sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
5,300	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיג	ח	ר''ה: ובספק אם נולד ביו''ט ראשון מותר אף בי''ט שני של ר''ה. ואם חל ר''ה ביום ה' ו' ונולדה ביום ה' אסור בשבת. רוקח וש''ל:	ה	הלכות יום טוב
5,301	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיג	ט	השכים: קודם עלות השחר. ר''ן:	ו	הלכות יום טוב
5,302	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיג	י	בתים: דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא:	ו	הלכות יום טוב
5,303	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיג	יא	לא: פי' והשכים בשחרית ומצא אבל לא בדק בשחרית אלא ביום מצא אסור מספק שמא יצא היום דספק בדבר שיל''מ אסור בספק השוה:	ו	הלכות יום טוב
5,304	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיג	יב	ומסל ת: ואם ידע העכו''ם דנולד אסור לישראל אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו להתירו. מרדכי. ואם הביצים של ישראל והעכו''ם מסל''ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל. ע' ביו''ד סי' ס''ט סעיף י''א דהפרישה וב''ח אוסרים וש''ך וט''ז מתירין ע''ש:	ו	הלכות יום טוב
5,305	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיג	יג	לסמוך: וה''ה בכל מילי דרבנן ועיין בי''ד סי' קכ''ג:	ו	הלכות יום טוב
5,306	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיג	יד	אין: וט''ז בשם רש''ל מיקל גם בזה ע''ש ועמ''א:	ו	הלכות יום טוב
5,307	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	א	לכבות: השכנה''ג בסי' תר''א אוסר שתיית הטיטון שקורין טובא''ק משום מכבה. והמ''א כתב לאסור משום מוגמר דאינו שוה לכל נפש ע''ש. אבל בתשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' ט' כתב דמותר וליכא משום מכבה ולא משום מוגמר ע''ש. ועיין לעיל סי' תק''ב ס''ק ז' מה שכ' שם. ולחותכו הטובא''ק ביום טוב איסור גמור הוא. וע' סי' תק''ד:	א	הלכות יום טוב
5,308	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ב	מטתו: והב''ח כתב דמותר לכפות הכלי על פי הנר וכ''פ הט''ז דמן הדין מותר לכבות אלא שאין מורין כך ע''ש:	א	הלכות יום טוב
5,309	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ג	מותר: ומ''מ לא יכבה ממש אלא ישליכנה לחוץ הרא''ש וב''ח ועיין סי' תק''ב סעיף ב':	א	הלכות יום טוב
5,310	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ד	מקום: אבל אם יכול לאכול אפי' בבית העכו''ם אסור לכבות. ונ''ל דה''ה כשישרפו כלי האכילה ואין לו כלים אחרים מותר לכבות מ''א וע''ל סי' של''ד סעיף כ''ו דמבואר דבזמן הזה שאנו שרויים בין העכו''ם ויש חשש סכנת נפשות מותר לכבות אפי' בשבת ע''ש:	א	הלכות יום טוב
5,311	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ה	להרחיק: זה מיירי שישאר כך ולא יחזור ויטה עליו השמן. ונ''ל מזה באם מטה וממשיך השמן קצת מן הפתילה כדי שיוכלו לאחוז בפתילה ולהוציאה קצת טפי ממה שהיתה תחלה חוץ לשמן ואח''כ יחזור ויטה השמן אליה וזהו כדי שתדלק יפה מותר ולא אמרינן שבשעה שמשך השמן מתחלה ה''ל מכבה. ט''ז ע''ש:	ב	הלכות יום טוב
5,312	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ו	פתילות: וה''ה דמותר לכפול נר של שעוה כדי שישרף במהרה עס''ט וכן מותר להטות הנר של שעוה האש למטה קצת כדי שיתיך השעוה ויחזירנו למעלה וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר וכן בנר של חלב מותר אע''פ שגרם כיבוי ע''י גוף הנר מ''מ מותר דע''י הטייה זו הוא מבעיר טפי ודמי למרבה בפתילות ט''ז ע''ש. (אבל בספר אליה רבה חולק ואוסר ע''ש). אסור לחמם נר של שעוה לדבקו במנורה משום דהוי ממרח כמו שכתב סי' שי''ד וכתב בספר הזכרונות דאסור ליגע בשעוה שמא ימרח כנה''ג סי' שי''ד. וכתב המ''א ול''נ דכשמדביקו במנורה לא הוי מירוח דממרח תולדה דממחק שאם אינו משפשפו לא הוי מירוח אלא דאסור לידבק גזירה שמא ימרח אבל מותר לטלטלו דלא גזרינן שמא ימרח עכ''ל:	ב	הלכות יום טוב
5,313	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ז	שידליקנו: ולכן יש ליזהר אותם שיש להם צווענגיל שאין הנר דולק אלא עד שיגיע לצווענגי''ל שלא ליתן בתוכו ביו''ט אם לא קודם שמדליקין מהרי''ל אבל המ''א כתב וז''ל דהרא''ש כתב אע''ג דגרם כיבוי שרי כמ''ש סי' של''ד סעיף כ''ב היינו כשאינו נוגע בדבר הדולק אלא בגרם דבר החוצה לנר דהיינו כמ''ש כאן שמניח סביבו דבר המעכב ההבערה אבל לא ימעט ההבערה במה שלקח מגופו שום חלק כגון השמן והפתילה ששניהן גורמין הדליקה והממעיט מאחד מהם ממהר את הכיבוי ע''כ לכן נראה לי דלא אסר הרא''ש אלא ליקח מגוף דבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי וכן משמע מלשונו ומלשון הטור שלא כתב תיבת קודם שידליקה משמע אפי' אחר שהדליקה שרי ולכן כתב רמ''א ויש מתירין כו' דפליג אסברא קמייתא. וחתיכה הנשארה אינה אסורה משום מוקצה שלא היה מוקצה בה''ש ועוד שהיה יכול לגרם לו כיבוי ואם כן לא אסח דעתיה מיניה ערסי' רע''ט. ומ''מ נראה לי דנר של מצוה שהודלק בי''ט אע''פ שכבה אסור ליהנות ממנו ולאוכלו הואיל והוקצה למצותו כמו נוי סוכה עכ''ל. מ''א:	ג	הלכות יום טוב
5,314	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ח	שמדליקים: פירוש דוקא כדי להדליק שתיהן כאחד אבל אם עושה כדי לנתק חלק הראשון שלא ידלק צד השני אסור יש''ש. אבל מלשון רמ''א משמע דאפי' אין צריך לשתיהן רק שעושה כדי לקצרה שרי ולדעת זה פשיטא דשרי לתחוב נר בחול אפי' הוא דולק מ''א וכ''כ הט''ז ע''ש ועיין סי' תצ''ח ס''ק י''ח כתבתי בשם המ''א דאסור לתחוב בחול דעושה גומא ע''ש וכן דעת השל''ה. וט''ז מתיר בצורך קצת לתחוב הנר אפי' במים ע''ש:	ג	הלכות יום טוב
5,315	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	ט	סכין: דמתקן מנא:	ג	הלכות יום טוב
5,316	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	י	הרוח: כתב המ''א והמנהג בליל יו''ט שאין לוקחין הנרות מבית הכנסת לבית כדרך שעושין במ''ש דבכל רגע ורגע הרוח מנשב וא''א להבחין דלא כשל''ה שאוסר לתוחבו בחול רק יוליכנו לביתו ונהפוך הוא עכ''ל ע''ש:	ג	הלכות יום טוב
5,317	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	יא	לחתוך: אפשר בכלי אסור כמ''ש ס''י. מ''א:	ד	הלכות יום טוב
5,318	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	יב	בטלה: וכל מה שמדליק ועושה לכבוד י''ט לא מיקרי נר בטלה יש''ש סי' ל''ד ע' מ''א:	ה	הלכות יום טוב
5,319	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	יג	שעה: משמע אפי' אין שם אדם בבית הכנסת שרי מהאי טעמא. ואם הוא סמוך לחשיכה אפילו בביתו שרי להדליק דצריך הוא לו באותה שעה יש''ש ב''י מ''א (אמר המגיה תמיד הייתי משתומם מה שראיתי להדליק נרות בבית הכנסת ע''י עכו''ם משבת ליו''ט בעוד היום גדול לאחר מנחה דלכאורה הוא איסור גמור ומחויב למחות בעכו''ם כמו שהדין בעכו''ם העושה מלאכה בשביל ישראל כמבואר בפוסקים אבל חנני ה' יתברך ללמוד היתר דלפי מה שכתב הב''י בסי' רע''ו הטעם דלא מהני קצץ בנר משו' דהגוף ישראל נהנה ממנו א''כ כאן לא שייך זה דהא אין רואין לאורה אלא בלילה והוי כמו שאר דברים כגון עכו''ם העושה מלבוש דמותר בקצץ בסי' רנ''ב ואף לפי מה שכתבו דבבית ישראל לא מהני קצץ. הוא הטעם משום חשד כמבואר שם ובשל רבים ליכא חשדא וזה ברור שם בפוסקים. ועוד כמה פוסקים הר''ן וסייעתו מתירין גם בנר בקצץ וכדאי לסמוך עליהם במקום מצוה ושמחת י''ט וכמה פוסקים מתירים אפי' בחד שבות במקום מצוה א''כ יש להם על מה שיסמוכו. ומנהגן של ישראל תורה היא. ועל היתר זה יש לסמוך גם כן על מה שנוהגין שביום כפור מדליק העכו''ם נרות בבית הכנסת קודם תפילת נעילה ומתפללים לאורם. דלכאורה אין לנו ראיה להתיר אבל על פי דברים האלה יש סמך וסעד גמור להתיר. כנלע''ד ללמוד זכות על מנהג של ישראל):	ה	הלכות יום טוב
5,320	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	יד	הפתילות: נ''ל דאפילו להעמיד נרות של שעוה לצורך הלילה אסור עיין סי' תק''ג. מ''א:	ה	הלכות יום טוב
5,321	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	טו	אילן: ולמטה משלשה טפחים מותר עיין סי' של''ו סעיף ב':	ו	הלכות יום טוב
5,322	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	טז	לשתיהן: כדי שלא יהא נראה כמתקן מנא שהרי הפתילה לא הודלקה עדיין שעושה אותה לכלי עכשיו משום הכי הוצרכנו כאן שצריך לשניהם מה שאין כן בס''ג בהג''ה שדולק כבר ומתכוין לקצרה שיכבה במהרה עס''ק ח' מש''ש ועיין מ''א וט''ז:	ח	הלכות יום טוב
5,323	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	יז	אין גודלין: וה''ה שאסור להתיר קליעתה או נר של שעוה הקלועה עיין סימן ש''ג סעיף כ''ו:	ט	הלכות יום טוב
5,324	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	יח	דולק: דכשנר דולק ושורה בתוכה ממעט שמנה והוי מכבה דמכהה אורו מיד. תוספות ועיין מ''א:	ט	הלכות יום טוב
5,325	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיד	יט	הפחם: עיין ב''י ובמ''א ובט''ז כתב דפי' הדברים הוא כך דס''ל דאין היתר אלא בפחם לחוד אבל לא בפתילה וע''כ חילק בפחם עצמו בין יד לכלי דכשהוא חותך בכלי א''א לצמצם שלא יחתוך מגוף הפתילה מה שלא נעשה פחם עמו וזה אסור משא''כ אם הוא מנפץ הפחם ביד אז ודאי לא יגע בגוף הפתילה כי הניפוץ הוא שמניח אצבעו עליהם ומטה אותה לצד הארץ והיא נופלת כי אין לה דבוק עם הפתילה והוא נופל מאליו אבל אם רוצה ליקח הפחם בין אצבעותיו ודאי אסור כי אז קרוב הדבר מאוד שלא יצמצם ליקח הפחם לחוד בלא מעט מהפתיל' ע''כ לא אמר בסיפא אבל חותך ראשה בידו דהוי משמע שהוא עושה על ידי חתיכה בין אצבעותיו וזה אסור ומה דנקט ואינו חותך ראש הפתילה בכלי רבותא קמשמע לן דעל ידי כלי אפשר לצמצם יותר לחלק הפחם מהפתילה כי הוא דבר דק משא''כ בין אצבעותיו שהם גסים ונתפש בקלות גם מהפתילה קמשמע לן דאפילו הכי אסור ואין היתר אלא ניפוץ ביד ולא חיתוך כלל זה פי' יפה מאוד. והעולה מזה גם למעשה בנר של חלב או של שעוה דאין היתר כלל לחתוך הפחם שעל הנר בין אצבעות שלו או על ידי הכלי של מספרים השייך לזה וגם ניפוץ לא שייך כאן כי אינו שייך אלא בפתיל' שמודלקת בתוך השמן שידוע הוא שבראשה נעשה פחם וכשנוגעין בו נפרד ונופל לארץ וזה אינו שייך בשל חלב או שעוה אלא דמ''מ יש בו קצת תועלת במה שמטה את ראש הפתילה באצבעו שידלוק שפיר טפי וכ''כ מו''ח ז''ל לחלק בין נופץ למסיר בין אצבעותיו: ורש''ל כתב העולם נזהרין למחוט כל עיקר ואין להקל להם שמא יבואו למחוט בכלי כעין צבת ואין היתר אלא לנפץ באצבע עכ''ל. משמע דלדידיה מותר מן הדין לחתוך הפת' אפי' בין אצבעותיו אבל למ''ש יש בזה איסור גמור: ומ''מ נראה שאין להחמיר מלהטות באצבעו ראש הפתילה קצת כדי שתבעיר יפה כדרך הניפוץ שזכרנו בשמן ע''כ לשון הט''ז. ועיין בתשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' י''ג שפסק שם להתיר כשהוא ביד ע''ש. וכ''כ בשכנה''ג דבמקומותינו נוהגין להתיר ע''ש ויש לזהר כרש''ל וט''ז. (אבל בספר אליה רבה הוכיח להתיר לחתוך הפחם בין אצבעותיו ע''ש). כתבו התוס' יש למחות ביד הנשים שלא יכסו האש ביו''ט. אכן האגודה כתב [מותר] לכסות האש באפר בלילה כדי שימצאו למחר בי''ט וכתב רש''ל וכ''נ להקל דדבר שאין מתכוין הוא:	י	הלכות יום טוב
5,326	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	א	שמחוסר: אם הישראל קנה דגים מהעכו''ם מעי''ט והניח אצל העכו''ם בלי חותם ובי''ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישינן שהעכו''ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ''ש בי''ד סי' קי''ח. מ''א בסי' תקי''ז:	א	הלכות יום טוב
5,327	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ב	אסור: משום מוקצה דבמוקצה כזה אפי' ר' שמעון מודה:	א	הלכות יום טוב
5,328	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ג	לטלטלן: וביש''ש כתב דמליל שני ואילך מותר בטלטול אף על פי שאסור באכילה לדידן ע''ש והמ''א חולק עליו וכתב דבדבר שאין לו היתר אכילה אסור בטלטול וכמ''ש סס''ד בהג''ה:	א	הלכות יום טוב
5,329	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ד	שיעשו: שלא יהנה ממלאכת יו''ט. וצ''ע דאם העכו''ם אין מביא בחנם רק שישראל קצץ לו מעות שיביא דגים מעי''ט והעכו''ם שהה והביאן בי''ט אי מותרין לערב מיד דהא אפי' עשה עכו''ם מלבוש בי''ט מותר ללבשו אם קצץ כמ''ש סי' רנ''ב ס''ז עמ''א:	א	הלכות יום טוב
5,330	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ה	מיד: אפי' למי שהובא בשבילו דממ''נ חד יומא חול הוא:	א	הלכות יום טוב
5,331	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ו	להקל: וט''ז בשם רש''ל פסק להתיר לאחר בי''ט שני בכל ענין ולעצמו לצורך גדול עיין שם ובמ''א. וכשזימן אורחים מעיר אחרת אף הוא בעצמו מותר לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם עמ''א ובתשו' ב''ח סי' נ''ג:	א	הלכות יום טוב
5,332	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ז	שילך: והכל לפי המעשה אם היה עם שיירא ושהה יום א' צריך להמתין יום א' ואם היה רוכב על סוס ושהה שעה אחד צריך להמתין עד שעה אחד ואם המקום רחוק הרבה א''צ להמתין יותר מיום אחד שהוא יום השבת שנעשה באיסור וע''ל סימן שכ''ה סעיף ח' באחרונים:	א	הלכות יום טוב
5,333	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ח	בשבילו: פי' בתחלה צדן לעצמו ואח''כ נמלך והביאו לישראל מותרין לו מיד במוצאי יו''ט ראשון של גליות ואין שייך כאן כדי שיעשו כיון שלקטן העכו''ם לצורך עצמו ומיירי בתוך התחום עס''ה ועמ''א:	ב	הלכות יום טוב
5,334	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	ט	אסורים: עיין סימן שכ''ה סעיף ז' ועיין אחרונים כאן:	ג	הלכות יום טוב
5,335	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	י	בשבת: כתב רש''ל ואין צריך כ''ש אבל אם הובא ביום ו' צריך במ''ש כ''ש:	ד	הלכות יום טוב
5,336	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	יא	להכין: כגון דגים שצריכים בישול ובשבת אסור לבשלם ובי''ט שני נמי א''א לבשלם שהרי מוקצין הם ואסורים אפי' לישראל אחר לדעת רמ''א סס''א. וכתב ט''ז נראה דאין איסור שיבשלם ביו''ט שני כדי לאוכלם בשבת וכ''ש לדעת רש''ל שמתיר בכל גווני לאדם אחר ביו''ט שני ואין כאן איסור מוקצה כלל ואפי' להכרעת רמ''א שאין היתר לאחר אלא לאורחים מ''מ הא קי''ל דאמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחים ע''ש וע' ס''ק ו'. והמ''א מתיר לבשל ביו''ט שני ע''י עכו''ם ע''ש:	ד	הלכות יום טוב
5,337	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	יב	מחוץ: אפי' חוץ לי''ב מיל. מ''א:	ה	הלכות יום טוב
5,338	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	יג	מותרים: נ''ל דאם היא בהמה ואח' אוכל מעט ממנה מותר לשוחטה מיד. מהרי''ל מ''א:	ה	הלכות יום טוב
5,339	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	יד	שיעשו: ע' סי' שכ''ה סעיף ח' בהג''ה די''א דאין הלילה עולה מן המנין ומדלא כתב הרמ''א כאן כלום אפשר דדעתו דבי''ט יש להקל. והלילה עולה מן המנין וגם בלא''ה הרבה פוסקים ס''ל דלא בעינן בכדי שיעשו בתחומין לכן יש להקל וגם היש''ש מיקל. מ''א:	ה	הלכות יום טוב
5,340	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	טו	הרוב: ואם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור ודוקא כשרואין שמרבים להביא אבל מסתם אין חוששין וכמ''ש סימן תקי''ז. ומיהו בעכו''ם המוכר דגים אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל וצריך להתיישב בדבר. ועכו''ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרינן ניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך עכו''ם ואח''כ נמלך והביאו לכאן וא''כ אין להם דין מחוסר צידה ונ''ל להקל. מ''א ע''ש:	ו	הלכות יום טוב
5,341	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	טז	אסור: ובי''ט שני יש להקל. רש''ל מ''א:	ז	הלכות יום טוב
5,342	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	יז	ונתעכב: אבל אם השולח יודע שילך בשבת או ביו''ט אסור. ע' מ''א:	ט	הלכות יום טוב
5,343	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטו	יח	דעתו: ז''ל הב''י בשם הרשב''א בהא דמותר דבר שהובא מחוץ לתחום דוקא בפירות עכו''ם אבל בפירות ישראל אסורים לכל דמוקצים הם דכיון שהן חוץ לתחום הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריך הכן אבל של עכו''ם א''צ הכן עכ''ל. וט''ז סימן תקי''ח ס''ק ז' כתב דלא קי''ל כן ומתיר בזה ע''ש. וכ''ד המ''א ע''ש. (עיין בספר אליה רבה דהשיג על מ''ש מ''א בזה ומתרץ כל קושיות שלו) ואם באו לו בי''ט ראשון מותר בשני לכולי עלמא: והא דישראל שיגר דורון לחבירו ע''י עכו''ם דוקא פירות שאין במינם מחובר לקרקע אבל אם יש במינם מחובר לקרקע צריך חותם דחיישינן שהעכו''ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה''ה בדגים כמ''ש בי''ד סי' קי''ח. מ''א:	ט	הלכות יום טוב
5,344	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטז	א	חיים: לפי שמותר לשחוט ביו''ט:	א	הלכות יום טוב
5,345	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטז	ב	טחינה: אף דאפשר לעשות מהם תבשיל מ''מ עיקר התבואה עומדת לטחינה ואף שעורים שראוים למאכל אסור וכן פי' רש''ל. וכתב ט''ז לענין הלכה אין לנו נ''מ מזה דכל הנהו אין שולחין הנזכרים כאן היינו דרך ר''ה ובטלטול שרי לכ''ע ואנו אין לנו ר''ה עתה לכן משלחין הכל מה שאינו מוקצה ע''ש:	א	הלכות יום טוב
5,346	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטז	ג	בשורה: דמיחזי כמי שמוליכה למכור בשוק. נ''ל דאפי' בחצר אסור. מ''א:	ב	הלכות יום טוב
5,347	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקטז	ד	זה אחר זה: וביש''ש פסק דאפי' בערבוביא אסור ובג' מינים שרי בערבוביא ואסור בזה אח''ז:	ב	הלכות יום טוב
5,348	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיז	א	מחוץ: פי' שלא בשביל ישראל:	א	הלכות יום טוב
5,349	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיז	ב	שרובה: היינו שרוב הלוקחים פת וקמח הם עכו''ם אבל אם רוב לוקחים פת וקמח הם ישראל ודאי אסור ליקח קמח אלא אם כן ידוע שנטחן מאתמול ט''ז. ומהרי''ל חתם הקמח בעי''ט אצל העכו''ם ופעם אחד מצא החותם מקולקל ואסר ליקח הפת וכתב המ''א ונ''ל דאם הישראל קנה קמח מעי''ט והניחן אצל העכו''ם בלא חותם ובי''ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישינן שהעכו''ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ''ש בי''ד סי' קי''ח וע' סימן תקט''ו סע''ק א' מש''ש:	א	הלכות יום טוב
5,350	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיז	ג	פת: מיהו אסור לקרות העכו''ם לביתו וליתן בעדו המעות דהוי עובדא דחול ואפי' ע''י עכו''ם אסור כמ''ש ס''ב. יש''ש. ונ''ל דבמקום ששומת הלחם ידוע וא''צ פיסוק דמים מותר ללקחו בלא נתינת מעות כמ''ש סי' שכ''ג. מ''א:	א	הלכות יום טוב
5,351	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיז	ד	מותר: ואם יש לחוש שהובא מחוץ לתחום והוא עיר שרובו ישראל אסור:	ב	הלכות יום טוב
5,352	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיז	ה	מפריחין: פי' שלא יהיו גדולים שיכולים לפרוח חוץ לתחום דאז ה''ל מוקצה:	ב	הלכות יום טוב
5,353	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	א	קטן: אפי' לטייל. יש''ש הג''א מ''א:	א	הלכות יום טוב
5,354	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ב	שלא: כגון מפתח של תיבתו סמ''ק ב''י ויש''ש אוסר אא''כ דוקא מפתח לצורך אוכל נפש או תכשיט וכן הסכים הט''ז וכתב דכל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאין שם עירוב שלא להוליך עמו רק מה דצריך קצת לאוכל נפש בו ביום אבל משום חשש גניבה לא בפרט במקום שיוכל לתת המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו דאז אסור לדברי הכל עכ''ל. ומחזורים אסור להחזירם לביתו אא''כ חושש שמא יגנבו דאז התירו סופן משום תחילתן אבל אם היו מונחים שם מימים רבים אסור להחזירם לביתו ביום טוב. וראיתי כשיוצאין לטייל חוץ לעיר מסירין הסכינים שאין בהם עוד צורך היום כל כך שאין רגילים עוד לאכול אבל בעיר חוץ לעירוב אין קפיד' כל כך כי לא תקנו חכמים ע''ח אלא בשבת שאסור להוציא כל דבר אבל ביום טוב שמותר להוציא כל דבר חוץ ממה שאין בו צורך היום כלל בעבור זה לא תקנו עירובי חצירות מהרש''ל ע''ש. וט''ז כתב עליו דודאי סכינים כל היום מיקרי צורך אוכל נפש דאי מזדמן ליה איזה פרי יאכל עמהם עיין שם:	א	הלכות יום טוב
5,355	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ג	בכדור: וביש''ש כתב דמנהג רע הוא דאין זה שמחה וטיול לגדולים אבל לקטנים אין מוחין. ונ''ל דשאר מיני שחוק דינן כמו בשבת עיין סימן של''ח. מ''א:	א	הלכות יום טוב
5,356	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ד	ומניחו: ואם רוצה לצלות בו שנית בשר מותר. ט''ז:	ג	הלכות יום טוב
5,357	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ה	אוכל: פי' כשצריך למקום השפוד להעמיד שם קדירה מותר לסלקו:	ג	הלכות יום טוב
5,358	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ו	שובך: דשובכו מוכיח עליו אבל שאר סולמות של בית אסור וכ''כ ביש''ש והוסיף דאפי' בבית אסור לטלטלן והמיקל בבית לא הפסיד. מ''א:	ד	הלכות יום טוב
5,359	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ז	מחתכה: דוקא כשהי' קשה כמ''ש סימן שכ''ד סעיף ז'. ולמאן דשרי מוקצה אפי' בריא' שמת' שרי מ''א. (אבל דעת הב''י וב''ח דבבריאה שמת' לכ''ע אסור):	ו	הלכות יום טוב
5,360	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ח	להסקה: ואם הוא לח אסור. ותבן שעומד למאכל בהמה או לשאר תשמיש ואין מונח באוצר שרי להסיקו. מ''א ע''ש:	ז	הלכות יום טוב
5,361	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	ט	הסמוכים: ודוקא שסמכ' אחר שנגמר הדופן עם סככה אע''פ שסמכן לעבותה אבל אם סמכן בתחילת עשייתה כדי לעבותה או לחזקה אסור ליטלן פוסקים ועיין ט''ז:	ח	הלכות יום טוב
5,362	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	י	חבילות: אבל עצים המונחים על הסכך בטילות לגבי הסכך ואסור ליטלן דהוי כסותר. מ''א:	ח	הלכות יום טוב
5,363	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיח	יא	הפחת: מזה יש ללמוד דמי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן עכו''ם בשבת או בי''ט דאין בהם מוקצה ומ''מ אם עשה העכו''ם לצורך ישראל אסור בכ''ש. מ''א ע''ש:	ט	הלכות יום טוב
5,364	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיט	א	תריסי: פי' דלתות חנויות של שידה תיבה ומגדל שאינן מחוברים לקרקע אבל במחוברין יש בנין וסתירה כמ''ש סימן שי''ג ואסור לסלקן ולהחזירן. אחרונים:	א	הלכות יום טוב
5,365	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיט	ב	ומחזירין: דאם יהא אסור להחזירן לא ירצה לפותחן דיחוש שמא יגנובו אבל כשעומדין החנויות בבית אסור להחזירן דלא חייש שם לגניבה. מ''א:	א	הלכות יום טוב
5,366	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיט	ג	הצד: פי' שיש לו ציר למעלה ולמטה. וכתב ב''י דהיינו דוקא שצריך להסיר הקרש שבו הציר כדי לפתוח דאלו בפותח ונועל בעוד שהוא קבוע ודאי שרי דאל''כ יהא אסור לפתוח הבית בשבת עכ''ל והוא פשוט דאם בפותח ונועל לחוד אין איסור אפי' במחובר. ט''ז:	א	הלכות יום טוב
5,367	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיט	ד	שלא יתקע: פי' בחוזק. משמע דלא איירי ברפוי ואפ''ה שרי אע''ג דבשבת אסור כמ''ש סימן רע''ט בי''ט לא גזרו כיון דאין בנין וסתירה בכלים ומה''ט כתב מהרי''ל עכו''ם שהביא כתב חתום מותר לפתחו בי''ט וכתב המ''א ונ''ל דאם כתובין עליו אותיות או צורות אסור דה''ל מוחק עיין סימן ש''מ סעיף ג' וכ''כ הט''ז. ועיין שכנה''ג:	ב	הלכות יום טוב
5,368	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיט	ה	לקטום: הט''ז העלה דאפי' בסכין מותר לקטום ע''ש:	ד	הלכות יום טוב
5,369	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקיט	ו	תיקון: וה ה דאסור לעשות קמטין בענק של צואר שקורין קאלניר מ א. ואפי' בחה''מ אוסר רש''ל:	ה	הלכות יום טוב
5,370	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכא	א	משילין: דוקא כשיורד המטר עליהם ומשום הפסד שרי ואפי' לגמור האוצר. רש''ל:	א	הלכות יום טוב
5,371	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכא	ב	ארובה: הוא חלון שבתקרה:	א	הלכות יום טוב
5,372	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכא	ג	בחלונות: הן בכותל וצריך להגביהן:	א	הלכות יום טוב
5,373	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכא	ד	בסולמות: וה''ה במדריגות שלנו. רש''י יש''ש:	א	הלכות יום טוב
5,374	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכב	א	במקלו: ודוקא בר''ה או בכרמלית אבל מבית לחצר שרי דאין עירוב והוצאה ליום טוב לאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור בכל הדברים שאסרו לצאת בו חוץ מתכשיטי נשים רש''ל ועיין סי' שי''א סעיף י''ח:	א	הלכות יום טוב
5,375	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכב	ב	בכסא: פירוש יושב בכסא ונושאין אותו:	ב	הלכות יום טוב
5,376	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכב	ג	צריכים: ואז מותר אפי' יכול לילך בע''א אפ''ה התירו לו משום דוחק' דצבור' או שלא לטנף הבגדים וכ''ש אם היה זקן. ט''ז ע''ש:	ב	הלכות יום טוב
5,377	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכב	ד	במקל: אפי' אזמני' מאתמול לכך דמיחזי כמאן דאזיל לשוק למוכרה. אחרונים:	ג	הלכות יום טוב
5,378	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכד	א	ולא דנין: כתב הטור וכולן אם עשאן בין שוגגין בין מזידין מה שעשו עשוי ע''ש. ועיין ט''ז:	א	הלכות יום טוב
5,379	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכד	ב	לגרש: פירש שהגט נכתב בערב שבת:	ב	הלכות יום טוב
5,380	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכה	א	ליתבע: כתב מהר''ם מלובלין התוקע כפו לחבירו ביום טוב לפחות לו מחובו דחייב לקיים דבריו ופשוט הוא ואין ראוי לקנסו עיין שם סימן ע''ב:	א	הלכות יום טוב
5,381	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	א	ישראל: ועל ידי קראים נמי אסור משום לפני עור. כנה''ג:	א	הלכות יום טוב
5,382	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ב	עממין: אם צריך להוליכו לעיר אחרת רחוק ממהלך יום אחד וי''ט ראשון חל בערב שבת ולהמתין עד יום א' לא ירצו העכו''ם להוליכו שהוא יום אידם ולהמתין עד יום ב' יסריח יקברוהו על ידי עכו''ם בביתו ולאחר שבת יוציאוהו או יניחוהו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת ע''י עכו''ם כדי שלא יסריח. ריב''ש ב''י:	א	הלכות יום טוב
5,383	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ג	כדי: או שילוו אותו אשתו ובניו. עש''ת עבה''ג ס''ז:	ב	הלכות יום טוב
5,384	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ד	תכריכין: ואם יכול למצוא תכריכין מוכנים אין לעשות חדשים. אם התכריכים מטונפים מותר לכבסם. ואם אין לו נסרים מנסרים נסרים לארון:	ד	הלכות יום טוב
5,385	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ה	קבר: ודוקא בני החבורה אבל אחרים שאין דרכם לחפור אסור. כ''ש שלא ישליכו אנשים אחרים עפר לסתום הקבר או לטלטל כלי החפירה אם לא שהוא סמוך לחשיכה ע''ש דאז המסייע משובח. ומהרשד''ם חא''ח סי' י''ז כתב דמותר לכל אדם לזכות בכסוי קבר והסכים עמו המ''א ע''ש אבל המשפטי שמואל סי' י''ג חולק על זה ע''ש וע' כנה''ג. וכתב א''ז ראיתי בפנקס חבורה קדישה פה פראג כשנפטר הגאון מוהר''ר אפרים ז''ל ובאו תלמידיו מרנן ורבנן ורצו לטהרו דת''ח ראוי יותר לטהרו תלמידיו ולהתעסק בו ושלחו להגאון מוהר''ר ישעיה ז''ל ר''מ ופסק מאחר שהקברנים מתעסקים כל השנה ומבטלים עסקיהם יתעסקו ג''כ עם הצדיק רק אם ירצו הקברנים מרצונם הטוב לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל כבוד הצדיק הרשות בידם:	ד	הלכות יום טוב
5,386	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ו	כחול: כתב ח''י ח''ד די''ט ב' של ימים הראשוני' הוי כחוה''מ. והתוס' כתבו דאין לחלק בכה''ג. וכתב רש''ל פ''ק דביצה אם צוה להוליכו לקבר אבותיו אין שומעין לו אך אם אינו מסריח ממתינין לו עד למחר ומוליכין אותו. ואם מסריח קוברים אותו היום במקומו ואין מוליכין אותו בי''ט כלל:	ד	הלכות יום טוב
5,387	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ז	עכו''ם: ואם צריך להמתין הרבה שעות ומתוך כך יבא המת לידי בזיון או כיוצא בו יתעסק עמו ישראל:	ד	הלכות יום טוב
5,388	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ח	ישראלים: ומותר לטהרו בסדין בי''ט שני כיון דאינו אלא גזירה שמא יסחוט רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים. יש''ש מ''א:	ד	הלכות יום טוב
5,389	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	ט	בעפר: זהו בי''ט שני אבל בראשון אסור ע''י ישראל. ט''ז ועיין ס''ק ה' מש''ש:	ד	הלכות יום טוב
5,390	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	י	טילטול: אבל אסור להוציאו אפי' לכרמלית עיין מ''א:	ד	הלכות יום טוב
5,391	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	יא	שכר: וביש''ש אוסר ליטול שכר ואם אינו רוצה לעשו' בחנם מטעין ליה כמו בחליצה. ועס''ס תקפ''ה די''א דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת וי''ט. מ''א:	ה	הלכות יום טוב
5,392	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	יב	וחוזרין: אפי' יצאו חוץ לד' אלפים אמה מותרים לחזור שלא תהא מכשילם לעת''ל הש''ג ויש''ש מ''א. ועיר העשויה כקשת בענין שמודדים מן הקשת אסורים לילך דרך היתר דהא יכולים לילך דרך הקשת. רדב''ז כנה''ג מ''א:	ו	הלכות יום טוב
5,393	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	יג	לרכוב: וה''ה דאסור לילך בספינה. כנה''ג מ''א:	ז	הלכות יום טוב
5,394	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	יד	מתירים: ומיהו לא ירכבו בעיר מפני העכו''ם. שכה''ג מ''א וע' ט''ז:	ז	הלכות יום טוב
5,395	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	טו	לצאת: עמ''א שהעלה דאם אינו מוטל בשדה שאין לחוש שיאכלוהו הכלבים אסור ע''ש:	ח	הלכות יום טוב
5,396	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	טז	במקומו: ורש''ל כתב דוקא היכא דליכא קבר במקום שנפטר אבל אם יש שם קבר אלא שעשה צוואה שיוליכו לקברי אבותיו אין זה כבודו לחלל י''ט ואם יש חשש שיסריח קוברין אותו במקומו ולא שמעינן לצוואתו ואי ליכא חשש זה מוליכין אותו וקוברין אותו אחר י''ט במקום צוואתו ע''ש ועיין ס''ק ו':	ח	הלכות יום טוב
5,397	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכו	יז	גדול: וביש''ש פסק דאין קוברין אותו תוך למ''ד ועמ''א:	ט	הלכות יום טוב
5,398	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכז	א	ספק: וכתב המ''א ואם קיבל עליו (שבת) [יו''ט] כגון שאמר ברכו אסור עססי' רס''א. אבל הט''ז ועט''ז כתבו משם ראב''ן דאפי' לא עירב עד אחר ברכו יכול לערב כל זמן שהצבור לא התפללו תפלת י''ט ע''ש והיד אהרן הסכים עם המ''א ע''ש ונ''ל דמי שהוא בבית הכנסת ולא הניח עירוב תבשילין ואם ילך לביתו להניח עירוב תבשילין יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח עירוב תבשילין דיכול להקנות קמחו לאחרים. מ''א:	א	הלכות יום טוב
5,399	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	תקכז	ב	מתבשיל: דאיתא דר''א יליף מקרא דאשר תאפו אפו ואשר תבשלו בשלו מכאן שאין אופין אלא על האפוי ולא מבשלין אלא על המבושל ע''כ צריך כאן פת בשביל מה שיאפו פת לצורך שבת ותבשיל בשביל מה שיבשלו ור''י ס''ל דבשביל תבשיל מותר הכל ורוב פוסקים ס''ל כר''י רק ר''ת וקצת דעות ס''ל כר''א ע''כ כשר לכל הפחות בדיעבד כר''י אבל על הפת לחוד לא מהני לכ''ע אף לאפות. אסור לעשות ע''ת לפני עי''ט רק בעי''ט אבל בדיעבד מותר עיין ט''ז ס''ק י''ב ומ''א ס''ק י''ג. כתוב ביש''ש אם עשה תבשיל מיוחד לע''ת או שהפרישו לשם כך אפי' היה דעתו לברך עליו ושכח שרי לבשל דברכות אין מעכבות ואפי' הפרישה אשתו שלא מדעתו שרי עכ''ל. והמ''א בס''ק (נ''ג) [כ''ג] חולק עליו וכתב דאין לסמוך ע''ז ע''ש. ועיין ט''ז ס''ק (י''ז) [י''ח]. מהרי''ל היה מניח הבשר על הטעלי''ר ולא על גלוסקא משום מיאוס. גם לקח לחם שלם ולקחו ללחם משנה בליל שבת ובמחרתו בסעודה ג' היה בוצע עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחרית'. בשל''ה כ' שלא ליקח עצם שפל אלא יקח חתיכה חשובה ואל תהי מצוה זו קלה בעיניך:	ב	הלכות יום טוב

5,300

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיג

ח

ר''ה: ובספק אם נולד ביו''ט ראשון מותר אף בי''ט שני של ר''ה. ואם חל ר''ה ביום ה' ו' ונולדה ביום ה' אסור בשבת. רוקח וש''ל:

ה

הלכות יום טוב

5,301

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיג

ט

השכים: קודם עלות השחר. ר''ן:

ו

הלכות יום טוב

5,302

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיג

י

בתים: דאז משמשת עמו ולא ספנא מארעא:

ו

הלכות יום טוב

5,303

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיג

יא

לא: פי' והשכים בשחרית ומצא אבל לא בדק בשחרית אלא ביום מצא אסור מספק שמא יצא היום דספק בדבר שיל''מ אסור בספק השוה:

ו

הלכות יום טוב

5,304

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיג

יב

ומסל ת: ואם ידע העכו''ם דנולד אסור לישראל אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו להתירו. מרדכי. ואם הביצים של ישראל והעכו''ם מסל''ת שנולדו מאתמול ויודע שנולד אסור לישראל. ע' ביו''ד סי' ס''ט סעיף י''א דהפרישה וב''ח אוסרים וש''ך וט''ז מתירין ע''ש:

ו

הלכות יום טוב

5,305

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיג

יג

לסמוך: וה''ה בכל מילי דרבנן ועיין בי''ד סי' קכ''ג:

ו

הלכות יום טוב

5,306

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיג

יד

אין: וט''ז בשם רש''ל מיקל גם בזה ע''ש ועמ''א:

ו

הלכות יום טוב

5,307

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

א

לכבות: השכנה''ג בסי' תר''א אוסר שתיית הטיטון שקורין טובא''ק משום מכבה. והמ''א כתב לאסור משום מוגמר דאינו שוה לכל נפש ע''ש. אבל בתשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' ט' כתב דמותר וליכא משום מכבה ולא משום מוגמר ע''ש. ועיין לעיל סי' תק''ב ס''ק ז' מה שכ' שם. ולחותכו הטובא''ק ביום טוב איסור גמור הוא. וע' סי' תק''ד:

א

הלכות יום טוב

5,308

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ב

מטתו: והב''ח כתב דמותר לכפות הכלי על פי הנר וכ''פ הט''ז דמן הדין מותר לכבות אלא שאין מורין כך ע''ש:

א

הלכות יום טוב

5,309

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ג

מותר: ומ''מ לא יכבה ממש אלא ישליכנה לחוץ הרא''ש וב''ח ועיין סי' תק''ב סעיף ב':

א

הלכות יום טוב

5,310

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ד

מקום: אבל אם יכול לאכול אפי' בבית העכו''ם אסור לכבות. ונ''ל דה''ה כשישרפו כלי האכילה ואין לו כלים אחרים מותר לכבות מ''א וע''ל סי' של''ד סעיף כ''ו דמבואר דבזמן הזה שאנו שרויים בין העכו''ם ויש חשש סכנת נפשות מותר לכבות אפי' בשבת ע''ש:

א

הלכות יום טוב

5,311

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ה

להרחיק: זה מיירי שישאר כך ולא יחזור ויטה עליו השמן. ונ''ל מזה באם מטה וממשיך השמן קצת מן הפתילה כדי שיוכלו לאחוז בפתילה ולהוציאה קצת טפי ממה שהיתה תחלה חוץ לשמן ואח''כ יחזור ויטה השמן אליה וזהו כדי שתדלק יפה מותר ולא אמרינן שבשעה שמשך השמן מתחלה ה''ל מכבה. ט''ז ע''ש:

ב

הלכות יום טוב

5,312

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ו

פתילות: וה''ה דמותר לכפול נר של שעוה כדי שישרף במהרה עס''ט וכן מותר להטות הנר של שעוה האש למטה קצת כדי שיתיך השעוה ויחזירנו למעלה וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר וכן בנר של חלב מותר אע''פ שגרם כיבוי ע''י גוף הנר מ''מ מותר דע''י הטייה זו הוא מבעיר טפי ודמי למרבה בפתילות ט''ז ע''ש. (אבל בספר אליה רבה חולק ואוסר ע''ש). אסור לחמם נר של שעוה לדבקו במנורה משום דהוי ממרח כמו שכתב סי' שי''ד וכתב בספר הזכרונות דאסור ליגע בשעוה שמא ימרח כנה''ג סי' שי''ד. וכתב המ''א ול''נ דכשמדביקו במנורה לא הוי מירוח דממרח תולדה דממחק שאם אינו משפשפו לא הוי מירוח אלא דאסור לידבק גזירה שמא ימרח אבל מותר לטלטלו דלא גזרינן שמא ימרח עכ''ל:

ב

הלכות יום טוב

5,313

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ז

שידליקנו: ולכן יש ליזהר אותם שיש להם צווענגיל שאין הנר דולק אלא עד שיגיע לצווענגי''ל שלא ליתן בתוכו ביו''ט אם לא קודם שמדליקין מהרי''ל אבל המ''א כתב וז''ל דהרא''ש כתב אע''ג דגרם כיבוי שרי כמ''ש סי' של''ד סעיף כ''ב היינו כשאינו נוגע בדבר הדולק אלא בגרם דבר החוצה לנר דהיינו כמ''ש כאן שמניח סביבו דבר המעכב ההבערה אבל לא ימעט ההבערה במה שלקח מגופו שום חלק כגון השמן והפתילה ששניהן גורמין הדליקה והממעיט מאחד מהם ממהר את הכיבוי ע''כ לכן נראה לי דלא אסר הרא''ש אלא ליקח מגוף דבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי וכן משמע מלשונו ומלשון הטור שלא כתב תיבת קודם שידליקה משמע אפי' אחר שהדליקה שרי ולכן כתב רמ''א ויש מתירין כו' דפליג אסברא קמייתא. וחתיכה הנשארה אינה אסורה משום מוקצה שלא היה מוקצה בה''ש ועוד שהיה יכול לגרם לו כיבוי ואם כן לא אסח דעתיה מיניה ערסי' רע''ט. ומ''מ נראה לי דנר של מצוה שהודלק בי''ט אע''פ שכבה אסור ליהנות ממנו ולאוכלו הואיל והוקצה למצותו כמו נוי סוכה עכ''ל. מ''א:

ג

הלכות יום טוב

5,314

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ח

שמדליקים: פירוש דוקא כדי להדליק שתיהן כאחד אבל אם עושה כדי לנתק חלק הראשון שלא ידלק צד השני אסור יש''ש. אבל מלשון רמ''א משמע דאפי' אין צריך לשתיהן רק שעושה כדי לקצרה שרי ולדעת זה פשיטא דשרי לתחוב נר בחול אפי' הוא דולק מ''א וכ''כ הט''ז ע''ש ועיין סי' תצ''ח ס''ק י''ח כתבתי בשם המ''א דאסור לתחוב בחול דעושה גומא ע''ש וכן דעת השל''ה. וט''ז מתיר בצורך קצת לתחוב הנר אפי' במים ע''ש:

ג

הלכות יום טוב

5,315

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

ט

סכין: דמתקן מנא:

ג

הלכות יום טוב

5,316

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

י

הרוח: כתב המ''א והמנהג בליל יו''ט שאין לוקחין הנרות מבית הכנסת לבית כדרך שעושין במ''ש דבכל רגע ורגע הרוח מנשב וא''א להבחין דלא כשל''ה שאוסר לתוחבו בחול רק יוליכנו לביתו ונהפוך הוא עכ''ל ע''ש:

ג

הלכות יום טוב

5,317

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

יא

לחתוך: אפשר בכלי אסור כמ''ש ס''י. מ''א:

ד

הלכות יום טוב

5,318

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

יב

בטלה: וכל מה שמדליק ועושה לכבוד י''ט לא מיקרי נר בטלה יש''ש סי' ל''ד ע' מ''א:

ה

הלכות יום טוב

5,319

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

יג

שעה: משמע אפי' אין שם אדם בבית הכנסת שרי מהאי טעמא. ואם הוא סמוך לחשיכה אפילו בביתו שרי להדליק דצריך הוא לו באותה שעה יש''ש ב''י מ''א (אמר המגיה תמיד הייתי משתומם מה שראיתי להדליק נרות בבית הכנסת ע''י עכו''ם משבת ליו''ט בעוד היום גדול לאחר מנחה דלכאורה הוא איסור גמור ומחויב למחות בעכו''ם כמו שהדין בעכו''ם העושה מלאכה בשביל ישראל כמבואר בפוסקים אבל חנני ה' יתברך ללמוד היתר דלפי מה שכתב הב''י בסי' רע''ו הטעם דלא מהני קצץ בנר משו' דהגוף ישראל נהנה ממנו א''כ כאן לא שייך זה דהא אין רואין לאורה אלא בלילה והוי כמו שאר דברים כגון עכו''ם העושה מלבוש דמותר בקצץ בסי' רנ''ב ואף לפי מה שכתבו דבבית ישראל לא מהני קצץ. הוא הטעם משום חשד כמבואר שם ובשל רבים ליכא חשדא וזה ברור שם בפוסקים. ועוד כמה פוסקים הר''ן וסייעתו מתירין גם בנר בקצץ וכדאי לסמוך עליהם במקום מצוה ושמחת י''ט וכמה פוסקים מתירים אפי' בחד שבות במקום מצוה א''כ יש להם על מה שיסמוכו. ומנהגן של ישראל תורה היא. ועל היתר זה יש לסמוך גם כן על מה שנוהגין שביום כפור מדליק העכו''ם נרות בבית הכנסת קודם תפילת נעילה ומתפללים לאורם. דלכאורה אין לנו ראיה להתיר אבל על פי דברים האלה יש סמך וסעד גמור להתיר. כנלע''ד ללמוד זכות על מנהג של ישראל):

ה

הלכות יום טוב

5,320

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

יד

הפתילות: נ''ל דאפילו להעמיד נרות של שעוה לצורך הלילה אסור עיין סי' תק''ג. מ''א:

ה

הלכות יום טוב

5,321

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

טו

אילן: ולמטה משלשה טפחים מותר עיין סי' של''ו סעיף ב':

ו

הלכות יום טוב

5,322

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

טז

לשתיהן: כדי שלא יהא נראה כמתקן מנא שהרי הפתילה לא הודלקה עדיין שעושה אותה לכלי עכשיו משום הכי הוצרכנו כאן שצריך לשניהם מה שאין כן בס''ג בהג''ה שדולק כבר ומתכוין לקצרה שיכבה במהרה עס''ק ח' מש''ש ועיין מ''א וט''ז:

ח

הלכות יום טוב

5,323

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

יז

אין גודלין: וה''ה שאסור להתיר קליעתה או נר של שעוה הקלועה עיין סימן ש''ג סעיף כ''ו:

ט

הלכות יום טוב

5,324

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

יח

דולק: דכשנר דולק ושורה בתוכה ממעט שמנה והוי מכבה דמכהה אורו מיד. תוספות ועיין מ''א:

ט

הלכות יום טוב

5,325

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיד

יט

הפחם: עיין ב''י ובמ''א ובט''ז כתב דפי' הדברים הוא כך דס''ל דאין היתר אלא בפחם לחוד אבל לא בפתילה וע''כ חילק בפחם עצמו בין יד לכלי דכשהוא חותך בכלי א''א לצמצם שלא יחתוך מגוף הפתילה מה שלא נעשה פחם עמו וזה אסור משא''כ אם הוא מנפץ הפחם ביד אז ודאי לא יגע בגוף הפתילה כי הניפוץ הוא שמניח אצבעו עליהם ומטה אותה לצד הארץ והיא נופלת כי אין לה דבוק עם הפתילה והוא נופל מאליו אבל אם רוצה ליקח הפחם בין אצבעותיו ודאי אסור כי אז קרוב הדבר מאוד שלא יצמצם ליקח הפחם לחוד בלא מעט מהפתיל' ע''כ לא אמר בסיפא אבל חותך ראשה בידו דהוי משמע שהוא עושה על ידי חתיכה בין אצבעותיו וזה אסור ומה דנקט ואינו חותך ראש הפתילה בכלי רבותא קמשמע לן דעל ידי כלי אפשר לצמצם יותר לחלק הפחם מהפתילה כי הוא דבר דק משא''כ בין אצבעותיו שהם גסים ונתפש בקלות גם מהפתילה קמשמע לן דאפילו הכי אסור ואין היתר אלא ניפוץ ביד ולא חיתוך כלל זה פי' יפה מאוד. והעולה מזה גם למעשה בנר של חלב או של שעוה דאין היתר כלל לחתוך הפחם שעל הנר בין אצבעות שלו או על ידי הכלי של מספרים השייך לזה וגם ניפוץ לא שייך כאן כי אינו שייך אלא בפתיל' שמודלקת בתוך השמן שידוע הוא שבראשה נעשה פחם וכשנוגעין בו נפרד ונופל לארץ וזה אינו שייך בשל חלב או שעוה אלא דמ''מ יש בו קצת תועלת במה שמטה את ראש הפתילה באצבעו שידלוק שפיר טפי וכ''כ מו''ח ז''ל לחלק בין נופץ למסיר בין אצבעותיו: ורש''ל כתב העולם נזהרין למחוט כל עיקר ואין להקל להם שמא יבואו למחוט בכלי כעין צבת ואין היתר אלא לנפץ באצבע עכ''ל. משמע דלדידיה מותר מן הדין לחתוך הפת' אפי' בין אצבעותיו אבל למ''ש יש בזה איסור גמור: ומ''מ נראה שאין להחמיר מלהטות באצבעו ראש הפתילה קצת כדי שתבעיר יפה כדרך הניפוץ שזכרנו בשמן ע''כ לשון הט''ז. ועיין בתשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' י''ג שפסק שם להתיר כשהוא ביד ע''ש. וכ''כ בשכנה''ג דבמקומותינו נוהגין להתיר ע''ש ויש לזהר כרש''ל וט''ז. (אבל בספר אליה רבה הוכיח להתיר לחתוך הפחם בין אצבעותיו ע''ש). כתבו התוס' יש למחות ביד הנשים שלא יכסו האש ביו''ט. אכן האגודה כתב [מותר] לכסות האש באפר בלילה כדי שימצאו למחר בי''ט וכתב רש''ל וכ''נ להקל דדבר שאין מתכוין הוא:

י

הלכות יום טוב

5,326

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

א

שמחוסר: אם הישראל קנה דגים מהעכו''ם מעי''ט והניח אצל העכו''ם בלי חותם ובי''ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישינן שהעכו''ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ''ש בי''ד סי' קי''ח. מ''א בסי' תקי''ז:

א

הלכות יום טוב

5,327

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ב

אסור: משום מוקצה דבמוקצה כזה אפי' ר' שמעון מודה:

א

הלכות יום טוב

5,328

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ג

לטלטלן: וביש''ש כתב דמליל שני ואילך מותר בטלטול אף על פי שאסור באכילה לדידן ע''ש והמ''א חולק עליו וכתב דבדבר שאין לו היתר אכילה אסור בטלטול וכמ''ש סס''ד בהג''ה:

א

הלכות יום טוב

5,329

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ד

שיעשו: שלא יהנה ממלאכת יו''ט. וצ''ע דאם העכו''ם אין מביא בחנם רק שישראל קצץ לו מעות שיביא דגים מעי''ט והעכו''ם שהה והביאן בי''ט אי מותרין לערב מיד דהא אפי' עשה עכו''ם מלבוש בי''ט מותר ללבשו אם קצץ כמ''ש סי' רנ''ב ס''ז עמ''א:

א

הלכות יום טוב

5,330

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ה

מיד: אפי' למי שהובא בשבילו דממ''נ חד יומא חול הוא:

א

הלכות יום טוב

5,331

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ו

להקל: וט''ז בשם רש''ל פסק להתיר לאחר בי''ט שני בכל ענין ולעצמו לצורך גדול עיין שם ובמ''א. וכשזימן אורחים מעיר אחרת אף הוא בעצמו מותר לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם עמ''א ובתשו' ב''ח סי' נ''ג:

א

הלכות יום טוב

5,332

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ז

שילך: והכל לפי המעשה אם היה עם שיירא ושהה יום א' צריך להמתין יום א' ואם היה רוכב על סוס ושהה שעה אחד צריך להמתין עד שעה אחד ואם המקום רחוק הרבה א''צ להמתין יותר מיום אחד שהוא יום השבת שנעשה באיסור וע''ל סימן שכ''ה סעיף ח' באחרונים:

א

הלכות יום טוב

5,333

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ח

בשבילו: פי' בתחלה צדן לעצמו ואח''כ נמלך והביאו לישראל מותרין לו מיד במוצאי יו''ט ראשון של גליות ואין שייך כאן כדי שיעשו כיון שלקטן העכו''ם לצורך עצמו ומיירי בתוך התחום עס''ה ועמ''א:

ב

הלכות יום טוב

5,334

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

ט

אסורים: עיין סימן שכ''ה סעיף ז' ועיין אחרונים כאן:

ג

הלכות יום טוב

5,335

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

י

בשבת: כתב רש''ל ואין צריך כ''ש אבל אם הובא ביום ו' צריך במ''ש כ''ש:

ד

הלכות יום טוב

5,336

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

יא

להכין: כגון דגים שצריכים בישול ובשבת אסור לבשלם ובי''ט שני נמי א''א לבשלם שהרי מוקצין הם ואסורים אפי' לישראל אחר לדעת רמ''א סס''א. וכתב ט''ז נראה דאין איסור שיבשלם ביו''ט שני כדי לאוכלם בשבת וכ''ש לדעת רש''ל שמתיר בכל גווני לאדם אחר ביו''ט שני ואין כאן איסור מוקצה כלל ואפי' להכרעת רמ''א שאין היתר לאחר אלא לאורחים מ''מ הא קי''ל דאמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחים ע''ש וע' ס''ק ו'. והמ''א מתיר לבשל ביו''ט שני ע''י עכו''ם ע''ש:

ד

הלכות יום טוב

5,337

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

יב

מחוץ: אפי' חוץ לי''ב מיל. מ''א:

ה

הלכות יום טוב

5,338

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

יג

מותרים: נ''ל דאם היא בהמה ואח' אוכל מעט ממנה מותר לשוחטה מיד. מהרי''ל מ''א:

ה

הלכות יום טוב

5,339

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

יד

שיעשו: ע' סי' שכ''ה סעיף ח' בהג''ה די''א דאין הלילה עולה מן המנין ומדלא כתב הרמ''א כאן כלום אפשר דדעתו דבי''ט יש להקל. והלילה עולה מן המנין וגם בלא''ה הרבה פוסקים ס''ל דלא בעינן בכדי שיעשו בתחומין לכן יש להקל וגם היש''ש מיקל. מ''א:

ה

הלכות יום טוב

5,340

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

טו

הרוב: ואם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור ודוקא כשרואין שמרבים להביא אבל מסתם אין חוששין וכמ''ש סימן תקי''ז. ומיהו בעכו''ם המוכר דגים אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל וצריך להתיישב בדבר. ועכו''ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרינן ניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך עכו''ם ואח''כ נמלך והביאו לכאן וא''כ אין להם דין מחוסר צידה ונ''ל להקל. מ''א ע''ש:

ו

הלכות יום טוב

5,341

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

טז

אסור: ובי''ט שני יש להקל. רש''ל מ''א:

ז

הלכות יום טוב

5,342

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

יז

ונתעכב: אבל אם השולח יודע שילך בשבת או ביו''ט אסור. ע' מ''א:

ט

הלכות יום טוב

5,343

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטו

יח

דעתו: ז''ל הב''י בשם הרשב''א בהא דמותר דבר שהובא מחוץ לתחום דוקא בפירות עכו''ם אבל בפירות ישראל אסורים לכל דמוקצים הם דכיון שהן חוץ לתחום הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריך הכן אבל של עכו''ם א''צ הכן עכ''ל. וט''ז סימן תקי''ח ס''ק ז' כתב דלא קי''ל כן ומתיר בזה ע''ש. וכ''ד המ''א ע''ש. (עיין בספר אליה רבה דהשיג על מ''ש מ''א בזה ומתרץ כל קושיות שלו) ואם באו לו בי''ט ראשון מותר בשני לכולי עלמא: והא דישראל שיגר דורון לחבירו ע''י עכו''ם דוקא פירות שאין במינם מחובר לקרקע אבל אם יש במינם מחובר לקרקע צריך חותם דחיישינן שהעכו''ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה''ה בדגים כמ''ש בי''ד סי' קי''ח. מ''א:

ט

הלכות יום טוב

5,344

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטז

א

חיים: לפי שמותר לשחוט ביו''ט:

א

הלכות יום טוב

5,345

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטז

ב

טחינה: אף דאפשר לעשות מהם תבשיל מ''מ עיקר התבואה עומדת לטחינה ואף שעורים שראוים למאכל אסור וכן פי' רש''ל. וכתב ט''ז לענין הלכה אין לנו נ''מ מזה דכל הנהו אין שולחין הנזכרים כאן היינו דרך ר''ה ובטלטול שרי לכ''ע ואנו אין לנו ר''ה עתה לכן משלחין הכל מה שאינו מוקצה ע''ש:

א

הלכות יום טוב

5,346

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטז

ג

בשורה: דמיחזי כמי שמוליכה למכור בשוק. נ''ל דאפי' בחצר אסור. מ''א:

ב

הלכות יום טוב

5,347

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקטז

ד

זה אחר זה: וביש''ש פסק דאפי' בערבוביא אסור ובג' מינים שרי בערבוביא ואסור בזה אח''ז:

ב

הלכות יום טוב

5,348

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיז

א

מחוץ: פי' שלא בשביל ישראל:

א

הלכות יום טוב

5,349

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיז

ב

שרובה: היינו שרוב הלוקחים פת וקמח הם עכו''ם אבל אם רוב לוקחים פת וקמח הם ישראל ודאי אסור ליקח קמח אלא אם כן ידוע שנטחן מאתמול ט''ז. ומהרי''ל חתם הקמח בעי''ט אצל העכו''ם ופעם אחד מצא החותם מקולקל ואסר ליקח הפת וכתב המ''א ונ''ל דאם הישראל קנה קמח מעי''ט והניחן אצל העכו''ם בלא חותם ובי''ט רואה שהוא טוב ויפה כמו הראשון שרי דלא חיישינן שהעכו''ם החליף אם אינו נהנה בחליפין כמ''ש בי''ד סי' קי''ח וע' סימן תקט''ו סע''ק א' מש''ש:

א

הלכות יום טוב

5,350

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיז

ג

פת: מיהו אסור לקרות העכו''ם לביתו וליתן בעדו המעות דהוי עובדא דחול ואפי' ע''י עכו''ם אסור כמ''ש ס''ב. יש''ש. ונ''ל דבמקום ששומת הלחם ידוע וא''צ פיסוק דמים מותר ללקחו בלא נתינת מעות כמ''ש סי' שכ''ג. מ''א:

א

הלכות יום טוב

5,351

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיז

ד

מותר: ואם יש לחוש שהובא מחוץ לתחום והוא עיר שרובו ישראל אסור:

ב

הלכות יום טוב

5,352

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיז

ה

מפריחין: פי' שלא יהיו גדולים שיכולים לפרוח חוץ לתחום דאז ה''ל מוקצה:

ב

הלכות יום טוב

5,353

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

א

קטן: אפי' לטייל. יש''ש הג''א מ''א:

א

הלכות יום טוב

5,354

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ב

שלא: כגון מפתח של תיבתו סמ''ק ב''י ויש''ש אוסר אא''כ דוקא מפתח לצורך אוכל נפש או תכשיט וכן הסכים הט''ז וכתב דכל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאין שם עירוב שלא להוליך עמו רק מה דצריך קצת לאוכל נפש בו ביום אבל משום חשש גניבה לא בפרט במקום שיוכל לתת המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו דאז אסור לדברי הכל עכ''ל. ומחזורים אסור להחזירם לביתו אא''כ חושש שמא יגנבו דאז התירו סופן משום תחילתן אבל אם היו מונחים שם מימים רבים אסור להחזירם לביתו ביום טוב. וראיתי כשיוצאין לטייל חוץ לעיר מסירין הסכינים שאין בהם עוד צורך היום כל כך שאין רגילים עוד לאכול אבל בעיר חוץ לעירוב אין קפיד' כל כך כי לא תקנו חכמים ע''ח אלא בשבת שאסור להוציא כל דבר אבל ביום טוב שמותר להוציא כל דבר חוץ ממה שאין בו צורך היום כלל בעבור זה לא תקנו עירובי חצירות מהרש''ל ע''ש. וט''ז כתב עליו דודאי סכינים כל היום מיקרי צורך אוכל נפש דאי מזדמן ליה איזה פרי יאכל עמהם עיין שם:

א

הלכות יום טוב

5,355

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ג

בכדור: וביש''ש כתב דמנהג רע הוא דאין זה שמחה וטיול לגדולים אבל לקטנים אין מוחין. ונ''ל דשאר מיני שחוק דינן כמו בשבת עיין סימן של''ח. מ''א:

א

הלכות יום טוב

5,356

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ד

ומניחו: ואם רוצה לצלות בו שנית בשר מותר. ט''ז:

ג

הלכות יום טוב

5,357

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ה

אוכל: פי' כשצריך למקום השפוד להעמיד שם קדירה מותר לסלקו:

ג

הלכות יום טוב

5,358

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ו

שובך: דשובכו מוכיח עליו אבל שאר סולמות של בית אסור וכ''כ ביש''ש והוסיף דאפי' בבית אסור לטלטלן והמיקל בבית לא הפסיד. מ''א:

ד

הלכות יום טוב

5,359

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ז

מחתכה: דוקא כשהי' קשה כמ''ש סימן שכ''ד סעיף ז'. ולמאן דשרי מוקצה אפי' בריא' שמת' שרי מ''א. (אבל דעת הב''י וב''ח דבבריאה שמת' לכ''ע אסור):

ו

הלכות יום טוב

5,360

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ח

להסקה: ואם הוא לח אסור. ותבן שעומד למאכל בהמה או לשאר תשמיש ואין מונח באוצר שרי להסיקו. מ''א ע''ש:

ז

הלכות יום טוב

5,361

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

ט

הסמוכים: ודוקא שסמכ' אחר שנגמר הדופן עם סככה אע''פ שסמכן לעבותה אבל אם סמכן בתחילת עשייתה כדי לעבותה או לחזקה אסור ליטלן פוסקים ועיין ט''ז:

ח

הלכות יום טוב

5,362

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

י

חבילות: אבל עצים המונחים על הסכך בטילות לגבי הסכך ואסור ליטלן דהוי כסותר. מ''א:

ח

הלכות יום טוב

5,363

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיח

יא

הפחת: מזה יש ללמוד דמי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן עכו''ם בשבת או בי''ט דאין בהם מוקצה ומ''מ אם עשה העכו''ם לצורך ישראל אסור בכ''ש. מ''א ע''ש:

ט

הלכות יום טוב

5,364

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיט

א

תריסי: פי' דלתות חנויות של שידה תיבה ומגדל שאינן מחוברים לקרקע אבל במחוברין יש בנין וסתירה כמ''ש סימן שי''ג ואסור לסלקן ולהחזירן. אחרונים:

א

הלכות יום טוב

5,365

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיט

ב

ומחזירין: דאם יהא אסור להחזירן לא ירצה לפותחן דיחוש שמא יגנובו אבל כשעומדין החנויות בבית אסור להחזירן דלא חייש שם לגניבה. מ''א:

א

הלכות יום טוב

5,366

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיט

ג

הצד: פי' שיש לו ציר למעלה ולמטה. וכתב ב''י דהיינו דוקא שצריך להסיר הקרש שבו הציר כדי לפתוח דאלו בפותח ונועל בעוד שהוא קבוע ודאי שרי דאל''כ יהא אסור לפתוח הבית בשבת עכ''ל והוא פשוט דאם בפותח ונועל לחוד אין איסור אפי' במחובר. ט''ז:

א

הלכות יום טוב

5,367

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיט

ד

שלא יתקע: פי' בחוזק. משמע דלא איירי ברפוי ואפ''ה שרי אע''ג דבשבת אסור כמ''ש סימן רע''ט בי''ט לא גזרו כיון דאין בנין וסתירה בכלים ומה''ט כתב מהרי''ל עכו''ם שהביא כתב חתום מותר לפתחו בי''ט וכתב המ''א ונ''ל דאם כתובין עליו אותיות או צורות אסור דה''ל מוחק עיין סימן ש''מ סעיף ג' וכ''כ הט''ז. ועיין שכנה''ג:

ב

הלכות יום טוב

5,368

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיט

ה

לקטום: הט''ז העלה דאפי' בסכין מותר לקטום ע''ש:

ד

הלכות יום טוב

5,369

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקיט

ו

תיקון: וה ה דאסור לעשות קמטין בענק של צואר שקורין קאלניר מ א. ואפי' בחה''מ אוסר רש''ל:

ה

הלכות יום טוב

5,370

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכא

א

משילין: דוקא כשיורד המטר עליהם ומשום הפסד שרי ואפי' לגמור האוצר. רש''ל:

א

הלכות יום טוב

5,371

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכא

ב

ארובה: הוא חלון שבתקרה:

א

הלכות יום טוב

5,372

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכא

ג

בחלונות: הן בכותל וצריך להגביהן:

א

הלכות יום טוב

5,373

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכא

ד

בסולמות: וה''ה במדריגות שלנו. רש''י יש''ש:

א

הלכות יום טוב

5,374

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכב

א

במקלו: ודוקא בר''ה או בכרמלית אבל מבית לחצר שרי דאין עירוב והוצאה ליום טוב לאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור בכל הדברים שאסרו לצאת בו חוץ מתכשיטי נשים רש''ל ועיין סי' שי''א סעיף י''ח:

א

הלכות יום טוב

5,375

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכב

ב

בכסא: פירוש יושב בכסא ונושאין אותו:

ב

הלכות יום טוב

5,376

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכב

ג

צריכים: ואז מותר אפי' יכול לילך בע''א אפ''ה התירו לו משום דוחק' דצבור' או שלא לטנף הבגדים וכ''ש אם היה זקן. ט''ז ע''ש:

ב

הלכות יום טוב

5,377

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכב

ד

במקל: אפי' אזמני' מאתמול לכך דמיחזי כמאן דאזיל לשוק למוכרה. אחרונים:

ג

הלכות יום טוב

5,378

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכד

א

ולא דנין: כתב הטור וכולן אם עשאן בין שוגגין בין מזידין מה שעשו עשוי ע''ש. ועיין ט''ז:

א

הלכות יום טוב

5,379

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכד

ב

לגרש: פירש שהגט נכתב בערב שבת:

ב

הלכות יום טוב

5,380

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכה

א

ליתבע: כתב מהר''ם מלובלין התוקע כפו לחבירו ביום טוב לפחות לו מחובו דחייב לקיים דבריו ופשוט הוא ואין ראוי לקנסו עיין שם סימן ע''ב:

א

הלכות יום טוב

5,381

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

א

ישראל: ועל ידי קראים נמי אסור משום לפני עור. כנה''ג:

א

הלכות יום טוב

5,382

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ב

עממין: אם צריך להוליכו לעיר אחרת רחוק ממהלך יום אחד וי''ט ראשון חל בערב שבת ולהמתין עד יום א' לא ירצו העכו''ם להוליכו שהוא יום אידם ולהמתין עד יום ב' יסריח יקברוהו על ידי עכו''ם בביתו ולאחר שבת יוציאוהו או יניחוהו בארון ויחמרוהו בחמר ובזפת ע''י עכו''ם כדי שלא יסריח. ריב''ש ב''י:

א

הלכות יום טוב

5,383

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ג

כדי: או שילוו אותו אשתו ובניו. עש''ת עבה''ג ס''ז:

ב

הלכות יום טוב

5,384

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ד

תכריכין: ואם יכול למצוא תכריכין מוכנים אין לעשות חדשים. אם התכריכים מטונפים מותר לכבסם. ואם אין לו נסרים מנסרים נסרים לארון:

ד

הלכות יום טוב

5,385

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ה

קבר: ודוקא בני החבורה אבל אחרים שאין דרכם לחפור אסור. כ''ש שלא ישליכו אנשים אחרים עפר לסתום הקבר או לטלטל כלי החפירה אם לא שהוא סמוך לחשיכה ע''ש דאז המסייע משובח. ומהרשד''ם חא''ח סי' י''ז כתב דמותר לכל אדם לזכות בכסוי קבר והסכים עמו המ''א ע''ש אבל המשפטי שמואל סי' י''ג חולק על זה ע''ש וע' כנה''ג. וכתב א''ז ראיתי בפנקס חבורה קדישה פה פראג כשנפטר הגאון מוהר''ר אפרים ז''ל ובאו תלמידיו מרנן ורבנן ורצו לטהרו דת''ח ראוי יותר לטהרו תלמידיו ולהתעסק בו ושלחו להגאון מוהר''ר ישעיה ז''ל ר''מ ופסק מאחר שהקברנים מתעסקים כל השנה ומבטלים עסקיהם יתעסקו ג''כ עם הצדיק רק אם ירצו הקברנים מרצונם הטוב לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל כבוד הצדיק הרשות בידם:

ד

הלכות יום טוב

5,386

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ו

כחול: כתב ח''י ח''ד די''ט ב' של ימים הראשוני' הוי כחוה''מ. והתוס' כתבו דאין לחלק בכה''ג. וכתב רש''ל פ''ק דביצה אם צוה להוליכו לקבר אבותיו אין שומעין לו אך אם אינו מסריח ממתינין לו עד למחר ומוליכין אותו. ואם מסריח קוברים אותו היום במקומו ואין מוליכין אותו בי''ט כלל:

ד

הלכות יום טוב

5,387

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ז

עכו''ם: ואם צריך להמתין הרבה שעות ומתוך כך יבא המת לידי בזיון או כיוצא בו יתעסק עמו ישראל:

ד

הלכות יום טוב

5,388

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ח

ישראלים: ומותר לטהרו בסדין בי''ט שני כיון דאינו אלא גזירה שמא יסחוט רק שיזהרו שלא יעשו סחיטה בידים. יש''ש מ''א:

ד

הלכות יום טוב

5,389

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

ט

בעפר: זהו בי''ט שני אבל בראשון אסור ע''י ישראל. ט''ז ועיין ס''ק ה' מש''ש:

ד

הלכות יום טוב

5,390

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

י

טילטול: אבל אסור להוציאו אפי' לכרמלית עיין מ''א:

ד

הלכות יום טוב

5,391

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

יא

שכר: וביש''ש אוסר ליטול שכר ואם אינו רוצה לעשו' בחנם מטעין ליה כמו בחליצה. ועס''ס תקפ''ה די''א דלצורך מצוה מותר ליטול שכר שבת וי''ט. מ''א:

ה

הלכות יום טוב

5,392

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

יב

וחוזרין: אפי' יצאו חוץ לד' אלפים אמה מותרים לחזור שלא תהא מכשילם לעת''ל הש''ג ויש''ש מ''א. ועיר העשויה כקשת בענין שמודדים מן הקשת אסורים לילך דרך היתר דהא יכולים לילך דרך הקשת. רדב''ז כנה''ג מ''א:

ו

הלכות יום טוב

5,393

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

יג

לרכוב: וה''ה דאסור לילך בספינה. כנה''ג מ''א:

ז

הלכות יום טוב

5,394

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

יד

מתירים: ומיהו לא ירכבו בעיר מפני העכו''ם. שכה''ג מ''א וע' ט''ז:

ז

הלכות יום טוב

5,395

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

טו

לצאת: עמ''א שהעלה דאם אינו מוטל בשדה שאין לחוש שיאכלוהו הכלבים אסור ע''ש:

ח

הלכות יום טוב

5,396

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

טז

במקומו: ורש''ל כתב דוקא היכא דליכא קבר במקום שנפטר אבל אם יש שם קבר אלא שעשה צוואה שיוליכו לקברי אבותיו אין זה כבודו לחלל י''ט ואם יש חשש שיסריח קוברין אותו במקומו ולא שמעינן לצוואתו ואי ליכא חשש זה מוליכין אותו וקוברין אותו אחר י''ט במקום צוואתו ע''ש ועיין ס''ק ו':

ח

הלכות יום טוב

5,397

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכו

יז

גדול: וביש''ש פסק דאין קוברין אותו תוך למ''ד ועמ''א:

ט

הלכות יום טוב

5,398

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכז

א

ספק: וכתב המ''א ואם קיבל עליו (שבת) [יו''ט] כגון שאמר ברכו אסור עססי' רס''א. אבל הט''ז ועט''ז כתבו משם ראב''ן דאפי' לא עירב עד אחר ברכו יכול לערב כל זמן שהצבור לא התפללו תפלת י''ט ע''ש והיד אהרן הסכים עם המ''א ע''ש ונ''ל דמי שהוא בבית הכנסת ולא הניח עירוב תבשילין ואם ילך לביתו להניח עירוב תבשילין יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח עירוב תבשילין דיכול להקנות קמחו לאחרים. מ''א:

א

הלכות יום טוב

5,399

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

תקכז

ב

מתבשיל: דאיתא דר''א יליף מקרא דאשר תאפו אפו ואשר תבשלו בשלו מכאן שאין אופין אלא על האפוי ולא מבשלין אלא על המבושל ע''כ צריך כאן פת בשביל מה שיאפו פת לצורך שבת ותבשיל בשביל מה שיבשלו ור''י ס''ל דבשביל תבשיל מותר הכל ורוב פוסקים ס''ל כר''י רק ר''ת וקצת דעות ס''ל כר''א ע''כ כשר לכל הפחות בדיעבד כר''י אבל על הפת לחוד לא מהני לכ''ע אף לאפות. אסור לעשות ע''ת לפני עי''ט רק בעי''ט אבל בדיעבד מותר עיין ט''ז ס''ק י''ב ומ''א ס''ק י''ג. כתוב ביש''ש אם עשה תבשיל מיוחד לע''ת או שהפרישו לשם כך אפי' היה דעתו לברך עליו ושכח שרי לבשל דברכות אין מעכבות ואפי' הפרישה אשתו שלא מדעתו שרי עכ''ל. והמ''א בס''ק (נ''ג) [כ''ג] חולק עליו וכתב דאין לסמוך ע''ז ע''ש. ועיין ט''ז ס''ק (י''ז) [י''ח]. מהרי''ל היה מניח הבשר על הטעלי''ר ולא על גלוסקא משום מיאוס. גם לקח לחם שלם ולקחו ללחם משנה בליל שבת ובמחרתו בסעודה ג' היה בוצע עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחרית'. בשל''ה כ' שלא ליקח עצם שפל אלא יקח חתיכה חשובה ואל תהי מצוה זו קלה בעיניך:

ב

הלכות יום טוב