להתענות ובמקום צער וכ''ש מעוברות ומניקות יש להקל מ''א וח''י מיהו אם התענה פעם אחד הוי כמו נדר (כדאיתא בשקלים קטן שהתחיל אביו לשקול ע''י אינו פוסק). עיין ח''י. ונ''ל פשוט דאם אביו מתענה בשביל בכור מאשה אחרת שמתה ויש לו עוד בן בכור לאמו מאשתו שניה שא''צ אמו להתענות ועולה תעניתו בשביל שניהם. וכן אם יש לאביו צער ואמו מתענה בשביל עצמה לאותן הנוהגין להתענות אם היא נקבה עולה ג''כ בשביל בנה. ח''י:

ב

הלכות פסח

4,965

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

א

עשירית: דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה. והר''ן כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש שעות ולמעלה וכ''כ מהרי''ל וכן פסק הרמ''א לקמן בסי' תרל''ט סעיף ג' בהג''ה וע' ח''י:

א

הלכות פסח

4,966

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ב

ירקות: וה''ה בשר ודגים נמי שרי והתו' בעירובין דף כ''ה כתבו דירק חי מגריר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל מ''א. והח''י כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל:

א

הלכות פסח

4,967

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ג

הרבה: ולא ישתה כ''כ עד שיהא שבע כי ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע''ז. ט''ז:

א

הלכות פסח

4,968

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ד

עשירה: ואם נילושה במי פירות עם מים ג''כ הוי מצה עשירה ואין יוצאין בה ח''י ומ''א ע''ש. וע''ל סי' תס''ב ס''ק ג':

ב

הלכות פסח

4,969

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ה

יום י''ד: אבל בליל י''ד מותר ר''ן והב''ח והח''י וא''ז. ובשכנה''ג כתב דרבים נוהגים שלא לאכול מר''ח ע''ש. וכתב המ''א דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלו בער''פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס''א:

ב

הלכות פסח

4,970

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ו

וקטן: והוא הדין קטנה. מ''א:

ב

הלכות פסח

4,971

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ז

לתיאבון: ואין למנהג זה טעם. ע''ת:

ב

הלכות פסח

4,972

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ח

ונילושה: אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך במ''מ דהוי מעשה קדירה ונימוח. מהרי''ל עמ''א ובח''י:

ב

הלכות פסח

4,973

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעא

ט

לרחוץ: אחר חצות ילך לבית המרחץ ויטבול ואחר תפלת המנחה יעסוק בדיני קרבן פסח ובשל''ה העתיק מסדה''י מה שילמוד כל אדם. כ' רש''ל אין מברין האבל בער''פ:

ג

הלכות פסח

4,974

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

א

כשתחשך: ע' י''א:

א

הלכות פסח

4,975

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ב

נאים: כל השנה טוב למעט בכלי' נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלי' נאים. ומהרי''ל לא היה משתמש במשכנות של עכו''ם כ''א בפסח ע' מ''א. ולא הוי כשואל שלא מדעת דמסתמא אינו מקפיד ומשמעות לשון מהרי''ל העמידם על שלחן מיוחד לראותם ולשמרם בלי שימוש. (ועיין ח''י מ''ש ועיין ש''ך וט''ז בי''ד סי' ק''ד:

ב

הלכות פסח

4,976

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ג

הספסל: ולא ע''ג קרקע. ובמרדכי משמע דגרסינן יסב על הספסל. גם מותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. מהרי''ל:

ב

הלכות פסח

4,977

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ד

הסיבה: כתב הב''ח דאבל כל י''ב חודש לא יסב וגם אינו לובש הקיט''ל דבלא''ה לבו נכנע. כתב המ''א ז''ל דה''ה אבל תוך למ''ד על שאר קרובים כשלא נהג שבע' קודם הרגל ע''ש. וכנה''ג בספרו פסח מעובין סי' קע''ו כתב דאפילו תוך שבעה כיון דפסק' אבילתו חייב להסב וכן המנהג ע''ש. והסכים עמו הח''י וכתב מנין לנו להחמיר באבילות דקיל' ולבטל ממצות הסיב' מ''מ אם אפשר לשנות קצת ישנה ועכ''פ ילבוש הקיט''ל שהוא בגד מתים וכ''כ הט''ז. (דלא כמ''א עכ''ל):

ד

הלכות פסח

4,978

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ה

הסיב': (דמסתמא מחל לו) והב''ח פסק דאין מסיב אלא אם כן יתן לו אביו רשות ועיין בתשובת פנים מאירות סי' צ''ג:

ה

הלכות פסח

4,979

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ו

רשות: ואין חיוב על הרב לתת לו רשות ט''ז וכל זה בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות בכל ענין מיסב:

ה

הלכות פסח

4,980

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ז

כמוסיף: פי' כיון שאסור לשתות ביניהם א''כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי כמוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם א''כ היה דעתו עליו וא''צ לברך. ונ''ל האידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א''כ ה''ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה''ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי''ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס שני פוטרו. ונ''ל דבתחלת הסיב' יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיב' יחזור וישתה בלא ברכה עכ''ל מ''א. וב''ח בסי' תע''ט פסק דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיב' יצא וכן נ''ל עיקר. ח''י וכ''כ האגודה:

ז

הלכות פסח

4,981

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ח

מצה: ע' בפסקי מהרא''י ס''ס קכ''ב דמרמב''ם וסמ''ג והרא''ש והמרדכי והגמ''נ מדברי כולם נלמד דכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ''ל. אכן מדברי הטור משמע דשניהם בעי הסיב' וכן נוהגין עח''י סימן תע''ה ס''ק ז':

ז

הלכות פסח

4,982

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

ט

הסעודה: ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיי' ד' כוסות. ועח''י:

ז

הלכות פסח

4,983

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

י

כסדר: שלא אמר הגדה בנתיים:

ח

הלכות פסח

4,984

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

יא

רובו: פי' הב''ח כולו בתחלה או רובו בדיעבד. ובמדינות שהיין ביוקר יזהר כל אדם ליקח כוס מרביעית וישתה כולו או רובו בדיעבד ועח''י וע' ט''ז סי' ק''צ ס''ק ג' ובסי' תפ''ז ס''ק א':

ט

הלכות פסח

4,985

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

יב

בהפסק: דהיינו שלא ישה' מתחלה ועד סופו יותר משתיי' רביעית כמ''ש סימן תרי''ב וכ' המ''א ונ''ל דאם שהה יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפי' בכוסות אחרונות ואם שהה כדי שתיית רביעית הוי ספיקא ובשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע''ל ס''ק ז' מש''ש. ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת עסי' תע''ה. ובאר היטב אשר לפני מערבב הדברים כאן ע''ש:

ט

הלכות פסח

4,986

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

יג

לדחוק: ורשאי למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמו שכתוב סי' רע''ב. מ''א:

י

הלכות פסח

4,987

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

יד

אדום: ובמקומות שמצויי' לעלול עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום. ט''ז:

יא

הלכות פסח

4,988

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

טו

יוצאים: היינו בדיעבד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת. וקונדיטון פי' שנתערב בו דבש ופלפלין. וכתב הט''ז דבמקום שאין יין מצוי ישתה מי צמוקים ובתשובת ריב''ש סי' ט''ז מבואר דדוקא באותן צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין יוצא מהן דבש רק ע''י שריה במים אין יוצאין בהם ע''ש וכ''כ הרוקח וכן נוהגין. ח''י:

יב

הלכות פסח

4,989

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעב

טז

עני: כתב המ''א נ''ל דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמים אחר מזיג' יקחם בלילה הראשונה הכל ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולבה''מ וב' ללילה שניה דיומא קמא עיקר ונר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית עכ''ל. כ' הט''ז נ''ל בכל מקום שנזכר שא''צ להסב יש איסור להסב דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכ''כ מהרי''ל ומהרש''ל ומ''א והבאר שבע כתב דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו ועח''י סק''י. מי שמשלחין לו יין לד' כוסות ולקידוש אינו רשאי לשנות חות יאיר סי' רנ''ב. ועמש''ל סי' רמ''ב בשם ס''ח:

יג

הלכות פסח

4,990

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

א

שהחיינו: ואם לא אמר אותו ביום א' מברך ביום ב' או בא' משאר ימים כשיזכור ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס ונ''ל דאפי' בירך בראשונה ולא בירך בי''ט שני של גליות מברך כל שבעה מ''א. וכתב הח''י ונראה דה''ה בעצרת אע''ג דהוא רק שני ימים מ''מ יש לו תשלומין כל שבעה. ועוד נ''ל דאם שכח לומר זמן ליל ראשון ובליל ב' אמר זמן דא''צ שוב לומר זמן מכח לילה ראשונה להשלמה דאם יום ראשון קודש א''כ השלים הזמן ביום ב' ואם יום שני קודש הא אמר זמן ח''י ע''ש. ואם שכח לו' קידוש בליל' דינו כדלעיל סי' רע''א ס''ח וכ''כ הע''ש ס''ס תפ''ה. ואם שכח לומר ההגדה אין לו תשלומין כלל. דכתיב בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך וכ''כ המ''א לקמן סי' תפ''ה ע''ש. ואין אומרים שעשה ניסים לפי שעתיד לאומרו בהגדה. טור ועח''י:

א

הלכות פסח

4,991

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ב

בשבת: ומותר לומר ההגדה בספר אף שהוא ביחידות ולא חיישינן שמא יטה כמ''ש סי' (רע''ט) [רע''ה] ס''ט. ח''י:

א

הלכות פסח

4,992

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ג

יבדיל: ואם נזכר באמצע הסעוד' שלא הבדיל מבדיל באמצע סעודתו על הכוס ואם היה דעתו לשתות יין תוך הסעוד' אינו מברך בפה''ג ואם לא היה דעתו צריך לברך ולא ימתין להבדיל עד אחר הסעודה דא''כ יהיה כמוסיף על הכוסות וא''ל שיאמר הבדלה והלל על כוס א' דא''א ב' קדושות על כוס א' דדוקא קידוש והבדלה שרי דשניהם ענין אחד הוא ואם שכח להבדיל עד אחר בה''מ אומר הלל והבדלה על כוס א' דהא א''א בענין אחר. מ''א וע''ל סי' רצ''ו:

א

הלכות פסח

4,993

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ד

קידוש: ע' אחרונים בזה. והעיקר כפסק רמ''א כן הסכמת הט''ז דהרואה שנוטל ידיו סובר שיברך ג''כ ענ''י כמו בשאר שנה ובאמת אסור לברך כיון שאין נטיל' זו על האכילת מצה דהוי הפסק גדול וכן נוהגין:

א

הלכות פסח

4,994

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ה

אחר: שטובים חי ומבושל שמברכין עליו בפה''א כמ''ש סי' ר''ה ונוהגין ליקח מה שקורין פיטירזיל''ן. וטוב ליקח כרפס שהוא נוטריקו''ן ס' פרך כלו' ס' רבוא עבדו עבודת פרך וקורין בל''א איפ''ך וכ''כ אחרונים ועמ''א:

ד

הלכות פסח

4,995

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ו

מי מלח: ואם חל בשבת יעשה המי מלח מע''ש ואם לא עשה מע''ש ואין לו חומץ יעשה מי מלח מעט כמ''ש בסי' שכ''א ט''ז. וכתב המ''א ונ''ל דלאחר שאכל הירק מותר לסלק הירק ומי המלח מהקער':

ד

הלכות פסח

4,996

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ז

לחגיגה: אפי' חל ע''פ בשבת. וע' בהרא''ש מ''ש בשם מהר''י מאורלינש ומהר''י מקורבי''ל שדבריה' הם הפך הגמ' וע' יד אהרן בזה:

ד

הלכות פסח

4,997

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ח

ויסדר: סדר הקער' של האר''י מועתק מס' עץ החיים וז''ל סדר הקער' של השמורות יהיו כסדר הזה והוא שתקח ג' מצות שמורות ותניח הכהן למעלה ואחריו לוי ולמטה ממנו הישראל שהם כנגד ג' מוחין דאבא עילאה ואחר כך תקח מרור וכרפס וחרוסת וב' מיני תבשיל זרוע של טלה צלויה וביצה מבושלת ותניח אלו הה' דברים למעלה על הג' מצות דהיינו זרוע שהי' חסד בימין שלך וביצה שהיא גבורה בשמאל שלך מרור שהוא רומז לת''ת באמצע בין הזרוע והביצה כי ת''ת מכריע בין חסד לגבורה ואח''כ החרוסת בקו ימין תחת הזרוע מפני שהי' רומזת לנצח ואח''כ הכרפס שהיא רומזת להוד תניח תחת הביצה בקו השמאל שלך ואח''כ תקח חזרת ותניח למטה מן המרור בקו האמצעי שהוא כנגד היסוד והוא כדי לעשות אח''כ כריכה עם חזרת. והקערה בעצמה שכוללת כולם היא המלכות הרי י''ס דחכמה ואל ישנה הסדר הזה ואשרי לו מי שמכוין להנז''ל עכ''ל:

ד

הלכות פסח

4,998

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

ט

זרוע: ויהי' מעט בשר עליו. ד''מ:

ד

הלכות פסח

4,999

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תעג

י

צלויה: ואוכלין אותו מטעם שהי' זכר לאבילות והבשר צלי אין אוכלין וכן המנהג ועט''ז ואם שכח לצלות הבשר או הביצה מעי''ט אין לצלות בלילה אם לא שדעתו לאכול באותו לילה ויום. מהרי''ו ועמ''א:

ד

הלכות פסח